פרשת ויקרא | בין עולה לחטאת | הרב שלומי

מאוד אהובה. פה אנחנו נפגשים עם עולם הקורבנות. אני יודע שאנחנו לא יודעים מה זה קורבנות, ואנחנו לא מבינים מה תפקידו של הקורבן, מה הוא עושה, איך הוא עושה. זה עולם שהוא גדול עלינו, רחוק מאיתנו. לעומת זאת, כשהתורה ניתנה לעם ישראל, לפני אלפי שנים, אז בכל העולם הכירו קורבנות. זה היה דבר מובן, ומובן שיש דבר כזה. ואז זה בעצם, תמיד נשאלת השאלה, איך אנחנו יכולים להבין את הקורבנות? ואולי בסוף השיעור, אני אקדיש כמה דקות, אפשר לקרוא לזה, מבוא לקורבנות. אני כרגע לא מתעסק עם המבוא לקורבנות, אלא אני יוצא מנקודת הנחה, שהקורבנות זה משהו עצום, להיות שאני רואה שהתורה מקדישה לקורבנות חלקים נרחבים מאוד, להיות שאני רואה שהרמב"ם כתב מתוך 14 ספרי היד החזקה, הקדיש שני ספרים על עולם הקורבנות.

הבנת הקורבנות עומדים לפני דברי הגמרא, במסכת תענית, דווקא פזין עמוד ב', שהגמרא אומרת, אמר רבי אבא, והיום אמר, השם אלוקים, במאי דקי רשנה. אמר אברהם, רבנו של עולם, שם הישראל חוטאים לפניך, אתה עושה להם כדור המבול או כדור הפלגה, כלומר, ומגרש אותם מארץ ישראל? אמר לו הקב"ה, לא. אמר לפני רבנו של עולם, עודי אין לי במאי דקי רשנה. אמר לו הקב"ה, לאברהם, כך אני אגלה משולשת. איזה משולשת? וגומר, אמר לפניו, עכשיו, מה זה אגלה משולשת לתור משולשת? זה לא כתוב כאן במקור הזה, אבל הכוונה היא לקורבנות. הקורבנות בעצם, הם, בזכותם, נראה שאת ארץ ישראל. אמר לפניו ריבונו של עולם, תהיה אינך בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שבית המקדש קיים, אתה תהיה עליהם. אברהם מתעקש ושואל, מה יהיה בזמן שאין בית המקדש קיים? אמר לו, אמר הקב"ה, לאברהם, כבר תיקנתי להם סדר קורבנות. כלומר, לפני שיש בית מקדש, כבר תיקנתי להם סדר קורבנות. אז מה, מה זה סד קורבנות? סדר זה שהם יסדרו את הקורבנות. או, לסדר הכוונה, יגידו אותן כסדרן. כלומר, בזמן שקוראים בהן לפניי, וזה בעצם העניין של אמירת קורבנות לפני התפילות, בזמן שקוראים להן לפניי, מעלה אני עליהם כאילו יקריבו לפניי, ואני מוכר להם על כל עבונותיהם.

תפקיד הקורבנות זאת אומרת, שאמירת הקורבנות, כמובן, אמירה, גם אמירה, כל אמירה היא טובה. יכול להיות שהאמירה יותר, מעומק הלב, מכוונות הלב, היא נסתם יותר חזקה. אמירת סדר הקורבנות, זה בעצם, כאילו זה קדם למעשה הקורבנות בפועל, כי, כמו שאנחנו אומרים, כבר תיקנתי להם, לפני שביקשת, ולפני בית המקדש, לפני שנחרב המקדש, כלומר, תיקנתי להם סדר קורבנות. ומזה אני מבין, שאני רוצה קצת לצנן את השאלה, מה לנו ולקורבנות. ועוד פעם, יש הרבה מה לדבר על זה. ושנייה את, אני רוצה להתרחק מהשאלה הזאת. אני רוצה לבוא ולהגיד, שאני מקבל את התורה כפשוטה. יש בהמה, אם זה בקר, אם זה צאן, כבש, עז, יש יונה ותור, יש מנחה, יש עולה ושלמים וחתת. ואני לומד את זה כאדם שלומד גופי תורה. וגופי תורה האלה אומרים לי, שאם אני לומד אותם וקורא אותם, הם עושים את פעולת הקרבן, והם בעצם עושים את מה שקורבן עושה, ומה קורבן עושה. זה פשוטה של מילה. קורבן עוסק בקרבה. קרבה בין מי למי. קרבה בין הבריאה לבוראה ביני, לבין הקדוש ברוך הוא. אז הקרבה הזאת היא תכלית כל הדברים. ולכן קורבנות זה משהו שהיה, הווה ויהיה.

הקרבה והקורבנות וסוגיית קורבנות לעתיד לבוא, סוגיית הקורבנות בצורה מוחשית, זה דבר שאולי בסוף, אם יישאר זמן, זה שיעור קצר, אני אגיד לזה כמה מילים. לכן עכשיו אני מבחינתי, נכנס לקורבנות כפשוטם, נכיר אותם, וככל שנכיר אותם יותר נבין את סודם, יותר נבין גם מה הממעות שלהם היום, וניגש לשאלה, האם בבית המקדש השלישי יהיו קורבנות בצורה אחרת. אינו דומה מי שלא חבר של הקורבנות מבחינה רוחנית, והוא שואל, מה יהיה בית המקדש השלישי. לבין אדם שחי את עולם הקורבנות, ונגלה בנסתר שלו, ואז הוא כבר ניגש לשאלה הזאת בצורה הרבה יותר עמוקה. עד כאן הקדמה, שבא להסביר לה, שיש לי הקדמה ואני לא אדבר עליה עכשיו. עכשיו ניגש לגופה של הפרשה. ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור. דבר אל בני ישראל ואמרת, עליהם אדם כי יקריב מכם קורבן לה' מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן, תקריבו את קורבנכם. כלומר, הקדוש ברוך הוא קורא למשה, והפסוק הזה, למרות שחז"ל פירשו אותו, שהוא פסוק כללי. מה הכוונה פסוק כללי? חז"ל אמרו שכל מקום שכתוב בתורה, וידבר ה' אל משה, אין הכוונה שמשה רבנו יושב לו בשקט, והקדוש ברוך הוא תופח על גבו, ואומר לו היי, ומתחיל לדבר איתו.

קריאה ודיבור אלא אמרו חז"ל מהפסוק הזה, של תחילת פרשת ויקרא, למדנו שכל הדיבורים בתורה, קדמה קריאה לדיבור. מה הכוונה קדמה קריאה לדיבור? מה זה ויקרא אל משה? ויקרא אל משה פירושו, שלמשל, נגיד אני רוצה לדבר על יוגב, פשוט אותו אני רואה פה. אז אני לא מתחיל לדבר איתו. אני אומר יוגב, יוגב, ואז מה קורה ליוגב? הוא מרגיש את הקשר, כי אני קראתי לו בשם, אני התחברתי בעצם הקריאה בשם, אחר כך אני אדבר אליו. זאת אומרת שעצם הקריאה בשם, היא סוג של קרבה. הפרשה השנייה היא פרשה שיש בה מאוד דדיות. אנחנו נעבוד את השם, השם יתן לנו גשם. מצד אחד אנחנו נמסור את כוחנו להשם, ואוכל לכם ואוכל לבשכם, אבל מעודנו, כספנו יישאר אצלנו. השפתה דגנך את ירושלם ויצריך, אפשר לחתו, אבל אפשר אחרי זה לשים את הדברים עוד ללב. בסוף הפרשה נגמרת באיזה שהוא מין מצב של הקבלה, כיימי השמיים על הארץ. כלומר, יש את השמיים, יש את הבורא, יש את האלוקות, ויש גם את הארץ, ויש ביניהם דו שיח והדדיות. הפרשה השלישית, פרשה ציצית, מדברת על עולם של הסתר, שהקדוש ברוך הוא כבר לא נמצא פה, ושצריך חבל הצלה כדי להיזכר באשם. הנטייה של הלב והעין היא הולכת אל הכפירה, כאילו עולם שיש בו בריאה ואין בו בורא. בפרשה הראשונה יש רק את הגדול שברוך הוא. בפרש האמצעית יש בריאה, שמיים מול ארץ, בריאה מול בורא. בפרשה השלישית יש בריאה, איפה השם? שכחו אותו, צריך להיזכר בו, צריך להאפיל אליו וכו'. במילא הפרשה השלישית זה פרשה של חטא. אל תטורו אחרי לבבכם ומר אל תזרמו, כמי שזורם למקומות קשים.

קורבן עולה וחתת לפי הסדר הזה, נחזור לפרשת ויקרא. פרשת ויקרא מסודרת בדיוק לפי הסדר הזה. קורבן העולה זה קורבן של צדיקים, שלא תעמכת, או קורבן שבא יותר מהנשמה. קורבן עולה מתאר את מדרגת העולם, כפי שהוא באמיתתו העליונה, שבעצם העולם בתה להשם, שבעצם אין לנו שום קיום בלעדי השם. יש תנועת נפש באדם, שנחשפה וגם גלתה נפשי לחצות השם, כי היה לה תהרוג על אפיקי מים, יש רצון להגיע אל השם, והנוכחות שלו מאוד מורגשת. אפשר לקרוא לזה התלהבות, להבה של אש שסורפת את הכל. קורבן עולה הוא לא חידוש של ספר ויקרא. קורבן עולה הקריב אדם הראשון לפי ההגדה, הקריב נוח לפי פשוטו של מקרא, הקריבו אבות. כל מה שהקריבו לפני המקדש זה היו עולות, משום שהאדם צמא לאשם. כאשר מקריבים קורבן עולה, האמת הגדולה הזאת מציפה את המציאות. קורבן חתת בא לשקף אמת אחרת לגמרי. קורבן חתת בא לשקף אמת שהקדוש ברוך הוא רצה את העולם התחתון. כתוב בשיר השירים "שוקיו עמודי שש", וחז"ל במדרש אומרים שזה העולם שנשתוקק הקדוש ברוך הוא לבוראו.

המשמעות של קורבן חתת הקדוש ברוך הוא אומר, אני רוצה את העולם הזה התחתון. יש איזשהו סוד, סוד בריאת העולמות. הקדוש ברוך הוא יכול להישאר בעולם האצילות, אבל הוא רצה לרדת מהאצילות אל הבריאה, אל היצירה, אל העשייה, אל תחתית עולם העשייה. החידוש הוא, שאם בקורבן עולה אנחנו רוצים להתעיין ולחזור אל השם למעלה, בקורבן חתת אנחנו מזמינים את השמיים לבוא לארץ. אנחנו מזמינים את הקדוש ברוך הוא להיות כאן. זה חידוש של המכן. קורבן חתת הוא חיטוי, שזהה למילה כפרה. הכפרה והחיטוי הם לא על האדם, אלא על הקודש. זה קורה בעוצמה עצומה ביום הכיפורים, וזה קורה בכל קורבן חתת. יש משהו בקורבן חתת, שיותר אנחנו עסוקים בהזמנת הקדוש ברוך הוא אלינו, עד שאנחנו חושפים את קומת הקודש העמוקה שיש בתוך החיים. אנחנו מפנים את הקליפות, את האבק מראש המזבח שהתעלמנו ממנו. זה בדיוק הנתינת דם הזאת על קרנות המזבח.

קורבן שלמים והחיים קורבן שלמים זה מצב של חיים, זה השלמים. קורבן שלמים הוא קורבן של חולים, חיי חולים קדושים. הצדיקים בעם ישראל לא אכלו בשר סתם ככה, אלא כאשר אדם רוצה לאכול בשר, לסמוך, הוא היה מביא קורבן שלמים למקדש. קורבן שלמים אומר שבעצם אני סמוך על שולחנו של הקדוש ברוך הוא. זה בדיוק פרשת והיה עם שמוע, שבעצם מחברת לנו את השמיים ואת הארץ ביחד. קורבן שלמים קשור לשמחה, לקשר טבעי, לחיים שבהם יש מקום לאדם, והקדוש ברוך הוא נכנס בחיי האדם בצורה טבעית. נסיים בעוד משהו קטן לגבי קורבן החטת. החטת של האנשים החשובים, האליטה, היא חטת זכרית. עולה בא מהזכר. הזכר זה הבחינה של הנותן, זה הבחינה של הבורא. נקבה זה הבחינה של המקבל, של הבריאה. קורבן עולה הוא קורבן זכרי, כי זה מדבר על מדרגה שבה מורגש השפע של האלוקות. קורבן חתת הוא נקבי, כי הוא מדבר על העולם של הבריאה שאין בה בורא, שהיא נקבה. קורבן השלמים, כמו שאמרנו, זה השלום הזה, שיש בו גם זכר וגם נקבה. אי רצון שנזכה שתהיה בעולם השרת שכינה, כמו כאשר יש קורבנות. אמן. טיפ לקראת השבוע: ביום שלישי יש בחירות, לבדוק מתאים לפרשה שכתוב, אשר נשיא חטא. רש"י כותב, אשרי העם, שהנשיא שלו, המלך שלו, הוא חוטא, והוא מודה בחטאה. מותר למנהיג לטעות, בלבד שהוא יגיד, גם אני בן אדם, וגם אני חטאתי. לפעמים צריך לבחור במנהיג שיודע להגיד, טעיתי. אם יש כזה מנהיג, תבחרו בו. אבל אם הוא אומר שהוא לא טועה אף פעם, זה מסובך. לילה טוב, שמונה וחצי, צריך פה את הזום, ודברים אחרים. להתראות הרב שומי, תודה רבה. תודה לך גילתן, שלום לכולם. תודה רבה. רבות שלום הרב, תודה רבה.