ברוכים הבאים לכולם, חיינים ואזרחים. אשריכם ישראל שלומדים תורה בזמנים האלה בעזרת השם. אנחנו מחר בערב הולכים לחגוג קיום של מצוות עשה שהיא מצווה כללית, אבל כל אחד מהפרטים הוא שותף למצווה הזאת. זאת מצווה שהתחדשה לפני 72 שנה. המצווה הזאת היא לרשת ולשבת בארץ ישראל. כידוע, המצווה הזאת לא נמנית בספר המצוות לרמב"ם, ואנחנו תכף נגיע לזה למה היא לא נמנית בספר המצוות לרמב"ם. אך מעידך, הרמב"ן, שכידוע חולק על הרמב"ם במספר מצוות, טוען שזאת מצווה שהרמב"ם היה צריך למנות אותה, ולפי דעתו זאת מצוות עשה שהוא מונה אותה בסוף ספר המצוות לרמב"ם.
שיטת הרמב"ן מה שאנחנו נעשה בעזרת השם, נחלק את השיעור לשניים. בחלק הראשון נבין את שיטת הרמב"ן להגדיר אותה כמו שצריך, מה בדיוק כולל את המצווה ומה זה אומר. לאחר מכן נבין את המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מדוע הרמב"ם לא מונה את המצווה הזאת והרמב"ן כן מנה את המצווה הזאת. המקור הראשון הוא הסגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם, מצווה ד', שנצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל התברך והתעלה לאבותינו, לא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. הוא אמרו להם "וירשתם את הארץ וישבתם בה". הרמב"ן מביא עוד פסוקים שמדברים על ירושת הארץ, ומסביר שהייתה מצווה לא ייעוד והבטחה. החכמים קוראים אותה מלחמת מצווה.
הגדרת כיבוש הארץ הרב ישראלי טוען שכיבוש הוא לא במלחמה אלא יכול להיות גם על ידי התיישבות. כלומר, ברגע שמתיישבים במקום וגרים שם, זה גם כן נקרא כיבוש. הרב אריאל חולק ואומר שכיבוש פירושו שליטה, כולל שליטה צבאית. הוא מביא ראיות לכך שהתורה מתבטאת בביטוי "עלי רש" ככיבוש צבאי. ההבדל הזה הוא כמובן הבדל מאוד משמעותי. לפי הרב ישראלי, גם בזמן השלטון הבריטי אם הייתה אפשרות לגור באיזשהו מקום בארץ ישראל, אז בעצם כבר התחילו לקיים את המצווה הזאת של כיבוש הארץ. לעומת זאת, אם ההגדרה של כיבוש היא שלטון במובן המדיני פוליטי צבאי, אז הדבר הזה קרה רק בזמן הקמת המדינה.
הקמת המדינה והמצווה הקמת המדינה לא קרתה ברגע אחד אלא על ידי כך שהרבה מאוד יהודים עלו לארץ ישראל. הרמב"ן אומר שכל יחיד ויחיד מעם ישראל לאורך כל הדורות יש לו מצוות עשה לבוא ולגור ולהתיישב בארץ ישראל. נכון שהמצווה היא לא שלמה, כי המצווה השלמה היא להיות ריבון ושליט. אבל יש ערך גדול לעצם ההתיישבות בארץ כאדם פרטי. כל אדם שעלה לארץ לפני המדינה וגם אחרי הקום המדינה מחזק את האחיזה והכיבוש בארץ. אנחנו מקיימים מצוות עשה מאוד חשובה. מי שנמצא בצבא או יש חיילים ממש יום יום עושים ברגליים ובידיים את מצוות עשה הזאת. אבל גם מי שלא בצבא בעצם החיים שלו במדינה הוא שותף לקיום המצווה הזאת.
הבדל בין כיבוש לירושת הארץ הרמב"ן עושה הבחנה בין מצוות ירושת שבעת העממים לבין ירושת הארץ. הוא מסביר שאין קשר בין המצווה שהייתה לאחרים את שבעת העממים לבין יצירת שלטון על הארץ. יש לנו מצוות עשה חיובית ליצור קשר עם האדמה, עם המקום, ולהגדיר את עצמנו כריבונים ובעלי המקום. נסכם: לפי דעת הרמב"ן, יש מצוות עשה מהתורה גם להתיישב בארץ ישראל, אפילו שאין פה עדיין שלטון. המצווה בשלמותה היא ליצור כיבוש וריבונות ושלטון צבאי ומדיני על הארץ. אין לזה קשר למצוות שבעת עממים, שזה כנגד האומות הספציפיות האלה.
מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן עכשיו אנחנו עוברים לחלק השני, להבין את עומק ההבדל בין הרמב"ם שלא מנה את המצווה הזאת בספר המצוות, לעומת הרמב"ן שמנה אותה כמצוות עשה. הרמב"ם להלכה פוסק שמצווה לגור בארץ ישראל, אך בספר המצוות הוא לא מנה את זה כמצוות עשה. שורש ההבדל ביניהם מאוד עמוק ומשמעותי. ושורש המחלוקת היא האם מלחמה היא הגדרתה מלחמה כנגד אנשים או שההגדרת מלחמה זה יצירת קשר ובעלות עם מקום, עם שטח אדמה, ולהיות ממש מחוברים וקשורים דרך זה שמגדירים את עצמנו כבעלים ושולטים על המקום, על האדמה, על הארץ. לדעת הרמב"ן, הגדרת מלחמה היא נגד אנשים. אתם יכולים לראות את זה בצורה מאוד ברורה בשלושת המקורות הקצרים שנמצאים לפנינו. תראו בבקשה שני מקורות: מקור שמונה ומקור תשע. מקור שמונה אומר הרמב"ן מצוות הסרקוף פ"ז היא שציוונו לארוך שבעת עממים ולאבדם, שהם היו שורש עבודה זרה ויסודה ראשון, והוא אמרו יתעלה "אחריהם תחרימם" בסיבה זו כדי שלא נלמד מכפירתם. שימו לב, אומר הרמב"ן, מה המצוות בבשיבת עממים? למה צריך להילחם בהם? כי עם אנשים שמביאים עבודה זרה לעולם אנחנו צריכים להחריט את העבודה זרה מן העולם. כלומר, הבעיה היא בעיה תרבותית, בעיה של מידות, בעיה של אמונה שצריך להכחיד אותה מהעולם כדי להביא לעולם את הטוב והצדק והמוסר.
דין מלחמת מצווה אתם יכולים לראות בביוחות מלאכים פרק א', אומר הרמב"ן: אין המלך בתחת תחילה אלא מלחמת מצווה. איזו היא מלחמת מצווה? זו היא מלחמת שבעת עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מייצר שבאה אליהם. שלוש מלחמות מוגדרות מלחמת מצווה והן כולן כנגד אנשים. זה מלחמת שבעת עממים, מלחמת עמלק שזה כמובן שורש בעולם וכל מה שמנסה להפריע לעם ישראל בשבתו בארצו. כמו שראינו גם לפי הרמב"ן, כותב בהלכה שהיהודי חייב לגור בארץ ישראל, יהודי גר בארץ ישראל, המצוות מתקיימות בארץ ישראל בשלמותם. בית המקדש נמצא רק בארץ ישראל, הסנהדרין היא רק בארץ ישראל, הנבואה היא רק בארץ ישראל. זה ברור גם לפי הרמב"ן שצריך לשבת בארץ ישראל ואז אם יש איזה אומה שהיא מנסה להפריע לנו, יש מצווה להילחם בה, כי היא מפריעה לעם ישראל להתיישב בארצו ולעשות את תפקידו. אבל המלחמה היא נגד אנשים, המלחמה היא לא על המקום, היא לא על השטח, היא על האנשים. מקור אחרון שנוכיח את זה ברמב"ן זה במקור תשע: מצווה ק"צ א' היא שציוונו שנמנה כהן שיוכיח לעם תוכחת המלחמה ויחזיר מי שהם לא ראוי להילחם אם לחולשתו או בעבור שתהיה מחשבתו בעניין יחייב לו מיעוט הגדולה למלחמה ואחרי כן יכנסו למלחמה. וזה הכהן ייקרא משוח מלחמה. עכשיו תראו מה הוא אומר להם ויאמר בתוך אחתו הלשון הנזכר בתורה ויוסיף לזה מאמרים יעוררו העם למלחמה ויביאים להסתכן בנפשיו, לעזור דת האל לשומרה ולהינקע מן השכנים בה המפסידים יושר המדינות. כלומר, כשהמשוח מלחמה בא ונותן את הנאום שלו למה זה חשוב להילחם, מה הוא אומר לעם ישראל? הוא אומר לעם ישראל אתם הולכים להינקע מן השכנים המפסידים יושר המדינות. החיזבאללה הם עושי רע לעולם, החמאס הם עושים רע לעולם, האיראנים הם מפסידים את יושר המדינות. צריך להכחיד את הרע הזה מהעולם ולמלא את העולם בצדק, במוסר, ביושר ובאמונה. וזה עניינה של המלחמה.
הגדרת מלחמה לפי הרמב"ן כך מחזק המשוח מלחמה את עם ישראל. מה יגיד הרמב"ן שאומר המשוח מלחמה? אז בנוסף לכל הדברים האלה, הרמב"ן יגיד עוד משהו אחד וזה מאוד משמעותי. הרמב"ן יגיד: חיילים יקרים, עם ישראל יקר, אתם הולכים עכשיו ליצור את הקשר שלכם עם אדמת ארץ ישראל שהיא אדמה קדושה, אדמה טהורה, אדמה מיוחדת, אדמה שהקדוש ברוך הוא בחר בה, מקום שהקדוש ברוך הוא בחר בו כדי להשרות את שכינתו. והנה השם אלוהיך בא, מראשית שנה ועד אחרית שנה, וזה המקום שפה התורה מופיעה בשלמותה והנבואה מופיעה בשלמותה וישראל מופיעה בשלמותו. ואת כל הדברים האלה אומר הרמב"ן ליוצאים לקרב. בנוסף לזה שהוא מחזק אותם, מה הרע עכשיו באויבים שבוחרים להילחם בהם, אבל המלחמה היא לא רק באויבים. המלחמה היא בסופו של דבר יצירת החיבור שלנו לארץ ישראל, כי הגדרת מלחמה לפי הרמב"ן זה יצירת קשר למקום, למקום הזה שנקרא ארץ ישראל, ולא רק מלחמה באנשים. עוד מישהו רואה את זה? שיגיב שנדע? אצלי אין את זה, אני מקווה שלחצתי על אבי אז שהוא יהיה מחובר. בסדר, אני אולון חבר וחזרתי, אני מקווה שזה בסדר נספיק לסיים את הדברים. אז אם כן, שתי הוכחות מעניינות מדברי הרמב"ן עצמו למה שאמרנו, למה שהגדרנו עכשיו שלפי הרמב"ן, הגדרת מלחמה היא קשר יצירת חיבור למקום. המקום הראשון שרואים את זה, אתם יכולים לראות פה במקור עשר מדרש שנמצא בבראשית רבה וגם במדרש תהילים. מדרש מאוד מאוד מעניין, בוא נקרא אותו ביחד. שם כתוב ככה: אמרו, בשעה ששלח דוד את יואב להרם נעריים ולהרם צובה פגע בידומים וביקש לזנבן, כלומר רצה להילחם בהם. הוציאו לו הסתליות שלהם, רב לכם סוב את הער הזה. פגע במואבים וביקש לזנבן, הוציאו לו הסתליות שלהם, אל תצר את מואב ואל תתגר במלחמה. שלח יואב את המאורה. אם כן, יואב, תחשבו על הסיטואציה, רמטכ"ל יוצא לקרב, בא נכנס לרוצה להיכנס בידום ובמואב ואז הם שולחים לו פתקים הסתליות, הם שולחים לו איזה פתק הזה, שבפתק הזה כתוב, רגע רגע רגע בתורה שלכם כתוב, אל תתגר במלחמה, אסור לך להילחם בנו. יואב עוצר, עוצר את כל הכוחות ושולח לדוד מה לעשות. דוד, המלך, המלכות, ראש הממשלה, הרב הראשי, מה אני עושה עכשיו? יש לו שאלה הלכתית ורוחנית, מה לעשות? באותה שעה לא נהג, יש פה רגע לא נהג עצמו מלך, דוד המלך אלא עמד והעביר פורפירים מעלה, והטרה מעל ראשו נתתף והלך לו לצד הסנהדרין, אמר להם רבותיי לא באתי בכאן ללמוד, אלא ללמד, ואם אם נותנים לי רשות אני מלמד. הם נותנים לו רשות והוא מתחיל ללמד. שלחתי את יואב להרם נעריים ולהרם צובה פגע בידומים בקשר זלבן, הוציאו לו הסתליות שלהם אומר דוד המלך לסנהדרין ולא הם פרצו את הגדר תחילה? פגע במואבים בקשר זלבן, הוציאו לו הסתליות, אל תעצר את מואב ולא הם פרצו את הגדר תחלה? עד כאן הגדה זו.
הבדל בין מלחמות מה היה פה? דוד המלך בא לסנהדרין ואומר אני מבקש לשאול שאלה אבל יש לי גם תשובה. שואל את השאלה של יואב ואז הוא אומר יש לי תשובה, מה התשובה? התשובה שלי היא מותר ליואב להילחם במואב, ולמה? כי מה שכתוב בתורה "אל תעצר את מואב" הכוונה היא סתם ככה לבוא ופתאום לכבוש להם את המדינה שלהם זה באמת אסור, אבל אם הם פוגעים בנו מותר לנו לעשות נקמה בהם. מותר לנו לשלוח איזה יחידה צבאית שתנקום בהם על מה שהם עושים לנו. כלומר, כאנשים, כאומה מותר לנו להילחם בהם, אבל לכבוש את הארץ שלהם, את המקום שלהם זה אסור. ואיפה זה כתוב? בואו תראו ביחד בשורות הבאות אומר הרמב"ן ואני ראה אלי בטענו הזאת כי המניעה בתורה הייתה לדורות שלא נערוך עמהם מלחמה לקחת מהם ארצם כי היא נתונה להם ירושה לעולם אבל לזנב מהם הנכשלים לא נמנו בתורה. אבל הם הוציאו את הכתובים הללו שיש להם זכות ואמרו ליואב הנה ארצנו אסורה לכם וגם מלחמתנו מנוע עמיקים ואדוננו המלך דוד לימד שאין הכוונה בתורה אלא לאסור לקיחת הארץ מהם אלא שאמר יתענה לבושר רבנו שלא נערוך עמהם מלחמה שהארץ נתונה להם ירושה ושימו לב למשפט הבא, משפט מדהים בעיניי ואין משה וישראליסטים באים לשחט העולם ולא לזנב אומה מן האומות אלא לרשת נחלה אשר נתן השם לאבותם. אבל בשורה הבאה, אבל אם יתגרו בנו ניתן לנו להינצל וגם להינקם מהם כמו הראוי ללקמה מה שעשו עמנו בעל. כלומר, אומר דוד המלך לסנהדרין יש פה הבדל עצום. ההבדל הוא שלבוא ולהילחם נגד המדינה שלהם, נגד הארץ שלהם ולקחת אותה זה באמת אסור כי זאת הגדרת מלחמה. כשהתורה אומרת "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" הכוונה היא אל תיזון מלחמה נגד מואב, למה? כי הקדוש ברוך הוא נתן להם את הארץ שלהם והיא שלהם, אסור לנו לקחת אותה מהם. אבל אם הם מתגרים בנו ואנחנו עכשיו נוקמים בהם נגד מה שהם מתגרים בנו זה מותר. ולכן הוא שולח ליואב: אוקיי, יש לך אור ירוק להילחם בהם כי אתה לא הולך לקחת להם את המדינה, אתה פשוט הם מפריעים לעם ישראל כרגע בצורה כזאת או אחרת, אז יואב הולך ומסיר את המכשול הזה שלא יפריע לעם ישראל לגור ולחיות ולקיים מצוות ובכלל לחיות כמו שצריך.
מלחמת מדיאן וסיכון ואור המקום הנוסף ואיתו נסיים מאוד מאוד מעניין זה במלחמת מדיאן. הרמב"ן שואל שאלה מדהימה במלחמת מדיאן. כידוע, אני אזכיר, מדיאן הכשיעו את עם ישראל עם הבנות שלהם. 24 אלף איש מישראל מתו במגפה בגלל הנפילה הרוחנית שהייתה עם בנות מדיאן. לאחר מכ בפרשת פינחס, אז הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו אני מבקש ממך תיקח אלף אנשים מכל שבט ותנקום את הנקמה את המדיאנים על מה שהם עשו להם וככה הם עושים. וכשהם חוזרים למלחמה אז הם מקבלים ציווי, הם צריכים להכשיר את כל הכלים. כל הכלים שהיו במלחמה הכלים נטמעו וגם האנשים נטמעו והם צריכים טהרה אחרי המלחמת נקמה הזאת במדיאן. שואל הרמב"ן אבל ראינו שבמלחמה נגד סיחון ועוג בפרשת חוקת הם לא היו זקוקים לכל הטהרה הזאת, לא הכלים שלהם ולא הבגדים שלהם ולא הם עצמם היו צריכים שום דבר, אז למה במדיאן כן ובסיחון ועוג לא? אומר הרמב"ן החילוק הוא נפלא. מלחמת סיחון ועוג היא מלחמת מצווה של כלל ישראל על כיבוש הארץ. להזכיר לנו סיחון ועוג יושבים בעבר הירדן המזרחי וראינו כבר קודם שכשהתחילו לכבוש אותם זה בעצם התחלת כיבוש הארץ. כאשר מדובר על כיבוש הארץ אין טומאה, זה טומאה ותרה בציבור הכל פה טהור, הכל פה קדוש כי אנחנו יוצרים את הקשר שלנו עם ארץ ישראל. ואני אקרא את זה בלשון הרמב"ן כי הוא בבקשה במקור 11 אומר הרמב"ן והזיר אותם אותה להגלת כלי מדיאן ולא אמר להם זה מתחילה בכלי סיחון ועוג כמו שאמר רק הפעמה וכו' והטעם היא סיחון ועוג מלכי ההמורים בארצה מנחלת ישראל ואותר להם כל שללם אפילו היסורים בכתיב ובתים מלאים קולטו בשר ומינטה אמרו רבותינו קד ליד חזיר איש תראו אורף של חזיר ואותר להם אבל מדיאן לא הייתה משלהם ולא לקחו את ארצם רק לנקום נקמתם הרגו אותם ולקחו שללם וכך נהג היסטור בכליהם לכן מדינה תומאה שהזיר אותם ולכן הם חלו מחוץ לבחני שבעת ימים כי מלחמת סיחון ועוג היו בקול ישראל ותומאה הוטרה בציבור וכו'. כלומר, הגדרת מלחמה זה על מקום במלחמה היא דבר טהור זה דבר קדוש ולא נתמאים במלחמת מצווה ולכן במלחמת סיחון ועוג שזאת הייתה מלחמת מצווה על כיבוש הארץ אז לא הייתה טומאה בכלל. מלחמת מדיאן הייתה מלחמת נקמה כנגד האנשים שהכשילו אותם ישראל מבחינה רוחנית זה משהו אחר. זאת מלחמת נקמה שכשחוזרים ממנה צריך לטהר את הכלים ואת הבגדים ואת האנשים שצריכים לישרות שבוע מחוץ לבחני עד שהם נטרים בטומאת המת שהם נטמאו במלחמה.
סיכום ההבדל בין הרמב"ם לרמב"ן הנה כן למדנו סיכום שההבדל בין הרמב"ם לרמב"ן הוא כזה שהרמב"ם שמבחינתו הגדרת מלחמה היא כנגד אנשים ממילא אין מבחינתו הגדרת מלחמה ליצור אין מצווה ליצור ריבונות על הארץ אלא הדברים קורים בצורה אחרת. בעצם כמו שקרו במציאות בדור שלנו עם ישראל עולה לארץ כי יש מצווה לגור בארץ גם לפי הרמב"ן במשנה תורה אנשים באים לארץ ומתחילים לגור בה. ביום העצמאות הקמנו מלך נתנו על זה פעם שיעור אחר של הרב קוק מסביר ואחרים שבהקמת ממשלת ישראל למעשה התחלנו לקיים את המצווה למנות מלך בישראל וזאת מצוות עשה. אם כן הקמנו מלך וזו מצווה מאוד גדולה להקים מלך ואנחנו יושבים בארץ ישראל כריבונים בארצנו ואם הערבים באים להתחילים איתנו מלחמה כמו שקרה אז יש לנו מצווה, עזרת ישראל מייעצר שבאה אליהם לעדוף אותם ולהילחם בהם וזאת מלחמת מצווה לכל דבר. נלחמנו בהם והמשכנו את האחיזה בארץ. בששת הימים עוד פעם נלחמו בנו, רצו להילחם בנו ושוב החזרנו להם מלחמה, כן, במלחמת מנה לפני שהם התחילו, אז התחלנו אנחנו והמשכנו להתיישב בארץ ישראל והגענו למקומות חדשים ברוך השם, משפחות זיווין לנו מקומות חדשים אנחנו ממשיכים להתיישב בארץ ישראל יש בזה גם נסיגות שהצהרנו היו במהלך השנים אבל אין בכל הדבר הזה איזושהי הבדרה של ריבונות והגדרת בעלות על הארץ אלא פשוט להקים פה מלך להקים סנהדרין, לבנות בית מקדש, לקיים פה את כל המצוות ובאמת יש ערך גדול בדברים האלה לדעת הרמב"ם בלי ההגדרה הזאת של הגדרת החיבור והריבונות שלנו על הארץ ועל יפי הרמב"ן אם היינו זוכים אז היינו צריכים ליזום מלחמה אנחנו בפני 72 שנה כשבן גוריון הכריז אני מכריז על זה שהעם ישראל על הקמת מדינת ישראל באותו רגע הגדרנו את עצמנו כריבונים על הארץ כמו שאמרנו בהתחלת השיעור יש לנו מצווה להגדיר את הדבר הזה ואם היינו זוכים מבחינה רוחנית שהעם ישראל יבין את תרכה של ארץ ישראל אז לפי הרמב"ן היינו צריכים ליזום מלחמה שבה אנחנו שולטים בכל ארץ ישראל ומי שמנסה להפריע לנו אנחנו צריכים להילחם בו ואם הוא משלים איתנו אז אפשר להגיד לו אתה יכול לחיות איתנו אבל תדע לך שאנחנו הריבונים ובצד ראת השם אם נכין את הריבונות בעוד מספר חודשים שנזכה לדבר הזה אז בהחלט אנחנו מרחיבים את המצווה הזאת לפי הרמב"ן של החלט שלטוננו על מרחבי ארץ ישראל שכרגע זה בצורה חלקית מה שנקרא כביכול לקו הירוק מחוץ לקו הירוק יש שלטון צבאי השלטון צבאי זה טוב אבל זה עדיין לא מלא זה לא שנם יש עדיין גם לאחרים איזושהי שניתה שם ולכן המצווה עדיין לא בשלמותה לגמרי אבל כמובן שיש לנו מדינה ובעומק של דמיון הרמב"ן כנראה בגלל שהוא מהמקובלים ולכן הוא רואה פה את הדברים מהמבחינה הרוחנית מאוד עמוק כי הערכה של ארץ ישראל היא דבר מאוד גדול וליצור את הקשר להגדיר את הקשר בין עם ישראל לבין ארצו יש לזה ערך מאוד מאוד גדול כי בעצם הגדרת הקשר הזה ראינו את זה גם בשילוב ביום במישהי שעבר אנחנו למעשה נהיים באמת אומה שמהמבחינה הרוחנית אנחנו אומה שיכולה להגיע לעצמיותה, יכולה לחזור לנבואה יכולה לחזור לתורה, יכולה לחזור למקדש, למשפט ולעוד הרבה דברים מאוד מאוד גדולים שישנם פה והכל מתחיל מריבונותינו על המקום, על האדמה, על השטח שברוך השם זכינו לדבר הזה ועם כל המשיגות שהיו בדרך לצערנו, בסכניה אוסלו והכירה מגוש כתיב לצפון השומרון אבל עדיין אנחנו כמובן נמצאים במהלך מאוד מאוד גדול יש פה קצת מידי פעם ירידות אבל באופן גללי אנחנו נמצאים במהלך היסטורי שזכינו ליות בדור הזה שהעם ישראל יוצא בו ממצב של גלות, ממצב של שליטה של אחרים עליו וגם בארץ ישראל מי שגר, גר בשליטה של טורקים, של בריטים ואחרים למצב של עצמאות שהיא גם חיצונית, ריבונית וגם מוכנית ואשרנו שאנחנו זוכים להיות חלק מהדבר הזה וגם ביום הזיכרון הבא עלינו, אפשר לומר לטובה, כן? היינו שמחים שלא יהיה יום זיכרון ואף אחד לא ייפגע ויערג בכיבוש הארץ אבל צריך לזכור שלא רק להיכנס לאיזו אווירה של עצב שהוא טבעי אנחנו מכירים אנשים שנהרגו בעצמי, יש לי שבעה חברים שנהרגו בפלוגה שלי במחמת לבנון הראשונה ואנחנו עושים עם המשפחות הזכרה בדך הזום וכו' וכמובן צריך לזכור וצריך לשמוע סיפורים וכו' אבל צריך כל הזמן לזכור ברקע זה לא יום של עצב לאומי זה מאוד מאוד חשוב כי זה הופך לפעמים להיות איזה מין יום כזה שאתה רק מחכה שהוא יעבור יום של בעסק כזאת, יום כזה מדוכדך, כולו מ. ביום העצמאות אנחנו מתייחדים עם זכר הנופלים, ויש פרויקטים חשובים של לימוד משנה ושמיעת סיפורים על הנופלים. חשוב להיות שותפים בהם. עם זאת, יש לזכור שבאושוויץ נהרגו ביום אחד כמו כל חללי מערכות ישראל, כ-23,500 אנשים. זה לא יאומן. במהלך 72 שנה אנחנו כואבים כל אדם, כל נשמה, ומבינים כמה זה כואב וקשה.
זיכרון הנופלים בישראל נהרגו אנשים מתוך מלחמה, עצמאות, גבורה, אומץ ושליטה של עם ישראל על ארצו. בעזרת השם, נזכה להמשך ירושת הארץ בצורה נעימה וטובה, וכל אומות העולם יכירו בכך. ברוך כלל הארץ כשהשם יקרא עליך ויערו ממקה בעזרת השם. תודה רבה וברוכים תהיו, אישר כוח.
