פרשת ויצא | כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל | הרב שלומי

ביצה יעקב מביא אל השבה והיה לחרנה. הולך לו יעקב מבית עורב, אולי בחברון אולי בגבר, והוא הולך לו רחוק הרחק אל חרן שנמצאת היום במזרח טורקיה. בדד יעקב ודל, נרדף הולך לבד, אולי הוא גם מפוחד. והנה בא השמש, מה זה בא השמש? שקע השמש, שקט מסביב, חושך, כוכבים וירח. נוסף לו יעקב כמה אבנים סביב ראשו להגן עליו ובלילה בשינה הוא חולם חלום. החלום הוא מדהים, בחלום הוא רואה שהוא נמצא מתחת לפתח של השמיים, שער השמיים. למה זה הפתח? כי השליחים המשרתים של הקב"ה הם עולים ויורדים בסולם. הם יורדים לעשות שליחותם, שמחים בצאתם, מססים בבואם, והוא שומע בחלום הגדול את כל היסודות של החזון. הוא שומע שהארץ שהוא שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, ארץ ישראל. הוא שומע שיהיה זרעך כאפר הארץ, עם ישראל. מה היסוד השלישי? ונברכו בך כל משפחות האדמה, זה שהו אוניברסלי שיביא ברכה לכל העולם. והוא שומע את הדבר החדש שלו שהוא האבות שלו, הנה אנוכי עמך. זה קשור לשם שלו, יעקב, זה מה פירוש שם יעקב? אלוקים עוקב אותך, עוקב אחריך, שומר עליך. כי יעקב יש לו יסוד רביעי שלא היה אצל אברהם ויצחק, היסוד של הגלות. הוא שמר תיך בכל השעות הלך גלות והשיב אותך אל האדמה הזאת, סוף הגלות אתה תחזור לפה. יעקב מתעורר והשתנה כל התחושה שלו מבדידותו. הוא מגלה הנה אנוכי עמך, אמנם לא לגמרי לגמרי, הוא נודר נדר אם יהיה אלוהים עמדי כי הוא פחד כמו שאמרו החכמים שם יגרום החטא. אבל הוא יוצא מארץ ישראל אל גלות שהוא לא ידע את טבעה ואת זמנה עם חלום. לא רק שהוא יוצא אל הגלות עם חלום אלא הוא יוצא לגלות עם טקס הנחת אבן הפינה. יש פה קסה כן אבל אני לא אשב כי המצלמה בגובה של העמידה. הוא יוצא לגלות עם הנחת אבן הפינה, למה? האבן הזאת שכרגע יצגתי שמן על ראשה, האבן הזאת יהיה בית אלוהים. כלומר אני אחזור לפה ופה אני אבנה את בית האלוקים כי פה זה שער השמיים. אמנם כתוב שזאת בית אל לפי הפשט אבל משום מה אפשר להבין אמרו חכמים שזאת ירושלים. אז זה בית אלו ירושלים, משאיר את זה כרגע פתוח, והוא אומר אני יצאתי תכף אשוב וכשאשוב אבנה את בית המקדש. ומיד כתוב ואיסא יעקב רגליו. כדאי לכם ללמוד את השיר אל תירא ישראל כגור יעתה, אבל לא רק את הזמון את כל הבתים, זה שיר מאוד יפה. נדבר על הפרשה, כן חמוד זה לא נקרא כן זה כאילו דמי גלות פה זה גלות. ואיסא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם.

דין גלות יעקב מה? בשתי סיבות הוא נרדף, עשיו רצה להרוג אותו והרגה את יעקב אחי. וגם הוא הולך לחפש לו אישה, איך אומרים עושה מה שתלכים. למה לא עושה כל הדבר הזה? לא מה זאת אומרת אף אחד אמר שגלות בעד לקפות חצי כרגע. אה כי אתה מתפלל בתפילת מוסף מפני חטאינו גדלינו מארצנו. אז מה את אומ על אברהם אבינו שכזה שבו חומר לו כי גרי איזה חמיר צולל? אז את זה לא ימורו כיף כרגע הולך לגלות. הוא לא יתפלל מוסף, הוא יתפלל תפילת ערבית. אז אוקיי עכשיו מתחיל סיפור האהבה הגדול. אנחנו נספר ניסה לספר את סיפור האהבה. הולך לו יעקב, הוא יודע שהוא צריך להגיע לבית לבן אחי אמך ומבנות לבן אחי אמך תיקח לך אישה. מגיעה אל הבאר שאנחנו מכירים את הבאר הזאת ויש אבן גדולה על פי הבאר. בוודאי זה מרמז על הקושי הגדול בין יעקב לבין הבאר. הבאר זה המים התחתונים, זה מהתיאום שעולים מלמטה, זה האישה. דיברנו על זה בשיעור על אבן אברהם. וכאן לא כמו אבן אברהם, האבן גדולה על פי הבאר ויעקב רואה את זה. ואז פתאום מגיעה הרועה רחל הרועה ואומרים לו הרואים לו הרואים זאת ביתו של לבן רחל. וכשהוא רואה את רחל הוא מתמלא בהתרגשות, הוא מתמלא בגעגוע אליה והוא מתגבר כגיבור מסיט את האבן על פי הבאר. זה בעצם כאילו להתקרב אליה כי אמרנו שהבאר ורחל זה זה בעצם משהו אחד. והוא נושק לרחל והוא משקיע את עצון שלה והיא מביאה אותו לבית לבן. השתמע שיעקב ורחל כנראה מרגישים איזו מין הרגשה מאוד עמוקה ופנימית שהם נועדו זה לזה. יעקב אבינו עוד לא יודע שכל הזוהר והקבלה תתעסק עם האהבה הזאת ושעם ישראל הנצח יגיד כל הזמן השם יחוד קודשא בריך הוא שמרמז את יעקב עם שכינתי עם רחל. וזה הם עוד לא יודעים אבל זה מה שקורה פה. גם אנחנו לא מבינים מה שאמרתי גם אני לא מבין מה שאמרתי. אבל כרגע יש פה סיפור אהבה שיהיה הסיפור האהבה הגדול של ההמשך.

ראשו של לבן עכשיו אני רוצה להיכנס לראש של לבן כי אני לא מבין איך רחל ולאה משתפות פעולה עם לבן. אז קודם כל ברמייה שתכף תגיע. אבל קודם כל אני אנסה להבין את הראש של לבן. לבן הוא מגיע אליו הביתה פתאום בחור. הוא שמע שהוא גזר את האבן מהלפי הבאר, זאת אומרת מישהו עם יחות. וכמו שרואים מהפסוקים, רחל היא רואה את עצון עבודה קשה שאמורים לעשות אולי בנים, אבל כנראה שאין לו בנים. להמשך נראה שיש לו בנים אז אולי בהמשך הדרך הם הופיעו, הם גדלו, לא יודע. בשלב הזה רחל רואה את עצון ואתה מבין מעצמך וזה מה שקרה בתוך הפסוקים שהגיעו עוד שנייה. שהוא פשוט בבוקר של המחורת הוא לא כאילו קיבל את הצימר בבית של לבן וקם לו בשעה 11 ובדק מה יש לאכול אלא הוא קם אשכם בבוקר והניח את הבחינת תפילין שהייתה לו. לא התפילין שלנו אבל הבחינת תפילין שהייתה לו ואמר לרחל תחזירי הביתה אני לוקח את עצון. וככה הוא עשה חודש ימים. חודש ימים הוא קם כל בוקר והלך להיות רואה עצון של לבן. אחרי חודש בא אליו לבן ואמר לו אני אדם עגון אחי אחי אתה אתה נכינה? מגידי למה מזכורתך? שמע באת לרחוק, באת בלי כלום, לא עם עשרה גמלים ולא עם שני גמלים. נתתי לך ליישבת אצלנו, הרגשת לא נעים אמרת אני אקח את העדר כמו שאתה בא אתה מתארח אתה שוטף כלים אקחת את העדר. עבר חודש מה עכשיו זה כבר מוגזם אתה עבוד בחינם אתה כבר נהיית כאילו פועל שלי מה מזכורתך? מה לבן הוא כזה צדיק? לא כאן מתגלה סוד עניינו של לבן. לבן יש לו מטרה אחת לאורך כל הדרך, מטרתו היא להפוך את יעקב לעבד עולם, עבד נרצה לא לשחרר אותו. יש לי עבד מבחיה עמוקה אולי המשך אנחנו נגיד מה זה. זה לא סתם להפוך אותו לעבד אלא זה איזשהו רצון של אומות העולם לא לאפשר לעם ישראל להיות בן חורים בארצו, לבולל אותו. אנחנו מדברים כאן על חרן שזה מקום שהוא קשור יותר לבבל ליכולת של עם ישראל לחזור הביתה למקום שמינו בנו. לא נכנס לזה עכשיו זה לבן הוא רוצה שיעקב להפוך לעבד עולם. איך יעקב יישאר? אם הוא יעבוד בחינם. כמה זמן אתם מוכנים לעבוד בחינם? אתה תעזור למישהו אבל כמה? חודש? בסדר מה אחרי חודש? תמשיך לעבוד בחינם? אלא אם כן אתה אחר המשבח או משהו כזה אב באיזה שלב אתה צריך. ולכן בעצם ולכן אגיד לי מה מזכורתך? זה לא כי הוא נורא רוצה לתת לו מזכורת, אלא כי הוא נורא רוצה שהוא יישאר פה, ואז יעקב מפתיע את לבן כאילו זה נשמע מוזר אבל יעקב אומר יש לי רעיון אהב אותך שבע שנים ברחל ביתך הקטנה. איזה הפתעה ללבן שבע שנים לא מבקש כלום רק שהוא התחתן עם רחל. ותבינו את הסיג ושיח הזה כי תשמעו בשביל לקחת את רבקה הביא אברהם מליאזר עשרה גמלים שזה מסעית עשרה מסעיות נושאות דברים טובים שבזכותם פשוט הם לבן ובטווין לא יכלו לעצור את השערה הזאת אז הם אמרו טוב, מה לעשות. אבל עכשיו שיעקב מגיע ללא שום דבר הוא נחות, הוא אומר שבע שנים זה אולי ישתווה מה שהביא העבד. הם אמרו אותך שבע שנים ברחל ביתך הקטנה. למה שבע שנים? לא יודע אין לי מושג כמובן שבזור יעשו מזה חגיגה אבל כרגע זה שבע שנים. ואז קורה הדבר ואז אני שואל את השאלה ששאלתי בהתחלה ואיך בלילה כלולות מחליף רחל מחליף יעקב את לאה ברחל החליף לבן את לאה ברחל. ושוב בוא נבין את הראש של לבן הראש של לבן זה שהוא מחר בוקר והוא יסביר ליעקב מה זה היה ברור הרי לא נותנים את הבחירה לפני הצעירה. אז אני הבנתי שכשביקשת את רחל התכוונת לקבל את לאה ואחר כך את רחל כי זה הנוער זה המציאות זה ההיגיון. ולן בעצם שאמרת שבע שנים התכוונת בעצם לארבע עשרה שנים. זאת אומרת למה אני מבין אותו? כי הוא עכשיו יש לו שקט כי הוא עכשיו עם יעקב עוד שבע שנים. אבל איך לאה הסכימה להצטרף לחשבון הזה של לבן איך היא רמתה את יעקב ואיך רחל הצטרפה לזה כיווני שרחל לא זעקה חמאס נגזל נגזל נגזל למה לא צעקה כמו ריסרה נגזל נגזל מה יש לצווי פעולה התשובה נמצאת בחזאי שאומרים חזה סליחה שנשמעת מאוד כואבת חזקה מאוד שבבוקר הוא מתעורר הוא רואה שלי לאה אז הוא שואל אותה למה הוא אומר לה והוא אומר לבן מה זה למה רימית אני אבל לפני שהוא שאל את לבן למה רימית אני הוא שאל את לאה למה רימית אותי למה הצטרפת לזה אל תשאלו אותי עכשיו איך הוא לא מזהה אורחות החיים של פעם החושך של פעם המושגים של פעם שונים נשאיר את זה ליד הדמיון אבל זה המציאות הוא בבוקר מוצא שזאת לאה ואז הוא שואל אותה למה רימית אותי אז היא אומרת לו למה איתך למה אתה רימית את אבא יצחק ולקחת את הברכות ליסיו כמו שאתה רימית גם אני רימיתי תכף ו זה חשוב מה שאתה שואל תכף תקבל תשובה מחזן אם הייתי רציני הייתי הבין לך דף מקורות אבל אני אצלם זה מופיע מחזן תכתוב ללכת לתורה שלמה של הרב קשה שם מופיעים כל המגדשים אחר כך נחפש אם תמצא נשלח את זה בהנהגת הישיבה בסדר אז יש כאלה שחושבים שזה מין עונש הנה זה כאילו עונש ליעקב אתה רימית ועכשיו מרמים אותך שלילי לא מקבל את ההסבר הזה מה פתאום נהפך כשלאה אמרה את זה יעקב הבין היטב מה היא התכוונה והסביר את הדברים הרי מה מה מה זה אומרים מה באותו רגע הוא בעצם כשהוא נכנ והתחפש לבגדי עשיו בהדרכת רבקה שיש לה נבואות מאחורי גבה הוא עשה את זה בשביל להגן על דמותה של כנסת ישראל האם כנסת ישראל עם הרעיון הגדול שבית אברהם יעבור דרך עשיו או דרך יעקב זה מאוד קריטי זה כמו שתגיד אני לא רוצה להילחם הורמה נגד האויבים שמקמים עלינו כי זה הורמה מה זה הורמה אתה משתמש בהכל כדי להגן על עם ישראל על ארץ ישראל על ערכים של עם ישראל גם את נעלת השמש בהורמה עמידתו של יעקב מתחת לאסיו הייתה כדי שיעקב יכנס לבית ישראל כי זה היה הכריחי ולא אסיו אומרת לניה אתה מבין אני רציתי להצטרף למסע של עם ישראל ולא להישאר מאחורה וכדי להבין את זה מה עם רחל אם שואלים את עצמכם אז כדי להבין את זה בואו נבין את הסיפור לבנו לאיש צדיק איך אנחנו יודעים שלאיש צדיק א' אנחנו אומרים הפרשה שלנו ואביכם הטלבי והחליף ביד לבן ואביכם הטלבי והחליף את מזכורתי עשרת מונים כלומר לבן רימה ורימה ורימה את יעקב אחר כך לבן רדף אחרי יעקב ורצה להרוג אותו בכלל ולמלא המלאך והקב' הוא הבחיד אותו הוא גם אמר את זה בעצמו חוץ מזה שיש לו תרפים והוא קשור לכל מיני אמונות אליליות או כאלה ואחרות לא ברור מה זה התרפים האלה אל לא משנה מה זה בקיצור לבן הוא בחילוף אותיות נבל אוקיי עכשיו המקום הזה זה מקום של עבודה זרה לבן הוא כזה וכו' ובתוך הבית הזה שהוא בית שלילי גדלות להם שתי נערות רחל ולאה הם אולי שמעו מלבן מ שיש לו אחות אולי סיפרו להם מנסתם סיפרו להם שקוראים לה רבקה שהיא הלכה לארץ קנן כי היא התחתנה עם הבן דוד יצחק באמת אך שאלו מה זה קנן אמרו להם יש להם איזה רעלון איזה חלומות משוגעים לא יודע מה אמרו להם ופתאום יום אחד בתוך העולם השלילי שנמצאות בו עולם של לבן עולם של חרן אני אזכיר את המילה חרון מה שהזר דורש ופתאום בא לשכונה בחור חדש פתאום יעקב מגיע עכשיו אתם מבינים מה זה יעקב יעקב הוא אחד הביטויים הכי עילאיים בתנך יעקב השתם אנחנו גם יודעים שיעקב כרגע חלם חלום של סולמות של מלאכים כרגע הוא בא מהחלום של בית המקדש עכשיו יעקב עם כל עם כל השם ועבר הזה בטח הוא בא מהחלום של בית הבא הוא פשוט נכנס לתוך חרן נכנס תוך הבית שלהם זה כמו פרוג'קטור שמאיר בתוך האפלה ופשוט פעם ראשונה מתוודות לאיש צדיק גם גיבור גם צדיק גם מסור אנחנו נראה בסוף הפרשה את הנאום של יעקב שהוא אומר ללבן מה עשיתי לך הייתי ביום אכלה ניחורי וכך ולאה גנובתי יום גנובתי לילה איש נאמן ומסור לכבשים לעבודה איש צדיק מתייחד עם אלוהיו ואני גם דיבר איתם ו כנראה הוא סיפר להם הוא סיפר להם על אמא רבקה והעיניים שלהם נוצצו הוא סיפר להם על הסבא הקדוש הסבא קדישה אברהם סיפר להם על כל העולם הזה של קנן על החלומות הגדולים ורחל ולאה התנויעו בשוקה ליעקב זה לא ליעקב רק כאיש זה גם זה ליעקב לכל העולם שלו אבל הם ידעו את האמת הכואבת יעקב אוהב את רחל יעקב עובד בשביל להתחתן עם רחל יעקב ראה את רחל וירגיש שזאת בת זיווגו ולאה שומעת כל הסיפורים יחד עם רחל ולאה אומרת לעצמה ואני אשאר מהר ואני אשאר מהר ואני שאר מהר ואני אשאר מהר זה לא כמו היום שבנות חופשיות עושות מה שהן רוצות עולם של פעם זה עוזר שאני כאילו אישרת פה רחל היא תהיה כמו רבקה הם ידעו שיעקב לאה שיהיה פה לנצח כי החלומות שלו מדברים על קנן על כל הדבר הגדול ועל המלאכים ועל ירושלים ועל סברון הוא ספר להם על כל המקומות האלה הוא מראה להם את ההרפה של הארץ לא המפה טופוגרפית ההרפה הפנימית ורחל אומרת אחי לדעת אני בטוחה באהבה הוא אוהב אותי הוא לא יוותר עליי ולאה אומרת אני לא שייכת לסיפור הזה ואז שמגיעה החתונה ולבן מתכנן את הרמייה הם זורמות עם הרמייה לא מטעמו אלא מטעמן לאה אומרת אני לא מוותרת כמו שהוא לא ויתר והוא הצטרף לחלום הזה כשהוא גנב במרכאות הברכה לעשיו כדי להצטרף למסע הישראלי הזה גם אני קופצת על הרכבת הזאת של עם ישראל ברגע האחרון מה עם רחל רחל ויתרה לא יתרה במובן של אני אשאר פה חס וחלילה איך אפשר לוותר על דבר כזה אלא היא ידעה היטב יעקב לא יוותר עליי כי אני כי בציר הזה של הקשר הרומנטי המסובך בין יעקב לרחל ולאה הציר הזה מאוד ברור יעקב איננו מציירים פה יעקב אוהב את רחל ובציר של יעקב ולאה לאה אוהבת את יעקב ולכן רחל אומרת אני בטוחה באהבה את תכנסי איתו לחופה את תהיי איתו בליל הכלולות וזה קיר מה שנקרא לקבוע העובדה בשטח אני אצטרף והתוכנית שלהם יוצאת אל הפועל בדיוק כמו שהם תכננו לאהה נכנסת לחופה ומיד רץ יעקב ולבן ואומר לו אבל מה עם רחל אז הוא אומר לו בטח זה היה שלב א עכשיו סך הכל שבוע ימים מחכים לא כמו שהייתי קטן חשבתי שהוא חיכה עוד שבע שנים לא, חשבתי לתנח הוא חיכה עוד שבע ימים ועשו שתי חתונות רצופות הבנו אגון, אמרת לי שבע שנים תקבל אותה אחרי שבוע של חתונה מלא שבוע הזאת כלומר שבעת ימי המשתי לפעם זה היה מאיזה שבע ברכות ואחרי שבעת ימי המשתי עוד חתונה רחל כמובן צריך לעבוד עוד שבע שנים שתי בנות זה התאריף וזה הסיפור ואז פרק א' נגמר הצדיק יעקב האיש המדהים הזה עכשיו פתאום יש לו את שתי החיות זהו הם שלו ומתחילה פרשייה חדשה פרשיית הילדים וכאן הכאב והדרמה גדלים פי כמה קורה דבר מאוד מוזר דבר מוזר דבר מאוד ככה כואב לאם התחילה ללדת ורחל הקרה ו בואו נתבונן בעצם כמה שזה כמה שזה בעצם קצת כואב וכאילו הסיפור הזה הוא לא כאן כלפי שתיהם כביכול עכשיו יש כאן שתי נשים יכול להיות שככה יתרחקו טיפה. שימו לב, אנחנו יכולים להבין את התחושות של האימהות הקדושות רחל ולאה דרך השמות שהן נותנות לילדים שלהן. בכלל, נשים נותנות שם לילדים שלהן ובשם הן בעצם מבטאות את משאלת ליבן. אז ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן. שימו לב, ראובן – "ראה השם בעוניי כי עתה יאהבני אישי". שמעון – "שמע השם כי שנואה אנוכי וייתן לי גם את זה". לוי – "הפעם ילווה אישי אלי". אני מדלג על יהודה בכוונה. הפעם מודה את השם, אחר כך נחזור ליהודה. מה אתם רואים כאן? היא כאילו באה ואומרת איך היא קוראת לבנים. היא קוראת לבנים על שם התשוקה שלה ליעקב. אני רוצה את יעקב, אני רוצה את קרבתו, זה מה שחשוב לי, על זה אני נלחמת. ולכן אני אומרת: ראובן יקר שלי, אתה יודע למה אני קוראת לך ראובן? כי תזכור את זה כל הזמן – "ראה השם בעוניי כי עתה יאהבני אישי". שמע השם כי שנואה אנוכי וייתן לי גם את זה. ילווה אישי אלי. כלומר, אתם הילדים כביכול אתם אמצעי. למה? אתם לא חשובים לי במירכאות, אני לא צריכה אתכם. אני בסך הכל רוצה את קרבתו של יעקב. אבל בזכותכם אני יודעת שאני אשאר עוד לנצח. אתם יודעים, מתחתנים בלי ילדים, לא נעים להגיד, זה הפיך. יש ילדים, זהו, לא מתגרשים. למה אתה רוצה להקשות על הילד שלך, כן? אז לא, אבל לא בגלל הדבר הזה, פשוט הילד מקשר.

ריבוי הילדים והקשר עם יעקב אז היא מדגישה: אני הולכת ומתקרבת אל יעקב מבן לבן. אחר כך שימו לב מה קורה והיא מוכנה לריב עם יעקב. אני קורא לזה לריב פעם שנייה, כי המריבה הראשונה עם יעקב הייתה בלילה כלילות של לאה, כי יעקב אמר: למה רימית אותי? הוא שאל את לאה למה רימית אותי, אבל באותו רגע הוא בא לרחל ואמר לה: ולמה גם את רימית אותי? בסדר, אז הם דיברו והסבירו. אז זו הייתה פעם ראשונה. פעם השנייה היא מצפה ואומרת: הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי. וכביכול יעקב והיא כביכול רבים, ואז מוצאים את העניין של השפחות. פעם שלישית שהיא כאילו רבה עם יעקב, לא רבה, אבל כאילו מתרחקת מיעקב אחרי שלאה הולדת ארבעה ילדים, כתוב שהם עמדו מלדת. ואז בייל החירובי במקציחית, זה סיפור קצת מוזר לנו עכשיו. מה הכוונה? סמלכו מצא איזה פרח הרבה שאני אנסה לחקור על הפרח הזה. כן, מצא פרח דודאים וזה של אז. הדודאים הם של רבקה של לאה, ואז רחל אומרת: תביא לי מהדודאים. ואז היא אומרת: מה המעט קחתך את אישי ולקחת גם דודאי בני? למדנו מכאן שלמרות ראובן "ראה השם בעוניי כי עתה יאהבני אישי", שלמרות שמעון "שמע השם כי שנואה אנוכי", למרות לוי "ילווה אישי אלי", למרות כל זה המקום הקבוע שיעקב נמצא זה עם רחל. כמובן שראה אשתו וגם בעליה מדי פעם, אבל המקום הקבוע שלו זה עם רחל.

הקשר בין רחל ולאה ולכן כשרחל מבקשת את הדודאים, אז בעצם ראה כאילו מזדהקת: גם את הדודאים וגם את יעקב. אז פעם שלישית רחל מבטארת על יעקב והיא אומרת: כן, פעם ראשונה, פעם שנייה היא רבה איתו, פעם שלישית היא אומרת: בסדר, וכן השקעה ממך הלילה הזה. בסדר, ויבוא יעקב מן השדה, אז לאה יוצאת לקראתו ואתה אומר: אליי תבוא כי סחור שחרתיך בדודאי בני. שימו לב לכיוון של לאה. לאה כל הזמן בעצם מרוצה את קרבת יעקב, זה כל מה שיש לה. "יאהבני אישי", "שמע השם כי שנואה אנוכי", "ילווה אישי", "סחור שחרתיך בדודאי בני". ואז היא יולדת יששכר, ואז מגיע הילד השישי שקוראים לו זבולון. שישה ילדים: "עתה ייזבלני אישי כי ילדתי לו שישה בנים". ייזבלני הכוונה יהפוך את ביתי לבית זבול, זה ההרמון שלו. עכשיו הוא כבר יהפוך את מעוני מעונה של לאה עם ששת הבנים של הזבול, המקום המכובד והחשוב פה. הוא יעשה את כל ההפגשים שלו, זה המקום שלו. זאת אומרת, כל הילדים של לאה נקראים על שם רצונה לדבוק ביעקב. מהוויי לאה זה הדבקות ביעקב, זה מה שהיא רוצה, זה מה שמעניין אותה. לעומת זאת, רחל בדיוק הפוך. היא מוכנה פעם אחר פעם לוותר פה ליעקב. טוב, היא יכולה לוותר על יעקב. למה היא מוותרת על יעקב? כי היא בטוחה באהבה. לאה היא לא רגועה, היא לא בטוחה באהבה. כל חפצה וכל רצונה זה שתהיה אהבה בינה לבין יעקב. לעומת זאת, רחל היא כאילו בטוחה באהבה, מוותרת פה, מוותרת שם. ומה הנקודה שרחל הכי רוצה? לפי השמות היא הכי הכי רוצה ילדים. ולכן זה בא לידי ביטוי בזה שהיא רודפת אחרי הדודאים, כי לפי הפרשנות המסורתית הקלאסית הדודאים זה איזה שהוא צמח שיכול לגרום לפריון. אז נוותר על הקשר עם יעקב, אלא יקר שיהיה פריון. ואחר כך כשנולד לה ילד, אז היא אומרת: "יוסף השם חרפתי" ותקרא שמו יוסף לאמור: "יוסף לי השם בן אחר". זאת אומרת, כמו שאתה נותן סוכריה לילד קטן ומה הדבר הראשון שהוא עושה? הוא שולח את היד ואומר: אפשר עוד? כלומר, רחל מקבלת בן ואמרת: בעזרת השם יוסף לי השם בן אחר. יוסף כרגע נקרא לך בן, אני רוצה עוד אחד. בעז שניתן לבן השני, איך קוראים לו? בן. השם שלו זה בן, היא קראה לו בן צערי כי היה לה כואב בלידה שלו והיא מתה שנייה אחרי הלידה. אז היא אמרה בן כאבי, צערי, בן עוני. הכל מתקן, נקרא לו בנימין.

ההיסטוריה והצדק עם האימהות אבל בעצם יש לה שני שמות של ילדים: "יוסף השם לי בן" ו"בן". כלומר, מה רציתי להגיד? הדודאים, פרחים שסגולתם פריון. מה בעצם? אני לא יודע איך מכניסים אותם לגוף, יש הרבה דברים. זה כמו סם, איך מכניסים סם לגוף? יש הרבה שיטות, יש חוקרים. תשאל את מי שאתה שואל, אתה תמיד החבר שלך יעקב הזה, הבינה המלאכותית. מה רציתי לשאול? בית זול, בית זבול. בית זבול זה הרמון, אין לזה קשר למילה זבל. זבל? מה? זבל שאנחנו קוראים זבל זה לא קשור למושג בית זבול. לא, אין לי קשר. אני לא מכיר קשר. בנו בניתי בית זבול. אח, נכון, יש שביתיך העולמים, אומר שלמה המלך. בית זבול זה כנראה בית המקדש. אהה, לעומת זאת, נהיה בדיוק הפוך. לאה מאוד מאוד רוצה את קרבת יעקב, אומרת: אני אעשה בנים כי הבנים זה אמצעי שלי כדי להתקרב ליעקב. בניגוד לרחל, זה בדיוק הפוך. כאילו יעקב הוא אמצעי בשביל שיהיה לה בנים. ולמה אמרתי שהסיפור הזה הוא נורא כואב? כי זה כאילו בדיוק הפוך. הקשר בין יעקב לרחל היה מסובך והיא לא זכתה לבנים. לא רק שהיא לא זכתה לבנים, היא לא זכתה לגדל את הבנים. כן, יש משוררת ידועה ששמה רחל המשוררת שהיא לא זכתה לילדים. יש לה שיר מפורסם "בן לו היה לי", הוא יקרא לו. אז היא רחל המשוררת. רחל היא בדיוק מזכירה לנו, כן, לא משווה כמובן, אבל רחל אמנו מצפה לבנים, היא לא כל כך זוכה לבנים. וכשהיא זוכה לבן השני בידיים צעירה, אז הוא מת בלידתה. היא לא זכתה לראות את יוסף גדל, היא לא זכתה לראות בנימין אפילו בילדותו. היא לא זכתה למה שהיא כל כך רצתה. ולעומת זאת, לאה כל כך רצתה את האהבה, אבל היא זכתה להמון בנים. להפך, בנים מפריעים לאהבה, כי יש לך הרבה ילדים ואין לך זמן להיות בקשר טוב עם אשתך, כי כל כך הרבה ילדים, כל כך הרבה. זה בדיוק קרה הפוך. ואז זכתה לבנים שהיא רצתה את קרבת יעקב, והרחל רצתה בנים והיא לא זכתה להרבה בנים, היא זכתה לקרבת יעקב שתמיד הוא היה מצוי עמה. אבל ההיסטוריה לא נגמרת כאן, וההיסטוריה עשתה צדק עם שתי האימהות. כי מה שקרה, ופתאום שימו לב לגלגל שמתהפך. פתאום רחל נקברת על אם הדרך, ואילו לאה נקברת איפה? במערת המכפלה יחד עם יעקב. כלומר, באמת לאה נשארת חבוקה עם יעקב בחלקת האדמה, חלקת הקבר במערת המכפלה, ואילו רחל התרחקה מיעקב ונמצאת בדרך אפרת, היא בית לחם. ומה מצפה לנו חז"ל? שרחל אמרה כבורה שם על פי הדיבור. כבר תהיה אומר לנו רש"י בשם יעקב, ראינו למה? כי היא צריכה להיות על אם הדרך כדי כל ברמה נשמע, נאי בכית המורים. פתאום ירמיהו הנביא שלף את הדמות של רחל, רחל מבכה על בניה. ברור כי קרה משהו מאוד מוזר בהיסטוריה. יום אחד אנחנו פתאום רואים לצערנו, וזה חלק מעקב של הפרשה, אנחנו רואים יום אחד שיש בעם ישראל שתי ממלכות. וזה דיבר אותנו קודם מהבית הראשון, מאחרי נפילת שלמה והלאה. מהם שתי הממלכות? איך נקראת הממלכה הצפונית? זה הדרומית. הצפונית זה אפרים והדרומית יהודה. מה זה הממלכה? מי? אפרים. מי זה אפרים? בנו של יוסף, בנה של רחל. כל הסרט השבטים הם פתאום מדלגים צד ועוברים להיות תחת מלכותה. אפשר להגיד לך מי המלכה של מלכות יהודה? לאה. מי המלכה של מלכות אפרים? רחל. כי המלכות אפרים הונהגה על ידי כמעט כל המלאכים היו או מאפרים או ממנשה, כמעט כולם. זאת אומרת, וגם הבירה הייתה תמיד באזורים של אפרים ומנשה. זאת אומרת שפתאום רחל מאמצת את כל הבנים של לאה, ואילו מלכותה של לאה, מה זה? יהודה. כמה שבטים יש ביהודה? כי עיקרון יהודה, שמעון נעלם שם קצת, בנימין פה ושם, אבל בעצם זה יהודה. זאת אומרת שבעצם ההיסטוריה עשתה צדק עם האימהות. רחל הפכה להיות עם הבנים, כל הבנים של יעקב הפכו להיות תחת כנפיה של רחל במלכות אפרים, ואילו לאה שלא רצתה בנים, רק רצתה את קרבת יעקב, היא קיבלה באמת רק בן אחד. היא נמצאת עם יעקב ביהודה בחברון.

משמעות הסיפור של רחל ולאה מה סוד הדבר? למה עם ישראל צריך להיות מורכב משתי אמהות, ואחר כך יש את זלפה ובלהה, ארבע אמהות? למה הסיפור כזה מסובך? מה המשמעות שלו? אנחנו נתחיל. כל מה שקורה כאן הוא בעצם מרמז על כל העתיד של עם ישראל. כאשר יעקב יצא, אתם זוכרים את הסיפור של סיפור בגן שהוא נראה סתם תוספת לסיפור האמיתי, שכשיעקב הלך לחרן אז הוא נעצר במקום שבו הוא חלם את החלום. אתם זוכרים את הסיפור של מריבת האבנים? שכל אבן צעקה, מה הצעקה כל אבן? עליי, עליי, בום טראק צ'אק, עליי, עליי יניח צדיק זה את ראשו. את המריבה של האבנים. עכשיו ברור לכם שהאבנים מהמילה אבן מורכבת מהאב בן. ברור שבעצם כשיעקב היינו כביכול הוא חלם חלום על ירושלים והוא עצמו כאילו הסולם נעוץ עליו והוא עצמו שוכב על אבן, אז יש כאן אבן מעליי את יעקב ומאז זה הסולם באבן הזאת. זה עם ישראל, זה השבטים, והשבטים הולכים לריב. כלומר, נרמז ליעקב שעם ישראל זה לא יהיה פשוט עם אחד, סבבה, אבל עם האחד הזה זה יהיה מסובך כי בתוך עם הזה יהיה ויכוח בין האבנים השונות שכל אבן תגיד עליי יניח צדיק זה את ראשו. ושאלנו את השאלה הפשוטה, איפה נמצא החלום של יעקב? בבית אל או בירושלים? אבל השאלה הפשוטה הזאת זה יעמוד כציר מחלוקת בעם ישראל. ירובעם יגיד שהחלום הזה היה בבית אל ולכן הוא יקים שם את העגלים שלו, ואילו מלכי יהודה יגידו מה פתאום החלום הזה היה בהר המוריה בירושלים. איזה מסובך. וחז"ל עשו שם איזה מין חשבון שההר המוריה קפץ למעלה בית אל נסעו להיאחל את עם ישראל. הרי יעקב הבינו קם בוקר ואומר כל הלילה אבנים עבוד ורק בבוקר נהפכו לאבן אחת שממנה יבנה המקדש. מן האבנים האלה יבנה המקדש, אבל זה לילה שלם של מריבה. והחלום הזה הוא בעצם מקדים את כל הסיפור שעכשיו כשהוא קרא לך סיפור עם רחל ולאה הוא כאילו פתאום נופל על הסימון. זה מה שקורה לי עכשיו, זה בעצם נרמז לי בסיפור הזה עם האבנים. אם נגיד שהסיפור הזה כביכול הוא הרגיש אותו זה מדהש כן, אבל הוא חי אותו באותם רגעים. ומה בעצם המשמעות של רחל ולאה? צריכים להבין את הדבר הזה. כשהתורה מספרת על רחל ולאה היא לא מספרת על שתי נשים שהן שונות, הפוכות במערי שלהן. כשאתה מסתכל על הטיעוש של רחל ולאה אתה אומר חבל שזה לא אישה אחת. למה? כי מה כתוב על רחל כתוב על רחל על לאה ורחל ועל הטיעוש שלהן כתוב הוא ללבן שתי הבנות, שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל. קודם כל יש כבר טיעור גדולה וקטנה וברור שזה לא רק עניין של גיל. אחר כך כתוב ועיניי לאה רכות ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה. מה? התיאור הזה הוא לא סותר? לא כתוב עיניי לאה רכות ועיניי רחל שרורות סרפות. זה כמו פאזל. מה זה עיניי לאה רכות? עיניי לאה יפות. הפשט של רכות כפי שפרשו הרשב"ם ועוד, רכות הכוונה שצבען רח. צבע רח פירושו חולות, תחולות, לא יודע, משהו בהיר. העיניים שלה היו יפות, ואילו רחל הייתה יפת תואר ויפת מראה. תואר מסבירים הראשונים פה בחומש, תואר זה גזרה ומראה זה גוון האור. זאת אומרת שרחל הייתה גזרה מאוד יפה. חברה, התורה לא מתביישת לכתוב דברים כאלה, אין מה לעשות. התורה שלנו היא תורת חיים, זה לא זה המציאות. התורה באה ואומרת רחל הייתה יפה בגזרה ובגוון האור שלה, כלומר בגוף, ואילו לאה היו לה עיניים יפות. ועיניים זה מרמז למשהו כאילו פנימי יותר, רוחני יותר. זאת אומרת כאילו לאה היה משהו מאוד משמטי כזה, לאה הייתה כזאת משמטית, ואילו רחל הייתה יפה פיזית. ויעקב אהב את רחל. כאן צריך להבין למה כתוב בספרים הקדושים שההבדל בין רחל שרצתה ילדים ללאה שרצתה אהבה זה כמו שתי המצוות שקשורות לחיי אישות בין בני זוג בעם ישראל. למה האדם מקיים יחסי אישות עם אשתו? יש שתי מצוות, שתי סיבות. סיבה אחת פרו ורבו. יחסי אישות הם לא תכלית בפני עצמה, הם אמצעי להביא ילדים לעולם. סיבה שנייה כתוב בתורה מצוות עונה, כלומר מצווה לזוג להיות באהבה, בחיבור, בקשר נעים. אהבה בשביל האהבה, לא בשביל להביא ילדים. אז כתוב שכאילו לאה חושבת על מצוות עונה, אני לא רוצה ילדים, אני רוצה את קרבתך. ואילו רחל חושבת על מצוות פריה ורוויה, אני לא רוצה אחד יעקב, יעקב הוא קודש שווה, אני רוצה שיהיה המון יעקובים. אני אעשה לך ילדים, בניך כשתילי זיתים מסביב לשולחניך, אתה יהיה לך בתך, זה יהיה קבוצת כדורסל, אחר כך קבוצת כדורגל, אחר כך זה יהיה מחלקה, יהיה גדודים גדודים יצאו ממך. אבל לאה אומרת לאה לא רוצה את כל הבלאגן הזה, אני סליחה, לא רוצה את האהבה. עכשיו הדבר הזה שימו לב הוא דבר, עכשיו תבינו כל הסיפור הזה הוא משל. הוא לא משל משל כמו שאני צריך להסביר לכם משהו בדת, משל הוא בבואה של משהו הרבה יותר עמוק. כי ברגע הזה שימו לב טוב, יעקב הוא כל כך קדוש עד שבשבת הבאה אנחנו נקרא פסוק שחז"ל הפרשו אותו: יעקב הקדוש ברוך הוא קראו אל יעקב, והאדם שישן לפי חז"ל בקודש הקודשים, כי מיטתו מיטה, מיטתו של יעקב הי קודש הקודשים, כי יעקב הוא במדרגה של קודש הבריך. ומה הכוונה? בכל קשר בין איש ואישה בעם ישראל חי בעולם ובעם ישראל הגבר הוא בבחינת הקדוש ברוך הוא והאישה היא בבחינת כנסת ישראל. מה היחס בין איש ואישה? היחס בין איש ואישה זה ברור, האיש נותן כביכול את הנשמה והזיווג והאישה כביכול נותנת את הכלי, את הגוף. כביכול האיש הוא שמיים והאישה היא ארץ. כשהבנות רחבו להרוד את יעקב הן רואות צדיק וכתוב ובוא תדבק, איך אפשר לדבק בקדוש ברוך הוא? וקיב לצדיקים, כי הצדיק הוא מוודד. כשהם כספו ליעקב הם כספו לקדוש ברוך הוא. וכשיעקב אהב את רחל וכשהקדוש ברוך הוא רוצה להתגלות למטה בארץ, תסתכלו על שירי שירים. שירי שירים יש שתי תשוקות הדדיות, הדוד רוצה את הרעיה והרעיה רוצה את הדוד. כשהדוד רוצה את הרעיה זה הקדוש ברוך הוא רוצה את כנסת ישראל, זה יעקב רוצה את רחל. כשהרעיה רוצה את הדוד זה כאילו לאה רוצה את יעקב. וכשיעקב אהב את רחל אומר בעד אלה שישבו בהחלמה, הוא לא ידע שברחל אין רק לאה, הוא חשב שלאה גנוזה ברחל. הוא לא שאוהב את רחל ולא אהב את לאה, אלא בעצם הוא רוצה את רחל כי הוא חשב ששם התקיים הכל. וכשהוא גילה בלילה שיש לאה ויש רחל הוא כאב מאוד, לא בגלל הקטע האישי פה, זה בגלל שהוא הבין שעם ישראל זה לא יהיה עם אחד במובן הפשטני, אלא יהיה… בעם ישראל ישנם כוחות שונים. יש כאלו שירצו מאוד שהקב"ה יתגלה למטה בארץ, שהמעיין האלוקי ישקה את רחל הרועה את הצאן, ושישקה את כל השדות. זאת רחל. ויש מישהו בעם ישראל שרוצה כל הזמן לשתות מים מהמקור, ללכת אל המעיין ולרוות מהמים המתוקים שבו. ומישהו אחר רוצה למשוך את המים לכל השדות ולכל השטחים. זה יהיה זה רחל שרוצה את הקרבה של יעקב, את קרבת אלוקים. "ואני קרבת אלוקים לי טוב" – לא רוצה כלום, רוצה לברוח אליך לשמיים. וזאת רוצה להוריד את האלוקים מהשמיים לארץ.

הבדלים בין לאה לרחל כאשר אנחנו באים לסיים את השיעור, כדי שתבינו יותר, אני אסביר לכם איך זה הולך. תסתכלו על המציאות של עם ישראל היום במאתיים השנים האחרונות. יש את העולם החרדי, שהוא בעצם מבטא את עולמה של לאה. "ואני קרבת אלוקים לי טוב". לפי הקבלה, בימי עם ישראל במדבר, הנשמה של עם ישראל הייתה נשמה של לאה. הכוח של לאה היה שם. לאה זה בעצם בקשת קרבת האלוקים שיש בכנס ישראל בגלות. אנחנו לאה כי אנחנו רוצים את קרבת השם והעולם הזה לא מעניין אותנו. כשאנחנו באים לארץ ישראל, פתאום אנחנו נהיים רחל. אנחנו בטוחים בקרבת השם עלינו, כמו שרחל בטוחה בקרבת יעקב. מה שאנחנו רוצים זה פריה ורוויה. אנחנו רוצים שהאמת האלוקית תרד לכל החיים. יש לנו ארץ, והארץ צריכה להתמלא באור של הקדוש ברוך הוא. ארץ זה ירידה לתוך החומר. הקדוש ברוך הוא בורא את החילוניות בעם ישראל כדי להביא דמותה של רחל, כדי שעם ישראל לא רק ישתוקק לקרבת אלוקים אלא שעם ישראל ישתוקק להוריד ולהשפיע את השפע האלוקי בתוך המציאות החומרית הממשית, שזה עניינה של רחל.

רחל ולאה – סמליותן "יתן השם את האישה הבאה על ביתך" – קוראים את הפסוק הזה במגילת רות וגם הלכינו אותו: "יתן השם את האישה הבאה על ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל". לפי פנימיות התורה, לאה היא ספירת הבינה ורחל היא ספירת המלכות. עם ישראל יכול להיות שלם רק שיהיה בו את הכוח של לאה שמושך למעלה. עיני לאה רכות אל השם, אבל לאה עולה למעלה כדי להתקרב אל השם במצוות עונה. ואז רחל מורידה את השפע האלוקי, את הקרבת השם, מורידה את זה למטה לארץ אל הגוף שלה. כן, הגוף של רחל, הממשות החומרית, זה השלמות של עם ישראל. רצו ושוב – רצו אל האלוקות, זאת לאה, זאת רחל. הגענו לאמצע הפרשה. עד כאן יעקב אבינו עשה את הילדים, ועכשיו צריך לעשות את הכבשים. "והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים" – הפסוק הכי עמוק בתורה, אבל אין זמן לבאר אותו עכשיו.