צהריים טובים, ערב יום ירושלים, וכינו שבת להיות בירושלים. ברוך השם, חווינו והרגשנו, ועכשיו אנחנו בימים שאנחנו חווים את ירושלים פה בישיבה, גם בלימוד ובדיבור. בעזרת השם, הערב ומחר תהיה תפילה חגיגית, ריקודים וסעודה יחד עם הציבור. נקווה שנצליח לזכות גם אנשים מהעיר להתחבר לשמחת ירושלים. כן, אבל באמת תמיד הדברים מתחילים מהעומק, מתחילים מהלימוד וקדושת ירושלים. מעשה בהגדרה של הרמב"ם, זה קדושת ירושלים והמקדש. מבחינתו, זה דבר אחד ברור שיש בתוך זה דרגות, אבל בעמירה העקרונית זה נושא אחד מרכזי. ניכנס ישר לעניין, נתחיל עם מקור שלוש כדי להתחיל ישר עם הרמב"ם, כדי שנספיק פה את הדברים העיקריים שנרצה להספיק.
קדושת ירושלים והמקדש אומר הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק ו' הלכה י"ד: "כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה אין קדוש גמור או קידוש גמור בזה שעשה עזרא שתי תודות זיכרון, שעשה לא במעשה הוא נתקדש המקום. כן, שהרי לא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים." אנחנו מדברים על בית שני, הוא באמת נתקדשה. אז אומר הרמב"ם, עזרא כשהוא מגיע עולה לארץ ובונה את המקדש, מקדש אותו והוא עושה שתי תודות. ואומר הרמב"ם, בעצם לא היה בכלל צורך בזה. למה הוא עשה את זה? כי הוא פשוט עשה את זה רק בשביל זיכרון בעלמא. והאמת היא שבשביל לקדש באמת שצריך לקדש, אז לא מספיק דבר אחד, רק שתי תודות. באמת צריך יש רשימה שלמה של דברים שמופיעה לפני כן בסוגיה במשנה בגמרא בכל אלו תנאים. זאת אומרת, צריך לעשות את כל הדברים: מלך, נביא, אורים ותומים וסנהדרין. כל הדברים האלה הם לא היו, חלק מהדברים האלה לא היו, ובאמת לא היה צריך אותם. וגם את הדבר האחד שעזרא עשה לא היה צריך, כי אומר הרמב"ם זה מה שחשוב לצורך העניין שלנו. אומר הרמב"ם, ובין התקדשה בקדושה הראשונה שקידשה שלמה, שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשה לעתיד לבוא.
קדושה ראשונה ושנייה אז ימי לפוסק הרמב"ם ואומר קדושה ראשונה של שלמה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא. אולי רגע רק נעשה סדר לפני שככה נכנסים לתוך העניין. קדושה ראשונה וקדושה שנייה, מה המושגים? קדושה ראשונה היא קשורה למעשה לבית ראשון. זאת אומרת, יהושע נכנס לארץ, הוא כובש את הארץ ואז בעצם מתחילה הקדושה הראשונה בארץ ישראל, כאשר הסי שזה מגיע כמובן בזמן בניית בית המקדש הראשון שלמה המלך. ואז נשלמת כל המערכה הזאת שנקראת קדושה ראשונה. פעם הראשונה כי היא ראשונה, כי זה פעם הראשונה שעם ישראל נכנס לארץ. אחר מכן גלינו לבבל ל-70 שנה ואז חזרנו פעם שנייה. פעם השנייה הזאת היא נקראת קדושה שנייה, שנייה כפשוטו כי גלינו וחזרנו פעם שנייה. זה רק מבחינת המושגים קודם כל, מה זה קדושה ראשונה ומה זה קדושה שנייה. יש לנו כמה וכמה סוגיות בש"ס בשאלה האם הקדושה הראשונה קידשה והיא קידשה מכאן ולאבא לתמיד, לא משנה מה יקרה. מה שנקרא קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא, זאת אומרת לנצח היא קידשה לתמיד. או שקדושה ראשונה קידשה לשעתה אבל לא קידשה לעתיד לבוא, היא זה משהו שיכול להתבטל והוא מתבטל, ואז צריך בפעם השנייה צריך לחדש אותו, צריך לקדש עוד פעם. זה רק ליישר קו על המושגים. אז אם כן אומר הרמב"ם לענייננו, קדושה ראשונה הוא פוסק, קדושה ראשונה לעניין המקדש בירושלים קידשה לשעתה ולעתיד לבוא. מסיג הרייבד על המקום, אמר אברהם: "סברת עצמו היא זו ולא ידעתי מאין לו. וכמה מקומות במשנה אם אין מקדש יירקם ובגמרה אמרו דנפול מחיצות, אלמה למען דאמר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא לא חילק בין המקדש לירושלים לשאר ארץ ישראל." וממשיך הרייבד ואומר: "אפילו לרבי יוסי, לא משנה עכשיו מה בדיוק רבי יוסי כרגע, דאמר קדושה שנייה קידשה לעתיד לבוא, לא אמר אלא לשאר ארץ ישראל. אבל ירושלים המקדש לא אמר, לפי שהיה יהודי העזרה שהמקדש בירושלים מתאידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד השם לעולם. כך נראה לי מסוד השם ליראהו, לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת." אז הרייבד חולק על הרמב"ם בצורה מאוד ברורה ואומר: הרמב"ם המציא סברת עצמו היא זו, לא יודע מאיפה לקח את זה, והאמת ההלכתית היא לא כזו. מה האמת ההלכתית לפי הרייבד? האמת ההלכתית היא שקידושת ירושלים והמקדש לא קידשה לעתיד לבוא. עד כדי כך הוא אומר שאפילו רבי יוסי, לא משנה איזה סוגיה באיבמות, אפילו רבי יוסי שאומר שקידשה לעתיד לבוא זה רק על ארץ ישראל, אבל לא על ירושלים. ירושלים בטוח שלא. הרייבד ממש מאוד חד בעניין הזה.
סוד השם ליראיו יש פה דבר מיוחד מאוד ברייבד שהוא אומר כך: "נגלה לי מסוד השם ליראיו." יש שלוש פעמים במשנה תורה, כמה שאני יודע, כמה שאני בדקתי טוב, פעם בדקתי את זה, שלוש פעמים במשנה תורה שהרייבד חולק על הרמב"ם ואומר כך: "נגלה לי מסוד השם ליראיו." זה כמובן מעורר שאלה גדולה, שזה כמובן מנוגד לכלל של "לא בשמיים היא." כן, אנחנו יודעים יש כלל אומר "לא בשמיים היא," לא מזמן מדף היומי שהוכז מדף היומי שם מדף נונ"ט רבי אליעזר וחכמים קוראות במקדש הוכיחו "לא בשמיים היא," אחרי רבים להטות. מה זה הרייבד אומר אני מהשמיים ככה נגלה לי מסוד השם? מה זה סוד השם פה? זה ויכוחים הלכתיים, צריך פה צריך הוכחות, צריך זה. מה אתה מבין מסוד השם? אז תזכרו את זה רגע, מי שהגיע במקורות עד הסוף ראה את זה, ומי שלא נקווה שנעשה מאמץ גדול להספיק להגיע לזה כי זה חשוב. על כל פנים לצורך העניין כרגע זה בד. אז ש לנו מחלוקת בין הרמב"ם לבין הרייבד בשאלה הזאת. וכיוון שהרייבד אמר לרמב"ם סברת עצמוי ולא יודע מאיפה הוא לקח את זה, אז כמובן המוטיבציה של המפרשים וגם שלנו היא להבין מאיפה הרמב"ם לקח את זה. חס וחלילה, הוא בוודאי לא ימציא, לא ממציא שום דבר מעצמו. מאיפה הרמב"ם לקח? ואם כן, רק לפני שאנחנו רואים מאיפה הרמב"ם לקח, אנחנו רק רוצים עוד רגע לחדד את הדברים עוד קצת יותר בדעת הרמב"ם כדי לראות בצורה קצת יותר רחבה מה הוא אומר בצורך העניין הזה. תראו רגע בבקשה איתי את מקור 4. אומר הרמב"ם ככה: "כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה, כיוון שגלו בטלה קדושתם, שקדושה ראשונה לפי שהייתה מפני הכיבוש בלבד, קדשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. כיוון שעלו בני הגולה החזיקו במקצת הארץ, קידשו הקדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא."
הבדל בין קדושת המקדש לקדושת הארץ אומר הרמב"ם הלכה נוספת ואומר הפוך לגמרי מה שראינו עד עכשיו: קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה גם לעתיד לבוא, ובעצם הקדושה ממשיכה ולא משנה שהיה גלות וזה לכאורה הפסיק, שום דבר לא הפסיק, הכל המשיך. למה העזרה עשה שתי תודות? זה רק היה לזיכרון בעלמא, לא באמת היה צריך את זה. פתאום בא הרמב"ם ואומר משהו הפוך לגמרי. אומר הרמב"ם מבחינת דיני תרומות, פה זה בהלכות תרומות, תכף נראה תרומות ובסות, תכף נראה שזה גם בענייני שביעית. אומר הרמב"ם בדיוק הפוך: קדושה ראשונה בטלה. הרמב"ם גם מסביר את עצמו למה היא בטלה, כי איך היא התחילה הקדושה הראשונה? מכוח מה? מה? איך היא נהייתה? מכוח מה? מכוח הכיבוש. זאת אומרת, עם ישראל נכנס לארץ בהנהגת יהושע בן נון, הוא כובש את כל הארץ כמו שידוע, שבע שכבשו, שבע שחילקו, ועכשיו חלה קדושה. עכשיו אומר הרמב"ם דבר משהו לכאורה מאוד הגיוני. מה קרה לצערנו בסוף בית ראשון? גלינו מארצנו, נכבשה הארץ מאיתנו, אנחנו כבר לא ריבונים פה, גורשנו מפה. אז כל הקדושה הייתה בגלל הכיבוש, בטל הכיבוש, בטלה הקדושה. זהו, קדושה ראשונה לא המשיכה. חזרנו לארץ אחרי 70 שנה, אוקיי, עשינו קידוש מחדש של הארץ, הקדושה השנייה עכשיו היא מתקדמת והיא אפילו נצחית, וזה נושא מעניין למה, אבל לא ניכנס לזה עכשיו. איפה זה כתוב בצורה מאוד ברורה ברמב"ם מה הוא חושב? בעצם מה שאנחנו רואים עד עכשיו זה כאילו סתירה בתוך הרמב"ם. פעם אחת הוא אומר שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא, פעם אחרת הוא אומר שהיא לא קידשה לעתיד לבוא. רגע, הרמב"ם תסותר את עצמך? הרמב"ם מסביר את עצמו. מקור חמש, שם הרמב"ם מסביר את עצמו. תסתכלו רגע במקור חמש בהלכה ט"ז: "ולמה אני אומר במקדש בירושלים קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא ובקדושת שאר ארץ ישראל עניין שביעית ומעשרות וחיוצה בהם לא קידשה לעתיד לבוא? לפי שקדושת המקדש בירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה. הרי הוא אומר ורשמתי את מקדשיכם אף בשלומים מקדושתיים עומדים. אבל חיוב הארץ בשביעית ומעשרות גם תרומות אינו אלא מפני שהוא קיבוש רבים, מה שנקרח הארץ מידיהם בטלה קיבוש ונפטרה מן התורה עם מעשרות ומשביעית שאראה אינה מן ארץ ישראל. מה שעלה עזרא וקידשה בקיבוש לא היה בקיבוש אלא בחזקה." לענייננו, אומר, שואל הרמב"ם על עצמו את השאלה ועונה. ומה הוא עונה? הוא אומר יש חילוק גדול בין קדושת ירושלים והמקדש לבין קדושת ארץ ישראל עניין שביעית ותרומות ומעשרות. ותזכרו את זה שזה שביעית ותרומות ומעשרות, כי תכף תראו שזה מאוד משמעותי. אומר הרמב"ם תלוי באמת, שביעית ותרומות ומעשרות, קדושת ארץ ישראל היא באמת בגלל הכיבוש, זה באמת קדושה של קניין. מיד נסביר את המושגים, אבל בצורה פשוטה: כבשנו, זה שלנו, וחלים שם מצוות. נלקח מאיתנו, אנחנו כבר לא כובשים שם, כבר לא בעלים שם, אז זה הפסיק. אבל קדושת ירושלים והמקדש היא בכלל לא בגלל הכיבוש, אלא היא בגלל מה? זה רמב"ם, יש לו הגדרה רוחנית. בגלל מה? שכינה. כל פעם שרמב"ם אומר שכינה אתה נכנס ככה לזה קוננות, אתה אומר וואי רמב"ם שכינה זה מושג רוחני כזה, כן. אז הרמב"ם אומר קדושת ירושלים והמקדש היא קדושה עליונה, היא קדושה אלוקית, היא קדושה רוחנית, היא לא תלויה בשאלה אנחנו עכשיו כובשים פה, אנחנו עכשיו לא כובשים פה, זה בכלל לא משנה. זה קדושה נצחית שהיא נמצאת פה בגלל השכינה, ולכן לא משנה מה קורה, בטל הכיבוש, חזרנו בנו לעניין ירושלים והמקדש, זה תמיד שם. אז עד כאן אולי נעשה סיכום קצר של דקה ואז אם יש איזה שאלות, ואז נמשיך לשלב הבא. אז אם כן, מה שראינו עד עכשיו זה שיש כללית מחלוקת בכמה סוגיות בש"ס האם קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא, דהיינו קדושת יהושע עד שלמה המלך בית ראשון, או שקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא והיא בטלה ברגע שחרב בית המקדש הראשון ואז היה צריך לחזור עוד פעם ולעשות קדושה שנייה. והרמב"ם מחדש קידוש גדול והוא מחלק בין הדברים: לעניין ירושלים והמקדש הוא פוסק כמו השיטה שקידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, לעניין קדושת ארץ ישראל לעניין המצוות תרומות, מסוות ושביעית, הרמב"ם פוסק שלא קידשה לעתיד לבוא. וראינו שהרייבד בכלל חולק עליו לגמרי ושואל מאיפה הרמב"ם הביא את מה שהוא הביא. אז עד כאן אם יש לזה משהו להעיר, להוסיף, לשאול, שמחה.
שאלות ותשובות שאלה: מה זה העניין שעזרא קידש בחזקה? תשובה: כן, זו שאלה טובה. לא אפשר להרחיב עליה פה, אבל נגיד את זה במשפט אחד. בעזרא לא היה כיבוש. עזרא לא בא עם צבא, עם נשק ועם רובים. עזרא התיישב בארץ, לא הוא לבד כמובן, מי שבא איתו, אותם החוזרים מבבל התיישבו בארץ. זה נקרא חזקה, החזיקו והתיישבו במקום בלי מלחמה. קיבלו אישור מקורש ומלכי פרס להתיישב בארץ, הם התיישבו בארץ. ויש שאלה מאוד מעניינת שדיברנו על זה באחת השנים בזדמנות אחרת באזור ט"ו בשבט, למה הקדושה השנייה שהיא פני החזקה היא קידשה לעתיד לבוא, וקידושה של הכיבוש היא לא קידשה לעתיד לבוא. אבל זה באמת אני לא יכול להיכנס לזה כי זה ייקח את כל הזמן, אבל זה בהחלט הבנת המושגים, זה הכוונה. זה לא כיבוש אלא התיישבות. שאלה: יש שאלות מה גרם שכינה שדוברים עליה, יש קידושה ראשונה, איך פתאום שכינה זה דבר אלוקי, איך פתאום קידשו אותה בקידושה ראשונה, פתאום היא הגיעה ונשארה שם, לא יכולה להיעלם, למה היא מצחיקה? אם היא מצחיקה, היא הייתה צריכה להיות עצמה לזה, מה היא עשויה שהיא הייתה מגיעה? זה הדבר הראשון. דבר השני, יש דעות שישראל יש קידושה מלצה בעצמה כשאנחנו מקדשים נגיד את ישראל כדי לעשות את הציטוטות בארץ, מה מיוחד במה שאנחנו עושים שפתאום אנחנו מחויבים לעשות דברים? תשובה: כן, כן, מסוים. אני חושב ששתי השאלות שלך נראה לי שנגיע אליהם. נגיד אם אני בכל זאת להנות תשובה קצרה לפחות לקפא השאלה הראשונה, אז אתה יכול להסתכל על הכיבוש שבאנו בזמן יהושע, אתה יכול להסתכל על זה כמשהו חדש שיצרנו עכשיו, אתה יכול להסתכל על זה שבעצם הוצאנו מהכוח אל הפועל קדושה, כמו שקראתי על זה נקרא לזה תכף בשם קדושה עצמית שנמצאת בארץ, ועכשיו היא יצאה מהכוח אל הפועל ומעכשיו היא כבר לא נגמרת. אבל כיוון שאני תכף יגיע למושגים האלה, אז נראה לי אם ישארו לך שאלות גם אחרי מה שאני אומר ויכול להיות שכן, אז אל תתבייש לשאול, אבל יכול להיות שניגע בדברים האלה. בסדר? אז מצוין. אז אם ככה, אז אנחנו עכשיו עוברים לחלק השני, והחלק השני הוא עוסק בעצם בשאלה באמת מאיפה הרמב"ם לקח את מה שהוא לקח. השאלה של הרייבד בעצם מתחזקת, כי תשימו לב הרייבד רק אמר על הרמב"ם מאיפה לקחת את זה שקדושת המקדש בירושלים קידשה לעתיד לבוא. אבל עכשיו השאלה מתחזקת כי הרמב"ם צריך להוסיף על זה מאיפה הוא לקח את החילוק של ירושלים זה ככה ולשאר ארץ ישראל זה ככה. אז מאיפה הוא לקח את זה? אז מקור 6, אני חושב שאני לא אקרא אותו בפנים בגלל הקוצר של הזמן ואני אגיד לכם ואני אגיד אותו בקיצור נמרץ. יש תשובה בכלל, מי שרוצה טיפה ככה מתעניין טיפה יותר לעומק, מאוד מאוד מומלץ, קצת סבלנות וקצת טיפה עמל, אבל תשובה נפלאה ביותר, סליחה לציונים של הרב קוק במשפט כהן תשובה צד א', שהוא נשאל על הנושא הזה והוא ממש נותן שם סקירה מקיפה על כל הנושא הזה בצורה מדהימה. זה לקוח משם, מה שהוא כותב, מה שהוא אומר פה אחרי הדיונים וכל ההתלבטות שיש לו, בסוף הוא מגיע למסקנה הבאה שהיא מאוד מאוד מעניינת בפני עצמה. הוא אומר הרב קוק לגי הרמב"ם, הוא אומר תראו, המסקנה הזאת שהרמב"ם מגיע לחלק בין ירושלים לשאר ארץ ישראל היא לא מסוגיה אחת מסוימת ספציפית וגם לא משתי סוגיות או שלוש, אלא זה מתמונה כללית מאוד שכנראה רק הרב קוק היה יכול להגיד את זה, כי הוא הכיר את כל הכללי הזה. כללי הזה זה אומר בבלי, ירושלמי, מדרשי הלכה וכדומה. זאת אומרת, כל העולם התנאי פרוס כמובן בפני הרמב"ם, ואומר הרב קוק מהתמונה הכללית של עשרות מקומות של הרבה מאוד סוגיות עולה בצורה ברורה, מלבד ממקום אחד או שניים ששם ההגמרה מחברת בין קדושת ירושלים לשאר ארץ ישראל. שלים לקדושת ארץ ישראל בכל שאר המקומות. הגמרא עצמה מחלקת בין הדברים. כלומר, אומר לך הרב קוק: אני רק יכול להגיד את הדברים שלו. לצערי, זה לא שאני מכיר את כל ההוגיות שהוא אומר. אין לנו אלא פשוט לא יודע לגדול בתורה ולהכיר את כל המקומות שהוא מדבר עליהם. אבל הרב קוק יכול להגיד את זה בצורה חד משמעית ואומר: אני עברתי, אני מכיר, ואני אומר לכם שאם תעשו את הזכירה הזאת בפני כל המקורות האלה, אתם תראו שהרמב"ם צודק שברוב המקומות בש"ס, כאשר מדובר על קדושת ירושלים והמקדש, אז מדברים על זה כקדושה שמקדשת לשעתה ולעתיד לבוא. וכאשר מדובר על קדושת שאר ארץ ישראל, שתכף נגדיר את זה יותר טוב, שם רואים שלא קדשה לעתיד לבוא.
קדושת ירושלים וארץ ישראל זה לא מסוגיה מסוימת. אגב, זה מאוד מתאים למי שמכיר את ההקדמה של הרמב"ם למשנה תורה. הרמב"ם, אם אני זוכר טוב, כותב: כשאתה רואה אותי בזה הלכה והיא נראית לך תמוהה, אז אל תמהר לשפוט אותי שאני לא צודק, כי לפעמים אני פוסק משהו מעשר סוגיות שונות. זאת אומרת, נדמה לי שהוא כותב עשר סוגיות, אני צריך לבדוק את זה, אבל אם לא עשר אז הוא כותב מהרבה סוגיות. הרמב"ם אומר: לפעמים אנחנו רואים סוגיה, הולכים לרמב"ם, רואים אה, הוא לא פוסק כמו שיוצא מהסוגיה. זה בגלל שאנחנו מתומצמים ואנחנו עכשיו פה, אז נראה לנו שצריך לעשות כמו שכתוב פה. הוא אומר: הרמב"ם, מה אתה חושב שאני רואה רק פה? יש לי מול העיניים את כל הש"ס, בבלי, ירושלמי ומדרשי הלכה. אני רואה את התמונה השלמה ואז אני מביא לך הלכה. אז פה זה ממש דוגמה מדהימה. הוא אומר: הרב קוק, הרמב"ם ראה את הכל, ואם תסתכל על הכל תראה שבאמת הוא צודק. זה מאוד מסתבר שזה ככה, כי רק הוא אומר מביא שתי סוגיות, מגילה ובשבועות, ששם הגמרא מחברת בין קדושת ירושלים לשאר ארץ ישראל כאילו כיחידה אחת. יש התאמה ביניהם, בשאר המקומות אין התאמה. למה אין התאמה? ראה הרמב"ם את כל התמונה, אמר: זה כנראה המסקנה. תכף אני אעשה להבין את ההיגיון שלה, אבל קודם כל את ההיגיון ואולי גם עוד מקור לדבר הזה. אבל קודם כל זה מה שאומר הרב קוק על הרמב"ם מאיפה הרמב"ם לקח.
קדושת ארץ ישראל אז בסדר, שומעים? זה פשוט. זה לא פשוט בכלל, אבל כאילו פשוט רק להגיד להבין את מה שאמרתי זה פשוט פחות מעצם. ועכשיו אנחנו רוצים באמת להגיע לנקודה המאוד יקרית ומשמעותית פה בלימוד הזה היום, וזה הנקודה של להבין בסברה וגם נעזר בעוד מקור אחד, תנאי מדרש הלכה, וגם את הסברה לחילוק הזה שכל כך ברור בתוך הסוגיות כמו שהרב קוק כותב שיוצא מכל הש"ס. הכוונה לחילוק בין קדושת ירושלים לקדושת שאר ארץ ישראל. עכשיו גם את זה אני אגיד ככה בכמה מילים. קודם ל ככה בעל פה, אחר כך אני אולי אקרא כמה שורות פה מהמקור הזה בספרי לפי הזמן. אז תראו פה, אלון, זה מתקשר לשאלה שלך על קדושת ארץ ישראל. עכשיו ככה, תקחו טיפה אוויר, תעזבו את הדפים פה רגע, תשחררו את הראש ככה להבין משהו כללי יסודי מאוד ידוע ומאוד יסודי, אבל נחזור עליו לטובת מי שככה עוד לא מכיר את המושגים. קדושת ארץ ישראל מראש יש לה בעצם שני חלקים, יש לה שני כיוונים. יש קדושה אחת שהיא מה שנקרא קדושה העצמית. קדושה העצמית של דבר זה אומר שהוא קדוש מצד עצמו, הוא קדוש בלי שצריך לעשות משהו כדי לקדש אותו. גם אם עושים משהו זה אולי רק כדי לגלות את הקדושה שכבר נמצאת. משהו שהוא קדוש מצד עצמו, קידוש אלוקי, משהו שלא תלוי בנו, משהו שנמצא בעצם הדבר ובכלל לא משנה מה קורה עם הדבר הזה. הוא פשוט כזה, לא ישתנה שום דבר בדבר הזה. עם ישראל קדוש, יש סגולת ישראל, ישראל חוטא לא משנה, הסגולה נשארת בו לא משנה כלום כי זה אלוקי, זה מלמעלה למעלה. זה נקרא קדושה עצמית.
קדושת קניין ויש בארץ ישראל קדושה נוספת שהיא נקראת קדושת קניין. מה זה קדושת קניין? קדושת קניין זה באמת משהו שהוא מתחיל מהמציאות, הוא מגיע מלמטה למעלה. זאת אומרת, אנחנו עכשיו כובשים, קונים. כיבוש זה קניין, צריך לדעת כיבוש זה קניין לכל דבר. כבשנו, קנינו. כתוצאה מהמעשה הזה עכשיו חל הקדושה על המקום הזה לעניין מסוים. תכף נראה לעניין מה. ממילא, שימו לב עכשיו לתוצאה של מה שאמרנו עכשיו: קדושה עצמית לא תתבטל כמובן בשום מקרה. קדושה של קניין היא כמובן תתבטל מתי? קדושת קניין תתבטל, היא תלויה בדבר. מה שנקרא אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל הדבר בטלה לא אהבה, אבל בטל החיוב, החיוב למה שזה גרם זה התבטל. עכשיו אם אנחנו מבינים את המושג הזה, עכשיו תראו בצורה מאוד ברורה איך רואים מה המשמעות של הדבר הזה ואז נחזור ככה לסוגיה שלנו. תראו, יש לנו אפשרות לכבוש מקומות שהם לא מארץ ישראל המובטחת. יש לנו גבולות הארץ המובטחת, יש להם כמה הגדרות וכדומה, אבל בצורה פשוטה הגבולות הארץ שאנחנו צריכים באמת לכבוש אותם וזה הארץ המובטחת שלנו. ויש לנו אפשרות שנקרא מלחמת רשות. מלך ישראל רואה צורך או ביטחוני או כלכלי, כל צורך אחר לכבוש חלק נוסף ממדינה שכנה. האם המקום הזה מוגדר עכשיו כקדושת ארץ ישראל לעניין המצוות התלויות בה או לא? מה התשובה? התשובה היא שאם אכן כבשנו לפי התנאים שצריך, לא משנה עכשיו מה התנאים, שכבשנו לפני כן את כל הארץ המובטחת, אחרי שכבשנו את כל הארץ המובטחת הוספנו עוד חלק. החלק הזה חייב במצוות התלויות בארץ כדוגמה שביעית ותרומות ומעשרות, כי שביעית ותרומות ומעשרות הם תלויות בקניין, תלויות בשאלה האם אנחנו עכשיו בעלי המקום הזה או לא בעלי המקום הזה. כיוון שאנחנו בעלי המקום הזה, כל עוד אנחנו יושבים שם אנחנו חייבים במצוות גם במקום ההוא, למרות שהוא א שימו לב, למרות שאין פה קדושה עצמית. אנחנו הולכים כובשים איזה שטח עכשיו, מתרחבים למשהו מסביב, הוא לא בגבולות ארץ ישראל, אין לו קדושה עצמית, אין איזה מצווה לגושה, אין איזה קדושה במקום הזה. אבל מה יש? יש קדושת קניין. כיוון שיש קדושת קניין, אז אנחנו חייבים בשביעית ותרומות ומעשרות כי הן תוצאה של הקניין. יפה, עכשיו בוא נלך לכיוון ההפוך. אנחנו יושבים בארץ ישראל, כבשנו אותה, היא שלנו, אבל היא נלקחה מאיתנו. נלקחה מאיתנו, אז קדושה עצמית נשארה בה או לא נשארה בה? נשארה בה, אבל קדושת הקניין נלקחה כי אנחנו לא שם. זה עושה את ההבדל. את זה אומר הספרי. הספרי דורש, נגיד את זה ככה, אולי כן, אם זה פרטי אז לא, זה צריך להיות כללי. כן, זה משהו של עם ישראל, מלך ישראל, יש הגדרות, אמרתי יש הגדרות. כבשנו את כל הארץ, יוצא מלך, יש לו כמה תנאים שהוא צריך ואז המקום הזה מתחייב ואז כל פרט שקנה שם שדה הוא מתחייב. אבל זה לא עניין פרטי עכשיו. הלכת קנית איזה שטח עכשיו, אז אתה חייב שם כי אתה אדם פרטי, אז זה לא. זה ברור מה זה אומר לגבי גבולות אל ישראל בקופת סטרונו. זה אומר שאם גבולות הארץ היו מן הר מצרים עד לבוא חמאת, זה היה ארץ ישראל. ואם כיבשת מעבר לבוא חמאת לכיוון התרחבת לכיוון טורקיה לכיוון סוריה וכיבשת משהו שהוא לא בגבולות הארץ, אז הוא יהיה חייב ושביעית תמות ומעשרות כי הוא עומד בקריטריונים של כיבוש רבים, כיבוש הארץ, אבל לא יהיה לו קדושה עצמית. שומעים את המושגים? יפה. אז אם כך, מה שאמרתי עכשיו, אני באמת גם לא אקרא את זה בפנים באמת בגלל הזמן. סומך שמי שראה ראה קודם, מי שלא וזה חשוב לו לראה את זה אחר כך. מה שאמרתי עכשיו כתוב בספרי: כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם, אני רק אגיד לכם בעל פה מה הדרשה. כתוב: כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה, עושים גזירה שווה יהיה יהיה, ומזה לומדים שאם כבשנו מקום שכובשת בו כף רגלינו, למרות שהוא מעבר לגבולות הארץ, אומר הספרי מתחייבים בו במצוות התלויות בארץ כמו שביעית, שהכוונה היא לשביעית ותרומות ומעשרות. ועכשיו אני חוזר לרמב"ם ושימו לב עכשיו לנקודה לנקודה חשובה שהיא ככה התחדדה לי והתחדשה לי בשנים האחרונות ככה יותר מדויק ממה שהייתי אומר לפני כן. אין בית המדרש ולא חידוש, תמיד צריך ככה לדייק עוד פעם ולחשוב עוד פעם מה שאמרנו עכשיו. אני אומר עוד דבר אחד ואז אני חוזר לרמב"ם ואנחנו מסכמים בעצם את עיקרי הדברים ואז יהיה לנו עוד משהו קטן להשלים מה שאמרתי קודם. אבל בוא נראה רגע את הדבר. לפי החילוק שאמרנו עכשיו, החילוק הוא בעצם לא רק בין ירושלים והמקדש לבין שער ארץ ישראל, אלא גם בתוך שער ארץ ישראל יהיה חילוק בין שביעית ותרומות ומעשרות לבין מצוות אחרות. אני אתן לכם שתי דוגמאות כדי שתבינו מה אני מתכוון. דוגמה אחת: לגור בארץ ישראל. שואלתכם שאלה: אנחנו עכשיו, ברוך השם, נולדנו בארץ, הכל טוב. תארו לכם מסע אל תוך הזמן, היינו נולדים לפני 800 שנה, כל אחד איפה שהסבא שלו היה שם הוא היה נולד, ועכשיו הוא שואל את עצמו האם יש לו עניין עכשיו לבוא לארץ ישראל ולגור בה או לא. אם כל קדושת הארץ בטלה, אז התשובה תהיה: אני לבד לא אכבוש את הארץ, נכון? כנראה גם אם אני רמבו גדול, אני לא אכבוש כנראה לבד את הארץ. וכיוון שכן, אני סתם בא לארץ, לא כובש אותה, שולטים פה הצלבנים, הממלוכים, מי שאתם רוצים, הטורקים. מה יש לי לבוא לארץ? אין קדושה בארץ ואני גם לא אשנה את זה, אז אין לי טעם לבוא. אולי יש כאלה שבגלל זה לא באו, אבל זה לא האמת. האמת היא, וכך כתבו גדולי הדורות, זה ידוע, והרמב"ן והכוזרי ואחרים הרבה אמרו את זה, יש עניין גדול לגור בארץ ישראל תמיד, גם כשאתה לא כובש. ולמה יש עניין? כי קדושת הארץ העצמית נשארה בארץ ולא בטלה, גם כשהכיבוש בטל והכל בטל ושום דבר לא נמצא פה.
קדושת הארץ העצמית גם בזמן גלות בבל, שהכיבוש בטל, ומי שהיה יכול לעלות לארץ ולהישאר בה כמו משפחת זינתי בבקין, שאף פעם לא עזבו את הארץ, הוא קיים מצווה של לגור בארץ ישראל. נכון, הוא לא יכול לכבוש את הארץ, אבל יש מצווה לגור בארץ. למה יש מצווה לגור בארץ? בגלל הקדושה העצמית שיש בארץ. אותו דבר הרמב"ם כותב, וככה המפרשים מסבירים עליו. הרמב"ם כותב שכל ארץ ישראל, מנחל מצרים ועד לבוא חמת, היא מקודשת לעניין סמיכה. אנחנו מדברים על זה כשאנחנו לומדים סנהדרין. מה זה סמיכה? במילה אחת: לסמוך רבנים, להעביר סמיכה מדור לדור. זה רק בארץ ישראל, אין סמיכה בחוץ לארץ. מהי הגדרת ארץ ישראל לעניין הזה? אומר הרמב"ם: ההגדרה היא גבול עולי מצרים, לא עולי בבל. גבול עולי מצרים. זאת אומרת, הארץ מקודשת לעניין סמיכה, ולמרות שהקדושה הזאת לכאורה בטלה, כי הרמב"ם כותב את הדברים לפני 800-900 שנה, ברור שהקדושה בית ראשון בכלל הקדושה בטלה, הכיבוש בטל, אומר הרמב"ם: לא, לעניין סמיכה זה לא תלוי בזה, זה תלוי בקדושה העצמית. זה שתי דוגמאות קטנות ויש גם דוגמאות נוספות. רוצה לומר, אם כך, בעצם יש פה שאלה מהותית: מהו הדבר שהוא בגלל הקדושה העצמית, הקדושה שהיא בעצם קדושה אלוקית? וכלפי מה ששאלת, אלון, כפי הכפתור בפרח, אז הקדושה הזאת כבר התחילה בבריאת העולם. וגם הכוזי סובר ככה, שכבר בבריאת העולם ובמבול לא היה מבול, ואברהם אבינו בוודאי, ארץ ישראל התקדשה. עדיין לא היו אנשים, עוד לא היה משהו שיוציא את זה מהכוח אל הפועל. יש קדושה עצמית במקום הזה. נכנסנו לארץ, בית ראשון, נכנסנו לארץ, מה עשינו? כבשנו את הארץ. כבשנו את הארץ, זהו. עכשיו אנחנו מוגדרים כבעלים על הארץ. עכשיו זה הוציא מהכוח אל הפועל את הקדושה של הארץ, ומעכשיו היא לא בטלה לעולם, גם כשאנחנו לא נהיה עליה, כי זה לא משנה, כי גם קודם הייתה קדושה ולא היינו עליה.
קדושת הקניין עכשיו אנחנו נכנסנו אליה, עכשיו הכננו עליה את כל המצוות, מלבד מה? מלבד שביעית ותרומות ומעשרות, שהן באמת תלויות לא בקדושה העצמית אלא במה? בקדושת הקניין. אז בזמן יהושע עד שלמה המלך לא היה חילוק, כי גם כבשנו, גם היינו, גם חיינו פה, היה הכל, אז לא הייתה שאלה. אבל הגיע מלך אשור, כבש אותנו, הגלה אותנו, עכשיו נהיה הבדל. אומר הרמב"ם: קדושה ראשונה, וזה יוצא לו מכל הסוגיות בש"ס. קדושה ראשונה לעניין ירושלים והמקדש. ועכשיו הרמב"ם, זה לא הנושא שלו עכשיו ארץ ישראל, כי הוא עוסק בלחומת הבחירה, הוא עוסק בירושלים והמקדש. אבל ממקורות אחרים בהם אתה רואה שזה נכון גם, כמו שאמרנו על עניין סמיכה. נגיד, הרמב"ם מגיד אותו הדבר, כל מה שהוא תוצאה של הקדושה העצמית, הוא לא מתבטל אף פעם והוא ממשיך תמיד. ומה שהוא תוצאה של קדושת הקניין, שזה הרמב"ם מגדיר, מדייק תמיד, תראו תבדקו את זה ברמב"ם, שביעית ותרומות ומעשרות, אלה הדברים העיקריים. יכול להיות עוד משוליים, עוד דברים קטנים, אבל זה הדברים העיקריים. זה באמת מראש היה תלוי בקניין. בטל הכיבוש, בטלה החזקה, בטלה החזקה, אז לא חייבים. חזר עזרא, כמו שדניאל שאל קודם, אז החזקנו בה, החזקנו בה, החזרנו את הקדושה, אבל הכל תלוי בשאלה אם אנחנו מחזיקים, אם יש לנו קניין או אין לנו קניין.
קדושת השכינה כלומר, אז אם אני אסכם, אז שלושה דברים: אחד, מה שאמר רב קוק, רוחב המקורות בש"ס הביא את הרמב"ם לחילוק. שתיים, המדרש בספרי שמחדש לנו את הדבר הזה, שאם אנחנו נכבוש מקומות מחוץ לארץ ישראל, ינהגו שם המצוות התלויות בארץ. איך זה יכול להיות? הרי אין שם קדושה. תשובה: קדושת קניין יש שם. יש שם הקדושת קניין, כלומר כבר אנחנו עכשיו מוגדרים על זה ארץ של ישראל. יש ארץ ישראל שהיא הארץ העצמית, ארץ ישראל ויש ארץ של ישראל. שימו לב לשני המינוחים האלה: הביטוי ארץ ישראל הוא בעצם כולל שני דברים: ארץ ישראל צד עצמה וארץ של עם ישראל. אז אם אנחנו כובשים משהו בטורקיה, זה ארץ שכרגע היא של ישראל, ולכן המצוות ינהגו שם. אבל לגור שם או לסמוך שם, לעשות שם הסמיכה, אי אפשר יהיה, כי אין שם קדושה עצמית. אבל השביעית ותרומות ומעשרות ינהגו שם, כי עכשיו זה ארץ של ישראל. אותו הדבר הפוך בארץ ישראל, נגלה מארץ מה שקשור לקדושה העצמית ימשיך, מה שקשור לקדושת הקניין, זוכר לבדוק את הקניין, יש קניין או אין קניין. אמרתי, הקדושה השכינה כללית, ארץ ישראל התקדשה מהקדוש ברוך הוא לפי חלק מהדעות כבר מבריאת העולם. לפי הרמב"ם זה לא מבריאת העולם, אלא זה מהרגע שיהושע נכנס לארץ. יהושע נכנס לארץ, מקדש את הארץ, סליחה, כובש את הארץ. אולי זה טוב שאתה שואל, כי הכיבוש שלו הביא את השכינה. אולי זה טוב שאתה שואל את זה. רגע, מה זה השכינה? מאיפה פתאום כאילו הגיעה השכינה? אז כן, צריך לדעת שאנחנו כובשים, אנחנו עושים את הפעולה שלנו למטה. בסוף זה לא העולם הוא עולם מציאותי, אנחנו לא חיים שם באיזה עולם מברירי. יש מצווה להיכנס לארץ ולכבוש אותה. רק מה שקורה זה שאנחנו כובשים אותה, אנחנו עכשיו מגלים את השכינה והקדושה שהקדוש ברוך הוא ישראה על המקום הזה. ויש כל מיני פסוקים. אם תראה את התשובה של הרב קוק, מביא המון המון פסוקים. הוא שלט גם בתנ"ך בצורה מטורפת. פסוקים משלמה וכל מיני מקומות כאלה שאתה רואה את הדבר הזה שהקדושה נמצאת והבטחות אלוקיות. הרב במה הוא לא ממציא, הרב במה הוא תכלס, הוא מסתכל, הוא רואה פסוקים שהקדוש ברוך הוא אומר: אני אשראי את שכינתי פה לעולם. אתה רואה פסוקים שהוא אומר לך: שהגעתם, כבשתם, אני עכשיו אשראי את שכינתי פה לעולם.
חילוק בין מצוות מה שומעים מהכלים? איזה חילוק יש בין מצוות שביעית ושביעית? שביעית, זאת אומרת, תרומות ומעשרות הן תלויות באחיזה שלנו בפועל בארץ ישראל. אם אנחנו פה אוחזים, חייבים. הגלו אותנו, כבר לא חייבים. חזרנו, אם קנינו עוד פעם, עוד פעם חייבים. חייבים תלוי בקניין. נכבוש מקום מחוץ לארץ וקנינו וכבשנו והוא שלנו, חייבים. נלך משם, ולא חייבים. חייבים. לפי זה נקרא קדושת קניין. קדושת קניין היא תלויה בקניין, היא תלויה במעשים. האם אנחנו באמת שולטים על המקום? וזה לא באוויר, זה דברים תכלס. האם אנחנו באמת בעלי המקום? שאנחנו בעלי המקום, חייבים או לא. קדושה עצמית היא קדושה שתמיד היא נמצאת. אנחנו הוצאנו אותה מהכוח אל הפועל בקיבוש יהושע. נכנסנו, כבשנו את הארץ, שלמה בנה את המקדש, זהו. עכשיו זה הכל מושלם. מעכשיו קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא לתמיד. קדושה עצמית חלה לירושלים והמקדש, הוא חל על כל הארץ. היא חלה על כל הארץ. המקדש בירושלים כמובן זה עשי, ועל כל הארץ היא חלה, אבל לא לעניין שביעית ותרומות ומעשרות, אלא לדוגמה כמו שאמרתי לעניין סמיכה, לעניין לגור בארץ. יש לך מצווה לגור בארץ תמיד. למה? לכאורה בטלה הקדושה. למה לגור בארץ? אגב, זה לא סתם אני אומר. אם תסתכלו קודם כל בקודם כל, בקודם כל מה אנחנו מוכרים את הארץ? הקדושה היא קדושה אלוקית. רק לעניין שביעית ותרומות ומעשרות זה תלוי באמת בקניין. סתם עוד דוגמה בעניין הזה. אם כן יוצא שהדברים של הרב, הרמב"ם פסק באמת כמן ואמר שהקדושה הראשונה היא הכל הגיע מפני באמת הקדושה העצמית, קדושת השכינה, ולכן היא לא בטלה לעולם. ועכשיו ברשותכם עוד ממש יש לנו כמה דקות, אז אני רוצה להספיק פה באמת שני דברים מאוד מאוד חשובים ומשמעותיים. נעשה אותם קצר, אבל בכל זאת תן לחכם והחכם עוד. דבר ראשון, לפני העניין של הסוד שאמרתי קודם, דבר ראשון הרב קוק באותה תשובה, הצעד אגביו מדבר על העניין הזה. הרי בסוף אתם יודעים שהמחלוקת של הרמב"ם והרייבד היא נוגעת לשאלה האם להיכנס לער הבית היום או לא. הרי הרמב"ם, הרייבד כותב: הנכנס לפיכך, הנכנס אתה שם, אין בו כרת. כן, אז הרב קוק גם מדבר על הרייבד הזה. הוא לא אמר שמותר, הוא אמר אין בו כרת, אבל עדיין הוא אומר אין בו כרת. זאת אומרת, זה לא אסור. אחרי כל אדם נכנס, זה לא אסור. והרמב"ם כותב: אין זה בני השכינה והקדושה, והיא לא בטלה, ולכן אסור להיכנס.
הריחוק והקירוב והרב קוק כשהוא מדבר על הרמב"ם בעניין הזה של האיסור להיכנס, הוא אומר דבר מאוד מאוד משמעותי, שאולי באיזה שיחה אחרת, בזנות אחרת, צריך להרחיב עליו יותר. אבל הוא אומר ככה: הרבה פעמים אתה דווקא מתקרב לדבר דרך הריחוק. אתה מתקרב לדבר דרך זה שאתה מתרחק ממנו. הוא נותן דוגמה של איסור להזכיר את שם השם. חורה, למה שלא יהיה מותר להזכיר את שם השם כדי להתקרב אליו, שם השם המפורש? למה שלא יהיה מותר? זה לחורה, ככה אני מתקרב להשם. אלא מה? הוא אומר רב קוק, אני לא, אין לי את הזמן לקרוא את זה מפנים, אז עוד פעם מקור 9, אני ממליץ לתראו את זה גם מי שלא הספיק. הוא אומר רב קוק: אם אתה תגיד את שם השם ככה חופשי, בסוף אתה מה שנקרא כבר, אתה תהיה גסה בזה, אתה לא תרגיש כאילו את העוצמה, אתה לא תרגיש את הוואו. אומר רב קוק אותו דבר לגבי ער הבית. ער הבית, מקום המקדש, הוא מקום כל כך גדול, כל כך משמעותי, כל כך עליון, שאם כל התנאים נמצאים ויש קדושה ויש טהרה ובית המקדש בנוי, אז כמובן אנחנו באים. אגב, גם כשבית המקדש בנוי, גם כשבית המקדש בנוי, מי שמכיר את ההלכה יודע, יש הלכות שמירת המקדש, יש הלכות ביעת המקדש. לא באים ככה, כאילו, סליחה על הביטוי, כאילו שכונה כזה. באים, יש שם דינים. מה מותר לעשות? לא יקל את ראשו. לא מדבר על הטהרה, זה ברור. יש לוויים שומרים. זה לא הולך ככה. אתה בא לשם, אתה נכנס לקולנות טובה, כן, קולנות רוחנית, אבל אתה מתכונן לכניסה למקום. זה כשבית המקדש בנוי, זה ככה. כמה חומר כשהוא לא בנוי. מה יקרה אם ניכנס לדבר הזה? בסוף גם אנחנו נשחק כדורגל, סליחה, כאילו על הביטוי ראינו שם, אבל בסיול לא, כאילו אתה תבוא עוד פעם, אתה בוא, באתי למקדש, עכשיו כבר זה באתי לא למקדש, באתי למקום המקדש, באתי לדבר הזה. גם הפוסקים היום הרבה אומרים את זה, שהרי הרבה לא התבלו. חלק מהמתנגדים נגיד לעלייה לער הבית, מה הם אומרים? אתה עולה, אתה יודע את כל הדינים, צריך לתבול, זה טהרה מיוחדת, בסדר, הכל טוב. אבל רואים אותך עולה, אז גורמים עולים אחרים, הם לא יודעים, אז מה קורה? הם נכנסים ככה, אז הם נכנסים טמאים. אז השאלה אם אתה לוקח את האחריות הזאת או לא, כן? סתם, זו דוגמה שאומרים את זה. תשובה, נדמה לי ראיתי פעם של רבי יעקב אריאל, אחרים שאומרים את האומות הספרות האלה שזה לא פשוט. ולכן אומר הרמב"ם, אומר הוא אומר אבא קוק, ובדעת הרמב"ם הוא אומר: אנחנו כלפי ער הבית, אנחנו מקיפים אותו, אנחנו חושבים עליו, לומדים עליו, חושקים בו, מתפללים שהוא יגיע, עושים את כל ההכנות שאפשר, מכינים את עם ישראל הזה על כל הדברים, אבל נזהרים לא לא לא נכנסים כדי לשמור, הפוך, כדי דווקא בשביל הקירוב אנחנו מתרחקים. זו נקודה, זו נקודה מעניינת. כיוון שרב קוק כתב את זה פה באותה תשובה צד אגב שהם נעצים לראות אותה, אז אני אומר את זה. לא בסדר, ידוע, יש גדולי ישראל החלקו, חלילה, מי אני אפר תחת כפות רגלי כולם. אני אומר פה בהקשר הזה את מה שרב קוק, אם אני אומר את זה, אתם מבינים שאולי אני גם מזדהה עם זה, בסדר? אני לא אומר שאני לא מזדהה עם זה, וזה בסדר. אבל אני אומר שחשוב שנבין למה אנחנו לא באים. לא כי לא אכפת לנו. אם מישהו בא כי לא אכפת לו, אז שיש לה חשבון נפש למה לא אכפת לו. אבל אנחנו צריכים שיכפת לנו, צריכים לחשוב על זה. והסיבה שנסענו לשבת לירושלים, בין היתר, אנחנו עושים כל שנה, אבל מתאמצים על זה כל שנה, ועשינו את הסיבוב שערים, זה בשביל זה. זה כדי להתקרב, זה כדי לחפוץ וכדי לרצות. זה לא אומר שאם אתה לא נכנס אז אתה חד שלא אכפת לך מהרבי. תפעמים יכול להיות הפוך. אכפת לי מאוד מהרבי, דווקא כשאכפת לי ואני מכבד אותו, אז אני נזהר שהוא לא יהפוך להיות משהו קליל מדי, ואני אעשה את כל העבודה עם עצמי וגם עם כל מה שאני יכול מסביבי כדי להכין את עם ישראל ולחשוף עליה תחילת הכוסף, ובסוף בזד השם אנחנו נזכה כמו שזכינו במדינה, אז אנחנו גם נזכה. זה רק שאלה של זמן, נראה לי זה ברור לכולם, רק שאלה של זמן כמה מהר זה יקרה ואיך זה יקרה, שלא יהיה הרבה ריסורים.
פסיקה על פי הקבלה אז זה נקודה אחת. נקודה שנייה שקשורה לעניינים הקבליים פה בסיפור הזה. אז באמת הרב קוק פה נוגע בשתי נקודות מאוד מעניינות. אחת, הזכרתי קודם, איך אפשר לפסוק על פי הקבלה. הרייבד כותב: כך נגלה לי מסוד השם ליריאב. אז אומר, מסביר הרב קוק, אומר את זה לא בצורה מפורשת, הרב ציודה באיירות שם המשפט כהן אומר את זה בצורה יותר מפורשת. אין לי את הזמן לקרוא, אז גם את זה אני אומר בעל פה. אומר הרב ציודה: לא אל תחשוב שהוא עכשיו בא לבית מדרש, לא לא למד בכלל את הסוגיה, לא היה לו כיוון, פתאום היה לו איזה הערה כזאת, פתאום נגלה לו פתאום איזה מין סוד כזה, ואז הוא בא כתב: זה נגלה לי מסוד השם ליריאב כך וכך. לא, לא. אומר הרב ציודה, נותן דוגמה אגב מאוד יפה. כתוב בדיני עדות, תארו לכם שהלכתם פעם, ראיתם איזה פתאום איזה משהו, ולא היה לכם זמן ללכת לבית דין להעיד עליו. מה עשיתם? קצתם איזה פנקס מהמאה הזה, כתבתם: אני ראיתי ביום זה, בשעה הזאת, אני ראיתי מישהו שעושה ככה לשני, וזהו. היית לפני לא יודע, לפני גיוס, לא היה לך זמן להתעסק עם זה. פתאום אחרי שנתיים אתה שומע, אומרים: רגע, מישהו יודע עדות בדבר הזה? אתה פתאום יושב את הראש ואומר: בלאני, אני זוכר שראיתי משהו, אני לא זוכר בדיוק מה ראיתי. מה אתה עושה? רצית פנקס, נסתכל בפנקס, אהה. היה לו כבר כיוון מסוים שהוא מסביר אותו. מה היה הכיוון שלו? כיוון למדני וגם כיוון רוחני, ואז פתאום היה לו גם איזה מין הערה כזאת שחיזקה לו את מה שהוא חשב, ואז הוא כותב את מה שהוא כותב. אתם רואים איך הוא כתב את זה? אומר: לא ידעתי הרמב"ם אי. פה הוא מביא ראיות שזה לא ככה, ואז בסוף הוא אומר: "כך נגלה לי מסוד השם ליריאב". זה לא שפתאום נפל עליו סוד השם ליריאב, אלא זה התחבר עם מה שיצא לו מתוך הלימוד שלו. עכשיו, מה יצא לו מתוך הלימוד שלו? בזה אני אסיים. הרב קוק מנתח פה ממש על פי מושגים קבליים. אני לא זוכר הרבה מקומות כאלה, לא שאני כזה בקי, זה לא היה לי כלום, אבל מעט שאני מכיר שהרב קוק ממש מסביר מחלוקת בין הרמב"ם והרייבד על פי הגדרות קבליות חד משמעיות. וככה הוא מסביר את המחלוקת.
הערות בית המקדש מה הוא מסביר? מקווה שאני ידע להגיד לכם את זה בדקה את מה שהוא אומר. אם לא, תסתכלו במקור 10. הוא אומר: בית המקדש הראשון יש לו הערה שהיא הערה מאוד גבוהה, זו הערה של המלכות מהחוכמה מבחינת הספירות. שלומדים פה גם בזוהר כבר מכירים את זה, כן? החוכמה זה כמעט הכי גבוהה מעבר לכתר, הכתר היחידה שזה מעל לזה. הערת בית המקדש הראשון היה מאוד גבוה, זו הערה של החוכמה שהעירה במלכות. אחר כך, בית המקדש השני היה קטן יותר, והוא היה מבחינה של הבינה שהעירה במלכות. זו הערה נמוכה יותר. בית המקדש השלישי הוא יותר גדול משניהם, הוא הערה של הכתר שיעיר במלכות.
מחלוקת הרמב"ם והרייבד עכשיו, מה המחלוקת בין הרמב"ם לבין הרייבד? הרייבד אומר: כדי להגיע למדרגה השלישית אתה צריך לשבור את המדרגה הראשונה. כאילו אתה לא יכול להמשיך ברצף, כי זה נחרב, אז כאילו כל הערה הזאת נחרבה, כאילו נגמרה. עכשיו היא לא נמצאת פה בכלל, אז זהו, אז היא בטלה. במקדש השני ניסו לעשות משהו, אז הצליחו להביא איזה הערה במלכות מהבינה, אבל באמת השלישי הוא כאילו משהו חדש לגמרי, יותר גדול משניהם. ולכן דווקא אומר הרייבד: בבית המקדש הראשון בטלה הקדושה, הקדושה הראשונה בטלה כי היא צ'דה שעתה ולא כי היא צ'דה לעתיד לבוא. ושוב, הוא רואה את זה מסוגיות, כן? זה לא שהוא המציא את זה מהסוד, הוא ראה את זה מסוגיות לפי איך שהוא הבין, ואז היה לו חיזוק לזה גם מבחינה רוחנית.
הסבר הרב קוק ואז אומר הרב קוק: טוב, אז איך נסביר את הרמב"ם? אנחנו לא יודעים אם הוא קבלה או לא קבלה, אבל בסוף צריך להסביר את הדברים שלו על פי זה, גם אם הוא לא. זה אומר הרב קוק: לא אפשר וזה כבר באמת עניינים קבליים. אפשר ואולי אפילו טוב מלכתחילה. נכון, הראשון היה מהערת החוכמה, אחר כך השני קצת ירד, היה מהערת הבינה, אבל עדיין נשאר הרושם מההערה הראשונה שהייתה על פי החוכמה. נכון, בפועל זה קצת ירד עכשיו, ותמיד עכשיו השני ידוע שלא היו בו חמישה דברים, כל הדברים שלא היו בו, הוא ירד, אבל הרושם של מה שהיה בהתחלה הוא נשאר, הוא לא בטל. ואז זה ממשיך ככה כל השנים, ולכן הקדושה לא בטלה. והתוצאה של זה זה שלא נכנסים לשם וכל הזה. עכשיו הוא אומר שהגיעה השלישי, עכשיו התעורר חזרה הקדושה, לא רק ודאי לא השנייה שהיא הייתה מהבינה, והראשונה שהייתה מהחוכמה. עכשיו בגלל שכל השנים זה כאילו מה שנקרא השארנו את זה כאילו על אש קטנה, אבל הקדושה נשארה, עכשיו יהיה את הכוח להוציא אותה ולהביא למלכות הערה מהכתר. אז זה מעניין ממש, כאילו הסבר מתחיל ככה. כמובן הכל מסוגיות וכל זה בסוף כמו כל התורה כולה, יש כמובן קשר בין הנסתר לנגלה, ולכן זה מוסבר גם על פי העניינים הפנימיים. וזה חיזוק גדול בשבילנו שאנחנו זוכים לעזרת השם להיות בתעמידה של השלישי, הערת הכתר שמאירה במלכות. שזה סייסים גדול, יהיה כבוד הבית הזה מהראשון ומהשני, יהיה השלישי. אז רק לעזור לזה כל אחד איכשהו משהו יכול לעזור לזה שזה יקרה כמה שיותר מהר לעזרת השם לתורה ולברכה.
