אז שלום לכולם. בעוד יומיים, שלושה, אנחנו הולכים לחגוג חג מאוד משמעותי, שאפשר לומר לצערנו, הוא לא כל כך מקבל את המקום הראוי לו, אז אנחנו ננסה קצת לתת לו את המקום הראוי לו. החג הזה הוא כמובן פסח שני, שהוא נגמר מבחינתנו היום בערך בזה שלא אומרים תחנון. אם זה יוצא ביום שני או חמישי, אז אנחנו מבסוטים יותר, ואם זה יום שישי, זה ככה על הדרך וכמעט לא מרגישים את זה. יש כאלה שנוהגים לאכול מצות, ופחות או יותר בזה זה נגמר. אבל האמת שיש מקום לברר לעומק מה המשמעות של היום הזה, מה המשמעות של החג הזה, ויש לזה הרבה מאוד משמעויות מבחינת העבודה הרוחנית שלנו. אז אנחנו נשאל כמה שאלות שיעזרו לנו להתמקד ולהבין את המשמעות העמוקה של היום הזה. דבר ראשון, נתחיל מיצירת הדברים כמו שהם היו במדבר. עם ישראל נמצא במדבר, כידוע, ואני בכוונה אדבר לצורך העניין על האנשים הטמאים. אנחנו יודעים שהיו שם אנשים טמאים, יש אנשים שהיו בדרך רחוקה, ואני אדבר על ה… אני בכוונה אתמקד על האנשים הטמאים לצורך העניין שלנו. אנשים היו טמאים, לא רק שהם היו טמאים, אלא יש בחז"ל שאומרים שהם היו טמאים במזיד, כי כתוב שם את המילה לכם, בלי להיכנס פה עכשיו לעומק הדברים. לכם זה כאילו בגללכם. זאת אומרת, אתם נטמאתם, אז יש פה אנשים טמאים, שאולי גם אשמים במידה מסוימת, אולי אפילו רבה, במצב שלהם, והם לא עשו את פסח ראשון. אפשר לומר, ככה נהיה קצת פחות עדינים, הם ברוב חוצפתם, באים למשה רבנו, ואומרים לו, לא עשינו קורבן פסח, גם אנחנו רוצים.
המשמעות של פסח שני ומכורח, ננסה להיכנס לראש שלהם, אם אפשר לומר, שלא דבר פשוט בכלל, כן? אתם טמאים, ולא קיבלתם שום ציווי. הרי הקב"ה, אם היה רוצה, משה רבנו, היה פונה לקב"ה, אומר לו, עוד מה, היו פה אנשים, שלא יכלו לעשות, אז אולי יש לנו איזה פתרון בשבילם? לא אמרו להם, לא ציוו אותם, לא אמרו להם, כל התורה ניתנה מהקב"ה, ממשה רבנו, ואתם אשמים במצב הזה, מה, מאיפה הדבר הזה, מאיפה חשו במרכאות החוצפה הזאת, לבוא ולבקש, כמעט אפשר לומר, לדרוש, להגיד, למה ניגרע? למה ניגרע? זה כמעט דרישה. למה ניגרע מלהקריב קורבן ה' במועדו? מה זה? מגיע לנו. משהו כמו, מגיע לנו גם כן. אז הדבר הזה, אופן היצירה של המועד הזה, של החג הזה, היא בוודאי צריכה הבנה. דבר נוסף, אנחנו יודעים שבדרך כלל, כשיש תשלומים לאיזשהו קורבן, בכל קורבן אחר, התשלומים הם מאוד סמוכים ליום עצמו שבו היה צריך להקריב את הקורבן. זאת אומרת, אם ביום הראשון של סוכות, לא הקרבנו איזשהו קורבן שהיה צריך להקריב אותו, אנחנו מקריבים אותו באחד מימי חול המועד הבאים. והנה פה, קורבן פסח, בסדר, היו טמאים, שבעה ימים, אז הם לא יכולים מיד להקריב. א לכאורה, כשהקריבו אותו, הכי מהר שאפשר, הכי סמוך שאפשר, לזמן שבו הם היו אמורים להקריב אותו. ובמקום זה, אנחנו רואים שאומרים להם, טוב, באמת אתם יכולים להקריב, אבל זה לא יהיה בימים הקרובים, זה יהיה בעוד חודש. צריך להבין את הדחייה הזאת לזמן הזה.
רגל בפני עצמו דבר נוסף, שאולי היה צריך לומר אותו בהתחלה, אבל לומר אותו עכשיו הוא מאוד מאוד מעניין ומשמעותי, אחת ההגדרות ההלכתיות שככה נפסקות להלכה, זה שזה רגל בפני עצמו. זאת אומרת, יש דעה שאומרת שזה תשלומים של הראשון, של פסח ראשון, ויש דעה שנפסקה להלכה שאומרת שזה רגל בפני עצמו. זאת אומרת, זה חג שעומד ממש לעצמו. עכשיו, לכאורה זה לא מובן, כי הרי באמת כל המועד הזה, כל עניינו, זה להשלים את הראשון, את החג הראשון שלא יכול לעשות אותו. והנה פה אנחנו באים ומגדירים אותו, לא, זה חג פני עצמו. אגב, יש לזה קצת גם ראייה וחיזוק מזה שהיום אין לנו קורבנות בכלל, אין לנו בית מקדש לצערנו, ואין לנו קורבנות. ובכל זאת, כמו שאמרנו בהתחלה, אנחנו, אפשר לומר, חוגגים את פסח שני. זאת אומרת, אנחנו לא אומרים תחנון, יש כאלה שאוכלים מצה. זאת אומרת, בלי קשר לשאלה של הקורבן, יש הגדרה ואמירה של יום שהוא חג. לכן צריך להבין את המשמעות העמוקה של היום הזה והחג הזה. אולי אני רק אסיים בעוד דבר אחד, אני אסיים את פרק השאלות, או ההערות, אם אפשר לומר. אנחנו יודעים שאחת ההגדרות המשמעותיות של פסח שני זה חמץ ומצה עמו בבית. זאת אומרת, בניגוד לפסח הראשון, ששם אנחנו היינו בו לא מזמן, אנחנו צריכים להסיר את החמץ, לא יראה, לא ימצא, ודאי לא יאכל או שום דבר, פסח שני, מצה וחמץ עמו בבית. זאת אומרת, החמץ הוא חלק אינטגרלי מהיום הזה, אנחנו משלבים את החמץ והמצה ביחד, לא צריך להרחיק את החמץ, כולים לחיות עם החמץ והחמץ נמצא איתנו, בשונה מהפסח הראשון שהיינו צריכים להוציא אותו ולדחוק אותו החוצה. אז זה כמה הערות שננסה, מתוך ההבנה שלהם, ננסה להבין את המשמעות העמוקה של היום הזה, ובעיקר את המשמעות העמוקה שלו מבחינת העבודה הרוחנית, האישית, המוסרית שלנו.
תיקון ותשובה אחת הדרשות המאוד יסודיות ומעניינות בחז"ל, בפסוקי בריאת העולם, היא על הפסוק "אשר ברא אלוהים לעשות", על הדרשה, על הפסוק הזה, על המילה לעשות, אומרים חז"ל לתקן. כלומר, בעצם פה ממש בבריאת העולם, בהגדרה של מהי הבריאה ומה מהותה ומה עניינה, אומרים חז"ל, המהות של הבריאה אשר ברא אלוהים לעשות. לעשות זה לתקן. עכשיו, כשאומרים לתקן, כבר מעצם המילה הזאת של לתקן, מובן שעיקר העבודה שלנו בעולם הזה, היא לתקן את הכלכולים. זאת אומרת, אנחנו חיים פה בעולם הזה עם הרבה מאוד חומריות, עם הרבה מאוד חמץ, במרכאו או שלא במרכאות, עם הרבה מאוד קליפות, שמאוד מאוד מקשות עלינו להתרומם לצד האלוקי והפנימי שלנו. והנה בא הקב"ה ממש בפסוקי בריאת העולם, בפסוקים של שבת, ובעצם אומר לנו את המילה הבאה: אני מאוד מאוד מאמין בכם, מאוד מאמין בכם, ברואיי העיקרים, שאתם יכולים ומסוגלים לתקן מכל מצב שבו תהיו. לא משנה איפה תהיו, לא משנה לאיזה דרגה נמוכה תגיעו, זה לא משנה באיזה עומק של ירידה אתם תהיו בה, אתם מסוגלים מהמקום הזה, ממקום הטומאה הזה שבו אתם נמצאים, אתם מסוגלים לקחת את זה, לדרוש את התיקון, לדרוש בעצם קודם כל מעצמכם, ולאחר מכן גם לדרוש את זה גם מאחרים, לדרוש את זה מגדולי ישראל. הרי פה כמו שהזכרנו, אמרתי שבכוונה בחרתי לדבר על הטמאים. הטמאים, להיות טמא, אנחנו מכירים את זה. זה לא רק להיות טמא ממט במקרה שעברנו בטעות ודרכנו על איזשהו מקום טמא, איזה קבר או משהו כזה, אלא אנחנו יודעים שאנחנו הרבה פעמים נטמאים בכל מיני טומאות, בכל מיני ירידות רוחניות מאוד מאוד קשות. והנה באים האנשים האלה הטמאים, אפילו שהם נטמאו במזיד, וסוג של משהו שהם בחרו בו, כן? זה לא שהם… הם נטמאו, הם טימאו את עצמם, והם באים ומתעוררים מתוך עצמם לעשות תיקון, ומתוך ההתעוררות האישית שלהם, הם פונים למשה רבנו, לגדולי האומה, ומשם אז הם מגיעים להקדוש ברוך הוא, ואומרים לו, למה ניגרע? אנחנו רוצים להיות שייכים. אנחנו רוצים לתקן. אנחנו לא רוצים להיות במקום הנמוך הזה שאליו הגענו. ולמעשה, את העבודה הזאת אפשר לעשות רק בחודש אייר. אי אפשר לעשות את העבודה הזאת בחודש ניסן. זאת אומרת, אם שאלנו, הערנו קודם, למה לא עשו את התשלומים הזה של פסח שני? למה לא עשו אותם ממש מספר ימים, סמוך לפסח ראשון, מיד לתקן ולהקריב את הקורבן? לא. פה צריך לחכות בדיוק חודש לאותו תאריך, אבל לא בחודש ניסן, אלא בחודש אייר. כידוע, דיברנו על זה בשנים קודמות ככה בעריכות גדולה, על ההבדל בחודש אייר לחודש ניסן. חודש ניסן זה חודש של טהרה. זה חודש של שפע אלוקי מאוד מאוד גדול שמגיע מלמעלה למטה, מזלות עליונים הולכים בעדר. זה חודש של הציבוריות הכללית של עם ישראל, שהארצות והארגון משפיע עליה ניסים מאוד מאוד גדולים. בחודש ניסן אי אפשר לעשות את העבודה הזאת של חודש אייר. בחודש ניסן אנחנו בטלים לכלל, ואם אנחנו טמאים, אז אנחנו פשוט, אין לנו את הכוחות עכשיו לאסוף את עצמנו מכוח עצמנו ולהגיד, לא, אנחנו פורצים דרך, אנחנו מבקשים שינוי, אנחנו הולכים פה נגד הזרם, זה משהו שהוא לא אפשרי מבחינת המהות של החודש הזה.
חודש אייר ובעלי תשובה בחסידות כתוב שחודש ניסן זה חודש של הצדיקים, וחודש אייר זה החודש של בעלי התשובה. הצדיקים, אנחנו יודעים, צדיקים הם ככה הולכים בדרך הסלולה, בדרך הטובה, והם לא נופלים הבה, הם פשוט נמצאים, הולכים בתוך הדרך, והנפילות שלהם לא נפילות גדולות ומשמעותיות. הבעלי תשובה, שאני אומר בסוגריים, אני תכף אחזור לזה, אני ודעתי הדור שלנו זה דור של בעלי תשובה, אנחנו כולנו בעלי תשובה, כל דור הזה הוא דור ש… כתוב ככה גם בספרים, שבדור הזה של לימוד המשיח, אנחנו חוזרים לתקן את דור המבול ודורות נוספים, אנחנו דור של בעלי תשובה, וחודש אייר זה החודש של בעלי התשובה. חודש אייר, מה זה לא שור? השור, הגבורה היא, לעומת ניסן, שזה חודש של חסד, של השפעה אלוקית, חודש אייר זה החודש של הגבורה. זה החודש של ההתעוררות מלמטה. זה החודש שבו כל אדם יכול מתוך עצמו, לא רק מכוח זה שהוא מחובר לאיזה כלל מאוד גדול, והוא ככה בתוך העדר, פשוט זורם בתוך העדר. אי אפשר לעשות את זה בחודש ניסן. חודש אייר זה החודש שבו אנחנו יכולים לעשות מה שנקרא בחסידות בחינת התהפכה. יש התקפיה ויש התהפכה. התקפיה, כמו שאנחנו יודעים, זה לכפות את הרע, זה להרחיק את הרע. בפסח ראשון אנחנו מרחיקים את הרע, אנחנו כופים אותו. לא מזמן היינו שם, כל אחד זוכר את הנקיונות, את רמת הפרורים, רמת הדיוק של… שלא יראה ולא יימצא ולא… בשום דבר ודאי לא יאכל. לא יכולים ולא רוצים כרגע להתמודד עם הרע. מסירים אותו, מרחיקים אותו, שמים אותו בצד, אבל זה לא עניינו של העולם הזה. זה רק התחלה. חודש ניסן ככה לתת לנו את הכוח הראשוני, אז הקב"ה מוציא אותנו באותות ומופתים ממצרים, נותן לנו כוח מאוד גדול ככה, איזה מין פורק כזה של התחלה, איזה מין דחיפה כזאת לצאת לדרך, אבל זה לא עבודה שלנו. וזה לא מאפשר עבודה מלמטה שבאמת יכולה להגיע למקום הכי נמוך של הטמאים, שלא היו כביכול שייכים, ואומרים, אין דבר כזה שלא נהיה שייכים. אין דבר כזה שאנחנו לא יכולים להיות חלק. אנחנו רוצים להיות חלק, אנחנו יכולים להיות חלק, ולכן אנחנו רוצים חמץ ומצה עמו בבית. אנחנו רוצים לקחת החמץ ולהפוך אותו, לא להפוך אותו למצה, לקדש אותו. לקדש את החמץ, לקדש את החומר, לקדש את הקליפות, לצאת מהטומאה ולתהר אותה, דווקא מהמקום הכביכול טמא שבו היינו, אנחנו משם מראים שאנחנו מסוגלים להיות טהורים, רוצים להיות טהורים, ולכן זה לא קשור רק לתקופת בית המקדש שהיה קורבן או לא היה קורבן. גם היום, שאין קורבנות ואין בית מקדש, בזאת ה' שיבנה במהרה בימינו, אבל זה רגל בפני עצמו. כלומר, זה לא רק תשלומים לקורבן של פסח ראשון. אם זה היה ככה, לא היינו מרגישים את זה בכלל היום, היו אומרים לנו פעם שבית המקדש קיים היה איזה משהו כזה, תתפעלו שהוא יחזור וזהו, וזה היה פשוט יום רגיל, כמו שיש כל מיני אירועים כאלה שהיו בית המקדש ואנחנו לא כך מרגישים אותם. אבל הפסח שני הוא לחלוטין רגל שעומד בפני עצמו. זאת אומרת, אם היה ניתן, אם היה אפשר, הייתי, לא יודע, אם היינו בישיבה, הייתי אומר, בואו נהפוך את זה, לא יודע, בואו נביא מצות, נעשה איזה התוועדות. נעשה איזה משהו שבו אנחנו חוגגים. לא? מה? איזה סעודה קטנה, לא? כן, אני אומר, זה בינתיים זה בבית, כזה ביום שישי. ביום שישי, ביום שישי הקרוב. אז… אבל אני אומר, בעיקרון, בזאת ה' לשנים הבאות, לעשות איזה סעודה ולשמוח על המציאות של היום הזה, שבאמת מאפשרת ביוזמה שלנו. הייתי קורא לו החג של בעלי התשובה. החג של בעלי היוזמות. כלומר, הבעד תשובה, הוא בא כל כולו נטו, הוא מגיע מתוך הרצון שלו, ולכן הקב"ה לא נתן את זה כציווי למשה רבנו, להגיד לעם ישראל, תקשיבו, אם אתם לא עושים את הקורבן, אז אני אומר לכם שמי שהיה, לא היה, לא יכול לעשות, היה טמא, היה בדרך רחוקה, אז אני אומר לכם לעשות. לא, הוא בכוונה לא אומר מה לעשות, ומשאיר את זה למטה, משאיר את זה לרצון. והרצון הוא מבטא את המקום האמיתי, שבו נחנו מגנים את האור הפנימי שקיים בתוכנו, ובוחר, בוחר לא בגלל הציווי האנוכי, ולא בגלל איזשהו זרם שהוא נמצא בתוכו, אלא בוחר באמת מתוך עצמו, כמובן שהעצמו הזה הוא חלק מכלל, הוא חלק מהנשמה הגדולה היהודית, הישראלית, האלוקית שנמצאת בתוכנו, אבל בסופו של דבר זה המקום האישי, הפרטי של כל אחד שבא ובוחר מתוך עצמו, ומאמין בעצמו שלא משנה לאיזה מקום של ירידה הוא הגיע, וזו נקודה מאוד מאוד חשובה ומשמעותית, כי אנחנו יודעים שאחד הקשיים הגדולים שישנם בחיים שלנו להתרומם זה הייאוש. זה בעצם החג, הייתי קורא לו, החג ההפוך מהייאוש, כן? זה החג של התקווה. ככה אפשר לקרוא לה יום הזה. אולי לעשות איזה, לחדש איזה סלנג חדש. חג התקווה. חג התקווה הבלתי מתפשרת מכל מצב אפשר לתקן. אין מציאות נמוכה ככל שתהיה, אין מציאות כזאת שאי אפשר לתקן אותה. זאת אומרת, פסח שני בעצם מבטא את הנקודה הזאת, שתמיד אפשר, יש היום באוניברסיטאות וכל זה, זה נקרא מועד בית, כן, יש כזה מועד בית, שאדם לא הצליח, מועד א', אז נותנים לו אפשרות לתקן במועד בית. אז זה במבחנים, בסדר, נחמד, נותנים לך אפשרות, זה בסדר. אבל מחינה רוחנית, זה קריטי. כי אם אתה לא מאמין במועד בית ובמועד ג' ובמועד ד', אז חס וחלילה אפשר באיזשהו מקום להיחלש ולחשוב שזה כבר משהו שהוא מעל לכוחות, הוא לא אפשרי, הוא מעליי. ופה באה התורה ואומרת דרך המצווה הזאת של פסח שני, דרך האנשים האלה שמספרים את הסיפור שלהם, שמספרים שהם באו ודרשו. הם היו, אמרתי בהתחלה, הם היו חוצפנים, אז כן, זה חוצפה של קדושה, זה לא חוצפה של זה, זה חוצפה של קדושה, שהאדם מתוך שהוא מתחיל להתעורר בעצמו, אז הוא בא למנהיגי הדור, הוא בא לרבנים שלו, והוא אומר משהו כמו, תעזרו לי, תעזרו לי, אבל אני רוצה לעזור לעצמי, כן, או תעזרו לי ואני אחיה לעצמי. הוא אומר, אני רוצה לצאת מהמצב שבו אני נמצא, אני מאמין שאני יכול, אבל מאוד קשה לי. תנו לי כלים. ואז משה רבנו מקבל מהקב"ה, מקבל כלי. זאת אומרת, הוא לא אומר להם, תתמודדו לבד, תסתדרו, או חוצפנים, מה בכלל אתם מבקשים פה, מי בכלל דיבר איתכם, הייתם טמאים, תשארו במקום שלכם. לא, הוא מחכה, הוא שמח על הפנייה הזאת. הנה, יש פה התעוררות מלמטה, יש פה יוזמה שצומחת מהשטח לצועקת, ואומרת, תנו לי כלים, תעזרו לי, ואני רוצה. ברגע שנותנים להם את הכלים האלה, הם באמת הולכים בכל הכוח על הכלים האלה, ואכן משתמשים בהם, ומאלה הם עכשיו מגיעים לדרגה בעצם, כמו שחז"ל אומרים: "מקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד". זאת אומרת, יש דברים שהכוח הזה של בעלי תשובה הוא להגיע למצב של חמץ ומצה אמו בבית. כמובן שאפשר להגיע לזה גם מתוך, אם כל צדיק גמור, כל צדיק צריך להיות צדיק שהוא גם בעלי תשובה. כלומר, אם זה אדם צדיק שהוא מיני אדם מקובע כזה, שהוא שומר את כל המצוות, אפילו לומד תורה, עושה את כל הדברים, אבל הוא לא אדם באמת עם שאיפות של התקדמות. הוא לא אדם שכל הזמן חושב, רגע, מה אני עוד יכול להתקדם? מה אני עוד יכול לתקן? מה אני עוד יכול לעשות? אז אם הוא לא כזה, אם הוא צדיק שהוא לא כל הזמן בעלי תשובה, אז הוא באמת חסר. הוא נשאר בחודש ניסן, והוא לא קיבל את הרגל בפני עצמו של פסח שני. הוא לא זכה להתחבר לעניין של פסח שני.
הכוח של פסח שני כיוון שפסח שני הפך, בסופו של דבר, למועד שהוא חלק מלוח השנה הישראלי, גם כשיהיה בית מקדש, יש אנשים שיעשו את קורבן פסח הראשון, ולכאורה הם לא זקוקים לפסח שני, גם הם לא יגידו תחנון בפסח שני, בגלל שגם הם צריכים לקבל, מאלה שדרשו את פסח שני, את המידה הזאת של הדחיפה קדימה, של הרצון כל הזמן לשאוף ולהתקדם, לא להתעקע במקום. לפעמים זה באמת דרך בעלי תשובה, זאת אומרת, זה באמת דרך לפעולה גדולה. אגב, בחסידות גם קושרים לפסח שני את המושג הידוע מלכות תשובה, מהסוגיה ביומא, של זדונות נהפכות לזכויות. זה אותו מושג, זה אותו עיקרון בדיוק. העיקרון של חמץ ומצה אמו בבית, זה העיקרון של זדונות שנהפכות לזכויות. הגענו לטבוע בתוך החמץ, הגענו לטבוע בתוך הטומאה, אנחנו יכולים לקחת את הדבר הזה ולהפוך אותו לכוח חיובי. מהמקום של הירידה, המקום של הזדון, אנחנו יכולים להפוך אותו לזכות, יכולים להפוך אותו למעלה, יכולים להפוך אותו ליתרון. ולכן פה, כשיש לנו איזו ירידה או משהו כזה, אנחנו לא צריכים להתייאש, אלא להפוך. אנחנו צריכים לומר לעצמנו, הנה, יש לנו פה את ההזדמנות לקחת את המקום הזה ולהפוך אותו ולהשתמש בו עכשיו לכוח של זכות, לכוח של מעלה, לכוח של יתרון.
המתח החיובי והיוזמה גם אם אנחנו, ברוך השם, אנשים, כמובן אנחנו מקווים שכולנו מבחינה צדיקים, שלא נופלים לפעולות גדולות ועצומות, אבל אנחנו צריכים לחיות כל הזמן במתח חיובי הזה, לא איזה מתח כזה שהורס לנו את החיים, אלא במתח החיובי הזה של הרצון כל הזמן לחשוב איפה אנחנו יכולים להתקדם. זה המקום של בעצם של ההתעוררות, של היוזמה, של התיקון, זה המתח הזה של השאיפה לשלמות. כדברי הרב קוק הידועים, השאיפה לשלמות היא השלמו. הזכרתי לא פעם בישיבה, אני מזכיר, בהקשר הזה של פסח שני, את הנקודה הזאת של היוזמתיות. אני יכול לזכור במהלך השנים, ולהגיד שמות, לא אגיד אותם פה, למרות שזה רק למעלתם של האנשים, אבל זה כבר לא יגיד לכם כלום, כי לפעמים זה כבר אנשים שלא מכירים אותם, אבל זה ממש מדהים, איך דברים התחדשו, אם זה בישיבה או ממקומות אחרים, שראיתי בחיים כתוצאה מ… הרב לא שומעים. מה זה, התנתק? רגע, חכו רגע, נראה מה קרה. הרב לא שומעים את המצבים, שבהם מישהו אחד בישיבה, בא ופנה ואמר, אולי נעשה כך וכך. ופשוט זה לפעמים דברים שאחר כך, נהפכו להיות שנים. שנים, אחר כך לפעמים זה לבש צורה, פשט צורה, אם זה חמישי בערב, איזו פעילות מיוחדת, ואם זה איזשהו סוג של הרצאות להביא לישיבה. דברים שהם מחכים לצמיחה מהשטח.
הכוח של היוזמה המערכת היא חודש ניסן, כן? המערכת היא חודש ניסן, היא משדרת, היא עושה, היא יוזמת דברים מסוימים, שהם ככה מכניסים את כל הציבור פנימה לאיזושהי ליין מסוימה. ואז מגיע מלמטה, הבקשה, הדרישה, האמירה. אנחנו מבקשים, אנחנו רוצים, כמובן בהתאם ליכולות של המערכת, כל מיני דברים, לא ניכנס לפרטים כאלה ואחרים, אבל מאוד מאוד חשוב, זה במקרה אני מדבר על הישיבה, זה יכול להיות בבית אותו הדבר. אדם שרואה בבית איזה משהו, הוא אומר, מציע לבית, בואו נעשה, לא יודע, עכשיו יש תקופה פרקי אבות, מה דעתכם, כל שבת נשאר ונעשה לימוד משפחתי, נלמד פרקי אבות. לא יודע, כל אחד איזה רעיון, עולה לו משהו, עולה לו איזשהו ניצוץ, עולה לו איזושהי תחושה טובה של איזה משהו שהוא רוצה, אל תשאיר את זה בפנים. גם האנשים האלה שם במדבר, תחשבו על זה שבטח יתלבטו, אמרו, מה, נלך עם משה רבנו, נציע לו, נגיד לו, נבקש ממנו, נדרוש ממנו, מה, יזרוק אותנו מכל המדרגות, מי אתם, מה אתם, מה אתם רוצים, אתם הייתם טמאים, תעופו מכאן, מה? לא, הם אמרו, לא, אנחנו נלך, נבקש, זה, כמובן, הכול בצורה מכובדת וזה, אבל יש לזה כוח מאוד מאוד גדול, אז כמו שאמרנו, חג התקווה, חג היוזמה, חג של הבעלי תשובה, שבעצם זה החג של כולנו, כי הדור הזה, כמו שאמרנו, זה דור של כולו, דור של תשובה, דור של מהפכים, שמעבר מגלות לגאולה.
דור של תשובה ולכן, ממילא זה יותר דור של תשובה מאשר הדורות הסטנדרטיים, ככה שזרמו בטלם הרגיל, כמו שכל החיים ככה הולכים, ואין בהם איזה תנודות מאוד גדולות, הדור שלנו זה דור של תנודות מאוד גדולות, כל האמצעים הטכנולוגיים, כל השינויים החברתיים, הלאומיים והכלליים שישנם, הם בהחלט הופכים אותנו להגדרה של דור של תשובה, דור של פסח שני, דור של מועד ב' וג' וד', ואנחנו, יש לנו את זה. אשר ברא האלוהים לעשות, לתקן, אנחנו מסוגלים, אנחנו יכולים. אני אסיים במשהו מאוד יפה שראיתי ממש לפני כמה ימים, למדתי קצת את פיתום הקטורת בעולת ראייה של הרב קוק, ואתם יודעים שפיתום הקטורת זה אחד הדברים שיש לו כוח מאוד גדול לעצור כל מיני פגעים קשים שיש בעם ישראל, והרב קוק מסביר דבר מדהים. אנחנו אומרים בפיתום הקטורת, אנחנו, יש שם נטף ושחלת וחלבנה. אומר הרב קוק, מה התפקיד של כל אחד מהם במערג הזה של פיתום הקטורת? החלבנה, כידוע, הריח שלה רע. המקום של החלבנה זה להגיד, לשונו של הרב קוק, אין רע מוחלט בעולם. זאת אומרת, גם החלבנה היא בפנים. זה קודם כל אמירה בסיסית. גם החלבנה היא בפנים, היא חלק מהסמנים של הקטורת.
הכוח של החלבנה ושני האחרים, אומר הרב קוק, מדהים, הנטף, וזה מעניין לברר את זה מבחינת איזה בדיוק, איזה מין צמח זה, אבל יש לו כוח להעביר את הריח הרע. הוא בבחינת עתקפיה, הוא בבחינת פסח ראשון, יש לו את הכוח להסיר את הריח הרע, שלא יהיה פה ריח רע. אבל השחלת, גם כתוב, נטף ושחלת וחלבנה. אז השחלת, יש לה כוח להפוך את הרע לטוב. זאת אומרת, החלבנה אומרת, הרע, אני פה. אני לא, זה חלק מהעולם. ותשבו, הוא ברא גם את זה, ברא את החמץ, ברא אותנו כאלה ואומר לנו, זה בפנים. הנטף אומר, יש שלבים בחיים שאתה צריך להרחיק, פסח ראשון. אתה צריך להרחיק את הרע מעליך, אתה צריך להרחיק את החמץ, אתה צריך להילחם בכל כוח נגד כל מיני קליפות שיש מסביבך. ואז בא השחלת ואומר לך, תחזיר את זה חזרה. אתה יכול לקחת את זה, לחבר את זה אליך, זה יכול להיות חלק ממך, ואתה יכול לקדש את זה, לרומם את זה, לתקן את זה, ומלמטה בגבורה גדולה של חודש אייר, בעזרת השם, נגיע למצב של תיקון החמץ, חמץ ומצה אמו בבית. בעזרת השם, שנזכה כולנו, תקופה זו תקופה מאתגרת, מבחינת המקום הזה שאנחנו נמצאים, לא בישיבה, הישיבה זה חודש ניסן, הישיבה זה התארה, החממה, והבית זה חודש אייר. הבית זה המקום הזה, אולי לא במקרה אנחנו ככה לפחות התחלנו את חודש אייר בבית, אני מקווה, סוגריים, אני אומר, אנחנו מחכים, כל ישיבות ההסדר, אולי הישיבות בכלל מחכות לאישור סופי של המל"ל, למשרד הבריאות, למתווה של הקפסולות של חזרה לישיבה, ואנחנו מחכים לזה יחד איתכם, מקווים להתחיל, אם נקבל את האישור, רוצים להתחיל ביום ראשון, מקווים לראות כמה שיותר חבר'ה שחוזרים, למרות הקושי המסוים שיהיה לפחות בשלבים הראשונים של החיים האלה כקפסולה, אבל בעזרת השם זה משהו שמחשל, יחשל אותנו, יבנה אותנו, ירומם אותנו.
הכוח של הבית כל פעם בינתיים אנחנו בבית, והבית זה חודש אייר, פסח שני כנראה נהיה בבית, אז זה לא במקרה, זה המקום שבה אנחנו יכולים שאנחנו לבד, המזל שור, הקבשים הולכים בעדר, השברים הולכים לבד, כל אחד עם עצמו בבית יהיה גיבור, יתמודד עם כל האתגרים שיש לו לעמים בבית, ובעזרת השם יצליח לרומם ולהרים את עצמו למעלה למעלה, ומתוך כך בעזרת השם לחזור לישיבה, מבחינת חודש סיוון, מזל תאומים, מחברת ניסן ואייר ביחד לקבלת תורה, בחג שבועות מביאים קורבן שתי הלחם, מביאים חמץ, אנחנו התורה, יש לך חמץ, מחברת ניסן ואייר בחג שבועות מביאים תחתן, בעזרת השם בהצלחה רבה רבה לכולם, ערב טוב, ברוכים, תהיו בעזרת השם. ברוכים הבאים. ערב טוב. תודה רבה.
