טוב, שלום לכולם. היום נלמד את השיעור על פרשת השבוע, ואני הולך לומר לכם מראש איך השיעור יקרא: סוד המרגלים והציצית על פי הזוהר והאר"י. זה השם של השיעור, תכתבו אותו מעכשיו. אתם יודעים, קיבלתי לפני כמה זמן מכתב מתלמיד שכתב לי שהוא התחיל לעקוב אחרי רבנים שמדברים נגד הזוהר. הם טוענים שהזוהר והקבלה מדברים על הקדוש ברוך הוא כאילו יש לו חלקים, כמו פרצופים שמזדווגים זה עם זה, וזה נראה להם בעייתי. הם מפרשים את דברי הזוהר בצורה שטחית, כמו למשל מה שכתוב במסכת סוטה על העתיד לבוא, ושם כתוב שבית הוועד ימלא בזנות. הם טוענים שבית הוועד זה בתי כנסת, ומכאן שהזיווגים בין הפרצופים של הקדוש ברוך הוא זה זנות. זה מעבר לעיוות, זו הסתכלות שטחית על הקבלה. חס ושלום להגיד דברים כאלה על האר"י, על הזוהר, על רבי שמעון. למורים כדי לא להסיח את זה, רבי שמעון לא כתב את הזוהר, אבל להגיד על הרמב"ם, על הגר"א זה בסדר. אבל מעבר לזה, אם זה בסדר או לא ברמה הנפשית, זה לא מתחיל ברמה השכלית.
סוד המרגלים והציצית אם קשה לך לתפוס את הדבר הזה, אתן לך דוגמה: יש בך נשמה ובי יש נשמה, אנחנו נפרדים. אז איך זה יכול להיות שהקדוש ברוך הוא דרך הנשמה מתגלה בשנינו? זה לא הגיוני, זה הקדוש ברוך הוא יש חלקים. זו תשובה, כלומר, אלוקים מתגלה במציאות. יש את המקור שהוא באמת שלם, מחוסר חילוק, והמקור הזה מתגלה במציאות ובכל מיני פרטים. עכשיו יש זיווגים של אבא ואימא, זה ביטוי בקבלה לסדרים השכליים והרגשיים, החוכמה והבינה, והזעיר אנפין והנוקבה זה ביטויים לכוחות דמיון ומעשה. אבל זה לא שעכשיו זה כל ביטוי, זה דנים בנפש של האדם הפרטי והכללי שמתחברים ומפרדים. זה לא שהקדוש ברוך הוא יש חלקים, חס ושלום. זה דיבור על השלמות האלוקית ובכל רובדי נפש האדם הפרטי והכללי, הלאומי והאוניברסלי גם כן. עכשיו למה אני אומר את זה? כי עכשיו אני רוצה להביא דוגמה למה שמה זוהר ואר"י שלכאורה נראה מאוד סתום בזוהר ובאר"י, אבל יש ממש דברים ענקיים ועצומים.
הנגב וחברון אני כמובן אמיש את זה בשפת הנמשל ולא שאני מתחיל להסביר את זה מכל הספירות, אבל רק שתבינו את הגודל. אני אומר לכם שהמגורש הזה בזוהר ובאר"י, מי שרוצה יראה זוהר פרשת שלח דווקא הוא שם מחמוד בית, והאר"י אומרים את זה על מצוות ציצית בשער הכוונות. הכיוון הוא כזה: כתוב "ויעלו בנגב ויבוא עד חברון". אומר הזוהר, הנגב זה ארץ המנוגבת מכל תורה. אז אומרים חז"ל, הנגב זה הבחינה של התורה היבשה, תורה שאין בה חיות, אין בה משמעות פנימית. כשאתה עושה מצוות אתה לא מבין מה המשמעות הפנימית שלהם, אתה מנוגב מכל תורה, אתה מרגיש יבש, אתה מרגיש במצרים. נכון כתוב, אומר הזוהר במקום אחר בפרשת שמות: "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים". חומר, אומר הזוהר, זה קל וחומר, ולבנים זה ליבון הלכה. מה זה אומר? מי שמסתכל על התורה כליבון הלכה, דקל וחומר, הוא בדבקות חיה. כי אז הוא מרגיש יבש, הוא מרגיש חסר לחות, חסר משמעות.
חברון והאבות עכשיו כתוב "ויעלו בנגב ויבוא עד חברון". מישהו אחד בא לחברון, אומר מה זה חברון? חברון זה קברי אבות. מה זה אבות? מה הופך את המצוות ללא יבשות? הכוונה, הטעמים שלהם, טעם של המצוות. איך אנחנו יודעים את טעמי המצוות? על פי סיפורי האבות. האבות הם הטעמים הפנימיים של המצוות. האבות עשו באינסטינקט שלהם את המצוות. אנחנו דיברנו על זה, אמרה ממיחות ועצרוכנה, אמרה שזו ציצית והכניסו את נוי החדשים לה גם כן, אומר שזו ציצית בריאתים משיקתות המים, זה תפילין הוא מסוף תפויה והוא אוכל ופסח חיה. האבות בטבע שלהם הם המצוות, לכן הוא חזר שאבות קיימו את כל המצוות. מה איך היה תורה? התשובה היא שבטבע שלהם היה את המצוות. הוא בא לסולן ומגדיל לעשות, הוא מפרץ ומסביר, והוא אומר שהאבות קיימו את תכלית התורה. הטבע שלהם זה התורה, זה תכלית התורה, שזה הטבע של "ואהבת לרעך כמוך", ומזה משתלשלות כל המצוות. "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל הגדול בתורה, מה שחורז את כל המצוות. אז בעצם האבות הם הטעמים הפנימיים של המצוות, הם השורש הפנימי של המצוות. קלב הולך לכברי האבות ובעצם מסיק שאי אפשר לומר את ההלכות שבתורה את טעמי המצוות כי באמת חברון הוא אומר אז זה נקודת החיבור.
דוד וחברון שימו לב, יש דוד מולך בחברון שבע שנים, ירושלים מולך שלושים ושלוש שנים. מערת המכפלה שיש בה את הזוגות זה בחינת החיבור בין השכל לרגש, והתורה היא אותה בחינה של יש בה את השכל מה עומד מאחורי הדברים, יש בה גם את הצד היותר מעשי. כך גם דוד, שהוא רוצה לקנות את העם, הוא לא יכול להגיש את אליו רק מהעקומה של "ככה קיבלתי, ככה תעשו". הוא גם צריך לפרט את הדברים ולהנגיש את זה לעם. אז זה היכולת שלו להתחבר לעם, ולכן הוא מולך בחברון לפני זה ומתוך זה גם צריך למלוך בירושלים. בכל אופן, זה ובנגב יבוא את חברון. עכשיו צריך להביא ניצל נוסף, זה כלב של ניצל. כלב ניצל דרך זה שהוא מבין את השורש הפנימי. איך יהושע ניצל? כתוב "ויקחו משם זמורה ואשכול ענבים אחד". הנה הסוד, המרגלים לקחו זמורה, יהושע לקח אשכול הענבים. זה הסוד, זה תורת הסוד, זה פנימיות התורה. הזמורה זה ענף מתוך הגפן, אבל הענבים זה בעצם כל הגפן. יהושע לקח את הפנימיות של הדברים, והם לקחו, הוא אומר, רעיון מפה, רעיון מפה, יותר מפרד את הזוהר. הם הפריו בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. זה מדהים, הם לקחו את מה עושים בתכלס ולהבין את השורש הפנימי בנבואה, מה עומד מאחורי הפרטים, מה הכלל הנבואי שעומד מאחורי הפרטים. זה אותו דבר מהוקלף ומה שהציל את שניהם זה בעצם החיבור הזה בין הפרטים של ההלכה לבין הכלל הנבואי, פנימיות. זה מה שגרם להם להינצל בחטא מרגלים. החזר את הארץ לסכם יום שלמה ערב רב זה כמו שאומרה שבשיר השירים בני מי ניחרו בי ערב רב ערב רב לבן בן אחור לבן בן אחור את התפיסה שמפרידה קודש וחול לעם ישראל. לבן היה זה שלא רצה להיכנס לארץ. שרתי שר בגלות משפחת אברהם שרתי שר בגלות ויבואו עד חרן וישבו שם במקום להמשיך לארץ ישראל. איך הוא הכניס את זה? דרך כדי שהוא הקדים את לאה לרחל. דרך בני לאה נכנסו ערב רב לעם ישראל, כלומר התפיסה של לאה היא התפיסה שבעצם דרכה נכנסת ערב רב לעם ישראל ומפריד בין קודש וחול. ולכן נשמות לאה זה אותם נשמות מבחינת הערב רב שעכשיו לא מאפשרים את הכניסה ללאה. צריך לעבור דווקא לעבור נשמות רחל נשמות דחיריות יותר ואז הם רצו להיכנס לארץ ולהתגייס. למה? כי זה חייב לעבור אותו כי ככה זה עובד זאת המציאות. כלומר התורה לא מדברת על מה היה היא מדברת על מה היא עכשיו. איזה מצווה כל המצוות הוא טעם שלהם הפנימיות של הסיפורים. איזה מצווה אנחנו מקבלים אחרי שאנחנו מסיימים את פרשות המרגלים? מצוות יציאת. זה היה הזוהר.
רחב והשאיפה לחומריות עכשיו בוא נבין את ההרודות של מצוות יציאת. אני אזכיר עוד מילה אחת שההפטרה ואני אסביר את הציקון. מי זאת רחב? רחב זה בדיוק השאיפה לחומריות גדולה של אומות העולם שמתממשת בצורה נכונה על ידי כניסת עם ישראל לארצה. נכון עם ישראל מפני שהוא מקבל את התורה הוא בא איתו מפני שהוא עולה לארץ, נסתה הארץ יש את רחב. יתרו זה השאיפה האינסופית לרוח. אין עבודה זרה שבעולם שלא עבר ורחב היא השאיפה האינסופית לחומר. אין מי שלא בעליה בעולם. כלומר שיא החומר ושיא הרוח שניהם מתממשות דרך נתינת התורה ודרך ארץ ישראל. כלומר כדי לתקן את חידע מהאגידים אתה חייב לחשוב על תכנית תיקון עולם במלאכות שלה, לא תיקון העם במלאכות שלה, תיקון העולם במלאכות שלה. זה הנבואה, זה השאיפה העתידית לא לחשוב עליך אני עכשיו מסדר את החיים הפרטיים שלי ואני אהיה צדיק יותר או פחות. עשיתי פעם פודקאסט עם איזה בחור חרדי אז הוא אמר לי אתה יודע למה אני חרדי? אני לא חרדי אני משתמש בעולם החרדי למה? כי ככה אני אוכל לקבל יותר שכר בעולם הבא ככה אני אוכל להיות יותר צדיק וככה אני אושר להיות יותר צדיק. אם אתה מסכן את העולם הבא הפרטי שלך עולם הבא שלך כלומר אתה לא מוכן אתה לא מוכן להיכנס למרחב של הכלל של תיקון העולם זה נשאר הפרטי אתה לא מוכן לחשוב על תיקון אתה נשאר פחות.
תיקון העולם והשאיפה העתידית אני חכם סימוניה שגם בנקודה של פורים זה היה ככה. אסתר בהתחלה חושבת על עצמה מה תיקון של המגילה שאומר לי אם אחרי שתחרישי רבע חבצים מדינים יודעים מקום אחר ואת עובדת איך? תקשיבי אי אפשר לעבוד כך ואז היא אומרת כאשר עבדתי עבדתי עבדתי בעולם הזה או בעולם הבא אני אוכל להכיר את הכל בשבילך עכשיו זה מסוכן היא מסכנת וככה זה עובד מה לעשות במקום אחר עשיתי עם איזה שיעור והגיעה אני אמרתי שם איזה בחור חרדי וגלה סופשור אמרה לי אפי הדרך שלך אני לא אקבל עולם הבא אני מסכן את העולם הבא שלי אני רציתי להגיד אתה רוצה להתחתן? אמרתי כן וראיתי אתה נורמל אתה רוצה להיות בבית אחד עם אישה שאסורה לך בעיסוק הרי ולשוואה מכל בשני דברים איך אתה עושה את הדבר הכי טוב תגיד אמרתי אתה לומד תורה כן ולמה תדעתי אם אתה לא לומד בשמה זה מאוד מסוכן בסוף עושה מוות חבר המערעה עזבתי עם התורה זה מסוכן תגיד יש לך פוסק הלכה תגיד והפוסק ההלכה שלך למד ישר בהפוך פנימיות התורה לא יותר עכשיו שתפוסק הלכה מהרחוק כותב שמי שלא מתנימי את התורה ולא מפוסק הלכה הציקה שלו טובה זה מסוכן מה שאתה עושה הכל מסוכן החיים מסוכנים גם גבורתם של נערי ישראלי כפי שכותב ההפוך הכל מסוכן אבל מה לעשות צריך לתקן את הדבר נכון אז צריך לתקנים צריך תורה גדולה אחרי חודש ובטירונו שלח אותך אחרי 3 שנים בסדר עשיף 3 שנים בישיבה עשיף חיים עשיף 7 שנים אבל אתה לא יכול להישאר פנימה אתה לא תתקן ככה כלום. שמעתי פעם מרב יורם אבלג'י שאומר שיוסף הוא התיקון של חנוך הוא אומר שחנוך הסתגר בביתו בדור המבול הוא אמר תורה ולכן לא חתן דברים מיליוניים יחסים לספר יצירה לאדם הראשון כל מה שהיה היה קבלה אבל יוסף הוא היה בתוך מצרים אז צדיק זה לא חוכמה זה לא חוכמה לנשאר במדבר זה קל אבל מה שיקרה בסופו של דבר הוא אמר שישה ימותו והדור הבא ייכנס לארץ יה אשר יהיה והתורה הזאת בסופו של דבר לא תחזיק היא חייבת לרדת למציאות.
ציצית ותיקון העולם אז איך ציצית מתקנת את זה? ציצית אומר האר"י משני מילים מלשון הצצה מלשון ציצת הראש וככה היא בציצת ראשית לסערות הראש וגם מלשון הצצה. האר"י במקום אחר כותב שהסערות הם תחינת האשערות היכולת שלי לשער לשער בסדר למה הסערות זה גם ציצת הראש וגם הצצה כי הסערות האשערות מה שעזרי להטיץ קדימה אל העתיד בסדר מה שעושה המצוות הציצית הבגד של הציצית הרעיון שלו זה שעת נז שעת נז והשעת נז הוא בעצם היכולת שהעמים יום אחד יגיעו למדרגת ישראל נכון ובאמת שעת נז זה צמר בשתנה אז הוא אומר שצמר בשתנה זה קין ואבן מה קין רצה לעשות קין הוא אומר רבי יוסף אלווה בספר העיקרים לא ראה את מותר האדם ומותר הבאמא אם הוא לא ראה את מותר האדם ומותר הבאמא זה אומר שהוא גם לא ראה את תל אביב ישראל והעמים למה כי אדם ובאמא זה ישראל ועמים כל האדם היה גם מדרגת נבואה וכל הבאמות היו מדרגת אדם אז ביא ואם זה בעצם אדם ובאמא שזה ישראל ועמים היום כי היום רק ישראל היא מדרגת הנבואה ופוטנציאל והעמים הוא מדרגת אדם אז בעצם אדם ובאמא זה ישראל ועמים היום הוא לא ראה את הבדל בין ישראל לעמים ולכן הוא לא הקריב אתה מבין מה? אתה מקריב בוי לעולם? אז גם קיים זה בסדר כי הוא לא ראה את הידיים בין ישראל לעמים כלומר בשביל קיים זה הסתכלות שאלה שימו לב אבל קיים זה הרוחנית הפרטית אני חושב קודם כל בלי החיצוניות כלומר בלי להביא את הבררה מהשדה ואני חושב על התיקון הפרטי שלי איך אני אסתדר ואיך אני אקבל אתה לא חושב על תיקון העולם זה כדת פרטית את היהדות כלומר זאת הבל שוב הביטוי להבל העליון כהנהגת האיכות תיקון העולם הוא רואה הבדל בין ישראל לעמים הוא מבין שצריך לעלות את אומות העולם למדרגת ישראל להקריב להם לעלות את אומות המדרגת ישראל זה לא יצליח יש כמה סיבות זה פרשת בראשית הוא נציץ בשכינה הוא גזל זה עמוק אבל בציצית קין ויאבן נפגשים הציצית זה בגד שהוא מעין בגד כהני מה זה מעין בגד כהני הכהן היה לו בגד של שחנז למה? כי במדרגת הכהונה שהיא מדרגת העתיד של עם ישראל שם יעלו אומות למדרגת ישראל ולכן שם אין בעיה להכניס את קין ויאבן אין בעיה הם לא סותרים אחד את השני כי אמת, האומות כבר עלות למדרגת ישראל ואז גם קין צודק כמו שקורח צודק בפרשה הבאה שזה גם הבלבול במדרגת ישראל לעמים אנחנו גם מתאווה לזה כדי קיום אז בעצם עציצית היא בעצם הבגד שמבטאת מדרגת העתיד המדרגה שבעצם רואה איך שהעמים יעלו למדרגת ישראל ועציצית יש בה שעת נס אבל שימו לב, היא עצצה אל העתיד היא עצצה אל העתיד, היא לא העתיד עצמו אני מבין שיש עתיד שצריך להגיע אליו עציצית, אני רואה את המציאות מתו השאיפות הפנימיות האלה. איך אני משער אל איפה תלך המציאות? איך אני מציץ מן ההווה לעתיד? ואז ההשארה שלי נכונה, וכן גם העציצית, זה בעצם דמיון אמת. כי היא בעצם מבטאת באמת, היא זה בגד חיצוני, שומרת באמת את השאיפה הפנימית שלי. כלומר, זה הצורך לדמיין, לשער, לראות העתיד בצורה נכונה. לראות את הפנימיות של החיים, את השאיפות הפנימיות של האדם מבחוץ. וההשארה נכונה, זה העציצית. וזה לא ההשארה הריאלית של המרגלים. שהוא אומר, בוא תהיה ריאלי, כלומר בוא נסייע עם מה שיש עכשיו, אל תתהיה עכשיו חזונות ותדענים, בלי חזון. תן לי לחיות בהווה, אני תורה, מעשים טובים, עולה הבאה, עוזב לי את המוח. אבל ההשארה שלך לא נכונה. וההשארה שלך לא נכונה. ולכן מה שעושה העציצית, זה שהיא מפקנת את הראייה המעובטת והנקודתית והרגית של המרגלים. שימו לב, העציצית היא פצילת חלק. מה זה פצילת חלק? תחלט. החבר'ה מסבירים שפצילים שיוצאים הם המצוות המעשיות. כי המצוות, מה עושות? הן מחברות אותנו אל השאיפות התדניות. נכון? יש סיפורי התורה, ויש את המצוות. שהמצוות מסבירות, הסיפורים מסבירים מה עומד בשורש החים, איך העולם בנוי בפנימיות שלו. והם בסופו של דבר מחברות אותנו אל אותה ראייה. עכשיו, המצוות זה הטבעיים, הן מורידות את האידיאלים, את השאיפות התדניות של תיקון העולם על חוש שזה הבגד אל העולם הזה. ומה קורה לך? אתה יכול להישאר יבש, מנוגב מכל טובה, לא זה בנגל. אתה יכול ללקחת רק זמורה מהתיקון על כנף בטיל תחלת. תבין שיש תכלית למצוות. יש שורש פנימי למצוות. וזה מה שיציל אותך מהעצת המרכזית. זה מה שיציל אותך מההסתכלות המעובדת על המציאות בצורה של תלמיד. זה מה שיציל אותך מכהיים. תשימו לב מי שם בטיל תחלת. מי לא שם בטיל תחלת? מה הוא אומר? מי שטועה שלא שם בטיל תחלת. מה הטיעון? יש את הטיעונים. א. לא כך עשו אבותיי. כלומר, אני מבני לאה. מה אתה רוצה ממני? הבנתם? בני לאה זה הבחינה של האינסטינקט. בחינה צדורות הקודמים. לא הבקרה של ארץ ישראל שאני עכשיו רוצה. אני שייך הדור הקודם. מה אתה רוצה? אני דור שלא נכנס בארץ. אם הוא בני לאה הוא לא יכול לשים בטיל תחלת. או הסבר נוסף. לא יודעים מה זה תחלת. הסבר הוא שזה סיבה למורים שלא לעשות תחלת. למה לא יודעים? כי צריך נבואה. וכמובן שצריך נבואה זה שתחלת בלשון תכלית. בנבואה תראה לנו שאנחנו בתכלית. ורק אז השכשה. עכשיו. עכשיו, עכשיו. ע הוא בעצם אומר תקשיב, רק ש… אני מצטערצת לך, אני כאילו… מה זאת הבחינה? כי מה לאה אומרת? מה לאה אומרת? לאה זה הצל הבלתי בחיים. כשאמת אנחנו צריכים בסוף, שרחל תוציא לפועל את לאה. הבחירה. תוציא לפועל את הסגולה. הסגולה זה היה מה שכמוס והבחירה זה מה שמוציא זה לפועל. עכשיו, מה הוא בעצם אומר? שהוא אומר, רק כאשר נגיע לנבואה, רק כאשר אחרת תוציא לפועל את לאה עד הסוף. או אם אני רוצה להגיד את זה בזווית, תחלתי יותר מובן. תשמעי, אני לא סומך על הבחירה של עם ישראל. אני אגיד את זה ככה. אני לא סומך על הבחירה של עם ישראל. כי בעצם אני, זה חלק מהנקודה שהמרגלים רצו להישאר, גם מקור רחבי חזר אומר שהמרגלים רצו להישאר ראשי העבוד. וידעו שבארץ ישראל בעמר כולם צדיקים, ואין צדיק אחד. והם רצו להישאר הצדיק האחד, שכולם כופים לו. ואז הם אמרו, רצו גאווה. כולם פנימיים בעצם. תן נגיד למישהו, נגיד לו מה אתה אומר? בוא ניתן לעם ישראל לבחור לבד. אל תקפא עליו חוקים דתיים. אל תקפא חוקים דתיים. ניתן לעם ישראל לבחור לבד את התוך. כמו שעושים ברית מין הלבה, בוא זה. איש רבי שיתנהגידו. מה התנהגידות? הבחירה מסוכנת. למה? כי הדור הוא חלש. אז תגידו שהדור הוא חלש, שאנחנו לא בתכלית, וזה לא מאמר הדור של הרב קוק. והדור הוא לא כזה גדול. זה בגלל שההסתכלות היא על הנס שלה. שעכשיו צריך לראות כולם מבחינה של, בוא נראה איזה יפה זה בחיצוניות. שלה מבחינה שלה. כמו ילד קטן, שהוא רוצה לראות את הכל יפה בחיצוניות. רגע, בוא תסכי לפנימה שנייה. בוא תסכי רגע את הדור פנימה. זה דור אחר. זה דור שהוא לא בגל זה עושה חתיניה. זה פוך, הוא רוצה נבואה. כלומ, זה היכולת להסתכל פנימה. ההצלצה פנימה. וזה מאוד קשה. זה מאוד קשה. יש פה שתי בחינות, אמרתי לכם. בחינה אחת של, שיותר פשוטה, שאני אבשח את בחינת להא. בחינה שהיא לא מצליחה להסתכל על בחינת רכב. היא לא מצליחה להסתכל, אתה נכון, היא לא מצליחה להסתכל על הצד של להא. על הצד הפנימי, הסגולי, הפוטנציאלי שיש, שעכשיו יוצא דרך הבחירה. כלומר, הוא רואה עכשיו את הבחירה, אבל לא מבין שעכשיו להא יוצאת אל הפועל. תכנסתם לזה? הוא לא רואה עכשיו איך… הוא בעצם מלשמוט לזה, רגע, הוא בעצם מלשמוט להא. הוא מלשמוט להא. ועכשיו, כדי שהוא מלשמוט להא, הוא רוצה לראות, מלשמוט להא זה הגרעין, נכון, הגרעין הפוטנציאלי, שבסוף צריך להתגלות בחיצונית בצורה שלמה. אז עד שהוא יראה את הכל, את כל הגרעין בחוץ, הוא לא ישמח. הוא לא יגיד לה, איך הוא יתחיל. הוא לא רואה איך כל בחירה מוציאה לפועל את הגרעין הפנימי. הוא לא רואה יך כל עכשיו, אפילו איך החטאים, איך הקשירה, איך היא מוציאה לפועל את הנקודה הפנימית. חודש הוא רואה את זה, אבל זה פה. זה לא יורד לפה. הוא לא רואה את זה בחיים עצמם. הוא לא באמת מעמיק בגודל הדעות. ואז הוא לא רואה שאנחנו באמת בתכלית. שאנחנו באמת, באמת, בפנימיות, אנחנו בתכלית. והדור, הדור הוא ענק. אפשר משתתפות, אינסופית, ואדירה. ואז הוא לא רואה, ואחר כך הוא גם יכול להתעלם מדבר הפוך ולהגיד שצריך נבואה, אבל לא מספיק ברוח הכל, בשביל עכשיו זו הבחינה של תורת איכות ישראל שהולכת בסומכת בדור. הוא רוצה לראות את הכל שלם, כמו שלאה רוצה את הכל שלם בחיצונות. הוא צריך ניסים, הוא צריך נבואה. רגע, אפשר גם ת' התהליך הוא גם בתוך הדבר הזה. אבל תסתכל פנימה, תציץ פנימה לדור. אל תסתכל בחיצוניות. תמיד כשבגדלת יציגו הסתכלות פנימה, אז לכן הוא לא שוייך לנקודה של הסתכלות פנימה של התכלית. הוא מסתכל חוץ על התכלית, לא מסתכל פנימה על התכלית. אז גם הוא אומר, כמה? לא צריך להתחיל. כי עד שהוא נגיע לכל לאט, התגלה, כל הפנימיות התגלה בחיצוניות, אז לא נגע. הוא לא מציין לתת משמעות לכל בחירה של רחל. כי הוא לא מרחל. אבל זה רבה. וכן אתם רואים מקומה, שמי שימאלת ארצית תחילת, התבוגרים או הצעירים? צעירים. וגם הוא, שאבא שלו אומר, אבל סירו שם. למה? למה כן? לא משנה מה הסיבה. מה אבא שלו אומר, כי ככה, כי ככה, הסיבה הזאת, הסיבה הזאת. אבל הנקודה של הפתיר תחילת, היא הכי, כאילו, שאלת אבא, בלי הסברים, למה אתה הזה? לא אהבנו לו, מה עושים? הבן? אני מרגיש חיבור לזה. זה ברמה אינסקטיבית. הוא אפילו לא מבין למה הוא רוצה את זה. המטרה היא ככה, שימי יותר. אבל העור הזה של הבחירה בפנימיות, של השאיפה הפנימית, אני חושב שהשאיפה לפתיר תחילת, בעומק, בעומק, היא שאיפה לגלות את רזי תורה, להבין מה עומד מאחורי הדברים. אתה רואה את זה דרך השאלה של הבן. אולי זה הדבר הזה, שהוא הולך עם טיצית בלי כיפה. וכל מיני תופעת, אתם שומעים שהם עם טיצית ובלי כיפה. כאילו הוא רוצה, הוא רוצה להבין מה עומד מאחורי הדברים, אבל הוא לא מבין, אז הוא עוד לא שם כיפה, אבל הוא רוצה להבין מה עומד מאחורי הדברים. הוא שם טיצית. וגם הפעם זה עם תלת חלת, אתם רואים, צעירים. אתה רואה איזה, השאלה הכותבת, זה החילזון הנכון, והוא קנא את זה בשוב, בעשרה שקלים, יש פה רצון פנימי, אתה צריך להבין, הדור שואף למשהו ענק. אבל בשביל זה צריך להסתכל פנימה. צריך להסתכל פנימה, להציץ פנימה לתכלית, להבין שבבחירה הקטנה שלו עכשיו, שהוא רוצה להניח ציצית ולא כיפה, בלי כיפה, אז יש פה משהו אדיר שהוא רוצה להוציא לפועל. אבל אתה, תשמע, תסתכל, תראה את כל העולם בחוץ, את כל הסביבה, היא יוצאת החוצה, את כל העץ פורח, אתה מסתפק לראות בניצנים בהתחלה גם כדי להבין שזה הכל תלוי בתכלית. ולכן אתה לא תשים, והוא כן ישים, כי הוא כן רואה את זה, הוא כן רואה את הדור, הוא כן מבין את המשמעות הזאת. תשימו לב, לא חושב שזה חתך אפילו גס, זה די ברור, שמי שמסתכל, מי שגם ישים פתחה, בדרך כלל גם יגיד שהדור חלש, ואנחנו רחוקים, כמו שמי שישים פתחה, הוא יסתכל בצורה אחרת להוציא. הוא יסתכל בצורה יותר אופטימית לגבי ההבדל. זה יכול להיות שיש קל מלקל, יכול להיות שיש שתי אלה שפשוט יסכימו ככה, אבל זה בדרך כלל גם דורש הרבה פתיחות מחשבתית. הרבה כאילו בואו רגע נחשוב מחוץ לקופסה.
שורש הנשמה וההלכה זה לא, מי שירים ברמה הלכתית לעולם, אין דבר כזה חוכמה, בלי כתר. הכל מתחיל מכתר, מרצון פנימי, משורש נשמה. ואז זה גם מתגלה בחוכמה. אבל בגלל ששורש נשמה שלא מרגיש את זה, אז הוא גם מתחיל להבין שצריך לפעול את זה בפועל. כי הוא נשמע טרחי, לכן הוא גם רואה צריך להסביר את זה במציאות צורה כזו. זה הכתר שגדל ברוחמה. זה לא שמשהו מוצא ברמה הלכתית, אחד ועוד אחד, שווה ככה וככה. הוא מבין את זה בשורש הפנימי, ועכשיו הוא גם מוצא את זה בהלכה. ככה זה כל דבר. בסדר, בהלכה זה אגב, שום דבר לא מתמטיקה. הראייה שלך הכללית מתוך שורש הנשמה, גם גורמת לך לראות את הפרטים בצורה מאוד מסוימת. לכן יש פוסק, איזה קטע פוסק לנו, תראו נגיד מישהו שמסביר כמה זה התחלת, או נגיד חיכס ועוד איזה בער הבית. תראו, מישהו שמסביר כמה הר הבית, זה חשוב, והעלייה להר הבית היא חשובה, אבל לא מצאתי את עתיר להעלות, לא מצאתי את עתיר להתיר. אין דבר כזה. הוא יסביר למה אז היא מיותר, למה אין שום צורך בדבר הזה, אבל גם למה זה אסור.
התחלת והדור החדש זה עובד. מתחילים מלמטה ללמעלה, מתחילים ללמעלה, למה השורש? הם עוברים למטה. גם אם הוא לא אומר את זה, הוא חי את זה. אז ככה זה גם הדבר הזה, גם התחלת. השורש לא שייך לבחינה, לכן, לבחינה של ארץ ישראל, ולכן זה לא יתקבל בבחינת התחלת. לכן הדור החדש מאוד רוצה לעשות את זה. מאוד רוצה לעשות את זה. והוא באופן אינסטינקטיבי עושה את זה. הוא מרגיש דרישה על הדבר הזה. וזה השורש, המצוות הציצית, זה המצוות הציצית.
