פרשת וישלח | שתי פרדות של יעקב מעשיו | הרב שלומי

אנחנו בפרשת וישלח והשאלה שאנחנו שואלים בפרשה היא למה יעקב אבינו כל כך פחד מעשיו, ועוד שכאשר אנחנו מגיעים למפגש עם עשיו, אנחנו מגלים שעשיו מתנהג כמו דוד חמוד, סבא טוב, איש טוב שמחבק ומתנהג בנימוס גדול מאוד. הוא נראה ממש איש טוב. אז האם הפחדים של יעקב הם מחלה כזאת שאדם מפחד מדברים שהם לא קיימים חס וחלילה? יעקב אבינו מפחד סתם מדברים? ברור שלא. נאמר שיעקב, להזכירכם, מבחינה גיאוגרפית, יורד מהערי הגלעד, איפה שהיום הערים שמול האזור של מקט הירדן, כביש הבקעה, דרומה למחולה, והוא יורד ומתכונן לחצות את הירדן להיכנס לארץ כנען. ואז הוא שולח שליחים, מלאכים. התפקיד של השליחים האלה הוא לבדוק מה בדיוק העניינים אצל עשיו. שהרי לפני עשרים שנה, לפי פשט התורה ואולי יותר לפי המדרשים, עשיו תכנן לרצוח את יעקב. עברו ערים שנה והוא רוצה לבדוק מה המצב. והשליחים חוזרים ואומרים: "באנו אל אחיך אל עשיו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו". ומיד כתוב: "ויירא יעקב מאוד וייצר לו". כלומר, הארבע מאות אנשים האלה הם כנראה מגמתם נגד יעקב. אחרת למה כתוב "ויירא יעקב מאוד וייצר לו"? זאת אומרת, זה לא ארבע מאות אנשים שהולכים עם פרחים ושטיחים אדומים כדי לפרוס לפני יעקב אבינו, אלא זה ארבע מאות לוחמים. עשיו היה גיבור צייד, וכבר פירשנו בעבר שצייד במקרא זה לא רק צד חיות אלא זה מלחמות. זאת אומרת, יש לעשיו גדוד של לוחמים ויעקב מבין שאי אפשר להגיד שזה היה סתם טעות שהלוחמים האלה הם הולכים להתמודד מולו.

הכנות יעקב למפגש כאשר הם נפגשים בסוף, אני חוזר על השאלה: אין זכר למלחמתיות של עשיו. ולכן צריך להבין מה קרה פה. ואנחנו רואים, כמו שחז"ל אומרים, שיעקב מתכונן. אנחנו רואים שיעקב עושה פה הרבה הכנות. כנה אחת, הוא מפריד את כל המחנה שלו. והוא בעצם, זה משהו נורא עצוב, כאילו הוא בא ואומר: בואו נהיה מרוכזים במקום אחד, כי אם הטיל יפול ונהיה כולנו בדבוקה אחת, אז כולנו נפגע. אז פשוט נשאיר במקום יותר מרוחק קבוצה אחת, שמפחות יהיה שארית ופלטה מעשיו. אחר כך הוא מתפלל ואומר לקב"ה: "הצילה נא מיד אחי, מיד עשיו, כי אני מפחד שמא יכה אותי אם על בנים", כלומר, מכת מחץ. ואחר כך יש לו תכנית נוספת. הוא עובר מתכנית לתכנית. הוא אומר: אולי אני אתן מס, אני אפריש לו מאות בעלי חיים, שבעצם זה סוג של מס, ובזה אני אבטא את זה שאני תחתיו, אני לא בכלל מתכוון להילחם איתו. כמו בעולם העתיק, גם היום, אבל בעולם העתיק זה מאוד ברור שכאשר יש מלך שכובש מדינה בתנ"ך, לא תמיד הוא עורג אותם. לפעמים הם מעלים לו מס. מס זה בדרך כלל כנסים, גמלים. זה מה שהוא עושה. התפילה נמצאת פה באמצע. יכול להיות שאתה שואל שאלה יפה, למה הוא לא התחיל בתפילה? שאלה טובה, אין לי תשובה. אני רואה שהוא גם עשה את זה וגם עשה את זה וגם עשה את זה. יש כאלה שמפרשים שזה נראה לי כמוש מאוד נכון שבעצם כל הזמן שינת התוכניות. בהתחלה הוא ניסה את העניין של לפזר כי זה יותר משהו פסיבי. אחרי התפילה, התפילה זה לא פשוט לאופציות. אחרי התפילה הוא הלך לאופציה אחרת: בוא נהיה כולנו ביחד, אבל ניתן לו את המס.

יעקב והמעבר בלילה ואז קורה דבר מפתיע. אחרי שהוא שולח את השליחים עם המס מהמתנות, אז כתוב: "וילן בלילה ההוא במחנה". הוא הולך לישון אחרי שהוא שולח כל השליחים, הולך לישון. ופתאום מיד כתוב: "ויקם בלילה ההוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבור את מעבר יבוק". רק שנייה אחת, זה חלק מהתוכנית. ומה פתאום הוא קם בלילה לחצות את מעבר יבוק? לעבור נחל בלילה? נחל יבוק הוא מזוהה היום כנחל שנמשך מתוך הגלעד ונשפך אל הירדן. הנחל הזה הוא קניוני. זה חלק מהמקומות שלו. לחצות נחל בלילה שזורם זו משימה אתגרית, אקסטרים. מה פתאום יעקב מתכוון לעשות את זה בלילה עם נשיו וילדיו? לכן אני מאוד אוהב את פירושו של הרשב"ם. לפי הרשב"ם, יעקב מתכונן לעשות כאן סוג של בריחה. בריחה מאיפה לאיפה? ממה? בריחה מהמפגש עם עשיו. כלומר, הוא שוב מבטל את התוכניות. זאת אומרת שבהתחלה יעקב חשב שהוא הולך לפגוש את עשיו בשערה של ארץ כנען, שהוא מעבר הירדן. אחרי שחוצים את היבוק, יורדים אל הירדן כמה קילומטרים ושם הוא יפגוש את עשיו. הוא כל הזמן הכין את עצמו לקראת המפגש הזה. עשיו הולך לקראתו מהדרום והם יפגשו איפשהו בעמק הירדן, אזור של היום נקרא גשר אדם. שם הם יפגשו. אז הוא מתכונן למפגש הזה, הוא מתפלל, הוא מתכונן תוכנית א'. בסוף הוא שלח מתנות, הוא מתכונן למפגש קשה. אולי בעקבות המתנות המפגש יהיה יותר רך, אבל מפגש מאוד קשה. ואז בלילה הוא חושב לעצמו: אולי כדאי איכשהו לברוח מהמפגש הזה. אנחנו נחצה בשקט בלילה. זה הטעיה, כי עשיו יודע שיעקב מגיע ובלילה אמורים לייצר במיוחד כאשר אתה צריך לחצות את היבוק וממילא החציה תהיה רק למוחרת וממילא עשיו יגיע ויפגש עם יעקב. ולא יודע מה עשיו תכנן. אם יעקב פחד ממנו, הוא כנראה תכנן להרוג אותו. אז יעקב אומר: אני אתעה את עשיו ואני אעשה ואברח. אני בשקט בלילה נחצה את היבוק. זה דבר ממש לא הגיוני, אבל תכסיס חווה על הזמן. בשקט בשקט בתוך הלילה נגיע לירדן, נעבור את הירדן, נכנס לארץ כנען הכי שמהר, נעלה אל ההר ושם בתוך ארץ כנען אני כנראה פחות מפחד מעשיו כי זה כבר אולי בתחום שמתקרב לכנען, מתקרב ליצחק. ליד יצחק הוא לא יפגע בי. כלומר, אני מבין שיעקב חשש שעשיו רוצה בעצם לעצור אותו ונכנס לכנען כי המאבק ביניהם זה מי ממשיך את בית אברהם ויצחק, כלומר יורש את ארץ כנען. זה לא סתם איזה מאבק מנחם, והמאבק יהיה בשער הכניסה לארץ כנען, שזה מעבר הירדן. שם אני אתמק מהמפגש עם עשיו. זה מה שתכנן יעקב, כך מסביר הרשב"ם.

יעקב והמאבק עם המלאך אבל מי הרס את התכנונים? המלאך. משום שעוד רגע נדבר שהמלאך עצר אותו ונאבק איתו ולא נתן לו ללכת עד עלות השחר. זאת אומרת, המלאך שיתק את התוכנית של הבריחה וגרם ליעקב להיפגש עם עשיו פנים מול פנים. מה עומק העניין? יעקב אבינו הוא מומחה גדול בבריחות. זאת אומרת, עד היום הוא רק ברח. מאז שהוא מכר את הבכורה, שזה היה מעשה ככה אקטיבי, אז הוא רק בורח. "ויברח יעקב שדה הרם", כך אומר הנביא הושע. הוא בורח מעשיו בברכת אמו וגם אביו ללבן מחרן. הוא נמצא בחרן עשרים שנה והוא לא יכול להתנתק מלבן מכל מיני סיבות בשבת שעברה. ואז הוא נאלץ לצאת מחרן וחזרה לארץ כנען תוך כדי בריחה. הוא בורח מלבן, אתם זוכרים? בשבת שעברה לבן תופס אותו בדקה התשעים והוא כבר גולש מהרגל עד למטה. ועכשיו יעקב מתכוון לעשות את הבריחה השלישית שלו, כלומר לברוח מפגישה עם עשיו ואיך שהוא להשתלל כבר בתוך ארץ כנען וזה כנראה כבר יהיה פחות מפחיד. המפגש עם עשיו, יעקב כאיש בורח, זה יעקב של פרשת ויצא. בתחילת פרשת ויצא הוא בורח: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". בסוף פרשת ויצא הוא בורח. פרשת ויצא זו פרשה שהיא מציירת לנו לילה ארוך בחייו של יעקב. גלות זה לילה. הוא יוצא מארץ: "ויצא יעקב מבאר שבע ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש". בא השמש, שקעה השמש. כלומר, הוא יוצא לחרן עם שקיעת השמש ועוברים עליו שם עשרים שנה וכל העשרים שנה האלה הם תחת הכותרת של שקעה השמש. הוא בעצם נמצא בתוך לילה ארוך של גלות. ויעקב בגלות הוא בורח. הוא לא מתמודד פנים מול פנים אלא הוא בורח. וכאן הוא חוזר לארץ כנען. וכשהוא חוזר לארץ כנען, פירוש הדבר שהוא עובר מהלילה אל היום שלו. פרשת וישלח זו פרשה ארץ ישראלית מובהקת. הזכרנו בשנים עברו שמי שעוקב אחרי המלול של יעקב אבינו בארץ כנען פה בפרשה יכול לסמן את שביל ישראל המזרחי. הולך בגאון משכם אל בית אל ומבית אל לבית לחם ומבית לחם למגדל עדר, ממגדל עדר לחברון. אחלה טיול בשבילי הארץ. זו הפרשה הארץ ישראלית. יעקב אבינו הוא בעצם הולך אל היום שלו. והנה במעבר יבוק, המלאך בא להגיד ליעקב: אתה משנה את התפיסה שלך, את כל האופן שלך. מיעקב הבורח שמתאים יותר ליעקב כפי שהוא מתנהל בגלות, אתה הופך ליעקב כפי שהוא צריך להתנהג בארץ כנען, בארץ ישראל. יעקב שעומד פנים מול פנים ולא בורח יותר. כי מה שקורה לך בפרשת וישלח, יעקב, שאתה מחליף את השם יעקב, משיל מעליך כביכול, לא לגמרי כמו שנבין, משיל מעליך את השם יעקב ומתלבש בשם חדש. השם שלך הוא ישראל. ולפי זה אנחנו נבין. אני כבר רוצה לחשבת כי עכשיו אני עובר לעמידה. בדיוק שקמת, זה בדיוק שיעור עכשיו. עכשיו יעקב אבינו הוא בעצם הולך עכשיו, הוא התחיל חיים חדשים ו… אני צריך אותך פה עוד רגע תשב אבל תשב אבל תתכונן לעמוד כשאני אקרא לך בסדר? עכשיו בואו נכנס שנייה אחת, נעצום את העיניים במרחאות. לילה, חושך. יעקב אבינו מרגיש לא רגוע: "ויירא יעקב מאוד וייצר לו". אני מבקש מכם לא להתייחס לפחדים של יעקב בכלילות. כשאתם קוראים את הפסוקים "ויירא יעקב מאוד וייצר לו", תיכנסו אל הפחד, תחשבו על המילים שהוא אומר: "ירא אנוכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים". תחשבו עכשיו. נכון, הפירוש מאוד יפה כי הפירוש הזה מראה ש… תחשבו עכשיו על הפסוק "ירא אנוכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים". כלומר, עומקת החיסול והפחד של יעקב. אפשר להתחבר אליו. לפני שבוע הזכירו בארץ את לילה בדולח. תחשבו על היהודים שחיים בלילה בדולח, בעיקר בגרמניה, שהם רואים בחלון ביתם את בתי הכנסת עולים באש, את האנשים הולכים ברחובות וצועקים צעקות של מוות ליהודים. "ירא אנוכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים". כפי שמסופר על החפץ חיים, שכבר ראה את היטלר עולה לשלטון, מנה הוא היה רחוק יחסית. כבר באו ואמרו לו, על החפץ חיים, מה יהיה? אז הוא אמר להם את הפסוק: "אם יבוא ויסב אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה". כלומר, הוא אמר על החפץ חיים: אין לי הבטחות בשבילכם, אבל אני יודע דבר אחד – הוא יבוא ויכה, והיה מחנה אחת שנשאר לפליטה. ושאלו אותו, החסידים שלו, החבורה שם שאלה אותו שאלה את החפץ חיים: מה יהיה המחנה הנשאר לפליטה? והוא אמר להם את הפסוק באובדיה שמנבא על עשיו: "ובער ציון תהיה פליטה והיה קודש". רק מי שיהיה בארץ ישראל יזכה להינצל, כך אמר החפץ חיים כמה שנים לפני השואה.

יעקב והמאבק עם המלאך תיכנסו עכשיו ליעקב אבינו, שהוא חי את עם ישראל, הוא חי את השואה הזאת. "ויבוא והכהו אם על בנים". ולכן הוא לא מסתפק בתוכניות שלו, אלא הוא מאיר את הנשים ואת הילדים: קומו, קומו, קומו. כמו שעשו לכם הקפצה באמצע התאונות, באמצע הלילה קמים. מה קורה? סוגרים את זה, עוברים בשקט, המים מפכים. תשמעו את פכפוך המים, ויעקב אבינו מעביר אחד אחד, רכוש, נשים, ילדים מהר מהר. צריך לעבור את מעבר יבוק, אחר כך צריך לטפס בכניון, אחר כך צריך לגנת אל הירדן, לחצות את הירדן, להיכנס ולהעלות קדימה, לחצות את הבקעה ולהעלות להר כמה שיותר מהר. אחרי שכולם עברו, אז הם מתקדמים כנראה, והוא הולך חזרה לאחור. הוא נשאר לבד. חזר, ואומרים שהוא שכח משהו. מה הוא שכח? פח. תכף נבין, פחים קטנים. שקט, חושך. עכשיו אתה יעקב אבינו, תתכופף לחפש את הפחים הקטנים. ואז פתאום, עכשיו אתם תבינו, בסדר? מה עושים פה? חזיגה דה. אפשר רק להתיישב פה עדיין. עכשיו אתם תבינו, יעקב. תראו איזה פחד זה. זאת אומרת, יעקב לבד ופתאום מישהו בא, מתמודד איתו ומנסה, המלאך מנסה בכל כוחו להרוג את יעקב. ויש שם מאבק הרבה שעות, ככה לפחות זה נשמע מהתורה. ויעקב והמלאך מתגוששים ולאט לאט יעקב יותר ויותר מנצח, עוד מכה ועוד מכה, עד רגע מסוים שבו עכשיו אתה, עכשיו אני יעקב, אתה המלאך. באיזה שלב יעקב מסובב למלאך את היד, מסובב לו את היד ומכניע אותו ככה. ואז המלאך מתחיל לבכות, בוכה והתחנן אלו, אומר הנביא. ואז המלאך אומר: שלחני כי עלה השחר. ואז יעקב עונה למלאך: לא, רק אם תברך אותי.

המאבק הפנימי של יעב אבל אני רוצה שנייה לחזור למכות האלה. מה בעצם קרה תוך כדי שיעקב אבינו מכה את המלאך? יעקב אבינו עוד רגע, יעקב אבינו בעצם נמצא לבד, מפוחד כולו, והוא עכשיו נאבק קשה מאוד עם המלאך. מי מנצח במלחמות? שואלת שאלה. אפשר לחשוב כשלא ברור על מה המלחמה ואין בדיוק מישהו שיותר צודק, אז מי שמנצח זה מי שיש לו יותר מלאטים. ככה זה היום, מי שיש לו נשק יותר מתקדם, או שיש לו מסות יותר גדולות של חיילים. אבל כשיש מישהו שהוא מאוד צודק ומישהו שהוא מאוד רעשה ולא צודק, אז מי שמנצח זה יהיה הצודק. למה? כי הכוח שיש לצדק הוא יותר גדול מכל דבר. אבל לפעמים הטוב לא יודע את זה עד שהוא לא נאלץ להילחם, ואז הוא חושף את הטוב שבו. עכשיו אני יעקב אבינו, אני לא מצליח להתגבר. אז יעקב אבינו אומר לעצמו: אני הוא נבקע החיים שלו, אני בנם של אברהם ויצחק, אני צריך להמשיך את בית אברהם ויצחק. פוו, סידוק. זה גם הסיבה שאנחנו נצליח במכונות השחרור. וכל מכה שיעקב נותן הוא יותר, הוא פתאום אומר: אני, מה זה מוטל עלי המשימה של "ונברכו בך כל משפחות האדמה". מה המירושל של ארץ כנען? כל דבר כזה בא מבפנים. מה שקרה ליעקב שהוא מצא שם פח קטן. מה זה פח קטן? מה זה פח? מצא פחים קטנים. מה הוא מצא שם פח קטן? מה זה פח? כלי כיבול קטן מחרס שבו יש מה? שמן. מה זה שמן? אור. הוא גילה את האור הפנימי שלו, הוא גילה כאילו את ההוא. מצא שם פחים קטנים ומתוך, וכמו שהיה חודים שלא היה בו להדליק אלא יום אחד, נעשה בו נס ונדלק שמונה ימים. כלומר, הוא הבהיר את הצידוק המוסרי.

המאבק עם עשיו ומה קורה עכשיו? תשמעי שם, אני אסביר לך מי היה המלאך הזה. חז"ל אומרים שהמלאך הזה הוא כאילו בן דמותו של עשיו. עכשיו מה קורה במחנה של עשיו? עשיו, עכשיו אתה עשיו. עשיו בעצם נמצא במחנה שלו בלילה הזו, וכל פעם שיעקב נותן למלאך מכה, אז מה קורה לעשיו? הרי המלאך הזה הוא השורש הרוחני של עשיו. עשיו במחנה פתאום מתחיל להרגיש כאבי בטן, פתאום מתחיל להרגיש חולשות, פתאום מתחיל להרגיש אולי באמת יעקב הוא הסיפור האמיתי פה. כלומר, במקביל יעקב מגלה את האור שלו והמלאך, המלאך הזה שהוא כאילו עשיו, אבל בעצם הוא מלאך, המלאך של עשיו הוא צדיק. עשיו הוא רשע, אבל המלאך שלו הוא צדיק. המלאך זה השורש הרוחני, גם הרע שורש הרוחני של הרע זה אלוקי. ולכן בעצם המלאך עוזר ליעקב לחשוף את הישראל שבו. אני לא יעקב שנמצא בעקב שהולך אחורה שגונב את הברכה איך שהוא, אני ישראל שריתם אלוהים עם אנשים. ישראל שונון חוץ, שונון שררה, שונון ראש. והוא מגלה כאילו את הכוחות הגנוזים בו ואת הצידוק שלו. ותוך כדי שהוא מגלה את הצידוק המוסרי שלו וקונה את שם ישראל, בעצם עשיו מכיר את מקומו. הוא נחלש מעוצמתו ומרצונו לפגוע ביעקב. ואז אומר המלאך ליעקב: עלה השחר, בא הבוקר שלך. זאת אומרת, נגמר הלילה, יצאתם מהגלות, אתה עומד מול הדברים. ובעצם הוא קלקל ליעקב את תוכנית הבריחה, ויעקב הצטרך במרכאות, ויעקב הצטרך באמת לרדת, לחצות את הבוק, איפשהו בדרך, לא יודע, לפגוש את המשפחה שלו. והנה הוא עובר כמו שכתוב את פלואל, ואז מיד כתוב: "וירא והנה עשיו בא ואמר 400 איש". ובעצם הוא עכשיו הצליח להיפגש פנים אל פנים מול עשיו. הוא לא יכול לברוח, אבל הוא כבר ניצח אותו אתמול בלילה. אז עכשיו אנחנו מבינים שבאמת עשיו נחלש ויעקב התחזק. אז כבר אנחנו מבינים את המהפך שחל מתחילת הפרשה. אבל קורה כאן דבר מעניין. לפי מה שאני אמרתי עכשיו, היינו מצפים שיעקב יבוא מה שנקרא עם הידיים בכיסים ולעשיו ונפגוש את עשיו כמו איזה איש מפוחד מסכן כזה אחרי הלילה הזו. אבל זה לא בטח מה שקורה. אז אנחנו פוגשים זה עכשיו, אני אעשה לכם הצגה. אנחנו פוגשים משהו אחר לגמרי. כתוב כאן ש"והוא עבר לפניהם והשתחווה ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו". זאת אומרת, שוב נגיד שגבי הוא עשיו ואני יעקב, אז אני בא לקראת עשיו כאן שבע פעמים. אנחנו לא מכירים את התרבות הזאת, כנראה בעולם העתיק ככה זה פגישות בין מלאכים ושרים, תלוי לפי המעמד. יעקב בא ושבע פעמים הוא רץ ונופל לפני עשיו. תחיו את הפסוקים, אל תתנו להם לעבור כאילו זה שבע פעמים. תעשו את זה, זה גם צריך כושר בשביל זה. ניפול והשתחוות ולקום וללכת, וניפול והשתחוות ולקום וללכת, וניפול והשתחוות שבע פעמים.

המשמעות של השם ישראל רק רגע, מה? לא, לא, אתה שואל אותי שאלה הלכתית על יעקב שחי. אל תשאל שאלה הלכתיות על האבות. לא כתוב שהוא השתחווה. אם אתה רוצה לדקדק את דקדוקי ההלכה, לא כתוב שהיו שם אבנים, לא כתוב שהוא השתחווה בשפיפות ידיים ורגליים. לא יודע מה היה שם, אולי הוא שם כמו שאנחנו שמים. העיקרון, העיקרון הוא זה גם לא השתחויה לעבודה זרה, זה השתחויה לכבד מלך. הוא כיבד אותה כמלך את עשיו, ובעצם בזה הוא בעצם אומר: אני לא מנצח אותך. הוא חוזר, הוא חוזר ללילה. אז מה החלטנו כרגע? אמרנו שיעקב קנה את שם ישראל ושהוא בעצם הוא כבר נמצא באיזושהי עמדה של הבנת תפקידו ויהודו. הוא בא בגאון, אבל איפה זה נעלם פתאום? שימו לב דבר מעניין. בניגוד לשינוי השם מאברם לאברהם, זוכרים? הוא משרי לשרה, שאף אחד לא אומר אברם לשרה. אפילו חז"ל אומרים במסכת ברכות שזה אסור להגיד, אסור לקרוא לאברהם אברם. רק אנחנו מזכירים את זה כל בוקר. איפה מה? ובאמת תמיד אתה צדיק, אתה רואה קורבנות, זה של כל זה קורבנות. אבל גם אנחנו שאנחנו לא זוכים להגיד קורבנות, תמיד אנחנו אומרים זה פשוט כדי לזמוע, זה גם מה שמזכורים להגיד פשוט כדי לזמוע, פשוט כי אנחנו גם לא זוכים לזה. אז בקצור, לא אומרים אברם. חז"ל אומרים שם אברם השתקע, אין אותו, יש רק אברהם. שם יעקב לא עוזב את יעקב. יעקב קנה את שם ישראל, אבל הוא קנה את זה בפנים. הוא עדיין, זה שם ישראל הוא שם שהולך עכשיו ואיכשה כל הפרשה להיות הולך ונקנה ליעקב. ושם יעקב הוא נמצא ברקע, תמיד יש אותו, הוא קיים. כלומר, זה מאוד מובן. הרי כל הסיפור הזה עם המלאך, הסיפור הזה היה באמת איזה מחלוקת. הרב הממשל אומר שזה היה חלום, זה לא כל כך משנה. חלום הוא דבר אמיתי, אבל חלום הוא דבר פנימי. רוב המפרשים מפרשים שהוא היה באמת, אבל גם הוא היה באמת, הוא מלאך. מלאך זה דבר לא באמת, זה דבר רוחני מאוד שאנחנו בכלל שחיים רחוקים מימי בית ראשון, אנחנו לא מבינים מה זה מלאכים. אבל זה דבר ממשי, דבר ממשי אבל רוחני שהיה מימי הבית הראשון, מימי אבותינו הקדמונים. אז בין אם זה חלום ובין אם זה מציאות, אבל זאת מציאות גבוהה מאוד שהיא בעצם יוצאת בעולמות נסתרים יותר של יעקב. אז הוא קנה את שם ישראל פנימה, בפנים הוא ישראל, אבל במציאות הממשית שלו הוא עדיין יעקב. ויכול להיות שהדבר הזה ילווה גם את עם ישראל המון פעמים. גם אם אנחנו מפעילים להתהלך בעולם ויראה שאנחנו יעקב, שבעצם בעצם הולכים לפי החוקים של כולם ומנסים להסתדר איתם, זה לא אומר שהיבדנו את הזהות האמיתית הפנימית שלנו שהיא ישראל, שאנחנו יודעים היטב את תפקידנו ואנחנו הולכים וחותרים אל יהודינו בראש זקוף ובהבנה גדולה. אבל אנחנו לפעמים צריכים להתחשב במציאות בעולם ולפעמים יעקב אומר, חז"ל אומרים שיעקב אמר לעשיו: תלך לפני, כלומר שאני עדיין לא אקח את המלכות ביד חזקה, אלא אני אתן לך קודם כל בתוך העולם הזה, קודם כל אתה תתנהל בו. מסיבות עמוקות שצריך ללמוד אותן, למה אנחנו לא יכולים מיד למלוך בעולם ולהביא את היהוד לסופו. יש לו דרך ארוכה, יש בו כמעט כמעט.

הניצחון של יעקב ואת הדבר הזה רואים בסוף הפרשה, כי באמת המפגש פה נגמר באיזה מין תייקו, אם אפשר לדבר במונחים של קרבות. יש פה תייקו. זאת אומרת, מצד אחד יעקב הכה את המלאך, מצד שני יעקב נשאר צולע. מצד אחד יעקב קנה את שם ישראל, מצד שני יעקב משתכבה שבע פעמים כמו שהסברנו הרגע. וכאן הם נפרדים, וההפרדה הזאת לא ברור כאילו לאן זה הולך. לא ברור עדיין מי רשת ארץ ישראל. פתאום אנחנו מדווטפים לסוף הפרשה. בסוף הפרשה כתוב אחד הפסוקים שמורי הרב ויצמן היה חוזר עליו בעוד פעמים והם מאוד אהבו אותו. פסוק בסוף הפרשה כתוב: "אלה תולדות עשיו, עשיו לקח את נשיו מבנות כנען וכולי, והם ילדו לו ילדים כל הנשים שלו, אלה בני עשיו שיולדו לו בארץ כנען". ואז תראו את הפסוקים ההיסטוריים האלה. שוב, אני מבקש ממכם שכשאתם קוראים את הפסוקי לתורה, רנה תיכנסו לסיפור, אל תקראו אותם ככה מהר. אפשר לקרוא מהר, אבל להכניס את זה פנימה. "ויקח עשיו את נשיו, את בניו, את בנותיו, את כל נפשות ביתו, את מקנהו, את כל בהמתו, את כל קניינו אשר רכש בארץ כנען". אז מה אני רואה? אני רואה מסעיות מעלים ציוד, פורקים. כן, כזה מין פינוי כמו שחווינו בפינוי גוש קטיף. מלא מסעיות, מלא מחולות, מלא זה. אז הפעם עשיו עושה את זה. ולאן הוא לוקח כל המסעיות, הגמלים שלה, הכל מועמס? ולאן זה הולך? "וילך אל ארץ". הוא הלך לחפש לארץ אחרת. "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו כי היה רכושם רב משבת יחדיו ולא יכלה ארץ מגורם לשאת אותם מפני מקניהם". זאת אומרת, יעקב הגיע לבית של יצחק בחברון, ופתאום הגיע יעקב, ועשיו צריך להתחלק עם יעקב בחדר. אני לא יודע פה, אתם ישנים בחדר פרטי או שאתם מתחלקים עם האחים שלכם בחדר, או שיש כמה אחים שלא גרים בדיוק בבית, וכל עם יש מישהו בא ושם במיטה, ואז אם במקרה כולם מגיעים אז פותחים איזה מזרון. אז ככה זה היה שם. פתאום יעקב הגיע לבית, עשיו נמצא פה כבר המון שנים, הוא אף פעם לא עזב את הארץ, עשיו הוא בן הארץ. פתאום הגיע יעקב, ואז צפוף בבית. ואז יום אחד קם עשיו ואומר: אני עוזב, אני עוזב, אני מחפש למקום אחר. המשמעות היא עמוקה מאוד. הרי לא מדובר כאן עכשיו כמו שתיארתי עכשיו, אחים שזה בא מהצבא, זה בא מהפנימיה והם מתחלקים בחדר. מדובר כאן עכשיו בשאלה מי ממשיך את בית אברהם ויצחק, מי יורש את ארץ כנען, מי שקנת ביתו פירושו שהוא נוחל וזרעו את ארץ כנען, הוא ממשיך את הייעוד הגדול. ועשיו פשוט קם והולך. יש כאן בעצם מלחמה ללא מלחמה. יש כאן את הניצחון הגדול של עם ישראל. הניצחון הגדול של עם ישראל הוא לא המלחמת השחרור ולא בששת הימים, אלא הוא ביום שבו התקיים בנו הפסוק: "וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך". ברגע שעם ישראל, כיוון שעם ישראל יגיע למצב שעם ישראל יחיה את יהודו והנהג בדרך השם, דרך הצדקה והמשפט, וארצו ומדינתו תהיה מוסרית. ברגע שאנחנו נהיה צדיקים וטובים, יבואו הערבים ויגידו: כל מה שאנחנו היינו פה זה כדי לעזור לכם לברר את מהותכם ותפקידכם. שלא תחשבו שבאתם לפה בשביל לחיות ולעשות פה לא יודע מה, אלא באתם לפה בשביל ייעוד. עכשיו שאנחנו רואים שהגעתם לייעוד שלכם, אנחנו מפנים לכם את כל המקומות, זה שלכם, זה לא שלנו. הכל, הכל להפך. אנחנו נעזור לכם להיות. למה לא? אנחנו נעזור לכם. כן, בשביל מה באתם לפה? בשביל "ונברכו בך כל משפחות האדמה". הייתכן שהעמים התנגדו למי שרוצה להיות צינור הברכה שלהם? אלא כל עוד הצינור לא יודע תפקידו, אז אנחנו נעזור לכם לדעת תפקיד שלכם. זה הפתרון, זה שם אין להם נשואות. אבל זה מתי קורה? בסוף הפרשה. כלומר, בתחיית הפרשה יש מפגש של יעקב ועשיו, אבל זה מפגש שהוא בטייקו. בסוף הפרשה "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו", שזה מדהים. ושב עשיו בהר שעיר הוא אדום, ואז פרשה הבאה "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען". מתחילה מקום התחילי בסס פה. אני רוצה להבין מה קורה. כאילו, אל תדאגו, זה כמות כמה שהוא חדש פה, רק בשנייה, כמה דקות. אני רוצה להבין מה קורה בין תחילת הפרשה שהמאבק עם יעקב ועשיו הוא כאילו במין כמו שהסברנו, ובסוף הפרשה שיעקב אבינו בעצם מגיע למצב של אחרית הימים של "וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך". כן, חז"ל פה, תראו את רש"י פה. רש"י, רש"י. עשיו אמר: אני, אני, אני כאילו מבין שאתה, אתה נושא את הייעוד, אני עוזב. לא צריך, לא צריך מלחמה. לפעמים אני אומר, נכון, תמיד יש כזה ויכוח שהחרדים אומרים לפעמים, לא תמיד, נגיד לפעמים פה ושם, אם כולנו נלמד תורה לא צריך צבא. אז למה להתגייס? אם תשכנעו את כולנו ללמוד תורה, נגיד שזה אפשרי. אבל איזה תורה? תורה גדולה. אז לא יצטרכו צבא. הם צודקים. אבל מה לנו צודקים? נגיד שההורים ככה, הם לא הורים ככה, אבל נגיד שההורים ככה, מה לנו צודקים? הם צודקים כי זה בסוף. אז מה קורה מההתחלה? מההתחלה ראינו איזה מקוט, נתן ריחמתי עליך בהתחלה, אבל ונתן לא היה חנה ממני, אבל איזה מקוט נתן ישר, נתן יעקב לעשיו, ואיזה מאבק קשה זה היה. יה וזה לא סתם לפני שזה תהליך. עכשיו שימו לב מה קורה במפגש באזור גשר אדם, באזור הבקעה, שבו זה מין תייקו לבין לסוף הפרשה שיעקב מגיע לחברון. ובאיזשהו שלב שלא יודעים מתי, הוא היה נאסף, קם בבוקר ואומר: אני חותך לאר סעיר כי אני רואה את עצמתך יעקב וזה שלך, זה אתה. מה קרה באמצע? אחד הדברים המסתוריים שיש בפרשה זה שאלה ששנים אני מחפש לה כיוונים. יש כל מיני כיוונים, אבל היא עדיין נשארת מסתורית. למה יעקב אבינו לא מה שנקרא בלשוננו דפק ריצה מבקעת הירדן לחברון? למה הוא עצר בסוכות, בשכם, בבית אל? אולי זה המצווה, אבל הוא התעכב שם בבית אל, או זה במגדל עדר. זה נכון שמגדל עדר זה מקום נפלא, שם אתה גר גם אתה וגם אני בילדותי. אבל למה לשכון במגדל עדר ולא ללכת עוד מרחק של שעתיים הליכה לחברון?

המשמעות של המסע כמה דברים קרו בגלל זה: הולס של דינה, הפטירה של רחל, והסיפור של ראובן. למה הוא לא רץ הישר לחברון? לא נעריך להבין את הכיוון שיש פה, אבל מה שנראה שכמו שאמרנו, הוא צריך להגיע לחברון עם כל הבירורים. היום אוהבים להגיד תיקונים, כל הבירורים שהוא מברר ומתברר בתוך המפגש שלו עם מקומות בארץ ישראל שהן מקומות משמעותיים מאוד, ובהם הוא הולך וקונה את שם ישראל. כמו שאנחנו רואים שהוא קנה את שם ישראל בלילה, אבל אחר כך עוד פעם קוראים לו בבית אל. בבית אל הוא מקבל מחדש את שם ישראל. גם שימו לב שלפני בית אל, קרוב אל הבית שלך שלם. איפה זה שלם? לא, זה היינו שם מגודם. דיברנו כבר על מגדל עדר, אני מדבר על שלם. שלם זה ליד שכם, אבל זה מאוד מתחבר לשלו. זאת אומרת, זה איפשהו בין שלו לשכם. יש כפר ערבי שנקרא סלן, זה משהו שזה ממש שלם שהוא בין הפד. לא משנה, בקיצור בשכם גם כן הוא קונה את שם ישראל. איך? כי הבנים כאשר הם מצדיקים את המעשה שלהם, הם אומרים לאבא שלהם: אל תראה את זה כאילו משהו פרטי שהוא פגע ואתה. יש כאן מלחמה, ואיך הם אומרים את זה? הם אומרים את הביטוי הבא: כי נבלה עשה בישראל נשכב את בת יעקב. הם בעצם פעם ראשונה קוראים למשפחה הזאת ישראל כשם של אומה. מה פירוש נבלה עשה בישראל? נבלה עשה בעם ישראל. אבל הם אומרים את זה פעם ראשונה בהיסטוריה. הם כבר הפנים, הוא עדיין שם כי הוא לא קנה את שם ישראל. הבנים כבר הפנים שיש פה אומה, יש פה מאבק גדול וצריך לבוא בצורה יותר גדולה.

הקשר למכירת יוסף לא נכנס למעשה האחים, סיפור מאוד מורכב. אבל חינה מסוימת מה? מעשה האחים הם נתקנו ביוסף. כי הם תגידו לא, לא עוד לא הגענו ביוסף. אני מדבר איתך על מעשה, עזוב אותה חכי לשבת הבאה. אל תדבר את מחירת יוסף עכשיו, תן לנו לחיות את הרגע הזה שעוד לא הייתה מחירת יוסף, כן? אני אומר טוב בסדר. אה, זה אתה חכי לדבר איתו. הם כבר מרגישים שיש כאן אומה, זאת אומרת שבתוכם עדיין אין ברור בסדר, הם מרגישים ולכן אומרים כי נבלה עשה בישראל. יש פה עוד קנייה שם ישראל. אתה יודע שבעצם קורה בפרשה שלנו. אחר כך גם כן במגדל עדר היגוש הציון כתוב כאן, ובאי בשכון ישראל בארץ ההיא. זה ביטוי גם כן מאוד שרואים שיש בו ביטוי רוחני. והישכון ישראל בארץ ההיא, גם כן שם ישראל והישכון ביטוי של שכינה. זאת אומרת שאנחנו מבינים שהוא לא יכול להגיע לחברון אם הוא לא עובר מסע שהוא מאוד דומה למסע של אברהם אבינו. מה שחוצה אותם מקומות פלוס יותר מקומות, מה שעובר את המסע של אברהם אבינו כאילו ורק מתוך העוצמה הרוחנית שמתבררת ונקנית במהלך המפגש עם כל אתר ואתר בארץ ישראל, מתוך זה הוא מגיע לחברון כשהוא מגיע גדוש בחוויות ארץ ישראליות עמוקות, מסובכות ועמוקות. אז כשהוא מגיע לחברון הוא שם השם נקרא עליו לגמרי, רואה אותו על עשיו ואומר להתראות אני הולך לשעיר, אתה פה ועוד ניפגש ועלום מושיים בעיה לציון יש פה איתה על עשיו ואיתה על השם מלוכה. שבת שלום לכם.