חשיבות השאלות בלימוד אחר הצהריים טובים. בליל הסדר, אחד היסודות הגדולים שמופיעים במשנה ובהלכה זה השאלות. לשאול שאלות, אפילו אם אדם נמצא לבד, הדברים מגיעים בצורה קיצונית למקום הזה שגם אם אדם נמצא לבד, הוא שואל את עצמו. זה כמובן מחדד את העניין הזה של שאלות, כי אם אדם כבר נמצא לבד, אז מה יש לו לשאול את עצמו ולענות? הוא יודע כבר. זה ודאי מעורר אותנו להבין את הצורך הזה בשאלות. יש בדיחה ידועה על יהודי ששואל את היהודי השני, למה יהודים ששואלים שאלה תמיד עונים בשאלה? והוא עונה, למה לא? זה מחדד את הצוחקים על היהודים שהם תמיד שואלים שאלות. זה כמובן שבעומק של זה יש דברים עמוקים ומשמעותיים. תעוררתי לזה בין היתר, לא רק בגלל שאנחנו לפני פסח, אלא גם כי היינו השבוע ביום עיון בירושלים, וכל מי שדיברנו איתו אמר, תשאלו שאלות. התחלה הייתה קצת קשה, אחר כך התחילו לשאול, אבל בחלק מהמקומות היה קצת קשה להוציא מאיתנו שאלות.
הזוהר והגמרא על שאלות מבחינה רוחנית, אחד המקורות החזקים מאוד בדבר הזה הוא בזוהר הקדוש, ממש בהתחלת הזוהר, פרשת בראשית. הזוהר מחלק בין מדרגות שונות של דברים בעולם, שעל חלקם אי אפשר לשאול עליהם. יש מדרגות נמוכות יותר, ששם אפשר לשאול אבל אין תשובה. עצם החלוקה הזאת מראה על משהו מאוד עמוק. למה לשאול אם אין תשובה? יש מדרגה כזאת. יש גמרא בסיפור מסכת שבת, תנת ואליהו, על תלמיד אחד ששנה הרבה ומת בחצי ימיו. אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתן בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ואמרה, כתיב בתורה כי הוא חייך ואורך ימיך, בעלי ששנה הרבה מת בחצי ימיו. ולא היה אדם מחזירה דבר. פעם אחת התארכתי אצלה, אליהו מספר, והיא סיפרה לו את המאורע. הוא שאל אותה שאלות, ובסוף מצא איזושהי זהירות פנימית שאולי בגלל זה הוא מת. הרב קוק בעין היה מתעכב על המילים ולא היה אדם מחזירה דבר. הפליאות המזדמנות על חוקי ההשגחה הן מוכנות בהשגחה נפלאה, שעל ידם יתרומם האדם לבינה יותר גבוהה מההבנה השטחית. הפליאה תעורר את כוח החושב ורגשות הלב באופן מלא, כדי שיהיו הכל מוכנים לקבל הרושם הטוב של ההבנה השלמה שתבוא אחר הפליאה.
תפקיד השאלות בלימוד השאלה מעמיקה ומעצימה את התשובה. כלומר, אותו הדבר שאתה תגיד בלי שאלה קודם, פשוט תבוא ותאמר אותו. לפני כן היה ניסיון להבין, רגע, מי אמר? למה? מה בדיוק הנקודה פה? אם אתה בא פשוט ותאמר את זה, זה הרבה פחות יחדור לנפשות מאשר שקדמה לזה איזושהי תמיהה. המשנה והגמרה עצמם בנויים על שאלות. לא אומרים כל הזמן מסקנות, כל הזמן מספרים איך הגיעו לזה, ומה שאלו, ומה וביל למה. יש שאלה שאין עליה תשובה. כלומר, לפעמים הזכרנו את הזוהר שאומר שיש עולם כזה שבו שואלים ואין תשובה. יש דברים שהגמרה כאילו אומרת, סוג של תחשוב לבד. או זה כל כך עמוק שאי אפשר לכתוב את זה. שאלה בעצם עושה שני דברים. דבר ראשון, מבחינת מי ששואל, ברגע שאדם שואל שאלה, הוא מתחבר לעניין. כלומר, הוא מכניס את עצמו. אם עכשיו מישהו מאיתנו שאל את הרב ביגון, למה הקמת את מכון מאיר? זה מתחיל לעניין אותי. כשזה מתחיל לעניין אותי, אני כבר נהיה חלק מהסיפור. אותו הדבר בלימוד. אתה קורא את הגמרא או מישהו נותן שיעור, לא עושה שיחה כללית. אם יש נגיעה, אני עוצר ושואל. אל תחשבו שזה מפריע לשיעור. זה סימן שאתה בפנים. יש לך איזו שריטה, שריטה טובה. זה נגע בך. נאמר פה משהו שהזיז אותך וגורם לך לרצות יותר להבין את העניין.
עידוד לשאול שאלות תשאל. בין אם זה אבא יהי שמדבר אליך או רבי עקיבא או רב חיסד או הריטבה או רבי עקיבא אגר. הם מדברים איתך. אתה עכשיו לומד אותם. תחשוב שהם פעם אמרו את זה בעל פה. בסוף מישהו כתב את זה באיזה ספר. אבל הם אמרו את זה בעל פה. שאתה עכשיו בבית מדרש שלהם והוא עכשיו אומר, האישה נקיימת לשעת דרכים, ואתה שואל אותו, מה נקנית? מה היא? חפץ? איך זה שהיא נקנית? ככה צריך להתייחס. צריך להתייחס לזה כמשהו חי, משהו שמדבר אלינו, וברגע שיש איזו נגיעה, אני עוצר ושואל. אל תחשבו שזה מפריע לשיעור. זה סימן שאתה בפנים. יש לך איזו שריטה, שריטה טובה. זה נגע בך. נאמר פה משהו שהזיז אותך וגורם לך לרצות יותר להבין את העניין. אל תחשבו שזה מפריע לשיעור. זה סימן שאתה בפנים. יש לך איזו שריטה, שריטה טובה. זה נגע בך. נאמר פה משהו שהזיז אותך וגורם לך לרצות יותר להבין את העניין. תשאל. בין אם זה אבא יהי שמדבר אליך או רבי עקיבא או רב חיסדא או הריטבה או רבי עקיבא אגר. הם מדרים איתך. אתה עכשיו לומד אותם. תחשוב שהם פעם אמרו את זה בעל פה. בסוף מישהו כתב את זה באיזה ספר. אבל הם אמרו את זה בעל פה. שאתה עכשיו בבית מדרש שלהם והוא עכשיו אומר, האישה נקיימת לשעת דרכים, ואתה שואל אותו, מה נקנית? מה היא? חפץ? איך זה שהיא נקנית? ככה צריך להתייחס. זאת אומרת, אתה עכשיו נוגע לא רק בך, אתה עכשיו, אתה יחד איתך מעורר עכשיו עוד כמה שבעצם נכנסו עכשיו לתוך העניין, כי מתנהל פה איזה שיח, ולא איזה משהו חד-סדדי. אבל יותר מזה, יש בקבלה מושג שחוזר הרבה, בדיוק עכשיו אני נתקל בו הרבה, באריז"ל, בשער העקודים, וזה נקרא אור ישר ואור חוזר. יציאת האורות מהפה של אדם קדמון, זה נקרא, ויצאו האורות באור ישר, וירדו למטה, ואחרי שהם ירדו למטה, האורות, אותם אורות, יש להם איזה תהליך של חזרה למעלה, שזה נקרא אור חוזר.
אור ישר ואור חוזר אחד היישומים של האור חוזר, זה מה שקורה בעצם אצלנו, בכל אדם שמעביר משהו למישהו אחר. זאת אומרת, אסביר את הדברים מאוד פשוט, אם אני עכשיו עומד ומדבר לפניכם, אז אני עכשו מבחינת אור ישר, זאת אומרת, אני עכשיו מוציא תוכן ומוריד אותו למטה, מעביר אותו לשומעים. בשלב הזה, אין לי אור חוזר, כלומר, אין לי שום מושג אם מה שאני אומר עכשיו זה בכלל מעניין אתכם, זה בכלל נוגע בכם, זה בכלל עושה לכם משהו. אני לא יודע כלום, אני מדבר, ואני רק יכול להתפלל שמה שאני אומר יעשה משהו. מתי יש לי, מתי מתחיל להיות לי משוב, מה שנקרא אצלנו היום, פידבק, משוב, הראשון הקבלית, זה אור חוזר, כאשר השומע עוצר אותי שנייה ואומר, רגע סליחה, אמרת כך וכך, אני לא מבין, לא הבנתי, או, למה אתה אומר ככה, יש סתירה על זה ממקום אחר, אני יודע אחרת, או אפילו להגיד, רגע, אתה יכול שנייה לחזור על הדברים עוד פעם, אני לא כך הבנתי אותם. כל אחד פה בטוח ירגיש את זה אפילו עם החברותא שלו, שברגע שיש דבר כזה, אני אומר לכם ממש מניסיון אישי ואני בטוח שזה אצל ככה, אצל כל הרבנים בישיבה וגם במקומות אחרים, אתה ממש מרגיש את האור חוזר הזה.
החשיבות של שאלות לפעמים אני אומר לכם את זה בשיעור, אחד שואל שאלה ואז אני אומר לו, וואו, הזכרת לי עכשיו משהו ששכחתי, כאילו היה לי בתוכנית, היה לי בתוכנית של השיעור, היה זה תוכנית בראש, או אפילו לפעמים היא כתובה לי נקודות, אבל אתה מגיע לשיעור, אתה מתחיל לזרום, ואז פתאום דילגה קטנה זה משהו, רצית להגיד איזה דוגמה, רצית להסביר עוד איזה שלב, אבל איכשהו זה ברח לך, פתאום מישהו עוצר, שואל, הכול בעצם אצל המעביר, אצל מעביר הדברים, פתאום קורה איזה משהו פנימי שעוזר לו אפילו להבין את הדברים יותר טוב. כיוון שמישהו שאל, מספיק שהוא מבקש רק לחזור עוד פעם רגע לחדד יותר ולהבין, אני מסביר את הדברים עוד פעם, אני מבין אותם יותר טוב, אני עכשיו פתאום מסביר אותם בעוד צורה, אני פתאום עכשיו מוסיף איזה דוגמה, איזה משל, איזה משהו, אני הבנתי את זה יותר טב, לא רק שמי ששמע הבין את זה יותר טוב, גם מי שמעביר עכשיו, הוא מעביר יותר טוב, כי יש לו אור חוזר, ועכשיו הוא עוד פעם נותן אור ישר, אבל האור הישר שלו זה אור ישר, ואחרי שהיה אור חוזר, אז האור הזה אור יותר גדול, אור שכבר עבר איזה עיבוד.
התפתחות התורה והחשיבות של שאלות זאת אומרת, אם אנחנו ככה מסכמים את הדברים מבחינת באמת היום יום של החיים שלנו בכלל, ולא רק בישיבה, אלא בכלל להסתכל על החיים, להסתכל על העולם ולשאול שאלות, גם אם לא יהיה להם תשובות, כי כמו שאמרנו שם מהזוהר, יש מקום כזה שבו עצם השאלה כבר פתחה משהו. יכול להיות שהיום לא יהיה תשובה, בעל הלשם אומר, אתמול היה יורצאית שלו, אז נגיד שגם היום עוד להגיד דברים, בשמו בעל הלשם אומר שהרב ביסמות הזכיר את זה בירושלים, שבעולם הקבלי התורה כל הזמן הולכת ומתפתחת, כל דור, אפילו פחות מדור, כל עת וזמן מתלים דברים חדשים, דברים חדשים שלא היו קודם, אז יכול להיות שעל השאלה הזאת אתמול לא היה תשובה, יכול להיות שמחר יהיה לה תשובה, כי יש פה איזשהו תהליך של התבררות של דברים שהם מתפתחים לאט לאט עם הדורות, אבל הם מגיעים לעולם רק בגלל שאנשים שאלו שאלות, כי אנשים היה אכפת להם. כשאתה שואל שאלה, סימן שאכפת לך, סימן שאתה בפנים, סימן שאתה לא עדיש לדברים, הם לא עוברים לידך, אתה חלק מהם, זה מעניין אותך, אתה רוצה באמת להבין את זה, ולכן, ואתם יודעים, מורה נועם צביודה היה תמיד אומר שהקדוש ברוך הוא לא סופר דפים. פעמים בחברותא יש כזה שיח, אתם מכירים את זה? שאחד שואל את השני שאלה, ואז הוא אומר לו, עזוב עזוב, צריך לסיים את הדף, הוא אומר לו בוא צריך לסיים את הדף, כאילו עזוב אותך, לא נורא, בוא היכן סיים את הדף, אבל מה הערך לסיים את הדף, אם החברותא שלך נשאר ככה כאילו יש לו כזה פה איזה משהו בלב, שאר לו איזה, או פה בסכל, יש לו איזה משהו שהוא רוצה להבין, ואתה אומר לו לא, לא, בוא, נתקדם, בסדר, אז מה עשינו, התקדמנו, בסדר, אז אנחנו יודעים עוד כמה שורות, איזה ידיעה זאת, זה באמת ידיעה או שזה ידיעה כזאת שטחית, כמו שרב אומר, יש ידיעה שטחית ויש ידיעה עמוקה.
ערך השאלות בלימוד אז זה בכל דבר, אז זה בכל לימוד שלנו, שאנחנו רוצים, אם באמת לא הבנו, אז לא, לאט לאט, לא, לא, אף אחד לא רודף אחרינו לשום מקום, הפוך, מה שרוצים מאיתנו זה שבאמת נכנס ונהיה חלק ונצא משם באמת עם, וואו, היה לי קודם איזה משהו ככה תקוע וואו, פתאום יש לי איזה הבנה באיזושהי תופעה בעולם, באיזשהו עניין, באיזושהי סוגיה, באיזה פרק בתנ״ך, בכל דבר, לא משנה, בכל עניין, ולכן באמת הערך הזה הוא ערך עצום לשואל למי שאותו שואלים, ופה בליל הסדר, זה אחד המקומות שבהם חז״ל אמרו לנו את הדבר הזה, כתבו ככה במשנה, וכאן הבן שואל, אז זה צריך להיות משהו מיתי, כן, זה לא מספיק שמעמידים את הילד בין ארבע, שמים אותו על איזה כיסא גבוה, וכל הציבור מחכה שהוא יתחיל לשיר, מה נשתנה, התרגשות גדולה, בסדר, זה נחמד, זה טוב, תעשו את זה עם האחים או עם האחיינים, זה סבבה, זה בסדר גמור, אבל באמת, הכוונה היא שבאמת ניכנס לסיפור, וננסה שוב לחשוב עליו מחדש, וגם ללמוד לפני, וגם תוך כדי הסדר, אם זה אנחנו בעצמנו, ואם זה הילדים או הנכדים, לעורר אותם למחשבה, רגע, בעצם, בעצם מה, בעצם מה היה פה, בעצם למה היה פה, יש פה דברים, יש פה דברים להבין. אז זה לא בסדר, אבל זה לא רק לא בסדר, זה בכלל כל המציאות של החיים שלנו, מלאה בתופעות, כמו שהרב אומר, יש פליאות, יש פליאות בהשגחה, ואם השאלות מגיעות ממקום אמיתי, יש שאלות מקנתרות, מי שהיה פה בצבא, בטח למד לזהות את שני סוגי האנשים, שאני זוכר שהייתי מזהה אותם, יש לו כבר תשובות מוכנות מראש, הוא רק רוצה להוציא עליך את השאלות, אבל הוא לא באמת מקשיב, לא תמיד יש לך את האנרגיות לפתח איתו ככה, איזה שיחק, אתה לא מרגיש שהוא בא מאיזה מקום, הוא לא רוצה שאף אחד יחזור בתשובה, זה בכלל לא הנקודה, אלא הנקודה היא שאלות אמיתיות שכואבות, יכול להיות מאוד כואב, ממש, זוכר פעם אחת, אומר לי, אמא, זה ממש כואב לי, אני לא מבין איך, למה התורה לא מתאירה לקוהן, אני מכיר כוהן שמאוהב באיזה גרושה, וזה מה זה כואב לי, כאילו שהתורה לא מרשה להם להתחתן, ואז אני הדתי שהזדמן לו עכשיו פה בנגמש הזה פה עכשיו לאיזה שמונה שעות ציור, אז הוא שואל אותי את השאלה, אתה מרגיש שזה באמת כואב לו, ואז אתה יכול להעיד איתו איזה שיחה, כאילו בוא נחשוב, קודם כל, שאלה טובה, לפעמים אתה אומר לו, תשמע, אני לא חשבתי על זה עד היום, אני צריך לחשוב על זה, זה באמת לא פשוט לי, גם לי לא פשוט, למד לשונך לומר איני יודע, מצד אחד, לומר איני יודע, מצד שני, הקדוש ברוך הוא ברחמה ודאי תורתו אמיתית וגדולה, אני אחר כך מנסה, הרי לחשוב עם עצמי, למה הייתה סריטה הזאת? למה הקדוש ברוך הוא עשה את הסריטה הזאת? מסכן הכהן הזה, יש כל מיני דברים, נראים כמו אבלות כאלה, אז מה קורה פה? אם תהיה תשובה, אז התקדמתי עוד איזו הבנה, ואם לא, חכה, חכה לשלב שבו יתבאר לי הדבר, אבל עצם העובדה שאנחנו באמת מתעניינים, שואלים, חוקרים ומבררים, אין ספק שהדבר הזה, הוא בעל ערך עצום, אז בעזרת השם, שנזכה לשאול בפסח ובכל השנה, בעזרת השם, לטובה ולברכה.
