בוקר טוב לכולם. אנחנו נכנסים לפרשות שמדברות על קורבנות. יש להן משמעות גדולה, במיוחד כשקוראים אותן באזור פסח. שימו לב שהקורבנות חייבים להיות תמימים. הקורבן שהאדם מקריב אינו בא להביא משהו חיצוני או כדי לצאת ידי חובה. זה לא משהו חיצוני אלא קורבן שאמור לשנות את האישיות. אדם כי יקריב מכם, אני מקריב את כל כולי. הרב קוק כותב במאמר שנקרא "טללי אורות" בספר "מאמרי ראיה" שהרעיון של קורבנות הוא לקחת את הנפש הילדותית ולהעניק לה מימד יותר הכרתי ועליון. התפילה, כנגד הקורבנות, גם היא יכולה להיראות לנו פעמים רבות כמשהו חיצוני, אך היא אמורה להיות משהו פנימי ומשמעותי.
הפער בין תקופת המקדש להיום הפער הגדול בין תקופת המקדש לתקפתנו הוא שאנחנו לא מרגישים את הקדוש ברוך הוא בעולם הזה. כשהנבואה פסקה, השכל החליף אותה. זה טוב מצד אחד, כי אז אפשר לברר דברים שלא בררנו בתקופת הנבואה. אבל המצב כיום הוא שאדם מגיע לתפילה מתוך שכל ולא מתוך רגש. התורה והתפילה, האיש והאישה, השכל והרגש – כל אלה צריכים להיות מחוברים. כשאדם שתפילתו מחוברת לתורה שלו, הוא יכול להתייחס לאשתו אחרת. אבל כשיש נתק, התפילה היא קרה ולא תמימה.
החכם והתם באגדה באגדה של פסח יש ארבעה בנים: חכם, תם, רשע ושאינו יודע לשאול. החכם שואל שאלה הלכתית, בעוד התם שואל מהותית. החכם מייצג את תורת הגלות, בעוד התם מייצג את תורת ארץ ישראל. החכם שואל מה צריך לעשות עכשיו, בעוד התם רוצה להבין את התוכן הפנימי. בסיפור של רבי נחמן, החכם לא פוגש את המלך כי הוא פועל רק מהשכל. התם, לעומת זאת, פועל מתוך רגש ואמונה ולכן יכול לפגוש את המלך. התפילה צרכה להיות מתוך רגש ולא רק מתוך שכל.
הקשר בין תפילה לקורבנות הקרבה היא המצב שבו אתה מצליח להגיע לשלמות בשבת. הקרבה שאתה מביא אמורה לחפר על החטא. האם בתפילה אנחנו מרגישים תחושה של חיות או שזה מלל? התפילה אמורה להרגיש כמו הקרבה אמיתית. מקובלים יושבים מול הכוונות ומרגישים תחושה אמיתית שמשהו מכוון. הם לא חושבים עליה בסכל, אלא חשים אותה. התפילה אמורה לחבר בין השכל והדמיון, להוריד את התורה לחיים עצמם.
תפילה מתוך דמיון ורגש התפילה היא בדממה מחשבתית ולא אמורה לבוא בצורה של חוכמה. בתפילה אנחנו פונים אל האינסוף בעצמותו. דרך האינטואיציה והרגש אנחנו יכולים לפגוש את הקב"ה. התפילה אמורה להוציא לפועל את השכל של התורה בכוח הדמיון. לפני התפילה חייבים להפעיל את השכל כדי להבין על מה מתפללים. השכל והדמיון צריכים להיות מחוברים כדי שהתפילה תהיה משמעותית. החטא הוא דמון לא נכון, ולכן התפילה אמורה לתקן את הדמיון ולהחזיר אותו למקומו הנכון. אה, אני עכשיו רוצה לדמיין פה איזו תחושה שהנה, אני מרגיש עכשיו טוב עם עצמי. והדמיון הזה הוא דמיון שקיעי, הוא לא דמיון אמיתי. זה דמיון ללא שכל. אז אם הדמיון הזה ללא שכל, זה דמיון לא נכון. וככה החיים מופיעים נכון. איך מופיעים נכון את הקב"ה? איך מופיעים נכון את השלמות האלוהית? שהדמיון והשכל מחוברים, זה נקרא נבואה. שאני מבין בדמיון שלי מה יהיה בעתיד, אבל בצורה נכונה. בתפילה, זה כאן נבואה. לכן, תימדים ש… תיקנו שלוש תפילות ביום, להגיד את אותם מילים. באופן של אפשר לומר, שיטה נבואית שכזו.
דמיון ונבואה למה? כתוב, ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק בנו, בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם. מה זה קדמה אל ארץ קדם? זה ארצות המזרח. אברהם שולח לבני הפילגשים לארץ קדם, ארצות המזרח, ונתן להם מתנות. מה זה המתנות? אמר רש"י, שם של טומאה נתן להם. אף שרקי מסביר. מה זה שם של טומאה? מנטרה. מה רע במנטרה? מנטרה זה כלי. שאתה חוזר על אותם מילים, כדי להגיע לתודעת חיים גבוהה יותר. להגיע לנבואה, גם. עכשיו, למה זה טומאה? אם זה חסר תוכן, זה טומאה. כלומר, אם אתה לא עושה את זה מתוך קדושה, מתוך מימד עכשיו של, זה לא רק כלי חיצוני כדי להגיע פה לאיזה חיבור פרטי עם עצמי, כמו שעושים במדיטציות המזרח, שאני מתחבר עם האגו שלי, עם הפרטיות שלי, אפשר לומר עם הגוף שלי. אני מתחבר עם הנשמה שלי, עם האינסוף, עם כלל ישראל, עם תיקון העולם.
תפילה ומנטרה אני מתחבר עם הפרטיות שלי, מרגיש את עצמי יותר. נחמד מרגיש את עצמך. אבל זה אגואיזם צרוף. אני רוצה להגיע דרך המנטרה הזאת, למימד כללי יותר. וזה מה שעושה התפילה. הסיבה שתיקנו לוש תפילות ביום, זה הנקודה של המנטרה. זה להחדיר לעצמך, לתודעה, את האידאלים שיש בתפילה. זה כהן נבואה. זה לא שכל. מה היא אחורה? בן אדם שכלתן שואל, הוא גם כאלה לפעמים, מה אני צריך לחזור 3 פעמים ביום? אמרתי את זה כבר בבוקר. למה צריך לחזור 2 בערב? אז התשובה היא, שאתה פשוט כל כך פועל מהשכל, ולכן אתה אפילו לא פוגש את הקדוש ברוך הוא בתפילה, אתה פוגש את השכל שלך בתפילה. אתה לומד גם בתפילה. במקום שאתה בתפילה, אתה רגיש.
כוח התפילה באיזה תפילה? היא ממשיכה את השעות. אבל מה קורה לאנשים? אתה לא מרגיש כלום בתפילה. אני הלכתי שם, יאללה, זריז. כי אתה לא… אתה מת בתפילה. אתה לא מרגיש תחושה של… מהאינטואיציה שלך, אתה לא חש את אלוהים. אתה חש שכל. אתה חש כוחות. אתה עכשיו מתפלל על רפואה. אבל אתה לא מבין איך זה קשור לתיקון העולם, לאינסוף שאמור להופיע במלא הרזדיה את השם. אתה לא מחבר את עצמך לכלל ישראל, אתה לא מחבר את עצמך לתכלית, אתה לא מחבר את עצמך לשלמות העולם, להופעת השלמות במציאות, ששם יופיע הקדוש ברוך הוא. אתה פרט. אבל, וכאן עוד נקודה, אתה, גם כאשר יצא לו מנהל של שלוש קצוות, הוא עדיין היה שמח. אתם מכירים קצת את הסיפור, נכון? אני לא מחדש לכם. נכון, אתה מצא לו סיפור של שלוש קצוות ואתה היה שמח. מה זה שלוש קצוות? מסביר רבי נחמן, שהייתה לו נטייה אל הפרט בתפילה. גם אחרי כל מה שאמרתי עכשיו, יכול להיות שבתפילה הבאה, אתם תנסו לכוון, אני מציע לכם תפילת עמך של מימון. אתם יכולים לראות את הפירוש שלי, יש את הפירוש של הרב אבינר גם, על התפילה.
הבנת התפילה איך קוראים לו שמה? התחלת, התחלת, אתה רואה שהתחלת? מה השם שלו, ברח לך? תפילת עמך. תפילת עמך של הרב אבינר. גם יש פה ממש על כל התפילה, מי מודה אני עד אלינו משבח? כמובן, לא אותו טוב משלי, אבל אני מציע את שלי בגלל שאני מאוד מאוד אובייקטיבי. אם אנחנו לא מבינים לפחות מה אנחנו אומרים בתפילה, מה זה, מה זה האל הגדול הגיבור והנורא? מה זה האל הגדול הגיבור והנורא? אם אתה לא מבין שגדול, גיבור ונורא זה לא אותו דבר, אז אתה בבעיה, אתה לא באמת מתחבר, הרי המילים האלה שכתבו חז"ל, זה מילים כדי להכניס את תוכן הנבואי בתוך התפילה. אם עכשיו אתה אומר לי, מי יכול להגיד לי איתך חוכמה בינה ודעת, אני לא יודע מה הבדל בין חוכמה לבין בינה לבין דעת. עכשיו, לא רק בממד השכלתן, בממד הרגשיך, אתה אמור להרגיש את זה, אתה אמור להופיע בתחילת הבריאה, אז אתה לא מחובר לתפילה, אתה אומר מילים, אבל אתה עוד לא בנקודה שמה שדיברו עליה חז"ל, שנקודת הנבואה שעכשיו אמורה לפעום בך הצורה של תיקון העולם מתוך הדבר הזה. אנשים מתפללים, אני ממש זוכר כאילו, שאני מתלמידים ושואלים, עד רפאינו, עוד איכשהו אני יכול להתחבר לתפילה, אני ברך עלינו, זה כזה, כזה כללי כזה, לא מחובר אליי. עכשיו, בוא נגיד, גם רפאינו זה כללי, אתה לא אומר רפאיני, אתה אומר רפאינו, ובראש אנחנו פרטיים כל כך, אנחנו תוקעים באמצע ברכה כללית את הפרט. מי דיבר עליך בכלל? בחוננו מאיתך, חוכמה, חוננו ברפאינו, באשיבנו, לא אשיבני ולא רפאיני. אתה מדבר על עצמך בתוך תיקון העולם. אבל אנחנו כל כך פרטיים שאנחנו שוכחים.
הבנת התפילה והכוונה אבל גם אחרי זה, גם אחרי שהתפללנו, יכול להיות שגם אל פעמים אנחנו נדמיין לא נכון. אנחנו יהיה ממינה לשלוש שלו כשסבות, אנחנו לא נדע לדמיין נכון. השכל לא שותה הדמיין בצורה נכונה. גם אז, יש תם. תראו שקין לא צריך להביא קורבן. למה קין לא צריך להביא קורבן? כי הוא לא צריך להכיל את הנקודה של הענבה. קין אמר, מה פתאום? אני טועה? הקב"ה אמר לו, תשמע, הכל בסדר, תעשה תשובה. קין לא יכול להכיר בתשובה. קין הוא הממד של החכם. הוא היוול לממד של התם. קין הוא… זאת אומרת, אני טעיתי? לכן החכם בסיפור, הוא עשה את הטעות הכי קטנה בווי צורף יעי זהב, הוא עשה את הטעות הכי קטנה, אף אחד לא ראה את זה. הוא לא היה מסוגל להכיל את זה. זאת אומרת, העולם מושלם. לכן גם קין חז"ל אומרים, שהיה בחינתו הוא טוב. זה הכוונה היא שזה בחינת העתיד, אבל ללא הכלים של ההווה. הוא כבר הגיע למצב שאין הבדל בין בעל החיים לבין אדם. כלומר, חזון הצמחונות הרחוק כבר עכשיו. יש תהליך להגיע לשם. לא, הכל כאן ועכשיו. לכן החכם הוא לא מסוגל להכיל, הוא רוצה להרשיף תחושה של שלמות. רגע, תהליך. זה גם עוד נקודה. שהקרבה היא לא בום טרח, היא קרבה. אילא אני מתקרב לאט לאט. גם התפילה. איך היית תפילה? תשמע, לא הצלחתי. אה, אז אם לא הצלחתי, התפילה שלו שווה כלום. יש יותר מינים כאלה. אבל לא הצלחתי לכוון בכל מה שכתבת בספר שלך, הגיון ליבי, זה היה שלא שווה כלום. לא הבנת כלום. אז לא התפללת. כל מה שאמרו על התפילה זה לקרב אותך. אם הגעת לשלמות בתפילה, הגעת לנבואה, לא, אתה יכול ללכת. הכל בסדר. כל הנקודה שכל החיים אתה עובד על זה. והמנטרה היא מיום ליום יותר ויותר ויותר במשך שמונים שנה. לא שמונים שנה נדבר, אבל זה תהליך. ואתה מתענג בכל רגע. אתה מוצא את המלך, אני לא באמת יכול להכיל את האינסוף. אבל במעט תחושה שעכשיו הרגשתי, אני חש את המלך, אז אני אברש עם המלך. זה הטעם. הוא לא מחפש שלמות חיצונית, הנה איזה דמיון חיצוני, איזה יופי הוא. לא, אני מחפש באמת השתלמות פנימית. עוד קצת. עוד השתלמות. בהתחדשות פנימית לא יש תחדשות חיצונית. לכן גם הטעם, תשימו לב בסיפור. בים לאותו מאכל כל יום, באותו לבוש, אבל הוא מרגיש התחשות. כאילו זה משהו אחר, כאילו זה משהו שונה. למה? אני יודע, אני מתעלה את אותה תפילה כל יום, אבל אני מרגיש התעלות בתוכי. התעלות פנימית בתוכי. אבל כל יום אני מתעלה עוד. ולכן אני עדיין שמח. למרות שצא לי מנהל שלוש צוות, יכול להיות שעדיין אני לא הגעתי לתפילה בשנימות, אבל התקרבתי עוד קצת בתפילה. נבנה בתוכי עוד קצת בניין ירושלים היום בתפילה. זה הטעם. עכשיו, תשמע, אם לא כיוונתי בכל התפילה, אז עכשיו מה זה גם כוונה בכל התפילה? להעביר את כל המילים בראש. לא. הרי ברור לך שתמיד יש אין סוף לחוש. אבל מה אתה רוצה? אתה רוצה להעביר את כל המילים בראש ואז זה נקרא כוונה. לא! לחוש כמה שיותר עוד ועוד. ברור לך שכמה שאתה חוש היום, זה כלום. מה שאתה חוש בעוד שנה ועוד שנתיים ועוד מאה שנה. ואם תחשו שהגעתי לתפילה בכוונה, אין דבר לתזה. מה, הגעת לנבואה? אה, אנחנו צריכים לדעת. תעדכן אותנו. הגעת לנבואה, הגעת למדרגת משה, הגעת למדרגת משה, הגעת למדרגת אדם הראשון. תמיד יש מה להתקדם. גיא, הצליח שמילה של שלום לקצוות, אני שמח. זה הטעם. בזה האדם יעקב מכם. וזה התמימות של הקורבן. וזה הקרבה שאנחנו חייבים להתקרב עוד ועוד. ואני לא ניגש לתפילה דרך השכל. ואני לא ניגש היום לחיים דרך השכל. למדתי אוקיי, יש את הלימוד, זה יש שם בשכל, אבל אחרי זה, כשאני ניגש לחיים עצמם, באמת, יש מציאת חן. באמת, היא אומרת המילים שצריך להגיד. באמת, היא אמרה, מה זה דובר עם ככה? יכול להיות שיש מלא מלא פרטים, אבל רגע, באינטואיציה שלך, אתה חש שבאינטואיציה שלך, זאתי, אתה חש שבאינטואיציה שלך זה נכון, זה הטעם. הוא חש מבפנים. לכן הוא גם יותר מדויק, ולכן הוא גם אדם מראש מהעבודה שלו. הוא לא צריך להחליף עבודות כמו החכם. אנחנו חייבים לסיים. בוקר טוב.
