צהריים טובים. אחד הדברים המיוחדים בפורים הוא המשנה הראשונה שאומרת שמגילה נקראת בחמישה ימים. מתבקש לשאול את השאלות שמפרשים על המשנה הזאת. השאלות הן: דבר ראשון, הסדר של הימים. איך צריך להיות הסדר של הימים? הרי סביר להניח שכל אחד מאיתנו, כשאנחנו לומדים תורה, צריך לחשוב איך היינו כותבים את הדברים. אם הייתי רבי רב אשי ומבקשים ממני לכתוב, איך הייתי כותב את הדברים? האם הייתי כותב את זה כך שמגילה נקראת בי"א, י"ב? כנראה שלא. היינו כותבים קודם כל את הימים העיקריים, ואחר כך מוסיפים את הימים הבאים שהם מין ימים כאלה שהם נראים כמו סוג של תוספת. אם יש סיטואציה מסוימת, כמו בני הכפרים, אז אפשר לקרוא גם בי"א, י"ב, י"ג. זה משהו מוזר כזה שקוראים בכלל כמה ימים לפני הזמן.
סדר קריאת המגילה המשנה מתחילה עם זה, והאחרונים, כמו שאמר רבי מלובביץ', שיש לו שיעור על הדבר הזה, אומרים שהמשנה עצמה מתחילה באמת בסדר שאמרנו. המשנה מתחילה מתת"ו ויורדת לי"א. היא מתחילה לפרט את הימים, אז מתחילים עם הימים המרכזיים ואז לאט לאט הולכים ויורדים עד י"א. אבל המשנה עצמה בכותרת לא כותבת כך, כותבת לפי הסדר הזה. וזה כמובן מעורר שאלה לגבי קריאת המגילה בימים האלה. האם באמת זה רק איזה מין דיעבד גדול שאין ברירה, או שמע אם זה נכתב בצורה כזאת אז אולי יש בזה משהו יותר לחתכילה או יותר עם משמעות שאפשר לקרוא בימים האלה. רבי מלובביץ' העיר על הביטוי "מגילה נקראת". זה גם ביטוי מאוד מעניין, כי בעצם היה צריך להיות כתוב "קוראים את המגילה". הרי הימים מדברים על האדם שהוא קורא את המגילה. מה זה המגילה? אם המגילה היא החפץ של המגילה, היא לא הנושא לכאורה. גם זה ככה, איזה הערה שדרך הלשונות של חז"ל אנחנו מבינים שיש פה איזה רצון לומר לנו משהו.
חלוקת הימים בפורים לאחר מכן אנחנו מנסים להבין בכלל את החלוקה הזאת ליומיים של י"ד ות"ו. משהו שמאוד הראשונים שם בסוגיה התחבטו בשאלה הזאת. הבאנו פה את אחד מהם, את הר"ן, שהר"ן כותב: "ויש כאן שאלה מה ראו אנשי כנסת הגדולה לחלוק מצווה זו לימים חלוקים ולקבוע יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד לקרחים, מה שאין כן בשאר מצוות שהרי התורה אמרה משפט אחד תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם". פה זו נקודה מאוד משמעותית, כי באמת יש פה לא רק שאלה אלא יש פה אפילו בעיה לעשות את זה. נגיד שהנס היה איזו סיטואציה, אבל בסוף כשקובעים חג אז צריך לקבוע יום אחד. אנחנו יודעים שלא מחלקים. התורה לא יכולה להיות לשתי תורות. אין פסח אחד לאלה שעשו ביום הזה ופסח אחר לאלה שעשו ביום הזה. יש יום אחד וא מתייחסים לכל מיני פרטים שהיה בהם משהו כזה או אחר. וכאן אנחנו מקבעים את היומיים המרכזיים. סוגריים אני אומר, זה לא יומיים, זה בעצם חמישה ימים כמו שראינו במשנה. אז המגילה נקראת גם בעוד ימים, אבל הימים המרכזיים שנקבעו זה י"ד ות"ו, והם בעצם סותרים לעיקרון של תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם.
הסבר הר"ן על החלוקה ולכן צריך להבין גם את הדבר הזה כדי להבין באמת את המהות של הדברים שיש פה. אז באמת הראשונים ניסו לענות על השאלה הזאת ששאל פה הר"ן. לדוגמה, במקור ארבע הבאנו את מה שאומר הר"ן: "יש לומר בפני שהיהודים היושבים בערי הפרזות והיהודים של שושן לא נחו ביום אחד. שראה יהודים הפרזיים נחו בארבע עשר ובשושן נחו חמישה עשר ועשו מאליהם כל אחד ביום מנוחתו משתה ושמחה. אכן כי קבעו עליהם יום טוב קבעו כל אחד ביום שהוא נח בו". נראה לי תשובה שכל אחד מאיתנו נראה לי זז קצת במקום שהוא רואה את התשובה הזאת, כי מה בעצם הוא אומר? הוא אומר תשמע, באמת זה בעיה לעשות ביומיים כי צריך לעשות משפט אחד יהיה לכם. אבל כיוון שככה עשו כשזה קרה, אלה נחו בי"ד ואלה עשו יום טוב בת"ו, אז כבר השארנו את זה לדורות שזה יהיה בשני הימים הללו. זה כמובן תשובה שקשה לקבל אותה כמו שהיא, כי בסדר, אז מה? אז הם נחו בי"ד והם נחו בת"ו ועכשיו אנחנו באים אנשי כנסת הגדולה וקובעים חג לדורות. אז אנחנו אומרים חברה, בואו נקבע יום אחד מרכזי ואלה יעברו ליום הזה. זה כמובן דבר שקשה לקחת אותו ובאמת לראות בו את חזות הכל, אלא אם כן נראה פה משהו יותר עמוק שהוא אולי גם יסביר את הדבר הזה. נעבור קומה כאילו מגילת אסתר כאילו בתנ״ך זה נשמע כאילו זה חג דרבנן לגמרי, אז זה לא כמו חנוכה. כן, אבל מגילת אסתר כיוון שאתה שואל, יש תבקשו מהרב בניה, באמת אני אומר תבקשו מהרב בניה, יש לו שיעור מדהים על המגילה שהיא נקראת גם ספר וגם אגרת. זאת אומרת, היא גם תורה שבכתב והיא גם תורה שבעל פה. וכל הפורים בעצם הוא כולו גם תורה שבכתב וגם תורה שבעל פה. הוא גם נמצא מבחינת ציר הזמן בדיוק על המעבר מבית ראשון לבית שני. הוא בדיוק נמצא באמצע בין תקופת הנבואה והתורה היותר שבכתב העליונה לבין בית שני, תקופת תורה שבעל פה, תקופת החכמים וכו'. וזה נמצא כל הזמן פה המתח הזה בנקודה הזאת.
מגילת אסתר – ספר ואגרת אומרים לנו האחרונים, רבי מלובביץ' והרב קוק, שפה חז״ל נתנו קצת דגש יותר על הצד שבעל פה כדי אולי שאתה לא תתבלבל ותגיד רגע אם היא כבר הרי רבי מלובביץ' שומע הרי התלבטו אם בכלל היא הכניסת לכתבי הקודש. כן, כתבו נהדרות, כן נכתבו. למה ההתלבטות? כי זה ההתלבטות. בסוף הכריעו שכן כותבים, אבל עם זה שכותבים ההלכות הן שונות משאר התורה. כן, היא נקראת בעל פה ויש הרבה הלכות שהן שונות. וגם ההלכה הזאת בעצם היא כדי להראות לך נכון זה בכתבי הקודש, אבל זה לא כדי להראות לך שאבל שלא. אז אכן יש את הימים הנפועדים האלה של הכריע הרב יענה למה אמר דווקא מגילה נקראת. כן, מגילה נקראת. הרב מלובביץ' שאומר שאתה מדבר על החפצה זה משהו הרבה יותר עמוק מאשר על הגברה. זאת אומרת, אתה אומר כאילו המגילה כביכול מעצמה כביכול אומרת לנו אני נקראת גם ביהודה אלף ויהודה בית ויהודה גמל. שאתה אומר קוראים את המגילה אתה כבר מראש כאילו מדבר על האדם שאם הזדמן לו והוא בן כפר ואין אצלו זה ביהודה אלף כי הוא צריך לזה אז הוא ילך ויקרא ביהודה אלף. זה מראש לשון של דיעבד. אתה מבין כאילו קוראים את המגילה זה סוג של דיעבד אם צריך קוראים את המגילה. כשאתה אומר מגילה נקראת אתה בעצם אומר המגילה עצמה אומרת אני נקראת בימים האלה מה כן בסדר זה באמת דיוק עדין כזה.
המשמעות הרוחנית של פורים נשמח שרבי מלובביץ' שומר את זה כי לפעמים שאתה אומר כאלה דברים אתה מחפש להתעלות ומישהו אחרי זה נראה לך קצת כאילו קצת דרשני כזה. אבל אתה רואה שרבי מלובביץ' גם מפריע לו השאלה כי בדרך כלל הדיבור הוא על האדם ולא על הזה. וגם התשובה היא מאוד משמעותית כי הוא אומר זה קשור מגילה. לכן כתוב מגילה נקראת ביהודה אלף ואין אדם גמל כי עצם הוא אומר זה משהו עצמי זה לא איזה משהו מקרי שהיה איזה משהו איזה סיטואציה שצריך לקרוא אלא כאילו מלכתחילה כתוב לך מגילה אומרת אני נקראת בימים האלה. ועכשיו נלך לחלק האחרון ולמשמעות של הדברים באמת מבחינה רוחנית. עד עכשיו אנחנו קצת יותר נקרא לזה עוד עוסקים בהגדרות ההלכתיות הבסיסיות. אז בואו נסיים את הרב קוק עד הסוף ואז נצא לדברים האלה. ואומר הרב קוק ככה ואיפה שעצרתי במקור שבע שם באמצע ונראים הדברים שאנשי כנסת הגדולה שימו לב עכשיו טוב ראו שמעת השם הייתה זאת שלא תהיה בזה חוקה אחת דומה לשל תורה במה שעלה באדם לאחר יום טוב דשושן וממילא ראו שאין מספיק לחלק רק את שושן משאר העיירות דה אם כן במשך הזמן אם לא ידעו ישראלים משושן אז ייבטל העיקר ויהיה כהוספה לתורה. וכיוון שהערה מן השמיים באה להם מהידי שושן הכירו שרצון השם התברך הוא שיהיו הערים הנחלקות דומות לשושן באיזה צד. וזה פשוט שכאשר רצו לחלק ממקום למקום עשו כן תורה. וכיוון שמצינו בתורה חילוקי דינים בין הערים הפרוזות צריך להיות כאן לא מוקפים אבל כן גם בזה כיוון שהוסכיקו לחלק במקום למקום חילקו בדבר שמצינו חילוק בתורה.
המעבר לתורה שבעל פה עכשיו הוא כבר עולה איתנו עוד קומה ואני רוצה על הקומה הזאת לעלות עוד קומה. כלומר הרב קוק אומר הם אנשי כנסת הגדולה ראו איזה עיטות מהשמיים מה זה העיטות מהשמיים מה שאמר הרן נכון זוכרים את הרן, הרן אמר למה אנחנו עושים יומיים כי ככה הייתה המציאות אלה חגגו ביהודה על עד ואלה ביקשו עוד יום הם חגגו בתתווה. שאלנו אז זה בסדר אז הם חגגו ככה הם חגגו ככה עזוב בסוף תיישר קו תעשה לכולם יום אחד מה זה היומיים מה רב קוק לא לא משהו אחר לגמרי. אנשי כנסת הגדולה מסתכלים על כל האירוע הזה במבט הרבה יותר עמוק ואומרים רגע כאילו הקב״ה גלגל פה איזה סיטואציה שעם ישראל לא חגג ביום אחד זה משהו מאוד מיוחד למה זה קרה למה הדבר הזה קרה שהקב״ה גלגל את זה ככה שלא כולם חגיגו ביום אחד. ואז אני רוצה להוסיף פה עוד משפט שהוא לא אומר אותו בצורה מפורשת אבל לדעתי זה נמצא בין השורות והוא הדבר הבא תראו ואני חושב שזה גם העומק של הרב מילובביץ וזה גם העומק של הרב קוק זה פ העומק של הכל רק הם תמיד אומרים את הדברים שלהם בקיצור מה ההבדל בין תורה שבכתב רב ציודה זכר צדיק לברכה תמיד היה חוזר לנו בשיעורים על הפסוק הבא אחת דיבר אלוהים שתיים זו שמנו מה זה הפסוק הזה אחת דיבר אלוהים התורה שבכתב היא אחת אנחנו כשזה מגיע אלינו זה שתיים למה זה שתיים כי מה נוסף על ידינו תורה שבעל פה כלומר התורה ההלוקית מגיעה מלמעלה היא מגיעה בצורה אחדותית זה לא, אין תורה שונה ספר תורה ברוך השם עם ישראל אלפי שנים אולי חיצונית אחד עושה עטיפה ממתכת מעץ מהעמודים כאלה ועמודים כאלה לא משנה ספר תורה הוא אחד לכולם אותו ספר תורה גם המשנה והגמרא הם בסוף אותם משנה וגמרא אבל ברגע שזה מתחבר למציאות ברגע שאנחנו מתחילים חכמי ישראל ללמוד את התורה מה קורה מה שאז קורה זה שמתגלים פנים שונות לתורה המחלוקות המחלוקות כידוע הם לך תחילה פעמים אנשים שהם לא דתיים או גם דתיים בר יצא לי כמה פעמים לשוחח איתם על העניין הזה שאנשים רואים במחלוקות כאילו איזה בעיה כאילו מה מה קורה פה כל דבר זה מחלוקת כל דבר יש שם מלא דעות וזה נראה כאילו התורה היא לא סגורה על עצמה אבל כמובן מי שמכיר את זה לעומק יודע שזה בדיוק הפוך כל מחלוקת היא מגלה עוד פן עמוק בתורה שהוא רק מתגלה על ידי תורה שבעל פה על ידי עם ישראל שברגע שהוא מתחיל ללמוד את התורה אז מתגלים בתורה כל הזוויות שיש בתורה השפורים זה החג הראשון של תורה שבעל פה זה מה שרבי מלובביץ' אני חושב מתכוון בעומק דבריו שהוא אומר עד היום היו חגים של תורה אירועים שיש ברוך אחר כך מיד אומר זה החג זה האירוע זה מה שאתה אסור זהו אין פה מה לאין פה בחינות שונות יש פה אחד וזהו אחד דיבר אלוקים פורים זה בדיוק המעבר שאנחנו מתחילים לעבור לכיוון תורה שבעל פה ואז משמיים קורים שני דברים קודם כל מה שרב קוק אומר פתאום הם רואים באירוע עצמו הם רואים שהוא מתרחש שונה במקומות שונים פה נחים ביודלת פה מבקשים עוד יום פה נחים בטטבב מיוחד מה זה הדבר המיוחד הזה אומרים אשר אני רוצה עכשיו להציע ולומר אומרים אשר כנסת הגדולה לעצמם עכשיו הכל מתחבר ביחד גם המציאות היא שזה נעשה בימים שונים גם זה החג הראשון של תורה של רפא שאנחנו הולכים ליצור אז קודם כל אנחנו צריכים לעשות הבדל בינו לבין התורה שבכתב אנחנו לא רוצים לעשות יום אחד אנחנו רוצים להראות שזה חג של תורה שבעל פה אבל אז נכנס להם הדבר השלישי והאחרון והכי עמוק והם אומרים לעצמם זה לך תחילה שאנחנו נחלק את זה לימים שונים כי אנחנו רוצים להראות באמת את האנשים השונים שהעם ישראל מורכב מהם כי זה בדיוק המהות של תורה שבעל פה.
הייחודיות של פורים אגב זה כל המהות של הנס הזה כל הנס הזה קורה הרי בצורה כזאת שהוא לא נסל או קיק כזה כמו כן קריאת ים סוף או מתן תורה או כל מיני אירועים כאלה אנחנו יודעים שהנס הזה קורה על ידי במרכאות בני אדם כן גדולי עליון מרדכי ואסתר וגם קורה על ידי אנשים רשאים ואמן וחשבר ראש וכולם בתוך הסיפור הזה כלומר זה קורה מלמטה זה קורה מהשטח זה קורה מהמציאות והמציאות היא מורכבת המציאות היא באמת יש לה בחינות שונות והבחינות השונות האלה בין היתר לדוגמה הם באים לידי ביטוי במקומות שונים נגיד השם ישמואל אומר שבכמה מקומות הוא כזה ממש נראה לי היה אצלו ממש עניין כזה מאוד אולי אני אקראתי לך איזה משפט שלו אבל בכמה מקומות הוא חוזר על זה שאנשי הכפרים יש להם אופי משלהם ואנשי העיר יש להם אופי משלהם ואנשים עם חומה בעיר מוקפת חומה גם יש להם אופי משלהם זה מאוד מעניין היום אנחנו לא ברור לנו מה הסיפור הזה של עם חומה בלי חומה זה בכלל רחוק מהמציאות שלנו אולי זה העניין של עירוניים וכפרים אנחנו קצת יכולים עוד להבין כן כי בכל זאת זה משהו אחר אבל בזמנם זה היה מאוד בולט העניין של עם חומה בלי חומה זה היה מאוד משמעותי ולכן הם אמרו רגע אז אנחנו צריכים להביא לידי ביטוי את האנשים השונים הללו איך אנחנו נביא לידי ביטוי את האנשים השונים הללו הדבר הראשון זה יהודה לדוית דבר זה כבר בנס עצמו הם עשו בימים חלוקים שושני עם חומה אז אנחנו הסימן שלנו יהיה וגם בתורה כבר מצינו ופה חוזר העניין הזה שמה שמתקנים לרבנן כאין דורה איתם מתקנים ולכן אנחנו נחפש בתורה איפה יש חלוקה בין עיר עם חומה לעיר בלי חומה הנה מצאנו בגאולת בתים גאולת בתים כידוע פרשת בהר יש הבדל גדול בהלכה בתורה אם אתה כן מכר את הבית ואתה רוצה לגאול אותו לקנות אותו חזרה בין עיר מוקפת חומה לעיר שאינה מוקפת חומה אגב סתם בסוגריים לגמרי ההבדל הפשוט המציאותי הוא כמו שהרב שלומים תמיד מלמד אותנו שקודם כל לחבר את הדברים למציאות אז העיר עם חומה הייתה עיר אירוניסטית לחלוטין יש לה חומה וזהו וכל הבתים בפנים מה קורה בעיר בלי חומה צורה טבעית מה קורה העיר הזאת יש לידה שדות חקלאיים זה ההבדל לכן בעיר עם חומה תוך שנה אם גאלת בסדר אם לא גאלת את הבית גמרנו הבית הולך לך בעיר שבלי חומה זה עד היובל עד היובל אתה יכול לגאול למה כי זה כמו דין של שדות כי הבתים שם הם בתים סמוכים לשדות יש עד היום מקומות כאלה תלכו פעם מי שיש לו איזה משפחה או משהו בכפר ואיזה יישוב ככה שנבנה קצת פעם אז ככה היו בונים אתם יכולים לראות את הבתים ככה באיזה שהוא מין מעגל או ריבוע או משהו כזה וממש לכל אחד מאחורי הבית יש שטחים חקלאיים זה רק היום זה מושבים מראש זה מושבים פעם זה היה גם כאילו ערים מה זה היה עיר הייתה פעם כנראה לא הייתה עיר כזאת ענקית אבל יש הבדל גדול בצד הזה מידך חומה מי שראה את המקורות עד הסוף אז אולי ראה את זה אני לא יודע אם אספיק לגרוע את זה בפנים לחומה יש משמעות מאוד מאוד גדולה עיר עם חומה זה עניין כן לעלות בחומה זה לעלות בכוח זה עוצמה בקיצור באים חכמים אומרים רגע אז מה היה פה במציאות אלה נחו ביום הזה שושן נחו ביום אחר ולשושן יש חומה בתורה גם מצאנו חילוק בין עיר עם חומה בלי חומה חילוק ראשון שאנחנו עושים זה בין שני הדברים האלה עם חומה בלי חומה רק לא נתלה את זה בשושן כי שושן זה היום זה פה מחר בעזרת השם מתקיפים את איראן מחריבים את שושן אז בואו נקבע את זה נסמוך את זה כבר על ארץ ישראל על מותח השברות ויושבו בקיצור זה החלוקה הראשונה אבל אומרים רגע יש בעם ישראל עוד פלח של אנשים וזה אנשים שגרים בכפרים הם בכלל לא בערים הם בכלל גרים בכפרים זה עוד איזה אז צריך גם להם לקבוע את הייחודיות שלהם מתי ה הייחודיות שלהם זה יהוד א' יהוד ב' ויהוד ג' זה בני הכפרים אחר כך על זה מתלבש המציאות שהגמרה מדרת אליה שהם לא פנויים כי הם מספקים את הצרכים וכל מיני דברים כאלה זה כמו כל דבר שהוא רעיוני הוא בסוף מתלבש במציאות על משהו מציאותי שקיים אבל השורש של הדברים הוא שמתחילה אנחנו מרוויחים בזה שני דברים גם שברור שזה לא חג של תורה כי אנחנו מחלקים תאריכים וגם יותר מזה אנחנו ממש מראים את הייחודיות שיש בעם ישראל בין מקומות שונים ואנשים שונים וזה משהו שבחג של תורה שבעל פה הוא מתאים לעשות אותו ולכן מתחילים בפורים שמגיעים לחנוכה מחפשים גם כן משהו במציאות של הנס ויש שגרת יפה של הרב קוק מי שמכיר בחנוכה יש שגרת יפה של הרב קוק שהוא מסביר שהנס נעשה בצורה כזאת של עידור על עידור על עידור כן בכלל היה אפשר בלי הנס הזה כי היה אפשר להדיג בשמן תמה אז בכלל לא היה צריך את הנס אז עצם השמן שמצאו שמן זית זה עצמו תאומה ותראה בציבור לא היה צריך את זה בכלל זה בסיס אחר כך זה שמן זית היה כול להיות שמן אחר מצאו שמן זית דווקא שמן זית זה וככה הוא מונה שהיה פה כאילו איזה מין צירוף של כמה דברים וזה נתן להם במציאות להגיד אוקיי אז ככה זה קרה אז עכשיו אנחנו מתקלים את התקנה לדורות דרך זה אנחנו נראה את ההבדל בין האנשים ויש שיעור לחנוכה שם על העומק של ההבדל שם כאילו נער איש וביתו זה על המקום ואחר כך לכל אדם ואדם זה על האנשים ואחר כך מוסיף והולך זה על הזמן אז יש שם יש שיעור יפה של הרבי עצמן תראו באחד הספרים אני לא זוכר שזה מקום זמן ואדם כן אז ככה נתנו ייחודיות למקום שזה הבית לאדם שזה כמה אנשים יש בבית ולזמן שכל יום מוסיף והולך אז מקום זמן ואדם שלושה גדרים שונים בוא ניתן לכל אחד את זה שלו כי זה חג גדיר הבנה זה נראה ככה נראה אני יודעתי שזה בסוף העומק של כל מה שקראנו לפניכם גם הרן שאומר כדרכם של הראשונים הוא אומר זה הייתה המציאות אלה חגגו ביום הזה אלה חגגו ביום הזה ברור שהוא מתכוון למה שהרב קוק אומר הם ראו את המציאות ואז המציאות התחברה להם למשהו יותר עמוק ואז הם תיקנו וגם הרבי מלובביץ' והדברים של הרב קוק עד כאן ככה להקל את הדברים בסדר שומעים כאילו את המקודה שזה מאוד מסביר ולכן מתחילים עם י' א' י' ב' ו' ג' זאת אומרת מתחילים דווקא עם הימים שלא היה הגיוני לפתוח בהם כמו שאמרנו בהתחלה היה יותר הגיוני להתחיל עם י' א' ו' זה הם עם העיקרים לא אני מתחיל דווקא עם הימים שהם לכאורה נראים לך כאלה דיאבדים כאלה זה אומר לך לא לא תקשיב אחות תיקנו את זה מראש תיקנו את זה על דעת זה שזה ימים שבהם המגילה נקראת הצורך כמו שאמרנו צורך מציאותי כפרים כן לא לפי העניין ואיזה יום בדיוק יצא פורי אבל העיקרון העיקרון הוא שכן יש חלוקה של ימים כי יש חלוקה של אנשים ושל מקומות ולכן וככה יענס וככה ראוי לקבוע מצוות דה רבנן וכן המשנה מדויקת מאוד והיא לא סותרת כמובן למה שהתורה אומרת משפט אחד יהיה לכם כי זה על מצוות דהורייטה וזה על מצוות דה רבנן קצת טיפה ככה עוד קצת רק לראות קצת לחזק את הדברים ממקורות בפנים אז תראו שם ישמואל במקור שמונה ולפי האמור יובן שגם לדורות תיקנו שיהיו הפורים בזמנים חלוקים להורות שכל ישראל מקבלים זה מזה והם כאיש אחד חברים אף אפי שנראים חלוקים מה גם כשהם מפוזרים בגלויות וארצות שונות ששינוי האווירים והאקלימים גורמים שינוי וחילוק מכל מקום באמת אינם חלוקים כמו שימי הפורים נראים חלוקים ומכל מקום אינם חלוקים ונאסר שזה וזה תראו הוא מוסיף פה ככה עוד משהו ככה לעניין תראו אמן אמר להבנו את זה בלא לא מדבר על פה אני לא ז אם הבנו, תקשיבו. המן אמר את המשפט הבא: "ישנו עם אחד". שימו לב מה בא לו במילים בלי להרגיש: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". מה בעצם הוא אמר? עם אחד מפוזר ומפורד. זה יכול לעשות יותר תחליט. אם זה עם אחד, אז זה לא מפורד. אם הוא מפורד, זה לא עם אחד. הוא בעיקר התכוון להגיד מפוזר ומפורד, אבל יצא לו כנראה ברוח הקודש. מה באמת הרעיון? כשאתה רואה מפוזר ומפורד, אתה חושב שהוא כבר לא עם אחד. כלומר, אתה אומר: זה אולי פעם היה עם אחד, אבל תראה אותם עכשיו. אומר לחשברוש שהם כבר בכל הגלויות, הם כל היום מתווכחים, הם כל היום חלוקים. גם היום אפשר לשמוע, לא חלילה מישהו שהוא כמו המן, אלא אנשים אומרים: תקשיב, די, אין סיכוי לחברה הישראלית, כל היום מתווכחים פה וכל היום רבים פה. אנשים ממש מתייאשים וחושבים שזה.
אחדות בעם ישראל להרגיע את האנשים: אין לכם מה לדאוג, אנחנו עם אחד, נשמה אחת וגופים מפורדים. ובאמת זה עם אחד לגמרי. כלל ישראל וכנסת ישראל עם הקב"ה, שם זה אחד, אחד עמוק ביותר. אף אחד לא יכול לגעת בו להפריד אותו על שום דבר. אף אחד לא יכול לצאת גם מהסגולה הזאת. כלום. אבל זה כמו שאמרנו מבחינת תורה שבכתב, מבחינת האלוקות שאנחנו אחד. בסוף כשזה מגיע למציאות, אז אנחנו באמת יש לנו מחלוקות. יש מחלוקות שהן יותר לשם שמיים, יש מחלוקות לפעמים שנכנס בהן הרבה קליפות. אבל זה לא משנה, זה גם תוצאה מזה שיש לנו לכל אחד דעה וכל אחד יש דרך וכיוון. הוא מאמין דווקא בזה והוא דווקא בזה. ולכן הוא מאוד חזק בדברים שלו. אז זה נראה לך מפוזר ומפורד, אבל באמת זה אחד. אומר השם שמואל לחזק את מה שאמרנו קודם, עכשיו עוד יותר. אז הוא אומר בכוונה: אנחנו מתקנים דברים שונים כמו שהמן אמר מפוזר ומפורד. אז אנחנו לא בורחים מזה, אומרים: לא, אנחנו אחד, עושים כולם אותו דבר. לא, אנחנו גם כן נראה לך כאילו אנחנו מפורזים ואלה עושים ביום הזה, אלה עושים ביום הזה. זה אותו עם. פה כתוב "לא תתגודדו". מה קורה פה? זה באמת מוזר. כאילו פה יש פורים, בירושלים זה יום של חול, יום רגיל. ערב פורים. מזל שזה לא תענית אסתר, שהם לא מתענים ביום הזה. מתענים כולם באותו יום. אבל נגמר לך פורים, ששם פורים עוד קצת מרגישים, כי זה כבר פורים בירושלים. אתה פעם נוסע לירושלים, יש לך משפחה בירושלים, אתה עוד מרגיש קצת פורים. אבל אתה עוד מבוסם מהפורים שהיה, אז אתה עוד מרגיש קצת פורים. אבל באמת בירושלים ביום ידאלת אצלם זה ערב פורים רגיל, כאילו סתם יום של חול.
הבחנה בין זמנים ומקומות תארו לכם מה היה כשהיה ידאלת, ידבט, ידגימל. בכלל כבר ארבעה ימים קודם פתאום אלה קוראים מגילה בכלל. ואפשר בחיים ירושחודש לקרוא את המגילה, נכון? מי שיוצא לחעוקה, אחד הולך, לא יודע, יוצא לאיזה מערב עכשיו בצבא, לאיזה מערב של שבוע, לא יודע, הוא כבר קורא את המגילה, קורא עוד לפני. למה זה לא הוזכר? כן, לא יודע, זה נראה לי רק בירושלים. אני לא זוכר אם זה אחד מופיע בבלי. החודש ששנה הפך להם החודש שנה הפך להם. מה דימני שזה רק אז, לא יודע. בבלי ירושלים כתוב החודש שנה הפך. אז לא אחרית את וו כי זה לא יעבור. אבל החודש ששנה הפך להם זה מירוש חודש חס אדר. לא סתם הם מגבים בשמחה גם. אבל החודש ששנה הפך, כל החודש הוא כבר בחינה. אז כתוב שמי שלא יכול כבר קורא אז בכלל עוד יותר. אבל תחשבו על זה כאילו ממש אתה רואה זה קוראים, אלה קוראים ככה, יהודה ליבי עוד בית. מה קורה פה? כאילו אז זהו. נראה לך מפוזר, נראה לך שזה לא מגיע למקום אחד. לא, אחד דיבר אלוקים, עכשיו אנחנו בשתיים. זהו שאמרנו, עכשיו אנחנו בחלוקה בסדר. כלומר, אנחנו מתחילה עושים את החלוקה כדי להראות שהחלוקה לא פוגמת באחדות. לא שאנחנו פוחדים מהחלוקה. אז כאילו מצטרפים פה הרבה דברים, כן? גם להראות זה הכל מתחבר ביחד. המציאות שהייתה והתורה שבעל פה שהיא מתחלקת והעניין הזה בכלל של הפיזור הכוחות בעם ישראל והכוחות השונים. אז את כל זה עושים ויודעים שכל זה מגיע ממקור אחדותי. במקום אחר נראה לי לא הבאנו את זה פה או שכן. כן, תראו רגע בארבע עשרה. תראו רגע בארבע עשרה. אומר השם ישמואל: יש להתבונן בזה ששלושה זמנים חלוקים לעניין מקרא מגילה: כפרים, עיירות ומוקפים. ונראה פעמים שהגענו אתמול שליטת המלאק הייתה בגוף, בנפש ובשכל. וכאשר נהפוכו של שליטו היהודים הם הבסוניהם, נשתלמו ישראל בשלושה האלה. ועל כן תקנו לעומתם שלושה זמנים האלו: מוקפים כנגד השכל. למה? כי השכל הוא מגביל את האדם שיהיה לו מעצור לרוחו. כמו שכתוב: עיר פרוצה אין חומה, איש אשר אין מעצור לרוחו. ובחינת השכל באדם עושה מעצור לרוח האדם. זה משפטים לשיחה כללית, כן? זה מדהים כאילו כמה צריך לדעת להשתמש בשכל. השכל זה המעצור. אנחנו לא עובדים בזרימה, לא עובדים עם הרגש. אחר כך בא הרגש, הכל הזרימה, הכל בא. אבל קודם כל מתחילים מהשכל. והשכל פעם נותן לנו פקודות ואומר: זה מותר, זה אסור. זה המוקף חומה, זה החומה שלנו, זה השכל. אז צריך לבטא את הדבר הזה.
כוחות שונים בעם ישראל אחר כך הוא אומר: עיירות מלשון התעוררות שהיא בנפש. כפרים זה בגוף. "נלכה דודי נצא השדה נעלינה בכפרים". בראש שם הוא הכנסת ישראל: אל תדינני כיושבי כרכים אלא כיושבי פרזות שהם בעלי אומנות ועוסקים בתורה מתוך התחק וכו'. ולפי האמור, שימו לב לשם ישמואל, מיושב את קושיית הראשונים. אתם יודעים שהשם ישמואל להכניס אותו הרב אמר לחבורה שעושה תור ארץ ישראל בלי לקרוא לזה תורת ארץ ישראל. שזה ספר חסידות, אבל יש בו המון המון מקומות שהוא מסביר שאלות של הראשונים בגמרה ודברים כאלה, והוא מתארץ אותם בתוך המהלך הרוחני שהוא אומר. הוא אומר וזה מיושב את קושיית הראשונים: מה ראו אנשי הכנסת הגדולה לחלק את קהילת המגילה לזמנים שונים והתורה אמרה משפט אחד? ולענה לי יש לומר שבזה מורים אשר כל חלק וחלק מישראל, אפילו אותם אלה שאין להם אלא עשייה לבד, נעמי יש בהם שבח. ואילו היו כולם ביום אחד לא הייתה נראית מעלתם בפני עצמם. זה המקרא שאמר: "לך דודי נצא השדה שם אתן את דודי לך". פרש רשי שם: אראה לך את כבודי ואת גודלי שבח בני ובנותי. היינו בני ובנותי שהם קטנים ודאי מנעם אלה בחינת גוף. נעמי יש בהם שבח. ואחד דודי נצא השדה. מה יש בשדה? בשדה יש מציאות, יש גוף. נגיד נג, אבל הם מה זה? הם ערבות, הם מזגולת ישראל. אתה רואה בהם יש להם ערך עצום, אתה צריך לתת להם את המקום שלהם. אז אלה כנגד הגוף. אחר כך יש את בני ההיירות, זה מישון התעוררות. ההיירות זה התעוררות, התעוררות זה בנפש. אחר כך יש את המוקפים, זה השכל. כל מקום יש לו איזה סגנון, הוא מבטא איזה כוח מסוים בעם ישראל. אתה צריך לתת מקום לכל הדברים האלה. וכבר לא נקרא את זה בפנים, כדאי אבל לקרוא את זה אחר כך. תראו את זה בפנים את המערל במקור שלוש עשרה שמסביר את העניין של ידלת ותדבב שזה הימים המרכזיים. ידלת זה היום שלפני שהירח מלא ובתדבב הירח מלא. ואלה שני כוחות בעם ישראל. זה המלכות שהיא לא מלאה, שהיא תמיד חסרה, אין לה מעצמה כלום, היא כל הזמן מתחדשת. אז זה היום ידלת. היום ידלת זה היום שעדיין לא שלם, אתה מחכה עוד להשלמה. ויום תדבב זה הלבנה במילואה, זה סוג של שלמות כזאת. אז יש את השלמות ויש את הבקשה לשלמות, יש את ההשתלמות, את הרצון להשתלם. ואז ממש הדברים. אז החומה יום תדבב זה החומה, כי החומה זה המציאות השלמה. חומה זה משהו מאוד מאוד גדול. לעלות בחומה זה לעלות בכוח, לעלות בעוצמה. זה השלם, זה התדבב. אז יש בחינה כזאת, אבל יש גם בחינה של שזה לא שלם, שכל הזמן אנחנו צריכים להתקדם לקראת השלמות הזאת. איך מבטאים את שני הכוחות האלה? אומר המערל זה עוד בחינה של ההבחנה בין ידלת לבין תדבב. כלומר, יש פה גם הבחנה בעצם הימים ידלת ותדבב התאריכים האלה, וגם יש פה הבחנה של המקומות של כרכים, עיירים, עיירות, מוקפים וכפרים. הכל ביחד מבטא שונות, מבטא את הכוחות השונים שיש בעם ישראל שבאמת באמת בשורש כולם אחד, אבל במציאות לפועל הם נראים כחלוקים. טוב, זה עד השם של הכוח. חכמים תהיו.
