פרשת בשלח | מה יקרה אם נכפה את התורה? | ר' דניאל כהן

בוקר טוב לכולם, אנחנו בשבוע שבו קוראים את פרשת בשלח ויש נקודה שדיברנו עליה קצת בשבוע שעבר, אבל זה לא מספיק, אז עכשיו נעשה את זה על ההבדל בין העם לבין ישראל. אני רוצה שנראה את נקודת החריזה הזאת במהלך כל הפרשות הקרובות והקודמות ולבין על מה התורה מדברת. צריך לשים לב שבפרשת "בו", ממש בפרשה האחרונה שדיברנו, מי שיוצא ממצרים בחיפזון זה לא בני ישראל. אתם יודעים מי יוצא בחיפזון? הערב רב יוצא בחיפזון, ומי שיוצא לאט לאט זה עם ישראל. הכל טוב עם ישראל כשהוא יצא במהירות. הנה, בואו תראו את המילים: "דבר נא באוזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב". אם נגיד שזה בני ישראל, איך יש להם רעים ורעות ממצרים? זה לא רגע. א מה זה רעותה ורעותה? זה המצרים. המצרים שהם חברים של המצרים פשוט התגיירו ונסתפכו לעם ישראל והם צריכים לקחת כלי כסף וכלי זהב. מה זה כלי כסף וכלי זהב בקדמיות התורה? זהב וכסף הם חסד ודין. עם ישראל כשהוא יורד למצרים כל המטרה שלו זה לקחת ממצרים חסד ודין, לחבר את החסד והדין.

חיבור חסד ודין הרי איך השתלשל כל ירידת ישראל למצרים? מכירת יוסף. מכירת יוסף והמלכות. ולמה קרתה מכירת יוסף? כי האחים לא רצו להוריד את האידאלים שלהם למציאות כפי שיוסף רצה. יוסף חולם על השדה, על החיבור של הקודש לעולם הזה. יוסף חולם על השמש והירח, זה הקודש שמשפיע על החול. הוא נחשק גם בכל העולם החומרי במצרים. הם מאוד פחדו מזה כי אם אתה עכשיו רוצה לרדת לעולם החומרי, מה נאמר על אפרים הבן של יוסף? אפרים בעמים הוא התבולל. יש סכנה שהיוספיות, אם תרצו המשיח בן יוסף, יבנה מדינה בלי תורה וזה מאוד מפחיד שהמשיח בן יוסף יאמר רצינו את החנון תבנה מדינה בלי תורה. אז לכן האחים מאוד פוחדים מזה. מבינים? וכל המטרה של יציאת מצרים זה לחבר את החסד והדין, זה לחבר את החסד, את הצדדים האידאליים עם הדין, עם הרבדים החומריים, עם הכלים, עם העולם הזה. אז זה באמת הייתה המטרה ולכן הערב רב שיוצאים ממצרים הם בעצם נקודת החיבור בין החסד והדין של עם ישראל. כי מצרים זה מקום של הרבה הרבה טומאה, הרבה הרבה חומריות, ערבת הארץ. אבל כאשר עם ישראל לקחנו להם את הסלים הטובים ניתן לחבר את החסד והדין, את הכלי כסף וכלי זהב. ומי ייקח את זה איתם? כמובן הערב רב. נכון? הבנתם? ברור? אז למה זה לא טוב בעצם? מה לא טוב? זה מצוין. אה, למה אומרים על זה שערב רב זה רע? זה כי לא לומדים תורה. יש להם תפקיד, אבל ברור שיש להם תפקיד. אתה ערב רב, זה לא קשור. ערב רב זה דברים שעם ישראל היה חייב לקחת ממצרים. פשוט מי שקורא את התורה זה כמו שאנשים אומרים שהם שונאים את הגויים. מה אתה שונא את הגויים? כל המטרה שאתה קיים זה בשביל להשפיע לעומות העולם. זו אותה תפיסה, זו תפיסה השטחית של התורה. ערב רב זה לא דבר רע, זה כוח שנכנס לעם ישראל. הם באמת עושים כוחות צרות לעם ישראל, אבל הצרות האלה הם חלק מתוך התהליך של הכנסת כוחות של דין לעם ישראל.

השפעת הערב רב זה קורה למעט כל ההיסטוריה. גם דוד המלך, מה הוא עושה באותו פרק כשהוא חותם בת שבע? הוא לוקח את הקטר של מלך עמוד ושם על ראשו כי הוא רוצה להכניס כוחות של דין לעם ישראל. בסדר? כנראה רוד שבא ונכנס לדין ישראל. זה כל הנקודה, כדי להשפיע לעומות העולם אתה צריך לקחת מעומות העולם, לזקח ולהשפיע. כל המטרה שיצאנו לגלות זה לקחת את הכוחות מעומות העולם, את האופי של התימנית, את האופי של הספרדית, את האופי של האשכנזית, את האופי של הרוסית, כל הכוחות ביחד ואי אתה עושה כאן זיקוך ואז אתה משפיע את זה לכל עומות העולם. כל הכירוף שמשך הבן הוא עשה היה לו תפקיד בעצם? כירוף של מה? שהוא קרב את… הוא קרב אותה בסופו קרב אותה. אז אתה מבין שזה גם חלק מהנקודה כאילו כביכול יש כוח אלוקי שאומר אל תקרב כי בכל זה מסוכן. מצד שני הנבואה אומרת שכן. כלומר כתהליך ארוך זה חלק מהזה. כנקודתי אתה מסתכל זה באמת בעיה. יש פה שתי כוחות שמתנגדים ושתיים באמת באריס אומרים אל תקרב כן תקרב וזה משהו שהוא באמת מסוכן. עכשיו תראו מה קורה קודם כל. תראו איך העם, מה התכונות של העם של הערב רב. "ויתן השם את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאוד בעיני עבדי פרעה בעיני העם". אוקיי? כלומר מה התכונה של הערב רב של העם? ולכגב לא אני אומר שעם זה ערב רב, רשי אומר את זה בפרשת קיטיסה בחית העגל. רשי אומר שמה? שמי שיחיד עם ישראל בעגל זה הערב רב שהם העם. כל זה כתפתו גם בחית המרגלים. עכשיו משה את העם בוכה למשפחותיו. דרך אגב גם כל ההגבלות דר סיני והיא הגבלתה את העם סביב למו. עם ישראל לא צריך להגביל אותו, רק את העם צריך להגביל. ולמה? תראו מהתכונה של העם. גם האיש משה גדול מאוד בעיני עבדי פרעה בעיני העם כאילו חשבו את משה שהוא אלוהים. הם מתלהבים מהניסים. העם מתלהבים מהניסים. זו תכונה של אומות העולם, תכונה של אומות העולם שמסתפחת לעם ישראל.

חיפזון וניסים עכשיו בואו תראו, זוכרים היה צריך לקחת אוכלי זהב? השאלה היא מה קרה באמת? תראו קודם כל דיברנו על זה קודם של המכיפזון. "ותחזק מצרים על העם למהר לשלוחה מן הארץ כי אמרו כולנו מתים והיסע העם את בצקו טרם יחמץ מסורותם שורות בסינותם על שכנע". כל הסיפור הזה על המכיפזון זה העם, זה לא בני ישראל. עכשיו תראו מה כתוב: "בני ישראל עשו כדבר משה וישאלו במצרים כלי חסף וכלי זהב". ותראו מה כתוב: "וסמלו". מי ביקש מכאן נוסעי אסמלות? כלי חסף וכלי זהב זה חיבור חסד ודין, זה חיבור קודש וחול. מה יכול לקרות מחיבור קודש וחול? נפילה לחול. אז מה צריך לעשות על מנת שזה לא יתנה את הנפילה הזו? משהו חנית שיתנת. אפשרות ראשונה, אפשרות שנייה. אני רוצה להסביר לך מה זה ערי חנפים. אם נסריח את זה נכון מה קורה לאנשים שלומדים כבר על חנפים שהם לומדים את זה עם נבושים והסברה פנימית ומדויקת למציאות הם יכולים להתבלבל להביא דברים שטוטים לחשוב כל מיני שטויות. אז מה אתה עושה כדי לקחת תוכן כזה גבוה של חיבור קודש וחול ומוריד אותו למציאות? קשק אותו לבוש, סמלה. צריך סמלות. ולכן ובני ישראל עשו כדבר משה והשם נתן את חן העם בעיני מצרים ואם נצלו את מצרים רוקנו את מצרים הם לקחו את החסד והדין בלי ביסוד ובני ישראל כל זה עם ביסוד. ולכן תבינו עכשיו מה קורה למעלה כל התהליך. למה העם כל כך רוצה הכל מהר? הוא רוצה שחסד שהאידיאל יופיע כאן ועכשיו ולכן והגבלתה את העם סביב למור. אה, משה לא הגיע? אז לא ראינו את משה לדענו מה היה. לא בוא נעשה גלזת הכל מהר, הכל חיפזון. זה הנקודה שלהם, חיפזון וניסים זו התכונה של העם של ערב רב. בכל מקום את רואה שעם זה זה ממש ככה. טוב, עכשיו זה הנקודה כאן. בוא נראה בהמשך: "והיא בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים כי אמר אלוקים פני נחם העם בירותה מלחמה ושם במצרים". אנחנו תמיד חושבים שעם ישראל מפחד וזה המשרד מפחד. והמשך כתוב: "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים". וישראל גם את הפירוש של חמושים, אבל יש גם פירוש חמושים שניהם נכונים פשוט צריך לדעת לחבר אותם. זה הנקודה. בואו נעשה בעיקר תראו זוכרים? צריך לנסים לא ימי שעמוד יעלן יומה ועמוד יש לילה לפני העם. מי יוצא ביד רמה ובני ישראל יוצאים ביד רמה וירדוף אחרי בני ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמה. מי מפחד בקריאת ים סוף? תראו את המילים: "ואיסו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מאוד ויצגו בני ישראל לשם". לכבר שבני ישראל פחדו. עכשיו תעשו לב למילים: "ופרעה יקריב ואיסו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם והנה ויראו מאוד ויצגו בני ישראל לשם". כתוב שבני ישראל אם אתה ויראו מאוד זה קובע לבני ישראל וימרו על משה ובלי קברים במצרים ויקחו את המנמות במבר מה זאת עשית לנו והוציאה לנו ממצרים. אז מי מפחד? ישראל. והיום אומר משה אל העם אל תיראו אז מי מפחד? הלוואי התכונה הניסית לא מסוגלת להכין שיש מציאות חסורה שיש מציאות מפחידה שיש מציאות של עולם חומרי שעודף אחריך מצרים, המצרי החומר איפה פחד? אז מה מה שאומר מי זה בסוף הרעיון בני ישראל. אז שם אתה רואה הכוונה היא שמדובר על ערב רב. אז אתה יכול לדאג את זה שם מתוך הפסוק אם אתה רוצה שכתוב והנה מצרים נוסע אחריהם היראו מאוד ביישוב בני ישראל אצלנם והנה מצרים נוסע אחריהם והיראו מאוד מישהו יראה מאוד אז בהמשך התורה מדויקת שמי שיראה מאוד זה זה ומי שצעק ומציפה לו על השם זה בני ישראל אבל העירה היה תפילה של עם ישראל אבל העירה הייתה מהערב רב.

הטבע של עם ישראל עכשיו תראו אתם זוכרים את הפסוק הזה כל פעם שאומרים לכם לא צריך להתגייס למה לא צריך להתגייס כי ישראל עשה לנו ניסים וזה פסוק מבין כאילו היה שם אליכם ואתם תכף ראשון פסוק פרש הפרשה שם אליכם ואתם תכף ראשון מה הבעיה בזה שזה טיון שהוא כשזמן הוא ניסי הוא רוצה הכל כאן ועכשיו בנס הוא רוצה גאולה בנס ערב רב זה לא העלבה זה פשוט תכונה שמסתפחת לעם ישראל חייב אותה בעם ישראל למה חייב אותה בעם ישראל כי היא מזכזת גאולה כשאתה אומר הכל כאן ועכשיו כשאתה אומר לי אני רוצה גאולה כאן ועכשיו ואם לא כולם דוסים אם לא הכל מושלם אז זה לא גאולה זה גורם לך לעשות את הגאולה יותר ישראלי כשכותב הרב בשמונה קבוצים זו תכונה שהיא מסתפרת לעם ישראל כדי להיזהרס את הגאולה אחרי זה העם ישראל כנראה יכול לישוב במצרים עד היום זה משהו שהוא מזהרס את הגאולה אז אני חוזר לפסוק השם אליכם ואתם תכף ראשון בסדר? מה הפסוק הבא? בימי רשם אל משה מה נדחק אליי? נדבר על בני ישראל וישראל כשאומרים לכם את הדבר הזה שלא צריך ללחם אתם תכף ראשון ויומי רשם אל מש מה נדבר על בני ישראל וישראל? מה אתה מדבר איתי על ניסין? תסתכל בעולם הזה תוריד את זה לעולם הזה ניסין זה תקופת ילדות האומה כך הוא תברא מאיפה הוא מביא את זה? יש רמחל בקרח פצחי חוקמה הוא מסביר שיש מושג כזה שנקרא גדלות וקטנות זה אי רמפין זה אי רמפין בגדול זה הבחירה של האדם הבחירה של האנושות אומר רמחל ככל שהאנושות גדלה ומתפתחת הבחירה גדלה והאינסטינקט קטן כלומר התינוקיות, הילדותית החוסר בחירה המרכב שבו צריך ניסין כמו ילד קטן שכל הזמן צריך את אמא שלו ללכת ותגיד כמו חמודה לתפקד זה צריך את זה בתקופת ילדות אמא אבל בתקופה של בגרות אמא אין ניסין התקופה של הבגרות זה כשנכנסים לארץ ישראל כשיוצאים מחוץ לארץ שוב פעם יש סוג של קטנות אוקיי? ולכן אנחנו רואים שבעצם המוחין של חוץ לארץ המוחין של הגלות מה הם? הם תפיסה מוחין שרוצה עכשיו בואו תראו נקודה אחרונה גם הזמן שיש לנו פרשת קטיסה פרשת קטיסה מי זה שעושה את הגל מי עושה את הגל? ויר העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על הארון ויאמרו אליו ואומרו לנו אלוהים אשר ירחו לפנינו רשי מדייק רשי מדייק שהם אמרו אלה אלוהיך ישראל רשי מדייק מכאן לא אמרו אלה אלוהינו ישראל כי למה? כי זה לא אלוהינו זה היה אלוהיכם זה היה העם זה מרשי זה איירבן ולכן הם אמרו אלוהיך ישראל אלוהיך ישראל אלוהינו אשר ירחו למה הם עשו את הגל? למה הם עשו את הגל? משה דרגה רצו משהו עכשיו ויר העם כי בושש משה ממה הם התלהבו? הניסים משה לא פה עכשיו בואו אמרו לנו מה היה הרגע היחיד שבו הערב רב ביוש ה' ביום ההוא את ישראל את ישראל מיד מצרים ויר ישראל את מצרים על שפתיה ויר ישראל את ילד אלוהים שרשש ממצרים ויראו העם את השם ויאמינו חידוש גדול באשם ובו שעבדו חידוש עצוב כי למה? כי התמסוף אומרים לך אם אין קבלת תורה ברגע אחד מה הנקודה? הנודה של קריאת ים סוף הנקודה של קריאת ים סוף היא נקודה עמוקה מאוד הים זה בעצם החומריות של המציאות הגופניות מה זה מים? מים זה דבר נוזלי זה הגולמיות כל כביש שתשים אותו נכנס זורם כזה הים נלכה לשניים ומתגלה את הקרקעים הספרים חסר שקריאת ים סוף היא רגע אחד בו מתגלה את הפנימיות האמיתית של עם ישראל רגע אחד שבו עם ישראל מבין שהטבע שלו זה רצון השם וככה זה גם קורה בהמשך הפרשה ושם לכן עם גם מאמין כי שם בביט מתגלה את הפנימיות אנחנו מחוברים באמת אנחנו באמת מסתכלים על העולם הפנימי שלנו ומבינים שהטבע האלוהי שלנו הוא התורה זה קורה גם בהמשך הפרשה עם אמן אמן שיורד מהשמן הקב' הוא עושה ניסיון מה הניסיון? הניסיון הוא בוא נתחיל מדבר כזה כמה אנשים עושים ברית מילה בעם ישראל? יש גם היום כמה אנשים עושים ברית מילה? זה בכלל 98% זה הנטול עזבו שזאת נבואה שהתגשמה יש רמבן שאומר ויש לה שירים מנובא הוא אומר על הפסוק גם את בדם בריתן שלחתי עשירייך מבורן מיימבו גם את בדם בריתן בזכות דם הברית שלחתי עשירייך מבורן מיימבו בורן מיימבו זה הגלות עשירייך זה עשירי הגלות הוא אומר רמבן יקום דור במימות המשיח שלא ישמור אף מצוות חוץ ממצוות מילה הוא עושה רשמון פשוט כתוב שאם ישראל בחרי תיימים כתוב שחוץ ועזכר וכתוב שהוא אומר להשם לוקח את זה ותחב את זה ומבזר אחר כך הוא אמר צרך לעשות חזרה בתשובה מצד שני ארץ ישראל תלויה בברית מילה אז איך ישמרו מצוות ולא יכנסו לארץ ארץ רצרית תלויה בברית מילה אומר הרמבן לא ישמרו מצוות אבל ברית מילה זה מה שקרה הוא פשוט מתמטיקאי זה לא נבואה הוא פשוט קרא את הנבואה אני אגיד לכם את זה כי אנחנו חושבים שאם נקפא את התורה אז אנשים יקשיבו אנשים בדיוק ילכו בדרך תורם מצוות הפוך כשלא כופים עם ישראל הולך כשכופים עם ישראל הולך ההפך הכבוש ברך הוא מצווה את עם ישראל על אמן חוק ראשון לא תתראו ממנו עד בוקר חוק שני ביום שישתי כתוב פעמיים זה מה שהשם אומר למשה מה משהוא אומר לעם לא תתראו ממנו עד בוקר ונותר ממנו עד בוקר בשיסרופו ואת העניין של ביום השישתי כתוב פעמיים מה שהשם אומר להם אז הוא אומר להם איסור נותר והוא אומר להם מה של ביום השישי והוא לא אומר להם ביום השישי ללכות פעמיים מה העם עשה ומה העם לא עשה ת מה שהוא לא ציבה שזה ללכות פעמיים ביום השישי העם כן עשה כלומר הוא כן לקט פעמיים בלי שהוא יאמר לו ואת מה שהוא ציבה לא לעשות שזה יישום אותה העם דווקא עשה ביותיר הוא אנשים מנת בוקר ויום תולעים ואיבש והקצוף עליהם משה הטבע של עם ישראל זה שלא כופים עליו כלומר הפרשת באה להגיד לנו שהטבע של עם ישראל מתאים לתורה אבל בלי כפייה ואם אתה כופה זה בדיוק ההפך לזה הכפייה איך היא נקראת בתורה הכפייה יש שני סוגים שני קלות מקל של חובלים ומקל של נועם החובלים זה הכפייה הנועם זה החירות בואו תראו את רבי נחמן בואו תראו את רבי נחמן הוא לא אחרד כשכת עמך כששופטה הנועם העליון היינו כשהצדיק ממשיך ומגלה נעימות נפלאות השגתו שנמשכת בנועם העליון הקדוש וגבוה ונפלא מאוד אז די באים גם כל החובלים ורוצים להתעכן כי יש אנשים פגומים שפגומו מאוד בכבוד השם יתברך שהידי זה נפגמו המוכן שלהם מאוד על שם מוכן של חוץ לארץ מבחינת חובלים. בפרט שמרגישים קצת את הנעימות הנפלאה שמגלה הצדיק, ישנם אנשים שקופצים ורוצים להתקרב לנעימות זו. אך מחמת שהם מקולקלים מאוד, אם ירצו להתקרב ולתקן את עצמם מיד, הם עלולים לפגוע גם בנעימים, כלומר לגרום לקלקול גם למקורבים הקשרים. לא משום מבחינת מוכן של ארץ ישראל, אלא גם למוכן של הצדיק בעצמו חס ושלום. מי זה הצדיק בארץ ישראל? כולם, והרי אמרו כולם צדיקים. אותה תפיסה של גלות יכולה להיכנס לעם ישראל ולהפוך את המוכן של ארץ ישראל למוכן של גלות, ואפשר גם למוכן של הצדיק בעצמו חס ושלום למוכן של כל ישראל.

ערב רב והעגל זה ערב רב שגם הוא קלקול לכל ישראל. מה קרה בלחמים? מה זה ערב רב? מוכן בחוץ לארץ, מבחינת חובלים המוכן. הם נכנסים לעם ישראל ופוגעים בו. ומה הם עושים? עגל. מה זה העגל? זה נסיים. זוכרים? מתי ערב רב חזרו בתשובה? כשהתורה היא הטבע שלהם ולא בקשייה. כשמשה הלך, כשאין לנו גלוילים, כשאין לנו ניסים, מה קורה? אז קשה עכשיו לנהל את המצב. מה עושים? עושים עגל. עגל זה היחס למלוכות הברית. מלוכות הברית, אל תקרי חרות אלא חירות שהתורה היא הטבע שלהם. עגל זה הכפייה. איך אני יודע שעגל זה הכפייה? עגל ראשון מה זה? עגלה, עגול, עיגול. יפה. מה זה עיגולים? עיגולים זה לא מחומר. למה זה לא מחומר? כי עיגולים זה משהו שאתה רץ במעגלים, אתה לא יוצא מזה. אתה רק רץ, רץ, רץ, אתה לא מתקדם לאף מקום. אין יושר. מלוכות הברית היו יושר התקדמות, נכון? זה היה יושר. העיגול, מה זה העיגול? העיגול זה בעצם לרוץ במעגלים. העיגול זה בעצם, בגלל שאני כופה אני לא מתקדם לאף מקום. בגלל שאני כופה את התורה כי אתה פוחד מארץ ישראל, נכון? וירם היה מפוחד למשפחותיו, וירם עשה את המפוחד למשפחותיו. כלומר הם פחדו להיכנס לארץ, הם פחדו מהחומרות בארץ.

הכפייה והבחירה בתורה לכן מה? הם התגזרו ואז אתה בעצם נשאר עם מוחים של גלות ואתה לא בוחר בתורה כמו בארץ ישראל, ששם אוויר עד ארץ ישראל מחכים. אלא אתה כופה את התורה ואתה תופיע שהתורה היא עגל, היא עיגול. אתה לא מתקדם לאף מקום, אתה עושה את זה ותשתוק. האם זה קידם אותי רוחנית? האם מגבות זה בחרתי יותר? האם המוחים שלי גדלו? האם משהו השתנה לי בתפיסה? התשובה היא לא. אני פשוט עושה את זה חלטונית, אבל שום דבר לא משתנה בפנימית. זה מוחי נכות לארץ, וזה קורה נראה רב כי אם רוצים הכל כאן ועכשיו, רוצים חיפזון. אה, משה עדיין לא ירד, זה עדיין לא תבוע בנו. אז יאללה, בוא נעשה פה מסתדר עם מה שיש כרגע ונגיד שזה. בוא נעשה מההלכה האלוהים, לא מהתכלית הבריאה. לא מה זה שהתורה תתבוע בנו, שהטבע שלנו יהיה אלוהי. אבל וא נעשה מהתורה האלוהים, מההלכה שהתורה תופיע בנו ואז נחוברים לקבל ברוך הוא מתוך חצור. התורה היא לא התכלית, התורה היא הדרך להגיד התכלית. מה קורה כאשר אתה נשאר ברובד הילכתי בלבד בעיגול, ואתה לא מתקדם לאחר מקום כי שום דבר לא תבוע בך? מגיעים אלוחות, חרוטים מעץ באלוהים ועכשיו הם נשברים. אלוחות זהו הכפירה. כפירה בתורה אתה חייב את הכפירה על מנת שאתה בעצמך תבנה אלוחות אבן ותחרוט בעצמך עליהם. שאתה בעצמך תחרוט את התורה על האבן, לא שהאלוחות יהיו כפויות עליך שיגבו מלמעלה למטה אלא מלמטה למעלה שאתה בוחר בהם. מי בונה את זה? הכפירה. שבירת אלוחות היא הכפירה ובעצם זה כל הנקודה של המעבר מהעם לבני ישראל. המעבר ישראל בוחר בתורה מתוך רצון וזה נתגלת קצת בפרשה שלנו ולמהלך היסטוריה בעזרת השם. וזה הדרך לתקן את המוכן של החוץ לארץ שזה בעצם הבחירה בתורה והסברה של התורה בצורה פנימית מתוך רצון להצלחת.