ידוע שבחנוכה אנחנו עוסקים בנושא החוכמה האנושית, והנושא הזה עולה בצורה משמעותית. היוונים היו חזקים מאוד בתחום הזה, ובזוהר כתוב שזה קרוב לאור האמת, כמובן לא בצורה שלמה. יש פה נקודה עמוקה מאוד, כי יש נקודת אמת בחוכמה שלהם. הרב קוק מתייחס לנושא הזה של היחס בין תורה לחוכמה, וזה השיק אותו מאוד. הוא אומר שבדרך כלל אין המחיצה בין התורה והחוכמה גדולה כראוי, כי צריך לדעת כמעט את כל המדעים כדי לברר יפה את התורה.
היחס בין תורה לחוכמה אם אתה עוסק בחוכמה, אתה עושה את זה בתוך התורה. אם אתה לומד רפואה, זה לא שאין קשר לתורה. הרב קוק אומר שלפעמים מוצאים את אור התורה דווקא במקום רחוק. זה יכול להיות במקום שהיה הכי טמא, ושם הייתה התעלות. זה כמו בצבא, כשאתה רחוק מהישיבה, זה יוצר געגוע וחיבור שאין לך במצב הנורמלי של החיים. כשמחשבות נתקבצו ונצטמצמו, חלקים רבים ויסודיים מן התורה מוצאים ממנה, ואיננו צריכים לדרוש אותם במקום רחוק. הרב קוק מתכוון לתהליך שבו התורה נכתבה ונצטמצמה, כמו בכתיבת המשנה והתלמוד. זה תהליך שבו חלק מהדברים נכנסו, וחלק נשארו בחוץ.
המדעים בתורה הרב קוק אומר שצריך לדעת כמעט את כל המדעים כדי לברר יפה את התורה. לדוגמה, צריך לדעת פיזיקה, בוטניקה, אסטרונומיה ורפואה. התורה היא תורת חיים ומלאה בדברים האלה. היא לא תלושה, היא מחוברת למציאות. עסק הרפואה כלול בתורה, והאגדות בש"ס כוללות אותו. יש דפים בגמרא שמדברים על רפואות של פעם, כמו רפואות סבתא. התורה עוסקת בחיים ובמציאות, וצריך לדעת איך נכון לפעול בכל דבר.
הבדל בין תורה לחוכמה הרב קוק מציין שכלכולים מוסריים של חכמים אחדים גרמו להגדלת הרעיון של ההבדל שבין התורה לחוכמה. זה יכול להיות כמו אפלטון והפילוסופים שלא היו מוסריים. אם אתה לומד חוכמה ולא מחבר אותה לתורה, זה עלול להוביל לכפירה. בסוף אתה לומד את החוכמה מתוך עצמה ולא מייחס אותה לקב"ה. חוכמה בגויים תאמין, יכול להיות גם גוי שהוא חכם מאוד בענייני העולם. אז גם חכמים יודעים, יכול להיות מאות חכמים, אבל לא קושרים את זה לתורה. אומר הרב קוק, יכול להיות שראו חז"ל חכמים כאלה ואמרו לעצמם: אם אנחנו נדבר יותר מדי בשבח החוכמה, בסוף מה שיקרה, ניתן כאילו לגיטימציה לאנשים האלה. אז מה נעשה? נעשה את ההפרדה, נגיד זה תורה וזה חוכמה. אפשרות למה אולי נוצר התחושה או החשיבה שזה שני דברים נפרדים. מביאים כל המדעים להכרה אלוהית ולאהבת אלוהים. אם כן, הם כלולים בציווי של "שמע ואהבת" שעל זה סובב "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך". אם יש צורך עדת המעשה אשר יעשה, מה שאין החובה מספיקה על זה ומספיק כבדל זה גם ייצר המקצועות שבתורה שאינן מעשיים. פשוט הוא שחובה היא הקדמת ידיעת המעשה וגם הרגילות ברוח התורה שבאה על ידי כל מה שעוסקים בה. היא מעלה את האדם לשלמות מעשית ומזוגלה זו יש גם כן בכל חוכמה בפנים ידועים וכל חוכמה באמת אור השמי.
הפרדה בין תורה לחוכמה והאגדה הברורה המבדלת בין התורה לחוכמה הכללית היא שאלה גדולה. תראו איזה אומץ יש לרב קוק לסיים פסקה. איך? מה? כמו שהוא התחיל? בדרך כלל איך אתה מסיים משהו? כמו שיש גם בשאלה, לא בתשובה. בדרך כלל אתה מסיים בתשובה, אתה מסיים באיזה משהו ברור וזה והוא מסיים את הפסקה: תשמע, זו שאלה גדולה. אני לא יכול להגיד לזה דברים ברורים לכאן או לכאן. אתם מרגישים את התנועה שהוא עובר בתוכו. הוא מצד אחד אומר מה צריך לדעת כל המדעים וזה בכלל הוא אומר אהבת השם. יש מצווה בתורה לאהוב את השם. כידוע הרמב"ם אומר איך אתה מגיע לאהבת השם? אתה מסתכל שני דברים: אתה מסתכל בתורה ומסתכל בעולם, או יותר נכון לפי הרמב"ם אפילו הסדר הפוך. אפרופו רמב"ם, אולי בגלל זה כתוב פה רמב"ם בספר המצוות במצווה ג'. הרמב"ם אומר איך אתה מגיע לאהבת השם? תתבונן בעולם ותתבונן בתורה. אז להתבונן בתורה זה ללמוד תורה, מתבוננים עליה ולומדים אותה ואז רואים את החוכמה האלוקית. ועוד דרך להתבונן על העולם, אז מה זה להתבונן על העולם? זה מה שאמרנו קודם, אתה לומד פיזיקה, אתה רואה את החוקים המדהימים איך העולם בנוי, אתה רואה את המדע ואתה רואה את גוף האדם וכל מיני דברים. אתה רואה את הטבע, אתה רואה את החוכמה שיש בטבע, זה באמת דבר מדהים. בעלי החיים איך בראו אותם בצורה כזאת שמי שעלול להתערף אז יש לו צבעי הסוואה. מי שמכיר את זה, כל מיני דברים פשוטים. כל אחד שקצת לומד כל מיני דברים יש להם כל מיני הגנות, יש להם יכולת בריחה ויש להם כל מיני דברים. המתבונן ל כל זה, זה הטבע, זה העולם וזה מביא לאהבת השם.
השפעת הגלות על החוכמה אז איפה פה הפרדה בין זה לבין התורה? מה שמעניין שבחינת התחייה של עם ישראל ובארצו, אז הרב קוק ראה שבנקודה הזאת זה אחת הנקודות שבהן התקופה שלנו צריכה בעצם מה לעשות. אם נתאר את מה שהיה, בעצם אמרנו כשהתורה הייתה ביסודה בבסיסה הכל היה בעל פה, שום דבר לא היה כתוב. אז אמרנו מה היה אז? איך זה היה? אז הכל היה קלות. אגב, קצת אפשר לראות מזה בגמרא כשלפעמים יש סוגיה ואז פתאום מגיע מישהו ואז פתאום הוא מספר איזה סיפור ואז מגיע איזה אחד אחר ואומר רגע אני… אתה ממש רואה כאילו את האווירה איך זה היה כשזה היה בעל פה. נכון, היו מתחילים לדבר בענייני כלאיים ואז הם תוך כדי הלימוד מה בעצם היה קורה שם? היה שם יכול להיות כמה שעות שבכלל היו לומדים בוטניקה, אבל זה היה בצורה טבעית בתוך הלימוד. זה לא שעכשיו הכריזו עכשיו שיעור ביולוגיה חופשי. עכשיו באים מכנסיים קצרים, זה אחרי הצהריים ישיבה תיכונית, עד הצהריים כולם עם מכנסיים ארוכים באים לימודי קודש וזה, זה מהצהריים מחליפים בגדים, זה לימודי חול. זה לא חשוב, לא היה את זה. קודש חול לומדים ובתוך כדי הלימוד זה נכנס הכל היה אחד. ואז הלך הצטמצם ואז הגיע המשנה, הגמרא, חתכו דברים ואישרו בחוט ואז גלות בכלל 400 של ההלכה. באמת יש רק את הנצמדים למה שחייבים לעשות וא עוסקים בכל מיני דברים גדולים. אומר הרב קוק יש לו הגדרה מאוד יפה, היא נמצאת תסתכלו רגע פה למטה פסקה באורות התחייה ופסקת תת"ו. אז תראו רגע תראו בשורה השנייה: ההתרחבות לצד החול להינוגי החושים הרוחניים והגשמיים להצצה חדירית ופנימית לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים למפעליהם וספריותיהם התגברות אוז החיים הטבעיים כוללת טובים הם ומסוגלים להרחיב את אור הטוב והתחום הרוחו יודט מיל כמחנה ישראל כולו הקופא באמת את כל העולם באיכותו מי שחשך האור תראו את הדברים שראינו קודם מי שחשך האור מי שגלתה שכינה מי שנעדקו רגלי האומה מבית חייה החל הצמצום להיות נטבע. אז אמרנו מתי זה? גלות, בית שני, נחרב, מתחילים להצטמצם, מתחילים לכתוב ואז התוצאה היא כל אוז חילוני עלול להיות לרועץ כל יופי טבעי עלול להפיל את אור הקודש כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרוס את סדר האמונה והחיים הישראלים כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה. מכאן באו העוצב והסיגוף, הכתרות, הפחדנות וביותר מה שפעלו אלה על החיים הגשמיים הם פעלו על החיים הרוחנים על רוחב המחשבה, על תעופת ההרגשה.
החזרת החוכמה לקודש ומפה הוא מרחיב את זה קצת יותר. זה לא רק חוכמות, זה לא רק את צד הלימודי אלא זה הרבה יותר מזה. זה השפיע, על מה עוד זה השפיע? מה שאתם קוראים פה חוץ ממה שאמרנו איך להתייחס ללימוד רפואה ופיזיקה וביולוגיה ובוטניקה ואסטרונומיה. על מה עוד זה השפיע? על הצמצום הזה, על הרגש. מה? על הרגש. החוש היופי זה דבר מדהים, יש בעולם דברים נורא יפים יצירות יפות באומנות, יש מוזיקה יפהפיה, יש מלא דברים בטבע ובעולם, ביצירות של אנשים יש מלא דברים נורא יפים. אבל רק כדוגמה, כן? אבל יש חשש גדול שאם אתה תלך לשם אז אתה תסחף לעולם החול. אבל באמת, באמת, באמת זה לא צריך לציותר שוב, אם נתייחס איך שהתורה הייתה בטבעיותה וזה בית המקדש זה הבית הכי יפה בעולם, המקום הכי יפה בעולם, הכי מאודר בעולם. חכמת אדם תאיר פניו, אנחנו היו המוראים, תנאים, היו יפים. זה יופי אלוקי, זה יופי שיש באנשים, זה יופי שיש בבריאה, זה יופי שיש בטבע. זה דבר יפה, זה דבר טוב. מה הבעיה? הבעיה היא שכשזה הולך חלילה למקומות נמוכים זה לא טוב. אבל אם זה הולך למקום של קודש, למקום של טהרה, זה מצוין. אבל לאורך כל הגלות וכל הזה זה לא הולך למקום הזה. ואז אומר הרב קוק רגע, אבל אנחנו כבר מתחילים לחזור. ולכן מה שעכשיו צריך לעשות תראו את השפעתים האחרונים שלו פה: עד אשר יקיץ הקץ שכל קורה בכוח הרחיב היא מקום ההולך יריעות משכנות האיח יטו אל תחסוך היא לא לחסוך, להרחיב העריך היא מיתר איח והתעדות האיח הזה כי כן, ושלים מאוד יפי כאילו להעריך את המתארי כמו איזה עול שאתה בונה אתה לוקח, מרחיב עושה אותו כי המינוס ול טפרוצי זה לא רק פיזית שאנחנו נתרחב במספר אנשים אלא זה התרחבות פנימית וזרח גורי מירש והערים נשמות יושבו תראו את המשפט האחרון התחום של אלפיים, המעה קצר הולך ומתרחב כמידת ישועתם של ישראל שהולכת ואורה כמעט כמעט. אז תראו איך הוא לוקח מושג בכלל מלכות עירובים יש אלפיים עמם ויש שתים עשרה מיל כאילו המחנה ישראלית ביסודו היה שתים עשרה מיל אחר כך התחום מצטמצם רבנן גזרו, אמרו לו התחום שיש לאדם בשבת לאיפה ללכת אם הוא אין לו אם הוא לא עשה עירוב עירוב זה לא העירוב של היום זה עירוב שמאפשר לו עירוב תחומי שמאפשר לו ללכת יותר אז יש לו אלפיים עמם לכל רוח זה מה שיש לו, אלפיים עמם זה יחסית מעט היסודי הוא שתיים עשרה מיל זה הרבה יותר גדול, הרבה יותר רחב מה הדמיון? הוא אומר, היינו שתיים עשרה מיל התרחבנו, התצטמצמנו לאלפיים עמם מה המשימה עכשיו? המשימה עכשיו זה להתרחב מחדש ולהגיע כן, לשתיים עשרה מיל שמבחינה מהותית הכוונה היא להתחיל ולראות איך למעשה כל החוכמות וכל, כמו שהוא קרא לזה העינוגים העינוגים של הטבע העינוגים היופי שיש בבריאה וכל המציאות הזאת בעצם למעשה כולה קשורה אל הקודש והבחינה הזאת אין ספק שחנוכה והוא זמן שבו אנחנו מברירים מאוד את הדברים האלה ובעצם לוקחים את היסודות של החוכמה והדברים שקיימים בעולם ורק לא פעלו איתם בצורה הנכונה נכניסים אותם פנימה ולמעשה מוכיחים לעצמנו ולעולם כולו שהכל קשור לאלוקות, הכל קשור לתורה כל חלק מזה כן טוב שער כוח, ברוכים תהיו שלכם ישראל.
