פרשת שבוע| פרשת שמות- ימיו הראשונים של משה| הרב שלומי

פרשת שמות היא ארוכה, והיא מתארת לנו שלושה חלקים. בחלק הראשון זה הרקע של שיעבוד מצרים והרקע של גדילת משה. החלק הראשון מתאר את המצב של עם ישראל, ופתאום הפרק השני מתאר בצורה אנונימית סיפור של תינוק שנולד והופך לנער נכפתי ומתגלגל למדיין. החלק השני של הפרשה מדבר על הנבואה הגדולה שמשה מקבל בסנה. וזה נבואה מאוד ארוכה כי היא מתגלגלת למסע ומתן, דו שיח, די סתום. אחד הפרקים הקשים בתנ"ך, חלק מהפסוקים שם של מה תוכן השיחה בין הקב"ה למשה. והחלק האחרון של הפרשה מדבר על הביצוע שנכשל. הסוף הוא עצוב. בעצם אפשר להגיד שהשליחות נכשלה.

גיל משה והשליחות משה רבנו, לפחות לפי פרשת ואירה, כי בפרשה שלנו לא כתוב גילאים של משה, אבל בפרשת ואירה כתוב שהוא עומד לפני פרעה בגיל 80. גיל 80 זה נורא גדול. זה מאוד מאוד גדול, אנשים בני 80. אז יוצא ששמונים שנה עד שהוא מגיע לפרעה. זה ממש קשה להבין את זה, כי מה היה שם כל השנים הארוכות? מתי היה הסנה? קרוב לגיל 80. אולי היה סנה… יש כל מיני מדרשים מופלאים. היו כל מיני תהליכים ארוכים שהיו שם. איפה אפשר לדעת? מבחינתנו זה לא שואל מה ההיסטוריה, זה שהתורה כותבת לנו את פרשת שמות בלי גיל. רק בפרשת ואירה יש גיל, כאילו משאיר לנו את התחושה שפרשת שמות היא שייכת לאיזשהו עבר די סתום. ורק פרשת ואירה מתחיל סיפור של הצלחה. שליחות למשה, שליחות לפרעה, מכות, תהליך, שבסוף, אם אמן אותי, יציאת מצרים.

גידולו של משה בפרשת שמות יש שני פרקים בעולמו של משה. הפרק שהוא במצרים, הפרק שהוא במדיין. והפרק שהוא במדיין זה פרק שאנחנו לא יודעים, משה רואה את הצאן, כמה שנים הוא ראה הצאן? האם הסנה זה איזשהו ילוי של כמה ימים, או גילוי מתמשך? האם המשא והמתן היה אולי משהו שהתורה מתארת אותו כאילו בפסוקים קצרים, אבל אולי הוא בעצם היה שנים של דו שיח מתמיד של משה ומשימה. לא יודע, קול מאוד סתום. בואו נראה שנייה אחת את משה, איך הוא גדל, כפי שביקשת שבזה נדבר. ואז לעבור לסיפור של השני. הרבה דברים שאני אגיד עכשיו בסיפור הראשון של איך הוא גדל משה זה ממוסס הרבה על ייעוניו של הרב סנה. משה גדל באופן הכי מושלם להיות משהו אחר כך. המושיע הגדול ונותן התורה. בואו נראה איך הוא גדל. כתוב כאן, ויגדל משה ויצא אל אחיו ויער בסבלותם. איך הוא ידע שהם אחים שלו? הרי הוא גדל כבן בתיה, כבן בת פרעה, כלומר, כנכד של פרעה. ככה הוא גדל. כבן נעומת של בת פרעה, כנכד נעומת של פרעה. אז הוא גדל בתוך בית המלוכה המצרי, ואיך הוא ידע שאלו הם אחיו? הדבר הזה מוליך אותנו אל גיבורת הפרשה, בת פרעה. אולי נקרא לה בתיה, כפי שחז"ל רואי.

בת פרעה ומשה משפחה מבית לוי נולדת לילד והילד תינוק, ואי אפשר יותר להחביא אותו, להצפין אותו. משום שיש גזירה, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, והיה ניסיון להחביא אותו, אבל באיזשהו שלב אי אפשר להחביא אותו. שלושה חודשים זה עבד, אבל זה לא יעבוד עוד. ואז המשפחה עושה מעשה שהוא תמוה, לשים את התינוק בתוך תיבה, בסוף, בשפת היאור, האזור הביצתי, שבו גדל סוף. מה בדיוק אמור לקרוא לתינוק הזה? מה פשר המעשה הזה? מה תינוק יכול לעשות בתוך תיבה בסוף, ביאור? אז כן, מעמידים את אחותו, כדי שהיא בעצם תבית מה קורה, שתוכל… יש פה סוג של למסור את משה לשמיים. זאת אומרת, זה כאילו המשפחה הדעת אי אפשר לשמור אותו בבית שלנו. אז בעצם אנחנו לא נחכה שיבואו מלשינים או מוסרים ויזרקו אותו ליאור. אבל אנחנו נעשה משהו שנותן לו איזשהו סיכוי שיקרה איזה משהו פעילי. ומה שקורה זה משהו שמפתיע את כולם. באה בת פרעה ואוחצת. והיא מזהה בבירור. היא יודעת, היא מבינה. אז לא שאתה הולך ומקריא, היא מוצא פתאום עגלה נטושה. אתה לא יודע מי היא, מה קמה. היא אומרת, מילדי העברים זה. זה ברור לה שזו משפחה של העברים שמתוך מצוקה החליטה לשים. ואם בתיה הייתה בת של פרעה, נעמדת לפרעה ומזדהה עם פרעה, מה הייתה צריכה לעשות? להפוך את הטבע ולראות את ויעתו של תינוק. אבל במקום זה, היא לא עושה את זה. ולא רק זה, כתוב, התחמון עליו. ועכשיו אני עושה לכם הצגה. אני רואה את הטבע, והיא חומלת. מה זה חומלת? בטח אמרה, וואו, איזה תינוק יפה. אני לא מסוגלת להשליך אותו ליאור. יכול להיות שסתם, קשה לה. אבל ההתנהגות הבאה שלה, היא מראה שזה משהו הרבה יותר אידיאולוגי. משום שבאותו רגע צצה האחות, היא רואה שהוא אישי חומלת, אז היא מנצלת את ההזדמנות הזאת. אז היא באה ואומרת, אולי את רוצה… הרי אין לך מה לעשות עם תינוק כזה קטן שהוא יונק, כי צריכה מישהי שיש לה אפשרות להעניק. אז אולי את רוצה שאני אקרא לך מעינקת מהעבריות. ההצעה הייתה הצעה מאוד טבעית, כי העבריים הם עבדים. היא כל כך מעינקת מהעבריות, כל כך עבודה זול, שלא משלמים לו כי הוא עבד, והיא תעניק לך את התינוק הזה שאני רואה שאת חומלת עליו, ואני רוצה לגדל אותו. ואז בת פרעה מפתיעה אותנו בשנית. היא מסכימה. ואז מביא האחות את האמא, והיא אומרת לבת פרעה, הליך לי את הילד הזה והניקי הוא לי. כלומר, את לא תהיה מעינקת בביתי כמו משרתת, כמו שעושים לכל העבריים פה, אלא את תקחי, זה נקרא, לעבוד מהבית, כמו שהיום אנשי הייטק עובדים מהבית. היא אומרת, אתה עובדי מהבית, תקחי את התינוק הזה ולביתך. ואני אתן את זכרך. זה כמו שיבוא היום מישהו ויגיד לי, אני ממן לך את הגידול של הילדים שלך. וואלה, הייתי מאוד שמח. כלומר, הפלא היה עצום. לא רק שמשה ניצול מכל הבני הילו היאורה תשליכוהו והוא חי, לא רק שהוא חי בבית אישה מצרית שמצאה אותו והוא נמצא כמו איזה ילד בשואה במנזר, אלא הוא מגודל באישור מלכותי בבית עברייה. לא רק שהיא עברייה, היא האמא שלו. ולא רק שהוא מגודל בבית העברייה, אלא גם העברייה מקבלת כסף על זה שהיא מגדלת את בן שלה. אם יכולתם לחשוב על סוף טוב, כזה טוב.

בת פרעה כגיבורה אבל מה למדנו על בת פרעה? למדנו שבת פרעה היא המורדת הגדולה, היא לוחמת חופש או צדק, או היא מכירה בנהלתו של עם ישראל, איך שתרצו. חז"ל רואים שהיא גיורת. לא בכוונה שהיא גיורת במובן שלנו הצער דווקא. אלא הכוונה היא שהיא התנגדה לאנטישמיות נקרא לזה, שנת ישראל, שהוא בא על ידי אביה, ופה היא מתנגדת לו כפליים. היא מתנגדת לגזירת כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, והיא מצילה את חייו. היא מתנגדת לגזירת להבידו מצרים, מדיני ישראל בפרך. בבית או בשדה, כל עבודתם. היא בעצם אומרת, את עברייה שמקבלת כסף. את לא עבד. עבד זה אדם שעובד בשבילך בלי כסף. אם את משלם כסף אז אתה לא עובד, זה לא עבד. זו עבודה. ויש מקום להניח שבתיה, כשבאה האלמה, האחות, אמרה, את רוצה שאני אביא לך אישה מעינקת מין העבריות? יש סיכוי שבתיה קרצה למרים ואמרה לה, אני מבינה שזה אח שלך. מה שהאישה המעינקת מין העבריות זו בעצם אמא שלו. זה לא כתוב במפורש, אבל לא צריך להיות חכם מאוד כדי להבין שמי שעומדת פה, ומי שניצבת מרחוק ויכולה לרוץ ברגע שבתיה מוצאת את ה… ולהציע את ההצעה הזאת, זה כנראה מי שהיא המשפחה של הילד הזה. ולהבין שהאישה המעינקת זו האמא שלו. ומה זה אומר? שמאוד מסתבר לומר שאם בתיה יש לה אהבת ישראל ולא שנאת ישראל, ואם היא מבינה שעכשיו הבן המאומץ שלה הוא גדל בבית עברי ומשה רבנו יונק חלב עם עברייה אימו, והוא סופג את הקולות והערכות והמראות. אתם מכירים את המושג? גירסה דה אנקוטה. מה זה גירסה דה אנקוטה? זה הדריש שאתה מקבל כשאתה ילד ואתה לא שוכח אותם אף פעם. דרך אגב, אני יכול להעיד על עצמי, שהדברים שלמדתי בימי הילדותי הם יושבים לי בראש בצורה מאוד מסודרת. וכל מיני דברים שלמדתי בישיבת, אין צריך לחזור עליהם, זה דבר שאם לא אחזור על זה זה ישתכח. מה שלמדת בעודך, לכן כשתהיו אבות, תשקיעו בבנים שלכם בלימוד תורה, בנחתם. כי מה שאתה לומד כשאתה ילד פשוט נהיה חלק ממך. זה מה שנקרא בל דין, זה לא משהו שאתה לומד, זה משהו שהוא… בסדר? אני רוצה שהגירסה הדיאנקוטה של משה רבנו זה בית אמרם ויוחרן. נפלא. ויכול להיות… ואז מה קורה אחרי שהוא גומר לינוק? מתי גומרים לינוק? במקרא בדרך כלל זה אחרי שנתיים, נגיד בגיל שלוש, שנתיים שלוש. ואז… ותביאו לבת פרעה והילד לבן. זאת אומרת שיוחבד מוסרת את משה בגיל של סיום היניקה הגמילה לבית פרעה, לבת פרעה. למה בת פרעה היא כזא צדיקה כמו שתיארתי? למה היא לא משאירה אותו בבית המקורי שלו? כי הבית המקורי שלו הוא בית של עברים, וגורלו של משה מה יהיה? כי גורל העברים. הוא יהיה עבד, זאת תורה כזאת או אחרת, ובת פרעה יכולה לתת לו דברים אחרים. ואז פרעה גדל בבית פרעה. עכשיו אמרתי לכם שמשה, יש לו גירסלדיה נקוטה, אבל זה לא גירסלדיה נקוטה ארוכת שנים. גיל גמילה זה גיל צעיר מאוד. זאת אומרת, אדם לא זוכר דברים מהגיל הזה. אדם זוכר דברים מגיל הרבה יותר מאוחר. זאת אומרת שמשה רבינו כעיקרון לא אמור לדעת שהוא עברי. אבל לפי מה שאמרנו על בת פרעה, אנחנו יכולים להבין שבת פרעה דאגה לידיה את משה על הקשר שלו במשפחה הזאת, שהיא משפחתיך. כלומר, משה רבינו גדל בבית פרעה. ואיך הוא גדל בבית פרעה? כנסיך מצרי. כלומר, מה משה לומד… מה אתה לומד כשאתה גדל בבית פרעה? אתה לומד מה שנקרא את המשחק של הגדולים. אתה לומד איך נשיא ארה״ב דאז מנהיג מעצמה. אתה לומד גינוני מלכות. אתה לומד מה זה קומה זקופה. אתה לומד מה זה בן חורים. חופש. כי אתה נמצא בעולם של בני חורים, של מלאכים. זאת אומרת, משה מסגל בגידול שלו מלכותיות. משה בנזה.

משה כמנהיג אבל מצד שני, בתיה דואגת להראות לו מחלון הארמון, היא אומרת לו, אתה רואה את העברים? זה האחים שלך. זאת אומרת, היא מחנכת אותו למלכותיות, אבל למין זהות עמוקה עם העברים. שהם מושפלים. עכשיו, האם משה מכיר ממש את המשפחה שלו? לכאורה חייבים להגיד שכן. למה? הוא בורח למדיין, ואחר כך ה' מחזיר אותו למצרים. ואז כתוב, ממש כשהוא חוזר למצרים, כתוב, ויאמר ה' אל אהרון, לך לכאן משה המדברה, ויהי לך להתגשהו בער האלוהים ואישק לו. כלומר, רק שאלה, למה אני קורא את הפסוק הזה? גם הפסוק הזה וגם לפניכם, במעמד הסנה, הלא אהרון אחיך הלוי, ידעתי כי דבר ידבר, גם הנה הוא יוצא לקראתך ורעכה ושמח בליבו. כלומר, כאילו מדובר בשני אחים שמכיים. ה' מחומר למשה, אני אפגיש אותך עם אהרון אחיך ורעכה ושמח בליבו. יש כאן איזושהי תחושה ש… גם בטח לפי המפרשים כמו רשי, כשמשה אומר, שלח נביאת, תשלח, ביד מי שתרגל לשלוח, ביד אהרון. זאת אומרת שמשה מכיר את אהרון. ולכן נראה, לומר בפשטות, שבתיה גם דואגת שיהיה קשר בין משה, הילד, הנער, למשפחתו המקורית. ולכן מאוד פשוט, ולכן, עכשיו אני חוזר, יש תשובה לשאלה שאלה בתחלה. ויגדל משה ויצא אל אחיו. כלומר, הוא יודע שהאל אחיו משום שהוא גדל בבית של בתיה המורדת, מהביאה, משקט. הוא מגדלת מנהיג פוטנציאל של המשועבדים. זה השלב הראשון בגידול של משה. שלב מדהים. יש לו גירסלדיה נקוטה של קדושה, של בית עברי, של כל הערכים העבריים, ויש לו מלכות וחירות מיותו נסיך מצרי. ויש לו אמא, אמא מאמצת, שמחנכת אותו להיות אדם מורד. ואכן, כל הדברים הללו מתגלים פתאום. ויגדל משה ויצא אל אחיו. לפנינו עכשיו שלוש תמונות. תמונה ראשונה, משה מכה איש מצרי. כלומר, תמונה ראשונה, משה רואה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, הוא מכה את המצרי מכה של הרג, טומן את המצרי בחול ומושיע את העברי. מה זה מזכיר לכם? ניצן שבסוף יהיה עץ גדול. הרי בסוף מה משה רבינו יעשה? הוא יכה את מצרים, כמו שהוא יכה את המצרי, ויפדה את עם ישראל. אלמנט שני עם תמונה שנייה. ביום השני, ביום הנוסף, הוא רואה שני אנשים עבריים, רבים ביניהם. ואז הוא עוצר את המריבה והוא שופט אותם. הוא אומר לה רשעה, למה אתה כרה איך? ולימים משה רבינו… איך כתוב בפרשת יתרו? לימים משה רבינו, איך כתוב בפרשת יתרו? אפשר להתוקטוב? סליחה. ויש שמושה לשפוט את העם, כי היווה אל העם דרוש אלוהים ושפוטתי בין איש ובין רכיב. אכן, משה רבינו מתגלה כמנהיג ששופט בתוך עמו, רק מציל את עמו, שופט בתוך עמו. זו התמונה השנייה. טוב, מתחילה רחילות, הדברים עולים לפרעה. פרעה מבין שהוא גידל פה נסיך שמזדהה עם העברים, ולכן פרעה מכריז גזר דין מוות על משה. ולכן משה צריך לבוא אחרי מצרים. ואז הוא מקים לו אוהל ומתיישב לו מבאר ומדיין. ויום אחד הוא רואה מחזה של אוגן שבאו עוד שבע בנות של כהן מדיין ומנסות… מדולות, משקות, ממלאות את הרעתי מים, ואז באים ורואים ומגרשים אותם. אתה מי אתה, משה? אתה הלך זר. אתה אדם שלא שלח לשום צד פה. זה לא כמו המצרים שיש את אחיך העבריים. זה, אתה… מה אתה עכשיו? אתה עורך, אתה חסר כל מעמד פה. אתה לא מפחד על עצמך. לא. והיה כמו שבע ישיין, והיה את צונם. איש מצרי, ממרות הבנות, הצילנו מיד הרועים, וגם דולות דלה לנו. כלומר, מתברר שמשה, התמונה הזאת, הוא לא רק מנהיג שראלי, אלא יש לו, משה, איזשהו משהו אוניברסלי. הוא מציל אשוק מיד אשכו. רבותיי, איזה סיפורי צדיקים מספרת התורה על משה רבנו? זה נפלא. למה מספרו לנו על צדיקות בנוסח של ישב ולמד, ללאות שלמים, דעת אלוקים? מספרים פה על אדם גיבור. מספרים פה על אדם איכפתי, מספרים פה על אדם שלא יכול לשבת בשקט שהוא רואה עבר. והוא מוכן לעשות מעשים שהתבערו ממנו מחיר כבד. פעם אחת, מחיר של להיות מבוקש על ידי השלטון, ופעם אחת, מחיר במצרים, במדיין, ומחר יבואו הרועים. אתה עורך, אתה עורך את האדם שאין לו שום חסות, אין לו שום משען, אין לו שום מבטח. וכמו האנשים האלה ברוסיה הקומוניסטית, אתם מכירים את המושג הזה, דיסידנטים? היינו בוויקיפדיה, דיסידנט. משה רבנו מתגלה כלוחם חופש וצדק, שלא מפחד. קוראים לזה גיבור. הרב כותב שיש לנבואה הרבה מדרגות. המדרגה הראשונה של נבואה זה רוח גבורה שממלאת את האדם בשאר רוח וגורמת לו מעשים למען הזולת. זה רוח נבואה. רוח הנבואה באה מהנשמה. זה כשהנשמה מתעצמת. זה רוח נבואית. ופה רואים את זה מאוד יפה. רואים איך שרוחו הנבואית שורה עליו. ובשלב זה היא לא מביאה אותו לשיח עם האלוקי, אלא היא מביאה אותו לעשיית מעשים של מסירות למען הזולת. כן? זו הביוגרפיה. מה שנקרא בחיים האישיים של משה, זו הביוגרפיה. וכאילו, התורה מספרת איזה מין דמות זה היה משה. כלומר, הרווחנו פה שמשה הוא מצד אחד עברי, כאילו, יש לו גיר סדי אנקוטה מבית לוי. ומצד שני, יש לו גינונים של מצרי ואין לו שום נפש גלותית, עבדותית, כי הוא גדל… ולכן הוא גם מסוגל להיות מורד. וראינו איך הוא מוציא מן הכוח אל הפועל את הכוחות האלה. הוא נלחם למען השוק. כרגע אפילו הייתי אומר, הוא לא ישראלי מאוד. הוא היה איש מצרים בקרב איש עברי, אז היה איש משהו מציל איש עברי. ואחר כך הוא מציל איש עברי מצרי, כי זה משהו לאומי. זה פיגוע לאומי, זה פיגוע, זה לאומי. אז התחלתי לראות שהוא מתעסק רק עם דברים לאומיים. לא, ואחר כך גם היה שם משהו פלילי. איש עברי בקרב איש עברי מחייב. פלילי, לא, זה הצדק מנחה אותו עכשיו, לא המגמה הישראלית. אחר כך בכלל הוא מוציא, מושיע את בנות מדיאן, בכלל בנות של כהן מדיאן, שהוא כהן של עולם זר למשה. אבל יש פה איזשהו משהו, כי הוא אפילו קודם לישראלי שבו, לעברי שבו, משהו אנושי, וכמו שאמרנו, רוח גבורה, שהעם מכתיר אותה כמדרגה הראשונה של הנבואה. כמו שמצאנו למשל אצל שמשון, התחיל רוח ה' לפעמו, התחיל רוח ה' לפעמו בין צועה ובין אשתעול. ליד האיש הוא נחם, או נחם, או נוחם, איך שאתה רוצה. איך אתה קורא לזה? -נחם. כן, אז אותו דבר, שמשון התחיל רוח ה' לפעמו. זה רוח הגבורה והשאיפה להציל על בי ועל הנו, והיא רצון שיהיה לכם, אולי יש לכם את הרוח הזאת.

משה ובניו וכאן מסופר על עידה של בן, בן יחיד. בהמשך הפרשה ידבר שיש לו שני בנים, כתוב, היה רכיבם על החמור. כמו כתוב, המעיקר החמושי התשתום את בניו, היה רכיבם על החמור. אבל בן שני לא מצאנו פרשה. בן ראשון, קוראו לו בן גרשום. שומעים את המילה גרשום? מה זה מרמז? זה פירוש אחד שהתורה נותנת, אבל גם בלי קשר לזה, גירוש. אבל התורה נותנת, משה אומר, גר הייתי בארץ נוכחיה. יש שני פירושים, מה זה גר הייתי בארץ נוכחיה? אפשר להגיד שמשה מדבר על דיין. זה קצת קשה, כי הוא אומר למאמצים שלו, יתרו, לציפורה, שאני פה לא בבית, אני בארץ נוכחיה. אני קורא לבן שלי גם, כאילו, אם זה יקראו לבן שלך, אתה לא מפה. יש פירוש אחר שהייתי, לא אומר גר אני בארץ נוכחיה, אבל הייתי הארץ הנוכחיה הזאת, מצרים. זאת אומרת שהבשיל בליבו של פרעה ההכרה שמצרים היא לא ארצם של העברים. שם שהייתי במצרים, בשיח מצרים, ואולי יכול להיות שראיתי את עצמי כגואל העבריים במצרים, כי אני מבין אולי, אחרי שגורשתי ממצרים, שגר הייתי בארץ נוכחיה, שמצרים היא לא ארצנו של העברים ולא ביתנו. והכרות האלה, שיכול להיות שהן הכרות הרבה יותר עמוקות מפסוק אחד, כמו שאנחנו קוראים אותו, הן מובילות אותנו אל נבואת השנה. כתוב כאן ככה. הוא משה היה רואה צאן יתרו חותנו כהן מדיאן. רביעי פרגים האלה. תודה. תמיד זה ככה, שבעה בחור על הבית מחליף את הבנות, כמו שיעקב מחליף את רחל, יעקב, משה מחליף את הבנות בתוכן ציפורה.

מעמד הסנה והנה גטרסון אחר המדבר, ויבוא אל הר האלוקים חורבה. כמה שנים זה היה? הכול הפוף מסתורני. ויראה, הוא אמר, ויהיה נראה. מלאך השם אליו ולבת אש מתוך השנה. ויראה והנה השנה בוער באש והשנה איננו אוכל. והוא אומר, משה אסורנה ויראה את המראה הגדולה. זה מדוע לא ייבר השנה? אני רוצה להסביר לכם את זה בפשטות. זה נראה כאילו משה נקרא לשם באופן סתמי. משה היה רואה, והנה גטרסון אחר המדבר, והגיע אל הר שלימים הוא יער האלוקים, הוא לא יחורה עכשיו, הוא לא יער האלוקים, הוא ער כלשהו. זה נראה שאפשר לפרש שהוא מגיע אל זה באופן אקראי. ואז משה רואה אש בוערת ולא מחלה את השיח, את העץ ששמו שנה. הוא אומר, כן, משום מה החוקרים אומרים שזה פטל, שיח הפטל. עץ, אבל עץ דוקרני, זה קטן יחסית, קטן. רואה עץ בוער והאש לא מחלה. הוא אומר, תראו את המראה הגדול הזה. למה זה מראה גדול? כי האש לא מחלה. אז מה זה אומר שהאש לא מחלה? זה אומר שיש פה אש אחרת, זה לא אש רגילה. והיה רשם כיסר לראות. ואמרתי, כאב הלום, אדמת קודשו. כלומר, איך אתה מ… זאת אומרת, אש כן ככה. הוא הולך בצורה אקראית, ולפתע הוא רואה אש, והוא רואה שזה אש ייחודית. והוא בא להתקרב בצורה טבעית. בטח אדם כמו משה רבנו לא יחמיץ דבר שהוא… המשך אליו, ממשך אל האש הזאת. ואז כשהוא מתקרב אל האש הזאת קול קורא ואומר לו, תעצור! תעצור! אל תקרב אל האם! בסדר, בסדר גמור. שאלת עליך מעל רגליך. אדמת קודשו, קום קדוש. אתה מתקרב ככה. אנוכי לא יהביך, אלוי אברהם ולא יצחק ולא יעקב. צריך להעמיק בזה, מה הכוונה? אני אלוקים שהתגלה אל האבות והוא אלוקי אביך. ויסתר משה פניו כי ירם האביט אל האלוקים. רק שנייה אחת, מה קורה פה? הפשר הפשוט של האסנה הוא מאוד מובן.

האש וההתגלות תראו למשל מה כתוב בפרשת… יום אחד אנחנו נגיע להר סיני. פעם הבאה שנגיע להר סיני עם כל עם ישראל. ואז יהיה כתוב, הוא מראה כוד ה' כאש שוחלת בראש הער לעיני בני ישראל והעבור משה בתוך הענן והיה על הנער ואי משה בער 40 יום ו40 לילה. האש הזאת, זאת האש. זאת האש הבוערת בהר סיני כי בכל התנ"ך, הרבה פעמים בתנ"ך, האש היא גילוי השם. כמו שאנחנו אומרים למשל בתרקי תהילים, אני טוב עד שנמצא את זה עכשיו. ענן וערפאי סביבם, צדק ומשפט וכל כזאת, אש לפניו תלך ותלעץ סביב צהריו. הדימוי של אלוקים זה באש. אז אחר כך הגידו שאש אוכלת בראש הער, וגם על העם ישראל, ומה נאמר על הם ישראל בהר סיני כש… נכון, נחזור לפרשת קטח, הם פסוקים מסוף כל המשפטים, אבל הייתי יכול לקרוא לכם מה המפרשת יתרו. ואר סיני אשן כולו, אשן כפועל, כלומר, הוא מעלה אשן, כי ירד עליו השם באש ויחירד כל הער. מה אז מקורא לעם ישראל? אה… ויהר העם ויינו ועמדו מרחוק. מאוד מזכיר את משה. כלומר, האש הגדולה שהופיע בימי מעמד הר סיני שאתה אש בוערת בראש הער 40 יום, ואחר כך היא ירדה למשכן. כן? בסוף ספר השמות יהיה כתוב… כי ענן השם על המשכן יומם ואש תהיה אליי לבוא. כלומר, תולדות האש. בסוף היא אש על המשכן, לפני כן היא אש בהר סיני שבוערת 40 יום, לפני כן היא אש למעמד הר סיני, לפני כן היא אשנה בוער באש. אז ברור שמשה, כשהוא מגיע לשם, הוא מרגיש הרגשה של אלוקות, הוא ירה מהביט, וזה מאוד ברור. אבל מה שמעניין, שהאש היא מתלקחת, בוערת בתוך שנא. כלומר, כנראה משהו מאוד קטן. משהו מאוד קטן, וגם מתוך שיח קוצני קטן. הפרט הזה תתברר מאותו עוד מעט. אני אמשיך את מעמד אשנאי. והוא אומר לשם, הוא ראיתי את עוני עמי אשר במצרים, ואת צעקתם שמעתי מפני נוגסיו כי ידעתי את מכאובב, והרד להצלם מאז מצרים והאותו מנהל ארצאי אל ארץ צבא רוחבה, הרד זו, על חבל השם, במקום הכנעני והאכיתי והאמורי הפריזי והכניסי, והתאי נצחקה בני ישראל בא אליי, וגם ראיתי את הלחץ של מצרים לוחצים מאותם. רבותיי, זה הפסוק הכי יפה בתנ"ך. היום אל השם ראו, ראיתי את עוני עמי אשר במצרים. הפסוק הזה. למה? הפסוק הזה הוא פסוק שמביא את הרעיון של אימו אנוכי בצרה, של בכל צרתם, של ישראל, לא, לא עמבר, לא צר, לה' צר. שצהרם של ישראל הוא צהרו של הקב' הוא עולה יותר דיוקפי, השפה שחזרה, צהרם של ישראל הוא צהר השכינה. הפסוק הזה זה פסוק שמבטא הידהות מלאה של הקב' הוא עם עם ישראל. כלומר, מצבם של ישראל נוגע בה' בצורה הכי חזקה. כנסת ישראל והקב' הוא הם אחד. כלומר, יש כאן שלושה פעלים. ראיתי, ולראות אתה יכול גם מרחוק, שמעתי, וישמוע זה כשאתה מתקרב, אבל יותר מזה, ראיתי את עוניימי, וצעקתם, שמעתי, כי ידעתי את מכאובב. מה זה לדעת את מכאובב? המילה ידע, זה כמו, והאדם ידע את חווי אשתו. כלומר, חיבור עמוק. ידעתי את מכאובב, פירושו, אני הקב' יודע את כאבו של עם ישראל. כלומר, אני מרגיש אותו. כלומר, כואב לי. לי זה כואב. כלומר, הקב' בעצם כואב לו מאוד. זה ביטויים עזים שמדברים על כך שהצבא של כנסת ישראל הוא הדבר הכי חשוב לריבונו של העולם. לריבונו של העולם. וזה הכי נוגע בו, זה שורט אותו. וזה שאמרתי, שורט אותו, זה לא היה סתם. ולכן האש היא לא בוערת עד לב השמיים, כמו בתיאורים הגדולים של מאמר תרסיני, אלא האש היא בשיח קטן וקוצני. כאילו שהקב' ברוך הוא, כל מי שנכנס, מי שמכניס ידו לשיח הפטל, זה בגלל שהקוצים שלו הם מעונגלים, אז הוא מכניס אותם, אבל הוא לא יכול להוציא אותם, כי אז הוא נשרט ודמו שוטט, וכך דמה של השכינה שוטט. אני פצוע איתכם. זה המחזה של הסנין. ואז מתגלה את התשוקה של… התשוקה של הקב' ברוך הוא, הרצון האז שלו. מה אני רוצה? להצלם מהמצרים ולעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת, חלב ודבש. כלומר, הייעוד של כל המהלך הזה הוא להנהג את כנסת ישראל. לא נאמרו פה דברים גדולים שהיינו מצפים לשמוע, כפי שיאמרו בתחילת פרשת וערה. תכף תראו, זה מספיק. כמה שזה שונה… אמרתי לכם שפרשת שמות היא שם ואחור באיזשהו חלק הלום. וכאילו בפרשת וערה הכול מתחיל מחדש. שם מופיע התוכנית של גאולת מצרים בצורה מאוד ברורה, ושם מופיע דברים מאוד חשובים, וכל הדברים היחשובים שמופיעים בתחילת פרשת וערה לא מופיעים פה. במקום הבודד הזה שמתבודד משה עם הקב". פעם ראשונה מער סיני, במקום הבודד הזה הקב". אומר לו, כאילו איזשהו עתיד מה שנקרא אפוקליפסה. תסתכלו בוויקיפדיה. זו המילה השנייה היום. מה המילה הראשונה? -dissident. זוכרים שאמרתם קודם את המילה הזאת? את חייבת שוב? זוכרים? שתי מילים לבדוק בוויקיפדיה, חשובות. אפוקליפסה זה עתיד אוטופי, עתיד מושלם. הקב". הוא אומר, אני רוצה להביא את כנסת ישראל לארץ טובה ורחבה. ארץ טובה ורחבה זה ארץ שהפוכה, הארץ שמציינים בה עכשיו. איך קוראים לארץ שמציינים בה עכשיו? מצרים. -מצרים. מצרים זה מין שון מיצרים, אבל הולכים לארץ רחבה. מין המיצר, קראתי, אה? אה נני? המרחב, אה. מין המיצרים אלה מרחבים. מעוני, אלה… ראיתי את עוני, את עוני עמי. עוני, מה זה עוני? עוני זה קניאה, זה דלות. איך להביא אותם? אל ארץ שהיא זבת חלב ודבש. זה תיאור מדהים. אולי עוד מעט טוב בשביל זה. אולי נעשה שיעור על התיאור המדהים הזה. ארץ זבת חלב ודבש. זאת אומרת, ארץ שהיא זבה. כלומר, היא אישה, הארץ היא אישה. היא נקבה. והיא שופעת חלב ודבש. מי אתה מחבר חלב ודבש? מה רוצה? קח גבינה, קח דבש. אתה הרבה אותם. מה רוצה? -מילקי. בסדר. זאת אומרת, מה אדם חלב? דני, לא יודע מה אתם… לא אכלתם שוטים מקטנים. יש כמה אפשרויות. דני זה הכי עתיק. מה עוד יש? -מה, דומה, דומה, דומה. כן. מה הכי טוב? יש כאלה שעושים מעצמן בריא, אז הם עושים כזה עם… כאילו, יותר בריא כאילו. הם מציירים על זה פירות. כאילו, יותר מ… כאילו, יותר בריא כזה. כן, אז זה מה שכתוב. הקבש באחור רוצה להביא את נצי ישראל ויכול מהדני חלב. בארץ טובה ורחבה. זה תיאור מאוד מאוד עמוק של הארץ, ריך להתאים אותו. יש לו פשט, אבל כל מילה מרמז כנראה משהו מאוד עמוק. ואפשר להגיד שהמילה הכללית פה היא עונג. זאת אומרת, לי זה מאוד מזכיר את גן עדן. כי גם בגן עדן, אז נאמר, העצמך, ה' הלוקים, כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל. והקבש באחור אומר לאדם, מכל עץ הגן נכול תוכן. ויש פרק בתהילים שמרמז את גן עדן שאומר, מה יקר חסדך, אלוהים? פרק למדזיין בתהילים. או בני אדם, אצל כנפיך יחסיון, ירוויון מדשם ביתך ונחל עדניך תשכן. ויש עוד פרק בתהילים, מזמור לדוד, ה' רועי לא יחסר בנאות דשי, ערביצייני, על מי מנוחות ינעלני. הפסוקים האלה שקראתי לכם מתהילים, הם ממש מזכירים פה. הקבל אשמחור רוצה לקחת מארץ ישראל שמצבה ההוא, שהיא בעוני ובתוך מיצרים, הוא רוצה להוציא אותה מארץ שהיא שופת חלב ודבש, הערים… כמו שאומר שם המוס, שהתמלאו הערים אסיס וצוף. ובקיצור, אתה מסתכל על החזון הזה, אתה רואה לפניך את בני ישראל יושבים, איש תחת גפנו ותחת עינתו, ומתנגים בארץ זבת חלב ודבש. שם אני רוצה לקחת אותם. מעניין שכאן נאמר את המיקום המדויק. את המיקום המדויק. אל מקום הקנעני, החיטי, המורוי, הפריזי, החיביב והאבוסי. וצריך לעמוד, למה פה מוזכרים העמים בפירוט כזה? אבל… נעמוד על זה בזכות השני, לא עכשיו. אבל שימו לב טוב. אם אתם מסתכלים על החזון הגדול שמוזכר בתחילת פרשת ואירא, אחרי שנכשלה השליחות בשמות, שם כתוב דברים אחרים מאוד מאוד גדולים כאילו, על הייעוד של עם ישראל. למשל כתוב שם, וגם בקימותי בריטי איתם, ברית האבות. האם פה בחזון השני מוזכר ברית האבות? לא? כתוב, אני אלוקי אביך. ברית האבות, מה זה ברית האבות? שהקב' באורחו, יש לו חזון עם האבות להים ממלכה גדולה בארץ קנן. הייעוד הגדול הזה לא נזכר פה. ושם כתוב, ויצאלתי וגעלתי ולקחתי אתכם ליליאם והייתי לכם לאלוקים, וידעתם כי אני השם, שזה מרמז על אר סיני, על תורה. ואחר כך ארץ ישראל, היולדתי אותה לכם מורשה, שאתם תרשו אותה. ושם, בפרשת ואירא, מוזכרים, מוזכר הייעוד הגדול, שם מוזכר הייעוד הגדול. פה זה נראה שהוסכים כאן בהרצון היטיב לעם סבל. תחשבו על מורש מלא תלמיד שהוא רואה שכולם מרביצים לו, והוא אומר, אני… הוא מחלק לסוכריה. זה פרשת שמות. פרשת ואירא, הוא בא לתלמיד ואומר לו, אתה מלא כוחות, יש לך ייעוד גדול. למה הייעוד הגדול לא נאמר פה? אבל יש פה חומרות דברים מאוד נוגעים ללב, שמעידים על קשר מאוד עמוק. ‫אני השם, כל כך קשה לי הסבל שלכם כי אני סובל מזה. ומהוויי ורצוני הגדול הוא להביא אתכם להתענג… הלשים. ליהנות מזיהו שכינתו בארץ ישראל. אבל נכנס לנו למעמד הסני. יש לו עוד הרבה. כבר הגיעה שעה שבעה. אז בעזרת ה' צריך להמשיך עם עוד דבר ראשון. כי לא אני קטטתי את המעמד הסני, מי שקטט אותו זה משה. תוך ידי הדברים הגדולים האלה שמשה רבנו שומע, שאנחנו צריכים להבין אותם, למה פה מוזכר העונג בארץ ישראל ולא הייעוד של למה הולכים, למה שהם הוציאו אותנו, ברית האבות. אבל תוך כדי זה, משה עוצר את הקבוש, ואנחנו אומרים לו, רק רגע, מי אנוכי? וכי הוציא בני ישראל מצרים? מי אני ומי בני ישראל? משה רבנו עוצר את זה באמצע. הוא אומר רק שנייה אחת, אני לא ראוי, אני לא יכול, אני לא יודע, לא יודע. והעם ישראל… איך אני אעשה את המשימה הזאת? אני לא יכול לבצע אותה. יש הרבה פירושים פה, אבל אני אפשר לעשות את זה פשוט. אני לא מסוגל ללכת לפורום, אני לא הוציא את המשמה, לא מסוגל. והוא אומר כי אהיה אימך. זה היה פסוק הכי סתום פה, אבל אחד הפסוקים הסתומים פה. אבל לפרשתו פירוש קצר, הרב מדינה שלו רואה מאוד יפה. הוא אומר כי אהיה אימך. זה לא אתה, זה אני. אתה רק שליח, אתה איתי, אני איתך, אנחנו ביחד, אהיה אימך. וזה לך עוד כאן אוכל שלחתיך. זה לך עוד מוסב על השני הבוער. זה לך עוד כאן אוכל שלחתיך. אתה נמצא פה ליד יש ה' היש הזאת תלווה אותך. ותן לי בבקשה, משה רבנו, להמשיך ולגמור את השליחות. אמרתי, ואתה… לך ושלחך אל פרעה, זה פסוק יהוד, והוצאת מבני ישראל למצרים, כתבת אותי, אני ממשיך, הוצאת מבני ישראל למצרים, והוציאה לך את המצרים, תעבדו איתם אלוקים על הער הזה. אני מבקש ממך, פה הסתיימה השליחות. אני מבקש ממך, אני איתך, הבנת את זה? הצלחת את דבריי. אמרתי לך להוציא אותם למצרים ולהביא אותם לעבוד את האלוקם, לא לקבל תורה, לא נראה פה תורה, לעבוד את האלוקים בער הזה. כלומר, מאוד נחמד. אני פה, נלך לשם, תחזור לפה, תביא אותם לפה. אבל אני לא פה, ואתה הולך לשם בלעדיי. הנה, אימך. פה נגמר הסצנה הראשונה של אסני. ואז מגיעות השאלות הגדולות של משה, והעסק נהיה מאוד מאוד מסובך. הפסוקים הבאים זה הפסוקים אולי הכי קשים בתורה. אני רק רואה אותם, כדי שתבינו כמה הם קשים, כמה שאתם לא מבינים אותם. וצריך לשבת שעות עליהם. פסוקים מדגים מנהידה. והיו בים משה אל הלוי, הביני הלכי באבני ישראל, אמרתי להם, אני לא אוהב אתכם, שתשכחי. אמרו לי מה שמו, מה הוא אומר להם. אמר, מה פורו שהם שואלים מה השם שלו? קוראים לו פלוני. מה זה משנה? מה אתם שואלים? מה עשו את התשובה של השם כם מסובכת? זה כמה תשובות. היו אומרים לו, כמעון משה אהיה אשר אהיה. לא ברור. ואז הא אמר, פעם שנייה, והוא אומר, קוט אמר לבני ישראל, יש לך, אני אליכם. קודם הוא אמר לו, שאמר לו, ככה תגיד לבני ישראל. קודם זה היה אהיה אשר אהיה, עכשיו זה יש לך, אני אליכם. והיו אומרים, פעם שלישית. והוא אומר, עוד אלוהים של משה, קוט אמר לבני ישראל, השם אלו אבותיכם, אלו אברם, אלו יצרק ואלו יעקב שלך, אני אליכם. אז ביטוי כפול. זה שמי לעולם. וזה זכרי לדור דור. בום. ואז המשיכה השליחות, לך והסבתא. אתם רואים, משה קוטע את השם ואז השם המשיך לדבר. משה קוטע אותו, השם המשיך לדבר. פסוקים מדגים עם דלת. כן, פה צריך להתחיל לשיעור. כשצריך להתחיל לשיעור, אנחנו נעצור אותו. מה בשם שהפסוקים מדגים עם דלת. זאת השם, ננסה, נתראה שוב.