זוכים אנו שבשבת פרשת אמור יוצא בדיוק הפרשה שבאמצע ספירת העומר, ושעיקר מצוות ספירת העומר כתובה בפרשת אמור. זה המקום ללמוד מעט על ספירת העומר. ספירת העומר מצווה חביבה, ואנחנו נדבר קצת. מי שירצה להרחיב, אני יכולה לשלוח את החוברת של בנצי הרפס שסיכם על ספירת העומר לפני כמה שנים, ושם הרחבנו הרבה יותר ממה שנגיד עכשיו. שירת העומר מצווה מאוד מיוחדת מכיוון שבסך הכל אנחנו עושים משהו מאד פשוט – אנחנו סופרים. לספור נשמע משהו מאוד טכני, אך צריך להבין למה הקב״ה צווה אותנו על המעשה הפשוט הזה של לספור. כאן אני רוצה להביא שתי שיטות איך להסתכל על הדבר הזה. אפשרות אחת היא שיטת הפשט של רבי יהודה הלוי, שהיא שיטה מאוד מיוחדת.
שיטת רבי הודה הלוי רבי יהודה הלוי אומר שבתורה הקדושה יש מצווה לספור, וביום החמישי מה קורה? כתוב בתורה "וספרתם לכם" עד "ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום". ביום החמישים הקרבתם מנחה חדשה. מהו התאריך של היום טוב הזה של יום החמישים? מתי חג שבועות? אנחנו קוראים לו שבועות, אבל התורה אומרת לספור חמישים יום, והוא יום החמישים. מכאן שחג השבועות אין לו תאריך אלא התאריך שלו הוא יום החמישים של הספירה.
חג השבועות וספירת העומר חג השבועות נקרא גם יום הביקורים או חג הקציר. כנראה שאין לו תאריך אלא התאריך שלו הוא יום החמישים של הספירה. אם אתה רוצה ללמוד את טעמו של חג השבועות, תלך לחג הספירה. זה חג הספירה. שבעה שבועות תספור לך ועשית חג שבועות לה' אלוקיך. כלומר, חג השבועות הוא יום החמישים, וזה מהותי. חג השבועות הוא חג מדהים שאין לו תאריך, והעיתוי שלו הוא סיבת חגיגתו.
ספירת העומר כדרך לדעת את חג השבועות לפי רבי יהודה הלוי, ספירת העומר היא הדרך לדעת מתי צריך לשבוט ממלאכה ולנהוג את מצוות יום טוב של חג השבועות. בלי ספירת העומר לא נדע מתי חג שבועות. לכן, רבי יהודה הלוי סבר שספירת העומר היא מדאורייתא גם היום, אף שאין מקדש. ספירת העומר היא פשוט הדרך לדעת מתי צריך לחגוג את חג השבועות.
ספירות בספר ויקרא בספר ויקרא יש ספירות רבות, והן תמיד עם אותו מודל – המודל של שבע והיום השמיני שקורה בו משהו שהוא אחרי השבע. לדוגמה, ספירת התארה של התמיעים כמו זבה וזב, שסופרים שבעה ימים נקיים ולאחר מכן ביום השמיני מביאים קורבן. גם ספירת העומר בנויה מדבר דומה – יש שלושה שלבים: גשם, גידול הדגן, והבאת מנחה חדשה ביום החמישים. לא לוקחים מהתבואה החדשה וגם לא מקריבים אותה כקרבן מנחה חדש. זה דומה למצב של זב וזבה לפני שהם עצרו את הדימום שלהם. כרגע אתה לא יכול לאכול מהתבואה החדשה או לקצור אותה, ולא יכול להביא את הקורבן. שימו לב ללחם, לקלי, לקרמל – לא תוכלו עד עצם היום הזה. אתה מביא את עומר ראשית הקציר אל המקדש, יש ענפה ומתחיל פה תהליך מסוים. ואז אתה סופר שבעה שבועות, כאילו זו ספירה יותר משוכללת, כי כל אחד הופך לשבעה שבועות. ואז אתה מגיע ליום החמישים שהוא מקביל לשמונה. ביום החמישים כתוב להקריב מנחה חדשה לה'. כלומר, עוד פעם יש כניסה למקדש.
ספירת העומר והיובל עכשיו אנחנו רואים את הספירה השלישית בפרשת השבוע הבאה, פרשת בהר. שם אנחנו רואים ספירה של שבע שנים שבע פעמים, והיו ימי ספירת לך שבע שנים שבעות השנים תשע וארבעים שנה. י כאן שתי ספירות שכל עם ישראל צריך לספור: ספירת העומר וספירת שבעה שבועות. שנת החמישים היא שנת היובל, שבה תוקעים בשופר. השופר מבטא התגלות השם, כמו במתן תורה בחג השבועות. ביום החמישים יש קול של שופר, קול של אלוקות. כשמשווים בין הספירה של רבי יהודה הלוי לבין הספירות של ויקרא, יוצא דבר מופלא. הספירה של רבי יהודה הלוי היא פרקטית, להגיע לחג שבועות. אבל הספירה הזאת מקבילה לספירות עצומות כמו ספירת הטהרה וספירת היובל. ספירת הטהרה היא לא סתם ספירה טכנית, אלא בדיקה עצמית של טהרה. אם ביום השלישי לספירה העזב חזר להפריש, הוא צריך להתחיל מחדש. זה מזכיר את המושג "שבע שבתות תמימות".
ספירת העומר ומשמעותה המילה "תמים" בתורה מתייחסת לשלמות ללא מום. יש סוגיה של תמים בפרשת בעלי חיים, שצריכים להיות תמימים ולא בעלי מומים. הקורבן צריך להיות תמים בעבריו, והאדם צריך להיות תים במידותיו. גם ספירת העומר צריכה להיות תמימה, כלומר שלמה. המקובלים רואים במספרים משמעות פנימית, כמו גבורה שבנצח. הספירה היא לא רק פרקטית, אלא גם פנימית. ספירה היא עניין מורכב משני צדדים: מצד אחד, מחכים לעתיד, לסוף הספירה. מצד שני, כל יום הוא אירוע בפני עצמו. זה מזכיר את המחלוקת אם מי שפספס יום בספירה איבד את המצווה. אם מסתכלים רק על הפשט, צריך לספור את כל הימים. אבל אם כל יום הוא בפני עצמו, אולי אפשר להמשיך.
המשמעות של העומר עכשיו נשאלת השאלה הגדולה: מה הדבר הגדול שמתרחש בימים האלה? מה קורה ביום החמישים? כדי להבין את זה, צריך להבין מה זה העומר. העומר הוא אגודת שיבולים, והוא נזכר בתורה גם כמאכלו של אדם. יש מנחת ציבור שנקראת מנחת העומר, שהיא מנחת ביקורים. ביום החמישים מקרבים מנחה חדשה לה', שהיא מנחת חיטים. יש שלושה סוגי ביקורים: ביקורי סעורים, ביקורי חיטים, וביקורי פירות בקיץ. חז"ל מסבירים שהעומר מתיר את החדש במדינה, ושתהליכם של מנחה בחג שבועות מתיר את החדש במקדש. יש פה שני סוגי ביקורים: אחד כלפי עם ישראל ואחד כלפי המזבח. כדי להבין את הסוד של מנחת העומר, צריך להבין מה יש בסעורים ולמה הם נשגבות. יש שלושה נוסחים בספירת העומר, וכל אחד מתמקד במדרגות שונות בעומר. נמשיך בשיעור הבא להבין את הסוד של מנחת העומר ומה יש בסעורים שצריך לספור מהם.
