פרשת שבוע | פרשת בשלח | הרב שלומי

לחבר את תחילת פרשת בשלח לסוף פרשת בוא. אנחנו עדיין מתעסקים עם מצרים. יציאת מצרים הייתה, אבל מתברר שמצרים עוד רודפים אחרינו. מתברר שלא יצאנו לגמרי מהמקום הלא בטוח כי עדיין יש את הים. ורק אחרי שאנחנו יוצאים מהים נשלמה יציאת מצרים. זה גם רמוז באחד הפסוקים אחרי קריעת ים סוף שכתוב שם: "אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך… כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך". כאן יצאנו ממצרים. זה מרומז בתמרים שהם פוגשים באילים. שהרי תמר זו מילה שמורכבת משתי מילים: תם, אמר. והם מערערים את חייהם. המרירות שלתוכה נולדה מרים אחות משה ואהרון. נכון? אז עד כאן זה יציאת מצרים עד קריעת ים סוף. מכאן הולכים במדבר לקראת הר סיני. זה דבר חדש.

המשמעות הפוליטית של המסע אני רוצה להסביר את המשמעות הפוליטית של הגיאוגרפיה של המסע הראשון. כדי להבין את הסוד שלו, אני מסביר אותו לפי הפירוש החדש של הרב יואל בינון. אני מקווה שאתם מכירים את המפה של חצי סיני ושל מצרים. בגדול, מה שמספרת לנו כאן הפרשה הוא שהקב"ה לא לקח את עם ישראל ממצרים דרך עזה. הקב"ה בחר לקחת אותנו מזרחה ולהגיע לארץ ישראל דרך מדבר סיני. זה מהלך מטורף מבחינה מדינית. לקחת ציבור של אנשים ממקום עם בסיס ימי שהוא יותר פשוט אל המדבר. מה הטעם של הדבר הזה? שימו לב מה כתוב פה: "כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה".

המשמעות של יציאת מצרים כאן נוגע הפירוש החדש. כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראותם מלחמה. על איזו מלחמה מדובר? למה לשוב מצרימה? הם יראו מלחמה, איזו מלחמה הם יראו? למה פתאום ישובו מצרימה? המעניין הוא שיש פה פסוק מאוד מעניין: "כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". הפסוק הזה מתחבר פה כהבטחה. בהמשך התורה זה נאמר לא כהבטחה אלא כציווי בפרשת המלך בספר דברים: "רק לא ירבה לו סוסים". כלומר, המלך אסור לו להרבות סוסים. אסור למדינת ישרל שהמלך שלה יהיה צבא גדול מדי. גם לא צריך צבא קטן מדי שצריך לבקש נשק מארה"ב.

המשמעות של קריעת ים סוף הקב"ה לא מעביר אותנו דרך ארץ פלשתים אלא למדבר סיני. גם למדבר סיני צריך לעבור את הים. הקב"ה אומר למשה: "עוד שינוי, ירדו לכיוון דרום ואז תתחילו להצפין". אבל אז אם נצפין אנחנו נתקע בים. אני רוצה שתתקעו בים. זה מה שגורם למצרים להיעצים את התחושה שהעם ישראל לגמרי מבורבר. ואז המצרים רודפים אחריהם ומגיעים למצב הבא: מצרים מאחורינו והים לפנינו. המצב הזה הוא מצב שחז"ל משווים אותו ליונה שמנסה להסתתר. יש נשר שרוצה לטרוף את היונה והיא מפחדת לצאת. אבל היא רוצה לברוח לנקיק סלע, אבל בנקיק הסלע יש נחש.

המשמעות של המדבר הרגע הזה שבו חוצים את הים זה כאילו קריעת ים סוף זה משהו לא טבעי. עם ישראל בעצם כמו שאומרים עברו ים ויצאו. תדמיינו את הסיטואציה שעם ישראל חוצה את הים עם כל הפחדים שיש בזה ופתאום מוצא את עצמו מעבר לים מתוך מדבר עצום. מה זה מדבר? מדבר זה מקום שאינו מקום בני האדם. להשאיר את מצרים מעבר לים, הצבא המצרי ומצרים עצמה מעבר לים, המשמעות היא שעם ישראל באמת יצא מהעולם הזה. הסברנו קודם שיציאת מצרים של פרשת בוא זו יציאת מצרים בתוך גדרי העולם הזה.

המשמעות של הסוף הרב ניסים פרץ מסביר שקריעת ים סוף זה כמו ים סוף שמבטא את כל הסוף. כשאתה הולך לאיזשהו מקום מסוים אתה מגיע לסוף. הסוף מבטא את העולם הזה, העולם הזה כולו מלא סופיות. סופיות זה מילה שנגזרת מהמושג הקבלי צמצום. אנחנו בתוך עולם מצומצם, אבל אנחנו כמאמינים יודעים שיש אור אין סוף שמקיף את הכל. עם ישראל בעצם כשנקרא ים סוף, נקרא סוף לעם ישראל. עם ישראל לא נמצא בתוך הסופיות, בתוך הסוף לעם ישראל הגיע אלא אין סוף. זאת אומרת, עם ישראל צריך להבין שאנחנו מחופשים לעם רגיל ויש לנו בעיות של עם רגיל. אנחנו בתוך העולם הזה הרגיל, אבל השלום לא יתבלבל. אנחנו שייכים לאיזושהי הוויה שהיא מעל הצמצום, וזה קרה בקריאת ים סוף. בקריאת ים סוף, עם ישראל נפגש עם הסוד האינסופי שמחיה אותו. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להגיע לארץ כנען ככה סתם. למה הדבר דומה? נגיד, תראו לכם שבן אדם מגיע מהתיכון ישר לחיים. אתה צריך להגיע מהתיכון למדבר סיני, אחרי מדבר סיני תיכנס אל החיים. מה זה מדבר סיני? זה הישיבה. מה עושים בישיבה? בגלל השם נפגשים עם האינסוף, אני מקווה. זאת אומרת, נפגשים עם הסוד שמחיה את העולם. רק אחרי שאתה קשור לסודות של העולם, זה לא הישיבה, זה התורה. ישיבה זה מדבר סיני כזה. תלמד תורה, עמול בה, ואז אתה כביכול נפגש עם הסודות. רק אחרי זה אתה יכול להיכנס לארץ ישראל, ללכת אל החיים.

הכניסה לארץ ישראל ואז יש לנו הרובה שעם ישראל בארץ ישראל מנסה לממש את הסודות. איפה הוא נפגש איתן? במדבר, בסדר? זאת אומרת, קריאת ים סוף זה אומר שלא מספיק יצאת ממצרים. סליחה שאני חוזר כדי להרגיש את הנקודה הזאת. יציאת מצרים זה פרשת בו, נעצרנו מעבדות והולכים לארץ ישראל. אנחנו נשארים פחות או יותר בני העולם הזה. לא, לא, לא. אתה לא מגיע לארץ ישראל מתוך מצרים, אלא אתה חוצה את הים של הסוף. אתה מגיע למדבר, הם חיו מתוך אור אינסוף בלי צמצומים. כמו שאני אראה עוד רגע, בלי צמצומים חייבת אלוקות את הסוד של העולם. השארת את העולם מאחוריך, מאחורי הים, באת לחיים חדשים, אחרים לגמרי, שאין שם שום קיום אנושי. מדבר ולא ישוב אדם, ולא יכולת לחיות בקיום אנושי, ואתה חי מתוך איזשהו קשר עם האלוקות עצום. כמו אדם שעומד בישיבה והוא חי את האותיות של התורה, אין לו חיים אחרים. ואז בעצם יש כאן תהליך אחר. כניסה לארץ ישראל זה לא יצאת מצרים. יצאת מצרים זה איזשהו סור מרע, אבל יש כאן איזשהו שהייה במדבר שהיא מכינה אותנו לחיי ארץ ישראל. הם צריכים להיות כל כך גבוהים, הם צריכים לממש את המפגש שלנו עם הקב"ה במדבר. צריך לממש את זה בצורה של חיים. שוב, חיים של העולם הזה, אבל שיונקים את כוחם מהמדבר. מדבר על התורה של החיים.

שירת הים חוצה את הים ולמרוחות בבוקר שלוו ושקט. מדבר עצום, הים מאחורינו, אין מצרים, אני לבד עם הקב"ה. מאותו רגע פורצת שירה. שירת הים היא דבר מופלא. לא נעלוץ להלך בזוהר, זה דבר שצריך להעמיק בו. איך עם ישראל שר שירה? אז תזכרו פשט התורה: אז ישיר משה ובני ישראל. אני לא יודע איך זה היה ומי שר וכמה שרו. צריך להתחבר למה שהנבואה של התורה אומרת לנו איך זה בדיוק היה. פשוטה של נבואת התורה: אז ישיר משה ובני ישראל שפרצה שירה, והשירה הזאת היא מדברת על גבהים עצומים של קריבת אלוקים, של מלחמת השם ברב העולם ושל הרגעת עם ישראל לארצו עד בניין מקדשו. כלומר, בעצם שרו את כל שירת התיקון של העולם. מאיפה הם עדיין לא למדו תורה בהר סיני? אלא שהיה כאן איזשהו מפגש עם האין סוף, כמו שאמרנו. בפנימיות התורה, הקב"ה לא מתכוון להעניק את עם ישראל בהנהגה של זוהר הנפים, אלא בהנהגה של עריך הנפים וזה העתיק הקדישה למעלה מזה. וזה בעצם קורה בקריאת ים סוף, שנקרא הסוף. הם גברו על הצמצומים, על הסופיים, על הסוף, על ים סוף. ומה שקורה העניין הזה הוא לא חיצוני שהם נפגשו עם מישהו בחוץ שהוא אין סוף, אלא זה עורר את האין סופיות של נשמתם. שירת הים זה פשוט שירה של הנשמה, הייתה כאן התפרצות נשמתית. וזה מה שחז"ל רומזים: ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל במרכבה. אז כן, שסיפרנו על מעשה מרכבה, אז הראו לנו שתנקוץ שבממן אמרו שירה. זאת אומרת, שרק אמרנו שיש כאן גילוי של נשמת ישראל. שירת הים זה גילוי של נשמת ישראל. זה היה משהו שהוא מעל העובה של הים, אבל אם לרגע אחד נפגשו עם כל עכשיו אנחנו נמצאים במדבר. המדבר זה פגישה עם האלוקות כשהאלוקות היא ללא לבושים.

המסע במדבר עכשיו מתחיל המסע, נדעו בזריזות. המסע המופלא הוא נמצא עם ארבע תחנות ממשפת ים סוף שנצאו אליה ועד הר סיני. המסע הזה קורה בפרשה שלנו. מהם התחנות שלו? אחד, מרא. שתיים, אילים. שלוש, סין שבו נפגשים עם המן. ארבע, מים ורפידים. במילים אחרות, הקב"ה עשה מסע שהנקודה שלו זה סעודה. כמו שכתוב בספר תהילים שעם ישראל שאל: היוכל אל לערוך שולחן במדבר? ככה מופיע בשורר את תהילים, ככה הוא כותב על המסע הזה. הקב"ה חורח שולחן במדבר. אז מהם התחנות של השולחן במדבר? תחנה ראשונה שותים מים, המים מרים, מכניסים כפית סוכר למים ומפחים מים מרים למתוקים. ככה מתבוננים יותר לעומק. מתקדמים, פתאום משם מגיעים לאילים. איך מתחילים סעודה? התחנה שותים מים, אחר כך מרסים. אז עשיתי זה ג'אלה, עשיתי תמרים, תמרים. אחר כך אוכלים לחם מן. בסוגריים יש שם קצת בשר, אבל זה רק בסוגריים. בעצם זה עיקר שם זה המן. אחרי שאתה אוכלת הסעודה, שאתה שותית מים, אכלת תמרים, אכלת את הלחם מן השמיים, עכשיו מה עושים בסוף האוכל? תצמא עוד פעם, שוב שותה מים. זה ארבעה תחנות: מים, תמרים, לחם, מים. אחלה ארוחה, בסדר? הבעיה היא שהארוחה הזאת יותר מדי ריסטורית. זאת אומרת, יש בה משהו בארוחה הזאת שהוא קצת אומר לי: אתם מכירים את המושג סאבטקסט? את האוכל, אבל נותנים לך רמזים שהאוכל הזה הוא לא בדיוק אוכל רגיל. ועכיו אני אלך מהסוף להתחלה, זה פשוט יותר בולט בתחנות של סופיות. בתחנה הסופית יש מים ברפידים, אבל תראו דבר מעניין. כתוב שם בפרק י"ז, אני קורא שם פרק י"ז, פסוק ד': והיצעק משה אל השם לאמור מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני. הוא אומר השם אל משה עבור לפני העם וקח איתך מזקני ישראל, כמו איתך שריקדו יותר והלכת. כלומר, קח את המטה ותלך, תעבור לפני העם. הנה העם, תעבור לפני העם עם המטה ותלך. העם צמא למים, משה לאן אתה הולך? שלום, אני הולך. ומי עומד לפניך שם? איפה זה שם? על הצור. איזה צור? בחורב. עצור ועצור מין המים. מה חורב? עוד לא הגענו לחורב, אנחנו ברפידים. התחנה הבאה עם ישראל נוסע, פרשה הבאה כתוב: עכשיו תתראו ביישוב מרפידים ועברו מדבר סיני וייחנו במדבר וייחד שם ישראל נגד ההר. חורב זה לא יודע עשרה קילומטר, לא יודע מרפידים. שם נמצא הר חורב. הוא מכה בצור בחורב. עצור וחורב מזכיר לכם משהו? בטח אחרי חטא העגל, הקב"ה התגלה למשה בנקראת עצור ושם היא גלה למשה סודות ג' מידות הרחמים. זאת אומרת שהמים שעם ישראל שותה ברפידים שבאו מסלע, הסלע לא היה ברפידים, הסלע היה הרחק. איפה הוא היה? בצור בחורב. זאת אומרת שמשה ייקע בסלע וחורב, זה הסלע שעליו הקב"ה מתגלה למשה בהמשך. זה הסלע של הר סיני, הסלע של הר גלה קב"ה ייתן לו סודות גמון הרחמים. מתוך הסלע הזה בוקע עליהם, בוקעים להם מים והולכת עמת מים או איזה זרימה של מים, איזה מין נחלון, ומגיע עד ברפידים. וכשעם שותה מים, הם לא שותים מים H2O, מים שותים מים קדושים כמו שהיה בבסלי, אבל הפעם זה לא בבסלי, זה מים מעצור בחורב. כלומר, אנחנו רואים שהמים האלה יש להם משהו מופלא. כאילו אתה לא יכול, איך תגיעו להר סיני בלי לשתות לפניכם את המים של הר סיני? שמעת בעה תקבלו את הר סיני. עכשיו תתראו, אבל אתם צריכים לשתות מים של הר סיני כדי לרוות. הוי כל צמא לכל המים. כלומר, יש כזה שהוא רוויה ממים נביאות. כן, לקחו לנו את נחל הרוגות והכניסו אותו לבקבוקים ומוכרו לנו את זה. זה מים מיוחדים, זה לא אין גדי. אתם מוכרים בסופר אם רוצים לקנות מים, יש כאלה ששואלים לקנות מים, הם לא מסתמכים על הברז. נראה להם שהמים בבקבוקים של הפלסטיק יותר טובים מהמים של הברז. אני לא כל כך קונה את זה, אבל גם אם פה אתה קונה בסופר מים, יש מים מאיטליה ויש מים מאין גדי. לקחנו מים אין גדי, אם תרחש קיבוץ אין גדי צריך ללכת לפרויקט אחר, תן את המים לטבע, לא משנה זה סיפור אחר. יש כאן מים שמגיעים מעצור בחורב.

המן והמים במדבר בסדר, בוא נעבור על התחנה הבאה. הבאה הכוונה בריברס. מה הם אוכלים? מן. מה זה מן? טוב, פה צריך שיעור שלם. ברור שהמן זה לא פטיטי לחם שעם ישראל אוכל אותם. כן, המן כתוב שהוא נראה כמו ברד דק ככפור, צבעו לבן כזרע גד. כתוב שיש לטעם שלו כתוב פעמיים, פעם אחת כתוב שהוא דומה לצפיחית בדבש, פעם אחת כתוב טעמו כטעם לשד השמן. לא משנה, אבל אם תדקדקו במן תראו שהמן זה אם אני מותיר לכם לחם מן השמיים, זה לא רק מן השמיים במובן של מאיפה הוא בא מהשמיים והכוונה שהוא בא מהשמימיות. וזה אנחנו יודעים מצד כל המצוות שקשורות אליו. כתוב אם אני מותיר לכם לחם מהשמיים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען הנסנו הילך בתורתיים לא. כלומר, המן הזה הוא בעצם דבר יום ביומו. מה זה דבר יום ביומו? דבר השם. כלומר, הוא בא מהדיבור האלוקי. זאת אומרת, כל יום הקב"ה מגשים את הרצון, את הרצון שלו, והרצון שלו להחיות אותך אדם בא בדמות אמן כל בוקר כשאתה מתעורר הקב"ה נותן לך מנת חיים. מנת החיים הזאת זה אמן. אנחנו לא מודעים לאמן, אבל הם חיו במקום, הם חיו במדבר בלי לבושים, והם כביכול אחד היה צריך לקבל את החיות של היום שלו, את החיות האלוקית. זה אמן. תן לי את היום הזה חדשים, תן לי את היום הזה של ארון חסן. כלומר, כשאתה בעצם מקבל את אמן, אתה כאילו מקבל את הרצון האלוקי ובשבילו הוא פותח את ידיו ומסביע לכל חי וחי במדבר רצון, את הרצון האלוקי, את דבר השם, את הרצון של השם שרוצה אותך היום הזה. אתה מקבל כאילו מנת חיים של היום הזה. זה אמן. זה בעצם הפנימיות של המזון. כשעם ישראל ניזון מאמן, הוא כאילו ניזון מהרצון האלוקי שרוצה אותי. אנחנו חיים, אנחנו יודעים בדיוק מה שהם רוצים איתנו היום הזה, אבל מי שאכל את אמן גם אנחנו אוכלים אמן, אבל אמן שלנו מלבש בהרבה לבושים של הבורקאס שאכלנו בערוכת ערב, לפיצה שהזמנו של פיצה פלונית ושל כל הכשכושים שאנחנו אוכלים. אז זה המון לבושים, אבל במדבר הם ניזונו מפנימיות המזון ממוצא פי השם שמחיה את הלחם. ולכן מי שניזון מאמן הרגיש שהשם רוצה אותי היום הזה, הוא נותן לי חיים של היום הזה. לכן כתוב שכל אחד טעם באמן טעם אחר. לא הכוונה כמו שחושבים בגן שאחד טעם טעם פונץ' בננה ואחד טעם טעם שוקרו בניל לא שנמדנו בגן. לא זו הכוונה. הכוונה שכל אחד לפי ההשגה שלו את עצמו ואת השם ואת תפקידו הוא טעם את טעם אמן. בעצם הוא טעם את סוד חייו של היום הזה. מחר יש לי יום אחר והקבלה שבחוציבה אותי לא תותירו מנו. מה זה לא תותירו? אני לא רוצה לאכול, אני צדיק, אני לא אוכל את כל המן. מה אתה צדיק? אתה חייב להיות ניזון עד הסוף מהחייעות האלוקית המחיה אותך. זה לא מתנה שאתה מקבל, זה חובתך. אתה צריך להיות חי מהחייעות האלוקית שרוצה אותך ולהוציא בכל הכלל פעם את החייעות של היום הזה. תן לי את היום הזה כמו שרבי נחמן אומר, אדם צריך להרגיש כאילו אין לו אלה את היום הזה היום, אם דקו לא תשמעו. זאת אומרת, זהו יש לי רק את היום הזה וזה העניין של המן, זה לא תותירו. ולכן מה שקרה לעם ישראל שהם אוכלו את המן, שהוא כל כך אלוקי כמו שכתוב בספרים הקדושים שיש לנו שרשרת מזון ניזונים ההליכים העליונים ניזונים מזיו השכינה. מזיו השכינה מתגשם אל המן, המן הופכת להיות מצב, המצב הופך להיות לחם חמץ. פעם בשיעורים לפסח בשיעורים לפסח אנחנו מדברים על זה והמן זה בעצם כאילו החיות האלוקית שגנוזה באוכל. אבל כשאתה אוכל, כשאתה במדבר אתה באלוקות בלי לבושים אז אתה בעצם ניזון מהחיות האלוקית שמחיה ככה, חשוף. ולכן מה זה גורם לעם ישראל שהוא נהיה יותר רוחני. לא ניתנה תורה אורי חזל, אלא לאוכלי המן. זאת אומרת תבינו מה קורה פה. אנחנו ברוורס ברפידים שתינו מים שבאו מעצור בחורב מים קדוים בסין ניזונו ממן מן. אנחנו האלוקות היא בתוכנו הרצון האלוקים מחיה אותנו פעמיים, גם בלחם הזה וגם במים האלה. אבל בואו נלך לתחנה הבאה ברוורס אילים. מה זה הדבר המוזר הזה 12 עינות מים ו70 תמרים? כאילו מה זה שכתבתו סיפור לא ידע שאנחנו נזהה מיד את הרמז 12 עינות מים מה זה לא ברור שזה מרמז על 12 שבטייה זה עם ישראל והמים האלה מזינים 70 תמרים מה זה 70 זה עם ישראל זקנים, זקנים קשורים לתמרים סדיק כתמר, יפרח אישה נביאה דבורה קראה לה בהפטרה, איפה היא יושבת תחת תומר. זקנים זה פריסה וגם יש מי שאמר שיש שבעים משפחות בעם ישראל, היינו בפרשת פנחס ושבעים יוצאים מצרים. אז כל משפחה יש לה זקן, אז כל שבט יש לו כמה זקנים. הזקנים האלה הם התמרים והתמרים מזינים אותנו. זקן מלמד אותנו תורה, אז בעצם כשאכלנו את התמר באילים, בעצם למדנו את ספר האילים של הרמק והתומר דבורה שלו. אתם יודעים שהבדואים במדבריות סיני איך הם מגדלים? הרי חום עצום זה שלוש קומות הגידולים שלהם. בהתחלה יש תמר והוא יוצר צל, ובתחת הם נותנים מטה כמו לימונים, ובתחת הם נותנים ירקות. שלוש קומות: תמר הוא מגן מהצל, לימונים, ירקות. אז אני אומר אולי הרמק היה שם גם מהתומר דבורה, גם מהאילים וגם ברדס רימונים. ככה זה ימצא בניות המדבר.

הוראת העץ במרה עכשיו אני הולך לחור לתחנה הראשונה של המים במרה. למה כתוב לי כזה דבר מסתורי? כתוב שם המים מרים ויוראו ה' עץ. הייתי מצפה שיהיה כתוב הרי העץ הזה, לא יודע מה זה העץ הזה, אבל העץ הזה זה כמו העץ הזה תמיד נראה. הייתי קודם אנשים זקנים שהם שותים תה שמים מקל קינמון בתוך התה. קיימת את זה? אתה ראית כאלה רק אנשים מגן מסוים נשארים איך עושים את זה? אז תמיד הרגשתי ככה הפסוק הזה ויוראו ה' עץ כמו הקב"ה שמראה לו מקל קינמון והוא היה שלח אל המים והם תיקו המים. אבל אני הייתי מצפה שיהיה כתוב ויוראו ה' עץ. מה זה ויוראו ה' עץ? ויוראו זה לא לשון להראות אלא לשון הוראה. התורה גם פה מכניסים את התורה. ויוראו ה' עץ בתיאור זה נכנס בעוד שם שם לחוק ומשפט והוא אומר בשמוע תשמע לכל ה' אלוקיך ואיזה כל ה' אלוקיים ואני מתה אותו אני תרואה עכשיו והישר ביניו תעשה ואז נתן לי מצוותיו ושמעתה כל חוקיו כל המחלה שחצת אני מצלם אליך כנראה שם רופאיך.

עץ חיים והתורה זאת אומרת יש כאן משהו מאוד מעניין. יש כאן אני חושב לעצמי אולי עץ זה מלשון עצה כי אני זכר בדברי הזוהר שהזוהר איך הוא קורא למצוות? הוא נהיג עיתין עצות כמו יורד לה' עץ. ה' נמד את התורה עץ חיים היא. אחי, אתם שומעים השיר שאתם שומעים בשמועת לפני מוסף כאילו לקחתו עץ חיים היא. עץ חיים היא המח זה זה מה גברי לי מתחיל אותו תמיד אני מפחד שמישהו מתחיל בצורה לא טובה. אז בעצם מי המחזיקים בה עץ חיים זה התורה. יש פה איזה עץ שנזרק ויורד לו ה' עץ וילמד אותו ה' עץ חיים. ולכן לא זוכר איפה ראיתי את זה אבל עכשיו הכל מובן. עם ישראל מתקדם במהלך המסע הזה פה זה ישיבה של לומדים בזוהר יומי אז מותר לי להגיד דברים שאני לא מבין אותם אתם תבינו אותם. בעצם ישראל מתקדם ועולה במהלך עשר הספירות הוא בונה בניין פנימי וככה זה הולך. התחנה הראשונה זה מים ממרה שמתמתקים על ידי עץ חיים זה בניין המלכות ספירת המלכות שהיא המלכות והרגליה היא לורדות מוות היא נמצאת על הגבול של בניין הקדושה בניין הקליפות ולכן יש ממש מר שמתמתק.

בניין פנימי של עם ישראל ואז יוצאים אל התמרים. התמרים זה לא רק שאנחנו יוצאים ממצרים ממרה, זה לא רק שאנחנו יוצאים ממצרים ממרה, אנחנו נכנסים לתמר שמסמל לנו פה את ארץ ישראל. והתמר הזה התמר זה דבש של התנ"ך. רץ זה שמן הוא דבש זה פרשוך הזה על דבש התמרים. מי אוכל דבש בתנ"ך? תינוק. ולכן השלב הזה שהתחנה הבאה שהתמרים היא בונה את הנהיג נצח עוד יסוד. הנצח עוד יסוד זה נקרא המוכין בקטנות. מתי האדם הוא נראה רק נהיג? רק שלו ספירות שהוא בתוך רחמימו כאילו אתה נמצא בתוך הרחם? ככה כאשר אתה בתוך הרחם זה ממשיך כשאתה תינוק אתה רק נצח עוד יסוד. אתם לא רואים אותי הראש לא נמצא, המרכז נמצא רק נמצא עם הרגליים. מתי אתה רק רגליים? זה התמרים של התינוק וזה המזון של התמרים ששם עם ישראל נמצא במדרגה מתחיל להתפתח ואז הוא מגיע אל המן. והמן בונה את החגת חסד גבורה תפארת זה מתחיל להתפתח ואז הוא מגיע אל המים בעצור בחורב. מה זה עצור בחורב? שם יהיה הר סיני שם יגיעים להיות רחמים כתר, כתר חכמה בינה. זאת אומרת יש כאן בעצם תהליך של בניין פנימי של עם ישראל.

סיכום פרשת בשלח ומה קורה בסוף הפרשה? נכון היום צריכים עכשיו להיכנס לארץ ישראל, בנינו את הכל, הכל מעולה. אבל אז מה המלאק? איך הוא מופיע פה? שעם ישראל למרות כל הגילוי הגדול הזה הם הגיעו לאיזשהו ספק. הם שאלו יש ה' בקרבנו עם עין. לא נכנס למה שעזור הוא יותר איזה פה אבל לא התפשט, יש ה' בקרבנו איפה? מה? לא ראית שה' נמצא בתוכך? ניזונת מהמים של מראה, ניזונת מהתמרים, ניזונת מהמן, ניזונת מהמים בעצור בחורב. ה' נמצא בתוכך, ה' בקרבכם בתוך גופכם. כנראה שאי אפשר להגיע לזה בלי לקבל תורה משמיים. תורה, פרשת בשלח בונה את התורה שבעל פה. תורה שבעל פה זה יצירה של עם ישראל. אנחנו מייצרים תורה, עם ישראל מגלה תורה. זהו, אבל כנראה שעם ישראל צריך את טיפות הגשם שעבורו בהר סיני. זה חיצוני, זה הקב"ה מתגלה באותות וגילויים נשגבים. אבל כל מה שקב"ה מגלה זה רק כמו גשם שבא לעורר את הכוח הפנימי של עם ישראל שנמנה הפרשת בשלח. כמו ששרו שני המשוררים וזמרים אביתר בנאי ואביב גפן, שאחד אמר יש שמיים מעלי והשני אמר יש בתוכי שמיים. מי צדק? שניהם צדקו. יש שמיים בתוכי זה פרשת בשלח, תורה משמיים השמיים פה בפנים בתוכי. אבל אי אפשר להגיע לשמיים שבתוכי לפרשת יתרו שיש שמיים מעלי. לסיכום, פרשת בשלח אומרת יציאת מצרים של פרשת בו זה לא מספיק כי זה יציאת מצרים מדינית פוליטית ותוך גדרי העולם הזה. עם ישראל צריך עוד לצאת מכל המייצרים, הוא צריך ללכת על המדבר להיות על נוותא בשכון, הוא צריך לחסות את הים את הסופיות, הוא צריך להגיע לאין סוף, הוא צריך להפגש עם הקבלים המבושים במדבר, הוא צריך להיות ניזון מהמזון שבונה את פנימיותו שהיא קשורה לאין סוף. כאן ישראל ואומנם היא תפעל בעולם כמו כל העמים יהיו לנו את הבעיות של כל העמים, אבל אנחנו לא נולדנו בעולם הזה, באנו מהמדבריות, באנו מתוך עולם הלאהי מאוד שהוא סוד נשמתנו. מתוכו אנחנו מבוא ונפעל אחר כך בארץ ישראל. הפרשה בונה את הכבישה הפנימית של כנסת ישראל. תודה רבה טובי שבאת שמח.