אז קורבן פסח, קורבן מאוד מיוחד. מהרבה בחינות הוא שונה מקורבנות אחרים, ואנחנו ננסה להבין ולהגדיר את העניין שלו. כדי להבין את המושגים, יש הקדמה חשובה של הרמב"ם למסכת זבחים. הרמב"ם אומר שהקורבנות נחלקים לארבעה חלקים: קורבן ציבור, קורבן יחיד, קורבן ציבור כאין יחיד, וקורבן יחיד כאין קורבן ציבור. קורבן פסח הוא קורבן יחיד כאין קורבן ציבור, כי הוא דוחה את השבת ואת התומאה כמו קורבן ציבור.
דין קורבן פסח הרמב"ם מסביר שכל קורבן שקבוע לו זמן דוחה את השבת ואת התומאה. קורבן פסח, למרות שהוא נראה כקורבן יחיד, יש לו בחינה של קורבן ציבור כי הוא דוחה את השבת ואת התומאה. זה מראה שיש לו שייכות לקורבן ציבור. הרמב"ם אומר שכל קורבנות הציבור קבוע זמנם ולכן דוחים את השבת ואת תומאת המת.
הגדרת קורבן ציבור ויחיד הרמב"ם מסביר שיחיד וציבור לא תמיד נקבעים לפי כמות האנשים. פר אילם דבר של ציבור הוא קורבן ציבור מעין יחיד, ולכן הוא לא דוחה שבת. לעומת זאת, קורבן פסח נראה כקורבן יחיד, אבל בשורש הוא קורבן ציבור. הדבר שקובע אם קורבן הוא ציבורי או לא הוא אם הוא דוחה שבת ותומאה.
הלכות מיוחדות בקורבן פסח יש כמה הלכות מיוחדות בקורבן פסח. למשל, אין חזה ושוק בפסח, והבעלים אוכלים את החזה והשוק. בנוסף, יש מצווה לאכול בשר הפסח אכילת סובה, והדין הזה חל על הבעלים ולא על הכהנים. הרמב"ם מונה שתי מצוות: מצווה לשחוט קורבן פסח ומצווה לאכול קורבן פסח. זה שונה מקורבנות אחרים, שבהם המצווה כוללת את כל התהליך.
סיכום והבנה קורבן פסח הוא קורבן יחיד מעין ציבור. בפועל הוא נראה כקורבן יחיד, אבל בשורש הוא קורבן ציור. לכן הוא דוחה שבת ותומאה. יש לו הלכות מיוחדות שאין בקורבנות אחרים, כמו אכילת סובה לבעלים ומצווה לאכול כזית לכל אחד ואחד. האם יש מצווה שקוהן פלוני בעצמו יאכל כזית? לא מחלקים את זה לשניים, והעיקר שנאכל כזית מהקורבן. קורבן פסח, כל אחד צריך לאכול כזית, וזה שונה מקורבנות אחרים. סדרה של הלכות זו רק דוגמאות של שינוי מקורבן פסח לקורבנות אחרים. זה דבר שני. דבר שלישי ואחרון, למה יש לנו פה שתי מצוות ולמה ההגדרה היא אכילת קורבן פסח מצוות עשה ולא מצוות עשה לאכול?
הגדרת מצוות הפסח אם יש לכם הערות או שאלות, זה הזמן. למה זה משנה אם יוצאים ידי המצווה או לא? זה משנה מאוד כי זה לא שיטתי. צריך להיות משהו אחד. ההיגיון הפשוט אומר שכתוב מצוות עשה מהתורה לעשות כך וכך, והרמב"ם הוא מאוד מדויק וכל שינוי זה במחשבה מאוד עמוקה. לכן אמור להיות לנו מוטיבציה להבין למה פה הוא שינה ולא פה. יש פה סיבה. נתחיל כמו שאנחנו עושים תמיד. אני אומר ככה: שלוש דקות להתנתק מכל המקורות, לעלות למעלה לדברים גבוהים ואז לרדת חזרה למקורות ולעניין. בפסח עם ישראל נהיה עם. לפני כן היינו אוסף של פרטים והתחלנו להיות עם בפסח, התחלנו להיות ציבור. פרעה הוא הראשון שקורא לעם ישראל עם, כי ממשפחה של שבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה, נהיינו מיליונים, נהיינו הרבה אנשים, התחלנו להיות ציבור, התחלנו להיות עם. בכל העמים האחרים, בכל האומות האחרות, אין יכולת לאדם פרטי להיות חלק ממשהו לאומי. רק על עם ישראל, עם ישראל כולו הוא ממלכת כהנים וגוי קדוש. מה שמיוחד בעם ישראל זה שכל אחד ואחד מישראל שייך לממלכת כהנים וגוי קדוש. יש מדרגות בעם ישראל, נכון, יש כהנים, לויים, ישראלים, יש יותר גדולים, יש פחות, אבל כולם יש להם את מה שיש ביסוד הכללי הסגולי הציבורי. יש את זה לכל אחד ואדם באופן יחיד.
המשמעות של קורבן פסח ההגדרה הזאת תסביר לנו הרבה מהדברים שהזכרנו קודם. כשאנחנו אומרים, כשהרמב"ם אומר קורבן יחיד מעין קורבן ציבור, מה בעצם כתוב כאן? בפסח קורבן יחיד הרי דוחה שבת וטומאה, וזה הרי לא הגיוני כי זה קורבן יחיד ודרך כלל לא דוחה שבת וטומאה. כל משפחה עושה את זה בבית שלה, אז איך זה דוחה שבת וטומאה? דוחים אותם קורבנות ציבור כמו קורבן התמיד, מוספים, דברים גדולים כאלה שהם כלליים. איך זה פתאום מגיע לכל אדם ואדם? אלא, מה זה מלמד אותך? שכל אדם ואדם מישראל, למרות שהוא כאילו יחיד, הוא עכשיו פה בתוך הבית שלו אוכל את הקורבן פסח, אבל באמת מה הוא? באמת הוא ציבור, הוא הגיע מהציבור. זה קורבן יחיד, מעין קורבן ציבור, ולכן בעצם חלים עליו דינים של קורבן ציבור והוא דוחה שבת. יהודי אוכל קורבן פסח, יהודי רגיל, שוב, האחרון שם במשבת דן אוכל קורבן פסח על הסובה כמו שגדול הכהנים אוכל את כל הקורבנות כל השנה על הסובה. אתם ממלת כהנים וגוי קדוש, כל עם ישראל הוא כהנים.
הייחודיות של ליל הסדר בפסח זה מין יציאה כזאת, כל אחד מעם ישראל נהיה כמו כהן. הוא אוכל קורבן, הוא אוכל אותו על הסובה, זה בדיוק מה שהכהנים עושים כל השנה. את החזה ושוק כאילו למי הוא נותן? הוא לא נותן לכהן, למה? כי הוא הכהן עכשיו, אז זה נשאר אצלו. כל השינויים שיש במקום פסח לכאורה, השורש הפנימי שלהם הוא הדבר הזה שבפסח כל בית של כל אחד מאיתנו הוא בית המקדש. בפסח אנחנו שוחטים במקדש, שוחטים את הקורבן מהמקדש ואחר כך לוקחים אותו, אוכלים אותו, מושלים, אבל אוכלים אותו משפחה משפחה. אנחנו הכהנים, אנחנו העניין. עד כאן קודם כל ההבנה הבסיסית של מה זה יחיד מעין ציבור ומה המשמעות של זה מבחינת כמה דוגמאות מבחינת היישום של קורבן פסח.
שתי מצוות בקורבן פסח עכשיו אני רוצה לסיום להסביר עוד שני דברים על פי הדבר הזה. דבר ראשון נשאר לנו קושייה של הרבי מלובביץ', נכון? למה יש פה שתי מצוות? לשחוט ולאכול, ולמה הסגנון הוא אכילת קורבן הפסח מצוות עשה? על פי הדברים שאמרנו זה יכול להיות מובן בצורה מאוד מאוד ברורה כי אכילת קורבן הפסח זה מבטא את האדם היחיד. שחיטת קורבן הפסח היא מבטאת את היסוד הציבורי, את היסוד הכללי. יש שיטה של רבי נתן בגמרא, במסכת פסחים, שאומר שכל ישראל יוצאים בפסח אחד. זאת אומרת שוחטים קורבן פסח אחד וחלקים את הבשר שלו לכמה אנשים שיכולים לאכול וכולם יוצאים ידי חובה. זה לא נפסק להלכה, אנחנו לא פוסקים ככה, אבל מה זה אומר שיש שיטה כזאת? מה זה אומר על שחיטת קורבן הפסח? שבעצם כל קורבן פסח שאנחנו שוחטים, גם כשהוא התכנסנו כן כמה משפחות ביחד על קורבן אחד, השחיטה מבטאת את היותו של הקורבן פסח בשורש שלו קורבן ציבור. אבל אחרי שזה נשחט, בסוף זה מגיע לפה של כל אחד ואחד מאיתנו, כל אחד ואחד בעצמו צריך לאכול כזית. בקורבנות האחרים צריך לאכול כזית כל הכהנים ביחד, בפסח כל יהודי ויהודי צריך לאכול כזית בעצמו. זה רק מראה כמה אנחנו מתעלים בקורבן הפסח להיות כל אחד ואחד מאיתנו כמו כהן כזה. אבל שוב נחזור לעניין, האכילה מגיעה לכל אחד ואחד מאיתנו, זאת אומרת היא מבטאת את הצעד של היחיד, השחיטה מבטאת את הצעד של הציבור.
ההבדל בין פסח לקורבנות אחרים אז דה חמד כותב שהכלל שמיישב את רוב המקורות ברמב"ם זה אכן רוב המקומות. מהעבודה שעשיתי פעם על העניין הזה, חשבתי על זה הרבה, זה הגדרה מאוד פשוטה. דה חמד אומר ככה: כל מקום שהרמב"ם כותב מצוות עשה לעשות כך וכך, זו מצווה שהתחדשה לחלוטין בהר סיני. אבל כל מצווה שהרמב"ם אומר הדבר הזה וזה הוא מצוות עשה, זאת מצווה שהתחילה מתי? לפני סיני. בעניין שלנו פה זה לכאורה מאוד ברור. למה? כי באמת במצרים הם הצטוו לאכול קורבן פסח וכל אחד אכל קורבן פסח, קורבן פסח כבר היה לפני סיני. אבל לפני סיני הוא היה ברמה של היחיד, ברמה של כל אחד ואחד. כיוון שעוד לא ניתנה תורה, יש בחינה מסוימת שעוד אין מציאות של ציבור. זה שפרעה קרא לעם ישראל עם, זה לא הפך אותנו עכשיו לציבור ברמה הלכתית. הרמב"ם אומר על הפסוק שכל ילד בגיל שלוש אומר אותו כששמים לו את הציצית: "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב". אומר הרמב"ם, תורה ציווה לנו משה זה מעמד הר סיני, משם נהינו קהילה, קהל, נהינו קהילת יעקב. ובמילא, העומק של התשובה לשאלה של הרב מילובביץ' היא הדבר הזה: הפן הכללי, הפן הציבורי, שהוא בא לידי ביטוי בשחיטה, הוא באמת התחדש והתקבע איפה? במעמד הר סיני. ולכן שם הרמב"ם כותב מצוות עשה לשחוט. אבל הפן של היחיד זה כבר היה לפני, אז הרמב"ם אומר אכילת בשר הפסח שהיא כבר בעצם נצטווינו עליה קודם.
הקשר בין פסח לשבת הרב קשר, כדאי להכיר את הספר שלו "תורה שלמה". תורה שלמה זה חיבור מדהים של כל המדרשים ממש, המון מדרשים שיש על כל התורה כולה. בסוף הכרכים יש לו מילואים, מילואים זה כל מיני תוספות והשלמות. הוא מביא דבר מאוד מאוד מעניין: יש מחלוקת גדולה מאוד בגמרא בין בני בטרה להלל הזקן האם פסח דוחה שבת או לא. עכשיו תגידו, מה כל השיעור דיברנו שפסח דוחה שבת? זה בגלל שאנחנו פוסקים כמו הלל ולכן במועדו אפילו בשבת דוחה, אל תדאגו דוחה שבת זה המסקנה. אבל יש מחלוקת על זה, בני בטרה אמרו שפסח לא דוחה שבת. למה פסח לא דוחה שבת? זה דבר מדהים. הירושלמי מבאר שבני בטרה לא רצו להסכים שפסח דוחה שבת מפני שחשבו ולא רצו לחכמים לגזור משום חילול שבת שיכול לבוא ידי שחיטת הפסח. לכן סברו שבקיאי גבנה יוצאים בקורבן אחד שיש לו כתבה, הוא כרבי נתן. יש למצוא סמך לסברה זו כי ידוע שהקראים חתרו תמיד לפסוק כדעות יחידות שבתלמוד שניתחו. בעניין עם פסח דוחה שבת יש ביניהם דעות שונות. הקראים הרי כידוע אומרים שפסח לא דוחה שבת. איזה חילול שבת? קורבן יחיד ידחה שבת? לא הגיוני, לא דוחה שבת. על מי הם סמכו? הם סמכו לרבי נתן כי רבי נתן אומר שכשפסח יוצא בשבת באמת הוא לא דוחה שבת אצל כל אדם ואדם. בשנה כזאת מביאים קורבן אחד לכולם וזהו. מה העומק? על פי מה שאמרנו זה מובן מאוד. הקראים לא מאמינים בזה שכל אדם מישראל הוא מה? יש לו את כל כלל ישראל, כי זה בדיוק העניין של תורה שבעל פה. תורה שבעל פה זה התורה של עם ישראל, וכשאתה לא מאמין בתורה שבעל פה אתה בעצם לא מאמין בעם ישראל. אתה אומר התורה היא אלוקית, התורה היא גדולה, אבל היא לא באמת, אי אפשר להביא אותה לכל בית של כל אחד. אי אפשר לעשות את זה, להפוך את הבית לבית מקדש. אחד בבוקר, אחד בערב, אמרו בני כן? אז איך הוא מביא בהתחלה בירושלמי דנו עם היקש: מה פסח קורבן ציבור דוחה את השבת, השיבו לו. לא אם אמרת תמיד שיש לו כתבה. מה זה יש לו כתבה? אז הוא מסביר שצריך לומר שיש לו כתבה שהוא קורבן אחד, תאמר בפסח שהוא הרבה קורבנות אז זה לא דוחה שבת. זאת אומרת, לפי ירושלמי בני בתירא אמרו עם הלל, אתה לא יכול להביא לנו דוגמה מקורבן התמיד כי קורבן התמיד הוא אחד, אבל קורבן פסח זה הרבה, זה הרבה אנשים. זה כל אחד, מה פתאום זה דוחה שבת? ואם נופל בשבת אז באמת זה יהיה כמו קורבן התמיד, יהיה קורבן אחד שהוא קורבן ציבור אבל לא קורבן יחיד. והרמב"ם מגדיר קורבן פסח כקורבן יחיד מעין ציבור, שכל יחיד הוא כמו ציבור ולכן כל יחיד דוחה שבת. ובני בתירא חשבו שבאמת זה כאילו מוגזם, אולי לא. יש גם רבי נתן שאומר להם מילה לא. היקשו במועדו במועדו כמו שקורבן התמיד דוחה שבת, גם על פסח נאמר במועדו והחידוש במועדו בפסח זה שכל יחיד ויחיד בבית שלו זה דוחה שבת ואז זה מתחבר לכל מה שאמרנו.
הבנת המצוות וההלכות אז ממילא להבין את שתי המצוות ולהבין את כל ההלכות המיוחדות. שאין חזה ושוק ונאכל על השובע וכל. עוד הרבה דברים מיוחדים שכמו שאמרתי פה קיצרתי את הדף. זה שיעור של יותר זמן ויותר הכנה. אבל זה העיקרון אי דחזית גמור זה מסביר בזאת השם מאוד עמוק. ובאמת רק מגביר את הרצון והתפילות שיהיה קורבן פסח. זה משהו מדהים כאילו זה חוויה באמת באמת להתגעגע אליה כי זה המקום שבו כל יהודי ממש מרגיש ככה.
חוויית הקורבן הקורבנות הן קצת רחוקות. הן במקדש איכשהו אתה בא לשם ומביא את הקורבן, אחר כך אתה כבר הולך החוצה. פה אתה ממש. אתה בעניין, אתה הכהן, זה דבר באמת זה דבר מדהים. זה מדרגה עצומה. נצל את ההזדמנות רק לומר משהו.
