שיעור כללי | לצורתו של שופר | הרב גבריאלי

בסדר? כן, צהריים טובים. אז אם כן, סוגיה שלנו היום היא הצורה של השופר. המשנה אומרת כך: שופר של ראש השנה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב. שופר מאריך, חצוצרות מקצרות, שמצוות היום בשופר. אגב, דבר מעניין, מי שרוצה כדאי לראות מאמר בספר "מאמרי ראיה" של הרב קוק שמסביר את העניין הזה של השופר והחצוצרות. ההסבר הוא שהשופר הוא מחומר טבעי והחצוצרות הן מחומר מלאכותי, וזה מבטא שני כוחות שיש בעולם שלנו. כוח אחד זה העולם הטבעי, העולם הסגולי יותר, העולם האלוקי כמו שהוא, שזה השופר. בעלי חיים זה הבריאה עצמה, והחצוצרות הן כמובן מחומר שבני אדם כבר עשו אותו, כמובן ממה שנמצא בעולם. מאמר מאוד יפה, מומלץ מאוד לראות אותו.

דין שופר וחצוצרות ובתעניות בשל זכרים, כן כידוע בתעניות ציבור או בצרה שיש לציבור, אז תוקעים בשל זכרים של איל כפופים ופיהם מצופה זהב. זאת אומרת, השופר הוא לא פשוט, הוא לא ישר, אלא יש לו את הכפיפות שלו והחצוצרות באמצע. שופר מקצר, חצוצרות מאריכות, כי המצווה שם בתעניות היא יותר בחצוצרות מאשר בשופר. שווה היובל לראש השנה. כמובן, היובל הכוונה היא איזה תקיעות תוקעים ביובל, למה תוקעים ומתי תוקעים ומה יום כיפור של ניסת שנת החמישים. המשמעות של התקיעות האלה, מה זה עושה, שחרור העבדים ועוד דברים שזה פועל. יש הגבלה בין ראש השנה והתקיעות של ראש השנה כל שנה לבין התקיעה הזאת ביובל אחת לחמישים שנה, ולכן זה אותו דבר לתקיעה ולברכות. כן, לאותם תשע ברכות שיש לנו בתפילת מוסף.

מחלוקת רבי יהודה ותנא קמא רבי יהודה אומר: בראש השנה תוקעים בשל זכרים וביובלות בשל יעלים. אומר רבי יהודה, חולק על תנא קמא לעניין ראש השנה. תנא קמא אומר שראש השנה והיובל הם אותו הדבר ולכן בשניהם תוקעים ביעל פשוט, אבל רבי יהודה אומר שבראש השנה תוקעים בשל זכרים כפופים. כמו שראינו, הזכרים הם כפופים ובזה רבי יהודה חולק על תנא קמא. עד כאן זו המשנה. בהגמרה פה אצלנו בבלי, תזכרו שזה כך בבלי כי תכף נגיע לירושלמי ונעשה את ההשוואה והחיבור ביניהם. אמר רבי לוי, רבי לוי כבר בעצם אפשר לומר סוג של פוסק הלכה, אבל הוא כבר אומר משהו יותר מעשי. המשנה, כמו שאתם יודעים, היא בגדול להלכה אבל לא פוסקים הלכה מתוך משנה. המשנה בסוף יש בה משהו שהוא יותר אומר את העקרונות ורבי לוי כבר מוריד את הדברים לכאורה יותר למטה ואומר: מצווה של ראש השנה ושל יום הכיפורים, הכוונה היא כמובן לתקיעה ביובל, בכפופים ושל כל השנה בפשוטים.

תקיעות בתעניות וביובל מה זה של כל השנה? מתי תוקעים כל השנה? תעניות כמובן, כן. לא להתבלבל, פתאום רואים תקיעה כל השנה ואומרים רגע, מי תוקע כל השנה? מה קרה פתאום? למה תוקעים? אז ברור שלא הכוונה סתם שתוקעים אלא בתעניות. תעניות יש עוד תעניות קבועות שאנחנו מכירים או על צרות שיש לא עלינו ואז עושים תענית וגם תוקעים. מצווה מהתורה אגב לתקוע בחצוצרות בזמן של צרה. התענית היא מדרבנן בצרות, אבל התקיעה היא מהתורה. טוב, על כל פנים, בכל השנה בפשוטים. ואז הגמרא שואלת עליו: ואתנן שופר של ראש השנה של יעל פשוט, אז איך אתה אומר שבראש השנה בכפופים? הרי סתם המשנה אמרה שבפשוט. הודה אמר כי הייתנה דטניה רבי יהודה אומר שבראש השנה יהיו תוקעים בשל זכרים כפופים וביובלות בשל. רבי יהודה אגב הוא גם במשנה אמר את זה, נכון? אבל הם מביאים פה עוד חיזוק לזה שרבי יהודה גם בברייתא אומר את אותו דבר. זאת אומרת, הוא נשאר בדעתו, הוא מתעקש על דעתו שבראש השנה תוקעים בשל זכרים. אומרת הגמרא: ולימא הלכתא כרבי יהודה. אז אם ככה, רבי לוי בסופו של דבר היה יכול לעשות את הדברים יותר פשוטים. במשנה יש תנא קמא ויש רבי יהודה, אז יכול רבי לוי להגיד: תקשיב, הלכה כרבי יהודה שבראש השנה תוקעים בשל כפופים, בשל זכרים כפופים ולא בשל יעל פשוט. אז למה הוא לא אמר כך? אומרת הגמרא: היא אמרת אם הוא היה אומר הלכה כרבי יהודה, אבא אמינה, הייתי אומר אפילו של יובל נעמי כרבי יהודה סבירא ליה. ממש מלאן שלו בגלל הסיפור של היובל וכדי שלא נתאה בדבר הזה, לכן רבי לוי לא אמר הלכה כרבי יהודה כי זה באמת לא נכון שהוא הולך איתו כאילו עד הסוף, אלא הוא אמר מה דעתו בסופו של דבר למסקנה שבראש השנה תוקעים בשל כפופים ובתענית תוקעים בשל פשוטים.

סברות המחלוקת אומרת הגמרא: ומאי כמפליגים? עד כאן זה הבסיס של הדברים. עכשיו הגמרא מתחילה להיכנס לסברה: ומה כמפליגים? זאת אומרת, מה הסברות של מי שאומר שאנחנו נתקע בשופר פשוט ומה הסברה של מי שאומר שאנחנו נתקע בשופר כפוף? אומרת הגמרא: מר סבר בראש השנה כמה דה קייף אינש דעתי טפי מעלי, וביום הכיפורים כמה דה פשיט אינש דעתי טפי מעלי. ומר סבר בראש השנה כמה דה פשיט אינש דעתי טפ מעלי ובתעניות כמה דה קייף אינש דעתי טפי מעלי. בואו נעזור רגע עכשיו את התעניות ואת היובל כדי להיות מרוכזים בראש השנה. אז הגמרא אומרת מחלוקת לעניין ראש השנה. מה המחלוקת שלהם? מחלוקת היא כזאת: אחד אומר בראש השנה אדם צריך להיות כמה שהוא יותר כפוף, כמה דה קייף אינש דעתי טפי מעלי. כלומר, שימו לב, תכף נראה את זה יותר מדויק, אבל אנחנו מדברים על הצורה של השופר ועכשיו בעצם הגמרא מדברת על מה? על השופר או על האדם? על האדם, ברור. יש קשר בין הדברים. זאת אומרת, אומרת הגמרא כך: יש מי שאומר בראש השנה זה יום דין, זה יום שאתה צריך להיות כפוף וכיוו שאתה צריך להיות כפוף אז גם השופר שלך צריך להיות כפוף. נגיד את זה ככה בצורה פשטנית, כן? מהפשט שהגמרא תכף נראה את רש"י שהוא ייקח את זה יותר לנושא של התפילה. ואני כאילו קורא קודם כל כאילו את המילים של הגמרא ברמה פשוטה והשני אומר: לא, בראש השנה אדם צריך להיות פשיט אינש דעתי, הוא צריך להיות לא, הוא לא צריך להיות כזה כפוף, הוא צריך להיות יותר ישר, כן? הוא צריך להיות עם רוח כזאת יותר ישרה ולא כפופה וזה משפיע ולכן גם השופר צריך להיות כזה. זה בעצם נקרא לזה ברמה הפשטנית של הגמרא. עכשיו נראה איך רש"י מסביר את הדברים ואיך גם הרמב"ן הסביר את הדברים. אומר רש"י ככה: אומר רש"י כמה דקאיף אינש דעתי, כן? עדיין במקור אחד שם למטה, כמה דקאיף אינש דעתי, כמה דקאיף אינש בתפילתו. שימו לב, זה לא כתוב בגמרא. לפעמים אתה רואה משהו ברש"י ואתה כבר בטוח שזה כתוב בגמרא, אז צריך לשים לב טוב כשלומדים רש"י מה כתוב בגמרא ומה כתוב ברש"י. זה כבר הסבר של רש"י. הוא אומר רש"י: אדם בתפילה בראש השנה צריך להיות כמה שיותר כפוף, פניו כבושים לארץ, טפי ידיף משום והיו עיניי וליבי שם. מי אומר את הפסוק הזה והיו עיניי וליבי שם? נבין לא השם אורי אתה מקחב פה אשריך. השם אומר לשלמה המלך, חברה, עימות תנ"ך בסדר, עימות תנ"ך פרק יומי, שני פרקים, פחות פרק ליום. צריך לדעת תנ"ך אפילו ברמת הפשט, אבל זה כבר הרבה בטח יותר לעומק. שלמה המלך עומד לבנות בית המקדש, הקב"ה מדבר איתו ואומר לו כשאתה תבנה בית המקדש אז היו עיניי וליבי שם כל הימים.

הקשר בין השופר לתפילה איל כך בראש השנה דלת תפילה הוא להזכיר עקידת יצחק בה בעינן כפופים. ושימו לב איך זה קשור לקב"ה שהוא אומר והיו עיניי וליבי שם או שקרח היה חם. איך זה קשור ממש? רגע שנייה אחת, ככה בפשט נראה את זה עוד טיפה יותר לעומק. איך זה קשור להיות כפוף לזה שהיו עיניי וליבי שם? עיניי למטה, יפה. עכשיו כמובן הכל בהשאלה על הקב"ה חלילה, אבל הקב"ה למעלה והוא מסתכל למטה. מה קורה כשאתה מסתכל למטה? הוא מתכופף, הוא כביכול מתכופף והיו עיניי וליבי שם כל הימים. אז אומר רש"י בתפילה שלך בראש השנה אתה צריך להיות כפוף ולכן גם השופר שאתה תוקע בו שגם כן יהיה כפוף. ככה הוא מסביר את מי שאומר שהשופר צריך להיות כפוף. אחר כך אומר רש"י: כמה דה פשיט אינש תפי עדיף כי אני דילגתי רגע על היובלות שהם לדרור בעין המשותים. אני בכוונה קצת לא מדגיש את ה לא נכנס כרגע למה שקורה ביובל ובזה, אבל ראיתם את זה לבד. אז אומר רש"י: כמה דה פשיט תפי עדיף משום ניסה לבבנו אל כפיים אל אל בשמיים. ירמיהו אומר בגילתך קראנו לא מזמן איך התנועה של האדם כשהוא ניסה לבבנו אל כפיים אל אל בשמיים הוא מסתכל למעלה ככה ומרים ידיים כלפי מעלה. אז הוא פשוט, התנועה שלו היא. איל כך בראש השנה בפשוטים דלת תפילאו יום הכיפורים וכולי. עוד פעם, אני לצורך העניין כרגע לא ממשיך כדי להיות רגע מרוכזים בעניין של ראש השנה. אחר כך כל דבר הוא כמובן לפי עניינו, מה התפקיד של היובל, מה התפקיד של התעניות, מה תהיה הצורה של אותה תקיעה שעושים בכל יום לפי עניינו. אבל בוא נלך לנושא שלנו של ראש השנה. שאלנו פה בשאלת הכוונה מה תפקיד השופר לפי סברו של רש"י לצורה של השופר. בעצם מה אנחנו רואים פה? רואים דבר מאוד מעניין. אם רש"י דיבר על תפילה וזה מה שקורה עם האדם וזה משפיע על מה? על הצורה של השופר. אז זה אומר שרש"י בעצם מבין שגם השופר הוא בעצם מה עושים כאילו עם השופר? מתפללים. פשוט לא אומחתי שום דבר, רק לשים לב. זו הסתכלות מעניינת על השופר. אנחנו בעצם עם השופר מתפללים. והאמת היא שלא כזה חידוש גדול כי באמת הבאנו פה את הגמרא נגיד אותה בעל פה. גמרא מפורסמת: מלכויות, זיכרונות ושופרות, תמליכו אותי עליכם ויעלה זיכרונכם לפניי לטובה. שזה הזיכרונות ובמה איך יעלה זיכרונכם לפניי לטובה? על ידי מה? על ידי השופר. זאת אומרת בעצם מה השופר עושה? השופר הוא מעלה את הזיכרון שלכם כלפי מעלה. כלומר, הוא בעצם האמת היא כבר בדף כפווה והיה לכם היה לנו בסוגיות מה אומרת כיוון זה לזיכרון דמי אז בפנים נכון לגבי הבפנים בחוץ אז הגמרא אומרת כיוון זה לזיכרון דמי אז כבפנים אז זה כבפנים כיוון זה לזיכרון כבפנים דמי זה אותה אמירה בעצם כיוון שהשופר הוא לזיכרון זאת אומרת הוא מעלה את זיכרוננו לטובה זאת אומרת הוא בעצם כאילו הוא מתפלל בשמנו הוא כאילו הוא מעלה את התפילות שלנו אנחנו מתפללים ואז על ידי השופר התפילות האלה עולות למעלה ממילא אם האדם בצורה שלו צריך להיות כפוף אז גם השופר שאיתו הוא מתפלל גם צריך להיות כפוף אם האדם צריך להיות ניסה לבין לו כפיים אז גם השופר צריך להיות פשוט. עד כאן קודם כל זו דמנות שלי לשתות ושלכם אם יש משהו לעכל לשאול להעיר להוסיף רב ההשוואה של שלנו לשופר של השופר איננו בסופו של דבר השופר לא מושפע מהצורה שלנו שאנחנו מתפללים אנחנו אפשר להגיד שאנחנו מושפעים אולי מהצורה של השופר לא? כמו שהשופר כפוף ככה אנחנו מתפללים אתה כנראה ראושלמי אתה כאילו איש ארץ ישראל אתה כנראה ברוך השם אז בלל זה אתה כבר לא אתה כאילו לא יכול להבין את הבבלי אתה כאילו אומר מה זה לכאורה הפוך אבל בוא ננסה להיכנס בכל זאת לראש של עם ישראל 1800 שנה בגלות ואז יש פה משהו שהוא כאילו הפוך הוא כאילו בא מלמטה למעלה זה בא מאיתנו ומאיתנו זה זה כאילו מושפיע על נקרא לזה על השופר שהוא סוג של איזה כן כלי רוחני כזה בסדר? בסוף אנחנו אחרינו מה יהיה כן אז הנה אתה אתה קצת מחזק את זה שבסוף יש בחינה כזאת מלמטה למעלה כאילו המעשים שלנו הם משפיעים הם עקרינים הם זה ולכן אם האדם הוא כזה אז הוא בעצם משפיע על זה שגם השופר צריך להיות כזה בסדר? כאילו אלא אם כן יש ציווי ברור הוא כאילו מפורש מהתורה שאומר לא בסדר אם יש משהו אבל פה זה נתון לזה תכף נראה זה נתון לפרשנות לדייקת הדברים עכשיו תראו דבר מאוד מעניין הם בעצם נשענים על זה גם הדברתי כפול גם נשענים על הפסוקים למטה למעלה תראה בגמרא לא כתוב אז אני לא אתה יודע זה כבר בפשטות זה חיזוק של רשי לדבריו זה לא משהו שאתה יכול להגיד לא משהו לא משהו כתוב בגמרא רשי מביא חיזוק לזה פניו כבושים לארץ קודם כל רשי הסביר שזה תפילה כשהוא מדביר על תפילה אז הוא מביא ראייה לדבריו מהפסוק והיו עיניי ולבים הוא מדבר על פשוט אז הוא מביא ראייה מהפסוק ניסה לבנו על כפיים אבל לכל זאת דברים של רשי שמביא רגע רגע אני עוד לא הגעתי אה בסדר יכול להיות רגע רגע אתה שואל כבר על משהו כן רשי בכלל דרכו זה דבר מאוד מעניין רשי דרכו לפרש מקומית כאילו לא לכן גם גם אחרי הגמר בימיםות רשי מכיר את התנ״ך ומכיר את הסוגיה פה במפרש עכשיו יש גם הראשונים שהורידו את זה כי באמת זה לא משהו זה דעתי התפילה אוקיי יפה כן זה דיוק לגבי דעתי מה שפה דבר דבר מעניין רגע טיפה להרחבה קטנה פה של העניין הזה לפני שאנחנו ממשיכים בסוגיה זה שבאמת בגמר בימיםות יש מחלוקת לגבי איך באמת אדם צריך להיות בתפילה סתם ביום יום של החיים אז החיים שלנו כשאנחנו מתפיילים איך אנחנו צריכים להתפלל אנחנו צריכים להיות עם העיניים למטה ועם העיניים למעלה זה מחלוקת רבי יעמוד בדף קופא פתח חד בעיניו ואמר רבי חיה ורבי שמעון בר אבי אבו יתווה חד מהם אמר המתפלל צריך שייתן עיניו למטה ואז הפסוק הוא והיו עיניי ולבי שם כל הימים מה שהערת קודם וחד אמר עיניו למעלה שאין מה לסלב אבינו על כפיים אחר כך המספר אמרו לבת תפילה אמרנו כך אמר אבא מתפלל צריך שייתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקטמו שני מקראות הללו עשה להם עשה להם חיבור עשה להם חיבור בין הדברים אבל הם מעצמם התחילה אחד אמר עיניים למעלה אחד אמר עיניים למטה פעם לפני הרבה שנים יצא לי ללמוד את הספר בית אלוקים למבית המבית חי בתקופת הבית יוסף בצפת יש שוט המבית יש לו דברים בצד הזה של הפסיקה אבל יש לו ספר בית אלוקי לא כל כך מכירים היום את הספר הוא לא כזה נמצא על השולחנות לא כל כך מוכר אבל הוא ספר יש לו כמה שערים שער התשובה שער התפילה ואז יצא לי ככה קצת לעבור על הספר הזה ואז מצאתי הסבר נפלא שהוא מסביר את המחוקת הזאת בגמרא בימות שזה מאוד התחבר לי לעוד כמה דברים בכל הנושא של התפילה אני אראה כמה שעורות רגע משונו ככה זריז כי זה שנספיק עוד את העניין שלנו אז הוא אומר ככה הוא מעטה מי שאמר המתפייצר שיין עיניו למטה הוא סובר כי כיוון שהשכנה היא עומדת עדיין למטה כמו שנראה מפשט הכתוב ותועלתה הוא להכין בני אדם לעבודתו שירויים שיכו אליה ברכתו בזה העולם ולהצילם מפגעי הזמן וקורותיו אם כן ראוי שהמתפלל שמתפלל המתברך שיספיק צרכה ושיצילהו מקורות הזמן יתא ויכוון עיניו למטה לשכנה עומדת ומשקפת על זה והוא ענייני האדם בזה העולם ולכן הזכיר עיניו ולא ליבו כי העין היא מיוחדת דברים מגשמיים וכולי ועיקר התפילה לפי זה הוא על צורכי האדם בזה העולם הוא מביא ראיות לזה חיי שעה התפילה נקראת חיי שעה וכולי ומי שאמר כן דילגתי קצת המתפלל צריך שייכוון ליבו למעלה ניסה לבבנו אל כפיים הוא סובר כי עיקר התפילה אנה לצורך האדם בזה העולם כי אם להלל שמו יתברך וספר גדולותיו ונפלאותיו ונוראותיו בעיקר האדם שייכוון בתשבחות אל האל יתברך ויותר מאשר לענייני צרכיו בעולם הזה תראו מה הוא אומר הוא אומר דבר פשוט יש את האפשרויות איך להסתכל על המטרה של התפילה והאמת היא שדיברנו על זה פעם פה בשיעור המצוות. התפילה, הרב קוק מסביר שזה המחלוקת בין הרמב"ם לבין הרמב"ן. יש כידוע מחלוקת בין הרמב"ם לבין הרמב"ן. הרמב"ם אומר שיש מצוות עשה להתפלל כל יום, כל יום יש מצוות עשה להתפלל. הרמב"ן אומר שיש מצוות עשה להתפלל רק כשיש צרות, אם אין צרות אין מצוות להתפלל כל יום, ככה אומר הרמב"ן. הרב קוק מסביר באחד המקומות שהעומק של המחלוקת ביניהם הוא קשור לדבר הזה. זאת אומרת, הרמב"ם אומר שהתפילה שלך היא לא קשורה לצרכים שלך פה בעולם הזה. תפילה שלך היא דבקות קבועה יום יומית. כל יום זה מעגל הכי קטן של זמן, מעט לעט, 24 שעות. אין דבר כזה שיעבור יום בלי שאתה מתקשר ומתחבר לקב"ה. הוא מודה לו, משבח אותו, מבקש גם משהו, בסדר, זה חלק מהקשר. בא הרמב"ן ואומר לא, עיקר התפילה לפי הרמב"ן, הדבקות עם הקב"ה היא בכל מיני דברים אחרים – היא בתורה, היא במצוות, היא במידות, היא בהרבה דברים. תפילה היא בעיקר חיי העולם הזה, מה שנקרא חיי שעה. אתה מתפלל על הצרכים, אבל אם יש בעיות וצריך לבקש על דברים אז תבקש, אבל אם לא והכל טוב, אז סימן שגם הכל טוב ולא צריך להתפלל כי הכל עובד טוב.

העומק של המחלוקת אומר המביט, זה העומק של המחלוקת. מי שאומר שהעיניים כלפי מעלה אז הוא אומר אתה לא מתפלל על הצרכים שלך בעולם הזה, אתה מסתכל על הקב"ה ואומר אני רוצה להתדבק בך, אני חלק ממך. מי שאומר שהעיניים למטה, הלמטה מבטא את הצרכים של האדם, את העניינים של האדם, ולכן גם העיניים הם כלפי מטה כאילו להשגיח על השכינה משגיחה פה על העיניים ולבי שם כל הימים משגיחים פה על הצרכים של האדם פה בעולם הזה. אם כך, אז סתם חשבתי ועכשיו אני חוזר. יוגב לא די אמרה שבין אם הוא לקח ישירות מהתנ"ך ובין אם הוא לקח מפה, אבל בכל מקרה זה מעניין לראות את שני המבטים הללו בהקשר הספציפי של התפילה בלי קשר לשופע. זאת אומרת, הסוגריים האלה תשימו לב לא להתבלבל. הסוגריים האלה זה סוגריים על תפילה כל השנה, איך להסתכל עליה, האם העיקר שלה זה כלפי מעלה או כלפי למטה. אגב, בסוף בא רבי שמלו ואמר להם בוא נעשה חיבור בין הדברים – הלב למעלה והעיניים למטה. זאת אומרת, אתה גם דווק בקדוש ברוך הוא עם הלב ולכן אתה באמת בתנועה הזאת הפנימית כלפי מעלה, אבל גם העיניים שלך מסתכלות למטה כי בסוף יש לך גם צרכים. וכמו שהרב קוק שם אומר, אלו ואלו דברי אלוקים חיים. בסוף זה לא באמת מחלוקת, אבל יש נקודה כזאת ונקודה כזאת ובעצם אפשר לחבר את שניהם.

ראש השנה – כפיפות או פשיטות זה מבחינת תפילה כל השנה. לענייננו פה זה כבר מחלוקת שכבר יתר קשה לחבר אותה, כי למה? כי בסוף זה משפיע על מה? על הצורה של השופר. אתה לא יכול לעשות שופר שהוא גם ישר וגם פשוט. אולי אתה יכול לעשות תנועה פנימית שהיא גם וגם, אבל מבחינת הזה פה המחלוקת היא חדה – או שזה כפוף או שזה פשוט. וזה חוזר לתנועה של האדם בראש השנה, האם בראש השנה הוא צריך להיות יותר בכפיפות או שהוא צריך להיות יותר בפשיטות. ואולי תכף נגיע קצת לנסות לדבר על הדבר הזה יותר בעומק. מה אתה אומר? חצוצרות, מה זה חצוצרות? זה מעריך חצוצרות מקצרות, כן, אבל החצוצרות הן בראש השנה, הן הדבר הנלווה. זה מעניין שהן כן, אתה אומר התנועה שלהן היא ישרה, אבל זה אגב לא רוצה לשאול איך השופר הופך למשהו יקרי שהוא מדברי קבלה ולא מהפסוקים. חצוצרות באות מהפסוקים, אז בבית השופר בראש השנה שופר בראש השנה הוא ודאי מהפסוקים. אמנם בגזרה שווה זה גזרה שווה מהיול, אבל גזרה שווה היא דהוריית. שופר הוא מהפסוקים, כן כן, שופר הוא מהפסוקים. אולי בכל זאת אני אגיד מילה אחת פה שלא יודע לפעמים בסוף אני שוכח משהו בסוף כי נראה לי ככה שזה מן הסתם כל אחד חושב על זה שכשאתה חושב על שתי התנועות האלה שרשי אומר האם להיות בראש השנה כפוף או להיות בראש השנה פשוט, זה מן הסתם מבטא שתי בחינות שיש בראש השנה שהן מן הסתם עולות פה לאורך כל הסוגיה. כי באמת ראש השנה יש לו צד אחד שהוא יום דין והוא יום דין לגמרי. מי שרואה בחזל רואה בזוהר את התיאורים על הבית דין של מעלה שיושב ודן כל אדם. יש בחינה כזאת בין אם זה לאדם הפרטי, מלכויות כל העולמות יכתב פה על כל המדינות בו יאמר מי לחרב מי לשלום. זה דברים ממש משמעותיים מאוד שקורים ביום הזה והבחינה הזאת בכל רעכי מתבקש היה להיות כפוף להישבר להיות עם העיניים למטה הכל.

שמחה והמלכה בראש השנה אבל יש גם בראש השנה בחינה של פשוט. הבחינה של פשוט היא שאנחנו ממליכים את הקב"ה בעולם. זו שמחה גדולה ההמלכה הזאת. הקב"ה בעולם עם ישראל, מה שהירושלמי אומר גם אני חושב שהבנו אותו שמקדים אותו לפה נגיע לזה. יש להם דין נופשים שחורים תעטפים שחורים ועם ישראל מגיע אנשים באים קונים אוכל לחג שמחים באים בגדים לבנים בטוחים שיעשה להם יוציא אותם. יש גם בחינה של יום טוב. בחינה תכף נראה ברמב"ן ממש הוא אומר זה יום טוב. אבל עוד לפני מה שהרמב"ן אומר יום טוב יש בחינה כזאת של שאנחנו ביום הזה ביום של שמחה יום של שמחה על זה שאנחנו אלה שממליכים את ה' ברוך הוא בעולם עבדי המלך שממליכים אותו בעולם. מבחינה הזאת יש לנו בחינה של של להיות עם הראש למעלה כן אנחנו לא עם הראש למטה לא כפופים אלא עם הראש למעלה. אבל בואו נראה את זה בפנים. אז עד כאן שיטת רשי קצת עם הרחבה של הדברים. אומר הרמב"ן, הרמב"ן נמצא בדרשה שלו לראש השנה. אגב, מה הנושא המרכזי של דרשת הרמב"ן לראש השנה שנאמרה ואיפה היא נאמרה? וואי איזה התקלות אני מתקל אתכם פה אולי במקרה מישהו יצא לא בא מתקל איפה נאמרה הדרשה של הרמב"ן לראש שנה? אז הדרשה נאמרה באקו ומה הנושא המרכזי של הדרשה? דרשה לראש שנה לכאורה זה כנראה ראש שנה אבל תתפלו לשמוע ארץ ישראל זה לכל האומניסטים מי ש באומן זה נמצא בארץ ישראל שהקרא את הדרשה של הרמב"ן לראש שנה איך זה מסתדר שבראש שנה שזה היום של ארץ ישראל כי איפה אתה ממליך תקדוש ברוך הוא בעולם הוא מולך הוא מולך מארץ ישראל הוא מולך על כל העולם אז זה שאלה קצת אני לא מכניס חלילה לא יודע אם מישהו חושב שזה מה שיעורר אותו בתשובה שלמה לכל החיים אז לא אמרתי כלום אבל בגדול צריך לחשוב על זה טוב אגב גם רבי נחמן לא התכוון לזה ככה לפי רוב הברסלבים חיברו פה בין שני דברים שונים יש ראש שנה ברבי נחמן ויש ארץ ישראל אבל חיברו שני הדברים האלה כנראה לפי רוב הברסלבים הרוב לא כולם יש בברסלב שלא אומרים ככה צריך לומר את האמת אבל זהו סוגריים סגרנו את הסוגריים חוזרים לעניין שלנו אומר הרמב"ן בדרשה שלו לראש שנה נטענה כמה ביום טוב פשיטות עדיף ובתעניות כפיפה עדיף ולרבי יהודה ראש השנה העמי כיוון דיום דינו כפיפה עדיף כפיפה כתעניות ונשאר הפשיטות ליובל ואתה רבי לוי וראה דבריו של רבי יהודה בכפיפה די ראש השנה וראה דבריו שתנקם עד שווה יובל ראש שנה לגמרי ופסק ששניהם כפופים ושניהם יום דין איך מסביר הרמב"ן את המחלוקת ראה שהיא הסביר אותה על תפילה בא הרמב"ן ואומר זה לא קשור לתפילה זה פשוט קשור לזמן זה קשור ליום אם אתה ביום של תענית אז מה המהות של יום של תענית זה יום של תענית זה יום של זה כל המהות של תענית זה להיות כפפוף אבל מה המהות של ראש שנה הרמב"ן קורא לזה יום טוב כנראה היה ספרדי הרמב"ן כי האשכנזים בראש שנה הם בוכים כאילו מה זה בוכים הם לא בוכים ברוך השם בשנים האחרונות גם האשכנזים התחילו לסמוך הם כאילו התחילו בתפילה ככה להמליך את הקב". כשהייתי ילד, להיות בראש השנה בתפילה של אשכנזים היה חוויה מאוד עוצמתית. אנשים היו בוכים, והייתה תחושה של דין. הפחד הזה היה מוחשי, ואולי זה טוב קצת לפחד. היום התפילות השתנו, יש מקומות שהתפילה עדיין ארוכה ומרגישים את הדין, אבל יש גם מקומות שהתפילה קצרה יותר. צריך למצוא את האיזון, כי זה יום דין ולא יום חג כמו סוכות.

יום טוב או יום דין הרמב"ן אומר שזה יום טוב, ולכן צריך להיות בשמחה. לובשים לבנים, וזה יום של שמחה. אבל יש גם את הבחינה של הדין, ולכן יש מחלוקת האם התפילה צריכה להיות בכפיפות או בפשיטות. הרמב"ן מדבר על עצם היום, ולא על התפילה, ולכן הוא מסביר את הדעה של תנא קמא שביום טוב פשיטות עדיף. רבי לוי פוסק שראש השנה בכפופים, אבל יש גם את הבחינה של יום טוב ושמחה.

השפעת השופר על האדם בירושלמי יש גישה שונה. רבי יונה אומר שהשופר צריך להיות פשוט כדי שיפשטו ליבם בתשובה. זה הפוך מהבבלי, שם האדם משפיע על השופר. הירושלמי אומר שהשופר משפיע על האדם, וזה מעורר אותו להתחבר לכוח הטבעי של התשובה. התשובה היא לא תהליך עצוב, אלא חיבור לכל האלוקי.

הבדל בין בבלי לירושלמי הרב קוק מסביר שהירושלמי קשור לנבואה ולרוח הקודש, והכל מגיע מלמעלה למטה. הבבלי מתחיל מהפרטים ועולה למעלה. זה ההבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. הבבלי משפיע מהאדם לשופר, והירושלמי משפיע מהשופר לאדם. יש מחלוקת בין הבבלי לירושלמי לגבי השופר בראש השנה – האם הוא צריך להיות כפוף או פשוט.

מאמר הדור של הרב קוק הרב קוק במאמר הדור מסביר את ההבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. בחוץ לארץ היינו בבחינת כובש, ובארץ ישראל אנחנו בבחינת ישר. זה קשור לשאלה האם השופר משפיע על האדם או האדם על השופר. הכובש הוא אדם שנלחם כל הזמן. הוא עלה על מונית בבוקר לנסוע, אמר לו נהג המונית: "מה שלומך?" הנהג ענה: "כל יום קם למלחמה." שאל אותו: "רבי, עם מי אתה נלחם?" ענה לו: "אני נלחם ברמזורים, באנשים שמעצבנים אותי, בזמן." אמר לו: "למה אתה קם למלחמה? קום לשלום, בטוב. אתה עושה טוב לאנשים, תגיע בזמן למקומות. מי שמאחר לך, תהיר לו בעדינות." הרב קוק אומר שבגלות היינו במלחמה, בארץ ישראל אנחנו בישר. הירושלמי אומר שהשופר צריך להיות כפוף, כמו הכובש הזה. השופר הישר הפשוט אומר: "אני לא כל הזמן במאבקים, הדברים מתחברים ביחד ולא סותרים." אלו ואלו דברי אלוקים חיים. ברור שיש לאדם גם בחינה שלפעמים הוא צריך להיות כובש ולפעמים להילחם.

הבדל בין בבלי לירושלמי השופר בארץ ישראל הוא פשוט, בחוץ לארץ הוא כפוף. המנצפ"ך, האותיות הכפולות, יש הבדל בין בבלי לירושלמי. בבלי כתוב: מ"ם פתוחה, מ"ם סתומה; נו"ן כפופה, נו"ן פשוטה; פי כפופה, פי פשוטה; צדיק כפופה, צדיק פשוטה. יש נאמן כפוף ונאמן פשוט. בירושלמי מסופר על יום סגריר שבו נכנסו תינוקות לבית המדרש ושאלו אותם על האותיות. התינוקות הסבירו: ממאמר למאמר, מנאמן לנאמן, מצדיק לצדיק, מפה לפה, מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה.

מסירת התורה מדור לדור הירושלמי מדגיש את מסירת התורה מדור לדור, מנאמן לנאמן. בבלי נאמר: נאמן כפוף, נאמן פשוט, תוסיף כפיפה על כפיפתו. זה השופר הכפוף של הבבלי. הבבלי מדבר על הכובש והכפיפות, בעוד הירושלמי מדבר על הפשטות והמסירה מלמעלה למטה. בעזרת השם לטובה ולברכה. ברוכים תהיו.