שלום לכולם, אני רוצה לומר משהו שקשור לחדשות וקשור לשיעור. כיוון שאתם לא ראש הממשלה ואפילו לא אחד מהשרים, אז דבר ראוי לומר כך: אפשר לדון האם עם ישראל צריך להחליט על האופן הזה של פדיון החטופים. ברגע שעם ישראל החליט וזה יוצא לפועל, באותו רגע, כיוון שזה לא תלוי בנו, ונגיד שזה יוחלט ונגיד שזה יוצא לפועל, נשאר לנו רק לשמוח לפדיונם ולצפות לישועת ישראל. חס וחלילה לא להיות עבלים על פדיון הכי יקרים. לפני אפשר לדון, לדעתנו ידועה, אבל אם זה יוצא לפועל זה כבר לא תלוי בך. כמו שאמר דוד המלך אחרי שהילד מת, הילד מבת שבע, זהו עכשיו נשאר לקום. עכשיו להיפך, עכשיו אנחנו רוצים לראות את האחים שיבואו ולהתרגש ולשמוח עם כל עם ישראל. החילוק הזה חייב להיות וזה מקשר לפרשת השבוע.
משה והסנה הבוער אז איך זה קשור? בואו נעקוב את זה בסוף הרעיון. ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין, וינהג את הצאן אחר המדבר ויבוא אל הר האלוקים חורבה. משה רבנו רואה צאן ומה התפקיד של רועה צאן? התפקיד של רועה צאן זה לדאוג לגדאים. ואתם זוכרים את הסיפור שסיפרו לנו חכמים על הגדי שברח? תודה רבה על הגדי שברח. זוכרים את הסיפור? ומשה הלך אחריו והגדי ברח כנראה יותר מדי, ומשה רץ כי הוא יודע שזה לא טוב לו להיות שם. ואז כשהוא בא לאסוף את הגדי ולהביא אותו, אז פתאום הוא ראה את הסנה בוער. זאת אומרת שאם הוא לא היה הולך אחרי הגדי, הוא לא היה מגיע לסנה. זה מדרש חכמים יפה ומה באו חכמים להגיד? בואו נבין יותר. הקב"ה מתגלה באופן הבא. אנחנו מדברים על מקום ששמו הר האלוקים, זאת אומרת שבעוד ימים רבים, לא יודע עוד כמה ימים, שם יתרחש מעמד הר סיני. ומה נאמר על מעמד הר סיני? שיש אש אוכלת בראש ההר. אז עכשיו עוד מעמד הר סיני והמספר המראה בקודש מספר לנו שמשה מגיע להר חורב והוא גם רואה שם אש, אבל האש לא גדולה אלא אש קטנה מאוד שהיא בוערת בתוך שיח בשם השיח סנה והשיח בוער עם האש והשיח לא מתקלה, לא נשרף. ומשה רבנו הוא רואה שם מראה גדול, כנראה שהוא מבין משהו יותר עמוק. זה לא סתם שהוא חובב טבע, הוא בא לראות איזה מין בעל חיים שהוא לא הכיר, איזה צמח חדש אולי, גם זה בסדר גמור. אבל זה נראה שאם כתוב בתורה "אסור הנא ואיראה את המראה הגדול הזה", זאת אומרת שמשה מבין כאילו איזה שהוא משהו מעבר לעצם לזה שהסנה בוער ולא הוא קל.
הקול האלוקי והכאב ואז כשהוא עומד מול הסנה, הוא פתאום מצליח לשמוע קולות אלוקים והוא שומע את הקדוש ברוך הוא אומר "אנוכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב". כלומר, הוא שומע את הקול האלוקי שקרא לאבות, את הקול האלוקי שפועם באבות מגיע עד אלוהי אביך. אלוהי אמורה מביך זה כנראה הקול הפנימי שקורה בתוך משה. ואז הוא שומע פסוק כל כך יפה בתורה, אחד הפסוקים הכי יפים בתורה: "ויאמר השם, ראו ראיתי את עוני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי לפני נוגשיו כי ידעתי את מכאובם". שלושה פעלים בפסוק אחד שמתארים את השם והייתי אומר בשלושה חושים, קרא לזה ככה: ראיתי, שמעתי, ידעתי. ידעתי בתנ"ך זה יותר מידעתי שלנו, ידעתי זה הרגשתי, זה הייתי איתך לגמרי. אז מה בעצם יש פה? ראיתי ולראות אפשר מרחוק, שמעתי התקרבתי יותר. ראיתי את עוני עמי אשר במצרים, עני הקב"ה. איך אומרים היום? ראיתי אותך, כלומר שמתי לב אליך, אני רואה אותך. שמעתי את צעקתם ואתם יודעים שאין הכוונה דווקא את תפילתם שהם פנו באופן מודע, אלא הם כאבו את כאבם ואני שמעתי את הצעקה הזאת כאילו באה אליי. עמי הקב"ה נשיא כי ידעתי את מכאובם, כלומר הקב"ה אומר אני יודע את הכאב שלכם. במילים שלנו, כואב לי הכאב שלכם. במילים אחרות, אמו אנוכי בצרה. כלומר, הקב"ה אומר אני כל כך מרגיש את הכאב של עם ישראל. אתם שם בתוך כלוב מתחת למנהרות של חמאס בעזה, אני איתכם שם, אני מרגיש את הכאב הזה לגמרי. תמיד מספרים על הרב אריה לוין, יש כאלה סיפור מספרים אותו הרבה, שהוא היה בא לרופא עם אשתו והוא היה אומר לרופא "הרגל של אשתי כואבת לנו". זה סיפור ידוע. אז ככה הקב"ה אומר למשה רבנו, כואב לי. עכשיו בא רש"י הקב"ה שמסביר לנו שכמו שהקב"ה אומר זה המראה הגדול של הסנה. הרי הסנה זה הרי זה אש. השם תמיד מתגלה באש. ביום יבוא ויהיה פה ממעמד הר סיני ויהיה אש גדולה אוכלת בראש ההר. משה ייכנס אליה. עתיד לא בוא, עתיד לא בוא. אבל כרגע זה יהיה כשהעם ישראל יהיה בן חורים במרגלות ההר. אבל כרגע עם ישראל נמצא בעבדות, בסבל, בעינוי. אז הקב"ה אומר כן, גם אני קטן אש בתך שיח והשיח הזה הוא סנה. וכמו שחז"ל אומרים שסנה זה שיח קוצני, אז השם נמצא בתוך שיח קוצני.
הכאב והחזון של יציאת מצרים אז מה קורה למי שקופץ לפי החוקרים? הסנה זה פטל. מי שמכיר את סוגי הפטל, פטל זה קוצני מאוד עם קוצים מעונקלים. כרגע שאתה נגיד, נגיד שאתה נגיד שתהיו בחינקים, תעשו לוחמת סבך, כן? ונדבר לכם לזנק פנימה מה בתוך השיח, כן? ואז מה אתה יוצא מהשיח כל חניה דימומים. ככה הקב"ה בתוך הסבך, הקב"ה בעצם מדמם, הקב"ה כואב, כואב לקב"ה. השכינה, למלאך השם, זה אותם מושגים מבחינתנו. הקב"ה בעצם אומר למשה רבנו, כואב לי הכאב הזה עכשיו. אני מבין למה דווקא משה שומע את הקול הזה, כי משה רבנו כתוב "ויגדל משה ויצא אל אחיו ויר בסבלותם". משה רבנו עצמו יש לו את התכונה הזאת, הוא רואה בסבל הזולת "ויר בסבלותם". ואז משה רבנו משמש רואה. מה התפקיד של רואה? שמעתי מנתנאל אלינסן פעם שיש מי שהולך בראש, יש מנהיג שהולך ואומר אחריי, אבל אני ראשון. אבל רואה צאן הוא לא הולך בראש. עצמם אם תלכו להיות הוא רואה צאן, אז הוא הולך מאחורה, הוא רואה שאף אחד לא הלך לכל מיני כיוונים לא רצויים, הוא מה שנקרא מכנס אותם לכיוון מסוים, אבל הוא יותר תומך. הם הולכים לעצמם "בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני". זאת אומרת למשה רבנו יש נפש של רואה "ויר בסבלותם", יש לו נפש של רואה. הוא רואה צאן, הוא הנהג את הצאן אחר המדבר. ואז ברור שכשהוא רץ אחרי גדי כי כואב למשה רבנו הגדי, אז הוא מסוגל לכאוב כזה כאב. אז לכן גם הקב"ה אומר לו אה, מצאתי לי שותף, אתה יכול להנהג את עם ישראל. גם לי כואב גדי שני רב ישראל כמו שהגדי שלך רצת אחריו. אתה יכול לרוץ ולחלץ גדי. זאת אומרת רק מי שהוא כמו משה יכול לשמוע את הקול האלוקי שקורה מתוך הסנה "אמו אנוכי בצרה". כל צרתם לא צר הקב"ה, צר לא בוו יש גם לא באלף אחר כך נגיד מה זה. וממילא עם כל הטריגר, כל המנוע של שכינה הקדושה של הקדוש ברוך הוא היה הרגשת הכאב של כנסת ישראל. ממילא בוו נבין את החזון של יציאת מצרים. אומר הקדוש ברוך הוא "והרד אני להעלותו מיד מצרים את העם ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחיתי והאמורי והפריזי והחיבי והיבוסי". אומר הקדוש ברוך הוא יש לי רצון כל כך גדול להביא את כנסת ישראל "בנאות דשא ירביצני" להביא את כנסת ישראל אל מקום אחר. מה זה מקום אחר? יש כאן עכשיו ההפוך ממצרים. המילה מצרים מה היא מזכירה לכם? צר, מיצר. כנראה שהמילה צרה היא קשורה למקום צר, מיצר. "מן המיצר קראתי יה, ענני במרחב יה". נעלה את חמיון עם מצרים אל ארץ טובה ורחבה. מי שמע שארץ ישראל היא ארץ רחבה? ארץ טובה ורחבה. מה זה הרוחב הזה שמדובר פה עליה? כל כל מבחינה גיאוגרפית אפשר להבין את זה כמצרים ארץ מדברית והיא רק חייה של מצרים כחיי אנילוס. היא בעצם יושבת על אנילוס הצר, כמה קילומטרים מהאנילוס מדבר סערה, אין חיים. אפשר להבין את זה. ארץ ישראל לעומת זאת היא כבר נמצאת במה שנקרא צמחייה ים תיכונית, ארץ רחבה. אבל ברור שזה גם רומז למשהו יותר עמוק. המרחבים זה המרחבים של האם סוף של הקדוש ברוך הוא. העולם הזה הוא מקום הוא מאוד צר, מצרים זה עומק העולם הזה, תחתית של התחתית של העולם הזה, הוא מאוד צר. אני אעלה אתכם על ארץ טובה ורחבה. ואוני זה דלות ארץ טובה מאוני מצרים, ארץ טובה ורחבה. ותראו איזה יופי: "אל ארץ זבת חלב ודבש". יש הרבה תיאורים, לא הרבה, יש כמה תיאורים של ארץ ישראל בתנ"ך. זה התיאור הכי מתוק. מתוק בפשוטו. הזכרנו את זה בשבוע, ארץ שהיא שופעת. מה היא שופעת? חלב ודבש. איזה חלב הארץ שופעת ואיזה דבש? יש כמה פירושים, עוד מעט הנאים מדברים על זה. אבל הפירוש שניקח, הפירוש שניקח עכשיו, חלב זה חלב העיזים, חלב הצאן. כלומר, ארץ של מראה, ארץ של מראה זה אומר שארץ שיש הרבה עשב פריחה. כשיש אחרי החורף השטחים מלאים בירוק ויש רבה מקום לצאן, יש חורשים. לא תשכחו שארץ ישראל הייתה מלאה בחורש טבעי בתקופה הקדומה, בעלונים ובתחתיהם עוד שיחים רבים. ארץ של מראה צאן וממלא כשיש הרבה פריחה יש הרבה יערות דבש, דבורים שבאים אל הצוף ומלא יש הרבה דבש. כמו יונתן שהלך ביער ולקח בקצה המתה דבש וטעם דבש וחלב זה מאחד כמו שהסברנו, מתוק, רך, נעים. זה מזכיר את הנבואה של עמוס "ויטיפו הערים אסיס נכון לגבעות תתמוגגנה". זה כאילו מקום מאוד מאוד נעים, מקום מאוד מענג. כמו שאנחנו מכירים כפי שפעם שמעתי, קראתי שישראל רוזנסון ילדי מעניין ביותר עושה הרבה, מסביר הרבה את הדימוי הזה ומאשר הוא משווה את זה לשיר השירים. שיר השירים אומר הדוד לראיה "דבש וחלב תחת לשונך". ויש כאן רמז אפילו קצת רומנטי. אישה קשורה לדבש ולחלב. זה כאילו בא לרמז שארץ ישראל היא כאילו האישה ועם ישראל הוא האיש. "כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בנייך". והקשר בין עם ישראל לארץ ישראל הוא באמת קשר של איש ואישה, סוג של קשר כזה. ולכן כאן בארץ זה העונג. מדיברנו על זה שהעונג זה מרמה, זה משהו מאוד עמוק. זאת אומרת שעכשיו כשעם ישראל נמצא בעוני מצרים, עמוק בתוך השיעבוד המצרי והקושי המצרי והגזירה, השיעבוד המצרי הוא הלך והוכמר. בהתחלה מדובר היה בניצול עם ישראל לעבודות קשות ביותר ואחר כך מדובר בהשמדה איטית של עם ישראל בסבל עצום. כמו שאנחנו יודעים שהחז"ל ומדרשיהם הוסיפו לנו את זה שאנשים פרשו מנשותיהם, פרשו מהאישה. אז עכשיו כביכול הקב"ה אמר יש לי תאווה גדולה, אומר הקב"ה, רצון גדול לקחת את העם הזה ולהביא אותו אל מקום העונג, אל ארץ ישראל. מה אתם אומרים על החזון הזה? חזון נפלא. המשיח הקב"ה אמר "ואתה הנה צעקת בני ישראל באה אליי ואתה לך אל פרעה ועוצה את עמי בני ישראל ממצרים". אני רוצה שנייה אחת לרוץ להמשיך את פרשת שמות. לכאורה לאחר שמשה רבנו מתווכח דן הקב"ה. משה רבנו חוזר מהמדבריות אל מדין, נפרד מאיתו והולך למצרים. הוא פוגש את אהרון ופוגשים את עם ישראל ואת זקני ישראל. יש תחושה מאוד מרוממת: "ויאמן העם", איזה ביטוי יפה. וישמעו כי פקד השם את בני ישראל וכי ראה את עוניהם ויקדו וישתחוו. על הרגע הזה נראה שהכל הולך בהצלחה. ופתאום אחר כך משה ואהרון עוברים אל פרעה: "שלח את עמי", פרעה עונה: "לא ידעתי את השם, לא אשלח". ויצר פרעה את הנוגשים: "לא תספו נתת תבן לעם". הם הלכו וקוששו להם תבן, תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר. ויצר מחויר את מצרים וקושש קש לתבן. כלומר, השעבוד מחמיר וזה לא הולך כפי שרצינו.
הכעס על משה ואהרון והיו שוטרי בני ישראל, ואחר כך כתוב: "ויפגעו את משה ואת אהרון ואמרו עליהם". עכשיו מאשימים את משה: "משה, אתה עם הרעיונות שלך, רעיונות משיחיים שרק פגעו בנו. יהיה השם עליכם וישפוט, הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה". כל מה שנשאר לפרעה לעשות זה: "אתם עשיתם את זה, לתת חרב בידם להורגנו". נתתם לפרעה חרב להרוג אותנו. ומשה רבנו חוזר לקבוש ברוך הוא ואומר לו: "אני שם את המפתחות על השולחן. למה הראות על העם הזה? למה זה שלחתני? מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע על העם הזה והצל לא הצלת את עמך". זאת אומרת שפרשת שמות מסתיימת בדאון, במבוי סתום. ובעצם משה רבנו לא הצליח בשליחות. עם ישראל כועס על משה ועל אהרון.
תחילת פרשת וארא אבל מי זה עם ישראל? נגיד עם ישראל, העבודה מוכמרת, נהיית קשה יותר. פרשת שמות היא פרשה מאוד כואבת. ואז מתחילה פרשת וארא: "וידבר אלוהים אל משה ואמר לו אני השם, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגם הקימותי בריתי". הקב"ה בעצם שולח את משה לשליחות חדשה. כמה זמן עבר בסוף פרשת שמות ליד פרשת וארא? מצד כמה אתה אומר זה עובר כשאתה קורא את זה, אבל מה אתה יודע כמה זמן עבר בשטח? הוא חזר על השני כי הוא היה במצרים, אבל הוא הלך למצרים ואז הוא חזר על השני. זה קרה לו שנייה, צריך ללכת ממצרים לשני. זאת אומרת, בוא נגיד ככה, נכון סליחה שזה ממשיך את השיחה, אבל מצד פשוטו של מקרא אין לנו תיאור זמן. האם זה היה זאת אומרת בזמן הזה העבודה נהיית יותר קשה, הסבל יותר רב, ההרפתקה של משה רבנו לא הביאה פירות אלא להפך. אנחנו לא יודעים כמה זמן זה. אנחנו רגילים כמו שאינון אמר, אנחנו רגילים שזה ברצף. ומי אמר אולי זה היה כמה שנים, אולי זה היה הרבה שנים. אבל מה שבטוח שזה נראה שפרשת וארא מתחילה התחלה חדשה לגמרי.
חזון חדש בפרשת וארא ואיך זה נראה התחלה חדשה לגמרי? כי כאשר אתה קורא את מה שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו בפרשת וארא, אלה דברים אחרים לחלוטין. בוא נראה מה הקדוש ברוך הוא אומר בפרשת וארא. אני קורא לכם כמה פסוקים. עכשיו אתם יודעים מה, בשביל כדי שנבין את העניין, בואו נדמיין לעצמנו שבפרשת שמות נרדמתם בבית כנסת ודילגתם על הפרשה. אתם גמרתם מפרשת, הייתם מההתחלה שמעתם על השעבוד ואז נרדמתם. אתה מתחיל פרשת וארא כאילו לא הפסקת כלום. כל מיני דברים חוזרים מעצמם פשוט תראו עכשיו משהו אחר לגמרי. "וידבר אלוהים אל משה ואמר אליו אני השם, וארא אל אברהם ויצחק ויעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם". לא משנה מה, זה פסוק מאוד מאוד מסגר. "וגם הקימותי בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען". הקב"ה אומר: "אני מקים את הברית שלי עם האבות שיש לי ברית עם האבות לתת להם את ארץ כנען. אני שמעתי את נאקת בני ישראל והזכור את בריתי". פעם שנייה ברית האבות. אמרו לבני ישראל: "אני ה' ועוצתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוהים וידעתם כי אני ה' והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'". פקיד יש לו ייעוד, ברית אבות, והוא צריך ללכת לארץ ישראל ולהתענג מטובה. אלא מורשה ירושה שנבעת כל עוד עין שלם בעולם על ידי מלחמה. כאשר עם ישראל יילחם, יירש את הארץ ותתקיים ברית אבות. אז ארץ ישראל תהפוך לגלעדה ונגלה שלא סתם שטח אדמה שאתו כובשים, אלא היא ראיה שיש לו סגולות של זבת חלב ודבש. לכן דווקא שם בחזון של הסנה אמורים הכנעני והחיתי והאמורי, כי דווקא העמים האלה בדרך של קליפה ידעו לינוק את הכוחות של ארץ ישראל. ולכן יש פה שבעה עממים, ולכן היה להם כל מיני כוחות מיוחדים. זה היה כשארץ ישראל הייתה כאילו הקליפה הרגישה בקדושה, אז כביכול זה היה ארץ הכנעני והחיתי והאמורי, אבל זה ביטא שיש פה כל מיני כוחות.
ברית אבות וייעוד ישראל זאת אומרת, בעצם כל המטרה הפוליטית של עם ישראל והברית האבות הזאת, שזה משהו מאוד פוליטי, זה בעצם בא להביא את עם ישראל בהתחלה את ארץ ישראל ובהתחלה ואחר כך את כל העולם אל משהו מאוד עדין, אל אותו עונג אלוקי. לכן על יהי החזון הראשון קל בעיניכם, כי ארץ זבת חלב ודבש בא לרמז על מה שהרמח"ל כתב שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם וליהנות מזיו שכינתו. יהי רצון שבאמת אנחנו נירש את ארץ ישראל וארץ ישראל תהפוך לארץ זבת חלב ודבש לכל אחינו בית ישראל הדווים והצחופים.
