טוב, שלום לכולם. היום אנחנו בשיעור על פרשת השבוע, שיעור על פרשת יתרו. אני אגיד לכם סוד, אני חצי מרוקאי וחצי תוניסאי. אני נוהג להגיד שבפרשת יתרו אני ביום חמישי תוניסאי. למה? כי התוניסאים לא אומרים תחנון בפרשת יתרו. הם אוכלים כל מיני מאכלים תוניסאים ועושים פיוטים תוניסאים. העניין של פרשת יתרו, יש מאמר שלם של בעל הסולם שנקרא "מאמר מתן תורה". כל המאמר הזה מוסב על פסוק אחד בתורה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". בעל הסולם מסביר שהביטוי הזה הוא קדם ברית, הוא לא הברית עצמה אלא מה שקדם לברית. הברית היא התורה, אבל יש משהו שקדם לברית, משהו שהוא יותר חזק מהתורה. הדבר הזה נקרא סגולת ישראל.
סגולת ישראל ראיתי סרטון של בחור חרדי שמסביר דברים ועשה דיון עם בחור חנוני באמצע הרחוב. הוא שאל אותו: "מה זה יהודי עבורך?" והבחור ענה: "יהודי זה מי שהיה בהר סיני". הוא אמר לו: "אוקיי, מה זה אומר? זה מי שמקיים מצוות כי הר סיני זה מצוות?" והבחור ענה: "כן". אז הוא אמר לו: "אבל אני לא מקיים מצוות, אז אני לא יהודי לדעתך?" והבחור ענה: "אתה יהודי, מי שלא מבין את הפרשה הזאת לא מבין מה זה יהודי. יהודי זה לא מצוות." פעם הייתי בשיעור של רב חב"די והוא אמר: "ואתם תהיו לי עם סגולה מכל העמים". מה זה עם סגולה? זה הסגולה של ישראל. סגולה זה לא מצוות, סגולה זה מה שקדם למצוות. אם אתה חושב שסגולה זה מצוות, אז יהודי זה מי ששומר שבת, אבל זה לא נכון. סגולה זה הטבע של עם ישראל ומתוך כך מתאפשרת התורה.
הטבע הרוחני של עם ישראל הטבע הרוחני של עם ישראל הוא מה שמאפשר את התורה. הפסוקים "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" מדברים על הטבע של עם ישראל. הטבע של עם ישראל הוא לא כמו הטבע של העמים. התפיסה הישראלית היא קודם כל סגולה ואז בחירה. קודם כל יש את התורה שהיא הטבע שלנו ומתוך כך נובעת התורה המעשית. הרבה צדיקים אומרים שאברהם קיים מצוות, אבל הוא לא קיים את המצוות כמו שאנחנו מכירים אותן היום. הוא קיים את תכלית התורה. הברית נכתבת עם האומה כי הברית היא בעצם נוצית לפועל, אבל יש גם ברית עם אברהם, יצחק ויעקב. בסוף נוצית כאומה אל הפועל, אבל יש סגולה שזה הכוח ויש את התורה שזה הפועל.
אהבת לרעך כמוך הטבע של עם ישראל הוא ואהבת לרעך כמוך. זה הכלל הגדול בתורה. כל המצוות הן הפרטים שבתוך הכלל הזה. הכלל זה אהבת לרעך כמוך ובתוך כל הפרטים יש את המצוות שמביאים לתכלית. המצוות הן לא משהו חיצוני, הן הטבע הרוחני שלנו. אנחנו אומרים כל בוקר: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". קודם בר בנו, מה זה בחר בנו? זה הסגולה. סגולה מלשון מסוגלות, פוטנציאל. החוכמה היא הסגולה והבחירה היא מה שיוצא לפועל, זה הבינה. החוכמה היא הסגולה, צבע סגול בקבלה.
שבת והמצוות התורה היא הטבע שלנו, היא לא משהו חיצוני. קשה לך עכשיו לשמור שבת או להניח תפילין? זה לא בגלל שזה לא אתה, אלא כי יש מסך, יש חציצות. אבל זה באמת הטבע שלך. כמו שתגיד לי שהטבע שלך זה לא לאכול בריא, הטבע שלך זה כן לאכול בריא. הטבע הרוחני שלך זה הרצון להשפיע. המצוות מוציאות את הרצון להשפיע מן הכוח אל הפועל. השאלה היא איך? מצוות של אדם לחברו מובנות, אבל שבת? איך שבת גורמת להופעת הטבע של הרצון להשפיע? כל המלאכות שעשו במשכן אסורות בשבת. השבת היא יום של מנוחה, של שלמות, ולכן המלאכות שעשו לבניית המשכן, שמבטאות השתלמות, אסורות בשבת. חירה יש את הגרעין ועכשיו צריך להצמיח מתוכו את הדברים. וזאת הסיבה לשימוש. אבל זה אומר שהתורה והשבת הן לא חיצוניים לנו, הן הטבע הפנימי שלנו. שאלות על השיעור: אז אמרתי שמתוך זה שאני עכשיו נטען בכוחות האלה בשבת, בתוך הכלליות הגדולה של ההשפעה הזאת של האלף השביעי, אני יורד לחיים עצמם. אחרי שבת אני אמור להיות אדם הרבה יותר כללי. אחרי שבת אני אמור להיות בן אדם הרבה יותר. זה לא אידיאלי, זה מייצג דוגמא אחת.
המשמעות של הבשמים והציפורן אחרי שבת אנחנו מריחים נכון? בשמים. מה זה הבשמים? הריח זה חוש של הרגש הזולת. בעצם אני לא רואה את הזולת, אני לא שומע אותו, אני מריח אותו. יש פה אינטואיציה וגם מתבטא בה שאנחנו עושים את הציפורניים באש, נכון? הציפורן, חז"ל אומרים, כל גופו של האדם הראשון ציפורן היה. מה זאת אומרת? הציפורן, נכון הבשר הוא רק פולט אור, הציפורן היא גם פולטת אור וגם פולטת אור. כלומר, אני לא מרגיש את הזולת בצורה חיצונית שיש אותי ויש אותו, אלא אני מרגיש אותו בתוכי, כמו הציפורן שהאור נמצא גם בתוכי. כלומר, אחרי שבת יש לי הרגש זולת הרבה יותר גדול, כי נטענתי בכוחות של העולם העתיד, של העולם הבא שבו יש בעיקר השפעה ורצון להשפיע מה שרצון לקבל. אז שבת היא בונה לי בעצם את ה"ואהבת לרעך כמוך", כי "ואהבת לרעך כמוך" הוא הטבע שלי ולכן התורה מוציאה לפה את הטבע שלי ושבת מוציאה לפה את הטבע שלי.