שבת פרשת כי תבוא, הפרשה הזאת מחולקת לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא סיומו של הנאום הארוך של משה רבנו, שהתחיל בפרשת ואתחנן ונמשך עד פרשת כי תבוא. תחילת הפרשה היא עדיין חלק מהנאום של משה, שמסתיים בשתי מצוות יפות: מצוות ביכורים ומצוות וידוי מעשרות. בסוף הפרשה, בחלק האחרון, משה אומר לעם ישראל את הברכה והקללה במסגרת ברית בערבות מואב. הברכות כוללות "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך", והקללות הן ארוכות ועצובות. בלב הפרשה יש ציווי לעשות מעשים בליבה של ארץ כנען באזור העיר שכם.
מצוות ביכורים וקללות בפרשה יש מצווה שעם ישראל צריך לחתור למגע לאזור שכם ולקיים שם מעשים מסוימים. זה מעניין כי המצווה היא זמנית, בניגוד למצוות נצחיות כמו ביכורי וקורבנות. חכמי התורה שבעל פה, תנאים ואמוראים, דנו בשאלות מדויקות על איך בדיוק נעשים המעשים האלה, למרות שזה היה בעבר. המשנה במסכת סוטה דנה בשאלה אם אמירות מסוימות בתורה, כמו ברכות וקללות, צריכות להיאמר בלשון הקודש או בכל לשון. זה מפתיע כי מדובר במצוות שהיו בעבר, אך חכמים לא הניחו לסיפור הזה לשקוע.
גילוי המזבח בהר עיבל בשנות השמונים, ארכיאולוג חילוני חפר בהר עיבל וגילה מזבח שמתאים לתיאור בתורה. הגילוי הזה היה רעידת אדמה ארכיאולוגית, והארכיאולוגים הציניים מתרחקים ממנו או שוללים אותו. הגילוי הזה מתאים לכל הדינים של מזבחות בהלכה, ומדובר במזבח יהודי מתקופת יהושע. המזבח נגנז בצורה שמורה, כאילו חיכה להתגלות מחדש. הגילוי הזה מחזק את האמונה שהתנ"ך נכתב בזמן שהוא מתאר, ולא מאוחר יותר כפי שטוענים חלק מהחוקרים.
המשמעות של הגילוי הגילוי של המזבח בר עיבל הוא תגלית ארכיאולוגית חשובה שמחזקת את הקשר ההיסטורי של עם ישראל לארץ ישראל. זה מדהים לראות איך מצווה שהייתה לשעתה מתגלה מחדש ומקבלת משמעות בדור שחזר לארץ ישראל. הגילוי הזה מרגש ומחזק את האמונה במסורת היהודית. תבוא ולומר סליחות מה זה קבר יוסף מעל העיר שלכם בין הר גריזים להר עיבל. אין לי בעיה להיות שם בחוץ בשדה ולהגיד סליחות מהסמארטפון המוגן. אחרי הסליחה שהייתי איתו שבוע הבא, גם ירדתי למערת המכפלה. הכל בסדר. עכשיו אני רוצה להראות לכם משהו יפה. אפשר להגיד שזה תשובה לרב אריאל ולא רק לו, אלא להרבה ששאלו על המזבח. הייתי צריך לצייר לכם את זה, אבל אין צורך לצייר ממפות. תראו, הר גריזים נמצא פה, כאן נמצא היישוב הר ברכה, כאן הר גריזים, פה יש עמק שהפתח שלו זה שם נמצא קבר יוסף, ופה הוא מתנשא להר עיבל. המזבח נמצא לכיוון המדרון הפונה לשכם בצד הזה. אני לא זוכר אם זה צפון מערבית או צפון מזרחית, לא משנה.
שתי מצוות בהר גריזים והר עיבל מי שמעמיק בפסוקים רואה שבאמת לא מצווה אחת יש בסיפור פה, אלא יש כאן שתי מצוות. כשאתה רואה את זה, אתה יכול להבין. אני פתחתי רביעי של הפרשה, פרק כ"ז. תראו מה כתוב פה: "ויצו משה וזקני ישראל את העם לאמור שמור את כל המצווה אשר אנוכי מצווה אתכם היום. והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך". ביום אשר תעברו את הירדן, מדהים מה הכוונה. אולי הכוונה ביום עצמו שבו תעברו את הירדן. אבל שכם זה רחוק ממעבר הירדן יחסית. והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך והקימו לך אבנים גדולות וסדת אותם בסיד. הלכה להקים אבנים גדולות לא כתוב כאן איפה. כשאתה עובר את הירדן תקים אבנים גדולות ותסוד אותם בסיד. וכתבת עליהם את כל דברי התורה הזאת בעובריך שם. כתוב בעובריך איך שאתה עובר את הירדן תכתוב על האבנים בדברי התורה.
כתיבת התורה על האבנים כמו שהיינו ילדים, היה המושג שנקרא כתובת אש. זוכרים את זה? עושים את זה עדיין בחודש ארגון. כאילו הולכים אבנים גדולות, תסוד אותם בסיד וכותבים עליהם את דברי התורה. כאילו באים אמני גרפיטי וכותבים עליהם את דברי התורה. מה רושמים? שאלה טובה. בוא נשאיר את זה פתוח בינתיים, אחרי זה נכנס לזה. כאן כתוב את דברי התורה. תשמעו, נכתוב את מה זה התורה. אולי ספר דברים או אולי כל מה שצריך אבנים גדולות. כן, או שצריך אבנים גדולות או שצריך כתב קטן. מה אומרת התורה בפסוקים? למען אשר תבואי לארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך את התורה. כלומר, אתה לא יכול להיכנס לארץ בלי לקחת אבנים לסוד אותם בסיד ולכתוב עליהם את דברי התורה. זה משהו חובה. עכשיו תראו משהו מוזר. התורה בעצם חוזרת על זה עוד פעם וכאן היא מרחיבה יותר, תארת לו פרטים חדשים. בפסוק ד': "והיה בעובריכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנוכי מצווה אתכם היום בהר עיבל". איזה יופי. עכשיו סיפרו לנו קודם אמרו לנו רק לקחת אבנים, עכשיו אמרו תביאו אותם להר עיבל. אין פה הר גריזים, רק הר עיבל.
מעמד הברכה והקללה והקימו את האבנים בהר עיבל וסדת אותם בסיד. אמרנו את זה כבר. עכשיו לא כתוב לכתוב את דברי התורה אלא השנייה התורה עוצרת. אתה מקים את האבנים בהר עיבל ואז מה? ובנית שם מזבח לה' אלוהיך. חוץ מהאבנים האלה שמסוידות בסיד, אתה בונה מזבח אבנים. ומהם האבנים האלה? מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל. אבנים שלמות, כלומר הן לא אסור שהן יהיו מסותתות, הן צריכות להיות שלמות. כלומר, לא כמו החופרים מביתן האדמה מוציאים אבנים שלמות ואותם ממלאים במזבח. כלומר, הם בעצם יוצאו את המזבח. כמו שאמרתי לכם, מזבח שהוא מצא הוא מזבח שבנוי בדיוק אבנים שלמות. בדרך כלל אבנים שלמות איך אתה מזהה אותם? שכמו חלוקי נחל, כאילו עגולות כאלה. אז זה מה שהוא רוצה, זה מה שהם מוצאים שם, אבנים שלמות ומזבח לה' אלוהיך. ועלית עליו עולות לה' אלוהיך. וזה מחדש להם ושמחתה אבני ה' אלוהיך. כלומר, יש שם happening של עם ישראל. יש שם מזבח שלהם הקריבים עולות, שזה תפילות, זבחים שזה שלמים, שזה אכילה, שזה שמחה. ועכשיו פתאום הוא כותב את זה בסיום העניין: "וכתבתה על האבנים האלה את כל דברי התורה הזאת בער היטב". כלומר, שוב אמרתי המצווה הזה פתוח כאן בצורה כפולה. בפעם הראשונה נותנים לנו כאילו איזה כלל ופרט כזה. פעם הראשונה נותנים לנו באופן כללי, פעם השנייה מוסיפים פרטים. למשל, מוסיפים לנו פרט אחד שזה בהר עיבל, פרט שני מוסיפים לנו שבונים שם מזבח, עושים שם תפילות ושמחה. פעם השלישית נותנים לנו בפעם השנייה נוספים עוד פרט שלישי, נותנים לנו שכותבים על התורה את הדברים על התורה ולא סתם בער היטב. מה זה בער היטב? זה מתכתב מתחילה ספר דברים וכאן נובע דרמה במשנה. מה זה משנה? סיירת מטכ"ל של המקורות התנאים בסדר? במשנה לא תאמרו איזה פירוש מעניין שאתה אומר אולי זה בדרך רמז, במשנה כתוב בער היטב בשבעים לשון. אז לא רק שכתבו את כל דברי התורה, רק כתבו את זה בשבעים לשון. מה קורה פה? אז קודם כל צריך לדעת שיש מחלוקת, יש כזה מפרשים ריקום לדברים. למשל, רבנו סעדיה גאון אומר שנאמר שם לא בדברי התורה המפורטים אלא ברשימת המצוות. יש פירוש שכתבו חלק מהדברים ויש פירוש שהם הביאו אותו פרופסור הרב יהודה אליצור שאולי הכוונה שכתבו פסוקים נבחרים, אולי עשרת הדיברות, אולי שמע ישראל, פסוקים יפים כאלה. לא יודע רשמו מדברי התורה, אבל הדגישו בשבעים לשון. וחז"ל אומרים, זה מופיע בירושלמי, מופיע בכל המקורות, שכביכול באו סופרים של אומות העולם מארץ ישראל מאיפה והסתכלו והעתיקו את הפסוקים האלה והעתיקו אותם והביאו אותם לעמים שלהם. כאילו מתברר כאילו שזה משהו שהוא כאילו מיועד ללנו בכלל לעמים. בער היטב לא כתוב כאן מפורש מה זה, אבל לפי המשנה פירושו שהדברים נכתבו לא רק בעברית אלא בשפות שהיו נולדות ז בין העמים קנן שחיו פה. כאילו זה שהיא פנייה אליהם. וכל זה חיוני ביום הבאבכם את הירדן. אמרתי זה טקס אחד, זה עניין אחד. הוא קשור להר גריזים? הוא קשור לברכה ולכללה? לא, לא כתוב כאן. אז מי אמר שהוא צריך להיות קשור לשכם, כאילו בצד של שכם. עכשיו דלגו לפסוק ידיאל מצווה חדשה לא להרבה אותה היא קשורה אותו מקום אבל לא אותו המצווה. ויצא אותו מקום בערך ויצא משה את העם והיום מהו למור אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים ואוב רחמת הירדן ושמעון ולביב יהודה וישחה וזבולון ונימין. אלה יעמדו על הכללה בהר עיבל ואובן גדווה של אוזבלון דם ונפתלי. זאת אומרת פה מדובר איזה מין מעמד כזה שבו נמצאים בוודאי במקום שבו העיר רחם היום. כלומר גם אז בין הר גריזים והר עיבל ומדי שם נמצאים ומחלקים אותם ישראל שני חצאים משפטים מסוימים ונמצאים בחלק הצפוני שבו הר עיבל לא משנה אם עלו להר עיבל או היו למרגילות הר עיבל טיפה גבוהים וחלק אחר עמדו בהר גריזים כלומר בחלק הדרומי ופה מופיעים בנו הלוויים ואמרו כל איש ישראל כל רם הארור האיש אשר יעשה פסל או מסכה ויש כאן ידיבת ארורים.
מעמד הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל המשנה במסכת סוטה מתארת את המעמד הזה. אולי ככה מהיום היום האינטרנט ימצא את זה מהר מהר. אתה צריך לדאוג שהסמארטפון שלך יגיע לשמיים אז הוא יריד עליך שחיפשת משנה שחיפשת זה שלא יספר לך סיפורים אחרים ואל תדאגו בשמיים מרחבים לכולם אל תדאגו על כל דבר. אז אומרת אז זה לא פרק ח' פרק ה' אולי פרק ד' אוקיי שנייה אחת שנייה אחת קטן לי מדי פרק לא פרק צ' שם כתוב אלו נאמרים פרק אלו נאמרים מישהו יודע מישהו יכול הנה מצאתי מצאתי פרק ז' אם הוא הולך להביא תקרא לו מצאתי תגיד לו אומרת המשנה אלו נאמרים בכל השון פעם שאת שותה כי העצמה נאמרת בכל השון דריכת המזון נאמרת בכל השון וכולי וכולי אלו נאמרים בשנה קודש נקרא ביקורים ברכות וכללות מה זה ברכות וכללות זה מה שאמרתי לכם קודם ברכות וכללות קיצה שימו לב טוב כיוון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שאצל אלוני מורה אז ככה שישה שבטים עלו לראש הר גריזים שישה שבטים עלו לראש הר עיבל הקוהנים הלווים והרון עומדים למטה באמצע הקוהנים מקיפים את ההרון ולווים את הקוהנים וכל ישראל מכאן ומכאן הפכו בניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ואמרו ברוך האיש הפכו בניהם כלפי הר עיבל ופתחו בכללה כלומר זה טקס הברכה מעמד הברכה והכללה שהוא מעמד מאוד מעניין העם נמצא למעלה והתורה נמצאת למטה בעמק שושכם הר גריזים המברכים הר עיבל עומדים על הכללה באמצע בעמק התורה מה הבעיה? יגיד לנו אדם זרתל שהקבל בחוזיקה אותו שני דברים נפרדים יש פה יש פה סיפור על הר עיבל שבו עושים מזבח שבו יש שמחה ותפילה ובו כותבים את התורה על האבנים ויש כאן מעמד אחר שממצא בעמ שושכם שהוא מעמד בברכה והכללה הוא קרוב? הם קרויים אחד לשני? עכשיו תראו איזה הבדל יפה ביניהם אילו נאמרים בלשן הקודש ברכות וכללות ומה כתוב על האבני שספדים אותם בסידו כותבים על הדברי התורה מה זה בערת? אתם אומרים את המשנה? זה המשנה הזאת כן? אחרי זה ממשיכה תקס של הר עיבל זאת אומרת הביאו את האבנים בנו את המזבח וסדום בסיד וכותבים עליהם את כל דברי התורה אני קראתי מפי הגרסה של הר זמר קורנטון של גרסה של יהושלמי לא משנה וכותבים את דברי התורה אומר את המשנה מה זה המשנה? בדיוק קוראים את דברי התורה בשבעים לשון אז יש כאן לא רק שיש כאן שני מעמדים שונים יש כאן גם שני מעמדים הם גם שונים בתכליתם מעמד הר גרסים והר עיבל מעמד הברכה והכללה הוא מעמד של נועד לעם ישראל אחר כך זה נאמר בלשן הקודש ואילו מעמד הר עיבל הוא בא להגיד משהו לעומות העולם יש דעה בחזל שהאבנים האלה שנמצאים עכשיו בראש הר גרסים שאבנים האלה שבהר עיבל והר גרסים סליחה תהייתי יש דעה בחזל שהאבנים שבהר עיבל שכתבים את דברי התורה הם עמדו שם רק בזמן ההפנינג ומיד אר כך מה עשו איתם הורידו אותם לגלגל כי יש לנו בעיה כי כתוב שירשו עמקים אבנים בגלגל בתחילת ממש בחציית הירדן ואומרים שהאבנים האלה עלו להר עיבל וחזרו המסע המסע זה יותר קשה מהדונקות שמו אבנים המוחמים החזקים של עם ישראל עלו אותם להר עיבל ויחזרו אותם וגנזו אותם ואז חזן אומרים שאומות העולם נציגים של אומות העולם המשכילים אומות העולם הכוונה בעיקר עממי קלן הם באו לשם להעתיק כלי הכתוב בכל השון כל השון של כל העמים אז מה הייתה המותרה עכשיו אני אומר משהו בקיצור ורבים כתבו הוא בראשם הרב ישראל אריאל לא ראש הישיבה הראשון של שרת הבית קלים אלא הרב ישראל אריאל משכם מיצהר יש לו חוברת מאוד יפה על שכם בשם החוברת תבור הארץ אין אותה לאף אחד כמעט בלי יש אותה פעם אחת מישהו נתן לי אותה בטוח שהוא מצטרף על זה שהוא נתן לי אותה כבר יש לי אותה הבית והוא כתב ממש מאמר מקסים על שכם ואז הוא הסביר מאוד יפה ש יכול להיות שהוא מסביר את זה בשם הרבי שרקין שהמעמד הברכה והכללה זה בעצם מעמד הר סיני של ארץ ישראל זה כאילו הפוך מעמד הר סיני המעמד הר סיני התורה הייתה למעלה והעם ישראל למטה וכאן התורה ארון הברית נמצא בעמק העמוק אם תעמדו במצפה אוסף איפה שאני רוצה להגיד צליחות אז תראו כמה ש שכם נמצאת למטה למטה אתה מסתכל ככה אתה רואה את המצוק הזה של אריבל ואר גריזים נשפך בתוך ושם למטה עמדת התורה ואיפה עם ישראל נמצא למעלה זה כפוך מהר סיני כן תמונות הפוכה מהר סיני כי הר סיני זה מלמעלה למטה זה הקבוש ברוך הוא זה נשיא פה זה ארץ ישראל התורה באה מהאדמה התורה באה מהאדמה וזה מעמד הר סיני של תורת ארץ ישראל זה פרטי של עם ישראל אבל מה שקורה בהר איבל בהר איבל קורה משהו אחי הר איבל זה כתוב בשביל נשון הר איבל זה קיומה של המצווה שלמדנו בפרשת שופטים ועל אבכם ועל המוחמתכם ו מצווה שמאלנית המצווה שאומרת שהאב ישראל מצווה לקרוא לשלום מה זה לקרוא לשלום זה לא לעשות הסכמי שלום מוזרים ש שמדינת ישראל עושה במשך שנות חייה הסכמי שלום מצרים זה לא זה לא שלום אלא שלום פירושו שאם ישראל נכנס לארץ ישראל אומר הרמב״ם הביא הרמב״ם את המקור החזלי שיושב אינון שלח איגרות לגלה כן כמו שהיום יש יחידה בצהל שמפזרת קרוזים לערבים יושב אינון שלח קרוזים אומר להם תראו יש לכם שלוש אפשרויות יש לנו תפקיד היסטורי והתפקיד הזה קשור לכך שכתוב נברחו בכל משפחות האדמה זה לא נגדיכם עם ישראל לא נלחם לכבוש ארץ כי זה שלנו מה פתאום אנחנו פשיסטים זה שלנו מה פתאום אנחנו באים לפה בגלל שיש לנו תפקיד שדרך ישיבתנו בארץ נברחו בכל משפחות האדמה ולכן העניין הוא כזה יש לכם שלוש אפשרויות מי שלא מעוניין בכל הסיפור הזה יכול פשוט לעזוב את הארץ אין לי עניין להרוג אתכם ברור חזק שאחד העמים הלך ומי זה הגרגשי היום הוא קיבל את אתיופיה שזה אתיופיה זה ארץ נפלאה מבחינת הטבע אם לא היה שם בעיות יש שם תיולים מצויין יש שם נערות זה מקום נפלא מבחינה גשמית כן הגרגשי פנה והלך לו ניסים וכל העדה הם העלו את כל הניצוצות מאתיופיה והעבירו אותם לארץ ישראל עכשיו שבי דן אסף לכל המוכנות יש הרבה דברים בשבחו של שבי דן אבל אחד הדברים הוא שהוציא את ניסים וכמה זה דבר אחד טוב דבר שני מי שרוצה להישאר יש אפשרות להישאר ואומנם יש פה איזה שם מחלוקת נראה שהיא לרמב״ם אבל אני אומר לכם שאתה רמב״ם יש אפשרות להישאר בתנאי שאתה מקבל עליך את כל מלכות ישראל מה זה אומר כמו הדרוזים אתה מצטרף לעם ישראל מצטרף מבחינה שאתה מקבל את מלכותו ואתה נאמן למצוות בני נוח אתה בנוח אתה נאמן למצוות בני נוח אתה לא עובד עבודה זרה אתה לא אוכל דבר מן החי אתה יש לך מערכת מוסרית משפטית היינו בשלב הה לנוח אתה יכול להיות פה אפשרות שלישית אתה רוצה לעמוד אתה רוצה להישאר פה ולהמשיך להיות בתרבות הקנאנית מוזמן לי לכם הזמנה לדוקח בסדר איפה עם ישראל איפה עם ישראל מקיימת המצווה של קריאה לשלום זה שמעתי מערבי אלוורית פה במעמד של אריבל לא של ארגזים ארגזים והערבל זה בשנת הקודש זה המעמד הרסיני פרטי של עם ישראל שהוא בבחינת מעמד של קבלת תורת ארץ ישראל כמו המעמד הרסיני מעמד תורת ארץ ישראל אבל בערבל כותבים את התורה בסיד על האבנים מתחים בסיד וכותבים את התורה על האבנים באותיות גדולות כל מיני פסוקים חשובים אולי מי יודע לא יודע אולי שיהיה עוצמת לנוח וכותבים את זה ב70 נשון כי 70 נשון זה מושג כותבים את זה בלשנות של של הקנאנים של האמוריים של הגרגשים וכתוב בחזאז שהם באו לקרוא את זה והם העתיקו צילמו את המרטפונים שלהם והפיצו את זה בקבוצות קבוצת וואטסאפ של הגרגשים ועצם א אנחנו עכשיו עכשיו אני אעצור פה כי כבר שיהיו עכשיו צריך להבין מה קרה בספר יהושע האם יהושע עשה את זה בדיוק כמו שהתורה עציבתה האם יהושע כי יש לנו בעיה יהושע עשה את זה אחרי כיבוש הריחון אחרי המפלה של העי אחרי המלחמה השנייה של העי שהצליחה אז הוא כאילו חתר לאר גריזים והר עיבל, אם נקבל את התיאור של ספר יהושע לפי הסדר, יש שאלה למה הוא לא עשה את זה באוניברסיטה. כתוב שביום שעברו את הירדן הוציאו אבנים מהירדן, אבל לא כתוב שהלכו איתם להר עיבל. יש סוגיה מה קרה עם המצוות בספר יהושע. יהי רצון שעם ישראל יאמין בקדושת התנ"ך, בקדושת עברי התורה, ויכיר בקדושתו של המקום הזה, עמק המחמטת שבין אלון מורה ואיתמר לבין יצהר. והברכה והירש עם ישראל את שכם, ונגיד לערבים כמו יהושע: מי שרוצה יכול להיות דרוזי, מי שרוצה יכול ללכת למקום אחר, לאבו דאבי. אנחנו לא צריכים לנסוע לאבו דאבי. סליחה על הקטע המצחיק הזה, שנשים נוסעים לאבו דאבי, אבל הם יכולים לנסוע לשם. יש שם מלא פלסטינאים, ומי שרוצה להילחם מוזמן להילחם. זה רק השירות השלישית עושה שלום ירמב ועושה שלום עולם.
