שלום לכל בוגרי הישיבה היקרים. בשבת אנחנו נקרא את פרשת "לך לך". אנחנו פותחים בקריאה של הקב"ה לאברהם אבינו: "לך לך מארצך". אברהם אבינו לא נולד בארץ, וכך בעצם עם ישראל לאורך כל התקופות. אנחנו לא נולדנו בארץ, לא אברהם אבינו, לא 12 השבטים, ולא עם ישראל שנולד במצרים. אפילו בשיבת ציון המודרנית, אנחנו מכירים את המשפט המפורסם של הרצל שאומר: "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים". זה לא קורה פה. אנחנו תמיד מגיעים מבחוץ.
היחס לארץ ישראל בהבנה הזאת, ישראל היא בעצם לא המולדת שלנו, לא המקום שבו נולדנו. יכולה להסתתר ככה איזושהי תחושה של החמצה או של תסכול, שכאילו באמת למה לא? מה רע בדבר הזה? רש"י בפירוש שלו לתורה בוחר לפתוח בעיסוק באתגר זה, והוא אומר שהקדוש ברוך הוא בורא את העולם ובוחר למי לתת את מה. הוא מצטט שם את הפסוק שאומר שאנחנו מקבלים נחלת גויים: "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". לא קיבלנו את הנחלה שלהם, אלא נחלה של גויים אחרים. זאת שאלה מעניינת, למה זה קורה ככה? ההבנה הזאת יוצרת לנו גם איזשהו קושי מוסרי אל מול בעצם מי שהיה פה לפנינו. ואולי לא סתם מגילת העצמאות, עם הקמת המדינה, בוחרת לספר את הסיפור קצת אחרת מאיך שהוא קרה. היא פותחת בקביעה שבארץ ישראל קם העם היהודי. אף על פי שהעם היהודי לא קם בארץ ישראל, אנחנו מספרים את הסיפור כאילו קמנו כאן. כי באמת קשה להגדיר למה זכותנו כאן ולמה אנחנו כאן אם לא נולדנו כאן.
הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל אני חושב שאם נעיין בנביאים ונחשוב על זה, אז אפשר לראות שהיחס שבין עם ישראל לארץ ישראל הוא לא יחס של מולדת. ארץ ישראל היא לא האמא שלנו, שהי ילדה אותנו, אלא היחס אחר. זה כמו היחס שבין איש לבין אישה. "כבעל בחור בתולה, יבעלוך בנייך", כך אומר הנביא ישעיהו. זאת אומרת, אנחנו באמת כמו בני זוג. יש הבדל מאוד משמעותי בין היחסים של אמא ובן ליחסים שבין איש ואשתו. אמא ובן זה יחסים טבעיים, וכאלו הם נשארים תמיד, לא משנה מה יקרה בין האמא לבין הבן. אבל בין איש לאישה הם יחסים אחרים. זה יחסים שהם בחיריים והם יכולים להינתק ואחר כך גם לחזור. כמו שאנחנו באמת רואים שעם ישראל יכול לגלות מארץ ואחר כך לחזור אליה. אבל יש איזשהו עניין נוסף שיוצר איזושהי ייחודיות ביחסים האלה שבין בני זוג. בני זוג שמתחתנים עושים את זה כי יש להם איזשהו רצון, ייעוד משותף. זוג שמתחתן מבקש ליצור דבר חדש בעולם. הקשר שבין אמא לבן הוא קשר רגיל, הוא קשר נורמלי. אבל הקשר שבין איש לאישה יהיה תמיד מכוון לקראת משהו אחר, נוסף.
תפקידנו בארץ ישראל אני חושב שהדבר הזה יכול לעזור לנו אולי להבין את תפקידנו ומשמעותנו כאן בארץ. אנחנו לא כאן רק כזה טבעי ונורמלי ופשוט, למרות שאולי היינו רוצים או שהיו אנשים שרוצים. אנחנו פה כי יש לנו איזושהי סיבה, איזושהי תכלית, איזושהי מגמה. ואנחנו צריכים לחשוף אותה. ולמרות שזה לא תמיד פשוט ולא תמיד קל, לבוא ולהגיד את זה, אנחנו לא נולדנו פה, אנחנו הגענו לכאן. היו פה אולי כדי שיהיו פה לפנינו, אבל אנחנו פה כי יש לנו איזושהי משימה שהקב"ה הועיד לנו. להופיע בעולם, בעזרת השם, שנזכה לגלות את הדברים האלו, את המשימה הזאת, ולחיות אותם בימים שלנו ובקשר העמוק והמיוחד שלנו לארץ האהובה והקדושה שלנו. שבת שלום.
