פרשת שבוע | פרשת ויצא, חלק א' | הרב שלומי

אז גם היום וגם מחר יש שיעור פרשת שבוע, פרשה ארוכה. עד שבע, נכון? אתה מנסה להפחית את האנשים? יש כלל, שבזמן לסיים עוד כמה שנים, אתה תעביר שיעורים. תמיד צדק שיהיה לך שעון, שידעו שכולם יודעים שיש לך שעון. אם אתה יכול לומר לאנשים, אתה היית מסיים, עשית את המחסר בצור, וכשאתה מגיע לעשות, דרך כלל אני לא אגיד בנצח שיעור בהמשך נתייחס לזה. פה אתה הרגת את כמה. בעזרת השם, בשש ורבע אני גמרתי. הוא היה לפני. כשתהיה חייל בצבא, וצריך להחליף מישהו לשמירה, תמיד תגיע דקה לפני סוף השמירה שלו. רק לא דקה אחרי. מגיע בזמן זה גם בסדר. אז ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. והפגע במקום והיה שם כי בא השמש. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא. בואו כנס למציאות של יעקב אבינו. יעקב בורח מפני שעשיו רוצה להרוג אותו. נכון, הוא גם קיבל מצווה מאמא שלו ואבא שלו למצוא אישה מבנות משפחת אברהם שנמצאת בחרן, כלומר בנות לבן, דודו של יעקב. אבל עכשיו יעקב הוא בבריחה.

פרשת ויצא ופרשת וישלח ליעקב אבינו יש לו שתי פרשות: פרשת ויצא ופרשת וישלח. ויש סימן מאוד נחמד. בתחילת פרשת ויצא כתוב: "ויפגע במקום והיה שם כי בא השמש". מה זה כי בא השמש? שקעה השמש, כלומר התחילה לילה. ודבר מאוד חמוד שבפרשת וישלח, אחרי שהוא נאבק בלילה עם המלאך, אז כתוב: "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל". ואז הוא נכנס לארץ ישראל. פנואל זה בדרך לארץ ישראל, זה מקום בעבר הירדן המזרחי, סמוך לירדן. שם הוא נכנס לארץ. אז כשהוא עוזב את ארץ ישראל כתוב: "ויפגע במקום והיה שם כי בא השמש". וכשהוא חוזר לארץ ישראל בתחילת הפרשה כתוב: "ויזרח לו השמש". אז אפשר לראות בצורה סמלת שפרשת ויצא היא פרשה שהקורא נמצא בה בלילה, בלילה שווה גלות. הוא הולך להיות בחרן כמה שנים? עשרים שנה. איך אני יודע? הוא אומר: "זה לי עשרים שנה בביתך". הוא עבד אותו בעבור בנותיו ארבע עשרה שנה, שבע ושבע, ועוד שש שנים בעבור הצאן. עשרים שנה עושה יעקב בגלות שלו בחרן, וחוזר בפרשת וישלח לארץ ישראל. פרשת ויצא, הפרשה שלנו, היא פרשת הגלות של יעקב. פרשת וישלח היא פרשת ארץ ישראל של יעקב. כשנגיע לפרשת וישלח נראה כמה שבישלח היא ארץ ישראלית, ואילו הפרשה שלנו היא פרשת הגלות. וסימנך? כי בא השמש, שקעה השמש, כלומר ירד הלילה, ירד הגלות. רק שם וזרח השמש. כמובן היו הרבה לילות ובקרים במשך עשרים שנה, אבל מבחינה סמלית מסמנים לנו כאן שפרשת ויצא זה פרשת הגלות. עכשיו תראו מה משמעות הגלות. בעצם הוא אמור להגיע לחרן, אבל הסיפור של חרן מתחיל רק בשני של הפרשה, תראה כפתית, בישר יעקב רגליו וילך רצה בני קדם. ומה קורה פה לפניכם? הוא נתקע במקום שנקרא בית אל. וירדה שם השמש והוא נשאר לישון שם. ושם קורים דברים מופלאים. בואו נתבונן בהם. שימו לב, שגיבור הפרשה, בשלב הזה כשהוא נמצא בדרך לחרן והוא רק מגיע, הוא יצא מבאר שבע, הלך, הגיע לבית אל. ואז שקע השמש, ואז הוא אסף מאבני המקום, והוא שם מתחת לראשו וישן.

המשמעות של האבן עכשיו, אם תשימו לב לפרשה תראו, שהגיבור של הפרשה זה האבן. למה? כתוב: "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו". זאת אומרת, מלמדים אותנו כאן, אתם יודעים, ילדים קטנים יש להם לפעמים ככה, עושים להם חוג הישרדות. מכירים את החוגים האלה שעשו מילדים? הישרדות. אז יעקב אבינו כנראה היה בחוג להישרדות. והוא למד איך נשאר לשטח. הרבה אנשים שמגיעים לשטח הם לא נרדמים. זה לא טוב. עדיף שתדע לישון בכל מצב ובכל חור, במיוחד אם תהיה חייל קרבי. אז יעקב אבינו כנראה למד את זה. אז הא עושה כמה אבנים ושם לו אותם ככרית. ואז הוא נראש אותם. עובדה כזאת טכנית. וכך מאבני המקום עצמו. ואז כתוב: "ויקץ יעקב משנתו ויאמר, אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ויאמר מה נורא המקום הזה". סליחה, קמתי הפסוק הבא. "וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ויעשה אותה מצבה". כלומר, האבנים האלה שהזכרנו בתחילת הסיפור, שזה אבנים פשוטות, אז הוא הפך אותם למצבה. מה זה מצבה? קבר. קבר, לקבור. מה? אה, כי אתה מדבר על מצבה בימינו. שזה מצבה על קבר. אולי אתה נזכר במצבה שיציב יעקב על רחל אימנו. אז זה לא רק בימינו. אבל מצבה בתנ"ך, מה זה? סוג של פולחן. אנחנו יודעים שיש לנו מזבח, ויש לנו מצבה. למשל כתוב, המצבה זה מילה נרדפת למזבח. יש איזה סוג אחר. יש מזבח ויש מצבה. זה בעצם מבנה, שאדם בונה, כדי להקריב עליו קורבנות. אז יעקב הוא לוקח את האבן שהוא שם ככרית לראשו. זה אחר כך, כתוב שלקח מאבני המקום. ברור. אתה אומר, לא שכב אבן. נכון. יפה, שאלה מצוינת. תשמור אותה, כי אני אצטרך אליה. אבל לפי הפשט הוא לוקח אבן מאבני המקום. אבל חזרת דרשים שהוא לוקח מאבני המקום הרבה אבנים. יש את המדרש הידוע שהם רבו, אחרי זה נדבר עליו. אבל כשהוא קם הבוקר כתוב, הוא ייקח את האבן אשר שם מראשותיו. זה ממש זה אבן אחד. בלי קשר למדרש, הוא ייקח את האבן. הוא הפך אותה למצבה. כלומר הוא הפך אותה למבנה, שהוא מקביל למזבח, כשמקריבים לנו קורבנות, הוא יקריב קורבן, הוא שם אותה מצבה. הוא יקריב קורבן, תראה מה כתוב, ויצוק שמן על ראשה. מה זאת אומרת, ייצוק שמן על ראשה? יצק, שפך, שמן על האבן. הרי, כשאנחנו מקריבים בבית המקדש קורבנות, את הכבש אחד, תעשה לו בוקר. אבל מה מקבל עם הכבש? מנחה, בלולה, בשמן ונזכור. כל הקורבנות של עם ישראל, הם בנויים מכבש, ודגנתי ראש ויצר. כמח, עם שמן, ויין. אז אין לו כמח כנראה, אין לו יין כנראה, יש לו שמן. הזכרו שיש לו שמן, כי השמן בכרח של יעקב הוא חשוב. יש לו שמן, והוא יוצא כשמן, זה הקורבן שלו. אחד יש לו כבש, אחד יש לו שמן. זה מנחה. הוא מקריב קורבן מנחה, וייצאו כשמן הראשם.

הבטחת יעקב פה נגמר הסיפור של האבן? לא. זה יקרה עד שהמקום הוא בית אל, למרות שהבית, קוראים לזה בית אל לפני כן, אבל הוא דרש, לא משנה, לא נכנס לזה עכשיו, זה היה הקורבן הידר למור. אם יהיה אלוהים עדי, הוא שמרד לי בדרך הזה אשר אנוכי הולך, ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלוהים, כל מה יום אני אלך לגלות, ואחזור בשלום, ואני אסרוט את הגלות, כמו משהקורטון והסרדות. אם אני אסרוט את הגלות, אז, והאבן הזאת, אשר שמתי מצבה, מה יהיה? האבן הזאת? בית אלוהים! מגניב. מה הוא בעצם אומר? המצבה הזאת, מה היא הולכת להיות? בית המקדש. אז מה המשמעות של האבן הזאת? היא הופכת להיות אבן ליסוד. האבן פינה מה שנקרא, כן? אתם מכירים את הדבר הזה שנקרא תקס הנחת אבן הפינה? כן? זה לא רק ב… לא, יש לדעת, אני זור, כשהייתי צעיר, לפני מיליון שנה, שבנו פה את הבניין הזה, אז היה פה תקס הנחת אבן הפינה. נדמה לי שאני ברחתי באמצע, כי לא גרתי פה. כן, ונפטרי בנט היה פה. זה היה עוד לפני שעור השבשלה. שהוא היה בדרך. כן. אבל אז הוא היה בניין. אז… אני זוכר שהוא היה פה, בהנחת אבן הפינה. כן? וגם הרב מזוז, הרב מרי מזוז, הוא גם היה פה, בהנחת אבן הפינה. אז… אז בקיצור, ההנחת אבן הפינה, זה אומר שאדם בעצם שם אבן, והוא אומר, האבן הזאת תהיה בניין גדול. יעקב אבינו מניח את אבן הפינה לבית המקדש. ואז מה הוא עושה? הוא הולך לבית המקדש, פוך, לא אני הולך עכשיו לגלות. אבל אני הולך לגלות עם הבטחה שאני אבנה את בית המקדש. כלומר הוא הולך לגלות מתוך הבטחה כזאת, שאני הולך לגלות, אבל הגלות היא זמנית. אני עוד אחזור לפה. לא רק שאני אחזור לפה, אני אבנה פה את בית המקדש. הוא נודר נדר. דרך אגב, הנדר של יעקב מזכיר לי נדר אחר. לפני שמונים שנה, היה יהודי באירופה, במזרח אירופה, שנדד בין סלובקיה להונגריה בימי השואה. וקראו לו הרב ישחר טייכטל. היה רב חסידי. בקיא בתורה באופן מדהים. גם בנגלה, ויש לו שוט, גם בנסתר, בחסידות, בספרי האמונה. והוא היה מאנשים מהקהילה החרדית שהנגדה לציונות. והנה הגיעה השואה. והגרמנים הולכים וכובשים את אירופה ואת העולם. והגרמנים מוציאים מן הכוח אל הפועל את התוכנית שלהם להשמדת עם ישראל. והוא רואה את כל זה, ואומר לעצמו, איך טעינו? איך התנגדנו לרעיון של סביבת הגולה והעלייה לארץ ישראל של הציונים? זאת הייתה טעות. ואז הוא יושב במקום שבו הוא היה עדיין יהודים יוכלו להונגריה, מי שמכיר את ההיסטוריה של השואה בצורה מדויקת, להונגריה, יהודים יוכלו לחיות עד השנה האחונה, לחיות בתנאים קשים מאוד ובסבל, עד השנה האחרונה של השואה. זו הייתה תוצאה של הסכם בין מנהיג הונגריה לאיטלר, שכאילו הוא היה איתו ולכן בשנה האחרונה, ברגעים האחרונים של השואה, לקחו את כל יהודי הונגריה להשמדה. אז לכן, הם עוד היו יכולים לראות מה עשו ליהודי פולין וליהודי צרפת ולהבין דברים. צדיק זה את ראשו, אבל בסופו של דבר האבנים יתאחדו לאבן אחת. זה חזון של אחדות ישראל, שמתחיל עם יעקב אבינו וממשיך לאורך הדורות.

חלום יעקב והנדר יעקב אבינו יוצא לגלות עם נדר גדול, שהוא יחזור ויבנה את בית המקדש. הגלות כולה היא נדר וחלום, והתפקיד של הגלות זה להעצים את החלום. בלילה חולמים וביום מגשימים. יעקב אבינו מתחיל את החלום ונודר נדר לבנות את המקדש, כאילו הוא קושר את עצמו לארץ ישראל כשהוא יוצא לגלות.

אחדות האבנים יעקב אבינו מבין שהבניין של בית המקדש קשור ל-12 אבנים, וזה לא יהיה פשוט. יהיה מאבק וכל כוח בעם ישראל יגיד "עלי יניח צדיק זה את ראשו", אבל האבנים יתאחדו לאבן אחת. זה חזון של אחדות ישראל, שמתחיל עם יעקב אבינו וממשיך לאורך הדורות.

האבנים והאחדות האבנים שרבו ביניהן מסמלות את המתח בין השבטים, אך בסופו של דבר הן מתאחדות לאבן אחת. זהו חזון של אחדות ישראל, שמתחיל עם יעקב אבינו וממשיך לאורך הדורות. יעקב אבינו מבין שהבניין של בית המקדש קשור ל-12 אבנים, וזה לא יהיה פשוט.

חזון הגלות והגאולה הגלות היא זמן של חלום ונדר, והתפקיד שלה הוא להעצים את החלום. יעקב אבינו יוצא לגלות עם נדר גדול, שהוא יחזור ויבנה את בית המקדש. בלילה חולמים וביום מגשימים. יעקב אבינו מתחיל את החלום ונודר נדר לבנות את המקדש, כאילו הוא קושר את עצמו לארץ ישראל כשהוא יוצא לגלות. צדיק זה את ראשו אני מבטא את האמת ואת ההמשך של אברהם, יצחק ויעקב. כל אחד יגיד את זה על עצמו והחידוש יהיה שלא ייפרדו, לא כמו ישראל שעזב, לא כמו עשו שעזב. אלא כאן מיטתו של יעקב תהיה שלמה וכל השלמות של כל האבנים ידחסו לאבן אחת. זה פלא עצום, כמו שכל הבנים דחוסים אצל האבא ואצל האמא, ככה כולם התאחדו. לימד אותנו את זה אליהו הנביא.

אליהו הנביא וקשר הבנים ולכן אליהו הנביא נפרד. הנבואה של התנ״ך נפרדת בפסוק של אליהו הנביא: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום השם הגדול והנורא". מה עושה אליהו הנביא? וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. בן ואב, אבן. אליהו הנביא רוצה לקשר את הבנים אל האבות. כשהבנים מתקשרים אל האבא, אז הם מתאחדים כי מן האבא אחד הם יצאו. עכשיו יעקב הולך לחרן עם המון כוח, עם המון חלום. כשהוא מגיע לחרן שוב הוא יתקל באבן. מה יש ליעקב עם אבנים? האבן גדולה על פי הבאר. מה סוד האבן שגדולה על פי הבאר? בעזרת השם מחר בחיים של עצמי.