ראש השנה | קול ה' בכח | הרב שלומי

אז בעזרת השם ננסה ב-40 או 45 דקות הקרובות להבין קצת את מהותו של ראש השנה. בעצם, בראש השנה יש לנו שתי מצוות. מצווה אחת מובנת, קוראים לה מצווה הזאת מלכיות, זיכרונות ושופרות. למה היא מובנת? מכיוון שיש מילים. הדבר הכי פשוט זה שנותנים לך מילים ואתה פשוט, תפקידך לקרוא את ברכת מלכיות, זיכרונות ושופרות. וזה לא לקרוא, זה להתפלל, כלומר לרצות את מה שכתוב שם. וזו תפילה נפלאה, ממש חבל שלא נתפלל עם כל יום מלכיות, זיכרונות ושופרות. וזאת מצווה מובנת. אבל לצד המצווה הזאת יש מצוות לשמוע קול שופר. הם לא נתנו לי מילים, אז אני לא מבין את המצווה הזאת. מה אני אמור לשמוע? זה נורא קשה. יש ויכוח תמיד, לא ויכוח, כאילו יש מתח. יש כאלה שאוהבים ניגונים, הם קוראים לזה ניגונים. אני קשה לי עם ניגונים. יש שרוקדים ויש מילים, אז אני מתחבר למילים, אבל עם ניגונים אני לא יודע מה לחשוב. אני מתחיל לחשוב כל מיני דברים מוזרים. לכן מצוות שמיעת שופר היא מאוד קשה. מה אני אמור לשמוע?

המשמעות של תפוח בדבש זו שתי המצוות הגדולות של החג, אבל יש עוד מצווה חביבה ומתוקה מאוד, קוראים לה לאכול תפוח בדבש. זה מעניין כי בעצם תפוח בדבש זה נשאר כאילו הדבר הכי חזק מכל הסימנים. אבל דווקא בגמרא הסימן הזה המופיע זה קשור לגלויות השונות. אצל האשכנזים שבאו מפולין ממזרח אירופה לא הכירו את כל הסימנים האלה. כל מי שהוא פה אשכנזי, הסבא רבא שלו לא יודע מה זה רוביה, סילקה, קארטה. לא הכירו את זה. אצלם היה רק תפוח בדבש. דבש זה דבר מדהים. הדבש, אתם יודעים, בתנ״ך אין סוכר. למזלם התגלה מאוחר יותר, אבל הסוכר של התנ״ך זה דבש. רק בואו אחרי הסיפורים של הדבש בתנ״ך זה מעניין. אבל אחד הסיפורים של הדבש בתנ״ך זה הסיפור של יונתן שהוא אומר, לא יודע אם הוא צותת בדיוק, הוא לא מבין למה אבא שלו גזר במלחמה עם הפלשתים לא לאכול. כי הוא, יונתן, במרדף הגיע אל יער וביער הוא ראה את יערת הדבש והנה טעמתי מעט מהדבש ומה קרה לו? אורו עיניו. כלומר, הוא טעם מעט דבש ומה קרה לו? זאת אומרת, הוא ראה אור גדול, הוא היה מואר, הוא מלא אור. הוא טעם דבש ונהיה לו אור. אז מה התכונה של דבש? זה גם מתוק, זה גם מלא אור. גם הצבע של הדבש הוא צבע יפה כזה שמזכיר קצת משהו שמעיר כמו הצבע של השמש. ומה כתוב בחז"ל בכמה מדרשים? השם אורי ואישי, השם אורי בראש השנה. כלומר, בראש השנה השם מתגלה כאור שלי. כלומר, השם מתגלה בתור דבש. וגם אתם יודעים שבראש השנה השם ברא את העולם. ככל העולם לא נברא אלא להתענג על השם, אומר לנו הרמחל על פי סודות התורה. אז הקב"ה הוא דבש, הוא גם האור. השם אורי בראש השנה הוא גם להתענג על השם. מתיקות ואור זה הסימן הגדול של הדבש. אני מקפיד מאוד לאכול הרבה דבש בראש השנה, ממש המון. אני לוקח קצת חלה ושם עליה המון דבש. אחרי זה אני שם דבש מגובש, לא לוקח את הדבש הנוזלי הזה שחממו אותו והרסו אותו ועצרו את כל האלמנטים הבריאים. דבש מגובש, אתה יודע מה זה דבש מגובש? זה דבש אמיתי, אתה חופר בו. זה דבש פשוט לא נוח. איך אוכלים חלה סוגיה? איזה סוגיה? חלה וגם דבש יש שמוש שזה קשר, כן? כן, אבל ידע לך השם שדה. אני תמיד מסתכל על חלה ודבש, אבל שמעתי שיש איזה ברור הזה. לא יודע מה זה השורה האחרונה, אני יודע שמותר, אני יודע שמוכרים את זה, אבל אני יודע שזה בכל מקרה. אני רוצה שנבין את האור הזה שראש השנה, את הדבש ואיך זה קשור לתקיעות.

משמעות השופר אז יש לנו בעניין הזה של השופר שתי בחינות שבמבט ראשון נראות סותרות. ואתם יכולים לראות ממקורות מסוימים שידברו על בחינה א' ובמקומות אחרים ידברו על בחינה ב'. אבל אין דבר כזה שתי בחינות, כל זה צריך להתאחד. מצד אחד ידברו איתנו וזה כאילו ששופר הוא צעקה. כתוב יום תרועה, התרגום מתרגם יום זעקה. זעקה של אדם שזועק לקב"ה. יום תרועה יהיה לכם, יום זעקה יהיה לכם. זה כאילו יום תפילה, יום תפילה יהיה לכם. ותפילה לא על ידי מילים, אבא, זו הצעקה של הלב, ככה אומרים יום תרועה יהיה לכם. זאת אומרת, אנחנו תוקעים ומי שומע? הקב"ה. כמו שנרמז בברכת שופרות: כי אתה שומע קול שופר, אתה הוא מאזין תרועה ואין דומה לך. ברוך אתה ה', אתה שומע כל תרועת עמו ישראל ברחמים. אז זו בחינה אחת שהשופר זה הצעקה שלנו. זה קצת מסתדר עם פרשת החצוצרות שבגמרא יש דעה שהיא המקור לעניינים שונים בתקיעת שופר. בחצוצרות כתוב שבהיציאה למסע חדש של עם ישראל, לכן בהיציאה למלחמה, אז עם ישראל זועק בחצוצרות והזעקה היא תפילת הדרך. ואתה בעצם מתפלל שהקב"ה ייקח אותך במסע הזה בשלום. ובנוש העולם יוצאים למסע חדש רוצים להגיע אל תכלית המסע וצועקים לקב"ה צעקה ללא מילים: קח אותנו איתך במסע הלא נודע. הולכים אל הלא נודע, קח אותנו איתך ריבונו של עולם. מה הקשר לראש השנה? כנראה שהעולם יוצא למסע חדש. כנראה שמסע בבריאה הסתיים, כי חז"ל אומרים ששת אלפים שנה הווי עלמא, כלומר ששת אלפים מדרגות יש לעולם. שנה זה מדרגה, עד שהעולם מגיע לאלף השביעי צריך איזשהו תיקון מסוים. החכמי הסוד יודעים להגיד לנו שיש גם הלאה והלאה והלאה. לא ניכנס לסודות הגדולים שקשורים כל הזמן לעולם מולא ומולא ומדרגה ומדרגה. אבל בעצם יוצא שכל שנה היא בעצם מסע חדש. ולכן בעצם אנחנו בעזרת השם מחר בלילה יוצאים למסע חדש. מסע חדש זה תמיד מלחמה, כי מסע זה אומר שהקדושה מתקדמת. וכשהקדושה מתקדמת מה קורה? יש מיד המון המון ניסיונות לעצור אותה. כמו שאנחנו רואים שכנראה עם ישראל כוח צריך להתקדם, אז מיד יש מלא מאבקים. ולכן צריך לזעוק ולהריע בשופר ולהגיד לקדוש ברוך הוא בעת מסע חדש של הבריאה כולה, לא בחצוצרה שזה מסע ישראלי, פנימי, בשופר בקרן הכבשים הכפוף אנחנו צועקים לאשר אורים: קח אותנו איתך ריבונו של עולם, שבמסע הזה תהיה איתנו לא יאונה לך איך זה שם במזמור בתהלים שהקדוש ברוך הוא ייקח אותנו במסע הזה. אז במילא השופר זה זעקת הבריאה אל הקדוש ברוך הוא. מי שזועק זה הכבש ואנחנו עם ישראל, אנחנו זוכים להשמיע את צעקת העולם.

קול השם בשופר אחד הפסוקים שאני הכי אוהב שלושים פסוקים על חוד זכרון השופרות. הפסוק שאולי הכי אוהב כל פסוק שאני אומר אותו זה הפסוק שאני הכי אוהב. וככה אחד הפסוקים שאני הכי אוהב זה הפסוק הבא. הפסוק הראשון של הזיכרונות ששם הוא כתוב ככתוב בתורתך: וגם את נוח באהבה זכרת ואיזה חברה בטבעת נוח ככתוב בתורתך ויזכור אלוהים את נוח ואיזה חברה זכרת נוח לא רק ואת כל החיה ואת כל הבהמה ואת כל שריטו בטבע. איזה מדהים זה, רק אש נוח הוא זוכר את הכלבים, את החתולים, את הערנבות, את הנמרים, את הצבים ואת הפילים. אז כנראה הוא זוכר את העצים ואת הצמחים. זאת אומרת, הבריאה כולה מתחילה מסע חדש והבריאה כולה זועקת ריבונו של העולם. זו הזעקה של השופר של ראש השנה. אבל זו מבחינה אחת. אבל בסופו של דבר נפסק בהלכה יותר הכיוון של ברוך אתה השם בלוקד מיוחד רבי שקיץ' שאלו בצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר ולא להשמיע. זה לא אנחנו צועקים והשם שומע אותנו, לא נכון, לא הבנתם. זה השם אומר, השם צועק, השם שר, השם תוקע בשופר ואנחנו אלו שצריכים לשמוע אותו. וזה המצווה לשמוע קול שופר. כאילו כשהבעל תוקע תוקע, אומר הזוהר הקדוש, אתה לא שומע את השופר הזה של יונתן הכהן שתקעה בשופר פה, לא כמו מייחד ישיבת נווית קלים, אלא בתקיעתו הוא מעורר, אומר הזוהר, את השופר הגדול. מה זה השופר הגדול? זה שופר של השם. השם תוקע בשופר. צריך להבין מה זה, זה מה שאני רוצה להבין, ואתה אמור לשמוע אותו. וברור שהבחינה הזאת היא בחינה שהרבה יותר מופיעה בתפילות ובעניינים. ברכת השופרות שמקודם ציטטתי את הסוף שלה היא בכלל פותחת במשהו אחר לגמרי. היא פותחת בהשופעה שכולנו זכינו לשמוע בהר סיני: אתה נגלה את הבענן כבודך עלם קודשיך, ידבר עמם מן השמיים ישמעתם קוליך ונגלה ת'עלם בהרפילי תואר כל העולם חן לפניך ותשמיעם את הוד קוליך וקולות וברקים עליהם נגנת וקול שופר עליהם הופעת. והיא במשלישי בית הבוקר והיא קולות וברקים וענן כבד וקול שופר חזק מאוד והיא קול השופר חזק מאוד. ואחר כך המשך בפסוקים של הנביאים כתוב את הפסוק שאתם מאוד אוהבים כי אחר כך מסיים את הריקודים ואתם הולכים לקבל את האופים מהאורז של שבת: והיה ביום ההוא התקבל שופר גדול ובאו העובדים שאלנו את זה שכחתי והיה ביום ההוא התקבל שופר גדול ובאו העובדים זה השופר הגדול הזה שהתחיל בהר סיני והוא המשיך בירושלים. בהר סיני שמענו אותו וכתוב שביום ההוא התקבל שופר גדול בירושלים וכתוצאה מכך לא רק עם ישראל, העם ישראלי עברו רק סביב הר סיני ובאו העובדים המשיכו? בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים תורידו את המם שימו את הבית במקום באו העובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחבו להשם בער הקודש בירושלים. וכך הכתוב מפורש והשם עליהם ייראה ויצא כבר רק חיצו השם אלוהים ושופר יתקע השם אלוהים ושופר יתקע. לכן כאן יש בחינה אחרת. אנחנו עם ישראל לא תוקעים בשופר אלא אנחנו אמורים להיות בשקט. שש כנסו נסרים תראו ולחיתכו השופר תשמו כל עולם כולו יראה משהו. אבל אחרי זה כתוב נשמע נשמע את כל השופר שהשם יתגלה בו ידבר בו משמיע בו וכששומעים את כל השופר הזה מתקבצים מתקבצים ומשתכבים להשתכבות פירושו לבטל את הקומה האנושית מפני הקול האלוקי. אז בעצם אני אומר יש כשתי בחינות מצד אחד עם ישראל תוקע בשופר וזועק מליבו הירה מפני המסע החדש וזועק מליבו הירה מפני לא יודע מצד שני שומעים את קולו של השם זה אותו שופר זה ישמע שני שופרות שונים אבל האמת היא שאפשר אולי לבוא ולהגיד רק רגע באמת יש שני קולות לשופר יש את קול התקיעה ויש את קול התרועה זה מאוד מתאים קול התקיעה הוא קול שנקרא בשפת חזל פשוט מה זה פשוט בחזל? ואילו קול התרועה הוא קול שבור וחזל אמרו זה כל הכואבים והבוכים גנוך אי גנך ילולי יליל כלומר זה קול שבור אז אולי בעצם באמת אתה צודק יש פה בעצם קולו של השם שהוא קול פשוט ואז מה הקול שלנו שהוא שבור? אפשר לגיד קולו של השם וקול הנשמה ועדיין ועדיין הדברים לא לגמרי יכולים להישאר פה משום שבסופו של דבר זאת מצווה אחת גם אם זה פשוטה של לפניה פשוטה של אחריה ותרועה באמצע זאת מצווה אחת זה כנראה קול אחד ולכן צריך עוד להתבונן פנימה ולכן עכשיו אני רוצה שנייה אחת להסביר לכם לנסות להסביר לנו מה זה קול השם כי זה נשמע מאוד יפה נשמע מאוד סמלי ובסופו של דבר מדובר בקול של שופר שזה קרן של כבש חלול אמנם זה קול מאוד חזק וזה קול מאוד הכנס חזק אבל זה צריך לצאת מהסמליות בקיצור מה זה אותו קול אלוקים יש מזמור מאוד יפה שכולם מכירים אותו כמעט בעל פה וזה המזמור שאנחנו רואים בקבלת שבת וגם שם מופיע קולו של השם קול השם על המים קול השם בכוח קול השם בעדה קול השם שובר רזים קול השם חוצב להבות אש קול השם יכיל מדבר קול השם יכולה לעלות תודה רבה תודה רבה ברוך אתה אדוני אלה ולך עולם של הכל מאוד לטוב יש לו את הרבה מים לפי רוב השיטות איתה עוזר לי תודה רבה זה נשמע כאילו כל השם במזמור הזה הוא לחם מתחזק הולך ומתחזק כמו שפר שהוא הולך ומחזק מאוד מה זה קול השם כאן אנחנו צריכים להיכנס למה זה ראש השנה שימו לב טוב לעובדה המעניינת התורה הקדושה יחסית לשאר החגים סתמה את עניינו של ראש השנה חג הפסח, חג המצות, התורה מדברת איתנו הרבה דברים, יציאת מצרים, מצווה על יחול המצות שבועות לא מדברים המון גם שם היה שופר לכן גם שם מדברים הרבה על נתן תורה אבל יום הביקורים לא משנה סוכות, הנדודים במדבר, בסוכות השבוע, יום כיפור של כפרה, תנות נפשותיכם ראש השנה לא כתוב שום דבר לא מה קרה ביום הזה שבעקבותיו יש חג לא האם יש מצווה ליום הזה רק סך הכל התורה אומרת שיש ליום הזה שם אחרי זה חודש השביעי יום תרועי אליכם או זיכרון רועי אליכם לכן קוראים בתפילה יום הזיכרון אבל לא כתוב שמצווה יתקוע בשופר זה השם של היום ולא כתוב מה קרה בו לא כתוב מה קרה בו באו חכמים וחידשו לנו חידוש על גבי חידוש החידוש שיש לנו לחידשו שזה ראש השנה זה לא חידוש גדול של חכמים כי כבר מי שעוקב בתורה רואה שהתורה קורית לחודש תשרי חודש השביעי בצאת השנה לגבי חג סוכות זאת אומרת שהחודש הזה זה חודש שמסתיים בו וגם זה לא חידוש מכיוון שלמה זה מוגדר ראש השנה כי באמת הסתיים מהגל של שנה השנה מתחילה בגשם הבוקר מי שקם בשש וחצי זה דף היומי זכרו את התפטוף ראיתם? אז יש תפטוף יש התחלה של חיים חדשים החורף הוא הרגע שבו הקב". הוא מעניק חיים חדשים ואחר כך השנה מעכלת את החיים האלה. באביב הכל פורח, בקיץ הכל מבשיל. מגיעים אל חודש אלול שהפרי עמוס על העצים ובעצם נגמר מעגל החיים. חודש תשרי זה התפר שבין סיום והתחלה חדשה. על זה יש הרבה שירים יפים עבריים, כמו "אחרי החגים יתחדש הכל, יתחדשו וישובו ימי החול". באמת זו התחלה של השנה האמיתית, לכן חז"ל אומרים שזה ראש השנה. כמו שאמרנו מקודם, מתחיל מעגל חיים חדש. זה לא רק ראש השנה הזאת, זה ראש השנה הראשונה של ההיסטוריה של העולם, זה יום הבריאה, זה היום שבו נברא העולם. היום הרת עולם. אם אמרו לנו שזה ההתחלה של העולם, אמרו לנו את הכל. עכשיו אני אבין את כל הסוד של ראש השנה. קודם כל אני מבין למה אני לא אבין כלום, כי יום הבריאה הוא יום שבו לא היה אדם. כמו שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב בסוף ספר איוב: "היי איוב, איפה היית ביוסדי הארץ?" איפה היית כשבראתי את העולם? כשאתה מנסה להבין את כל השאלות הקשות על העולם, אתה היית שם? והנה הקדוש ברוך הוא פה בראש השנה משתף אותנו ביום הראשון של הבריאה. כי כתוב בכל הספרים הקדושים, בקבלה, בחסידות ובספרי אמונה, שבכל חג חוזר האירוע שהיה בחג. האירוע הזה חוזר להיות חי, להיות פועל. הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם מתוך אותו אירוע. אז לפסח כל האור של יציאת מצרים חוזר, וכן בכל החגים.

דין הבריאה והמאמרות ויוצא שבראש השנה באמת העולם נברא מחדש. באמת מה שקרה ביום הבריאה קורה עכשיו ביום ראש השנה. עכשיו אם הגענו לקטע הזה, אז אנחנו עכשיו יכולים להבין מאוד מאוד מה קורה בראש השנה. שימו לב טוב, קצת דיברנו על זה בעוד את שבת. שימו לב טוב, חז"ל אומרים אמרה שהיא חשובה ביותר: בעשרה מאמרות נברא העולם. ולמאמר הזה יש כמובן המון עומק ומשמעות. אחת המשמעות הבסיסיות של המשפט הזה היא שאנחנו רגילים שאת העולם רואים. הנה יש לילה ואני רואה את הירח, והוקב אחריו כל החודש. הנה אני רואה את השמש זורחת. זה הדברים היפים שאנחנו יכולים לראות. אבל אם היינו כאן בעיר מקום חשוך היינו רואים את הכוכבים. הנה העולם רואים אותו. ואם רוצים להסתכל יותר קרוב, הנה אנחנו רואים את הערים ואת הגבעות, את האדמה ואת הים. אנחנו רואים את השמח ואת בעלי החיים. אנחנו רואים את האדם ואת מלחמותיו ואת ההיסטוריה. אנחנו רואים את העולם. התורה אומרת לנו את העולם לא רואים, אנחנו רואים את העולם צריך לשמוע. כי בעשרה מאמרות נברא העולם. כי העולם הוא שיחה שהשמש שוחח איתך בעצם בעשרה מאמרות. מה זה לומר אמירה? כשאתה אומר משהו מה קורה בעצם? אתה מוציא משפיע מתוך הפה שלך. מה קורה כשאני אומר דיבור? זה דבר מופלא. מה קורה כשאני מדבר? כשאני מדבר אני בעצם מוציא מהפה מהבל, הבל חבלים. אני מוציא משהו מבפנים, עכשיו הוא יוצא בצורות שאתם מדמיינים אותם כאוטיות על פי חיתוכים שונים. ואז אני מעביר אליכם סליחה, אני אומר לכם משהו, אני מביע איזה רצון. זה המשמעות של בעשרה מאמרות נברא העולם. שבעצם הקדוש ברוך הוא משוחח איתנו. זה דיבור.

המשמעות של הדיבור האלוקי הבעל שם טוב אומר שהפסוק של ראש השנה זה הפסוק "לעולם השם דברך ייצר בשמיים". כלומר, האמירה שלך היא תמיד קיימת. זה שאנחנו רואים שמיים ולא שומעים את השמיים זה בגלל שאנחנו לא שומעים טוב. ויש כל כך הרבה לבושים. כן, ההבל הפך להיות ענן והענן הוריד גשם והגשם הצמיח פרי. אז אנחנו לא רואים את ההבל שגנוז בתוך הפרי, אנחנו רואים את הפרי. אז אנחנו אומרים הנה פרי, אתה לא שומע את הפרי. העולם זה הפרי, אתה לא שומע שהשם דיבר פה, שהשם מסוחח איתנו. מה הכוונה? העולם זה שיחה שהשם מסוחח איתנו. אז בוא נגיד עוד משהו אחד. חז"ל אומרים שאם תספור את המאמרות "ויאמר אלוקים" ואני צריך לעשות לכם מבחן שתגידו לי את כל מספרי המאמרות כי צריך לדעת את זה. אז אם תספור תגיע רק לתשע. איפה נמצא המאמר העשירי? חז"ל אומרים לא תחלפס לו במאמר העשירי אלא זה המאמר הראשון. מה זה המאמר הראשון? חז"ל אומרים שהמילה "בראשית" אני יכול להיכנס לעצמו למילה הזאת שיש עליה, רבי שמעון בר יוחאי כתב ספר תיקוני הזוהר על המילה הזאת. אבל חז"ל אומרים בראשית נא ממאמרו. מה הכוונה בראשית? בראשית, אז רק שנייה אחת אמרנו שלדבר זה לדבר אבל מה הדיבור מוציא? את ההבל. אז מה קדם למאמרות? ההבל. מה זה ההבל? זה התקיעת שופר של השם לפני שהשם אמר "יהי אור", "יהי רקיע", "יהי קבוע מים", "תוצא הארץ דשא". לפני שהקדוש ברוך הוא אמר לצוות המאמרות, מה היה המאמר הראשון? העולם חוזר לרגעי הבריאה. כלומר, הקדוש ברוך הוא אומר אני רוצה את העולם. כלומר, הקדוש ברוך הוא רוצה את העולם.

הרצון האלוקי בראש השנה מתגלה הרצון של ה' שהוא רצה את העולם. אתם יודעים מי כתב הכי הרבה על הרצון הזה? האר"י הקדוש. זה כל התורה הפנימית. ככה מתחילים כל הספרים הקדושים מהתורה הפנימית: כשעלה ברצונו לברוא את העולמות. ה' רצה את העולם. בתוך העולם נמצא איזה רצון אלוקי. וככה אנחנו צריכים. אמרתי את זה בעולם, הקשבת המדע במשך מאות ואלפי שנות מדע הגיע להבנה שיש בעולם חוכמה אלוהית. לכן המדענים הם הכי קרובים אל האמונה. פעם זה לא היה ככה כי המדע היה קטן. הרגע שהמדע גדל, אז המדענים מאוד קרובים לאמונה. למה? כי הם נוגעים לספירת החוכמה. הם רואים את החוכמה העצומה שיש בהתפשטות היקום במקרו ובמיקרו, בחלקים במזנה של האטום ובהכל. זה מערת אדירה של חוק אחד יחיד שהוא החוכמה האלוקית. אבל עם ישראל אומר: אתם המדעי הגעתם לחוכמה, אבל יש גם את הקטר, את הרצון האלוקי. הרצון האלוקי נקרא הצת השם. למה מזמור "יאיר חבוד" שהמקובלים מאוד אוהבים אותו שאתם אומרים אותו בכל בוקר בפסוקי דה זמרה אם אתם מגיעים בזמן? למה יאיר חבוד הוא כזה חשוב בעיני הקבלה? כי כל הזמן באו ישראל הצת השם, הצת השם לעולם תעמוד. הצת השם זה המחשבת העל של הבריאה, זה הרצון האלוקי. רבותיי, כל אדם מאיתנו שעושה מעשה הוא רוצה אותו, נכון? אם עכשיו אתה מרחיק שאתה רוצה ללכת לקיוסק למעלה ולקנות רבע לשבע נגיד, אז יש לך הרצון עכשיו אתה הולך לממש אותו. בסדר? אז כל בטח אם אתה עושה דברים, בטח אם אתה עכשיו חושב שישתיים משוואת ההסדר לאן אני אלך? אם אני אלך ללמוד א' ב' או ג'. כל בא מתוך מחשבה ורצון. אז למה אתה, שאתה יצור בתוך העולם, מחזיק מאוד מזה שכל דבר שאתה עושה אתה רוצה אותו, והעולם הגדול שבתוכו אתה נמצא אין לו רצון? אין איזשהו מישהו שהוא אל עליון? מה זה עליון? מעל מה השם? מעל גג בית המדרש? מעל הגג הגבוה בדוביי? מה זה עליון? אין עליון פירושו מעל ההשגה שלנו. אבל איך זה? אוקיי, הוא מעל ההשגה שלנו, אבל זה מה שאנחנו עובדים בבירור שהוא רצה אותנו, אותך, את העולם, את הבריאה, את היקום, את ההיסטוריה, את החיות, את הצמחים, את ה… הוא רצה. ובעצם ביום ראש השנה הקדוש ברוך הוא כביכול משמיע את הרצון האלוקי הזה מחדש. הבריאה כולה היא השופעה והכול של השם עובר דרך הבריאה. אבל איפה נמצא הכי הרבה השם בעולם? בנשמות ישראל. המקום הכי חשוף לאלוקות בעולם זה נשמת ישראל, נשמת אברהם ובניו, נשמת ישראל. ולכן הכול של הנשמה של עם ישראל זה הכול של הרצון האלוקי שרוצה את העולם. הרצון שלי והרצון של השם, אני מייצג את הבריאה הכי קשורה להשם, הכי בלי לבושים. ברור שהרצון שלי הוא הרצון של השם, כי זה הרצון. מכאן המגמה האלוקית של הבריאה. אבל מה? הרצון של השם של כל התקיעה הוא כביכול צלול. זה כל המגמה האלוקית שאין לה מעצורים, והכול שבא מתוך ישראל הוא בא מתוך געגועים, כי אנחנו כאילו רחוקים. ולכן בעצם התהליך הוא תהליך כזה: כאשר אנחנו שומעים את קול השופע, אנחנו שומעים את קול השם בכוח, קול השם בעדר. אנחנו שומעים את הצליל העמום של הטבע. לטבע יש צליל, הצליל של הטבע זה הקול של השם שאמר "יהי אור". אבל לפני "יהי אור" אני רוצה את העולם. מכיוון שהרצון הזה כך גבוה אין בו השגה, אז יש רק צליל אהה. זה הבחיות של הנשמה. הנשמה בוכה את הגעגוע כי היא שייכת לשם, כמו שאדם מתגעגע לילדות. אולי אתם קצת קרובים לילדות, אז אתם יודעים מה זה געגועים לילדות. אבל אם תיקחו עוד 25 שנה קדימה ותגיעו לגיל שלי, אז אתם תראו שאדם מתגעגע לילדות שלו. אתה מתגעגע למקום שממנו באת, אז אנחנו מתגעגעים לילדות של העולם, לשורש, לרצון האלוקי.

קול השם והבריאה אז כשהנשמה שומעת את קול השם, אז יש לה את הבכי. זה אותו קול, זה הקול של השם, אבל הקול של השם כפי שהוא בתוך המציאות, בתוך הבריאה עם כל הסיבוכים שלה. ואז, כמו שתמיד אומרים, בא קול השם שעוטף אותנו מחזרה. זה הקול שם פשוטה של אחריה. אני רוצה לסיים כיוון שאני נפרד מכם לראש השנה. אני רוצה לסיים בסגירה של כמה מעגלים קטנים בעולם. הראשון זה מרום שראש השנה זה יום של אור עצום. כאילו בראש השנה אנחנו יכולים לשמוע את כל המגמה האלוקית של הבריאה. אנחנו צריכים לנסות לרצות את המגמה האלוקית של הבריאה. אנחנו חיים את מטרת העל של העולם. לכן אנחנו מבקשים על מלכות השם, על הטוב האלוקי. אנחנו כל כך אופטימיים, כי מי שחושב שיש רק חוכמה אלוקית בעולם, הבני אדם הולכים את העולם למקום. אבל לא, אנחנו יודעים שיש גם רצון אלוקי. ולכן עם ישראל זה העם שחטף הכי הרבה כאפות, ובצד שני זה העם הכי אופטימי, כי הוא באמת מאמין שהטוב האלוקי מנצח. וכל השם בכוח שובר הרזים בישב השם מלך לעולם. ואני רוצה לומר משהו קשור לראש השנה השנה. אמרתי את זה כמה הזדמנויות, אבל אולי שמעתי מזה. אני שואל את עצמי שאלה פשוטה: בראש השנה שנת תשפ"ד, האם הקב"ה לא אמרנו את זה? שקב"ה שומע שאנחנו רוצים את הטוב האלוקי, את המגמה האלוקית, אז הוא נותן לנו חיים שקשורים אל זה. תראה את הסיפור הגדול שלו, נותן לנו משאבי חיים.

השפעת ראש השנה איזה משאבי חיים עם ישראל קיבל בשנת תשפ"ד? האם עם ישראל, האם הקב"ה כתב אותם מיני חיים? הרבה אנשים דיברנו על זה בראש המעט. אה, התחלנו לדבר אותי על זה. זה רק משפט אחד למי שלא היה: הקב"ה גוזר שירד בשנת תשפ"ד שפע עצום של הטוב. קשה להגיד את זה אם עכשיו מישהו שומע אותי יגיד אדם הזה משוגע. מה הוא לא שם לב לטווח שמחת הורה שהיה שלושה שבועות אחרי ראש השנה? מה הוא לא שם לב? זה עלול למלחמה מתמשכת והולכת עם כל מיני איסורים, איסורי המלחמות. כן, כן, שמתי לב לזה. ואני יודע שיש אחים שלנו בשבי, אבל צריך להבין שבערב ראש השנה תשפ"ד היה לנו אויבים מרים שחיוונו אלינו אקדח לראש והאקדח היה טעון. והקב"ה קיים את המשפט "הרשעה כאשן תכלה". חבל עזה כבר לא מאיים עלינו, וזרד השם עוד גיברו עם צחונות, וחבל הלבנון הולך ולא מאיים עלינו. עם ישראל יותר קרוב לירושת ארצו שהיא האפשרות של הברכה של העולם. וגם תהליכים פנימיים שקרו בתוך החברה הישראלית. כן, אני יודע שהטוב האלוקי הזה בא בתוך קפסולה של איסורים. לא מתכחש אליהם. הטוב האלוקי הגיע עטוף בדינים קשים מאוד. זה יכול להיות. לא אסור לאדם להוכיח, אבל אולי זה בגלל שלא היינו אחים חברים טובים. היו מריבות יום כיפור ושמחת תורה כמעט היה וניצחו בגלל הטווח. ואז בא הרבה החווה והרבה אחדות, וזה צריך להמשיך. ובאמת צריכים לוותר על כל המריבות וללכת על כל מה שקטגור. זה אמירות שלהיות מאיתנו אחד על השני. אל תביאו לי זה אמר על זה וזה אמר על זה. זה התבטל הרבה.

שנה טובה ומתוקה כלומר, נכון, הקב"ה ככה אני רואה את זה מהמבט שלי הפשטני. הקב"ה גזר עלינו בראש השנה תשפ"ד גזרות טובות עצומות, אבל הוא הלביש אותן ביסורים קשים. ולכן עוד שנה זה בעזרת השם אנחנו נתפלל שמשיכו שתהיה כמו שאומר רבי צדוק, קוי מלבנים שיש שנה טובה ומתוקה. מה זה טובה? מה זה מתוקה? אומר רבי צדוק, שנה טובה תמיד יש. שנה טובה תמיד הטוב האלוקי ממשיך, אין לו מעצורים בכלל. לפעמים הטוב הזה עטוף בדברים קשים, אבל זה לא מתוק. אז אנחנו מבקשים שנה טובה, מבקשים שתהיה שנה טובה ומתוקה, כלומר שנרגיש את המתיקות שזה יבוא בתוך דבש מגובש מפרחים, מפרחי אקליפטוס, דבש מגובש מפרחי אקליפטוס, מפרחי אקליפטוס מחברה ישראלית. ומכה הבנו פסוק "טעמתי מעט הדבש ואור עיניי". שנה טובה ומתוקה.