שיעור לחנוכה | עין איה – מסכת שבת | הרב נח ויז'ונסקי

בעקבות המלחמה, גם חנוכה שמתקרב. אחד הדברים שצריך להתחנך ולחשוב עליהם, זה מאוד שונה, הוא העלם הגשמי. מה שקורה עם עם ישראל. בעלם הגשמי, אתה לא יודע מה יהיה מחר, אתה לא יודע מה יהיה בשנה הבאה, אתה לא יודע מה יהיה בעוד חודשיים. אתה יכול להעריך, אבל אנחנו יודעים שיש הרבה דברים בלתי צפויים. ואז אתה אומר, חייב למשל בצדק, מה יהיה בעוד חודש, התוצאה של הפעולות שהתבצעו מלאחור זה שער הקורון. נניח אדם רוצה ללמוד מקצוע, זה אומר, אני עכשיו בחודש שהקורון לומד, ובסוף החודש יהיה לי התוצאה של מה שעשיתי מההתחלה, ואז בסוף התקופה יהיה לי תואר, יהיה לי תעודה, יהיה לי הצלחה. כך זה בכל דבר בחיים, אתה עושה הרבה מעשים, קוראים דברים, וזה בביטוחה עתידת לדבר מסוים. זה נכון בעניין העולם.

סוף מעשה במחשבה תחילה ברוח, אצל עם ישראל, אצל הקב"ה זה הפוך. סוף מעשה במחשבה תחילה, הקב"ה קורא דורות מראש, אומר, יהיה בית מקדש, תהיה גאולה, הראי כרית מהעולם, עם ישראל ישיה תפקידו, בואו יהיה שם אחד ושמה אחד, הדבר הזה הוא כבר, לא רק דור מראש, אלא כבר נמצא. כלומר, המנחות לשם והעולם, היא נמצאת כבר, נראה גם שהיא בריאת העולם. מה חסר? שהיא תצא לפועל. כמו שאנחנו אומרים על אישות, נתתי דוגמה על אדם, אדם, אתה לא יודע מה היא בסופה, אתה אומר, אם אדם יעבוד נכון, אז במשך עשרות חיי, הוא בסוף יגיע למצב שהוא יהיה כך וכך, לא יודע באיזה תחום שלו יהיה, אז כלומר בעצם הוא התחיל מנקודת אפס, תינוק, ואז הוא יהיה מדען, אגר, חקלאי, מה שימנע לעצמו בעתיד, ואז אני אומר, הוא התחיל מאפס והגיע לרמה שמונה מתוך עשר, יפה.

הקשר לתורה הקב"ה זה הפוך, הקב"ה, כמו ששעתי, הכל, הכל נמצא, הכל ידוע, ומה שאני רוצה לומר, גם האישות של האדם, אנחנו מאמינים שכשאדם מתנהג נכון, ואדם מקיים את התורה, אדם לומד תורה, הוא לא יתחיל מאפס ולאט לאט, הוא בונה את הקשר שלו לתורה, אלא אנחנו יודעים כולנו שקשר לתורה, נולדנו איתו, אנחנו כאלה, אז מה אני עושה עכשיו? מוציא את זה מהכוח אל הפועל. במקצוע, נגיד, אתה רוצה לדגר? לא נולדת לדגר, אתה תמיד דגרו, תהיה נגר, אתה מתחיל מאפס, שיעור ראשון, תמיד, לא, כלום, אחרי כך וכך שיעורים, אתה תהיה נגר. בתורה, זה נראה אולי שאתה בשיעור א', אתה לאט לאט מתקדם, אבל כשאתה בא בשיעור א', או לפני, אתה בא להוציא החוצה, את מה שקם מתוך אחת, אתה קם מתוך אחת, תורה, והקב"ה, ושכינה, וטוב, ויושר, ואמת, אתה רק צריך להוציא את זה מהכוח אל הפועל.

הבדל בין חומר לרוח כלומר, זה ממש הפוך לגמרי. ביני החומר, אתה מתחיל מאפס, זה מגיע, לאן שאתה מגיע? ביני הרוח, אתה מתחיל גבוה, ולאט אתה מוציא את זה לפועל, יקרה וקורה לו פעם, כשאדם עם נשמה גדולה שהיא קשורה לתורה, ולטוב, ולקב"ה, לא צריך להוציא את זה מהכוח אל הפועל. אז זה התחיל ברמה 10, ולציין את חומר, התחיל ברמה 6. בחומר לא, בחומר התחלת באפס, ולאן שאתה מגיע, אתה מגיע. 2, 3, 4, 8, 10. ברוח, כולנו מתחילים מקודם מאוד מאוד גבוהה, כי אנחנו בני אברהם, יצחק ויעקב, אנחנו בני מאמינים, בני נביאים, וכל אחרים, אני בעצם, באיזשהו מקום, מנסה לגלות ולהגיע חזרה למצב עליון שאיתו נולדתי. כאילו אתם מבררים את עצמת הגדול שבה. בדיוק. בנו. חומר זה משהו אחר, חומר הוא מתפתח. בנו, בעם ישראל וכל דבר. גם בחברת יש משהו אחר? כן, אבל החברה צריך להתגלות, צריך לעשות. הספר הזה לא היה עד שלא התפיסו אותו. אז זה התחיל מאפס, היה כלום, ונהיה הספר. אבל אתה ואני נולדנו נשמה אדירה עליונת, והלוואי שכל חן הצליח, אנחנו צריכים להוציא את זה ולגלות את זה, אבל מה שהגיע לנקודה שהיא תהיה תחנה, כנראה שלא. כן, אז זה פחות המקדמה למה שיש.

המלחמה והכוחות הפנימיים ועכשיו מה שאני רוצה לומר, בעניין של המלחמה, וזה מאוד חשוב לדעת, שהשנה מלחמה זה משהו גשמי ורוחני. אפשר להגיד גשמי? שמחת תורה היינו מקודמת אפס, לא ידענו כלום. קרה מה שקרה, ואז זה עורר אותנו להתחיל להילחם ולפעול, ולגלות כוחות בעם ישראל, ולכבוש את עזה וכולי. ואז התחלנו באפס, הגענו לשבע, שמונה, אחרי כמה חודשי הלחימה. זה נכון של אומות העולם. כי אומות העולם, פתאום נופלת אליהם מלחמה, אז הם מתחילים מקודמת האפס, ואז הם מתחילים להתאשד על עצמם, ולהתחזק, ולהילחם, ולגל רמה כזאת או אחרת. אבל, לפי מה שאנחנו נראה פה, אצלנו זה לא ככה. בעיניים שלנו זה נכון. שמחת תורה היינו ביום רגיל, פתאום הצלת עצמנו מלחמה, ואם אנחנו חודשיים אחרי זה, מתקדמים עם המשר ברוך ה' לגל יקוחות, ולנחם, ומציח, וכובש. אבל אחת הקבוש ברוך הוא, הכל גלוי וידוע מראש. מתקדוש ברוך הוא לשמחת תורה, לא היה באפס, היה במאה. אמר, אני רואה את עם ישראל עם הכוחות העצומים שלו. הם לא יודעים. הם אוכלים בית הכנסת לשמחת תורה. אני עכשיו עושה את זה מעשה, זו התוכנית האלוקית הלוי, אמרנו, נעמד בצורה קצת תיאוית, שתוציא מהכוח אל הפועל, את הכוחות העצומים שיש בעם ישראל.

הכוחות הגלויים והנסתרים למשל, אם היום אנחנו רואים שם ישראל, ברוך ה' מאוחד, אז לא התחלנו מאפס, כמו שאולי זה נראה בעיניים. התחלנו תקופת המחאה, אפשר להתפלל ביום כיפור, והיום אנחנו מאוחדים. לא, התחלנו מאוחדים. זה אנחנו. זו הנקודה הפנימית הגבוהה שלנו. קרה משהו בדרך, תת הקלה, וקרתה מלחמה, לא משנה כרגע מלחמה קשורה להחדות או לא, זה לא הנושא כרגע, ולאט לאט למחמה הזאת מתברר מה אנחנו באמת. איזו נקודה גבוהה גבוהה היינו מתחילת הדרך, ולא ידענו את זה. כמו שמעתי עם ישיבה, בחורה לישיבה אומרת חתים אפס, לא נכון. אתה הגעת לישיבה נשמה גדולה, רק לא ידעת. לא ידעת עד כמה אתה קשור לתורה, ואוהב תורה, ויודע תורה, ושייך לתורה. למדת, למדת, למדת. אחרי כמה שאני אתה אומר, כשאני מגלה, בעיה לי כשהגעתי לישיבה, לא ידעתי בכלל. כשהגעתי לישיבה, שזה שאני סתם פותח ספר ולמד. ולאט לאט אני חושף ומגלה ומתקדם, ואז אני מבין איזה אוצר היה לי בעיית שלא ידעתי עליו. גם פה, עם עם ישראל במחמה הזאת, מתאחד ומתלקד ומתחזק, וידע להביא לניצחון, הוא בעצם מגלה את מה שכבר היה בתוכו. לא ימתה לי להוציא את זה מהכוח אל הפעם.

מהי חנוכה? אז בוא נראה את זה פה בפסקה, ממש רק משפט או שניים. מהי חנוכה? כן, זו השאלה, נמדת את זה היום בגמרה. שאלה ראשונה, כשהגמרת דנו מכמה דברים בענייני חנוכה. מהי חנוכה? אז ר פחות נדבר על השאלה מהי חנוכה בהסבר. אתה מדבר על המילה חנוכה, ומעומד על זה שהחנוכה זה לשון נקבה. כמה צבעי סוף מילה זה נקבה, ושניים, זו באמת המילה הנכונה. אומר ככה, היחנס בניין מחודש, מתמיד, יאמר בלשון הקודש חינוך. חנוך הנער. ברוי לאמר חינוך הבית במקרא. חינוך, ולא חנוכה. יש משרד החינוך, אין משרד החנוכה. למרות שחנוכה וחינוך זה אותו שורש, זה לחנוך. אז אנחנו תמיד אומרים, חינוך, לנך, אבל ביניני בית המקדש, או בעניין שלנו, זה נקבה חנוכה. אז זה כבר השאלה למה. הרי החנוכה זה יום חנוכת המזבח. אז למה לקרוא לזה חינוך המזבח? חג החינוך. חנכו את בית המקדש מחדש. חנכו את המזבח. עכשיו, באמת בחינוך אומרים זכר. זה רם מסביר.

זכר ונקבה בחינוך עכשיו, פה הרם מדבר על מושגים שגם בקבלה, אבל גם בנגלה. כשמדברים על זכר, נקרא שכרגע גבר, אישה, רם כללית, כשמדברים על זכר, מדברים על פועל, נקרא דוחה, אישה פועל, בנקבה, זה נקב, זה מקבל. לא משקר רגע, אני אומר, גברים, נשים, זה קשור, אבל אני אכנס לזה עכשיו. תמיד זכר זה פועל, בנקבה זה מקבל. את זה המושג. זה אומר ככה. אמנם, ערך החינוך הוא שמשפיע על יתר השנים של הגדלות. שראה, אין ידוע לנו עד כמה יפה לחינוך, ומה יהיה משפט הנער ומה עשירו. כן, אבא מחנך את בנו, בית ספר מחנך את תלמידיו, אז הוא מפעיל, הוא מכשיר, הוא פועל. כלומר, הוא אומר, אלה תגיע אליה כתא א', אין לי מושג ככה כמו בסוף יתר ב', אני נותן, משפיע, מלמד, מחנך, ונראה, אנחנו לא יודעים מה יהיה משפט הנער ומה עשירו, או שאני אצליח, או שלא, או שאני אצליח בצורה מלאה, שאני אצליח בצורה חלקית. כלומר, כמו שאמרתי, בעיני העולם, אתה בונה בית, אתה מתחיל לאפס, אתה מקווה שהבית באמת יבנה איתו, וימלא את יעודו ובכל, אז תמיד, חינוך זה להפעיל, ליצור, פעיל. אני לוקח משהו, מתחיל להשפע עליו, לחנוך אותו, לייצור אותו, לגדל אותו, ומקווה שהוא יגיע, אחרי שהתחיל מאפס, יגיע לאן שגר. זה בסדר גמור.

חינוך כפעולה מתמשכת אמנם, כל הרגל טוב מועיל, הוא פועל לעולם להכשירו יותר דרכים טובים. כל מה שאתה עושה, אתה רוצה לחנך ילד, תלמיד, תרגיל אותו מידו תנצאה, שהחינוך הוא כך פועל על ידיו הזמנים, ולא מקבל מהם פעולה. אני רוצה להגיד שעל זה שאמרתי בין החומר לרוח, אני בעצם לא דעתי, כי גם ברוח, בחינוך, שמחדשים, מחנכים ילד, אז את פועל, עושה, מתחיל מנקודה נמוכה, נורגת אפס, כי האדם הוא לא אפס, אתה מתחיל מנקודה שהנער צעיר, תחילת הדרך, ואתה אומר, אני מקווה שנגיע מהנקודה שנמצא פה עכשיו, אני לא צריך להתרומם, נקודה יותר רגועה, גם ברוחניות, כן, כך אפילו ידע בתורה. אדם לא יודע הרבה תורה, רמת הידע שלו היא נמוכה, הוא לומד, רמת הידע שלו גדלה, אז הוא השפיע, כלומר כל לימוד ולימוד שהוא למד, זה יוצא מהכוח, זה לא יוצא מהכוח, זה יגדיל לו את היכולת שלו, את הידע שלו, את הגדילה שלו. זה החינוך הארגן, השם זכר, ככה אומרים משרד החינוך ומשרד החנוכה, מחנך, חינוך בית, דברים כאלה, אתה מתחיל ונראה לאן זה אופיין, שער איפה ההבדל וזה קשור לעניין שלנו.

בית המקדש ואורו של העולם פעולת בית המקדש אמנם, הלא הוא אורו של העולם, בית המקדש, הפעולה הגדולה שעתיד הוא לעשות בעולם, גם בעתיד היותר רחוק, כבר הוא גמור וערוך מראש, מדברים שנבראו, קודם שנברא העולם, ברום מראשון, מקום מקדשנו. חזל אומרים פה, הרום הבית הגמרא, מסכת פסחים, שיש שבעה, אחד עשרה דברים, שקדמו לבריאת העולם. שער חודש הדברים קדמו לבריאת העולם, העולם נברא ואז התחילה. כאן דנים על ישראל וירושלים, בית המקדש, תשובה ומשיח. מה הקשר בין בית המקדש לפני שנברא העולם? מה הקשר בין משיח לפני שנברא העולם? העולם נברא ואז משיח מופיע, זה לא קדם לעולם. תשובה קדמה לעולם, איך אפשר להגיד את זה? מה זה תשובה? תגיע לעולם, תעשה חטא, תחזור בתשובה, אז איך תשובה קדמה לעולם?

בית המקדש ותשובה בית המקדש, עוד לפני שהעולם נברא, כבר היה קיים. אם בית המקדש היה כמו הדברים הרגילים בעולם, היינו מתחילים מנקודה נמוכה ורואים לאן נגיע. אבל הכוח של בית המקדש, הניצוצות שבו, כבר קיימות. זה הפסוק "מרום הראשון, מקום מקדשינו". ההשפעה והטוב של בית המקדש נבראו מתחילת בריאת העולם.

המהות של האדם ובית המקדש כאשר אדם טוב, הוא לא ייצר את הטוב, אלא גילה את הטוב שקיים בו. כך גם בית המקדש, למרות שנבנה אחרי 2500 שנה, ההשפעה האלוקית ועבודת הקורבנות היו קיימות מתחילת בריאת העולם. הקב"ה ברא אותנו טובים, ועכשיו עלינו לגלות את זה.

תשובה ומשיח התשובה היא חידוש גדול, כי היא באה בעקבות החטא, אך היא קדמה לעולם. הקב"ה אמר, עוד לפני שיש בני אדם ולפני שחוטאים, אני בורא את הכוח לשוב. כל אחד, ברגע שהגיע לעולם, יש לו רצון וכוח לשוב למקור, לדברים העליונים. התשובה מתגלה כשאדם חוטא, אך היא קיימת מראשית הבריאה.

הבנה של המלחמה והאחדות כשקוראים דברים בעולם, יש לנו הסתכלות כפולה. מצד אחד, זה נראה כדבר חדש שנולד, אך באמת זה דבר קיים שמתגלה. הרצון להחליט את האויב ולשמור על כבוד ישראל לא נולד עכשיו, אלא התגלה. הציונות לא חידשה דבר בעם ישראל, היא גילתה את מה שהיה חבוי בעם ישראל.

תורה ובית המקדש כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, נאמר למשה בסיני. התורה תמיד הייתה, ועכשיו מגלים אותה. בית המקדש ייבנה פיזית, אך הרעיון והטוב שבו קיימים מהרגע הראשון של הולם. זה לא חידוש, אלא גילוי של מה שהיה קיים.

סיכום והבנה ההבנה הזו לא באה להרדים אותנו, אלא לחזק אותנו. בית המקדש נמצא, התשובה קיימת, ואנחנו רק צריכים לגלות אותם. זה נותן לנו תמריץ עצום לפעול, כי הכוחות כבר קיימים. התשובה קיימת עוד לפני החטא, כמו אנטיביוטיקה לפני חיידקים. בית המקדש הוא אור, קדושה וטוב, והוא קיים כבר עכשיו.