כשאנחנו מתקרבים ליום כיפור, חשוב להגדיר לעצמנו את המשימה העיקרית שעומדת לפנינו. הדבר הכי מפורסם ביחס להכנה ליום כיפור הוא שיום כיפור אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו, אלא אם כן האדם מתקן את העוולות שבין אדם לחברו. יש מקורות לכך שזה לא מתקן כלל, אלא פוגע ביכולת התיקון הכללית. בזוהר נאמר: "מן דלא מעביר תינה מרוחי לחפר עלי", כלומר, מי שאינו מעביר את השנאה על חברו מרוחו וליבו כדי לכפר עליו, תפילתו אינה עולה. הזוהר מסביר שמי שלא מעביר את השנאה על חברו חוסם את הדרך של תפילותיו לעלות למעלה.
גוש חוסם לפני שנחזור לעניין של בן אדם לחברו, נתקלתי במאמר קטן שנקרא "גוש חוסם". המאמר מדבר על חיפוש דרך, מעבר ומחילה במקומות שחסומים בנו. במקומות בהם אנחנו עצורים ולא זורמים, נוצר גוש חוסם דרך. עלינו לדעת להגיע אליו, להודות לו על הייחודיות שהוא יצר, ולדעת שזו העבודה שצריך לעשות כדי להיות מוכנים ליום כיפור. חודש אלול יש כוח מיוחד שעוזר למצוא ולסלוח. למצוא את ההבנות שלנו, את חוסר המחילה שלנו, ולשחרר. אם זוכרים מקרה בתור ילדים, כמו מסטיק שנלקח ללא רשות או הצצה ביומן של האחות הגדולה, עיצמו את העיניים, ראו את הסיטואציה, ודברו עם הילד שטעה. תבינו את התחושה, תחבקו, תסבירו שזה קורה, אנחנו בני אדם. דברו איתו על כך שיש תשובה בעולם, ואם זה משהו שצריך להשיב, אפשר לעשות זאת גם אחרי שנים.
מחילה לעצמנו המכילה הראשונה שאנחנו צריכים ללמוד לעשות היא לעצמנו. יש פה תיאור פשוט ויפה שיכול לגעת לכל אחד מאיתנו. האם אנחנו יודעים איך למחול לעצמנו, או שאנחנו תקועים עם משהו? כמו הדוגמאות החמודות שהיו פה, יש לך איזשה מקום שאתה יודע שלא היית בסדר, וזה תוקע אותך. כמו שהוא אומר על העץ הזה, הוא מנסה לפרוץ, אבל הוא לא יכול מפה, אז הוא הולך מפה, הולך משם, הוא ממשיך לחיות, אבל הוא לא חי באמת. אז קודם כל, עלינו ללמוד לדבר עם עצמנו, לשחרר, למחול. אם זה משהו שאפשר לתקן, אפשר להחזיר, ואם זה משהו שאדם עם עצמו ועם הקב"ה, אז הוא ימצא לנו מחילה. הוא רוצה שנמחל, הוא רוצה שנעשה את העבודה.
מחילה בין אדם לחברו באופן מיוחד, מבחינת חז"ל, יש מחילה שלא תלויה רק בזה שאנחנו נמחל, אלא היא תלויה במישהו אחר. השלה הקדוש מסביר כי עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. הנשמות מתראות לפניו ביום זה, והנשמות הנכנעות בתשובה הן המעוררות לתשובה העליונה. אם יש תינה בין אדם לחברו, זה מפריד ומחלק את השורש העליון, ולכן יש להתאמץ כדי לרצות את חברו. הגמרה מספרת על הנאים והאמוראים שהיו ממציאים עצמם לאלו שפגעו בהם, כדי שיתרצו זה לזה. הם היו הולכים בכוונה ליד מי שפגע בהם, כדי להקל עליו לבקש סליחה. זה מראה על החשיבות של המחילה והפיוס בין אנשים.
כוח המחילה הזוהר מספר על יוסף שנפגע מהאחים שלו פגיעה קשה, ובכל זאת מחל להם. הכוח של יוסף למחול לאחיו מראה על עוצמת המחילה. רבי אבא מספר על אדם שניצל משני ניסים בזכות זה שכל ימיו לא עשה לו אדם רעה שלא התרצה עמו ומחל לו. הוא לא נטר שנאה כל היום, ואף השתדל לעשות טובות לאלו שציירו אותו. בחר רבי אבא ואמר: גדולים מעשיו של יוסף, כי ביוסף עושה הרעה יוריחיו, ודי שהיה לו לרחם עליהם. בסוף, אלו אחים שלך, אחים שלך ממש, להתנקר אליהם ולשנוא אותם. ובכל זאת, יש לך את המחשבה על האבא, יש כל מיני צדדים. למה? יש לך כוחות, אבל סתם אדם, מה יש לי איתו? וסתם פגע בי בלי שום סיבה, אני רוצה לסלוח לו מבחינת הדין, ודי שלא. אבל זה לפני מישורת הדין.
כוח הסליחה והתקווה ומה הפסוק שהזוהר דורש על זה? אומר פסוק במשלי: "אל תאמר השלמה רע, קווה להשם ויושלך". זהו, זה בעצם כל הסיפור. מאיפה יהיה לך את הכוח לא לשלם רע למי שבאמת עשה לך רע? הכל מגיע לך לכאורה לשלם לו רע. מאיפה יש לך את הכוח לא לעשות את זה? אך ורק מדבר אחד: קווה להשם ויושלך. אם אתה חי חיים של חיבור מתמיד לקדוש ברוך הוא, של קיווי, זהו תמיד. מי שלא מכיר, דרוש הקיווי של הרמח"ל, ללמוד אותו כל כמה שבועות, חודשים, ימים. דרוש הקיווי, כולה עמוד דף אחד, שני צדדים, ממש קצר. ספר נמצא בספר אוצרות הרמח"ל. מי שרוצה צילום, אני חושב שיש לי איזה צילום, אפשר לעשות כמה עותקים. הדרוש של הרמח"ל מדבר על הנושא של התקווה. התקווה מחיה את האדם, האדם חי כל הזמן עם הקדוש ברוך הוא. מישהו העליב אותך? זה לא באמת הוא, זה הקדוש ברוך הוא, הוא שליח. הוא בכלל לא הנקודה. תגידו מה, הוא לא הנקודה? מה, אין לו בחירה חופשית? הוא לא יקבל את העונש שלו? אל תדאגו, תשאירו לקדוש ברוך הוא לעשות איתו את מה שהוא צריך לעשות. הוא יודע טוב מאוד לעשות את זה, קצת יותר טוב מאיתנו. הוא יודע לתקן את האנשים ולסדר להם את החיים ולעשות להם כל מיני אירועים, כדי שהכל יהיה מדויק עד הסוף. זה לא הסיפור שלך, אתה חי עם קיווי להשם. קרה לך משהו? אתה אומר לעצמך, מה זה אומר לי? איזה תיקון זה אומר ל? מה אני צריך לעשות? כמובן, אם אני יכול לעזור לחבר לתקן את עצמו, אני גם אעזור לו אם נכון. לפעמים אני אולי קצת אשחק אותה כועס או משהו כדי שהוא ילמד. זה סיפור אחר, כמו שהאבא עושה לילדים. כמו שהרמב"ם אומר, אתה קצת נראה כזה כועס כדי לעזור להם ללמוד, כדי שהם יבינו מה נכון ומה לא נכון. זה סיפור אחר.
הסליחה והמחילה אבל אם נלך חזרה, זה דבר שנכון בחיים בכלל. קורים כל מיני אירועים וחלקם בגלל אנשים. פיטרו אותך מהעבודה, עשו לך ככה בצבא. אני רואה פה ככה בעיניים, אני רואה פה איזה חייל, שניים, אשריכם שבאתם. לא יודע, פתאום קיבלת איזה עונש, פתאום איזה ריתוק. פקד הזה, ואת כל הערב אתה מדבר עם עצמך. אוקיי, דור פקד הוא זה, פקד השפוך הוא שלח אותך למשהו. ואותו דבר גם פה, קרה משהו, קרה איזה אירוע. באמת נפגעת, באמת זה לא היה בסדר חד משמעית. אין פה אפילו קו זכות. לפעמים בכלל יש קו זכות וז בכלל לא מה שאתה חושב כידוע. נושא לשיחה אחרת, הנושא של קו זכות. דברים שהם נראים מאה אחוז כאלה, פתאום הוא התברר לך, הוא בכלל לא התכוון. הוא זרק איזה מילה, הוא בכלל אמר משהו אחר, הוא בכלל לא התכוון. אתה נפגעת, כן, נשמע אותך, הוא בכלל לא התכוון לזה. אבל לפעמים אין להם מה לעשות, אי אפשר להסביר את המציאות אחרת. רק באמת רואה לב לאדם פשוט פגע, ויש לך טינה פה, כזאת טינה. יש לך אבן גולה כזאת בפנים על מי שעשה לך ואז אתה אומר קווה להשם ויושלך. עזוב, זה הכל משמיים, זה הגיע משם. האדם הוא בכלל לא הסיפור ולכן ודאי אם הוא בא לבקש סליחה, אז אתה אומר לו, אני אגיד לך, כבר עשה איזו עבודה ודאי, תמחל לו בלב שלם, וחל בלי ספקות בך. תגיד לו כל הכבוד לך, וואו, תתחבק אותו, תגיד לו איזה כוחות יש לך באמת, המוכה לך, מחול מחול, מחוי, שום דבר וזהו. ושחררת את החסימה הזאת מבין שניכם, ולמעלה שם בעולם הבינה שכל העסק תקוע את הדבר הזה.
כוח המחילה אז באמת בעזרת השם, וכמובן אותו הדבר בכיוון ההפוך. כי אם חלילה פגענו אנחנו במישהו וצריך ממש למצוא המון המון כוחות נפש. אבל הכל רק סיפור אחד, זה רק סיפור של אגו. כאילו הסיפור הזה של לבוא למישהו אחרי חצי שנה ולומר לו, תשמע אחי, אלעדים, אתה זוכר? אבל אתה זוכר, בחנוכה שהדלקנו נרות זרקתי לך איזה מילה וכל הזמן זה יושב לי פה ככה. אבל אני לא, לא היה לי עד כוח עד היום בכל זאת. וזה, עכשיו ערב יום כיפור זהו, קיבלתי כוחות וזה ומצטער ממש מכילה. נפלתי לא שאלתי אותי על הפשלי ובבקשה, תסלח לי. זה גדלות רוח, זה ממש צריך ככה לממש לבטל את עצמנו, ולא לחשוב מה איזה פדיחה. כאילו מה אני מודה, אני מודה שהייתי כזה גרוע, כאילו זה רק, מהפדיחה רק, אני לא יודע איפה לשים את עצמי. אז מה אני יודע איך להגיד לו? כן כן, זהו, תוריד את האגו שלך, צלק אותו על הצידה כי אתה רוצה לפתוח את החסימה. זה יושב עליך כמו שראינו בהתחלה, יושבים עליך כל מיני דברים, אי פעם כאלה ואחרים. זה דברים יותר קרובים, שאתה מכיר ויודע אותם, זה תוקע אותך, ובגלל זה גם אתה לא תקדם בכל מיני דברים כמו שצריך. אז זה כל השנה צריך לעשות את זה, אבל עכשיו זה היית רצון שהלבבות פתוחים לבקש ולענות ולמחול. ואם זה במשפחה, אם צריך לעשות את זה במשפחה, ומי שלא עשה את זה בראש שנה, אז שיערים טלפון וידבר ויתקשר ואומר. ואם זה בין החברים, אם זה חברים אחרים שהיה לנו מה יש לנו בבית, או בתיכון, או איפה שלא יהיה, באמת למצוא את כל הכוחות לבקש מכילה לתת את המכילה ובכלל ליצור אהבת רעים. האר"י ז"ל כותב שכל בוקר צריך להתחיל את התפילה תפילה פחות מתקבלת אם לא מתחילים אותה במילים: אני מקבל עליי היום את אהבת החברים לפעול לטובתם לפעול בשבילם להיות ביחד כאיש אחד.
אחדות ואהבה וכמובן במצב של עם ישראל כותב השל"ה שם בסוף השפט וזה נסיים הוא אומר אין דור פחות מ-60 ריבו כדי להמשיך מהאור העליון צריך שיהיו 60 ריבו לב אחד כדי שיתיחדו בשמה קדישה אילה. הרב רבע זה לא שריה אלא באחדות השלם כי העניין שהוא אחד לכן צריך שיתיחדו למטה הלבבות ולמעלה הנפשות והרוחות והנשמות ואז ודאי שריה ישמה קדישה בסוד האחדות. לכן צריך לתווך השלום ולהחזיק בו ולהתאחד בלב אחד כדי שימשיכו עליהם השם הנזכר. אז אם כן גם בעזרת השם להתפלל להכירות הלב ביום כיפור ולמחול גם כל אנשי המחאה שהם לפעמים פוגעים לא פוגעים בנו באופן אישי אבל לפעמים פוגעים בנו כציבור ומעיבים ומחרפים. אז גם למחול גם הם שליחים גם להם יש איזשהו תפקיד שאת פלל עליהם באהבת ישראל ובתורתו ובאהבת ארץ ישראל. אבל אנחנו נעשה מכילה בלב שלם לעצמנו ולאחרים בעזרת השם כל הערוצים יפתחו 12, 13, 14 מה שאתם רוצים כל הערוצים יתמלו בעירת שמיים ותודה בעזרת השם לטובה ולברכה.
