תוקף מצוות מדרבנן צהריים טובים. היום נדון בנושא התוקף של מצוות מדרבנן, במיוחד בהקשר של חנוכה. חנוכה הוא אירוע היסטורי חדש יחסית, ולכן הוא בולט במיוחד בנושא זה. הגמרא במסכת שבת שואלת איך אפשר לברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה", כאשר לא כתוב בתורה להדליק נר חנוכה. יש מחלוקת בין המוראים: אחד אומר שהתורה ציוותה לשמוע בקול חכמים, ולכן אנחנו מברכים כך. הדעה השנייה אומרת שזה נובע מהפסוק "שאל אביך ויגדך".
מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן הרמב"ם והרמב"ן נחלקו בשאלה זו. הרמב"ם טוען שכל המצוות מדרבנן, כמו הדלקת נר חנוכה, נובעות מהציווי לשמוע בקול חכמים, ולכן הן נחשבות כמצוות מהתורה. הוא מסביר זאת בספר המצוות שלו, שם הוא מתנגד לגאונים שמנו את הדלקת נר חנוכה כמצווה מהתורה. הרמב"ם טוען שתריאג מצוות ניתנו בסיני, וכל מה שקרה לאחר מכן אינו יכול להיות מצווה מהתורה. הרמב"ן, לעומת זאת, מעריץ את הגאונים ומנסה להסביר את שיטתם. הוא מקשה על הרמב"ם וטוען שלפי שיטתו אין הבדל בין מצוות מהתורה למצוות מדרבנן, דבר שלא מתיישב עם ההלכה שמקלה בספקות מדרבנן.
שאלות הרמב"ן על הרמב"ם הרמב"ן מקשה על הרמב"ם וטוען שאם כל מצוות מדרבנן הן בעצם מצוות מהתורה, אז כל ההבדלים בין דהורייתא לדרבנן מתבטלים. הוא מביא דוגמאות מהגמרא שמראות שיש הבדל ברור בין מצוות מהתורה למצוות מדרבנן, גם בעונשים וגם בהקלות בספקות.
סיכום ביניים עד כאן ראינו את המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן. הרמב"ם טוען שכל מצוות מדרבנן נובעות מהציווי לשמוע בקול חכמים, ולכן הן נחשבות כמצוות מהתורה. הרמב"ן מקשה על כך וטוען שיש הבדל ברור בין מצוות מהתורה למצוות מדרבנן, כפי שנראה בכל הש"ס. במחלוקת בין רבי יהודה לרבי נחמיה, יש הבדל מהותי בין הפסוקים. התורה מצווה לשמוע לחכמים ולא לסור מדבריהם, וזה נחשב כאיסור מהתורה. רבי יהודה ורבי נחמיה דנים על ההבדל בין מצוות התורה לבין מצוות חכמים, וההבנה היא שהאיסור "לא תסור" מתייחס לשמיעה בקול החכמים ולא על עצם המעשה.
הבנת שיטת הרמב"ם הרמב"ם מסביר שהאיסור "לא תסור" חל כאשר אדם לא מקבל את סמכות החכמים. אם אדם עובר על דברי חכמים מתוך זלזול בסמכותם, הוא עובר על איסור תורה. אך אם הוא עובר על דבריהם מתוך חולשה או צורך אישי, הוא לא עובר על איסור תורה אלא על איסור דרבנן.
הבדל בין איסור תורה לאיסור דרבנן השערי יושר מסביר שהאיסור "לא תסור" שונה מאיסורים אחרים בתורה בכך שהוא מתייחס לשמיעה בקול החכמים ולא על החפץ עצמו. לכן, בספק דרבנן, אין איסור כמו בספק דאורייתא, כי החפץ עצמו אינו אסור מהתורה.
השלכות על ספקות ועונשים במקרה של ספק, חכמים לא דיברו על החפץ עצמו אלא על הצורך לשמוע בקול החכמים. לכן, בספק דרבנן, ניתן להקל. העונש על עבירה על דברי חכמים הוא קל יותר מאשר על עבירה על איסור תורה, כי העבירה היא על אי שמיעה בקול החכמים ולא על החפץ עצמו.
סיכום ההבנה לפי הרמב"ם לפי הרמב"ם, האיסור "לא תסור" מתייחס לסמכות החכמים ולא לחפץ עצמו. כאשר אדם עובר על דברי חכמים מתוך זלזול בסמכותם, הוא עובר על איסור תורה. אך אם הוא עובר מתוך חולשה או ספק, הוא לא עובר על איסור תורה אלא על איסור דרבנן. השאלה המרכזית על הרמב"ם היא הפער בין הוראות דה רבנן לבין הוראות דאורייתא. ההסבר של האחרונים על הבנת שיטת הרמב"ם הוא שבמקרים של זלזול בסמכות, כמו זקן ממרה, יש איסור תורה וחנק. אבל כאשר מדובר במצבים של ספק או ייסור דה רבנן, אין בהם את אותו תוקף כמו בדאורייתא.
הגדרת דה רבנן ודאורייתא כל המצוות מדברות על החפצה, כלומר על המציאות עצמה. התורה אומרת לא לאכול חלב כי הוא רעל, ולכן גם בספק קטן לא אוכלים רעל. אבל בדי רבנן, כשיש ספק, אין איסור. חכמים לא יכולים לשנות מציאות שהתורה קבעה. אם התורה אמרה שמשקה מסוים מותר, חכמים לא יכולים לאסור אותו. הם יכולים להרחיק אדם מאיסורים כדי שלא יבוא לאכול את האיסור של התורה, אבל אם זה ספק, זה מותר.
כוחם של חכמים חכמים לא יכולים לשנות מציאות, אלא רק להרחיק מאיסורים. כאשר מדובר במציאות חדשה, כמו חנוכה, חכמים מתקנים תקנות על פי הבנתם. הרמבן מסביר שחכמים הם המשך של התורה, והם יונקים את כוחם מהארון שבמשכן, שהוא המשך של מעמד הר סיני. לכן, מה שהם אומרים זה תורה, אבל זה לא בלוט אסור, אלא ברמה של דה רבנן.
שיטת הרמבן על חכמים הרמבן טוען שחכמים הם כל כך גדולים, שמה שהם אומרים זה כאילו המשך של התורה. הם יכולים לתקן תקנות על פי הבנתם, והם יודעים מה רצון השם. לכן, הם יכולים לקבוע דברים כמו חנוכה, אבל זה לא בלוט אסור. אם מישהו עובר על דבריהם, זה לא כמו לעבור על איסור תורה, אלא זה ברמה של דה רבנן.
המשך התורה דרך חכמים הרמבן מסביר שהארון שבמשכן הוא המשך של מעמד הר סיני, וחכמים יושבים לידו בלשכת הגזית. הם יונקים את כוחם מהארון, ולכן הם יכולים לתקן תקנות ולהבין את רצון השם. חכמים הם המשך של התורה, ולכן יש להם את הכוח לתקן דברים חדשים, כמו חנוכה, אבל זה לא בלוט אסור. התורה לא אמרה מראש שזה יקרה, זה קרה כי זה קרה עכשיו. אבל התורה אמרה שאם חכמים אמרו לך להגיד על האירוע הזה, אז זה כאילו אנחנו אמרנו לך. זאת אומרת, זה המשכיות של התורה. ולכן, לא נבלו הגאונים. אגב, הרמב"ן עצמו בסוף לא מונה נר חנוכה וקריאת מגילה בתוך כתבי המצוות, אבל מגן על הגאונים. כמו שאמרתי קודם, הרמב"ן מגן על הגאונים. זאת אומרת, הגאונים, מה שהם אמרו, הם יודעים מה הם אמרו. זה מסביר את שיטתם, כי זה הכל מעצם הכוח הרוחני והעוצמתי שלהם. מכוח זה, מה שהם אומרים זה פשוט תורה. הם תורה, זה כוח מדהים. הרמב"ן כאילו נותן להם יותר כוח, אבל באמת זה הפוך. הרמב"ן כאילו אומר, תקשיבו, חכמים, זה דרגה שתייה. כדי שיהיה להם כוח, התורה צריכה לתת להם כוח. אם התורה לא תגיד להם, לא תסור, אז למה אתה שומע בקולם? מה פתאום שתשמע בקולם? באה התורה ואומרת, אני אומרת לך, הם הסמכות, אתה חייב לשמוע בקולם, כי אני אמרתי לך לשמוע בקולם. ואז, וואו, אני מפחד, התורה אמרה לי לשמוע בקולם, אז אני שומע בקולם.
הסמכות של חכמים אני לא מזלזל בהם, אני לא אומר מי הם, התורה אמרה לי שהם הקובעים. אבל צריך את התורה שתגיד לי שהם הקובעים. אני שומע בכל התורה, שהתורה אמרה לי, זה בדיוק מה שהרמב"ן אמר. תראו, עכשיו כשאני מודה בצבענו, משמוע מהתורה, שאמרה לי לשמוע בכל חכמים, שאמרו לי להדליק נר חנוכה, אני שומע בכל התורה. התורה אמרה לי לשמוע בכל חכמים. אז כמו שאני מניח תפילין, ככה גם אני שומע בכל חכמים בדברים שהם באמת מסבירים את התורה. אבל בדברים שהם מחליטים כאילו מעצמם, זה קרוי אשמם. אז מאיפה הכוח? הכוח הוא כי הם המשך התורה. תורה זה לא משהו שנעצר במעמד הר סיני, תורה זה משהו שהולך לאורך הדורות. אם יש את הכללים, סנהדרין, לפי הכללים שצריך כמובן, אם יש את זה, מה שהם אומרים, וואו, זה תורה. זה מבחינתי, כמו שהקדוש ברוך הוא אמר, וזה מעצים אותה מאוד. זה אומר שהם באמת כאלה גדולים, שמה שהם אומרים, אני חייב לקבל, כי הם המשך התורה. אבל הסמכות היא מדרבנן, כי הם חכמים, בסוף הם לא התורה.
ברכת נר חנוכה ולפי הרמב"ן, מה נתקו בברכה, שרק קידשנו וצבענו להדליק נר חנוכה? מה נתקו לפי הרמב"ן? כן, אני עושה תמידת חכמים, ואני עושה תמידת חכמים, אני בעצם, דרכם, אני יודע מה רצון התורה. אני לא צריך כמו הרמב"ן עכשיו לעצור, לחשוב, רגע, שקידשנו וצבענו לא תסור לשמוע בקול חכמים שאמרו לי להדליק נר חנוכה. כאילו, לפי הרמב"ן, אתה צריך לעשות את החשבון הזה כביכול, זה כבר אוטומטית. אבל מה? מה אני אגיד לך? לא יודע. זה שאלה טובה. אם אני אגיד לך, תבחר, ל יודע, זה מעניין. אבל זה, תבין שזה משהו אחר. הרמב"ן לא צריך כאילו את הסיבוב הזה, שאני צריך להתכוון, צבענו, לא תסור, לשמוע, שאמרו לי, אלא, אשר קידשנו להדליק נר חנוכה, ולא כתוב בתורה. בסדר, לא המצאתי. רב נחמיה אמר לי, שאלה, אביך, אבי אגיד לך, חכמים הם התורה. מבינים את הכן, אשר קידשנו, על ידי שהתורה הרשתה לחכמים, נתנה להם כוח גדול, ולכן, מה שהם אומרים, זה תורה. הפסוק הזה, אסמכת בעלמא, לפי רב נחמיה? לפי רב נחמיה, הפסוק הזה, אסמכת בעלמא, אבל אסמכת חשובה. לא יודע מה אסמכת בעלמא, אסמכת שבה רואים שהתורה אומרת לך, תקשיב, לשאול את הזקנים, מה שהם אומרים לך, תקשיב, זה תורה. זה לא מצווה להביא לך ויגיד לך, זקניך ויאמרו לך. זה כמו שאמרתי לך קודם, זה לא מצווה בתהליך מצוות, אבל זה אמירה שאומרת, תקשיב, גדולי ישראל, החכמים, שוב, לא שאני הכול איזה אחד שיגיד משהו, הוא עכשיו התורה, אבל לפי הגדרה, הסנהדרין, הם התורה. מה שהם אומרים, זה שופר שלי, זה המשך שלי. לא שופר שלי, אבל המשך שלי.
לימוד מסכת סנהדרין זה מעניין? מאוד מאוד משמעותיים ויסודיים. באמת, כל מה שאמרתי פה, זה כמובן, ברור לכם, שזה קצת, זה לא הכול. זאת אומרת, מי שככה רוצה טיפה יותר לעומק, אז זה לראות את הרמב"ם כולו, את הרמב"ן כולו שם, שם בספר המצוות, את האחרונים, ואז יהיה לו את התמונה יותר מקיפה. אבל תמצית העיקרית של הדברים היא נמצאת פה. בעזרת השם, דף יומי, יום חמישי בבוקר, מסכת סנהדרין, מתחילים דף יומי. אני בלי נדר מחליף את הרב אורמר עד שהוא יחזור בשיעור בבוקר, ברבע לשבע עד שבע ועשרה. מוזמנים. מסכת מתוקה, נפלאה, באמת לא קשה. למי שמפחד בדף ליום, יש מה לפחד מזה, זה באמת לא קל, אבל בסנהדרין, זה עולם אחר. זה באמת עולם אחר, ממש. רוב הסוגיות הן באמת, ממש סבירות לחלוטין. מאוד מאוד מומלץ וכדאי.
