פרשת בהר עוסקת בנושא השמיטה והיובל. אפשר להעמיק בהבדל בין שמיטה ליובל, אך נתמקד ביובל. ברור שפרשת בהר מאוד קשורה לספירת העומר, כי זה כאילו נראה כספירת העומר בגדול. ספירת העומר היא 49 ימים, וזה 49 שנים, וזה משהו בעצם. היובל היא המצווה הכי ענקית שיש בתורה. מה הכוונה ענקית? זו מצווה שנוגעת לכל מערכת החיים של עם ישראל, משנה ומשפיעה על כל המודל והמבנה של החיים הישראלים בארץ, והיא גם מרמזת על אחרית הימים. יש לנו בעצם שלוש מצוות: שבת, שמיטה ויובל. המצוות האלה מאוד קשורות לשבע. השבת היא היום השביעי, השמיטה היא השנה השביעית, והיובל הוא היום שבא אחרי השבת, אחרי שבע שנים של שמיטה. זה כאילו השמונה, זה יום החמישים, זה כאילו האחרית, זה לאן הכל הולך. ברור לנו מהתורה שהעולם נמצא בתוך תהליך. התהליך הגדול הוא התהליך שכתוב בפרשת בהר, והוא נמצא בכל שמיטה ובכל שבת. יש לנו גם את מצוות ספירת העומר, שבה אנחנו חיים את התהליך הגדול של העולם בתקופה קצרה בצורה מאוד מרוכזת.
ספירת העומר ויובל כתוב בתורה: "וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה". ואז מגיע שנת החמישים. מה קורה בשנת החמישים? "והעברתה" – הכוונה היא להשמיע קול שופר בארץ. בתחילת השנה, השנה מתחילה בחודש השביעי, בעשור לחודש, ביום הכיפורים. מעניין, לא בראש השנה אלא ביום הכיפורים. ולפי מסורת חז"ל, ביום הכיפורים של שנת שמיטה, מה קורה? שומעים תקיעה שברים תקיעה, שלושה סוגי שברים כל מערכת כזאת שלוש פעמים. כל הדבר הזה בשנת יובל עושים אותו ביום כיפור. ולפי חז"ל גם אומרים את כל הברכות של מלכויות, זיכרונות ושופרות. זאת אומרת, ביום כיפור שנת היובל זה כמו ראש השנה. ומה קורה בעקבות השופר הזה? "וקידשתם את שנת החמישים שנה". אתם על ידי השופר הזה הופכים את השנה הזו לשנה שהיא מקודשת. "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה". מה זה דרור? הדבר הכי פשוט זה ציפור. דרור זה חופש. יש כאלה שהמילה חופש נשמעת להם מילה חילונית, אבל פה כתוב שזה לשם עם ישראל הולך – אל החופש של הדרור.
שנת היובל יובל היא שופר, היא דרור. ומה קורה בשנת היובל? "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו". האדם שווה לאחוזה שלו ולמשפחה שלו. למה הוא לא היה שם? כי הוא מכר אותה. הוא מכר את האדמה שלו, והוא עצמו הלך למשפחה אחרת. הוא צריך לשוב אל משפחתו. לאן הוא חוזר? אל אחוזתו, המקום שבו הוא אחוז, שבו הוא נאחז. כמו שורשים שניסו לעקור עץ, זה מאוד מסובך. התורה אומרת שלעם ישראל יש ארץ ישראל. זה מפה הכל מתחיל. יש את עם ישראל שהוא חייב לשוב אל מקומו, אל ארצו – ארץ ישראל. אבל כאן יש חידוש גדול: גם בתוך עם ישראל יש שבטים, וכל שבט יש לו חלקת אדמה אחרת בארץ ישראל. כל שבט, כל בית אב מקבל חלקת אדמה בארץ ישראל.
חלקת האדמה והקשר לנשמה משה רבנו ויהושע, בעזרת הקב"ה, מחלקים את ארץ ישראל לריבועים, 600 אלף ריבועים. כל נשמה שהצאה ממצרים, שהיא חלק מכנסת ישראל, מגיעה לריבוע שלה. זה ביתי, זו נחלתו, זה מקומי. מתברר בפרשת בהר שזה לא רק עניין טכני של חלוקת נכסים, יש כאן משהו סודי. הנשמה שלך יוצאת מן הכוח אל הפועל דרך חלקת האדמה הזאת. יש לנו שלושה רבדים: נשמות ישראל, נשמה שישים ריבוא נשמות, הנשמות האלה כתוב במדרשים שהן חצובות מכיסא הכבוד. כשהן נכנסות לארץ ישראל, הנשמה עם הגוף נכנסת לעוד גוף – חלקת ארץ ישראל. אדמה זה ממשות, זה טבע. לכל נשמה יש חלקת טבע בארץ ישראל. מה אני צריך לעשות שם? לחיות. בעולם העתיק, מה שהאדם עושה זה זורע, נוטע עצים, כל אחד מקים חווה. הוא מוציא מן הכוח אל הפועל את הכוחות התמונה באדמה והם יוצאים לפי האופי שלו. זה בעצם ההוצאה מן הכוח אל הפועל של נשמתו.
החיים בארץ ישראל כשעם ישראל בגלות, יש נשמות וגופים, אבל זה עוד לא יוצא לפועל דרך החיים. החיים זה הטבע, זה הבריאה החומרית, הממשית, זה האדמה. כשעם ישראל נכנס לארץ ישראל, כל עומר חייו, כל נשמתו, כל שירת חייו שגנוזה בו, היא מתגלה דרך המציאות החומרית. המהלך הזה הוא סודי, פנימי, מיסטי. יש קשר בין נשמות למקומות, קשר בין עם ישראל לארצו, קשר בין שבט לנחלה גדולה, כל משפחה בשבט לנחלה ספציפית שלה. התורה מכירה בזה שהקב"ה מספר לנו כאן שזה לא כזה פשוט. נכנסים לארץ ואז כל אחד מתחיל עם אנרגיות אחרות, עם חריצות אחרת, עם פעילות אחרת. באופן טבעי, התורה היא לא קומוניסטית, היא לא אומרת שכולם יעשו אותו דבר. יש מקום להתחיל לפעול ואז נוצר מצב שמתחילים להיות כל מיני שינויים.
החזרה לשורשים אחרי 49 שנה יש בלגן עצום. מה אומרת התורה? איפוס. כמו בראשונה, הביתה. כולם שווים הביתה, כל אחד חוזר לחלקת האדמה שלו. הכובש חוזר לחלקת האדמה שלו, זה שמכר ונמכר חוזר לנחלתו ולמשפחתו. בעצם המציאות חוזרת לשורש, להתחלה שלה. לכל אחד מעם ישראל יש חלק בארץ ישראל. התורה אומרת שזה לא רק עניין טכני של חלוקת נכסים, יש כאן משהו סודי. הנשמה שלך יוצאת מן הכוח אל הפועל דרך חלקת האדמה הזאת. חד מהעם ישראל לא יודע, נגיד קרא לזה עכשיו ככה. כל אחד מעם ישראל יש לו אדמה משלו, כאילו חלקת חיים משלו. זאת אומרת שאתה נורא בעלים, אומרים לך שאתה כן, זה שלך, זה כאילו אני שלך. אין שום דבר שיותר שלי מהדבר הזה כמו הגוף שלי. מצד שני, מה כתוב פה? מה ישנת החמישים מתחילה בתקיעת שופר. מה זה תקיעת שופר? תקיעת שופר אפשר לחשוב לפי פשוט אחד, תקיעת שופר זה הכרזה התחילה השנה. הכרזה זה נשמע תמיד טכני, שנת היובל בגלל שריקת הפתיחה של המשחק. אתה קורא למשחק משחק שריקת הפתיחה. ברור שהמילה היובל, השופר הזה הוא משהו מאוד עמוק. אנחנו יודעים שהוא מאוד עמוק. למה אנחנו יודעים שהוא מאוד עמוק? מכיוון שהשופר של תמיד למדתי מהשאלה הזאת.
השופר וההתגלות האלוקית מכיוון את המשפט היהודי תמיד יש רשם משה באר סיני למור. אז השאלה של חז"ל שמופיעה בכל מקום מה העניין השמיטה אצל הר סיני? מה אתם שואלים? זה הכי קשור למה זו שאלה בכלל. זה בדיוק מה שקורה בהר סיני. הרי הר סיני קורה בערך 50 יום אחרי יציאת מצרים. בערך, זה לא כתוב בתורה מפורש, אנחנו לא יודעים בדיוק כשנדד בחז"ל. לא משנה, אנחנו יודעים לפי המסורת בסופו של דבר שאנחנו יודעים שזה קורה 50 יום אחרי הר סיני. ואז מה קורה? ביום השלישי ביות הבוקר, יום השלישי שהוא יום החמישים ליציאת מצרים, בדיוק כמו שנת החמישים. ויהי ביום השלישי ביות הבוקר, קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר חזק מאוד ויחרד כל העם אשר במחנה. וקול השופר הולך וחזק מאוד, משה ידבר והאלוהים יענה לו בקול. בתנ"ך יש שופרות שאנשים תוקעים מהן, אבל בהרבה מאוד מקומות בתורה בתנ"ך שופר זה הקב"ה תוקע. השם אלוהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. והיה באומרו יש שירה שאומרה את השיר הזה והיה באומרו יתקע בשופר גדול ובאו העובדים לארץ מצרים והשתחוו לה' בירושלים. יש שופר גדול שהתקע וכל יום אנחנו אומרים את זה בתפילה, יתקע בשופר גדול. מה זה השופר הגדול של השם? ברור, השם מתגלה. ההתגלות של השם זה שופר גדול. למה? כי מה זה שופר? כשאני מדבר איתכם עכשיו אני אומר לכם רעיונות, נכון? אבל הרעיונות האלה הן רעיונות של מילים, אתם לא רואים את זה בעיניים אבל אתם שומעים את זה באוזניים. יש שם מלא אותיות, אני מפזר פה אותיות, האותיות הופכות למילים ואתם שומעים אותן. אבל בעצם אם הייתי רוצה יותר להגיד ביותר מה שאני, יותר להביע יותר את עצמי, הייתי עושה, הייתי צועק. אם הייתי רוצה להשמיע את הצעקה שלי יותר בקול, הייתי לוקח כלי שופר. זה כאילו הפנימיות יוצאת. כשקדוש ברוך הוא תוקע בשופר, מה הכוונה? שהפנימיות של השם התגלה. מי זה השם? השם? זה נשמע את העולם. מי זה השם? אני לא יודע. לכן אני אומר כל יום, 3 פעמים ביום, אם אני מספיק אני אשמע את זה גם בחזרת הש"ץ, הקדוש ברוך הוא אל, עליון. מה הכוונה שקדוש ברוך הוא עליון? שהוא מעל מעל מי, מעל הגג הזה ברור. מאיפה? עליון על מה? עליון הכוונה על התפיסות שלנו. כלומר הוא אל שהוא מעל כל הבנה. זה מה שנקרא לתמחשבה, מי זה בכלל? אין פה עבודה זרה כי אנחנו לא מכירים אותו, לא יודעים אותו. מי ידעך לא איראני האדם? אנחנו רואים את זה כל הזמן, אל עליון. אבל אחרי שאמרנו אל עליון, אנחנו לא נשארים שם. יש תמיד כל מיני אנשים קופחים שאומרים, אה הדתיים אומרים שהם מבינים את אלוקים, אלוקים בכיס שלהם. אלוקים לא בכיס שלנו, אבל אתה לא קשור לאלוקים כי אתה אומר שהוא אל עליון ונשאר שם. שכוח מה הרוויח הקדוש ברוך הוא שהוא ברא את העולם? אתה אומר שהוא רק עליון? לא, מיד אחרי עליון אנחנו רואים שהוא גומל חסדים טובים. הקדוש ברוך הוא נשמת העולם. מה הכוונה נשמת העולם? שהקדוש ברוך הוא הפנימיות המחיה את העולם. הוא הפנימיות המחיה אותי, ישראל, את העולם. הם כולם בגוונים שונים, ישראל, עמים, חיות, כוכבים, לא יודע. הוא הפנימיות המחיה, הוא הנשמה, נשמת כל חי. תראה עכשיו רק אומר שכשהקדוש ברוך הוא תוקע בשופר, שהנשמה של העולם מתחזקת, זה לא רק מהלך כללי, זה אומר שכל נשמה מתחזקת, שכל השופר הזה נשמע. אז מה מרגישים האנשים? את הנשמה יותר גדול, יותר חזקה, נשמה יותר חזקה. כמו שכל השופר מעדד, ככה זה רטט של הנשמה היא זאת שבעצם יותר גוברת באדם.
שנת היובל והבעלות על הארץ שנת היובל, שנת השופר, שנת הגילוי האלוקי, זה מלכות של השם. מה הקדוש ברוך הוא אומר? הוא אומר לקדוש ברוך הוא למה כל הסיבה של היובל? שימו לב טוב, כתוב כאן בפסוק כ"ג: "והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ, הארץ היא שלי כי גרים ותושבים אתם עמדי". סליחה, הארץ היא שלי, הוא אומר לקדוש ברוך הוא, אתם גרים, אתם תושבים עמדי. שימו לב לפרדוקס, אתם גרים, מה זה גר? בכל התנ"ך יש אזרח וגר. מה מילה הפוכה מגר? אזרח. מה מילה הפוכה מאזרח? גר. גר מול אזרח, תזכרו את זה. מה זה אזרח? זה מישהו בעלים על הארץ, הוא שייך לעם שלנו. אנחנו אזרחים והערבים הם גרים. תמכרו את זה רק רגע, ולכן יש לנו מצווה לכבד את הגרים, צריך לכבד את הערבים, אלא אם כן הגרים רוצים להרוג אותך, זה משהו אחר. אבל באופן בסיסי יש פה גוי שרוצה לגור פה בפנים מסוימים, להפך יש לו הרבה המון מצוות של דאגה לו שלא להרגיש פה טוב כי הוא עורך, עורך זה עורך, צריך להתייחס לזה יפה, כן. אז מה המילה הקדוש ברוך הוא? שנת היובל זה שנה שמתגלה, שנה שהקדוש ברוך הוא מתגלה. אז מתגלה האמת הגדולה שכולנו בעצם אנחנו לא אזרחים, אנחנו לא בעלי על הארץ, אלא אנחנו מתארכים על שולחנו של מי? מי מעריח אותנו? הקדוש ברוך הוא. כי גרים ותושבים אתם עם עדי. אז מה הייתי מצפה? שבשנת היובל יהיה תלישות עצומה. אז זה לא המקום שלנו, זה המקום של השם. זה בדיוק הפוך, ולכן כל אחד חוזר למקום שהוא שלו. רק רגע, אמרת לי הרגע שאנחנו מתארכים אצל השם ולכן שלא נרגיש בעלות, אבל אתה אומר לי עכשיו ולכן כל אחד חוזר למקום שלו שהוא שלו, שלו, שלו. בדיוק הפוך, כדי להמחיש את החידוש הזה של התורה שבשנת המלכות של השם, אז אנחנו הפוך מנתלשים ואיש אל אחוזתו. ואמרנו זה אחוזה, מקום שאתה נאחז בו כמו עץ שנאחז באדמה. כלומר שאתה מסתבך במובן החיובי שלנו, אתה מתאחד עם האדמה. זה בדיוק הפוך מלהיות גר, אתה הולך ונהיה יותר קשור ומחובר. אז מה קורה פה?
פרעה וסנחריב מול מלכות השם אז בוא נכנס לשני מלאכים שהפעלו הפוך מהמלכות של השם והם פרעה וסנחריב. למדנו על פרעה בחומש בראשית שכאשר הוא קנה את האדמה מהמצרים, זוכרים? על פי העצות של יוסף הוא קנה את האדמה, זוכרים לסיפור הזה? איזה פרק כזה לא ברור בסוף פרשת ויגש שמתואר איך פרעה קונה את האדמה, קונה את האנשים ואז כל מצרים שייכת לפרעה, גם האדמות גם האנשים. סוף פרשת ויגש. ואז מה פרעה עושה? הוא מעביר את העם מקצה גבול מצרים ועד קצהו. אם אתה רוצה שאנשים לא ירגישו בני בית, אתה צריך להזיז אותם. אם אתה גר במקום שאתה לא מכיר, אתה מרגיש חלש. אדם שנמצא במקומו הוא מרגיש חזק, וכאשר הוא נודד, כאשר הוא נמצא לא במקומו, אז הוא נחלש. אז כשפרעה רוצה לבטא את הבעלות שלו, הוא משנה את האנשים. וזה בכל ההיסטוריה, כל מיני שליטים טוטליטריים, שליטים רודנים, הם תמיד מגלים אנשים בגלות. אתה מאבד את כל מה שאין לך, אתה מכיר על כמו חדש, אתה לא מכיר את האורחות. הדמות השנייה זה סנחריב, אומרת הגמרא, הוא כבר בא סנחריב ובלבל את האומות. כל האומות שישבו פה, אדום, אמון, מואב, ארם, כל מיני עמים אחרים, גם עם ישראל. בא סנחריב והוא פשוט טלטל את העמים עד כדי כך שהגמרא אומרת שכל הדינים שנאמרו לגבי העמים בתנ"ך, למשל דינים שקשורים לאמונים ומואבים, לא קיימים היום כי אף אחד לא יכול להגיד אני משם כי סנחריב בלבל את האומות. סנחריב היה מעצמת על אשור, ואיך הוא מבטאת שלטונו? כדי שהוא ייקח עם ויגיד אתם לא פה, אתם שם ואתם שם, וככה אתה בעצם מצלם לאנשים תלישות. והנה פה הפרזה שלנו, הקבלה שלנו, אומר אני מולך עליכם, אני מתגלה שנת יובל, שנת השופע, השם מתגלה לי הארץ וקורא בדיוק הפוך, כל אחד חוזר אל מקומו. זה מאוד ברור למה זה. שימו לב, עכשיו אנחנו נתאר את זה בצורה ציורית. מלכותו של השם היא לא מלכות חיצונית. מלכותו של סנחריב היא חיצונית. זה זה שיא העבדות. הוא יש לו את החלומות הגויים שלו של אשור, ואני צריך להרכין ראש ולהצטרף לחלומות שלו, לא יודע מהם. כן, החותו של פרעה, החות שלהם היא חיצונית, היא זרה לי. אני עובד עבודה זרה. חז"ל אומרים שישראל בחוץ לארץ זה כמו עובדי עבודה זרה. כשאתה חי באמריקה, אתה לא יכול לחיות לפי העולם הנשמתי הישראלי שלך, אתה עובד עבודה זרה, אתה חי בתוך משהו שהוא זר לך. מה עכשיו? בוא נצייר את זה בצורה, אם אני מגיע שנת היובל, אני מגיע שנת היובל, פתאום אני שומע קול שופר. הקול השופר הזה הוא קול התגלותו של השם כמו בהר סיני, קול בראש השנה בעצם, והשם מתגלה. כנוצר מכך מתחזקת הנשמה של העולם, הנשמה של עם ישראל. ואז מה קורה? אני עכשיו עבד, אני מרגיש יותר ויותר את שירת חיי, את חלום נשמתי, את הרצון האלוקי המחיה אותי ויש לי תנגודת למציאות שלי שאני פה עבד. אז אני יוצא מהבית של האדון שלי, אבל זה לא מספיק. אני מרגיש כאילו את האדמה קורית אליי, בוא הביתה, בוא למשפחה, בוא לשורשים שלך, אל המשפחה, זה ההורים שלך. ההורים שלך זה בעצם המקורות של נשמתך. לך אל הלום האמיתי שלך, שם נמצאת זה מלכותו של השם. כיוון שמלכות השם היא מלכות הפנימיות, מלכות הנשמה, זה לא מלך בשם אדם, זה מחזיר אותך. אז הכובש הגדול, אותו קריש נדל"ן שכבש וקנה וקנה וקנה, מגיע שנת היובל ואומרים שלט די לכיבוש. אין נשמתיות עם כיבוש, אני צריך לחזור אל המקום שלי. זאת ענבה. מה זה גר? גר אצל השם זה שיש לי מקום. המקום זה הנשמה ההלכית שמחיה אותי. ושאמרנו הנשמה שמחיה אותך התלבשה בתוך הגוף שלך, יש לך רקע משפחתי שדיברנו הרבה בעבר ונדבר הרבה איך כיבוד הורים, איך הקשר למשפחה נשמתי, ואז לאדמה, לחלקת החיים, אל המקום בעולם הזה שנשמתי של העם ישראל כולו זה ארץ ישראל. ובתוך ארץ ישראל יש לפי זה אפשר להסביר את המהלך של הפרשה. המהלך של הפרשה מאוד יפה. הפרשה שלנו בעצם מתארת גלות שהולכת ומתגברת, בשנת העבר יוצרת את הכל.
הדרדור והגאולה בואו נראה כאילו את הסיפור של הפרשה ככדור שלג שמתגלגל עד שהוא נגעל. אז בואו נראה את זה בשלב הראשון. פרק כ"ה פסוק כ"ה שכל פסקה מתארת דרדור של המצב החירותי של האדם. שלב אחד, פרק כ"ה פסוק כ"ה עד פסוק כ"ד נתנו פה את התיאוריה הכללית, עוד שעכשיו נתנו. עכשיו התורה מתחילה לפרט את התהליך. פרק כ"ה פסוק כ"ה: כי ימוך אחיך, אחיך נהיה מח. מה זה מח? מסכן? אני במילת בריאה, הוא מכר מאחוזתו. זאת אומרת הוא התרחק קצת מעצמו, בעצם מכר את החלק שלו והוא לא יכול לצאת מכל החלפן. אומרת התורה זה לא לגיטימי, זה לא תקין. ובא גואלו וגאל את ממכר אחיו. שרות א', אני אחיך, אל תשכח יש לי אחים, יש לי דודים, אתה קשור למשפחה. והרי כמו שאמרנו האחוזה שלי קשורה לאחוזה המשפחתית שקשורה לאחוזה השבטית שקשורה לגלל ישראל. אז מיד כל האחים נרתמים, אח שלי חס וחלילה, התאגנו, עשינו מקביט, באנו לאיש הנדל"ן הגדול, אמרנו אנחנו רוצים את האדמה בחזרה. לא עשיתי עסקה עם אח שלכם, מי אתם? אין דבר כזה, תראה מה כתוב בתורה, לגאול אתם קו רחי. אין בעיה, מביאים את הכסף בחזרה, האח שם ולאדמה שלו. ואיש כי לא יהיה לו גואל, אנחנו אומרים אחים שלי הם לא בדיוק אנשים שיכולים לעזור לי, לא כל אחד יש לו אחי, יש אחד שאין לו אח כזה. איש כי לא יהיה לו גואל והסליג לידו, אבל מה הוא חסך, הוא החליט שהוא יצא פחות כסות קפה ביום, ואז הוא חסך כסף. הוא מצא כדי גאולתו, הוא רץ אל הקונה וכישר את שני, וישיב את העודף לישון אחר לו ושם לו אחוזתו. כלומר עושים להם כמה שנים, ואם לא מצא ידו עוד יישיב לו, אין לו אח, הוא לא חסך. כלומר הוא ממכרו והדמה תישאר בעד הקונה עד שנת היובל והצבא יובל ושם לו אחוזתו. לכן אין דבר כזה מחירה, כי כשאני מוכר כולם מסתכלים על השעון של היובל. יובל זה בעוד עשר שנים, בסך הכל מוכרים עשר שנות תבואה, בסדר ברור, יכול להתארגן לפי זה. כלומר השלב הראשון היה שהאדם נאלץ למכור את הדמה שלו והתורה לא אוהבת את זה. אני כאן מדלג על הנושא, זה נספח שלא מספיק לדבר עליו, מה ההבדל בין בית בין שדה ובין בית בעיר, שמה ההתבלג לדינים אחרים שבית בעיר זה פחות קשר לאדמה, זה משהו אחר. נדלג לזה שנייה אחת ונמשיך לפסוק למדי. שלב הבא, האח שלך, אני קורא את זה כסיפור, אפשר לקרוא את זה ככל פרשה בפני עצמה, אני קורא את זה כסיפור. בהתחלה הוא מכר מאחוזתו, הגעתי לפסוק למדי, זה לא עזר לו, הבן אדם ממשיך להיות אני, למרות שהוא מכר מאחוזתו, הוא כנראה אחורים, יש לי קוראים שלומי, יש כזה בעברית מושג שנקרא שלומי, אלי אחד שהוא לא מוצלח, הוא מסתבך עם עצמו כל הזמן. אז אותו אחד יסתבך עם עצמו וכי עמוך אחיך ומה אתה יודע ממך אחיך שגע לידך, הוא ממשיך להיות אני. אז יש כאן מצוות צדקה והחזקת בו, אבל הוא מתחיל לקבל תמיכות, אז באיזשהו שלב כמה אפשר לתת לו, גם זה לא נעים לו. ולכן אני קופץ לפסוק למדי תת, הוא ממשיך להיות אני ונמכר לך. כלומר הוא בא לבית דין ואומר להם היה לי כסף, מכרתי את הקרקע, השכתי להיות אני, שמרתי תמיכות. מה זה תמיכות? הלוואות. מה זה הלוואה? לפי חז"ל, לפי הפסוק אבד לווה לאיש מלווה, וכן יש לנו בעוברת שחרור עובדים ובשנת השמיטה שהיא בקטן, ללוות זה להיות אבד. אחרי שמכרתי את האדמה נהייתי אבד קטן לביתי, נתנו לי כסף, גם זה לא עזר, אני מבקש שלכם בי דין כי בי דין אחראים על זה, תמכרו אותי לעבדות. אבד יהודי, יש אנשים טובים, יש להם משפחה שלהם, אני אעבוד אצלם. אבל אבד זה לא שכיר, אבד מקבל בוכטה של כסף כשהוא נכנס לעבדות, כי זה כסף המחירה שלו, ואת הכסף הזה הוא פורח חובות, הוא לא יודע משקיע באיזה מקום, לא יודע. ועכשיו כאבד, הוא אבד, אבד כמו פעם, זאת אומרת הוא שייך לאדון, האדון הוא יהודי. מה זאת אומרת שהוא שייך לאדון? האדון קמה בוקר ואומרת תגרף, כמו אבד רסח כזה בצבא, תגרף, תביא, תעמיס, תיקח. יש כמה הלכות, כתוב כאן כל מיני הלכות, למשל כתוב לא תעבוד בעבודת אבד, עבודה בזויה, כתוב לא ימוכרו ממכרת אבד, המחירה תהיה בדרך מכובדת, כתוב לא תרדה בו בפרך. אבל זה כל מיני דינים, בסופו של דבר בסופו של דבר הוא לא מרוויח כסף פר עבודה. זה ההבדל בין פועל, שכיר לבין אבד. שכיר מרוויח פר עבודה ויוצא, הוא חופשי. פה האבד הוא ממש זהו, כאילו כולו נתון לאדון. וכמו שאמרנו מה הבעיה בזה, שהוא שכח לגמרי את תפקידו, את נשמתו, את חלומו, כמו שהרעיה אומרת שיר השירים: שמו לנותרה את הכרמים, הכרם שלי לא נותרתי. האחים שלי, הבעיות הרבי של השירים תפסו אותי, שוו אותי, אני עסקתי בשמירת הכרמים שלהם, ואת הכרם שלי, את עולמי הפנימי, לא נותרתי, לא התעסקתי איתו. ואז בוא נראה את התהליך. בהתחלה הוא מוכר את האדמה, אחר כך הוא ממשיך להיות עני, הוא לוקח הלוואה ולא יכול להחזיר אותה, הוא ממשיך להיות עני ונמכר לעבד. יש משהו יותר חמור מזה? כן, מה הפרק הבא? הוא נמכר לגוי שחי בארץ. תראו מה כתוב פה, אומרת התורה פסוק מ"ז, כאילו פסוק ל"ט. הפרשייה שפותחת בפסוק ל"ט זה שהוא נמכר לעבד עברי, הוא נמכר לבית עברי שנמכר לאדון יהודי והדין שלו הוא שבערב הוא יוצא. והפרשייה הבאה: "וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך", כלומר הוא נמכר לגוי. זה שיא הגלות. זאת אומרת, לא מלא אם אני עובד בבית של אדון אחר, סך הכל האדון הזה הוא יהודי, יש לו איזשהו חיבור בנשמה, כולנו משפחה אחת עם ישראל. אני אומר אם אני פועל לשם האדון שלי, אבל הוא יהודי והוא שייך לכנסת ישראל. הוא גם כן אומר אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב. יכול להיות שהוא משבט יהודה ואני משבט נפתלי, זה לא בדיוק זה, בסופו של דבר כולנו אברהם יצחק ויעקב, אז יש קשר. אבל פה המקרה הכי גרוע שהוא נמכר לגר, גר הכוונה לגוי שגר בארץ, מוחמד. הוא עובד אצל מוחמד, זה מה הוא עושה שם. זה כבר חלום אחר לגמרי.
הדרדרות למכירה לגוי אבל יש מצב יותר גרוע. זה ביטוי שהתורה אומרת אותו ואף אחד לא אומר אותו בפשט כל כך. חז"ל פרשו "או לעקר משפחת גר". יש גר ויש עקר משפחת גר. מה פרשו חז"ל בעקר משפחת גר? הוא נמכר להיות עבד בבית עבודה זרה בארץ, כלומר הוא הולך להיות פועל באיזו כנסייה, כאילו לא פועל, עבד. זה נקרא עקר. למה זה עקר? שאלה טובה. יש גר שזה גוי בארץ, עקר משפחת גר זה כאילו מקום שצריך לעקור אותו, כלומר גוי שלא לגיטימי שיהיה פה. כלומר הוא מגיע לשיא המצב הנמוך, הוא עבד בתוך בית של גוי, הכל בארץ, בתוך בית של גוי והגוי הזה הוא גוי שיש לו בית עבודה זרה והוא משנה שם שלט שם לנקש שם את הוידאו. אי אפשר להשלים את הדבר הזה. זה קצת אני מזכיר את השבועים, זה ממש דומה. אחרי שנמכר, גאולה תהיה לו, אחד מאחיו יגאלנו. וכאן תורה מפרטת כאילו היא לא מוותרת: או דודו או בן דודו. אם אתם פעם רוצים, אם פעם תיקחו אתכם לשמחה משפחתית ויש שם הרבה בני דודים, אז תוכלו להשתמש בסוג כזה להראות את הקשר של בני דודים. כי הרבה פעמים בני דודים זה קשר שאנחנו קטנים אנחנו בקשר ואחר כך גדולים זה קצת מתפרק. מה אתה בא אתה אומר לחבר'ה אנחנו קשורים תראו מה כתוב כאן. אם אני אכנס לכל מידה נחטף מי מוטה עליו לפדות אותי או בן דודו לא מכיר את המקום שאת תלכו למקום שאתייחסים ככה לבן דוד או דודו או בן דודו יגאלנו או משאר בשרו משפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל.
גאולה וחזרה למקורות עכשיו אנחנו נבוא לגוי ונגיד לגוי אנחנו באים לפדות את האדם הזה. אני קניתי אותו מה אתם רוצים ממני? זאת אומרת אתה לא מדברת על מציאות כזאת שעם ישראל מושל בארץ וידינו חזקה, זה נקרא יד ישראל תקיפה, ואומרים לגוי והגוי אומר בסדר. אבל תשמעו לדבר מעניין פה, זה משהו ימני שיד ישראל תקיפה והגוי השמע בכולנו הנה הכסף תביא אותו בחזרה. ויש כאן גם משהו שמאלני כי אסור לגנוב את העבד הזה. אפשר לעשות מבצע לראות בשקט ולחלץ אותו מבית הזה. הגוי קנה אותו, גם שמאל וגם ימין ביחד. בסדר אז וחישב אם קונה או משנתים אחרול וכו' וכו'. ואם לא ייגאל באלה מעצב משנת היובל, הגוי מחויב לחוקי היובל. מעצב משנת היובל הוא ולאו ובו ולכן בעצם אתם יודעים שזרינו פה את הדרדור. אני רק עוזר עוד פעם פרשייה אחר פרשייה אחר מאחוזתו. בסוף נבא נמכר לעבד ליהודי, נמכר לעבד לגוי, נמכר לעבד לעקר משפחת גר לגוי עבד עבודה זרה. ושם נבא נמכר לעבד ליהודי, נמכר לעבד לגוי, נמכר לעבד לעקר משפחת גר לגוי עבד עבודה זרה. משנת היובל יוצא את הכל חוזרים הביתה. החזרה הביתה היא לא רק משהו סוציאלי אלא יהיה משהו רוחני פנימי נשמתי שהאדם חוזר אל יהודו, אל חלום חייו, אל מקומו וזאת התשובה אל האלוקים. הפרשה הזאת זה אחד המקומות העמוקים ביותר לכך שבתוך האדם חווי אני קדוש כמו שחז"ל אומרים אני הוא שמה של השכינה, אני הפנימי של האדם זה חלק מה זה אותו כוח אלוקי שרוצה אותו ולכל אדם וכל אדם בישראל יש תפקיד ויש מקום בארץ, יש מעיין שמחכה לו שהוא מעיין חייו ולשם הוא צריך לשוב וזה הדרור זה החירות זה שאדם חוזר אל מקורות חייו זה חלק מהחזרה למשפחה כלומר הגאולה שלך זה הקשר עם המשפחה הקשר עם מקורות החיים שלך והקשר עם חלקת אדמה מיוחדת שלך בארץ.
הגאולה והגלות נשימו לב טוב וזה נסיים. פרשת בדרך כלל קוראים בהר וחוקותי ביחד, עכשיו עשו לנו בנפרד. אז כמו שאמרנו זה קצת קצר אבל פרשה פה בפרשה שלנו מופיע מושג גאולה. הגאולה לפי התורה המושג גאולה זה אותו חיבור של האדם אל מקורות חייו. אבל בפרשה הבאה מופיע הגלות והגאולה הגדולים. אם בחוקותי תלכו אז הארץ תיתן פרי ויהיה הרבה מים, מה צריך יותר מפירות ומים? ואז יש חיים ואז עם ישראל מסגשג ואם הולכים בחוקות השם אז יש גלות, גלות של כל עם ישראל וזה יהיה את הארץ ואז כל עם ישראל נמצא בתוך כל המלאך שאמרנו. זאת אומרת שהשיבה של עם ישראל לארץ היא חלק מהגאולה הגדולה, אבל זה לא נגמר שם כי יש גם כאילו מין גלות בתוך ארץ ישראל כי צריך לשבת בארץ ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לכל הברורים שעם ישראל עובר בתוכנו. אולי זה קשור לזה שאנחנו עדיין לא יושבים בצורה השלמה בתוך ארץ ישראל. כשנגיע לזה אז נבין למה זה המקום שלו וזאת הנקודה שלו ולכן הוא באמת כזאת הוא באמת כזאת יש כמו שאמרנו נחלות שונות ונחלות שונות אבל כולו לחד אתר סדיקין הצהרוכים.
