הכרזה על פטירה אנחנו אוחזים בפרשת וייכי, דף רי שיעוד זין, עמוד ב'. אמר רבי יוסי: כאשר מתקרבים ימיו של אדם, שלושים יום לפני פטירתו מכריזים עליו בעולם העליון. כלומר, שלושים יום לפני שהאדם נפטר, יש הכרזה על כך בעולם העליון. אפילו ציפורי השמיים מכריזים עליו. אם הוא זכאי, מכריזים עליו בין הצדיקים בגן עדן. יש דבר מעניין שמביא ספר אור החמה, בשם רבי חיים ויטל, על המספר שלושים יום. זה כמו מלווה שנותנים זמן להלוואה שלושים יום כדי להיפרע מהלווה. כך גם הקב"ה בא לגבות חובו מהאדם ומוליכו לפני בית דין העליון. יש לו שלושים יום לחפש זכויות כדי לפרוע את החוב.
התהליך בארץ בארץ, באותם שלושים יום, נשמתו של האדם עולה כל לילה ורואה את המקום שאליו היא הולכת להגיע. האדם לא יודע ולא שולט בנשמתו כמו קודם, כפי שנאמר: "אין אדם שליט ברוח". בשלושים יום האלה, האדם מאבד את השליטה שהייתה לו על נשמתו. הנשמה יוצאת כל לילה ומתחילה לחפש את המקום שאליו היא הולכת להגיע. אמר רבי יהודה: באותם שלושים יום, צלם האדם מתחיל להתחלש. הצלם הוא חלק מהחיות של האדם, וכשהחיות מתחילה להתחלש, גם הצלם מתחלש. אפשר לראות את הצל של האדם, ואם הוא מתחלש, זה סימן שהאדם מתקרב לסוף ימיו.
בקשות לפני פטירה רבי יצחק ישב על פתח הבית והיה עצוב. רבי יהודה שאל אותו מה קרה, ורבי יצחק ביקש ממנו שלושה דברים: הראשון, כשאתה אומר דברי תורה, תזכיר את שמי. השני, תלמד את בני יוסף תורה. השלישי, תתפלל על קברי בשבעה ימים הראשונים לאחר פטירתי. רבי יהודה הסכים לכל הבקשות, וביקש מרבי יצחק לשמור לו מקום לידו בעולם העליון. רבי יצחק פתאום הבין את משמעות הפרידה וביקש שלא ייפרדו. הם הלכו לרבי שמעון, ובעזרת השם נראה מחר מה יקרה.
