טוב, אנחנו ניגע בנושא שהכנו לשיעור. השיעור הזה נפל עליי כי עמדתי שנה גברלי, לא באמת הכנתי, זה יותר דברים בזיכרון ולימוד הגמרא ביחד. ננסה להתעמק בה. בשבוע שעבר, דיברנו על דרכו של הרמב"ם איך להשתיים ברגל, מה שבעיקר למדתי זה גמרא. מבחינתנו, בכל דבר שאנחנו לומדים, בין אם זה גמרא, ראשונים, אחרונים או הלכה, אנחנו תמיד שומעים את דבר השם שמתגלה אלינו. זה מאוד מעניין אותנו להתחבר לדבר השם, זה החיים שלנו ולכן אנחנו מתייחסים ברצינות לכל משפט של הגמרא, לכל חיבור, לכל ביטוי. זה מחיה את הנשמה שלנו. בדף שלפניכם יש כתב יותר קטן של כפה לכמות ב'. זה השיעור האחרון של עמוד 1, שנתן בחייו ביום חמישי האחרון לפני שהוא נפטר. יש ביטוי מאוד מעניין בגמרא, כך הגמרא מתחילה את סוגיית חנוכה שנקרא "כבתא אין זקוק לה". אתם יכולים לראות את זה בדף שלפניכם. הגמרא אומרת, בשורה השנייה, אמר המימרא, אמר רבי זירא, אמר רב: פתילות ושמנים שאמרו חכמים, אין מדליקים בהם בשבת, מדליקים בהם בחנוכה, בין בחול בין בשבת.
דין הדלקת נרות חנוכה קודם כל אנחנו רואים את הקשר בין מסכת שבת לבין סוגיית חנוכה. לחנוכה אין מסכת, יש לנו מסכת שבת, פרק שני כידוע, בימי מדליקים. זה נוגע גם לשמנים וגם לפתילות. בשבת, אתה תוכל להדליק בפתילה טובה ובשמן איכותי כדי שידלק, ולא תבוא בשבת להתעסק עם ההדלקה. בחנוכה אין בעיה, כמובן לך תחילה רצוי להדליק בשמן זית ובפתילות טובות, אבל עקרונית אפשר גם להדליק בדברים פחות טובים. אמר רבי ירמיה, מהי טעמה דה רב? כששואלים מהי טעמה דה רב, כנראה שהשכל שלנו הפשוט לא מבין את זה. למה לעשות החלוקה בין שבת לבין חנוכה? אם בשבת אתה רוצה ובצדק שזה ידלה כמו שצריך בשמן איכותי ובפתילה איכותית, אז גם בחנוכה, מה הקטע? אתה תדליק בשמן לא איכותי ובפתילה לא איכותית ואחרי כמה דקות זה עלול לכבות. אז מה עשית? מהי טעמה דה רב? זו שאלה שעומדת לנו הרבה. עונה הגמרא, כבתא אין זקוק לה. זה המשפט החשוב. בנוסף, אין אסור להשתמש לאורה. כבתא הכוונה נר חנוכה, לא שהוא קובע, אבל אם זה יחבר, אנחנו מורידים פה את הדרישות ומסתפקים בחנוכה בשמנים ופתילות שהם לא עומדים בסטנדרטים של שבת. אומר רב, אני אגיד לך למה: כבתא אין זקוק לה. כלומר, אם זה נחבא, לא נורא. שם נחתכיל הוודאי אנחנו לא רוצים את זה, אבל אם כבתא אין זקוק לה, למנורה, לחנוכיה, להדלקה אין זקוק. זה מין מילה, הגמרא צריכה להגיד, אם נחמד לא נורא. זה בעצם הרעיון של הגמרא להסביר את רב, שגם אם תיקח שמן ופתילה לא טובים זה יחבר, לא נורא, העיקר שהדלקת.
הדלקה או הנחה עכשיו, אני באמת עומד מול רב הגדול, למה אתה מוריד את הסטנדרטים ובחנוכה אתה לא דורש פתילות ושמנים טובים? כל הדרישה בשבת היא מאוד הגיונית, כי אם אתה מדליק שזה ידלה כמו שצריך. מה זה הפתילות והשמנים הלא טובים? עונה הגמרא: כבתא אין זקוק לה. זה משפט קצת קשה, שצריך להבין את העניין הזה. אז בוא רגע נתעמק במילים: אין זקוק לה. מה זה זקוק? אני זקוק לעשות משהו, אני זקוק לפרנסה, אני זקוק לתפילה. זקוק למשהו. אין זקוק, כלומר, בחדך את תירגע, אין זקוק לה, לפתילה, לשמן, להדלקה. הרי זה לא הנושא, הנושא זה אני. אני בעל כאן מצוות נר חנוכה, אני רוצה שאני אדלק כמו שצריך, אני רוצה לעשות פרסום הנס. אז מה זה לה? כאילו המנורה צריכה, שאני זקוק לחזור ולהדליקה. איפה אני בסיפור? איפה המדליק? אני צריך להגיד, אם אתה הדלקת ועשית את המצוות כמאמרה, לא נורא. אדם יושב בסוכה ואחרי כמה דקות הסוכה תתפרק ברוח שאינה מצויה. בסדר, שים לזה את המצוות. עכשיו בנר, איך אתה מתקדם איתה? כבתא זקוק לה זה בעצם ממקם אותי בהדלקה, במנורה, בשמן, בנר ולא בי. ככה זה היה צריך להגיד, אין אתה זקוק או כבתא זקוק לה. אז פה יש נקודה שאני טיפה רוצה להתעכב עליה. יש שאלה גדולה גדולה. אני אספר לך, ספרתי פה שאני שומע את זה יותר בצעירותי עם הרב משה בלאחר, מי שמכיר, שהוא היה ראש ישיבת שבי חברון ושם הוא קצת חולה. האם המצוות בנר חנוכה זה באמת אני, מצווה להדליק, כמו שאני מניח תפילין, כמו שאני מברך, כמו שאני עושה הרבה מצוות, יושב בסוכה? האם מה שנקרא בהמשך הגמרא, הדלקה עושה מצווה, כלומר אתה מדליק, אתה עשית את המצווה, או המצווה היא, שהמנורה תהיה הדלוקה? זה נקרא בהמשך הגמרא, הנחה עושה מצווה. זה ברור שאנחנו רוצים שכל הנרות האלה ידלקו חצי שעה לפחות ויעשו את פרסום הנס. השאלה איפה המוקד, האם המטרה היא שאני אדליק, אני אעשה את המצווה? למשל תפילין, לא כתוב בתורה שהתפילין מונחות עליי, אין בזה שום עניין. המטרה בתפילין זה שאני אניח תפילין ואני אקבל את הקדושה של התפילין ואני אקיים את המצווה באופן טבעי. כדי להקיים את המצווה תפילין צריכים להיות מונחות עליי. השאלה היא אותו דבר בנר חנוכה, המצווה היא שאני אדליק או המצווה היא לא, שיהיה דולק. יש לזה המון המון נפקמינות גם במהות של המצווה וגם בקיום שלה. בוא ניקח דוגמה נרות שבת. מה המטרה בנרות שבת? שבאמת הרב אומר בניגוד לחנוכה, בשבת אתה גם צריך להקפיד על שמן ונרות טובים. כי אם בשבת הוא אומר אני צריך להדליק נר שבת, הוא אומר סליחה מי אתה, המטרה היא האור, השבת, שלום בית, שיהיה אור. עקרונית אם אפשר שהנר הזה ידלק לבד זה לא טוב כי יש מצווה להדליק. אבל ברור שבשבת צריך נר ופתילות איכותיים כי המטרה היא שהנר ידלוק, שיהיה אור, אחרת מה עשית. אבל פה אומר הרב לא, פה כבתא אין זקוק לה. זאת אומרת אני לא מוטרד מהנר אלא בעצם יש שם מקום רב שם אותנו במוקד. כבתא אין זקוק לה. יש מי שאומר כבתא זקוק לה, אתה צריך קודם להצמד לנר במשך חצי שעה לראות שהוא דולק ולחץ לך שמן ופתילות איכותיים ואם זה נחמד מיד אתה מדליק. רב אומר לא, כבתא אין זקוק לה, אתה לא זקוק לה, אתה זקוק לעצמך, אתה קיימת את המצווה, אתה יכול ללכת הביתה עכשיו, אתה יכול לא להיות ליד הנרות. גם עקרונית לפי רב אם אתה רואה שהנר קבע אין זקוק לה, אתה לא צריך לחזור ולהדליק כי המצווה היא לא הנר, המצווה זה אתה.
המצווה על האדם או על הנר רב פה מציין גישה מאוד חשובה שעיקר עניין בנר חנוכה זה פעולת ההדלקה שאני אבוא ואדליק ואני אתחבר לנס ואני אדליק נרות ואברך שעשה ניסים. מה קורה בהמשך? אחות מנהרתי, ברור שאני רוצה, בוא נתגיד מההמשך, ששמן על חצי שעה יהיה פרסום הנס, בדאי, זה העניין. אבל המוקד זה הבן אדם, זה מצוות ההדלקה. למה זאת מישהו חולק כאן רב, הוא אומר לא נכון, צריך פתילות ושמנים טובים, כבתא זקוק לה, הוא בעצם אומר אתה לא הסיפור, אתה צריך להיות אמצעי לאור, לפרסום הנס ולכן אתה צריך שמן ופתילה איכותיים. כן אם נחבא תמיד חוזרו ומדליק, אתה לא יכול להגיד מה אכפת לי הנס ידית שלי, נדלקתי אני הולך, לא אתה צריך לעקוב אחרי הנר עד כמה שאתה יכול. אם אתה רואה שהנר קבע זקוק לה, לא נעצמך, למה אתה אמר כבתא זקוק לה, זה זקוק לנר, לחנוכיה, להדלקה, לראות שזה עובד. במילים אחרות השאלה היא מאוד עקרונית, האם במצוות חנוכה, זה מצוות לבן אדם, לגברה, שהיא ילך וידליק ויעשה את המצוות כמו תפילין, כמו ציצית, כמו הרבה מצוות, או שהמצוות היא מחוץ אליי, שפרסום הנס, שהנר ידולק ואני רק אמצעי, אני מייצר את המצב הזה שבאמת יהיה פה נר ותהיה פה הדלקה. אז אם אני אומר שהעיקר זה הנר, אז כבתא זקוק לה, להדלקה, אבל אם העיקר זה אני, שאני אעשה את פעולת ההדלקה, אז כבתא לא זקוק לה, נחבאת, אתה בסדר, אתה הדלקת את הנר, אמרת את הפסוקים, כי הבנת, הכנת, כמובן שאתה דעת שיהיה פרסום הנס, אבל אם זה לא קרה, כי זה נחבא, הכל בסדר, כבתא אין זקוק לה. זה הדבר המרכזי שמאוד מאוד משמעותי, ואני אומר שוב, תחשבו על המילים שלא אומרים כבתא צריך להחזור ולהדליק או לא, אלא זקוק, האם אתה זקוק לה, האם כשאתה עומד מול הנרות, אומר אני אמצעי, אני שליח שהנר ידולק, שפרסום הנס, זה למד אמר כבתא זקוק לה, זקוק ממש, אתה כאילו משועבד, אתה כולך סביב המצוות, סביב הדלקה או כבתא אין זקוק לה, העיקר זה שאתה תתמלא, מי אני, כן אני חלק מהעם ישראל, אבל העיקר זה שאתה תקיים את פעולת הדלקה, ואתה תתמלא, תתעצם, תתעלה, מה יקרה אחרי זה עם הנרות, זה פחות נוטרינטי ולכן אומריו אין לי בעיה שהמחתחילה אני מדליק בתלות ושמנים לא כל כך טובים, אם זה יחבא לה נורא, העיקר שאני קיימתי את המצוות. עכשיו הדברים האלה כמו שמעתי מחורזים בהמון המון דוגמאות, אתן לך דוגמה אחת שלא מופיעה לפניכם, זה סוגיה שמאוד מאוד, לא דווקא זה מופיע, תפסחו את הדף לצד השני רגע, יש שם בשורות הרחבות יותר, זה דווקא פגימן, נושא של אחסנאי, אני רק זורק את זה, שורה ערבית מלמעלה, מר אבששת, אחסנאי, מר אבששת, מר אבששת, אחסנאי, מר אבששת, מר אבש חיה בנר חנוכה, אם דובר פה על אדם שהוא עורך, זה לא נוגע לבחור הישיבות, חיה בנר חנוכה, אמר רבי זרע, מראש כאבינה בי רב, כן כשהייתי בחור הישיבה, משתתפנה בפריטי באדי אושפיזה, אז לא היה פנימיות, היו מתארכים אצל כל מיני אנשים, הייתי נותן פרוטה והדלקתי מבית הבית, בטרדה נסיבי הייתי איתה כשהתחתנתי, בולה בבית עם אשתו, אמינה אשתה, ודאי לא צריכנה, אני לא צריך להשתתף, אני פטור מהמצווה, למה? דקמדליקי עליי בגוי ביתיי, זה כמו שיגיד מישהו, אחרי שהתחתנתי, יש לי כבר בן בר מצווה, אז הוא מניח תפילין, אני פטור מהנחת תפילין, כי יש שם הנחת תפילין, יש שם בבית שלי, אני עורך, נוסע בלי תפילין לחוץ לארץ, שרתי את המנש שלי בבית, אמרתי לו תשמע, תניח תפילין בשבילי, הכל בסדר, וזה מדבר זה, מצווה לבן אדם, יש מצווה לכל אחד מאיתנו, אני אגנור אותך נוקה, מה זה אשתכה מדליקה עליך, מה זה אתם פה בחורי שיבות, משום שאנחנו אפשר לעבוד יוסף, אתנו מדליקים הישיבה, כי הורים מדליקים עליכם, וההורים גם נותנים ידיי בשבילכם, ההורים מניחים תפילין, מה זה קשור, מה זה גוי ביתיי, למה בכלל יש דיון על החסנאי, כל בן אדם שמגיע נראה חנוכה צריך לקחת נר ולהדליק, לקיים את המצווה, מה זה מדבר זה, אפילו הרמב״ם אומר את זה בצורה יותר קיצונית, הרמב״ם פרק דלת מאחות חנוכה אומר, כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, כן כדורי יש את המצווה, נרי שובטו, נרי לכל נר אחד ואחד, נרי נרי נוסיף והולך, אומר הרמב״ם משפט, מצוותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד, מתי בית מדליק, בית מדליק זה ישמע לא טוב, הרמב״ם יותר רגע, מצווה שכל אחד ואחד, כל גברה, כל בן אדם, מצוותה שיהיה מדליק, לא, אומר הרמב״ם כל בית ובית, בין שהבית מרובים וכו', מה קורה אם אדם שהוא נמצא בדרכים, נהג מסעית שכל הלילה בנסיעה, רוצה תחילת הלילה, פלל ערבית, רוצה להדליק מתכנת דלק או משהו, רוצה להדליק נרות חנוכה, מה זאת אומרת, מצווה, לא, הוא לא מדליק, אבל הוא רוצה להדליק, מה זאת אומרת, אני אעשה פה, נכנס פה את כל העוברים ישבים, נעשה פה איזה עניין, נעצור בצד, נעשה איזה חניון, נדליק נרות חנוכה, לא, הוא לא יכול להדליק, אומר הרמב״ם מצוותה שיהיה כל בית מדליק, אם זה מצווה לאדם, מה זאת אומרת, כמו שהנהג מסעית הזה בבוקר יעצור בבית כנסת או באיה חניון ויעניך צפילין, אז הוא יעצור בצד בערב ומדליק נרות חנוכה, לא, אין אפשרות, אומר הרמב״ם רק בית מדליק, גם אחסנאי ניצב בבית, בחור שבע ניצב בבית, אז נדליקים בבית שלו שהוא מדליק בתור אחסנאי, וזה מדבר זה, אם יצא נר חנוכה זה כמו כל המצוות הזה, אין אדם שפתרו מהמצוות בלשו בדרך, בלשו ריח, בלשו בחור ישיבה, איזה מדבר זה, אז אחורים, זה בדיוק הדיון שראינו עכשיו, כפתז הקוקלה, לא, רב או החולקים עליו, שמצוות נר חנוכה, מצוות מאוד מאוד חריגה, מאוד שונה, ממש אין לו שום אח ורע במצוות, שזה לא רק מצוות על הבן אדם, לא בוא נעשה את פעולת ההדלקה, לא נחזק רגע לאנחנו עושים מצוות הדלקה, אלא יש מצוות בחפצה, במנורה, שתדלק במקום שמתאים לה, לא אני במרכז, אלא ההדלקה היא במרכז, ולכן צריך להיות בבית, סודר, כל בית הוא בית מדליק, לא בדרך, לא אחסנא בתנאים המסוימים, זה דבר שהוא, כמו שאמרתי, הוא חסר תקדים בכל המצוות שאנחנו מכירים, זה מאוד משמעותי גם מבחינתנו, אנחנו מבינים שאנחנו, כשאתה מדליק נורות חנוכה, בין אם הדלקה עושה מצוות, אלא הלכה בין הנכה, אתה בעצם מייצר פה איזו מציאות, בצפילין, אתה קושר על ידך ושם את עוד פעולת ביןיך לצפילין, ואתה מתקדש ומתאר ומתעלה, בחנוכה אתה יוצר מציאות, אתה שם חנוכיה ופרסם את הנס, לא משנה אם הדלקה עושה מצוות, אני אניח גם לפי רב, שכבתא אין זקוק לה, אז אני לא כזה משועבד לזקוק להדליק, אבל עדיין, אני לא עושה מצוות עם עצמי, בין אילו בין עצמי, אני פרסם את הנס, יש לו תנאים בבית, יש לו את הזמנים שלו, יש את שיעור השמן של הדלקה, וזה באמת דבר שכמו שאמרתי, שווה לחשוב עליו הרבה, זה הזכות שלנו בין נורות חנוכה, לייצר מציאות, לייצר מציאות שנרדולק, עד כדי כך, שמי שחולק עליו ואומר, כבתא זקוק לה, אתה לא רק מדליק, אתה נוכח, כבתא אתה מדליק, אתה שם שמן ופטילות טובים, אתה לא נותן לזה ככה לדוח לבד. טוב, אז זה דבר ראשון שהוא מאוד מאוד משמעותי, עם פחות הביטוי כבתא זקוק לה או לא זקוק לה, להבין שנורות חנוכה, באמת יש להן מדרגה אחרת ומציאות אחרת. יש בה דבר נוסף, רק יראה שהיא קשורה לזה. אני חוזר לגמרא שפתחנו בה, כפה לכמות ב' אם כבתה זקוק לה או לא. הגמרא בשורה שישית מלמטה אומרת כך: בכבתה אין זקוק לה. אתה מחלוק אם זקוק לה או לא. היינו דת רב, כבתה לא נורא, אתה לא זקוק לה, העיקר שאתה הדלקת בן אדם. הורים הנה הברייתא מצוותה, מצוותה של מי? מי מקיים מצוות פה בעולם? אני צריך להגיד מצוותו, מצוותך, מצוותה של ההדלקה. כלומר, זה המוקד, מי שדשכר חמאה עד שתכלה רגל מן השוק. כולנו יודעים שהמצוותה היא מהשקיעה, לפי הרמב"ם זה השקיעה ממש, לפי השולחן ערוך סוף השקיעה צד הכוכבים, זה שם זמן עד שתכלה רגל מן השוק. הרמב"ם אומר שזה בערך חצי שעה אחרי צד הכוכבים.
דין הדלקת הנר עכשיו מה הברייתא באה להגיד בזה מבינה הגמרא? מה אליו? די כבתה, אדם מדליק לה. כלומר, הביטוי שיש למצוותה הזאת תוקף משקיעת החמאה עד צד הכוכבים, זה אומר שלא אני במרכז אלא הנר, וכבתה זה הקוקלה. אתה צריך לראות זה שהדלקת ואתה הולך ועבדת לא סיימת את המצוותה. עד שהנר לא דולק מהשקיעה צד הכוכבים עד שתכלה רגל לא סיימת את המצוותה. תפילין הנחת, זהו, יפה אנחנו משתדלים שהתפילין יועלנו בקריאת שמע, בעמידה, במחלתנו, אדם שם תפילין ואורין הכל בסדר, פה לא. אומרת הברייתא, אם אתה מדליק, לא סיימת את תפקידך, זה לא על הגברה שאני הדלקתי ויופי, נשאר הנר אותה לנו וזה, אומר את כל הפיוטים, אלא אתה צריך לשרות, לוודא, עד סוף הזמן שזה דולק. כלומר, זה מצווה מתמשכת, זה לא מצווה רגילת, וזה בדיוק, כבתה זקוק לה. אתה זקוק לראות שהנר דולק עד הסוף. אז איך אתה יכול להגיד, כבתה אין זקוק לה? מה שמענו, מצוותה, מצווה של הדלקה. עונה גמרא, לא, לא, לא. לא, די, לא הדליק, מדליק. כשחוזרים לבן אדם, כלומר, אם אתה התעכבת בצפיית הרביעי, צפיית מנחה, הגעת מאוחר, אתה עדיין יכול להדליק, יש שיעור זמן, ופה בסוגריים, בעיקר בזמנם שהדליקו בחוץ, ואחרי זה הגמרא אומר שאתה הנושא של התרמודאי, שהיו, אחרוני אחרוני האנשים, היו תחתישה חצי דקו חמים ואין יותר עוברים ושווים, אבל גם כותב, מאוד מאוד חשוב, להדליק בתוך פרק הזמן הזה.
הדלקה בזמן הנכון בכל מקרה, אם לא הדלקת בדיוק בשקיעה או בדיוק בצדקו חמים, אתה עדיין יכול להדליק בהמשך, אבל בזה נגמר, זאת אומרת, אם אתה מדליק, אתה הולך, כבתה זה הקוקלה. יינאמי לשיעורה, זה גם תירוץ מאוד מאוד מעניין, שגם תופעה מעניינת, אדם, זה להלכה למעשה, אדם, אין לו הרבה שמן עכשיו, הוא מלאחת כניסת שבת, מוצא שבת, הוא צריך שלא שמן, לפחות לחצי שעה, אז הוא אומר, עד שאני אתארגן, אני אדליק, ואחר כך אני אשיב שמן, אני אבדש שיש שמן לחצי שעה, לא יצא דחובה. אתה צריך בזמן ההדלקה, שאת השיעור של החצי שעה, 40 דקות, 50 דקות, כמה זה צריך לדלוק, מהרגע הראשון, מה הבעיה? למה שנתקש איתי על השיעורה? תגיד לי, תדליק, כן, רשי אומר פה ביטוי, אם אני זוכר אותו, לא, רשי אין לו פה ביטוי בשיעורה, כן, אני אדליק, ואחר כך אני אתגבר את ההדלקה, לא, בזמן ההדלקה, זה יותר נראה שההנחה עושה מצווה, כבתה זה הקוקלה, אתה צריך ליצור את כל התנאים בזמן ההדלקה, שהנר הזה יהיה מסוגל לדלוק את כל הזמן הזה, זה נקרא לשיעורה. אין שיעורה של שיעורה. אה, נכון, נכון, נכון, סליחה, לשיעורה שרואה שנייה מהצהרות, שיהיה בשמן כשיעור הזה, כלומר בזמן ההדלקה, ומיהו, אם כבתה, אין זה הקוקלה, כלומר אתה, מבחינתך, יוצר את התנאים של ההדלקה, אבל זה לא מוכן שאם זה חזה נחבא, אין זה הקוקלה, אם באמת מראש, הלכה אומרת, שמת פחות מדי שמן, או שמת את הנרות מהמקום שרוח מוצאה תחבר אותן, לא יוצא דעתך, אבל אם מבחינתך עשית את כל ההשתדלויות האפשריות, שמת שמן בשיעור בהתחלה, כן, אתה לא יכול להוסיף, זה משהו, בעצם ההדלקה, או פתאום הייתה איזה רוח לא מצוין, לא יודע מה קרה, לא חייב להיות שכבתה זה הקוקלה.
הדלקה מנר לנר ושוב אנחנו רואים שהגמרה פה בדיון הזה, כבתה אין זה הקוקלה, הנושא של השיעור, הנושא של מצוותה, ואילו הדליק מדליק, זה הכל סביב הציר הזה, האם אני במרכז, מצווה להדליק, או שמצווה שהנרות ידולקים, אני רק אמצעי לדבר הזה. עכשיו אנחנו נמשיך הלאה בגמרה הזה, יכולה ממש ממש פשוט גמרה, הדיון הזה האם המוקד זה אני, מצווה להדליק, או שהמוקד זה המנורה, ההדלקה, שהקרה שיהיה דלוק משך כל הזמן הזה. יש דיון בגמרה, אנחנו עדיין בעמוד הראשון עכשיו בשורות הרחבות יותר, האם מותר להדליק מנר לנר, זה מופיע שם בעמוד א', אדם מתחיל להדליק את הנרות, חנו כאן, אנחנו משתמש בשמש, ופתאום השמש קבע לו תוך כדי הדלקה, אז הוא לוקח את האש מהנר שהוא כבר הדליק, אני כבר הדליק את הנר הראשון, יותר נכון, הדליק כבר את הנר השני והשלישי, אנחנו מתחילים משמאל לימין. השמש קבע לו, אז הוא מדליק אותו מהנר שהוא פעם הדליק, פתאום מדליק את הנר הבא בתור, דן ההגמרה האם מותר להדליק מנר לנר או לא, וזה בדיוק קשור בשאלה שלנו. בפשטות, למה שאי אסור להדליק מנר לנר, אתה מלשון את עצמי, מה הבעיה, זה אינסטינקט, אתה לוקח את האש מהנר שכבר הדלקת, ומעביר הלאה. זאת אומרת הגמרה שיש בו בעיה של ביזיון, שזה לא מכובד, הנר שכבר הדלקת הוא לא אמור להיות קופסת גפורים, שאיתה אתה מדליקה לה, ויש גם טענה כזאת שנקראת הכחושי מצווה, אתה כאילו לוקח משהו, למרות שיש נר נר חד נר למה, אבל אתה כאילו לוקח משהו. ואז הגמרה אומרת, ממש רוחת מה שיש לכם פה, ישנה דגמה טוב, מותר להדליק מנר לנר או לא. אז מה את הגמרה, פה המילה שחסרה לכם, אם הדלקה, שנייה אני אקרא את הגמרה בפנים. כן, מה את הגמרה, מה הביאה לה, כן הגמרה שואלת אחרי שהיא מתלבטת, האם מותר להדליק מנר לנר או לא, אני אעכל את הגמרה הזאת, מה הביאה לה. אמר רבי אדם הרבי ישוע, חזינה, מיטוי מאוד מעניין, כשאתה עומדים גמרה, לשים לב למילות הקישור האלה, חזינה, רשם אליהם את הרגן, תלוי, אם הדלקה עושה מצווה לא טוב, אם הלכה עושה מצווה כן טוב, חזינה, חזינה, לראות, התבונן. אז אומר ככה, אם הדלקה עושה מצווה מדליקים מנר לנר, זה אין לכם פה בגמרה, כלומר אם יקרה מצווה זה הדלקה, אז אפשר להעביר מנר לנר, והיא הנחה עושה מצווה, אין מדליקים מנר לנר, זה אצלכם, כן המשפט לפני עושה מצווה זה הנחה עושה מצווה, די בעיה לו, אפשר לנסה להבין את השורש של זה, יש לנו בעיה, היא בעיה לו, להם, אבל זה גם בעיה שלי, בעיה לו זה כוונה, זה לא אנחנו, יש איזה בעיה אבל זה לא מרחיק אותנו, הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה.
הדלקה או הנח מה זה השאלה הזאת, הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה, ברור אתה מדליק במקום שמניח את החנוכיה, מקום שפר סומנס, פחות מ-20 ממה, פתח הבית וכו', למה לך זו שאלה אם הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה, כי כבר מבינה שהשאלה שאנחנו מדברים עליה, כבתה זקוק לה או לא זקוק לה, להדליק מנר לנר, ועוד מעניין עוד כמה נפקמינות, זה בדיוק זה, אם אתה אומר הדלקה עושה מצווה, אתה חוזר לבן אדם, מצווה להדליק, זהו, אם אתה אומר הנחה עושה מצווה, הדלקה היא רק טכנית, זה רק מאפשר שהנרות יהיו מנחים, כמו ששמעתי בנרות שבת, ודאי שלא נגיד הדלקה עושה מצווה, אתה לא מדליק נרות שבת כדי להדליק, אתה מדליק כדי שיהיה אור, שתהיה תוצאה, אבל פה הגמרה דנה, האם הדלקה עושה מצווה, כמו בצפילין, הנחה עושה מצווה מזלוזה, ציצית, כל מיני מצוות, או הנחה עושה מצווה, כלומר, המצווה שתהיה דלוק, אז ההנחה, זה העיקר, כבתה זקוק לה, אנחנו עובדים אצל הנר, אבל אם כבתה אין זקוק לה, מה שאמרנו בהתחלה, זה העיקר שאני הדלקתי, לא זקוק לה, אני לא זקוק לה, נורא, נורא, עשיתי את המצווה, נגמר הסיפור, וזה מעניין שהגמרה קושרת את השאלה, האם מותר להדליק מנר לנר או לא, בשאלה הזאת, האם הנחה עושה מצווה, או הדלקה עושה מצווה. עכשיו, פה רשי מסביר, אין לכם את הרש הזה, זה קצת בעיה, אם הנחה עושה מצווה, אומרה שאין מדליקים מנר לנר, דהדלקה, לב מצווי כולהי. רשי מסביר לנו דבר מאוד מעניין, אם הנחה עושה מצווה, כלומר, הדלקה, זה לא העיקר, העיקר שהם מונח, כבתה זקוק לה, חצי שעה, אז מה אתה בעצם עושה, כשאתה לוקח אש מנר דולק, דהדלק את הנר הבא בתור, אתה אומר לו, תעזור לי, אני בדרך למצווה, אני לוקח אש, מדליק, המדען לא קיימת את המצווה, כי המצווה לא יעלה לדליק, המצווי שדולק, חצי שעה, אז הנר עוזר לי לחשב מצווה, כן, הדלקה זה סוג של לחשב מצווה, כי המצווה לא הדלקה, אלא ההנחה, המציאות שהנר דולק, זה לא מכובד, כן, דן, אם גדע נר הדולק, מה אני קופסת גפורים, אתה לוקח מיני אש, מדליק, ואז המצווה מתחילה להתקיים כבתה זקוק לה, עד סוף ההדלקה, אז זאת אומרת, הגמרא, אם הנחה עושה מצווה, אז בעצם פעולת ההדלקה היא לא כזאת קדושה, היא לא כזאת משמעותית, אז מה אתה לוקח מנר קיים, שיעשות איזו פעולה כבר חוד טכנית שמטרתה להביא לידי ההנחה, אבל, אם ההדלקה עושה מצווה, אז אני אומר כבר הכל, הנר הדולק, אני עושה מצווה, עכשיו, לוקח לי מלכה אש, מדליק את הנר השכן שלך וזהו, ועשיתי את המצווה, אז אני אומר בכיף, אם אתה צרף לי עוד נר אחד לידי ואתה מקיים מצווה, בעצם ההדלקה, ברור, קח מני את האש ותקיים את המצווה, אבל אם ההדלקה זה סוג של לחשר מצווה, כי המצווה לא להדליק, אלא המצווה שיהיה דולק בהמשך, אז הנר הדולק יפגע, יגיד, אתה מבזה אותי, לקח מני אש בשביל שבהמשך תהיה הדלקה, ולכן הגמרא ממש רואה קשר בין הנחה עושה מצווה, הדלקה עושה מצווה, הנחה עושה מצווה זה שהנר ידלוק, והדלקה עושה מצווה זה שאני אדליק, לעניין זה האם מדליקים הנר לנר או לא, אז בוא נראה את השאלה, כמו ששמעתי, הנחה עושה מצווה, הדלקה עושה מצווה, זה בדיוק השאלה שאנחנו עודדים בה, האם המצווה היא להדליק או שהמצווה היא חצי שעה שהנר ידלק. זה מה שהרוב השאלה שכותב, שזה לא מצווה כולהי, כאילו יש מצווה, אבל זה רק, נפקמינה רוצה להגיד אם היה עכשיו נר דלוק, זה באמת לא יתלצל לפרובה, בסדר נכון, הדלקה היא לא המצווה, אבל לא כולהי, יש בה עניין, אני לא יכול לברך על נר חנוכה שהיה דלוק. זה בהמשך הגמרא, יש לכם את זה בעמוד הבא, השושית שהייתה דולקת ולכת כל היום, רק רואים אם ידישו הנר דלוק, היינו מחצה חצוד עוד פעם, פעולת הדלקה. נכון, זה הדיון בהמשך הגמרא.
הנחה עושה מצווה אז בואו נראה, דיבה אלו, הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה, זאת פעם הדלקה זה אני, פעולת הדלקה, הנחה זה הנר שידלוק, פרסום הנר, חצי שעה, כבתה זקוק לה, תשמע, דמה רב, העת הפוס נר חנוכה ועומד, לא עשה ולא כלום, זה מאוד מאוד מקצין את הדילמה, אדם כל כך חייב את הנר, עומד להקווה, מחזיק אותו חצי שעה, כל הכבוד, איזה צדיק, עומד את הברייתא, כלום, תפקידי, איפה שמזכיר את האמורים הרבים, להבין, מה מפריע לך שאני מחזיק את הנר, אני עומד ליד החלון, ופתח הזה, מחזיק אותו, מחזיק חצי שעה, מתרומם מהמצווה, מרגיש שהתענות רוחנית היא אדירה, אני לא מדליק והולך, אני יותר מזקוק, אני עומד איתו חצי שעה, לא עש ולא כלום, כלום, אפס, לא יוצא דעדי חוון, למרות שהנר דלת, והיה חצי שעה, והיה פרסום הנס, נחורה, אפס, לא עשה ולא כלום, לא כתוב פסול, לא טוב, שמע מינה, תמיד תחשב את עצמך, מה הבעיה, שמע מינה, הנחה עושה מצווה, עושה מצווה, שאנחנו לומדים עוד משהו במצווה שהנר ידולק, לא רק שיש מצווה שהנר ידולק, הנר צריך להיות מונח מחוץ אליך, כי אם אתה מחזיק אותו, אתה בהדלקה, אתה בגבר, אתה מרוכז בעצמך, אני הדלקתי, כמו תפילין, זה ממש דוגמה טובה, אני הנחתי תפילין, אני נשאר איתם כל התפילה, כי אני מתקדש, מתאר, עושה מצוות הבורא. אומרת הגמרא, אם ההדלקה עושה מצווה, מעולה, הדלקת והחזקת ואתה קשור למצווה, ואומרת כל הפרקטים הפיוטים, מעולה, אבל אם הנחה עושה מצווה, לא מספיק להדליק, צריך שהנר יהיה מונח, מקום סטטי, לא אצל בן אדם, במקום הראוי, זה המשך הגמרא, וידלוק חצי שעה, אחרי זה אפשר להבין את הבעתיות, בזה שאני מקטן מחזיק, מה הבעיה? אלא מה, ההנחה עושה מצווה, כלומר, ביטוי ההנחה עושה מצווה, זה לא רק שלא מסתפקים בהדלקה, אלא יש מצווה להניח, יש מצווה שזה כמו מזוזה, אתה לא מחזיק אותה ביד, אלא אתה צריך לקבוע אותה על מזוזות ביתך, אותו דבר פה. מה הדגמא לא? אפשר עוד להגיד משהו אחר? את המורה אומר, לצורכו ודנקית לה. כן, הדוגמה הדוחה אומרת, יכול להיות שהדלקה עושה מצווה, בעקרונית, מבחינת המהות של המצווה, אין שום בעיה, להפך, תחזיק חצי שעה, מעולה, תתחבר למצווה, כי זה הדלקה, זה אני, אבל, מטרה היא בסופר היא פרסומנס, מורים בנדה עומד עם נר בכניסה לבית, יש לו חושך, צריך להעיר לעצמו, אבל זה לא משום אותי, אבל אני מאשור, ואבא אמינה להבין מה הבעיה לתפוס נר חנוכה ללמוד חצי שעה, היא באמת מאוד קשה, למד אמר, הנחה עושה מצווה, ולמד אמר הדלקה עושה מצווה, כי אני הדלקתי ואני איתו, למד אמר הנחה, זה בדיוק זה, תניח, תן לנר לדלוק, אתה אמצעי, אתה עכשיו מצווה, ואחל למליקים מנר לנר, כי חכה, המצווה עוד לא נעשתה, הדלקה זה רק אמצעי, זה עכשיו מצווה, כי מהיכול, זה בעצם הדלקה. זה נכון, אבל, זה אפילו יותר מקשה, אז אם אתה לוקח את הנר הראשון שהוא עיקר המצווה, ואתה משתמש בו, אז הוא אומר לך, סליחה, אני העיקר, אם אני אומר שהנחה עושה מצווה, אז אתה בא לנר הראשון, לוקח ממנו אש, ואתה אומר לו, אני צריך את זה בשביל להמשך, כן, עכשיו, לא, צריך מצווה עקרונית מוטה, אה, סתם לקרוא, ללמוד תורה, זה לא, לא, אני רק לוקח את האש, הגמורה הורה בזה ביזיון, אז הגמורה טוענת שהביזיון הוא, אם אתה לוקח את האש, ועדיין לא מקיים את המצווה, בעצם מהדלקה, כאן יוצא שזה מכשיר מצווה, כביכול, הדלקתי, והמצווה תהיה בהמשך, אבל אם הדלקה עושה מצווה, אז הנר שאומר, בשמחה, אם אתה בא להדליק איתי, וזה המצווה, אין לי שום בעיה, אותו דבר לגבי מי שעומד עקרונית, מי שעומד עם הנר חצי שעה, למה הדלקה עושה מצווה, אם לא הייתה עניין של יצורקו, מעולה, אתה מדלק, עומד איתו, מתייחד איתו, וגם מפרסם את הנס, אבל אם הנחה עושה מצווה, אז יש מצווה שזה יהיה מונח, זה החכורה, אתה זקוק לה, צריך לעקוב אחריה, אבל אתה לא במרכז, אז זה המרבה, תניח. עוד דבר, תשמה דמה רבה, היא דליקה בפנים בהוציאה, לא עשה כלום, שוב אותו ביטוי, אפס, למרות שהוא הדליק, ואחרי דקה, כן, הוא רצה עם כל המשפחה לשיר וזה וזה, סיימת הברכה, רצה חוצה, שם את המנורה בחוץ, לא עשה כלום, כן, פה מדובר בזמנם, שבפנים זה לא המצווה, היום יש גם פרסום לנס לבני הבית, אבל נדין הדגמרה, כל המצווה היא בחוץ. אם המצווה היא שהנר ידולק ושיהיה מונח במקום שאנשים יראו, מה מפריע אם אני מדליק בפנים ואז יוצא החוצה? הרי היה פרסום לנס מעולה. אז למה זה לא טוב? הגמרא אומרת שהדלקה עושה מצווה, והדלקה במקומה בעינן. אם הנחה עושה מצווה, צריך להניח בידיים במקום שלה. אם הדלקה עושה מצווה, זה לא עוזר להדליק בבית ואז להניח בחוץ.
הדלקה עושה מצווה הגמרא דנה בשאלה אם הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה. אם הדלקה עושה מצווה, אז צריך להדליק במקום הנכון. אם הנחה עושה מצווה, אז צריך להניח את הנר במקום הנכון. הגמרא מסיקה שהדלקה עושה מצווה, ולכן יש לברך על ההדלקה. אם יש נר דולק מהבוקר, למה צריך להדליק שוב? הגמרא אומרת שצריך לחבות ולהדליק מחדש כדי לקיים את המצווה. המסקנה היא שהדלקה עושה מצווה, ולכן יש לברך על ההדלקה.
ברכת ההדלקה הגמרא מסיקה שהדלקה עושה מצווה, ולכן מברכים "אשר קדשנו במצוותיו להדליק נר של חנוכה". אם הנחה עושה מצווה, אז אין צורך להדליק מחדש. אבל אם הדלקה עושה מצווה, אז יש לברך ולהדליק מחדש. הגמרא דנה גם בברכת הראייה. מי שרואה נר חנוכה צריך לברך, כי המצווה היא פרסום הנס. גם אם הדלקה עושה מצווה, יש ברכה על הראייה כי המטרה היא פרסום הנס.
ברכת הראייה הגמרא מסבירה שיש ברכה גם למי שרואה את הנר, כי המצווה היא פרסום הנס. אם אדם רואה נר חנוכה ולא הדליק בעצמו, הוא מברך "שעשה ניסים". זה מראה שהמצווה היא לא רק ההדלקה, אלא גם התוצאה – פרסום הנס. לסיכום, הגמרא מסיקה שהדלקה עושה מצווה, ולכן יש לברך על ההדלקה. אבל יש גם חשיבות לפרסום הנס, ולכן יש ברכה למי שרואה את הנר. המצווה היא גם על האדם להדליק וגם על הנר להיות דולק לפרסם את הנס.
