אז לפתע פתאום נוחתת עלינו פרשת משפטים, וזה לפתע פתאום קודם כל כי עד עכשיו רוב התורה היה סיפורים, כמעט הכל, ופתאום נופלים לתוך מצוות ודינים. אבל גם יש פה משהו קצת יש פה נפילה, כי אמרו לפני כן שאנחנו ממלכת כהנים וגוי קדוש, וממלכת כהנים וגוי קדוש זה נשמע מאוד אילאי. אולי אנחנו בעצם לא בני אדם, אולי אנחנו מלאכים. ופתאום אתה נופל לפרשת משפטים ואתה רואה שיש בעם ישראל גנבים. היה פעם קטע כזה, לא יודע אם הוא אמיתי או כאילו, שבראשית ימי הציונות אז מצאו גנב, אז אמרו "הגנב העברי הראשון אחרי שחזרנו לארץ ישראל". אז אותו דבר, כאילו פתאום אתה רואה שיש רוצחים, יש פה הרבה מכים. יש אחד שמכה חזק עד שהוא הורג, יש אחד שמכה חלש עד שהוא פוצע, י אחד שמקלל את אבא ואמא שלו, אחד שמכה את אבא ואמא שלו, אחד שגונב ואחד שבא במחתרת, אחד שמתרשל בשמירת הטרקטור שלו כלומר השור, ולכן השור שלו מתפרע. פעם אחת הוא הורג מישהו, פעם אחת הוא פוצע את השור של השני, ואז הוא בא ואומר לו "למה פצעת את השור שלי?" אז הוא אומר "השור שלי הוא תמים, הוא קוראים לו שור תם, מה אתה רוצה ממנו?" אבל אחר כך עוד פעם הוא נגח ואז הוא אומר לו "תגיד, השור שלך עוד פעם נעשה את זה?" אז הוא אמר "הוא נהיה שור מועד".
דין גניבה ורצח אחר כך הגיעו דברים ממש קשים כמו "מכשפה לא תחיה", וכאן רואים את התורה לא פמיניסטית. למה מכשף? למה לא כתוב "מכשף לא תחיה"? דווקא נשים מכשפות. אבל מיד אחרי זה כתוב "כל שוכב עם בהמה מות יומת". זאת אומרת, היא מכשפה והוא שוכב עם בהמה, יש כאן קשר בין השניים. בקיצור, איפה ממלכת הכהנים והגוי הקדוש? לאן הם נעלמו? זאת אומרת, בעצם התורה אומרת לנו שכנסת ישראל יורדת לעולם מהשמיים והיא מתלבשת בלבוש העמים, בלבוש האנשים, בלבוש החברות האנושיות עם הבעיות. כי אם אתה רוצה להיות אור לעמים ושיתקיים בך "ונברכו בך" כמו שברכו את האדמה, אתה לא יכול להיות איזה נזירי, איזה מלאך כמו שמציירים עליך עם העיגול הזה סביב הראש ואתה מרחף מעל קשיים המציאות. אלא עם ישראל מתמודד עם אותם בעיות שמתמודדים בכל העולם. יש כאלה שאומרים תראו כל הבעיות הפוליטיות שיש לנו, יש את זה בכל העולם, יש את זה בארצות הברית, יש את זה באירופה. אז מה, אנחנו לא מיוחדים? לא. העניין שלנו שכנסת ישראל היא יורדת לעולם ומתלבשת בלבוש העולם. היא נשמה ענקית שמתלבשת בלבוש העולם ואז היא מתמודדת עם המציאות של החיים ודרך ההתמודדות שלה היא מביאה תיקון. כי אז היא יכולה לשמש מעיין שדרכו יבוא תיקון, אחרת היא לא קשורה למציאות. אז לא להתאכזב מהירידה ממלכת הכהנים והגוי הקדוש למציאות החברתית.
ספר הברית ועכשיו מה שאנחנו נעשה זה נתחיל מהכלל ונעבור אל הפרטים. זאת אומרת, חלק הראשון של הדברים שנדבר נסות להבין מה קורה פה בפרשת המשפטים מבחינת המבנה הכללי פה באמת. איך הגענו לפרשת המשפטים, איפה הגענו ולאן אנחנו הולכים. וכאן צריך להסתכל בסוף הפרשה, כי הפרשה מתחילה בלי להוטט איפה אנחנו נמצאים במדבר. איפה מה הפרשה מתחילה? "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי" ואז כל הדינים שהזכרנו. ופתאום בשביעי לקראת סוף הפרשה בפרק כ"ד יש סיפור, חוזרים לסיפור. כתוב שם "ויעבור משה ויספר אליו את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויענו כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה". ואז כתוב דבר מאוד מעניין, כתוב בפרק כ"ד פסוק ז': מתואר כאן בעצם איזשהו תכס של כריתת ברית וכתוב שם בפרק כ"ד פסוק ד': "ויכתוב משה את כל דברי ה' וישכם בבוקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה" וכו'. ואחר כך כתוב "ויקח ספר הברית ויקרא באוזני העם". כלומר, מה הספר הראשון שנכתב בעם ישראל? ספר הברית. מה אתה אמר? ספר הברית בדיוק. זאת אומרת, אי שם בפרשת וילך יהיה כתוב שמשה כותב את ספר התורה ומשתמש שספר התורה נכתב ממש עוד ארבעים שנה. אבל עכשיו, איפשהו באזור הר סיני נכתב ספר אחר, קוראים לו ספר הברית. כן, בספר הברית הזה אותו הקריא משה לעם למרגלות הר סיני. וכשעם ישראל שומע את ספר הברית, אז מה עם ישראל עושה? בוא נקרא: "ויקח ספר הברית", הוא כותב אותו ואז הוא לוקח את ספר הברית והוא קורא באוזני העם. זה לא מעמד הר סיני, היה כבר מעמד הר סיני, לא היה, כן היה, לא יודע. זה לא מעמד הר סיני, זה מעמד אחר. קריאה את ספר הברית והוא קורא באוזני העם את ספר הברית ואז מה כתוב? "ויאמרו כל אשר דיבר ה' תמשיכו נעשה ונשמע". אנחנו תמיד גדלנו שנעשה ונשמע זה קשור למעמד הר סיני, אבל כאשר אתה מסתכל בתורה, נעשה ונשמע לא נמצא בשום מקום כי אם פה. כלומר, לפי פשוטו של מקרא, נעשה ונשמע נאמר אחרי שהעם ישראל שומע את משה את ספר הברית. אם כן, מה מסקרן אותנו לדעת מה כתוב בספר הברית, נכון? זה נורא מעניין. ספר הראשון שנכתב בעם ישראל. היי, אז ספר הברית, מה כתוב בו? נורא מעניין. אבל התורה לא מספרת לנו מה כתוב בספר הברית ולכן צריכים ללכת לדברי חכמים. אז התנאים נחלקים, אבל הרבה פעמים המחלוקות המפורסמות יותר הן מתפרסמות על ידי הפרשנים. יש מחלוקת בין שלושה פרשנים: רש"י הקדוש, הרמב"ן אביהם של ישראל, והחזקוני פחות מוכר, אחד מגדולי המפרשים של המקרא. אז מה כל אחד מהם אומר מה זה ספר הברית? בוא נראה. פשוט מעניין מה שאומר ספר הברית זה סיפורי אהבות. איזה נחמד זה מקריא לעם ישראל על אברהם, על יצחק ועל יעקב ועל יוסף ואחי. מי לימד את עם ישראל את ספר בראשית? ספר בראשית היה מזמן כשהוא קריא להם את זה. מתי היה ספר בראשית? הוא היה לפני ארבע מאות שנה. הרי עברנו את כל הגלות מצרים. יכול להיות שהם גדלו על סיפורי אהבות אבל לא קיבלו את זה כספר. כן, היה תוכנית של ערוץ מיר על ילדות ארץ גושן, זה מהדור שלכם. אז שם רואים את המלמד שהוא מלמד אותם את הסיפורים. אז לפי ילדות ארץ גושן, אז הם ידעו. הילדים שלי כבר היו, הם גדלו בזמן הזה, אז לא זכיתי לראות את כל הפרקים, אבל ככה פרק אחד פה ראשון ראיתי. אז יוצא לפי ילדות ארץ גושן שהילדים ידעו. בוא נגיד ששבט לוי ידע, הם היו צדיקים של עם ישראל, שבט לוי ידעת המסורות. אבל עכשיו משה רבנו מקריא להם, ככה זה רש"י. רש"י סובר שספר הברית זה סיפורי אהבות. אז למה זה נקרא ספר הברית? אפשר להבין כי הקב"ה קורא את ברית עם אהבות כל הזמן. זה הברית עם אהבות, זה הדבר הכי חשוב. אני אשית הכי אוהב את זה, זה ספר ברית, ספר הברית. אני לא אלך בדרך של רש"י בשיעור, אני אעבור. מה אתה אומר? בטח אני יכול לקניך. בטח שיש נעשה, לא חשבתי עליה, אבל מיד באה לי תשובה שבה אני יכול לקניך. ומה אני חושב? מה בעצם קודש בחומר אהבות? דיברנו על זה בספר בראשית של שלושה יסודות: אתם עם ישראל מחויבים לחיות בארץ ישראל כי משם תבוא הברכה לכל העמים. אז הספר נשמע זה על הרצון לחיות בארץ ישראל בכל מקומותיה. בזכות הנעשה ונשמע הזה אנחנו רוצים להמשיך את המאבק והתיישבות בכל חלק ארץ ישראל, נכון? למה אתה הולך לצבא? כי אתה מאמין שאתה רוצה להמשיך את המאבק לחיות בכל ארץ ישראל. זה מספר בראשית.
פרשנות ספר הברית מה שלא טובה החזקוני למשל, הוא למשל הולך על כיוון ממש מקורי. הוא אומר דבר נורא מעניין, אבל זה יכול להגיד רק מישהו שקרא את כל התורה, כי מי שנעצר פה לא יוכל לתת תשובה כזאת. הוא אומר, תיזכרו בבקשה בסוף ספר ויקרא. ספר ויקרא מתרחש כשיש משכן, אבל פתאום בסוף ספר ויקרא אז כתוב כתוב בסוף ספר ויקרא חוזרים אחורה "וידבר השם אל משה בהר סיני". ושם מה כתוב? בעיקר בפרשות בהר ובחוקותי. זה שתי פרשות, הם בהר סיני, הם לא במשכן. שם כתוב את הברכה והקללה: "אם בחוקותי תלכו יהיה גשם, ואם לא תשמעו בקולי לא יהיה טוב". ומה שכתוב שם בסוף כתוב "אלה החוקים המשפטיים והטעות שנתן השם בנו ובני ישראל בהר סיני". זה ספר הברית. ספר הברית זה מאוד מובן. ספר הברית זה אם תשמעו בקולי יהיה גשם, ואם לא יהיה, זה אמרו נעשה ונשמע. זה פירוש מקורי מאוד. אבל אני עכשיו אוכל איזה פירוש, אני עכשיו אוכל איזה פירושו של הרמב"ן, גם עם אבן עזרא אני חושב. הרמב"ן כדרכו קורא את התורה כפשוטה כסדרה, והפירוש הפשוט של התורה אומר שספר הברית זה בעצם הפסוקים שכתובים בפרשת משפטים. לא יותר פשוט מזה. וכדי להבין את הרמב"ן, בואו נעקוב אחרי האירועים ביום מעמד הר סיני שהיה איפשהו באחד הימים הראשונים של חודש סיוון, לא יודע מתי הוא היה, לא כתוב בתורה מתי היה מעמד הר סיני. שישי בסיוון? שביעי בסיוון? לא יודע. אז היה את המעמד הגדול ואיך המעמד הסתיים? אם נקפוץ לסוף פרשת יתרו נראה שהמעמד הסתיים באופן דרמטי שבעצם הוא לא הסתיים. כי מה כתוב בסוף פרשת יתרו? באמצע פרשת יתרו כתוב יש את עשרת הדברות ואז עם ישראל אומר "די, גדול עלינו, תעצור, תעצור". כלומר, מבחינת הקב"ה זה נגמר מעמד הר סיני. כתוב שם "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק". זאת אומרת, עם ישראל רעד וזז כמה צעדים אחורה ואמרו אל משה "דבר אתה עמנו ונשמע ואל ידבר עמנו אלוהים פן נמות". הרי הם באו להצגה, נקרא לזה ככה, הם באו להצגה, באמצע הצגה הם לא יכלו לעמוד בקדושה שלה והם אמרו "אנחנו לא יכולים להמשיך". ואז הקב"ה אומר "זה בסדר, ואנחנו נמשיך את ההצגה שהיא תהיה הגה ליחיד למשה, כנראה הוא אחרי זה יבוא ויספר לכם". ובעצם תבינו שמשה רבנו במעמד הר סיני עומד עם עם ישראל, כלומר בתחתית ההר, הוא לא בהר סיני. וגם פה משה ניגש אל הערפל, הערפל הזה הוא בתחתית ההר. משה רבנו ניגש למקום שבו עם ישראל עמד לפני כן, עם ישראל זה הזכורה, משה רבנו מנחם אותם מתקדם לאותו מקום שעמדו בהתחלה כדי להמשיך את מעמד הר סיני. זה הפשט של התורה, והעם עומד מרחוק כמו שניגש אל הערפל אשר שם האלוהים. מאז מגיעים למפטיר של פרשת יתרו שאני מאוד אוהב אותו, ואולי אם נספיק נחזור אל המפטיר הזה. ואומר, אני קורא את הפסוק הראשון: "ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל". כלומר, מה זה "כה תאמר אל בני ישראל"? אני עכשיו אמשיך את מעמד הר סיני, אבל אחר כך אתה תצטרך להגיד לעם ישראל מה שאמרנו פה, מעמד הר סיני. כי הרי מעמד הר סיני נגדע בעודו ואיבו. "כה תאמר אל בני ישראל". ואז במפטיר של פרשת יתרו יש מצוות שקשורות למזבח, שהמזבח צריך להיות מזבח פשוט, צריך להיות בלי מדרגות, צריך להיות לא עושים לקדוש ברוך הוא יותר מדי דברים מפוארים. זה מה שכתוב שם פחות או יותר, זה המפטיר של יתרו. ממשיך, הקדוש ברוך הוא עכשיו יש חברותא בין הקדוש ברוך הוא למשה רבנו. פרק א' של החברותא היה, קשור לדיני מזבח. פרק משה רבנו אומר לקדוש ברוך הוא "רק שנייה, קשיב". הקדוש ברוך הוא נתן למשה לנשום, ואז המשיכה החברותא. ועכשיו ההמשך החברותא של הקדוש ברוך הוא עם משה מתחיל במילים "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". מה זה משפטים? מה זה משפט? המילה משפט בלשון המילה ומשפט זה לא קיים בתנ"ך. מה זה משפט בתנ"ך? משפט זה הצדק והדין האלוקי, האמת. "כי בא לשפוט את הארץ". צריך פעם להעמיק בזה, זה ריבוי משמעות. אבל "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" זה משפט השם "כי בא לשפוט הארץ". כמו תראו את הסגנון כמו מקודם, זה היה "כה תאמר אל בני ישראל", עכשיו "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". ואז מגיעה כל פרשת משפטים שבעצם כביכול אם עם ישראל לא היה אומר "דבר אתה עמנו ואל תדבר עמנו אלוהים", אם עם ישראל לא היה נע וזז אחורה, אז בעצם זה היה חלק ממעמד הר סיני. לא נגמר מעמד הר סיני בכלל. פרשת משפטים נמצאת בתוך כאילו חלק בשל ממעמד הר סיני. מדהים. ואז איפה זה מסתיים? אלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ואל משה אמר: "עלה אל השם". כלומר, אחרי שהסתיים המעמד הזה, אתה תעלה להר סיני. הנקודה הבאה בסיפור היא בפרק אחר, שם כתוב: "ויבוא משה". מאיפה הוא בא? מהמעמד הפרטי שלו שהמשיך את מעמד הר סיני, שם ישראל לא היה. ויבוא משה ויספר לעם מה הוא סיפר להם – שני דברים: את כל דברי ה' ואת כל המשפטים. זה מדויק, כי דברי ה' הם המפתיר של פרשת התורה. עם ישראל לא שמע את הדברים האלה מפי השם, כמו עשרת הדברות. משה מחליט, אולי על פי השם, לעשות את זה. כל פרשת משפטים, סוף ספר, עם ישראל לא היה במעמד. הם שמעו, והוא דיבר איתם על זה. מתי זה היה? למה הוא לא כתב גם את עשרת הדברות? עשרת הדברות עומדות להיות כתובות באבן, שזה נגיע בהמשך. אבל הם אמרו שזה כתוב באבן.
שלבי כתיבת התורה יש לתורה שלושה שלבים: שלב ראשון כתוב באבן, שלב שני ספר הברית שזה חלק בית של מעמד הר סיני, ושלב שלישי זה כל התורה כולה. משה רבנו כותב את זה בסוף התורה, בסוף ספר דברים. ואז הוא עושה טקס כל הדברים. הטקס הוא למחרת, אבל כל הדברים האלה היו ביום של מעמד הר סיני. בבוקר שמעו קול שופר, אחר כך היה שם את עשרת הדברות. עם ישראל רעד וחרד, ואז ניחמו אותם. משה ניגש אל הערפל ועשה חברות עם הקב"ה. אחר כך משה בא לעם ישראל וסיפר להם את פרשת המשפטים. משה כותב את ספר הברית, ואחר כך הולכים לישון. למחרת יש טקס הברית שבו משה מקריא את ספר הברית, ואז הם אומרים "נעשה ונשמע".
פרשת משפטים כספר בפני עצמו פרשת משפטים היא לא חלק מהתורה, כאילו בסוף בתוך התורה יהיה את הכל. בתוך התורה יהיה גם את ספר הברית של רשי ספר בראשית. גם בספר התורה יהיה את ספר הברית של משה רבנו. זה פרשת משפטים, זה לא בתורה כולה. אבל זה מעניין שפרשת משפטים היא כל כך מיוחדת, שונה וחשובה שהיא נכתבת כספר בפני עצמו.
עליית זקני ישראל מה המשך הלוז של עם ישראל? המשך הלוז זה קודם כל עלייה מסתורית של זקני ישראל עם משה ועם אהרון לראות את האלוקים. זה מה שכתוב כאן: "ויעל משה ואהרון נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל". ויראו את אלוהי ישראל. כאן יש פסוקים שנראים מספר הזוהר: "תחת רגליו כמעשה לבנת הספיר".
משה רבנו בהר מה קורה עכשיו בלוז? משה רבנו עולה להר. משה נמצא עם עם ישראל בתחתית ההר, ועכשיו הגענו לסיפור הגדול שנקרא ארבעים היום של משה רבנו בהר. זה קורה אחרי מעמד הר סיני, אחרי טקס הברית, אחרי העלייה של שבעים הזקנים. כתוב: "ויכסה הענן את ההר". משה רבנו עובר להשראה עצומה, והקב"ה קורא לו ביום השביעי מתוך הענן.
סודות המשכן משה רבנו מקבל את המצווה של סודי מקדש. פרשת משפטים היא בבחינת יסודות. כשבונים בניין, קודם כל בונים יסודות חזקים. מה העיקר? היסודות או הבניין? העיקר זה הבניין, סודי מקדש, אבל הוא חי ביסודות. פרשת משפטים זה היסודות שעליהם יכול הבניין להיות בנוי. ספר הברית הוא על היסודות, לא על התכלית שהיא בניית המקדש.
דברי ירמיהו בספר ירמיהו כתוב: "אנוכי קראתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים". כלומר, בשלב הראשון של יציאת מצרים, לימור: "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי". זה בדיוק פרשת משפטים. הרמב"ן עולה בכנה אחד עם דברי ירמיהו, שאומר שהקב"ה קרא ברית על היסודות. הוציא אותנו ממצרים וקרא לנו ברית. הברית הייתה על שינוח עבדים, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא רואה את הברית הזאת כדבר חיוני והכרחי לפני הסיפור הגדול של התורה, של המקדש, של ארבעים יום ששם זה העיקר וזה התכלית וזה השאיפה. שם הכל הולך, אבל לפני הכל צריך כאילו יש פה משהו שאפשר להגיד יש כלי. הכלי הזה יכול להישפך המון אור, כלים ואורות. האור זה יהיה המקדש, אבל האור הזה של המקדש לא יכול להיות אלא אם כן יהיה כלי, והכלי זו אותה חברה מוסרית שבונה פרשת משפטים. זה כאילו היסוד שעולה מכאן.
פרשת משפטים הרמב"ן וירמיהו הולכים ביחד. כאשר אנחנו נכנסים לתוך פרשת משפטים, אנחנו רואים שהמהלך שיש ממש את הפרשה הזאת מהלך. כיוון שהשעה מתאחרת ואני לא אספיק להראות לכם את כל הפרשיות של פרשת משפטים, אני אראה לכם שלב אחרי שלב מתקנות. נדבר על החלקים הגדולים ואז נדבר על הפרשה הראשונה של פרשת משפטים. החלקים הגדולים בפרשת משפטים מחולקים בצורה מאוד יפה לשלושה חלקים. החלק הראשון זה דיני האנישה לעושי העבירה. אני מדלג על פרשת העבדים כי זה פתיחה מרתקת לפני עצמה ומתחילים מהחמור אל הקל. מתחילים מהמכה איש והמת, זאת אומרת הרוצח, אחר כך החובל, אחר כך המזיק ממון חברו בדרכים רבות כולל בתוך זה גנבים. זה החלק הראשון וכל החלק הראשון הזה תפקידו הביטוי החזק בחלק הזה זה המילה "כי". הכל זה ככה: כי יזיד, כי יריבון, כי ינצו אנשים, כי יכה איש, כי יגח שור איש, כי יפתח, כי יגוף. מה זה "כי"? כלומר התורה מגיבה כאשר יקרה איקס, אז זה הצדק האלוקי, זה משפט השם. כך צריך לעשות. אם גמרתי את החלק הזה אז ניקיתי את החברה מרוצחים ומגנבים וממזיקים. זה מספיק? זה לא מספיק. מיד התורה עוברת לא מספיק שאין גנב אלא מיד עוברים לטביעה של התורה לחברה שיש בה רגישות חברתית. מה זה רגישות חברתית? שימת לב לחלשים. וכאן זה נורא מעניין כי אם בחלק הראשון מדברים אל עם ישראל בגוף שלישי, כלומר זה כאילו שיחה בין השם למשה, כי יבער איש שם בחברה למטה, יבער איש שזהו כרם, כי יפתח איש בור, כי יריבון אנשים. כאילו הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה על החברה ששמה אני לא נמצא שם, אומר הקדוש ברוך הוא. ופתאום זה במחשיפה לא תיחייש את המעבר. פתאום כתוב "וגר לא תונה".
רגישות חברתית יש פה שני שינויים: א׳ כבר אין פה "כי", לא מדברים עכשיו על תגובה למקרים אלא מדברים עכשיו על יצירה לכתחילה של חברה שיש בה רגישות ותשומת לב לחולשה, לחלשים, למודדים. וכאן כבר אחרי שסילקנו את הפושעים, הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו והוא מצווה אותנו בגוף שני: "וגר לא תונה ולא תלחצנו". כאן יש דבר מאוד מפחיד, זה מופיע כמה פעמים פה. כאשר אין רגישת חברתית, כלומר אנשים החלשים נרמסים ולא שמים לב אליהם, אז כאן אין בית משפט, אין להם כוח לטבוע בית משפט. מי השופט פה? הקדוש ברוך הוא עצמו. לכן הוא מופיע פה. אמרנו פה הקדוש ברוך הוא נמצא בתוכנו: "וגר לא תונה כל המענה ואתום לא תענו". אם המענה תענה אותו, לא כתוב שהדיינים יחייבו, "צעוק יצעק אליי ושמעתי כי חנון אני". זאת אומרת פה מדובר על חברה רגישה, רגישות גם כלפי הממון של הזולת הרבה יותר מאשר קודם. אמרנו שמי ששלח את הצאן שלו לראות בשדה אחר זה שלם, אבל פה אנחנו בחלק השני, אנחנו בחברה אחרת. אין אנשים כאלה ששולחים את הצאן שלהם ויורד בשדות זרים. מה פתאום? אבל כי תפגש שור איבך או חמורו, או אה אשיבנו לו. כלומר זה כבר כאילו משהו שהוא חוק שלפני מישורת הדין כזה. כלומר זה מבטא רגישות. אני רואה את החמור ואת השור של חבר שלי מסתובבים ככה. מה אני שואל את השור ואת החמור? מה אתה עושה פה? אתה שייך לפלוני? לא יודע, נעלמתי לו. אז אתה עוזר לו לחזור.
יוזמה לכתחילה או למשל כי תראה חמור שונאך רובץ תחת מסעו וחדלתם לעזור לו. זאת אומרת זו המצווה לקחת טרמפיסטים. אתה רואה אחד שהחמור שלו אין לו חמור, זאת אומרת הוא לא אין לו אוטו, הוא לא ראה אוטובוס, הוא פשוט נמצא עם תיק עלי בדרך. עכשיו אתה לא אוהב אותו, עכשיו אתה לא אוהב אותו כי אתה עכשיו באוטו שומע מוזיקה טובה. עכשיו יכנס מישהו, לא יודע מה מתאים לך לפסוע לבד. אז אתה שונא אותו כי הרי אתה לא בטוח שאתה שונא מישהו. חמור שונאך, אסור לשנוא. פשוט לא שאתה שונא אותו, פשוט זה לא כזה כיף עכשיו לקחת טרמפיסטים וגם הייתי צריך להוריד את המהירות ולהיכנס וכל מה שחסכתי בדרך וקנבתי רמזורים כי לא התנהגתי לפי ההתחלה של פרשת המשפטים התרשלתי בזהירות. עכשיו אני מאבד כל העסק הזה כי אני צריכה לעצור להם ואז להשתלב בכביש בחזרה. אבל זאת מצווה כי תראה חמור שונאך רובץ תחת מסעו וחדלתם מעזוב לו. מה פתאום? עזוב תעזוב עמו. אתה חייב לקחת אותו. זה החלק השני. זאת אומרת החלק השני של פרשת משפטים עוסק בתשומת לב לרגישות חברתית של אנשים שנמצאים במצוקה. אבל היא קצת עכשיו עולים עוד קומה. לא רק רגישות חברתית כזאת פסיבית שאתה שומע את הצעקה ואתה עוזר אלא יוזמה לכתחילה או יותר לכתחילה. וזה מוצגות כאן שתי מצוות: שמיטה ושבת. לא כמצוות שהשבת כבר נזכרה, אבל הפעם השבת מקבלת את הנופח יותר חזק של "והשביעית תשמטנה ואכלו אביוני עמך וחיית השדה תאכל". זאת אומרת גם כן אני אקרא לזה חלק שלישי כי יש בזה כאילו משהו יותר אקטיבי בדאגה לאנשים שאין להם. אני אוהב את זה גם כי דואגים פה לחיות השדה.
החברה המוסרית אחרי שעם ישראל בונה את החברה הזאת, הזוכה להיראות את פני השם. יש כאן מקדש, אין מקדש עדיין, המקדש מופיע רק בפרשת תרומה. אבל וזה לא אמרתי לכם, זה אולי שבוע הבא. יש מין סוג של מקדש ופרשת עטרון. אמרנו המזבח אמנם זה לא המקדש, זה לא התכלית, זה לא הסוד הגדול שעוד יגיע. אבל יש כבר פני השם ואפשר להיראות את פני השם כי החברה נקייה, כי היא חברה מוסרית. ואז התורה מסתיימת את פרשת משפטים בדברים הכי יפים. אם תלכו ככה אז מלאך השם ילווה אתכם לאן? לארץ ישראל. ואז מגיע הפסוק היפה: "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים". חוף עזה, מים סוף ועד ים פלשתים. כלומר המצרים לא היו בסיני כי גבולך היה מים סוף ועד ים פלשתים. לכן הם מכירים את הפסוק הזה המצרים ולכן הם לא מבוטרים על סיני כדי שהפסוק הזה כדי שאנחנו נרצה את הפסוק הזה הם עוד מעוררים אותנו לרצות "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים". וזה ספר הברית. כאשר עם ישראל יחיה את ספר הברית הוא יהיה זכאי לעבור על השלב של המקדש. הגיעה שעה שבע והיה לי עוד דבר שרציתי להגיד על הפרשה וזה קשור לפרשיית העבד, אבל מסתיים השיעור. אז בעזרת השם אולי בשבת אולי מחצי פה לאו בשב, אבל הם יהיו במקום טוב אחר. אז לא נורא, שבת שלום.
