פרשת מקץ | יוסף בעל החלומות | הרב שלומי

יוסף, בעל החלומות, מתייחס ברצינות רבה לחלומותיו ולחלומות של אחרים. הוא מפרש אותם באופן שמקדם אותו, לא מתוך אינטרס אישי, אלא מתוך הבנה של חשיבות החלום. החלומות של יוסף, שר המשקים ושר האופים, ופרעה, כולם צמדי חלומות שמובילים את העלילה.

חלומות יוסף והאחים החלומות הראשונים של יוסף מתארים את האחים כאלומות בשדה ואת המשפחה כמאורות שמיים. יוסף רואה את המשפחה שלו כמשפחה לאומית, לא רק כרועי צאן אלא כקשורים לאדמה ולחקלאות. הוא מדבר על ההבדל בין רועי צאן לחקלאים, כשהחקלאים מתבססים ומתעשרים, בעוד רועי הצאן חיים בצמצום ובחופש. יוסף מציג את המשפחה כמאורות שמיים, שמש, ירח וכוכבים, מה שמסמל את ההשפעה האוניברסלית של עם ישרא. הוא לוקח את האמונה ואת ערכי הדבקות באלוהים למצב שבו עם ישראל מאיר לכל העולם.

יוסף מול האחים יוסף מושך את המשפחה לעולמות החומר, בעוד האחים נשארים בעולם הרוחני. האחים רואים את יוסף כמי שמסית את כנסת ישראל מהזהות האמיתית שלה. הם נאבקים בו כמו שיעקב נאבק על דמותה של כנסת ישראל ודחה את עשיו. יוסף, בחלומותיו, לוקח את עם ישראל למקום רחוק יותר, למקום שבו הם מאירים לכל העולם. הוא מדבר על האמונה והדבקות באלוהים כמעצמה אוניברסלית.

יהודה מול יוסף יהודה ויוסף הם שני המוקדים במשפחה. יהודה מייצג את ההודיה וההכרה במקור, את השאיפה להיטמע בתוך האלוקות. יוסף, לעומת זאת, לוקח את המשפחה לעולמות החומר והמעשה, ומציג חזון שבו עם ישראל מאיר לכל העולם. כנסת ישראל חפצה ללכת לשורש, אל האלוקות המחיה, להיעלם בתוכה. במובן זה, שימו לב לשם יוסף. יוסף זה מלשון תוספת, זה בדיוק הפוך. עודה את, זה יתחבר למקור, אני הולך למקור. יוסף זה תוספת. אם אנחנו הזכרנו את האלה, בוא נזכיר איפה יוסף באלה. יוסף השם עליכם, עליכם ועל בניכם, יוסף השם, יוסף השם לי בן אחר. בואו נתמקד במילה בן. במילה בן בתנ״ך יש שני פירושים. פירוש אחד, בן, זה בן. כמו שאני בן של אבא שלי. פירוש השני, בן, זה ענף. בן פורת יוסף, ענף פורה יוסף. יוסף השם לי בן, זה יוסף השם ענפים. כלומר, יוסף, המילה יוסף פירושה, לקחת את המקור, ולתת לו תוספת. לקחת אותו למקום חדש, כמו בן שיוצא מהאב, והולך למקום חדש. האבא זה הגזע, והבן זה הענף שיוצא.

הבדל בין יהודה ליוסף יהודה כל הזמן מושך להשתאבה בגוף הדמלכה, לפנימה אל השם, אל האלוקות, אל הקדושה. ואילו יוסף מושך החוצה, לקחת את האמונה, ולהשם אותה בעוד שטח. לקחת את המעיין, לא להשאיר אותו, אלא למשוך תעלה מהמעיין, אל כל מיני שדות רחוקים. זה מה שאנחנו אומרים, יוסף חולם חלומות, והוא אומר, תפסיקו, האחים, להישאר בתוך ראיית הצאן, שהיא בעצם איזשהו חיים, עם מאוד מאוד צנועים, שבהם אתם לא כל כך מתקשרים למקום. יש לכם הרבה זמן להתפלל, יש לכם הרבה זמן לעסוק בנסתרות, באמונה. אנחנו מאלמים אלומים, אנחנו שמש ויחד וכוכבים. הוא הולך, הוא יוצא החוצה, יוסף, השם לי, בן, אני רוצה להביא בנים, הכוונה ענפים, להוציא את כוח השורש של הענפים. לעומת זאת, יהודה, הודה את השם, אני רוצה לחזור לשורש. אם אתה רוצה לחזור לשורש, או שאתה רוצה להוציא ענפים, יש כאלה שהוא משהו חזק מאוד בהבדל ביניהם, וזה ההבדל בין רחל ולאה. אני רק אומר משפט אחד, לאה, במרכאות, לא רוצה בנים, זה לא העסק שלה, היא רוצה את קרבתו של יעקב, יעקב מבטא בעצם את הקב"ה. לעומת זאת, רחל מבטארת על יעקב במרכאות, היא רוצה את התוספת, היא רוצה בנים ליעקב.

אהבת יעקב לרחל וליוסף אמרתי, אני חוזר עוד פעם על המשפט שאמרתי, שברור שיהודה הכיר את הרעיונות של "ונברכו בך כל משפחות האדמה". יהודה לא לומד פרשת "לך לך", זה במרכאות, הוא ידע. ברור שהוא ידע את החובה להיות בארץ ובארציות, אבל כמו שאמרנו, הוא יותר מושך אל השורש. כשהוא רואה את יוסף הוא אומר, זה לא זה, זה לא אמור להיות ככה. וכיוון שיעקב אוהב את יוסף, כמו שהוא אוהב את רחל, אז אני אסביר לכם גם למה. אני רואה שלא נספיק המון, אז לכן קצת להתעמק בעוד דבר. למה יעקב אוהב את רחל ואת יוסף? הרי דווקא יעקב אמרנו, הרי אברהם הוא בנברכו בך, ויצחק הוא הארץ, דווקא יעקב הוא הרכיב של נשמת ישראל, לא של ארץ ישראל כמו יצחק, לא של בנברכו בך כמו אברהם. דווקא יעקב אמר לא אוהב את יהודה, דווקא יעקב אמר לא אוהב את לאה, וזה בדיוק העניין. אתה אוהב את מי שמחדש לך. כלומר, אם יש לי מישהי שבדיוק כמוני, מי שכאן עוד לא נשוי, מי שנשוי אז אשתך היא הראויה הכי טוב שיש, אבל מי שעוד לא נשוי ועדיין בדרך לבחור אישה, אז יש כזה קטע לפעמים, דווקא אדם מחפש מישהי שלא תהיה בדיוק אותו דבר כמוהו, דווקא מישהי שהיא אחרת, אז כשיש לך משהו אחר, יש לך תשוקה על הדבר הזה, כי אתה כאילו מרגיש שהיא תחדש לך חידוש. וככה נאמר על הקב"ה, שהוא לא מתרשם מהמלאכים, מלאכים יש לו מלא. מה שחידוש לקב"ה זה עם ישראל, שיש אנשים שיוצאים בתוך הבוץ הזה, של העולם הזה, והם אומרים קב"ה. זה כאילו חידוש לקב"ה.

יוסף כנזיר רחב אז אותו דבר, מה החידוש של יעקב? לאה, שככה הוא צעד קרבתו? אכן, שהיא מתחמקת ממנו, שיש לה זה, מה החידוש זה יהודה? יעקב יודע את כוחו של יהודה, הוא שלח אותו, את יהודה שלח לפניו, להורות לפניו גוש נהר, וגוש נהר זה שמעת באה, באה, באה, אבל החידוש שלו זה יוסף. ודרך אגב הוא מאוד דואג ליוסף, ושמעתי פירוש מאוד יפה, מערב מיעקב מידן, כתוב שיעקב קורא ליוסף נזיר רחב, הוא קודקוד נזיר רחב בפרשת וייכי. מערב מידן טוען שיעקב גזר על יוסף נזירות, מה זאת אומרת נזירות? כמו שמשון הגיבור, וכן הוא מוסלסל בשיערו, כי הוא היה לו שיערות ארוכות. למה? בכיוון שדווקא יוסף שמושך החוצה, הוא צריך שמירה. זה לא סתם שיוסף נקרא יוסף הצדיק, הצדיק זה אדם שהלך לצבא כמו שאומרים, הלך לאוניברסיטה, הלך רחוק, אבל הוא יוסף, הוא לא הולך ונהיה איזה חפיפניק, הוא נזיר רחב, הוא מצליח לשמור על הקדושה במקומות רחוקים. לכן יוסף הוא מצד אחד הולך רחוק, מצד שני קרא יוסף הצדיק, הוא נזיר רחב. זאת אומרת יעקב יודע את עולמו של יוסף, ולכן הוא מכין אותו לקראת זה, הוא גוזר על הנזירות שידע להתמודד במקומות הקשים שהוא כנראה יגיע אליהם, כמו שיעקב מבין שזה עולמו.

התנהגות יוסף במצרים טוב נחזור בחזרה, יש לנו עוד בין חמש לעשר דקות, נחזור בחזרה לפרשה ונראה מה קורה איתה. כמו שאמרנו האחים דוחים את יוסף, מכיוון ש, איך שמעתי פעם צדיק אחד אומר, יוסף היה נראה להם מתייבן, לבוש באופן שונה מהם, מדבר על דברים אחרים, זאת לא כנסת ישראל, הם החרימו אותו, הם דחו אותו, ותאמינו לי, שאם הייתם נמצאים שמה, הייתם מבינים את האחים ומצדיקים אותם, מכיוון שזו הייתה נראה מלחמה, דמותה של כנסת ישראל. מה בעצם קרה? שימו לב טוב. דיברנו על יהודה מול יוסף, בשבוע שעבר, כשראינו שבעצם יהודה עוזב להדולם, יוסף נורד למצרים, שניהם נמצאים במשך כעשרים, בין עשרים ל-25 שנה. כעשרים שנה הם מנותקים מהמשפחה, ש לנו מצלמה אחת של אבימי, שמתמקדת על העשרים שנה אצל יהודה, מצלמה אחת אצל יוסף, הקב"ה שולח את שני הכוחות הללו, את שני האחים הללו לבית ספר של החיים. על יהודה עוד נחזור אליו, דיברנו ונחזור, דיברנו פעם שבוע, נחזור אליו, יהודה הולך ללמוד את העניינים שלו שם, יוסף הולך, בעצם הקב"ה שולח את יוסף, לראות כמו שהאחים שלו אמרו, ונראה מה יהיו חלומותם. השאלה היא, איך יוסף, איך יוסף נצלח את התקופה הארוכה של עשרים שנה, איך הוא יתייחס לחלומות שלו, איך הוא יתייחס לזהות העברית, היעקובית נקרא לו, העברית שלו, זה בעצם הוא נשלח לבית ספר של החיים, וזה מה שעכשיו קורה. השנייה האחת מדלג, זה שאלה שבה, לצערי, לא מספיק עוד הרבה, אבל נתחיל אותה. יש לנו עד עשר. נראה לי כאילו, תגידו החברים. כן, עד עשר. עד עשר זה נקרא הרבה? לא, לא, עד עשר וחצי. תזכרו, אני אתן לכם טיפ, אני לא במוכרון להכשרת מורים, אבל אתם יודעים שהדבר הכי חשוב שאתם מדבר, זה להודיע, למי שמקשיב לשיעור, מתי הסתיים השיעור. תמיד כשמדברים, תגידו מתי אתם גורמים לדבר. כן? שוב מאוד. השאלה, יש שתי שאלות, שכל הפרשנים, לכל אורך הדורות, התמודדו איתן. השאלה, זו שאלה אחת שמתחלקת לשתי שאלות. השאלה היא, פשר התנהגותו של יוסף, במיוחד בחלק השני של תקופת ה-20 שנה. בחלק הראשון, הוא במעמד נחות, הוא מנכד בית שר התווכים, אחר כך הוא יושב בבור, בכלא, זה החלק הראשון. בחלק השני, הוא נהיה מלך מצרים, סוג של מלך מצרים. ובעצם, השאלה, פשר התנהגותו. השאלה היא כפולה, כמו שאמרתי. א', מדוע יוסף, לא מנסה לתת קשר עם יעקב, עם אחיו, עם המשפחה שלו? מחורה, הוא אמור לדאוג לאבא שלו, הוא ראה שהאחים מכרו אותו, אבל מה עם אבא? מי יודע מה אבא יודע, מה אבא לא יודע? למה שאני לא אלך ואספר לאבא שאני במצרים? דבר שני, אחרי שהוא נפגש עם האחים, מה קורה לו שם? למה הוא בא לאחים ומתעלל בהם? במשך, הוא קורם להם לעלות, לרדת, שוב, כאילו, מה זה המשחק הזה שהוא משחק עם האחים? בשבוע האחרונה, אנחנו יודעים שיהודה, משעת ויגש, אומר ליוסף, בנימין יעלה מחב, ואני אשאר פה להיות עבד. זה מאוד מרגש. בעצם יהודה עשה תיקון עצום לחטא מכירת יוסף. הנה יהודה מוכרת עצמו לעבדות ופודה את בן דמותו של יוסף, את בנימין. אז ברור שהשורה האחרונה וכל הסיפור היא שיוסף גורם לאחים להגיע למצב שבו, כמו שאמרתי, הוא שומע את יהודה מוכן למכור את עצמו ולבדות את יוסף, את בנימין. זה אדיר. אז הסוף הוא סוף מדהים. אבל השאלה היא, האם יוסף, אפשר להגיד שיוסף הוא קומבינטור עצום והוא בעצם על זה חשב בהתחלה וכל המהלכים היו מתוכננים והוא חיוון לרגע הזה. זה מאוד קשה. יש כל מיני פרטים בתוך הסיפור שקשה להניח שיוסף כאילו ציפה לרגע הזה. לרגע הזה הגיע, אבל לא יודע אם הוא ציפה לו. לכן צריך להבין מה בדיוק ייתה המגמה של יוסף. אז נתחיל. כשאמרנו. התשובה הפשוטה היא זה חיבור של כמה אנשים שכתבו בעניין ביניהם הרב יואל בנון וגם אותו אחד שהזכרתי קודם, הרב ישראל אריאל משחם. ועוד כיוונים. בגדול צריך להבין שיוסף בעצם רצה לשכוח את המשפחה שלו. תכף נביא מה קורה. לא עכשיו, אנחנו נצטרך להבין מה זה לשכוח. כי הוא נשאר צדיק. אז מה הכוונה לשכוח? אבל בינתיים אנחנו נגדיר את זה ככה. שיוסף בעצם איך אומרים? עבדתי אתכם להתראות. מכרתם אותי. יש מי שפרש שהוא אפילו לא יודע אם זה הם מכרו אותו או שאבא שלו. זאת אומרת מה כוונה אבא שלו? כמו שרב יואל בנון טוען זה נחילה בסופו של דבר האבא יודע על השנאה ששונאים אותו אחים. ואף על פי כן הוא שולח אותו מחברון לשכם. לא שתי דקות תדרוש משלומם, מה זה הנאיביות הזאת? בוא תעשה איתם, תהיה איתם כמה ימים שם, תדוש משלומם. מה זה הדבר הזה? זאת אומרת שיכול להיות שיעקב, כשפתאום האחים תופסים אותו, משליכים אותו לבור ומוכרים אותו או דואגים שהוא יימכר, יכול להיות שיעקב חושב למה אבא עשה לי את זה? אולי אבא דחה אותי? יש כאלה שיאמרו מה פתאום, לא יכול להיות שיוסף חשב ככה. אז נגיד שהוא לא חשב ככה, אבל בעצם הוא אומר המשפחה שכחה אותי, לא רוצה אותי. מה פתאום שאני אחזור אליהם? ומה זה יעזור? ואם אני אחזור אז מה יקרה? אז פתאום יאהבו אותי? הרי זה מחלוקת, הם לא רוצים את התפיסה שלי. זאת אומרת שהשפה בעצם אמורה להיות מיואש, אף אחד לא רוצה אותי, כמו שאומרים שכחו אותי, אבל בעצם יותר משכחו.

משמעות השמות מנשה ואפרים והדבר הזה שאמרנו הוא כתוב מפורש בתורה. כאשר נולדים לו שני ילדים, הבכור נקרא מנשה. מה הפירוש מנשה? נשיה בתנ"ך זה שכחה. איך קוראים לך? שכחה. שם יפה מנשה, קוראים לו שכחן, שכחה. למה קוראים לך שכחה? שאלו את מנשה, כי נשני אלוהים את עמלי ואת כל בית אבי. זאת אומרת השם השכיח ממני את בית אבא אי שם בכנען, השכיח ממני גם את כל הצער שהיה. אבא בתור עשיר, הנה עכשיו אני מלך, בעצם אני לא צריך, זהו עזבתי, זהו נגמר הסיפור שם. אפרים מרצוני זה כאילו פתח דף חדש. זאת אומרת מנשה הוא נקרא על שם הדף הישן, כאילו מנשה זה קראתי את הדף הישן משנה שעברה וזרקתי אותו. אפרים פתחתי דף חדש, אפרים כי הפרני אלוהים בארץ עוני. זאת אומרת זה כתוב מפורש מה יוסף חושב ולכן הוא לא מתכוון לחזור למשפחה, הוא לא רואה בזה עניין. עשינו עוד ארבע דקות, אבל אל תחשבו שיוסף שכח את ביתו והוא גם שכח את החלומות שלו. להפך, הפוך על הפוך על הפוך, המציאות מדהימה את יוסף. יוסף לא שוכח לרגע את הרחב הפנימיים, צדיק יוסף הצדיק, ככה קראנו לו הרחב הפנימיים. זאת אומרת שיוסף כל הזמן מזכיר את השם, בלעדיין אלוהים ינשנו באור וחטאתי לאלוהים הוא אומר יש את פוטיפר. וכך תבינו שהניסיון עם אשת פוטיפר זה לא רק ניסיון של התגברות על תאוות הרעיות המיניות, אלא זה נאמנות, נאמנות למעביד שלו. איך אני יכול זה? זאת אומרת זה עניין של נאמנות, עניין של קריאה בשם השם כל הזמן שם שמם שקור בפיו. זאת אומרת הוא המשיך להאמין בקדוש ברוך הוא, נקרא לזה אמונת הייחוד.

הצלחתו של יוסף במצרים ומה שקורה שהוא רואה שהוא מאוד מצליח, הוא מאוד מוכשם, הוא נהיה מנכ"ל בהתחלה, הוא נהיה מנכ"ל בבית שר הטבחים, אחר כך הוא נהיה מנכ"ל בבית הסוהר, אחר כך הוא נהיה מנכ"ל של מצרים. זאת אומרת שיוסף רואה שהחלומות שלו מתגשמים ובראש עצמו מעולם לא ציפה שהחלומות שלו יתגשמו באופן כל כך מפתיע. זאת אומרת אצלנו זה הפוך, אנחנו חולמים חלומות עזויים אחר כך המציאות. אתם מכירים את השיר של עוזי חיטמן "ובחלום ראיתי מלאך משמיים בא אלי"? אתם מכירים את השיר הזה? ואחר כך זה כתוב "וכשהתעוררתי לא היה מלאך לא היה חלום". אז בדיוק אצלנו הספר זה בדיוק הפוך, חולם חלום והמציאות הרבה יותר גדולה מהחלום. מה זאת אומרת? אני לא רק שאני דיברתי על שמש, ירח, כוכבים על מציאות מעשית, אני נהיה מנכ"ל של בית ואחר כך מנכ"ל כזה ואחר כך אני משפשפת עיניי ואני רואה שאני השמש, הירח והכוכבים. אני נמצא בארצות הברית של אז, מצרים ואני נשיא ארצות הברית. מה זאת אומרת? אתם מכירים את המדרש היפה של רש"י שהטבועה של יוסף לא הרקיבה. יוסף מעסם, הוא גר את הטבועה של שבע שנים בשיטות מיוחדות שהוא הבין איך להסם אותן והטבועה שלו לא הרקיבה. הוא ידע כל מיני, ידע לשמור אותן וטבועות אחרות שאנשים ניסו להסם אותן, הרקיבו. אז יוסף אומר להם פרעה, תגיד יוסף, נכון יוסף אמרו לו יוסף אומר לנו, ככה המדרש אומר, שנעשה ברית מילה. אז הוא אומר להם פרעה, מה אתם רוצים? אם הייתם מצליחים כמו הוא להסם את הטבועה אז הייתם יכולים, אבל אתם לא הצלחתם, אז נלכו איתו עד הסוף, ביישב המים. מה זאת אומרת שיוסף הופך אותן, רוצה שהן יעשו ברית מילה. ברית מילה זה ערך אמוני שקשור לאמונת הייחוד, זה ערך שקשור לקדושת האדם. יוסף אומר להם יוסף כאילו בעצם הוא אומר להם אני עם ישראל, אתם העם שלי, אתם העם ישראל החדש.

יוסף והזהות הישראלית זאת אומרת שיוסף הוא שכח את בית ישראל, הוא רצה לשכוח את ארץ ישראל, את בית ישראל. אבל הרעיון של להביא את האמונה אל מציאות רחוקה נהפך גם עכשיו. הוא פתאום אומר, אני עכשיו מבין למה, מה זאת אומרת שאני המלך ולא האחים שלי? הם יישארו בתפיסות מיושנות של ארץ כנען, של כזה, הכל בקטן כזה. זה כמו, אני זוכר שפעם שהייתי בתיכון, אז אמרו לנו אתם, לא משנה, אל תהיו מדריך, אני חולק על מה שאמרו לי אז אבל ככה אמרו לי אז אל תהיה מדריך בבני עקיבא, תהיה ראש ישיבת בני עקיבא. הוא רצו להגיד לי, רצו להגיד לי אני הולך להדרכה כדי שאני יהיה ראשי ישיבת לא משנה, לא בדיוק נכון, אבל כאילו פתאום יוסף מסתכל על האחים שלו ואומר מה זה, הם, זה תנועת נוער כל הסיפור הזה שם בכנען עם הקטן. אני זה הסיפור האמיתי ולכן בעצם יוסף בכלל לא הסתכל אחורה כי הוא לא, כי הוא, כי הוא בעצם זרק את הזהות שלו, הוא זרק את היישום הקטן הזה של כנען של משפחת האחים, אני בעצם הולך הכי מגדול, הכי רחוק וזהו. ואיפה, וזה אני מסיים, ואיפה פתאום יוסף התחיל לבכות מה זה בי? בכי ה געגוע, יוסף הוא בכיין, הוא בכיין רציני ביותר. בכיינות זה רוון החירובי של ספר בראשית, בכי זה געגועים ופתאום כשהוא רואה את האחים, משהו, איזה רעד במיתרי ליבו, הוא גוון לו לבכות והוא רוצה לברר את זה, מה שהוא עושה עכשיו, הוא הולך לו לברר את זה, מה הפשר הגעגועים שלי מה הסיפור שם? הכל זאת ועוד, ושיעור לפרשת ויגש, למרות שהבירור הזה נעשה כבר בפרשת שלנו אבל אנחנו נשמור את זה לפרשת ויגש. לילה טוב, יום שמיני של חנוכה, סבח היה לי כיף להיות איתכם. נתראות ערב תודה רבה רבה מה ערב תודה איזה שמחה תודה רבה נתראות.