פרשת תרומה | האם בית המקדש ירד מהשמיים? | ר' דניאל כהן

בוקר טוב לכולם. אנחנו נמצאים בפרשת תרומה, הפרשה של המשכן. ואני חושבת שמין הראוי שפרשה כמו זו נתעסק במשכן של ימינו, שהוא בית המקדש. והשאלה היא, באמת, למה צריך מקדש? מה ייתן? אם יהיה מקדש, אתה אומר לאנשים, אני רוצה בית מקדש. אומרים לך, אז תעזוב, אתה משיחי, אתה פנאטי, אתה חשוך. בית מקדש זה שייך לעבר, זה לא שייך לעכשיו. העיקר זה מה שיש לנו כאן, בארץ ישראל. את יודעת מה? גם הדתיים רוצים מקדש. אנחנו תמיד חושבים שרק החילונים לא רוצים מקדש. אני חושב שגם הדתיים לא כל כך רוצים מקדש. וזה למה? כי, כפי שכותב הרב שר ישוב הכהן, הדתיים לא רוצים מקדש בגלל שהם מבינים שזה שינוי מצב לצבירה שונה לחלוטין ממה שקיים היום. זאת אומרת שזה משהו מאוד רחוק מכל מה שאנחנו מכירים היום. בית מקדש זו ספרת חיים אחרת לגמרי. ואנחנו רוצים להישאר במציאות הדתית הפשוטה, שעושים מצוות, הולכים לבית כנסת, אבל בית מקדש זה כאילו מקומה אחת למעלה.

המשמעות של בית המקדש היה תירוץ לעם ישראל אלפי שנים למה לא לצאת מהגלות. איך קוראים לתירוץ הזה? שלושת השבועות. עד שבהגר"א והוא אמר, חבר'ה יאללה, נגמר. אחרי שלושת השבועות עברו למקדש, ככה גר"א אומר. הסתמצמו, ככה גם הרב קוראים לזה, שלושת השבועות הסתמצמו לבית מקדש. זה ראש האלם תוקף? בטח. ברור שהאלם תוקף. זה שאתה נותן לה שזה רק משל? נו, משל ומה נמשל? יש נמשל. אתה רואה שגם אלו שאמרו שצריך לעלות בחומה, אפילו בבית שני. הברור שהאלם תוקף, פשוט התוקף נגמר. והשאלה היא מה זה התוקף נגמר. זה אגדה, זה לא משהו… אין בעיה, אבל מה זה אגדה? כל אגדה יש לה משמעות. אגדה סתם אגדה. איש גם לא אגדה משמעות. הלכה זה שהו אחר, בסדר. הלכה זה משהו אחר. אבל וגם זה, יש כאלה פוסקים שכן, יש כאלה פוסקים שלא, אבל פוסקי עיקריים שזה רמב"ם, רי"ף, רא"ש, שולחן ערוך, טור, רמב"ם, לא פסקו שלו. יש כאלה אומרים שהרמב"ם אמר שכן, להגיר את חיית המתים. אז גם אם הוא אמר שכן, גם הוא אמר, יש בען על דרך משל. אבל לא אמר שזו הלכה. זה יכתוב ביד החזקה. לא, זה פרספים. זה פרספים. בסדר, נו. אבל זה לא נקודה כאן. גם אם זה הלכה, וגם אם זה, זה לא נקודה. הרי בבית שני, בנו את החומה. איך בנו את החומה? היה כתוב שלא לדעת בחומה. והמרשה שואלת את השאלה הזאת, ומה התשובה? שניתן רשות מקורש.

הקשר בין דת למציאות אז דרך אגב, מה היום הסטנדרים אומרים? לא, קורש היה צדיק. השם העיר את רוחו. אבל בלפור היה רשע. זה היה ממיניים נוצרים. אני חיפשתי… אתם מכירים את גליל קורש? גליל קורש זה גליל כזה שמצאו, שעליו הוא חרט את הצהרת קורש. אתם יודעים של מ? של הבבלים. הייתה הצהרת קורש גם לבבל, לא רק הצהרת קורש, גם ליהודים. מה שהוא עשה, הוא נתן חופש פולחן דתי לכל העמים. והוא קרא שם, לאל מורדוך הגדול, כאילו זה… המינים לא היו כל כך תיאוריים. בשם השם העיר את רוחו, הופיע דרך מיני מאוד מגומים. ההפוך, דווקא בלפור, עשה את זה מתוך מיניי תנכי, מתוך יאוש מהעולם הנוצרי, ומתוך תקווה מהעם היהודי, שיביא גאולה לעולם דרך הנבואה. ככה עבר בר אטנוכמן, נתיה בספר של התנ"ך והחרד. אבל הפוך בדיוק. אז זה שהיו שבועות. גם מהר"ל והרב קוק קוראים שהיו שבועות. אבל העניין שהן שבועות, המהר"ל מסביר שזה שבועות למציאות. זה לא עכשיו הלכה. וגם אם זה הלכה, תגידי לך, בסדר, אתה יש תוקף שמתישהו, זה, צריך להתקדם, למה התוקף? אז אתה רואה, התלך. כשאהובות מסכימות. ככה היה בספר נחמיה, ככה היה בספר עזרא, וככה הנכים הבנת החומר. וככה זאת המציאות. זה גם לא שאלה פילוסופית. בסוף תראה לי איפה הוילה המציאות.

הקשר בין דת ומציאות אחרי השואה, אלו שהחזיקו בשלושה שבועות, אמרו שהשואה קרתה בגלל הציונות. זה חידוש גדול באמת. למה הציונים חיו בסוף, אבל אלו שאמרו שאלה לא לטלארץ, מתו בשואה. זה חידוש עצום. צריך אמת לחשוב על הדברים האלה, ולמצוא להם איזה פתרון. עוד לא מצאתי. אבל בגדול, זה הוויון. שהיה להם תירוץ ללא לטלארץ. אבל אז הגר"א בא ואמר, טוב חברים, עכשיו החזון זה המקדש. עכשיו החזון הבא, זה בית המקדש, זה השלב הבא. זה כבר הנקודה של לא להגיע ל… זה הנקודה שאסור להתקדם ממנה. אסור לנו לפעול משם. עכשיו אם אנחנו הולכים בכיוון של המהר"ל, מפרק שהוא מסביר, שהשבועות זה בעצם לא שבועות לעם ישראל, אלא הקב"ה השביע את השמיים ואת הארץ. כלומר השביע את המציאות, שלא תיתן את האפשרות לצאת מהגל. הוא היא מלך, שלא תיתן את האפשרות. אפשר לעשות. ככה מסביר המהר"ל. בכתובות, קוף ידבט בחידושי הגדות, וגם בנצח ישראל, פרק אבדלת. אם אנחנו מסבירים ככה, זה מת היום. אנחנו רואים את מה שהמהר"ל כותב, שבאמת המציאות לא נותנת לנו לבנות מקדש.

הקשר בין דת ומציאות אבל כמו שהיה אז עם עם ישראל, שלא רצה, גם היום יש כאלה שאומרים, תקשיב, בית מקדש זה לעתיד לבוא. או הטירוץ הידוע, לא רק שזה לעתיד לבוא, וזה איזה שבועה שאסור לעבור עליה, זה בית מקדש שירד מוכן מהשמיים. מכירים את ה… כן. עכשיו זה כל אלה טירוצים, למה לא להתקדם את ההליך לגאולה? אתה רוצה להתקדם את ההליך לגאולה. צריך להגיד את האמת. כי אם היית רוצה, אז בואי תתקדם. אם היית רוצה, בואי תתקדם. ואתה לא רוצה להתקדם, זאת האמת. זה לא שאתה מת למקדש, אתה כל כך רוצה, אבל אסור לך. זה לא שאתה כל כך רוצה להות לארץ, אתה פשוט לא כל כך רוצה את זה, וככה נעמוד את השוש השבועות. אתה כל כך לא רוצה מקדש, זה לא כזה מעניין אותך. אתה לא רואה שאנשים אלה משתוקקים למקדש, שלא שומעים, זה לא שהם כל היום מדברים, כמה זה רק מקדש וכמה. יכול להיות שהרבנים עוד גדולים, זה לא מה. אתה רואה, הרמה פשוט. זה לא הסיפור שלה. בית מקדש, זה קורה מסוג אחר, כי זה אומר שעכשיו צריך לעבור לקומת הייעוד של עם ישראל. קומת הייעוד, זה אומר, שעם ישראל, צריך להשפיע על חולמות העולם. וקומת הייעוד של עם ישראל, היא קומה אחרת, מהקומה של הקיום.

הקשר בין דת ומציאות אנחנו עכשיו בקומת הקיום. נכון כל יום השואה, שואלים את השאלה, למה אנחנו מתאחדים, רק ברגעים של סבל? מה התשובה? אין שכן להגיד, אנחנו עם שואה, התשובה פשוטה. התשובה פשוטה, בגלל ש, עד לפני עשרות שנים, עד כמונו להגיד יום החיימת, יום הכיפורים, הקומה של הקיום, מספיקה. איך היה לי יחדות מסביב הקיום? ברגע שעברנו לקומת הייעוד, אחרי שישתי הימים, ואחרי יום הכיפורי, חול היוצא. נגמרה קומת הקיום, ועברנו לקומת הייעוד, מכאן ועלה, הכל עוד לא נתאחד, סביב הייעוד שלנו, זאת יחדות. זאת יחדות. כלומר, בית מקדש, זה לא מקום שמפלג, זה מקום שמאחד. זה לא מקום דתי גם, צריך להבין. זה מקום אנטי דתי. מה זה דת? דת זה חוק, דת זה כל מה שהיה בגלות, דת זה אומר, מערכת חוקים שעכשיו אתה עושה פה, כדי לקבל שכר פרטי בעולם, הבית מקדש זה לא הסיפור. בית מקדש זה נבואה, בית מקדש זה העולם הבא, כאן ועכשיו. זה סיום הדת, סיום החוקים, סיום ההתנהלות שאני עושה בשפת, כדי לקבל שכר פרטי, והתחילת ההתנהלות כאומה ריבונית, שמשפיעה לכל העולם כולו.

הקשר בין דת ומציאות זה סיום הדת. וההתחלה של החיבור בין הקודש לחול. כי הדת מנתק בין הקודש לחול. זאת אומרת, אתה עושה מצוות, אין לי זה קשר למציאות, אין לך שום דבר בקשר למציאות, הכל לא ריאלי, הכל מיסטי. זה הפסקת הדת, וההתחלת הנבואה. ההתחלת החיבור לעולם הזה, מתוך קדושה. המקום שנחבר בלשמיים בארץ, זה המקום שגומר את הדת. עכשיו, תביאי למה קשה לדתיים, להתחבר לדבר הזה. כי פתום אתה צריך להתחיל עבודת צדה, ופתאום תהיה קדושה. ופתאום צריך להתחיל, להשפיע לעומות העולם. מה פתאום, העומות היא מחשימה, מכירים כל הדיבור הזה של העומות, שהישיימות הוא הזה, והאמריקאים הם מחשימים. בוא נתגיד לי, אתה קיים בשביל להשפיע עליהם. אבל כל כך, הדתיות השתלטה עלינו, הגלות השתלטה עלינו, יש אחר כך שאנחנו נשאלנו מהגלות, אבל הגלות קצה מאיתנו. ולכן, זה לא ש… תראו, אני לא רוצה לדבר על הסוגיה של עליה על הר הבית, מבחינה הלכתית שלה, אבל מבחינה המהותית שלה היא חשובה. גם אם אתה לא עלה להר הבית, ויש לך את ההלכה שלך, הכל בסדר, זה לא נושא עכשיו.

הקשר בין דת ומציאות אתה רוצה? אתה משתוקק? כמו שאתה, אהה, אל ה'! מה שאני חפש שם? מי שמשחפש לנו? מה זה משהו שאני חפש שם? אתה לא רוצה להיות קרוב להר בית ה'? אתה לא רוצה לחיות את הדבר הזה? לפחות תרצה, תגיד לי, הבעיה היא חייתי בסדר, אבל אתה לא רוצה, אתה מתנתק מזה לגמרי, אתה לא מדבר על זה, זה לא בשיר שלך. תראו אנשים בדישה באבוכים, כאילו… כי אנחנו לא מבינים מה זה מקדש. אנחנו לא מבינים שמקדש זה נקודת הייעוד, שהיא נקודת האחדות. בוא תסתכלו, מה חסר היום? למה? למה יש כל כך הרבה שנה בעם ישראל? בין החרדי לדתי, לדתי לאומי, לדתי לאומי, לחלוני ולחלוני? יש פה מעגל שנה אדיר, למה? התשובה היא כי אין מקדש. מה זה אין מקדש? מקדש זה לא רק מקום, מקדש זה ביטוי. למה? לאחדות בין הקודש לכל, בין החלוני לדתי. מה זה אומר? זה לא אומר שעכשיו אנחנו חושבים אחדו מהחלוני הדתי, אתה, אתה, אני, אני, בוא נסתדר פה אחד עם השני. לא, זה הבלבול הגדול שצריך, אם מצאים אותה דתית.

הקשר בין דת ומציאות וטוב שיש התנגדות מעולם החרדי והחלוני לאחדות המזויפת הזאת. זו אחדות שהיא תת רמה, והיא לא אחדות אלא אחדות איסי השנאה. איסי השנאה היא בכאילו אחדות. כמו פלורליזם, זה כל כך הרבה אמת שלא. זה לא חדות, זה שקר. אחדות זה אומר שאני ואתה שואפים לאותו אידיאל. ועכשיו שתינו מביאים זוויות שונות. אנחנו אחד בשאיפות שלנו. אם נשאף לדברים שונים, זה לא איזו, אנחנו בסוף נריף פה. אנחנו אחד בשאיפה שלנו. אחדות זה אומר שהחלוני צריך להבין איפה הוא חסר והדתי משלים אותו. ואני צריך להבין איפה הוא חסר והחלוני משלים אותו. מה חסר בדת? תגידי את האמת, חסר מה? אנחנו לא מושלמים. מה חסר בדת? חיבור למציאות. שאתה לב שכל הסברים של הדתיים חסרות ריאליה. למה ככה? אשרי העם שככה לו. אולי נתחיל לייצר תורה עמוקה וגדולה, שמתאימה גם לעולם הזה. אולי נתחיל לייצר תורה מציאותית, ולא תורה מיסטית. בכל מיסטיקה. מה אמרו חזה, לא מצאתי לה גוף טוב. מיסטיקה. נכון? יותר מיסטיקה.

הקשר בין דת ומציאות יותר מזה גם. בוא נסכם על העולם הקורא לעולם החלוני. מה חסר לעולם החלוני? אנחנו רואים, חסר לו משמעות. הכל חומר חומר חומר, אבל אין טיפת משמעות. אם תביא לו משמעות עמוקה, הוא גם יבוא אליך. מה זה בית מקדש? בית מקדש זה המקום שמאחד בין השכל לבין הרגש. בין הכל בין שבין החול. בית המקדש, כל מה שעושים שם, כל מה שעשו לי בבית המקדש ושכנתי בתוכם, זה שכנתי בתוכם, זה נקודת האחדות הזאת. בית מקדש, מה שעושים שם, זה כל הפעולות על האחדות של עם ישראל. קחו דוגמה, את הכתורת. מה עושים בכתורת? תלכים 11 עשרה ימנים. במה זה 11 עשרה ימנים? החוק מסביר ש11 עשרה ימנים זה אחד ועוד עשרה. אחד זה הפירוד, ועשרה זה האחדות, זה השלמות. בוא נגיד, הקודש, שהוא הכלל, שהוא האידיאלים, והחול שהוא הפרטים, הפרט, האחד. אבל זה מתחבר עכשיו, הפרט מתחבר עם הכלל. אני לא אדם פרטי ואגואיסט. אני מחובר לכלל, השאיפה שלי היא כלל. זה כלל. זהו, עבודות שהן יהיו התמצית של האדם, זה כן. סופר סתם. כל מיני עבודות, כל מיני עבודות שקשורות לנבואה. שמשהו שהוא חי, הוא סכל, הוא לא בינה, הוא לא סכל, הוא רגש. הבינה דווקא זה הסכל שמחובל לרגש. כל זה חוכמה מלאכותית. הבינה היא משהו שהוא יותר חי. ולשם אנחנו הולכים. ואז מה שכן, יש איזה תיאוריה כזאת שאומרת, אני לא יודע אם התיאוריה תותל לך, אבל בוא נגיד שהכיוון של בעל הסולם שיש שם זה הולך. אז אם התיאוריה האת אומרת את הדבר הזה, אז הוא כנראה שהיא נכונה. כי כנראה שבעל הסולם הוא היה הקדימה נכון. כי באמת שהכול התחל לשווה בשווה בגלל שלאין צריך לעבוד יותר. ואנשים יתעסקו כל הזמן במושכלות. אז המושכלות זה, אנשים יגידים מושכלות זה פילוסופיה. אני אומר מושכלות זה נבואה. כי מושכלות, אנדם יכול להתייבש ולהמדוד פילוסופיה. אבל נבואה זה הרבה יותר מעניין. זה משהו חי. בכל אופן, אנחנו הולכים לכיוון של מה? של חיים, של משמעות.

הקשר בין דת ומציאות וזה המצב של מקדש. וכאשר יש, התחלנו מזה שיש הרבה רצון להשפיע. אז אין רצון לקבל ויש יותר כסף לכולם. ואין העניות בציבור. וזה מגיע בתוך החוכמה הישראלית. לקחת את היכולת לנהל את המערכות החול מתוך הקדושה. לכן גם מלכת תשווה מגיעה. על מה עם השבחת של שלמה? על העולתו אשר יעלה בה. על הגשר המחבר בין הרמון שלמה, שזה מערכות החול, לבין בית המקדש, שזה מערכות הקוש. וזה חוכמת שלמה, נכון. זו היכולת שלו. זה החוכמה של שלמה המלך. וזה המקדש. בארון הברית. מה זה ארון הברית? ארון הברית, זה יש עליו קרובים. ושימו לב, מה זה ארון? זה כמו שכל, זה קופסה שיש בתוכן. כמו ראש עם גולגולתים איזה. אז ארון הוא כמו גולגולת עם תוכן בפנים שכל. ומה יש מעל הארון? את הקרובים. מה זה הקרובים? הקרובים זה האינסטינקט שהוא קודם לסכל. כלומר, היום בעולם הפילוסופי, אנחנו חושבים שמה שיש זה הסכל. הסכל זה… אבל בוא נחשוב שנייה. הרי יש משהו מעל הסכל. מה יש מעל הסכל? אמונה. מה זאת אומרת? אם אין אינסטינקט שיש נכון ולא נכון. שיש אמת מוחלטת. שיש משהו שלם. משהו אמיתי. משהו משמעותי. האם יש משמעות הסכל? לא. כל מה שמניע את הסכל, זה אותה משמעות שקדמנו. ומאיפה אתה יודע שיש משמעות? התשובה היא שזה אינסטינקט שקיים בי. ומה יש מעל הקרובים? מה יש מעל הארון? קרובים. ומה זה קרובים? תינוקת. ומה זה תינוקות? אינסטינקט. ומה זה האינסטינקט הזה ששולט על הסכל? זו הנבואה. שמו לב, האינסטינקט הזה מופתח בסוג של דמיון כזה. כאילו, אני רוצה משמעות. בעצם, בתוך הכוח הזה של המשמעות, כאילו איזה דמיון כזה, וואו, אני רוצה משהו עתידני כזה, אני לא יודע לפתח אותו. אבל ככל שהאינסטינקט הזה ישולט על הסכל, אז ככה הדמיון שלי יהיה יותר מזוקק. אתם מינים? האינסטינקט הזה יהיה יותר מדויק. והסכל מסדר אותו. מעצב אותו. אבל האינסטינקט הוא העיקרי. וזה הנבואה. הנבואה זה לא סכל להבין עכשיו מה יקרה. אלא זה אינסטינקט קיומי. אני חש שזה מה שיקרה. איך אתה יודע? כי הסכל פיתח את הנבואה. הסכל פיתח את האינסטינקט הזה. שאני מרגיש שזאת האמת. הסכל פיתח את זה דרך התורה. שנמצאת בתוך הערון. אבל התורה הזאת שבורה. זה שברי לוחות. נכון? ויש שם גם את הנצנת אמן. אמן זה, זה הלחם מהשמיים. זה יכול להית לחבר בין השמיים לארץ. והלוחות, זה הלוחות שחרוטים מאז ואלה. נקרא, שהלב שלי חרוט עליו התורה, שהטבע שלי זה התורה. איך זה יקרה? כאשר האינסטינקט שלי, זה התורה. השכל מעצב את האינסטינקט הראשוני. שעכשיו, אני מרגיש שצריך להיות ככה. אני מרגיש שזה לא נכון לרצוח. בסדר, זה קל. אבל בואי האינסטינקט שלי. אני מרגיש שזה מה שצריך להיות במציאות עצמה. האינסטינקט שלך הם נכונים ומדויקים. זה השכל מעצב אותם. וזה המצב שהתורה חקוקה בי. זה עד שברי לוחות שנמצאים בארון. מבינים? לכן גם המידות של הארון הם חצאים. בסיט הארון, נצא שיטים. המתיים וחצי אורכו, אמה וחצי רוחבו, אמה וחצי קומתו. הכל זה חצי חצי חצי. למה? להסביר לך שהסיפור כאן זה לא הארון. הסיפור כאן זה לא השכל, סליחה. הסיפור כאן זה האינסטינקט. ולכן הכל יעשה מקשה אחת. למה הכל צריך לעשות מקשה אחת? להסביר לך שהאינסטינקט מובל לשכל. זה המצב של מקדש, אתם מבינים? המקדש זה לא מקום של פילוסופיה. איזה חכמים אנחנו. אלא שיש יותר חיים.

הקשר בין הארון לקרובים עכשיו תראו איך היהדות בנייה. כל היהדות זה הארון בלי הקרובים. היהדות של היום, הדת, זה יהדות בלי קרובים. זה הארון בלי קרובים. זה הכל מה כתוב בתורה. מה כתוב? מה התורה אומרת? במקום להבין שלא מה התורה אומרת, אלא איך התורה חי במציאות. לא, התורה אמרה זו המציאות מחוקה. זה איך האינסטינקט הזה, הוא שולט על השכל. מה שהשכל שלי מבין, את המציאות מתוך תורה. ולא שיש בו עכשיו מציאות, והיא מנותקת לגמרי. לא, הארון משפיע על המנורה, שמשפיע על השולחן, שמחובל לעולם הזה, מחובל לחומר שבעולם הזה. יש קדושה בחומר, יש קדושה באכילה, יש קדושה בהכול. והיום התורה של היום היא ארון בלי קרובים. שכל, אבל שלא מחובל לנבואה. הוא לא מחובל לאידיאל של החיים, הוא לא מחובל למשמעות של החיים. לא מחובל לאינסטינקט הראשוני שבשבילך יש לי משמעות לחיים. איך התורה ממצאת לי אותו? היא לא ממצאת לי אותו. היא פשוט תורה, והיא מנותקת מהמשמעות.

חיבור התורה למציאות מה הקשר בין זה לבין תיקון העולם, לבין זה שצריך שיהיה טוב בעולם? זה לא מחובל. הארון לא מחובל לקרובים, ולכן גם אין חיבור למנורה, להבנה שאנחנו מחברים קודש וחול. איך בונים אומה מתוך תורה? לא, יש אומה, יש תורה, זה לא קשור. בוא נבחר בראש ממשלה חילוני, זה לא קשור. ואם אין את זה, אז גם אין לכם פנים. ואם אין את זה, אז כל אחד חושב על עצמו, זה הפרט שהוא קודם לכלל, ואז היא נקטורת. הפרט לא מחובל לכלל, ואז האחד לא מחובל ל-10, סך הכול 11, מה אני אומרת? אם אין את זה, הכל מנותק. בגלל זה אין מקדש. המקדש הוא ביטוי לכל זה. לכן איך בונים מקדש? מן השמיים. מה זה מקדש מהשמיים? הכוונה היא שהוא יבוא מתוך כל מה שדיברנו.

מקדש מהשמיים שמיים? מה זה תורה מהשמיים? מה זה תורה מן השמיים? מה, התורה ירדה מהשמיים? מה זה השמיים פיזי? מה זה האבינו שבשמיים? זה שבכל הוא לא נמצא בשמיים, הוא נמצא בכל מקום, אז מה זה בשמיים? מעל האדמה. מעל האדמה? אז הוא לא מתחת לאדמה? לא, אדמה לא פיזית. אז מה זאת אומרת? אדמה, העולם התחתון. אז הוא לא בעולם התחתון? אבל בכל מקום, אז מה זה שהוא בשמיים, מה זה אומר? זה מהמילה לתתה. אבל מה זה שמיים? מה פורוש המילה שמיים? שמיים, יש לנו את המילה הזאת, איזה מילה זה מזכיר לכם? שם. אחד? הרבה שמים. זה הרבה שמיים. הרבה שם, זה אינסוף. שמיים מקוונאים באינסוף. איפה נמצא אינסוף? איפה נמצא? מאיפה אנחנו יודעים שיש אינסוף? מניחה שיש אינסוף. מהתוכיות הפנימית שלי אני מרגיש שיש אינסוף. מה זה האבינו שבשמיים? אבינו? מה אינסוף? מה זה אב? אב זה משהו שמחבר בין הבן לאב. נכון? זה התכונות הגנטיות. זה אבינו. מאיפה התכונות הגנטיות האלה שאני רוצה עכשיו, אחדות, צדק, נצח. מהשמיים, האינסוף, זה תכונות אלוהיות. זה אבינו שבשמיים.

בניית בית המקדש מה זה אומר בית מקדש, מה זה תורה מהשמיים? הכוונה היא שזה מהפנימיות. מאיפה נובעת התורה? מתוך האינסוף. שאני חשבת אוכי. אני חש שהדרך להופיע את החיים, דרך התורה. זה התורה מהשמיים. ומה זה בית מקדש מהשמיים? הכוונה היא שבית המקדש מגיעה מהאינסוף. מהאינסוף שאני חשבת אוכי. אני חש עכשיו שיש אינסוף. בעצם בית המקדש מבטאת כל השפעות האינסופיות האלה. הוא מבטאת את הרצון לאחדות. הוא מבטאת את הרצון לחוכמה. הוא מבטאת כל הרצון לאדירים האלה. אבל בשביל זה צריך שבית המקדש יבוא מהשמיים. רגע תגידו, אם אנחנו אומרים שבית המקדש השלישית צריך לבוא מורחם מהשמיים, מה זה אומר שלה בית הראשון והשני? שהם לא יבואו מהשמיים. ומה זה אומר? ולמה הם נכייבו? כי הם לא באו מהשמיים. מה זאת אומרת? הם לא באו מתוך החיבור הפנימי. לאחדות, לצדק, לנצח. הם באו כי היה מושא מעוות. היה נבואה, אבל זה היה חיצוני להם. תורה משאבים זה תורה אינסופית שאני עומד אותה, כי יש לי אינטואיציה שהיא אינסופית. תורה משאבים הכוונה היא שזה האינסוף שאני רוצה שיהיה בעולם. המשמעות האינסופית מופיעה במציאות. התורה מופיעה את האינסוף, היא מן השמיים. וככה גם האבינו שבשמיים יש פה אינסוף הזה, הוא מתגלה בדרך תכונות מסוימות. וגם מקדש מהשמיים הכוונה היא שהאינסוף הזה מתגלה דרך המקדש. כל הרצונות האינסופיים לצדק אינסופי, אחדות אינסופית, תאווה אינסופית מתגלים דרך המקדש. אבל אם אני לא חי את זה היום אז איך יבנה מקדש? כלומר המקדש הוא פועל יוצא של החיים האלה של עם ישראל. אני צריך לחיות את הרמת החיים הזאת ולהביא לידי זה. אבל צריך להביא לידי זה. מצד שני גם אין סתירה. בזה שגם אני אדבר פיזי על מקדש. כלומר אנשים רואים שיש רק את השמיים, יש גם מקדש. לכן צריך לדבר גם על מקדש, על איך הוא נראה. ולשאוף עליו ולרצות אותו. ולהבין מה כל דבר פועל בו. מה זה ארון? מה זה מסבך כתורת? מה זה שולחן להכין בפנים? מה זה כל דבר בו? שאני אבין את הדבר הזה. ואני אחייה את הדבר הזה. אז בית המקדש יהיה מוכן מהשמיים. ואז הוא יכול להופיע גם. באמת הוא גם יופיע. אני חושב שלא פעם, זה חוק מציאות. זה שבועה שהקדוש ברוך הוא ישביע את המציאות.

הכנת הכלים לבניית המקדש אתה חושב שהוא ירד ככה? מה הסברתי עד עכשיו? לא, אני אומרת. הסברתי עד עכשיו שאנחנו נבנה אותו מתוך השמיים. לא שיש מטאור בחלל שיפול. אתה מבין שבית המקדש מהשמיים זה שהוא אינסופי? הכוונה היא שהוא יבוא מתוך האינסוף. לא שיש מטאור שיפול על הר הבית. זה לא הסיפור. לא, חשבתי שאתה בסוף גם תכננת שהוא ירד. לא, לא, לא. הכוונה היא שצריך לדבר על המקדש עצמו גם. לא לדבר על זה כאיזה אידאה. לא, כי אמרנו שהראשון והשני חייבו כי הם לא יהיו אינסופים. כי הם לא יהיו מתוך החיבור הפנימי של עם ישראל. מתוך הפתוחיות שלהם. זה היה חיצוני אליהם. ככה המערב מסביר בנצלח וככה חוק מסביר בלמעלה חיידר. אז בעצם מי שאומר שהמדרש יגיע מהשמיים זה בדיוק ההפך מאיך שהוא אמור להגיע. בדיוק ההפך מאיך שהוא אמור להגיע. מי שרוצה לראות את זה ברמחן משכני עליון פרק א'. הוא מסביר שם את זה כגוף ונשמה וככה הוא מתארז את מחלוקת הראשונים בדבר הזה. שזה מחלוקת בין רשי לבין רשי. כי רשי כותב בעצמו שייבנם בזה אדם ורשי כותב בעצמו שייבנם מהשמיים. אבל דברי מדרש, כמו שכלנו יודעים, זה שייבנם מהשמיים. דברי מדרש צריך להבין אותם לעומק. אז לכן, מה זאת אומרת גם שעכשיו שהקדוש ברוך הוא השביע את עם ישראל לכנסת ארץ ישראל, ועכשיו זה למקדש, הכוונה היא שהמציאות הוא נותנת לבנות מקדש עכשיו. למה המציאות נותנת לבנות מקדש? כי צריך להכין את הכלים בשביל זה. אז בואו נכין את הכלים כדי שיהיה אפשרי. אבל מה הכלים? בואו נדבר גם על הכלי המקדש, לא רק בכלים הרוחנים, בכלים הפיזיים. לך למכון למקדש, מסתכל על הכלים, תרצה אותם. אתה שתוקק אליהם גם על המפן הרוחני, מה זה אומר? אתה רוצה מסבך הכתורת? בשביל זה צריך להכין את עם ישראל. איך מכנים את עם ישראל? צריך תורה גדולה. אז בואו נבנה תורה גדולה כדי שתהיה אפשרי מקדש. בואו נבנה את זה. בואו נבנה את הדבר הזה.

סיום בנבואה ולסיום… אז בואו נסיים בנבואה שכתובה בספר דניאל, בסוף דניאל. כתוב, ואני אומר את הדבר הזה בשם חגי בן ארצי, שהרב שרקי מביא אותו, שרקי אמר, אם הצלחתי, נכנסתי לתוך… באמת הצלחתי, הצלחתי גדול, אם לא, אז נכנסתי לתוך סריה גדולה שאנשים שלא הצליחו, כמו המלבים וכמו רבים שאמרו, ולא קרה שום דבר. הדניאל כותב, הוא מעת עושר התמיד ויתת שיקוץ שומם ימים 1290. מעת שהוא שר התמיד, תיקח 1290 שנה, אמרו לי, בנות שם שיקוץ שומם. מה אתה אומר, אתה לוקח 1290 שנה, בול, מעת עושר התמיד, אתה רואה, מגיע להקמת אל עקצא. ואז הוא ממשיך. מה זה עת עושר התמיד? עת עושר התמיד, כווני שביטול קורבן התמיד בבית ראשון, אתה לוקח 1290 שנה, אתה מגיע להקמת אל עקצא, אתה לוקח, ואז הוא ממשיך, ישרה מחכה והגיע להנים 1335, אתה רואה שמגיע שנת 2040. ככה חגי בן ארצי מסודה. ואז אתה רואה שזה בדיוק מגיע לתהליך של 2040, וזה באמת מתאים, מה שכותב הרמב״ן בסוף שיר השירים, הוא כותב שם דבר מדהים, הוא אומר, תקשיבו טוב. אתם לא תאמינו. בדיוק על אותו תאריך של 2040, שזה בעצם 200 שנה קודם אלף השישי, האלף לחש של עמו, הוא 200 שנה קודם אלף השישי. עוד 14 שנה. 200 שנה קודם אלף השישי, היא חייו המתים. אז מה זה חייו המתים? אנחנו יודעים שיש את הקומה החומרית של הגאולה, ויש את הקומה הרוחנית, שזה הכנסת הנשמה לגביה. אז בעצם זה עכשיו, האם מצלחנו? האם זה נכון? אני לא יודע. האם זה רק משהו קורבנות? אבל מה שכן, גם בלי זה, אנחנו רואים כבר את ההתקדמות של עם ישראל, בגאולה, בתהליך הגאולה, ואפילו, תגיד, עולים לערבית, לא עולים לערבית, כבר היו מוצאים להשתכלות בערבית, בוא נגיד שכבר יש יתירו קורבנות, וכבר שמצאו פרות אדומות, ולא רחוקים מתוך הדבר הזה, אם הממשלה תשקיע בזה, ובצד השם זה רק הולך לכיוון הזה, ואפילו הממשלה משקיעה בזה, אפילו נשתמש רעשו על זה כתבה, ולא סתם מפחדים, ואפילו הערבים התחילו את מלחמת השביל באוקטובר, הם אמרו בגלל הפרה אדומה הזאת. אז רק בואו נסיים איתך, שיש בנו תקווה גדולה, ובעזרת השם הדברים יקרו, בלי מה שאמרנו, גם זה הולך וקורה, רק הייתה לנו הבנה שהכיוון הוא חיובי, ולא דווקא בטוח שזה, עכשיו אנחנו חשבי קיצים, כן אנחנו חשבים קיצים, זה במשיח, דווקא המקדש ככה, הרמבן אומר, אבל בלי קשר לדבר, אנחנו רואים את המיוסדות בכל מקרה מתקדמת, זה רק נותן לנו אור גדול, שאנחנו בזרות השם קוראים לה שם, ואנחנו גם צריכים לגרום לזה לקרות, כן, צריכים לקרות את זה לפני זה, שקיצים לא יגידו, לא, לא נעשי שום דבר, אבל לקדם את זה עוד לפני, כי אז יש הרבה כאבים מה שזה יקרה, לכן צריכים לקדם את זה כמה שיותר, בעזרת השם.