שיעור לחנוכה | ימי שמחה והלל | הרב גבריאלי

מדוע אין מסכת לחנוכה הכנסנו לחג המתוק הזה ואנחנו ננסה להבין היום כמה דברים שהתחברו לנו בעזרת השם. הגדרנו את הנושא של השיעור: מדוע אין מסכת ומשניות לחנוכה. זו שאלה מעניינת שהעסיקה כמה וכמה. מי שרוצה לראות סיכום מעניין על הנושא הזה יש ספר שנקרא "צניף מלוכה", זה קובץ מאמרים של הרב נריה זיכרונו לברכה. הרב נריה מביא הסבר מרכזי שכתבו כמה, שבעצם יש מסכת, אבל אין. למה הם מתכוונים? יש גמרה על חנוכה במסכת שבת, אבל אין משניות ואין מסכת חנוכה כמו שיש מסכת מגילה, למרות שגם חנוכה הוא חג דרבנן ויש בו מצווה מדה רבנן להדליק נרות.

הסבר על מגילת תענית מה שהם כותבים זה שנמצא במגילת תענית, שמוזכרת במסכת ראש השנה, יש שם רשימה של כל מיני חגים שהיו בעם ישראל. חלק גדול מהם התבטלו במשך השנים ולמעשה בסוף בטלו מגילת תענית. יש כאלה שטוענים שחלק גדול ממה שאנחנו מכירים במסכת שבת על חנוכה מופיע במגילת תענית ולכן לא היה צורך במסכת, כיוון שכבר היה משהו קדום. מגילת תענית זה יחסית משהו קדום שנמצא אפילו לפני תקופת התנאים או בתחילת תקופת התנאים.

הרמב"ם והקשר לפורים הרמב"ם בהלכות חנוכה קושר את הלכות חנוכה לפורים. הוא כותב שהתקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו ימי שמחה והלל, והם אסורים בהספד ותענית כימי הפורים. הדלקת הנרות בהם מצווה מדברי סופרים כקריאת המגילה. הרמב"ם אומר שמי שחייב בקריאת מגילה חייב בהדלקת נר חנוכה, ומברכים על זה כמו שמברכים על מגילה ועל עירוב.

הבדל בין חנוכה לפורים ההבדל בין חנוכה לפורים הוא שבפורים הגזרה הייתה על הגוף, ולכן תקנו לשמח עם הגוף – אכילה ושתייה. בחנוכה הגזרות היו רוחניות, ולכן התקנה של החג היא רוחנית – הלל והודאה. הרמב"ם אומר שקבעו את הימים האלה כימי שמחה והלל, ולא רק הלל והודאה. הוא רואה את התקנה כקביעת ימים טובים, וההלל וההודאה הם חלק מהשמחה.

הקביעה של חגים דרבנן בפורים, קבעו חז"ל את היום ליום של שמחה, לקחו יום של חול והפכו אותו ליום של שמחה. בחגים מהתורה, כמו פסח וסוכות, הקב"ה קבע את היום ליום טוב. בחגים דרבנן, כמו פורים וחנוכה, חז"ל קבעו את היום ליום טוב ושמח. איך הקב"ה הופך את זה ליום שמח? עשה נס גדול ביום הזה, הוציא אותנו ממצרים, נתן לנו את התורה, סוכות אפשר לדון, מה בדיוק היה בסוכות, הושיב אותנו והציל אותנו מכל פגעי הטבע במדבר. עשינו ניסים מופלאים, זה ניסים כל כך גדולים שהם הפכו את היום הזה ליום שמח. התורה באה ואומרת לנו אתם תהיו שמחים ביום הזה, אתם חייבים לשמוח ביום הזה. לא אנחנו עושים את השמחה ביום הזה, השמחה היא, הקב"ה עשה אותה על ידי הנס שהוא עשה ביום הזה, ואנחנו חייבים לשמוח ביום הזה, כי יש מצווה בתורה, שמחת רגלים, חייבים לשמוח ברגל.

פורים וחנוכה: קביעת החגים עכשיו אני חוזר לפורים, ותכף נגיע לחנוכה ונחבר את הכל ביחד. אז מה קורה בפורים? יום י' באדר היה אחד הימים הכי אפורים בשנה. איך אני יודע שהם היו אחד הימים הכי אפורים בשנה? כי המן היה מאוד שמח שנפל לו היום הזה, י' י' חודש אדר. הוא אמר, וואלה, נפלתי על חודש מעולה, למה אין ליהודים האלה שום חג בחודש הזה. פה יש להם ט"ו בשבט, פה יש להם משהו, פה יש להם תשרי, ניסן, סיוון. זה היה יום חול לחלוטין, וזה היה יכול להישאר יום חול רגיל לחלוטין, אם לא היו אנשי בית דינו של מרדכי היהודי באים ואומרים, לא, אנחנו משנים את המהות של היום הזה. עד היום הוא היה יום חול רגיל, מהיום הוא הופך להיות יום שמח. אם הם לא היו מתקנים את זה, אני שואל אתכם, מה קורה עם היום הזה? עד היום הוא היה יום חול. תגידו רגע, אבל נעשה הנס, למה שהקב"ה לא יהפוך את היום הזה ליום של שמחה? איך נעשה הנס? פורים, איך נעשה הנס? הקב"ה שם, דור הטבע, קב"ה ידוע, אין שמו, לא מופיע במגילה. יש אסתר, יש לה כל מיני תכסיסים, תעשה כאילו המן הוא חבר של אחשוורוש, וכל הכוכבים מסתדרים. ברור שהקב"ה נמצא והכל, אבל זה לא, זה בדרך הטבע. אם זה בדרך הטבע, אז הקב"ה לא בא ואומר תעשו חג, אלא הוא משנה, אנחנו בעצם כאילו עשינו את הנס, אנחנו בעצם פעלנו כדי שיהיה הנס. ולכן מה? איך עכשיו נקבע החג? מי קובע את החג? אנחנו קובעים את החג, הקב"ה לא מתערב, הוא אומר זה אצלכם, אתם עשיתם את זה. זה בסדר, אני קצת נתתי קצת דחיפה, כמובן, בלעדיי, וקב"ה שום דבר בעולם לא זז, אבל בעיקרון זה שלנו.

משמעות חג הפורים הייתה התעוררות, קיימו וקיבלו היהודים עליהם, ואז הם אמרו, אמא קדוש ברוך הוא, היה פה כזה, היה פה כזאת התעוררות, וכזה סייעתא דשמיא, ופעולה שלנו, ועזרה שלו, אנחנו נהפוך את היום הזה ליום של שמחה, ואז הם קובעים את היום הזה ליום של שמחה. והמשמעות היא, עכשיו אני חוזר רגע, מה אמרנו בפורים, מי שאוכל ושותה בפורים, הוא חייב להגיד דברי תורה בסעודה, כדי שהסעודה שלו תחשב סעודת מצווה? לא. זה שהחבר'ה בסעודת פורים עושים קצת סיומי מסכת, ואומרים דברי תורה זה מצוין, מעולה, אבל גם אם תהיה סעודה שאף אחד לא יגיד שום דבר, הסעודה תהיה סעודת מצווה לאילה או לאילה. תגידו מה, איך, אבל זה הכל פה חול, כאילו רק אוכלים, שותים שמחים, שותים יין, אוכלים בשר, וכל מיני צ'ופרים ודברים, וזה סעודת מצווה וקדושה, וכל, כן, למה? כי היום הזה הוא קדוש, ברגע שהיום הוא קדוש, אז כל מה שאתה עושה ביום הזה, הוא קדוש. אתה אוכל, שותה, כל מה שאתה עושה, הכל ביום הזה הוא קדוש, וזה פורים.

חנוכה: נס פח השמן והניצחון בוא נחזור לחנוכה שלא נשכח מאיפה הגענו. עכשיו, באים, נחוזר עכשיו לסיפור שלנו, באים בית הדין של החשמונאים, ועכשיו הם מסתכלים, מה קרה פה? אז מה קרה פה? מה הם רואים? מה בעיקר מאוד ככה דוחף אותם, שחייבים לתקן פה משהו? איזה אירוע דוחף אותם לתקן פה תקנה לדורות שיהיה פה חג? מעטים מול רבים. פח השמן. מה? פח השמן? אתה אומר מעטים מול רבים? ההתערבות של השם כאילו במציאות. אתם פה עכשיו סידרתם את הכל מסודר, הכל טוב. אז תראו, בא דביר ואומר, ואני נוטה להסכים איתו, שמה שבעיקר כאילו דחף אותם, זה לראות איך הם מעטים מול רבים, איך הם באיזו התעוררות של כמה יהודים באיזה כפר מודיעין, פתאום מתחילים לקחת את הגורל שלהם, את האחריות בידיים שלהם, להילחם נגד כל האימפריה היוונית הזאת, משהו שנראה לא הגיוני בעליל. אין סיכוי לדבר הזה להצליח. וואלה, קורה פה משהו. נכון שאחר כך זה שוב מסתבך וכו'. אבל יש פה אירוע שלמרות שהוא לכאורה של כמה שנים, ולא של מאות ואלפי שנים. בסוף בית המקדש השני נחרב, וגם הלכות בית חשמונאי בסוף, הסוף שלה בסוף לא היה כזה מזהיר כידוע, חלק גדול מהם בעצמם נהפכו להיות. אבל ב-25 שנה האלה שהם נלחמים, קורה דבר מדהים. זאת אומרת, הם מתקנים את התחנה, ולפני סוף ה-25 שנה, ובכמה שנים האלה שהם נלחמים עכשיו נגד היוונים, הם מזהים פה דבר מדהים, ואז פתאום הם רואים שגם הקב"ה איתם, כי הוא עשה להם גם נס פח השמן. לכן פה אמרתם ממש מעולה, אתה אמרת מעטים נגד רבים, ואז בא הרן ואומר, רגע אבל היה נס פח השמן, נס פח השמן רק אמר להם, וואלה, כל מה שהצלחנו פה, הקב"ה היה איתנו, ואתה אמרת, אתה אמרת הנס פח השמן היה סוג של, הם אמרו, הקב"ה איתנו. זאת אומרת, זה לא שפה נלחמנו איזה מלחמת, לא יודע, איזה מלחמת גרילה כזאת, נמאס לנו כבר מהיוונים האלה, בא לנו כבר להיכנס בהם, כאילו סתם, לא. היה לנו פה איזה מין מאבק, שבאמת הוא נבע מאיזה שהוא, באמת מאיזה מסירות נפש אמיתית, על ערכים נצחיים של עם ישראל, והקב"ה גם באמת הוכיח להם, כאילו משמיים, כאילו נתנו להם איזה מין, איזה מין ישיקה כזאת, תרצו, תקרא לזה ככה, נתנו להם איזה מין הערה כזאת מהשמיים, אני איתכם, כל מה שעשיתם פה, אני איתכם, אבל מי עשה את האירוע? מי בסוף עשה את המלחמות האלה? כאילו עם כל הכבוד לנס פח השמן, ויש כבוד, אבל בואו לא נשכח שבסוף, אנשים פה מתו, ואנשים עשו את נפשם, בכל מיני סיטואציות שהיו פה, בין היתר, אמרת, הכנסת חזיר, לא משנה, כל מיני דברים כאלה, כאילו הם הגיעו לקצב, ולא היו מוכנים, סיפורים ידועים על בריתות מילה, נשים שמסרו את עצמם, וסיפורים שמסרו את נפש מדהימה, זאת אומרת, שבעצם מה שקרה פה, זה מאוד דומה לפורים, רק בצורה אחרת. אבל אתם יודעים, גם היה אפשר להדליק בשמן טמא, ותאומה הותרה בציבור, והיו יכולים לחכות כמה ימים ולהביא שמן ממקום טהור. הגדוש ברוך הוא נתן לנו מלמעלה, אני איתכם, מצוין. אבל על זה אומרים הלל? על מה אומרים את ההלל? גמרא בפסחים, הלל אומרים כל פעם שיש צרה וניצלים ממנה, אז אומרים על זה הלל. לא אומרים הלל על נס פח השמן. זה לא קשור להלל. למה הלל קשור? הלל קשור להצלה. זה שלפורים לא אומרים הלל, זה בגלל שזה היה נס בחוץ לארץ, או שקריאת המגילה היא במקום הלל, אבל בעיקרון על הצלה צריך להגיד הלל. אז עם אלה, כל המהות של הימים האלה זה ימי שמחה והלל. אם זה ימי שמחה, אז עם אלה, כל הסעודות הן סעודות. אמרנו, היום הוא קדוש, אז כל מה שאתה עושה ביום הזה הוא קדוש, אז גם שאתה אוכל, זה קדוש. וההלל הוא המהות של היום.

הקשר בין חנוכה לפורים בפסח, הקדוש ברוך הוא עשה נס, והקדוש ברוך הוא גם אמר להגיד הלל. תראו דבר נפלא. הברכה שעשה ניסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה, מברכים אותה רק בחנוכה ובפורים. אולי עוד כמה שנים, תקום סנהדרין, יגידו גם לברך את זה ביום העצמאות או ביום ירושלים. אבל בינתיים, זה בחנוכה ובפורים. עכשיו, בפסח, לא מברכים את זה. תגידו לי, למה לא לברך את הברכה הזאת בפסח? זה גם בימים ההם. אני עכשיו נמצא בתתווה בניסן. אני עכשיו אומר, הקדוש ברוך הוא, ברוך השם, שעשית לנו ניסים, בימים ההם בזמן הזה. היום, תתווה בניסן. הוצאת אותנו ממצרים. איך תצאו? אכל בכורות. אז זה היה יותר ברור. אולי צריך להגיד, זה דווקא בחנוכה. זה כאילו, לא יכול להיות צריך לעבוד יותר קשה בשביל לראות את זה. לעבוד יותר קשה, לראות את זה. מה? נס נסתר. רק ניסים בתוך הטבע.

הקשר בין הנס לטבע אומר הקדושת לוי, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. מי שלא יודע, קדושת לוי, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. שפת אמת, אנחנו יודעים. כמו מגור הראשון, או לא הראשון, השני. אומרים שניהם, תראו דבר משם, בואו תקראו את זה שנייה יחד איתי, מקור שמונה. ואת ישכחו את התורה שבעל פה, שזה בסוף, שלא נשכח את העיקר, נגיע לסוף. אומר הקדושת לוי, הטעם שאנו מברכים בחנוכה ופורים שעשה ניסים, ואין מברכים ברכה זו בפסח, דיני הנס של חנוכה ופורים נעשה לידי אישה. אפרופו אישה, היא אמרת קודם, אז לזה התכוונתי שכיוונת. ונראה דיני הקדוש ברוך הוא עושה נס למעלה, עושה נס למעלה מן הטבע. כמו שעשה במצרים, ייקם מצרים, בעשר מכות, וקרא את הים. ויש נס הקדוש ברוך הוא עושה בהטבע, כמו בחנוכה, שנתנה לו חלב וישן, לא משנה שזה היה לפני חנוכה, לא חשוב. בכן בהסתר, שמחילה אהב את המן, ונמצא הנס נעשה בהזמן, שהוא הטבע. וזהו עשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. זהו בחנוכה שנעשה הנס בהזמן, שהוא הטבע, אבל בפסח זה למעלה מן הזמן. לכן הם מברכים על נס שהוא למעלה מהטבע. ולכך נעשה הנס לידי אישה. כי זה העולם הוא מבחינת מקבל. כי ה' מברך הוא המשפיע, והעולם הוא מקבל.

מעמד האישה והנס בחנוכה תראו דבר נפלא, שהוא אומר פה, הרווחנו על הדרך עוד משהו. לגבי מעמד האישה הרווחנו. דבר ראשון הרווחנו, עשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. הכוונה היא לא תיאור. זה לא תיאור שאומר, הנס נעשה היום, באותו זמן של אז. אלא בימים ההם בזמן הזה, זה אומר שזה נעשה בתוך עולם הזמן. הניסים של מצרים, הם לא בתוך עולם הזמן. הם מעל הזמן. הטבע זה הזמן. ברגע שיש נס שהוא מעל הטבע, אז הוא מעל הזמן. אנחנו מברכים שעשה ניסים על נס שנעשה בתוך הטבע, בתוך הזמן. ממילא זה קשור יותר לנשים. ולכן מאוד מודגש בחנוכה ופורים, אומנם זה כתוב גם השתיית ארבע כוסות, לפסח, שנשים חייבות, כי גם הם היו נס או הנס, אבל בחנוכה ופורים זה ממש בולט שיש הרבה מקום לנשים פה. לא נדבר על פורים, זה ודאי, אסתר, כן, זה בכלל כל הנס נעשה על ידי אישה. וגם בחנוכה יש ככה הרבה מדרשים, חלקם היו ממש בתקופה של חנוכה, חלקם אולי היו לא ממש בתקופה של חנוכה, כל מיני סיפורים, היחילה אותו חלב, זה לא בדיוק היה בחנוכה. אבל לא משנה, זה שקשרו את זה לחנוכה וקשרו את הנשים לזה, זה שהאישה היא מבחינת הטבע. האיש יש בו משהו קצת מעל הטבע, מבחינת החוכמה. האישה זה מבחינת הבינה, מבחינת המקבל. והניסים האלה שבתוך הטבע זה ניסים שלנו, שאנחנו עושים אותם. ואנחנו עושים אותם, אבל אנחנו גם קובעים את היום, אנחנו הופכים את היום של החול, הופכים אותו ליום של קודש. אם אלה כל פעולה גשמית שאנחנו עושים ביום הזה, זה פעולה של קודש, ולכן, לכן הסעודות הן סעודות מצווה.

למה אין מסכת על חנוכה ועכשיו נגיע לסוף, ולשאלה הראשונה ששאלנו. השאלה הראשונה ששאלנו, אם אתם זוכרים, כבר שכחנו אותה, הייתה, למה אין מסכת על חנוכה? לפי הדברים האלה, זה מובן מאוד. למה? כי הרי, הגמרא ביומא, בדף כפתט, הגמרא אומרת, למה אסתר נמשלה לשחר? למנצח על העלות השחר, בתהילים כ"ב. מה שחר בסוף הלילה? אף אסתר סוף כל הניסים. ככה אומרת הגמרא. אומרת הגמרא, סוף כל הניסים, והעיקה? חנוכה. זה לא סוף כל הניסים. יש גם חנוכה. עונה הגמרא, מהתשובה של הגמרא, ניתן להיכתב אמרינן. שימו לב. ניתן להיכתב אמרינן. פורים נמשל לשחר, שזה סוף הלילה. כי זה הנס אחרון, שאיכשהו הצליחו בסוף להכניס אותו לתוך כתבי הקודש, ולכתוב אותו. מי כאן ועלה? חנוכה הוא הראשון. ואחר כך כנראה, אולי היו ואולי יהיו עוד, ניסים, שהם לגמרי ניסים, לחלוטין הם ניים. אבל יש הבדל אחד, והוא? ש? לא ניתנו להיכתב. אי אפשר. לא כותבים אותה. עכשיו, בפשט של הגמרא, הכוונה היא, לא ניתנו להיכתב איפה? בתנ"ך כמובן. ברור, כן? כאילו פורים סגר, פחות או יותר סגר את התנ"ך, יש לנו שם החגי, זכריה, מלאכי. או, עפר. עכשיו אומר דביר, רגע, למה אי אפשר? בוא נכניס עוד איזה ספרון קטן, כבר יש לנו 24 ספרים, יהיה 25, לא יקרה כלום, עוד איזה סיפור קטן, שניים, שלושה פרקים, ככה. אי אפשר? פה הנקודה. הנקודה היא, שמחנוכה, אנחנו נטו נמצאים בתקופה של תורה שבעל פה.

ההבדל בין חנוכה לפורים ופה אנחנו על הבדל בין חנוכה לפורים. מצד אחד ראינו הרמב"ם אומר, כל התקנה של חנוכה היא כעין פורים, וזה נכון. כמו שאמרנו, לעשות אותה מימי משתה ושמחה, גם פה, כבעום ועשאו ימים טובים ועל אל. ימי שמחה ועל אל. אבל יש הבדל. ההבדל הוא, שבפורים, אסתר ביקשה, כתבו לי לדורות, יש להם ההתלבטות בגמרא, מי שזוכר את הגמרא במגילה, בדף ז', כתבו לי, לא כתבו לי. אפשר לכתוב, אי אפשר לכתוב. זה, זה, בסוף, מכריעים, כותבים, מכניסים את זה. זה שמכניסים את זה, זה אומר שפורים נמצא בטפר שבין תקופת תורה שמכתב, לבין תקופת תורה שבעל פה. זאת אומרת, מצד אחד, התנ"ך כמעט נכתב, תקופת בית ראשון נגמר, תקופת בית ראשון נגמרה, אבל עוד לא לגמרי, אנחנו ב-70 שנה של גלות בבל, אנחנו עוד ככה, ממש אוטוטו אחרי החורבן, ולכן, יש את ההתלבטות, ובסוף זה נכתב. כי זה עדיין שייך עוד קצת לכתובה, לתקופה הזאת של תורה שבכתב, שזו התקופה יותר של השפע האלוקי שבא מלמעלה, והקב"ה משפיע עלינו נבואות וכל מיני השפעות רוחניות. חגי, זכריה ומלאכי, בתחילת בית שני, נכנסים לתוך כתבי הקודש, וזהו. זה נגמר. אין לך הגעתם. זאת אומרת, זה תחילת בית שני, יש לנו שם את דניאל, חגי, זכריה, מלאכי, עזרא ונחמיה, אלה ממש תחילת בית שני, הם בעצם כאילו עוד כזה נושקים לבית ראשון. חנוכה זה כבר 200 שנה אחרי זה.

המעבר לתורה שבעל פה אה, לא, בסדר, פורים מתלבטים, כי פורים זה משהו אחר. זה נבואות, נטו, וזה פורים שלא נבואה. זה סיפור. להכניס את הסיפור לתוך כתבי הקודש, זה שאלה. בסוף היא אומרת, אני ממעלה כתובה על מלאכי ודאי הוא פרס. אז תר אומרת להם, זה לא כזה חידוש כי ממעלה אני כתובה וכולי, אז אפשר להכניס את זה. עכשיו בוא תכניס גם את חנוכה. עוד סיפור חשוב בכל זאת, היה פה אירוע משמעותי. בוא תכניס אותו גם. לא. עכשיו אני רוצה להגיד, אני רוצה לטעון ולומר, לא רק שלא נכניס אותו לכתבי הקודש. אפילו משניות לא נעשה עליו. ובוודאי לא נעשה עליו מסכת. אלא יהיה כמה דפים בעמוריים, מסכת שבת, תוך כדי, הדלקת נר שבת, אז אנחנו נכניס כמה דפים על חנוכה. בכל זאת, יש לנו פה הלכות שצריך לדעת מה לעשות ולקיים אותן ולזכור את החג הזה. אבל לא תהיה מסכת ולא יהיה משניות. ולא בגלל שיש מגילת תענית, ולא בגלל רבי, ולא בגלל כל מיני הסברים כאלה שראינו. יש גם הסבר שפחדו מהגויים ולכן לא כתבו את זה. לא. זה משהו הרבה יותר עמוק. כי כל החג הזה הוא חג שאנחנו, שימו לב לזה, אנחנו מתקנים. אנחנו מתקנים. אנחנו כבר 200 שנה אחרי התקופה של בית דינו של מרדכי, שזה עוד בית דין ככה, שעוד זוכרים את בית ראשון. זה זוכרים עוד את ה… אנחנו 200 שנה אחרי זה. אנחנו כבר בעיצומה. הבנתי שהרבי שלומי קצת דיבר על זה פה בשיחה הכללית. אנחנו כבר בעיצומו של תקופת הזוגות. אנחנו בהתהוות תורה שבעל פה. כן, השי הכנסת הגדולה אמרו העמיתות תמידים הרבה. ואז אחריהם יש את תקופת הזוגות. ועוד מעט תתחיל תקופת התנאים. כן, עוד איזה 100 שנה אחרי התחיל תקופת התנאים. כלומר, אנחנו נמצאים בתקופת תורה שבעל פה. וזה הבדל עצום, כי כל המהות של תורה שבעל פה זה שהיא שלנו. אנחנו עושים את זה. כמו שאנחנו הופכים את היום ליום של חול, את היום חול, אנחנו הופכים אותו ליום שמחה. אותו הדבר, אנחנו הופכים את התורה שלנו, את החיים שלנו, אנחנו הופכים לתורה. תשימו לב לדבר המדהים והעמוק הזה.

ההבדל בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה כשהקב"ה בא ואומר לנו בתורה, תקשיבו, תניחו תפילין, קחו את האור בהמה הזה, תכתבו עליו כך וכך, וזה יהפוך להיות לכם דבר מאוד קדוש, ספר תורה, תפילין, משהו כזה. הקב"ה אומר, יש לו את הכוח לקחת חול, לקחת כלף, לקחת דיו, לקחת, לא יודע מה, ולהפוך את זה ולהגיד שזה מצווה. לקחת איזה קרן של איזה איל שלא היה מגדולי הדור ולהגיד שעכשיו לתקוע בו בראש שנה זה וואו, זה הקב"ה לוקח את המציאות והופך אותה לקודש. אבל שאנחנו, ואז ימי לי, אחר כך אנחנו לומדים דיני שופר ולומדים דיני תפילין, ואנחנו מצוינים. אבל שאנחנו עושים תורה שבעל פה, זה אומר שאנחנו מחדשים דברים. אז חידשנו בחנוכה את עצם הימים, שהם ימי שמחה, אבל זה לא רק שחידשנו בחנוכה. אנחנו בכלל בתורה שבעל פה, חיי עולם נטה בתוכנו. אנחנו בתורה שבעל פה פשוט, תראו, יש דבר מדהים, וזה אני אסיים. במקור, תסתכלו בבקשה רגע, במקור שיש פה פסקה השנייה, לא הראשונה. יש פה כמה פסקאות נפלאות מרבי צדוק, אבל אין לי זמן לקרוא אותן. כדאי לכם לקרוא את זה, כי פה הוא מדבר על ההבדל בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. שתורה שבכתב שהיא באה מלמעלה למטה מהקב"ה, לכן היא נכתבת, זאת אומרת היא נתפסת על דיו ועל כלף. והתורה שבעל פה, שהיא שלנו, מרוב שהיא גבוהה, שימו לב, מרוב שהיא גבוהה, אי אפשר לכתוב אותה. הרי סתם ככה אתה שואל אותך, מה יותר גדול, תורה שבכתב או תורה שבעל פה? לא יודע, באינסטינקט, מה אתה אומר? תורה שבכתב, תשמע, ספר תורה, אני לא מנשק ככה איזה גמרה שעוברת, אני לא, בסדר, זה גמרה, אני ניזר, לא לזה, אבל אני לא, תורה, ספר תורה, תפילין מוריד מהראש, מנשק, וזה, תורה שבעל פה, זה כזה, רגע, זה בכלל כזה אמיתי, זה כתבו את זה אנשים, בכלל, זה בדיוק הפוך. זה דבר מדהים. אומר רב צדוק, תראו בפסקה השנייה פה, ואף שהנבואה הוא גילול מפורש מראות השם יותר מהשגת חכמים, כל מקום, אמרו בבאטרה, זה חכם עדיף מנביא, והיין שם ברמב"ן די יכול להשיג מעמקים יותר, וידוע מהאריז"ל, שהגיד דברים בעולמות העליונים שכפי דעת עצמו, הוא למעלה מהשגת כל הנביאים ואפילו השגת משה רבנו, כנודע להוגים בכתבי האריז"ל, אלא שהם השיגו דרך ראייה, הם זה הנביאים, ואי אפשר לראות בעולם הזה יותר מכפי התלבשות גופניות, ואי אפשר לראות בעולם הזה, דלכן דבריהם ניתנו להיכתב, בלבוש גמור בעולם הזה, אבל הוא השיג דרך השגה בסכל, שזהו השגת רוח הקודש, כמו שכתב הרמב"ן שם, ושלא דרך ראייה, אפשר להשיג הרבה יותר. הנביאים נקראים רואים, חוזים, הם רואים, ולכן מה שהם רואים, הם אחר כך אומרים, ואחר כך כותבים את זה גם, אז יש דברי נבואה, יש ספרי נביאים, התורה שבעל פה, היא כל כך גבוהה, שאי אפשר, זה כמו שאתה אומר לפעמים על משהו, אתה אומר, תשמע, אני לא יכול, אני לא יכול לתפוס את זה, אני לא יכול לקמת לך אותו, אני לא יכול להגדיר לך אותו, מרוב שהוא אינסופי, מרוב שהוא נצחי, מרוב שהוא גדול, מרוב שהוא גבוה, אני לא יכול לכתוב אותו, מרוב שזה ככה. תחשבו, זה דבר מדהים, זה ממש נפלא ביותר. ולכן, דווקא חג שהוא תורה שבעל פה, ורוצים לבטא את זה שהוא תורה שבעל פה, ולהגיד בעצם, פה הכל עובר ככה, בתוך עם ישראל, בהשגות ובהבנות. כמובן נכנס פה עכשיו כל הסיפור של מול חוכמת יוון, שזה היה באותו זמן שהיא התפתחה, וזו החוכמה האנושית. יש לה כמובן, כידוע בזוהר, גרעין של אמת, כי הם היו מאוד חכמים, והם גם באמת חיפשו אמת וכדומה. רק נקודת האמונה בבורא עולם, והנקודה גם יותר של להצליח באמת לקדש את החיים, ולא רק שתהיה חוכמה בשכל, אלא יהיה גם אפשרות לחיים רוחניים. זה משהו שרק עם ישראל יודע לעשות אותו.

חג החנוכה ותורה שבעל פה היוונים, בנקודה הזאת, בעצם נהיה איזה מאבק מאוד גדול. אבל יש שם בסיס מאוד אמיתי בפילוסופיה, בחוכמות, ביכולת האנושית, לא רק לקבל מלמעלה. התורה שבעל פה אומרת, אתם יכולים, זה שלכם, אתם עושים את זה. כתבו את התורה, בסוף גם כתבו את התורה שבעל פה, כי לא הייתה ברירה, כי "עת לעשות לה'". חנוכה נשאר בעל פה, כי כל המהות שלו היא בעמודה הזאת, לא ניתן להיכתב. פורים ניתן להיכתב, חנוכה מבחינה הזאת יש לו צד יותר גבוה מפורים, שלא ניתן להיכתב. בסוף פורים, מה שאמרנו קודם בהתחלה, זה משתה ושמחה, זה התקנה, זה חובה. בחנוכה בסוף, גם אם לא תעשה סעודות בחנוכה, לא עברת שום עבירה. אלא אומרים, אם תעשה סעודות, הן סעודות מצווה. זה נחמד, במקום סתם לאכול, אתה אוכל, אתה יודע שאתה גם עושה מצווה. זה כיף, שאתה יודע שיש כל מיני אירועים נחמדים, משפחתיים, חנוכה, יושבים ביחד, אוכלים. אני מספר בבית, חבר'ה, אוכלים וזה לא סתם אוכלים, אוכלים זו סעודת מצווה, אומרים דברי תורה, עד רבה, מצוין.

חנוכה ופורים אבל גם בלי זה, לפי הרמב"ם פחות, מי שרוצה לתת דרך ובת הפוסקים האחרים, אז כמובן יגיד דברי תורה וזה מצוין. אבל אחת הרעיונות, זה יכול, אני חושב שזה מסביר בצורה מאוד עמוקה את הסיבה הפנימית, למה אין לזה מסכת, ואין לזה משניות. זה שזור בתוך הש"ס פה ושם, בכוונה ככה כדי להשאיר את זה כזה חי, בעל פה. לפי דעתי בירושלמי, גם אין אפילו את המעד דפים האלה שיש בבלי בצורה מרוכזת, אין בירושלמי. זה מתאים, כי זה ארץ ישראל, ארץ ישראל זה התורה שבעל פה, חי, בעל פה, לא צריך לכתוב, כולנו יודעים, אנחנו חיים בזה, חיים בזה, לא צריך לכתוב על זה. טוב, כך נראים הדברים, בעזרת השם, נעשה קצת, שיהיה לכם כמה דקות לנשום אוויר עד הרב שלום. תראים.