יעקב מגיע למקום וקורא לו "בית אל", אך התורה מציינת כי שם העיר היה "לוז" לראשונה. מה המשמעות של השם "לוז"? בספר שופטים מופיע כי בית יוסף כבש את העיר בית אל, ושם העיר לפנים היה לוז. איש אחד הראה להם את מבוא העיר, והם שחררו אותו. הוא הלך ובנה עיר חדשה וקרא לה לוז. יש כאן תעלומה סביב השם והעיר.
המשמעות של לוז הגמרא והמדרש בראשית רבה דנים בעצם הלוז, שממנה הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבוא. דור המבול נמחה, כולל הלוז. אדריינוס שאל את רבי יהושע בן חנניה על תחיית המתים, ורבי יהושע ענה שהתחייה מתחילה מעצם הלוז. העצם הזו עמידה ואינה ניתנת לשבירה או הרס. היא מסמלת נצחיות. הגמרא בסוטה מוסיפה על העיר לוז, שהיא מקום שבו מלאך המוות אינו יכול להיכנס. זקנים יוצאים מחוץ לעיר כדי למות. העיר לוז מסמלת חיים נצחיים, כמו עצם הלוז.
הסגולה של עצם הלוז בזוהר, עצם הלוז נקראת גם "בטואל הרמי". היא חזקה יותר מכל העצמות כי אינה סופגת את טעם המזונות של בני אדם. רבי יעקב עמדין מסביר בסידורו "בית יעקב" שעצם הלוז אינה נהנית מאכילה רגילה אלא רק ממלווה מלכה. העצם הזו אינה מתפרקת כי היא אינה מורכבת כמו שאר העצמות. רבי יעקב עמדין מתאר את העצם ככזו שאינה ניזונה מהמזונות ולכן אינה מתפרקת. היא עצם פשוטה, ספירית, כמו עצם השמיים. היא נצחית ולא מתפעלת מהאיכויות. העצם נקראת גם "בטואל", וגימטריה של בטואל היא "מת" עם הכולל. בטואל מת זה ארבע מאות ארבעים, בטואל זה ארבע מאות שלושים ותשע. תבדקו, אבל הוא רמאי, כי אף על פי שנראה כמת בגוף כשאר החלקיו, באמת הוא שורש החיים ולכן הוא חסר אחד ממספר מת לרמות. זה שאינו מת אמיתי ולהפך בגוף החיים הוא גם כן רמאי, כי לא נרגש בו שום שינוי מכל שאר חלקי הגוף שהם נהנים מהאכילה והוא נראה כמרמה אותם בזה שבאמת אינו נהנה כלל מהמזון כאילו הוא מת, וזה מחמת נצחיותו. אז למה קוראים לו בטואל? כי בטואל זה גימטריה מת, אבל פחות אחד, וזה הרמאות שבו. זאת אומרת, הוא נראה כאילו הוא מת כמו כולם, כאילו הוא כזה עצם קטנה נמצא בתוך הגוף כמו כל שאר הגוף. אז אתה לא מבחין בו, אתה לא רואה שהוא משהו מיוחד. הגוף אוכל, זה נראה שגם הוא אוכל, אבל באמת הוא לא. באמת הוא אחד פחות מגימטריה מת. באמת הוא בטואל, שהוא נראה מת אבל הוא לא מת. הוא בטואל הרמאי, שהוא לא מת. הוא נראה לך אוכל אבל באמת הוא לא אוכל, חוץ מהסעודה הרביעית שהיא ברור למה שם הוא אוכל תכף נראה.
דין סעודה רביעית וכן נקרא אוכל דרך זה לוז, שהוא גימטריה דם עם הכולל. לוז דם זה ארבעים וארבע, לוז זה ארבעים ושלוש. אז אותו עיקרון אחד פחות שמנו חיות האדם, האדם זה מנו חיות האדם זה מהדם. לכן עשר פעמים דם זה גימטריה מת, כי כשאין דם אז הוא מת. וכן זהו עיקר חיות האדם. וכך השם מהיר שאין אנשים מתים בה לוז, אמנם נחסר ממנו גם כן אחד במספר להורות כי הוא חי אצל המוות ומת אצל החי. שומעת מה קורה עם העצם הלוז הזאת? אצל החי הוא מת, כלומר בגוף שלנו הוא כאילו עצם מת כי היא לא אוכלת, אז היא כאילו כזאת לא פעילה, כזאת לא חיה. אבל אחר כך כשהגוף מת אז דווקא העצם הזאת היא חיה. אז זה הרמאות, הרמאות הוא כאילו הוא הפוך כל הזמן. כשיש לך גוף חי אז הוא היחיד שמת, כשהגוף מת אז הוא פתאום היחיד שחי. ולכן הוא אחד פחות מארבע מאות ארבעים שזה מת ואחד פחות מדם שזה ארבעים וארבע. אה, כאילו באדם בחיים יש משהו שמזין בכל זכוי זרע וזה הסעודה הרביעית. כשבאדם לא בחיים אין מה שמזין אז איך היא לא תלך? בוא נראה מה אומר הסעודה הרביעית ואז נראה אם נשאר לנו השאלה. וזהו שקראו עוד נסחוי. למה נסחוי? מלשון כי נסח עליכם השם רוח תרדמה שנראה כנרדם וגימטריה קום כי אחרון על הפר יקום וישיג הגוף התחייה על ידו. אז נסחוי זה מלשון לא יודע מאיפה הפסוק הזה כי נסח עליכם השם תרדמה, כלומר זה כאילו הוא נראה כרדום אבל באמת הוא חי. אמנם הוא נהנה מסעודה שאין בה אכילה גמורה כמו סעודת מוצאי שבת שהיא נכנת על הסובה ואין אוכלים אותה אכילה גמורה באופן שאין הנאה מגיעה לעצמות כי אם לזה כי לא אכילה הוא צריך רק מכוונת המצווה הוא נהנה ולא מגשמיות האכילה שנאה נמצאת כאן ואינה סד כי לשם מצווה בלבד.
סעודה שלישית ומלווה מלכה ועל כן היא סעודה דוד המלך עליו השלום שלא היה לו חיים בעולם הזה כנודע ונקרא חי וקיים ובזה די לנבון. זאת אומרת הסעודה הזאת היא באמת לא סעודה גשמית רגילה כי ידוע שמלווה מלכה כבר בסעודה השלישית זה מתחיל שאנחנו אוכלים בעיקר בחורף לא כל כך רעבים אבל אוכלים כי צריך כי יש מצווה. פעם היו עושים שתי סעודות עכשיו זו סעודה נוספת שלישית ומלווה מלכה בכלל אחרי שבת שלמה אתה אצלכם זה לא אתם שחקים כדורגל אני רעבים כבר אבל אנשים רגילים אוכלים טוב בשבת ועד שבת זה כבר באמת לא באמת יאללה אוכלים כידוע זה סעודה שהיא נטו בשביל המצווה היא לא באמת בשביל העצמות לא צריכות אותה הגוף לא צריך את זה בשביל הבניין שלו אז לכן פה רק העצם הזאת שהיא הנצח שהיא באמת זאת היא לא מגשמיות אלא מרוחניות אז הסעודה הזאת היא נהנית עכשיו השאלה שאלת לא שבסעודה הזאת היא מקבלת משהו סעודה הזאת פשוט זה הסעודה היחידה שהיא מתאימה למהות שלה כי אם המהות שלה זה מהות שלך של נצח ולא של של גשמיות רגילה כן זה משהו רמי ביחס לגוף שהוא נראה מת הוא לא צריך את כל העניינים הרגילים של הגוף סעודה הזאת שהיא מראש סעודה שכולה רוחנית סעודה בכלל לא באה לבנות שום דבר אז היא מתאימה לו למשהו ולכן זה נראה לי קצת עונה גם למה ששאלת מבחינה הזאת שהעתיד לבוא לא צריך אוכל בשביל להתקיים התחיית האמיתים היא לא מגיעה מיסודות מיסודות גשמיים וממילא אז היא חיה כי שמה זה הנצח אז הגוף של האדם כביכול מת אבל העצם הזאת היא ממשיכה בעצם לחיות לכן העיר הזאת הייתה עיר שבה לא היו מתים כל הדבר הזה קשור גם ליעקב בסוף התחלנו מסיים מה שהתחלנו התחלנו בסוף עם זה שיעק קורא למקום בית אל מה אומרת ואולם לוז שמהיר לראשונה אנחנו שואלים את עצמנו מה זה חשוב מה הקשר פה ליעקב אז באמת תכונת הנצח מאוד קשורה ליעקב כי כידוע קודם כל הגמרה המפורסמת בטענית יעקב אבינו לא מת לא כתוב את זה על האבות האחרים זה בגלל שזרעו קיים יעקב אבינו מתתוש למה 12 ילדים כולם מוכרים בדרכו ולכן מה זרעו בחיים אף הוא בחיים זאת אומרת שיעקב זה באמת הבחינה יותר של הנצח תיתן אמת יש גם את הבחינה הזאת של תיתן אמת ליעקב זה מזכיר את אולי עוד משהו אחד נביא ככה לסיום יש סיפור מפורסם בגמרה שמאוד מזכיר את הסיפור ההוא על העיר הזאת לוז שהוא הלך לבנות היהודי הזה שהם הצילו אותו שהלך לבנות עיר שלא היו מתים שם מי שרצה למות היה לחוצה מה זה מזכיר? זה מזכיר את את הגמרה גמרה בסנדרין אומרת מראה שאווה אמינה ליקא קושטה בעלמה אין אמת בעולם מכירים את זה שאנשים אומרים תקשיב אמדה שיקרה אתה לא יכול להאמין לאף אחד אף אחד או לא באמת באמת באמת אין אמת בעולם אמר לי יהוא מרבנה ורב תאוות שמי די אבו יאוו אלי כל חללי אלמה לא אהבה משנה מדיבורי אז אז היה רב אחד רב תאוות שהוא לא שינה מדיבורו זמנה חדה ייקא אלי אליהו עטרה וקושטה שמי המקום שקראו לו אמת ולא אהבה משנה בדיבורי ולא אהבה מה יתעני שמעתם בלא זמני הנשים האלה אף אחד שם לא מת לפני זמנו ואיך קראו לה עיר אמת קושטה כמובן בערמית אמת לא אז בגלל שהם היו אמת אז אף אחד לא מת כי תיתן אמת ליעקב יעקב זה הנצח האמת קשורה לנצח זאת אומרת מי שהוא קשור לנצח כאילו השקר הוא תוצאה של אנחנו תמיד אומרים שקר אין לו רגליים הוא עומד כזה רגל אחת האמת זה האות הראשונה האחרונה באלף בית האמצעית, האמת היא נצחית היא כללית היא עציבה והשקר הוא הוא שייך לאהבה הוא שייך לדברים המתחלפים והנצח שייך לאמת לכן תיתן אמת ליעב לכן יעקב אם הוא לא מת זה קשור לאותה נקודה מה שקרה בעיר הזאת זה סיפור מפורסם שהוא מספר נשיא בעיט את המנהון נשא אישה התחתן עם אישה משם והיו לו משני ילדים יום אחד אב הית ודביטו וככה היפה ראישה אז הוא התחתן עם אישה משם וגר שם ויום אחד אשתו היא חפפה את הראש את את האישה ואת אמרה פעדה שהשכנה הבאה דווקא בדלת לא יודע רצתה איזה ביצה סבר לה באורח הערה עכשיו זה לא נעים שהיא תראה אותה תראו את העצניות שלה תיי פעם זה לא שניחש איזה גבר כן זה פדיחה כאילו תראה אותה אני יודע מה חופפת את הראש לא יודע אמר לו זה לא נעים שהיא תראה אותה אמר לה לטח דווקא בדלת היא אמרה תגיד אשתך נמצאת אז הוא אמר לה לא קצור שיכר שכיבו לטרטן בנים איכשהו שיכר מתו לו על המקום מתו לו שני הבנים אתו אין שדעת רלקמי אמרו לה מה היה אמרו לו כאילו אף אחד שמה לא מת זה עיר האמת אף אחד לא מת אמרו לו תגיד מה קרה שמתו לך ספר מה היה אמר לו אחי אבל מה היא ככה קרה אמרו להם מתו תמינך פוק מהטרין ולא תגריבו מותנה בען אחי תעשה טובה תעזוב את האיש שלנו אל תביא לנו פה את מלאך המוות כלומר באמת עכשיו שקר הוא עשה לשם שמיים כזה שהשכנה לא תראה את אשתו ככה טיפה כזה לא נעים איק היום זה קשור אז עכשיו הדברים מתחברים אז לוז ההוא הלך בנה את לוז לוז ראינו אנשים שמה לא היו מתים כי הסיפור של העיר הזאת זה סיפור של נצח סיפור של נצח זה סיפור של אמת אז גם עיר האמת לא מתו באנשים שזה הסיפור בגמרס הנדרי וגם העיר הגמרס אותה העיר האיש הוא בנה לוז לא מתו באנשים עד שהסכנים מי שנמאס לא לחיות היה יוצא מחוץ לעיר היה מת וגם פה רק שהם מלאו ימיהם הגיעו כולם למאה העשרים הם מתו לפני כן לא יכולו למות כי הם היו עם האמת עם הנצח זאת אומרת ש בקיצור אם אנחנו מחברים את כל הדברים אז הסיפור של הלוז זה עצם האדם היא נצחית ולכ כמו שאמרנ היא בעולם הזה היא רמאית כי היא לא שייכת כאילו פה היא לא כמו כל הצנות שבגוף היא אחרת היא כאילו עובדת על כולם כזה היא כאילו אוכלת אבל באמת היא לא צריכה לאכול אז מה שהוא אמר מת חי חי מת כן בחי היא כאילו מת ואחר כך שהמת אז היא בעצם חיה לכן זה בטועל הערמי עם הגימטריה שבטועל הערמי אותיות רמאי כן כמובן שזה הסיפור רמאי ערמי וממילא העיר הזאת שהוא הקים אותו אדם ולכן כנראה יעקב אבינו אומרים שהוא כשהוא התחבר למקום הזה היה לו איזה מין הוא הרגיש שהמקום הזה הוא מקום מיוחד הוא אמר זה שער השמיים שזה גם כן כנראה מבטא איזה משהו שקשור ככה לחיבור לנצח לחיבור לחיבור לשמיים והוא קרא לו בית אל אבל לוז שם העיר הראשונה כאילו לוז זה כאילו משהו מאוד כי באמת זה מבריאת העולם זאת אומרת זה מבריאת האדם כבר הקדוש ברוך הוא שם פה את עצם הלוז כדי שימן אותי את חיית המיתים אז לכן זה כאילו משה משהו ישן משהו ותיק הלוז הזאת אחר כך על שם העצם שהיא כזאת אז יש מקומות שקראו להם לוז והעיר הזאת כבר נקראה פעם ככה אחר כך העיר העיר הבן אדם הזה שהצילו אותו שם בשבט יוסף אז הוא גם כשהקים עיר גם כן קרא לה לוז מעניין צריך לבדוק איזה כך יוצא לה עומק איפה העיר הזאת שהוא הקים בסוף זה שבט יוסף זה לא כזה רחוק מנחלת בנימין שזה בתהל מעניין אם יש קשר בין העיר הזאת שהוא בנה לבין בתהל של לוז שם העיר לראשונה וזה צריך לבדוק אבל בכל מקרה כל עיר שקוראים לה לוז היא קשורה לאותה מידה של נצחיות ולא מתאים בה ויש בה אמת ו וכן באדם בעזרת השם כן גם יעקב יכול להיות שכאילו היה לו בחינה שהוא היה הרמאי הוא כאילו רימה את יעקב הוא איש האמת ובצד שני הוא זאת אומרת הוא שייך לנצח בצד שני הוא לפעמים היה צריך לרמות אם נבלתי את הבב הוא היה צריך לנקות גם בזה את העצם הזאת היא לפעמים כאילו נראית אחר היא מה שהיא גם יעקב האמת היא שלפעמים צריך גם לדעת איך זה אבל טוב אז ככה קצת איזה דברים בשם אמרם זה שיעור שמאוד מצחן בעיניי שראיתי אותו לפני הרבה שנים אני ידידי וראי הרב תמיר כהן מלמד בישיבת מעלות למדנו זה יחד בישיבת הגולן אחר כך היינו רמים ביחד במעלות עד ש עזבתי אז פעם שמעתי בנו את זה פעם בעל פה אחר כך ראיתי את זה גם כתוב בשם אמרם
