פרשת תרומה | השקלים בסוד נצחיותו של עם ישראל | הרב שלומי

חברים יקרים, בגלל שזאת שעה קשה, כי זאת שעה שבדרך כלל יש שנץ, היום אחרי ארוחת צהריים, בגלל שלא היו הרבה אנשים לארוחת צהריים אז אכלתי יותר, זה סתם. אז, וגם בגלל שזה פרשת תרומה לסוגיה יפה וגדולה וענקית, כי הרי זה לא רק פרשת תרומה, זה גם פרשת תצווה, וגם ויקהל וגם פקודי. זה ארבע פרשות שהתורה הקדושה מקדישה לפרויקט הבינוי, שעם ישראל עסק בו בראשית ימיו במדבר, שהם החליטו להקים משכן, כמו שאומר בנילנדו, משכן נבנה לך. אז אני מרגיש שזה גדול עליי, בזמן קצר הקרוב לדבר על פרשת תרומה, למרות שזה מה שתכננתי, ולכן עכשיו, וגם מתאים משהו יותר קצר וחביב, והוא גם קשור למשכן, והוא יהיה סוד פרשת שקלים.

פרשת שקלים והמשכן כמו שאמר בבוקר האיש ההכה, עידו זהב, שעכשיו אנחנו מתחילים עם מצוות ארבע פרשיות, כתוב במשנה במסכת מגילה, שבימי חודש אדר, המצווה על עם ישראל לקרוא, בכל שבת פרשה אחרת. בשבת הראשונה של חודש אדר, השנה הזאת זה בולקי, חודש בשבת, היום בלילה שרים מישהי מישהי, תעשו בבית לאחים הקטנים שלכם. בשבת הראשונה שבת שקלים, שבת שנייה שבת זכור, אחרי השבת השנייה תמיד יכול פורים, וזה יהיה, אז יהיה פורים באמצע, והשבת האחריה תהיה פרשת פרה, ושבת השלישית תהיה פרשת החודש. לי זה ברור, למרות שמצד הפשט זה כאילו לא קשור, לי זה ברור שארבעה פרשיות זה מין מצווה אחד של חכמים, וישנו קשר בין הפרשיות האלה והן בונות איזה מהלך אחד. לא נזכיר להגיע לזה עכשיו כי אנחנו רק בשבת שקלים, אבל כבר נזרוק לכם את ההבנה שלי בעניין, שזה מזכיר לי אדיבי הרם המקדושים והיקרים, בראש של חותמי מלאכים, שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסותם לארץ. מהם שוש המצוות? למנות להם מלך, להחריד זרעו של עמלק, ולבנות להם את בית הבחירה. מה יותר טוב משלושת המצוות האלה. ולדעתי זה קשור לשלושת הפרשיות הללו, השקלים זכור פרה החודש, מכיוון שבעזרת השם בימי חודש ניסן אנחנו נעלה, אל הר מרום הרים לבית מקדשנו, העלייה של המקדש השלישי, אחרי כל שנה וכל ישדה אנחנו מזדרזים לקיים את שלושת המצוות הללו, מהר למנות מלך, מלך סופר את עמו, על ידי שקלים, מהר להחריד זרעו של המלך, להתאר ולעלות בנירושלים. זה מה שקורה בסוף החורף, חודש אדר הוא סוף החורף, החורף הוא הגלות, זה מה שקורה בסוף הגלות, ולניסן, לניסן יגלו, אבל לניסן אתם יודעים להיגאל, כמו שאמר ביאליק, קוא מצאי אחותי קלה, בשורת אביב לך היבטי.

משמעות פרשת שקלים עכשיו, סגרתי את זה, כי עכשיו מדבר איתך על פרשת שקלים. פרשת שקלים זה פרשה, שיש מרחק רב בין תורה שבכתב, התורה שבעל פה. אני קודם כל נגיד מה זה בתורה שבעל פה, אחר כך נראה שזה לא נראה קשור לתורה שבכתב. מה זה בתורה שבעל פה? הרי יש מסכת בש"ס, שקוראים לה מסכת שקלים. הקטע המצחיק הוא, שמתקנה דף היומי, בוא נגיד שזה היה, אני לא יודע אם תקניתי כן את כל הסדרים של דף היומי, אבל מי שהסד דף יומי היה, רבי מאיר שפירא מלובלין, שהיה בתקופה מסוימת שחרים של סבא שלי, בפולין. אז רבי מאיר שפירא מלובלין, שאחותו היא סבתא של הזמר שלום ארצי. אם פעם תהיו בפה של שלום ארצי, תגידו לו את זה, הוא יודע. אז, הוא תיקן, או שתיקנום את הקנים, שכיוון שאין מסכת שקלים בתלמוד בבלי, כי זה מאוד קשור לארץ ישראל, יש מסכת שקלים ירושלמי, מכניסים את הלימוד ירושלמי לבבלי. אז כשתגיעו למסך, כשהרב, שהרב אומר, אני רוצה ללמוד אתכם ירושלמי שקלים, תגידו לו, כבר למדנו את זה בבלי. בסדר? מה כתוב במסכת שקלים? במסכת שקלים כתוב דבר פרקטי ביותר. היות שהקורבנות ייכים לכלל ישראל, לאיזה קורבנות שייכים לכלל ישראל? קורבנות תמיד המוספים. אם אתה חוטא, חסי, אתה לא חוטא. אם אדם חוטא, אז הוא מביא קורבן חטאת. אם אדם מתנדב להביא, או לה, שאלות על הבריאות, שלמים, אני אכול את הבשר, עוד יותר טוב. אבל יש קורבנות של כלל ישראל. את הכבש אחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערביים, קורבנות התמיד. קורבנות המוסף של השבתות ושל החגים. מי ממן, האם יכול לבוא יהודי עשיר, ולבוא ולשים, לשים על שולחן של המקדש הרבה כסף, ולתרום את כל התמידים והמוספים של השנה הקרובה? לא. זה קורבן של עם ישראל. כלומר, עם ישראל צריך כסף. מהו הכסף של עם ישראל? השקלים.

מצוות מחצית השקל מה זה מצוות שקלים לפי המשנה, ולפי התורה שבעל פה? זו מגבית ציבורית, זה מס. כמו שיש מס ארנונה היום, ארנונה על העירייה, מס הכנסה על המדינה, ועוד כל מיני מסים, מס לערך מוסף. אז יש עוד מס אחד שיש בית מקדש, והמס הזה הוא, שכל משפחה נותנת סכום שמתחלק לפי נפשות הביתה, והסכום הזה נאסף מעל החודש אדר, והסכום הזה מגיע אל המקדש. וזה בעצם כלל ישראל. למה זה לא אישי? כי אמרו שכל אחד משנה בדיוק אותו סכום. ואז הוצא כאילו שזה משהו שבא מכולם בשווה, אין פה מישהו שהוא צווה, אם נגיד הצבע היה כסף, לא היית רואה את הצבע שלו יותר מהצבע שלך, כי כל הצבעים הם באותו משקל. אז בעצם זה מצווה מאוד פרקטית. מס המקדש שבו יקנו את הקורבנות, תעשו פעם חשבון כמה כבשים צריך בשביל עבודת התמיד והמוסף. אחר כך תעשו כמה אילים, שזה כבשים בוגרים, אחר כך תעשו כמה פרים. חוץ מזה תעשו את כל המנחות, כל הסולד שצריך. זה יוצר מי כסף. כמה כבשים צריך לקורבן תמיד? בשנה? כמה ימים יש בשנה? שלוש מאות חמישים וארבע. כפול שתיים. כמה זה יוצא? שלוש מאות חמישים וארבע כפול שתיים שווה? מה זה? אני מכיר את ניבוי הידי, אני חושב. עכשיו זה, אבל מה קורה בשבת? עוד שני כבשים. כמה שבתות יש בשנה? עכשיו בכל עוד חודש יש לך שבע כבשים. זה שבע כבשים? לא, לא, איך לקחים את זה? הכל עולה. הכל עולה, הכל עולה. זה אותה החושבת. רק להקחים בסוף. בסדר, זאת אומרת זה הרבה, וצריך שזה יהיה מקספי עם ישראל, כציבור, כגוף אחד, וזה בעצם מצוות שקלים. נדמה לי שהרב צבי קלישר, שמגדולי חברי ציון, וזה ששאף לחידוש עבודת המקדש, אז הוא דיבר על קורבן פסח, הוא לא קורבן תמיד, אחת הבעיות בקורבן תמיד, זה שעדיין אין לנו מצוות מחצית השקל. אז אתה לא יכול, אין דבר כזה תמיד, שבא מתנדב כלשהו. אז כמו שאומרת המשנה, באחד באדר משמעין על השקלים, מה פורש המילה משמעין בעברית? מכריזים בדיוק. אז באלף לראש חודש אדר, באלף אדר, היה מודעות בעיתונים, של אז. עולם קטן, עולם גדול, שבעי, גילוי דת, קור ראשון, אולי אפילו בעיתון הארץ, היה מודות גדולות, שהיה כתוב בהן, תכינו את השקלים. צריך להבין, אני קצת, אני סתם, אחרי שאתם קוראים לי עניינים לא חשובים, אבל בטח שזה יהיה איזשהו קצרצר, צריך להבין שמטבע, מטבע כסף, יש רק מהתקופה הפרסית, לפני כן כסף היה משקל שמתך את הכסף. אל תחשבו על כסף של ימינו, היום בכלל אין כסף, אין בכלל כסף, יש שעון, אנשים הולכים בשעון וקונים כל דבר. נכון? יש למישהו בישיבה כזה שעון? עוד מעט תהיה לכולם שעונים כאלה. נכון אפילו לסמארטפון, יש עדיין כאלה שמשתמשים בקרטיס אשראי, רק בציבור החרדי, משתמשים גם כן בשטרות, אבל במשקל של כסף, זה לא קיים בעולם בעוד שנים, אל פעם זה היה, בסדר? אז מחצית השקל זה משקל, והתורה לא נותנת את המשקל הספציפי, אבל יש בעיה, כל מה שדיברנו עכשיו זה נכון בתורה שבעל פה, סיכום בתורה שבעל פה, במהלך חודש אדר, זה יפה חודש אדר זה חודש של נתינה, של התנדבות כביכול, במהלך חודש אדר, אוספים את, יש גביה, כי זה פעם בשנה, הגביה הזאת, כך שבחודש ניסן, ראש חודש ניסן, הכבשים שלו, יהיו, בראש חודש ניסן השנה, מחר בעזרת השם, בית המקדש, מקריבים, שני כבשי תמיד, שני כבשי מוסף של שבת, ושבעת כבשים, שבע ועוד ארבע, שווה, חצרי, מחר המקדש יקריבו חצרי כבשים, ואם זה היה חודש ניסן, אז היו צריכים להקריב אותם, מהכסף החדש, ואם נשאר כסף ישד, מה עושים איתו? נזיזים אותו הצידה, בונים איתו דברים אחרים, שקשורים לעם ישראל, אבל תמיד, מתחילים יש כסף חדש, זה חמוד, עוברים לכסף את הריח, לכסף של המקדש יש ריח, זה הריח של הכסף של השנה שעברה, אבל עכשיו אנחנו בשנה חדשה, צריך להביא את הכיסופים, את הכסף, של השנה החדשה, כל העניין של המקדש, זה גם כשאמרנו פרשה, זה העלאת מים נוקבים, כי הכל העניין של המקדש, זה איך העולם עולה לאשם, את שומח, וחי, והאדם, הכל עולה לשמיים ונשרף, זה המקדש, כל העולם עולה למעלה, העלאת מן, קוראים לזה בקבלה, וזה כדי שירד לנו מד, מן זה מים נוקבים, מד זה מים דוחרנים, אז צריך כסופים, כסופים זה מילה של מן, העלאת מן, נכסף, אני רוצה, אז בעצם, כל השנה שעברה, היא מתבטאת בכסף, והכסף עולה לאשם, אז לכן צריך כסף חדש, כסופים חדשים, זה המצווה בתורה, בתורה שהיה על פה, במשנה.

המצווה בתורה שבכתב אבל כאשר אני פותח את התורה שבכתב, אני מגלה משהו אחר, עד כדי כך, שהתלבטו, כל החכמי ישראל, בגמרה לא, חכמי ישראל שאחרי הגמרה, ראשונים ואחרונים, מה היחס, מה מצווה התורה צוותה לדורות, מה הקשר למסכת שקלים, עד שהגיע הגאון מבילנה, שהוא, קישור לחוק עליו, הגאון מבילנה אומר, המצווה שיש במשנה, זה מהלכה למשה מסיני, באמת, המצווה של התורה, היא משהו אחר, היא משהו שהוא לא לדורות, והמשהו הזה של התורה, הוא אולי נותן השראה להלכה למשה מסיני, יש כנראה קשר סמוי. בוא נפתח את המצווה של התורה, תראו מה כתוב בתורה הקדושה, בתורה הקדושה, בפרשת כי תישא, שהיא פרשת שקלים, שאותה תקריא, אני מקווה שתגיעו לתפילה בשמאל בבוקר, באמת שיש יותר סיכויים בבית, להגיע לתפילה, כי אתה גם מקיים מצווה תפילה, וגם מקיים מצוות כיבוד אבא, פה יש חרא מצוות כמצוות תפילה, גם כבוד אדם על המקום, אבל בבית יש לך גם אדם לחברו, כי אם אתה הולך לתפילה עם אבא, אז הוא כל כך שמח, ואם אתה לא הולך איתו, אז הוא קצת עצום, כל אחד בדינו, אבל זה כמו מצווה פתאום, אין לו מצווה. אז, מה כתוב בפרשת כי תישא, ואני מבקש מכם לא לפחד, זה מאוד מפחיד, תראו מה כתוב פה, וידבר ה' אל משה לאמור, כי תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם, אני מתרגם, כאשר תרצה לשאת את ראש בני ישראל, לשאת ראש בני ישראל בשפת התורה פירושה, לספור את עם ישראל, כלומר, כאשר תרצה לדעת את מספרם של עם ישראל, למה קוראים לזה כי תישא את ראש, כי כאילו כל אחד שסופר את זה, הוא תרצה את הראש שלו, אחד, שתיים, שלוש, כי תישא את ראש בנ ישראל, בסדר, זה המשמעות של הביטוי, כאשר תספור את עם ישראל, לפקודיהם, עם עניינה למספרם, ונתנו איש כופר נפשו לה' מפקוד אותם, ולא יהיה בהם נגף, מפקוד אותם, תיזהר, אתה משחק באש, אם אתה סופר את עם ישראל, אז כרוך בעקבי הספירה, נגף, מה זה נגף? מגפה, קורונה, מגפה, אם אתה סופר את עם ישראל, כנראה, שעם ישראל הולך למותו, ולכן צריך להציל את עם ישראל, וכל אחד חייב לתת כופר נפש, מה זה כופר בתנ"ך? כופר זה פדיון, פסוק מה שקרה, לא תיקחו כופר נפש רוצח, אשר הוא השלמות, כן? כופר, עד היום, כופר נפש, כלומר, כאשר אתה סופר את עם ישראל, זהירות, כל אחד חייב לתת את כופר נפשו, כאשר פוקדים אותם, כי רק כך לא יהיה מגפה. מאז התורה מפרטת, מהו הכופר נפש? זה יתנו, כל העובר על הפקודים, כל מי שנסבר, מחצית השקל, בערך מסוים, שקול שקל הקודש, וגם יש כאן את המשקל המדויק, עשרים גירה, עשרים גירה גירה סעורה, מחצית השקל, השאיר לו הרבה ועדה לו ימית, מחצית השקל, נתת לתרומת ה' לך פרה על נפשותיכם, פעם שנייה שמפעילה, לא פעם שנייה, פעם שלישית עכשיו, ולקחתה את כסף הכיפורים, ולקחתה את כסף הכפרה, מאת בני ישראל, ונתתה אותו על עבודת רוהל מועד, כסף הכפרה הזה, של הספירה, של המניין, הלך לאיזשהו עבודת רוהל מועד, והיה לבני ישראל לזיכון לפני ה' לחפר נפשותיכם, כלומר, הכסף הזה ישובץ בעבודת רוהל מועד, שיבוץ מסוים, וכל פעם שהקב' הוא יסתכל על רוהל מועד, פתאום הוא יראה את הכסף הזה שישובץ במקדש, וזה יהיה לזיכרון. וישבחו יזכור אתכם. בדרך כלל בתנ"ך, כשישבחו זוכר, זה לטובה. אה, אני נזכר בכם, אני אוהב אתכם. אתם מעלים לפני זיכרון, איזה כיף. כן? ככה זה משתמע.

הקשר בין ספירת ישראל למחצית השקל אם אני הייתי משה רבנו, הייתי אומר לקב' בוחר, אוקיי, אוקיי, אוקיי, בסדר, הבנתי את האמץ. אני נסוג. לא סופר, לא יודע, אבל לא כלום. אבל לא. פה נכנס העניין שלא ברור. הרי זה כאילו הפך למצווה לדורות. אבל זה בכלל, זה מתחיל משהו שהוא כאילו אפילו נשמע, כאילו מה, מה, מה שמחשב לי לנתח את זה. יש כאן בעיה חמורה. לספור את עם ישראל. ואז נותנו פתרון. הפתרון כל כך מצא חן בעינינו, שהחלטנו לרוץ, להיכנס לבעיה כדי לפתור אותה. תחשבו, אני אומר לכם, נגיד היית לא היית בחור ישיבה, והיית מסתובב ברחוב, והיו רואים אותך עצוב. היה בא מישהו אומר לך, אתה עצוב, אתה יודע למה אתה עצוב? יש לי פתרון שלך. תלך עם אותו, תהיה שמח. אז כל מה שלא עצוב, לא שלחו אותו ללמוד תורה. אז בא מישהו וראה את זה, מה תורה זה? אני רוצה להיות עצוב, כדי ששלחו אותי ללמוד תורה. עד כאן שואלתי פשישי, הבאתי לכם. אבל זה מה שקורה פה. בעצם, מי ביקש לספור את עם ישראל? אבל אם זה לספור את עם ישראל, אז יש פתרון. מה הפתרון? מחצית השקל. איזה פתרון מדהים, ביופיו, במשמעותו. אני רוצה את הפתרון הזה תמיד. אני רוצה לספור את עם ישראל, אני רוצה תתפוך מחצית השקל. בואו נשמע כניחת את הסיפור של התורה. באמת, מאותה מחצית השקל שקרתה פה בימי משה רבנו, מה עשוי מנה? עשוי מנה דבר מדהים. מה שעשוי מנה כתוב בתחילת פרשת פקודי. אז רצינו לפרשת פקודי. ככה כתוב פרשת פקודי. אלה פקודי המשכן, משכן העדות. כלומר, משה רבנו מספר, נותן לנו סקירה על החומרים ומה נעשה מהם. ואז כתוב בשמות פרק למתחת, פסוק אפאי כתוב וכסף פקודי העדה מעט כיכר ואלף ושבע מאות וחמישה ושבעים שקל בשקל הקודש. כלומר, כל הכסף שנאסף למשכן על ידי מחצויות השקלים מגיע למאה כיכר. אני יכול לעשות לך משמע זה מאוד פשוט. בכיכר יש כיכר כסף יש שלושת אלפים שקל. שלושת אלפים שקל, כמה יהודים זה? ששת אלפים. מאה כיכר כפול ששת אלפים מאה כפול ששת אלפים שווה שש מאות אלף. אני לא יודע. מאה כיכר כפול ששת אלפים שש מאות אלף. אבל יש קצת תרבה מישראלי. שש מאות אלף ושלושת אלפים חמישה וחמישים ולכן השפיל הזה כמו שאומרים כתוב כאן אותו. כל כסף קודם היה גם מאה כיכר ואלף ושבע מאות וחמישה ושבעים שקל בשקל הקודש מה עשו עם זה? מאוד מדויק בקהל הגוגול עם מחצויות השקל שיכול להעביר והיא, מעט כיכר מה עשו עם מאה כיכרות הכסף? לצקת את אדני הקודש את אדני הפרוחת. מעט אדנים למעט הכיכר. כיכר לעדן כיכר לעדן ומה עושים עם אלף ושבע מאות? זה עושים ציפוי עבבים של העמודים בוי יצא. ביציאת מצרים היו שש מאות אלף בני ישראל, וזה המספר שנקבע לדורות. המילה "יהודים" היא מאוחרת יותר ומופיעה רק בתקופת בית שני. בני ישראל נתנו מאה כיכרות כסף, וזה בדיוק מאה עדנים למשכן. העדנים הם כמו הנעליים של המשכן, שעליהם עומד המשכן.

המשמעות של העדנים במשכן ספר "שערי הורה" של רבי יוסף ג'יגיטי מסביר שהעדנים הם כלי קיבול לשם עדנות, שהוא שמה של ספירת המלכות. הקרשים של המשכן הם כמו העצמות של הגוף, והעדנים הם כמו הנעליים שעליהם עומד המשכן. המשכן לא יכול לנחות על הארץ בלי העדנים, כמו שאדם לא יכול ללכת יחף. בסידור הספרדי, שם השם כתוב יוד קי ואב קי, והשפע האלוקי יורד דרך העדנים. דוד המלך תיקן שכל יהודי יאמר מאה ברכות ביום, כי יש מאה השפעות כמו המשכן.

ספירת עם ישראל ספירת עם ישראל היא מסוכנת כי היא מכניסה את עם ישראל לגדרי העולם הזה. עם ישראל הוא רעיון לפני שהוא עם, והכוח שלו לא נמדד במספר האנשים. כשסופרים את עם ישראל, זה כאילו מורידים את הערך שלו לעומת עמים אחרים.

המשמעות של מחצית השקל מחצית השקל מסמלת שכל אחד הוא רק חלק מהשלם. החצי השני יכול להיות אשתך, חברך, או הקב"ה. בפרשת תרומה פקודי, עם ישראל נותן מחצית השקל, וזה הופך לקרקע המשכן. עם ישראל הוא ספירת המלכות, והקב"ה לא יכול להיות בעולם בלי הפלטפורמה של עם ישראל.

הנצחיות של עם ישראל עם ישראל תמיד יהיה 600 אלף, גם אם יש יותר יהודים בעולם. כל שנה בחודש אדר, הקב"ה סופר את עם ישראל במצוות מחצית השקל. זה מסמל את הנצחיות של עם ישראל, שלא ניתן להשמידו.

פיוטים לשבת שקלים רבי אלעזר הכליר כתב פיוטים לשבת שקלים, שמסבירים את הנצחיות של עם ישראל. גם אם יקרה אסון, עם ישראל לא יפחת משישים ריבוא. פרשת שקלים מלמדת שעם ישראל הוא כנסת ישראל, והוא כלי קיבול לאור האלוקי בעולם.

סיום כאשר יהודי נותן את מחצית השקל שלו, הוא משייך את עצמו לשש מאות אלף האלה שהם נצחיים. מי ייתן ונזכה לגלות את הכוח הזה של עם ישראל בחיינו האישיים ובחיי עם ישראל. שבת שלום לכל הצדיקים.