כ״ז בתמוז ה׳תשפ״ב

שיחה כללית | איך אפשר להבנות בבין הזמנים | הרב גבריאלי

מהירות:
הורדת השיעור

תקציר השיעור

התמלולים נעשים ע״י בינה מלכותית ויתכנו טעויות בטקסט.

שיחה כללית | איך אפשר להבנות בבין הזמנים | הרב גבריאלי
בין הזמנים מאפשר לעכל את הלמידה מהשנה החולפת ולהתכונן לחיים מחוץ לישיבה. יש לתכנן את הזמן עם דגש על עבודת המידות, חיזוק קשרים משפחתיים ולימוד תורה. חשוב לנצל את הזמן לבילויים וטיולים תוך שמירה על ערכים רוחניים.

תמלול השיעור

כן, צהריים טובים. אמנם צריכים להשתדל עד היום האחרון של הזמן להיות בצורה רגילה, לתפקד בהתלהבות, בשמחה ובניצול של הזמן, אבל זה לא סותר לזה שאנחנו בכל זאת כבר מסתכלים טיפה קדימה ויש לנו איזה יעד שהוא בין הזמנים. אני רוצה דווקא היום לדבר על בין הזמנים בצד הגדול שלו, בצד החזק שלו, איזה דברים אנחנו יכולים לבנות בתוכנו כתוצאה מהזמן הזה. ידוע שהיום כבר לא אומרים את זה, שאני עוד הייתי חור ישיבה צעיר, היו מקריאים לנו את הדברים של השלה הקדוש. השלה הקדוש כותב שאם היה יכול, היה מבטל את בין הזמנים. אבל כבר הוא כנראה לא היה יכול, ואז אמרו לנו טוב, כיוון שכבר זה קיים בוא נראה איך עוברים את זה. בזמנים שלנו, אנחנו כבר לא אומרים את זה, לא ק כי זה לא ריאלי, אלא גם בגלל שאנחנו מבינים שיש משהו טוב לחתכילה בתקופה הזאת.

החשיבות של בין הזמנים הטוב הוא ביחס למה שהיה וביחס למה שיהיה. זאת אומרת, ביחס למה שהיה יש זמן לעכל. בהנחה שמשך השנה עשינו עבודה רצינית, מי שנמצא בישיבה ומתפקד בה ועובד ומתאמץ ומשקיע מאמץ רוחני גדול של לימוד ומידות ועבודה פנימית, אז יש זמן שבו אתה יוצא החוצה מהדבר הזה וקצת נותן לדברים לשקוע בתוכך. הדבר הנוסף הוא שזה יוצר גם איזשהו געגוע לחזור לדברים. יש פסקה ידועה של הרב קוק באורות התורה בפרק זין. הרב קוק אומר שיש זמנים שמתבטלים מהתורה והם פועלים להאיר את העיניים להכיר את תוכן קדושת התורה ועומק החיים שהיא משפיעה על עומדיה. בצבא מרגישים את זה הרבה פעמים, יכולים אולי להעיד על זה פה הבוגרים שכבר פתאום להתנתק מהישיבה לא לשלשה שבועות אלא לתקופה יחסית ארוכה. יש כאלה שמרגישים את זה שם לא רק שקשה להם בצבא אלא הם ממש פתאום מרגישים ומבינים את עומק קדושת התורה.

הזדמנות לחיים העתידיים יש לנו פה בעצם הזדמנות לחוות בקטנה את מה שבעצם מחכה לנו בחיים העתידיים. כולנו יודעים שהם מחכים לנו בין אם נהיה בישיבה כך שנים, כל המסגרת חמש שנים נוסיף עוד שנה שנתיים. בסוף בצורה טבעית נחיה את חיינו כמשפחה ונצא לעבודה בבוקר ונחזור ולא נחיה בתוך עולם שכולו תורה. עכשיו יש לנו הצצה קטנה אבל הזדמנות לחוות את הדבר הזה על פי דרכנו כרגע.

תכנון בין הזמנים אני חושב שחשוב לתכנן את זה בצורה בסיסית. כל דבר שאתה מתכונן אליו מודע למה שהולך להיות ומתכונן, בדרך כלל יצא יותר טוב מאשר איזושהי זרימה כללית. כדאי לתכנן ולעשות את הדברים בצורה שמתאימה לכל אחד אישית. זה אתגר, אבל בהחלט הוא בכדי השגה. הדבר הראשון כמו בכל דבר בחיים זה הנושא של המידות והדרך ארץ. זה תמיד לפני תורה, זה החיים שלנו. יש הזדמנות לתרגל דברים בעבודת המידות. בין הזמנים זה עבודת מידות ודרך ארץ בצורה קטנה יותר אבל עדיין משמעותית. הכוונה לא דווקא ללימוד על מידות, כי בין הזמנים נדבר על לימוד תורה, אבל כנראה שלימוד תורה זה לא הולך להיות עכשיו הנקודה המרכזית.

עבודת המידות והמשפחה אני חושב על המשפחה. יש הרבה פעמים שאתה קצת מתבאז שאין לך יותר זמן לאחים הקטנים שלך או לבקר ביקור נורמלי אצל סבא וסבתא שלך ולשבת איתם בנחת. יכול להיות שיש לך חבר טוב מהישיבה התיכונית או מהמקום שאתה גר שאתה יודע שהוא קצת זקוק למישהו שידבר איתו. יש לך שנה אתה נמצא פה והוא שם וכל אחד תרוד בתרדותיו. אולי מרים טלפון מדי פעם, אבל זה לא כמו לגשת לדבר עם החבר הזה ולהציע לו לדבר או לצאת ביחד לטיול. המשפחה זה דבר חשוב ומשמעותי שהולך איתך לאורך כל החיים. בהתחלה אתה הלד שיש לך הורים וסבא וסבתא, ואז אתה מגיע לגיל האמצע שאתה גם מטופל בילדים וגם יש לך הורים שמתחילים להיות מבוגרים. ואז אתה כבר מתחיל לראות מתחתיך את הילדים ואת הנכדים ובעזרת השם גם את הנינים. זה דורש תחזוק, זה לא קורה לבד. זה משהו שדורש מאמץ מסוים לעשות אותו. כדאי לקבוע את הזמן הזה בזמנים בטוחים. לפעמים זה יכול להיות בתחילת היום, יחד עם תפילת שחרית, לפני שמתחילים את הכל. כבר סגרנו את הפינה הזאת של זמן ללימוד תורה. זה יכול להיות עם מנחה או ערבית. כל אחד מכיר את הלוח זמנים שלו ויודע איפה הזמנים שהם בטוחים ולא יכנסו לשם יותר מדי מפריעים. שהדבר הזה לפחות יהיה באיזושהי כמות זמן סבירה שנותנת את ההמשכיות, את הרצף, את הכוחות. וכמובן, כל המרבה הרי זה משובח. זה כמובן פשוט ולא צריך לומר. אגב, הצעה טובה ששמעתי כמה פעמים מחברים שעושים את זה: קובעים חברותא עם חבר מהישיבה, חברותא שטוב לה ביחד, שכיף לה ביחד. כבר עכשיו מדברים אחד עם השני, ממשיכים היום עם כל אמצעי מדיה. זה לא בעיה, יש אלף ואחת אפשרויות להיות קרובים מאוד ולהמשיך ללמוד ביחד. זה גם מאוד מחייב כי אחד מזכי לשני, וממשיכים כאילו את הישיבה, ממשיכים את הביחד הזה, ממשיכים את הלימוד שהיה בישיבה שזה ערך נפלא ביותר.

לימוד עם המשפחה דיברנו על הבית ועל המשפחה. כמובן, ללמוד עם אבא, ללמוד עם אח, אולי אימא. היום גם האימהות יש מהן כאלה שהן בעניין ללמוד תורה. ללמוד במשפחה עם מישהו מהמשפחה זה דבר מיוחד מאוד, דבר נפלא ביותר. אולי אפילו באיזושהי קביעות מסוימת. אפילו יושבים מגיעים לכנרת, פותחים את האבטיחים ואת הכיסאות נוח. רגע, אבל יש לנו את הקביעות. מוציאים בין כל הבגדי ים וזה, בום, מוציאים את הספרים. יש לנו קביעות או עם מישהו מחוץ או עם מישהו מהבית, מהמשפחה. זה משהו שמלווה, כאילו נכנס, נהיה חלק מההתקדמות, נהיה חלק מהסיפור. עבודה מדובר על שיעור א' בלבד. הבנו שלפי החוקים שיעור ד' אסור לכם לעבוד. זהו כאן ועלה תחשבו לבד מה אתם עושים. בכל פנים, אנחנו מדברים פה עכשיו רק לשיעור '. לשיעור א' ידוע היום שכולם צריכים דמי כיס. אשרי מי שלא צריך כי הוא מסתפק במועט. דיברנו על זה פה פעם. אבא נותן לך 200 שקל, אומר לך כך. אז אל תגיד לו לא צריך אבא, עזוב אני מסתדר, ואחר כך תכול לך לחוץ מאיפה יהיה לך כסף לא יודע מה לקנות פה איזה חתיכת אוכל או משהו שאתה צריך. אבא נותן סימן שברוך השם יש לו, קח את זה, זה בסדר. יהיה לך עוד הרבה שנים שאתה תדאג בעצמך לכסף שלך וגם לילדים שלך וגם לנכדים שלך.

קניית ספרים בינתיים זה טבעו של עולם וזה בסדר. אל תהיו כאלה, לא צריך להיות צדיקים יותר מהאפיפיור. אם ההורים שמחים ונותנים בעין טובה ובשמחה, קודם כל קחו את זה ותשמחו שיש לכם זמן ללמוד בשקט ואתם לא תרודים עכשיו איך להשיג את הכסף לאיזה נעליים שאתם צריכים לקנות. אבל נגיד שבכל זאת אולי בבית אין אפשרות, אולי יש דברים שבכל זאת לא נעים לכם לקחת מההורים כי זה כבר איזה משהו מעבר. אתה רוצה עכשיו לקנות את כל הרב קוק, את כל המהר"ל, את כל הש"ס, את כל הירושלמי וכו'. לא נעים לי לקחת מהאבא עכשיו ולהתחיל לבוא לו אני מתכנן עכשיו את השנה הבאה יש לי רכישות בזה ורכישות בזה וזה כמה מאות שקלים מאיפה אני אביא את זה. אני בטוח שההורים הכי שמחו שתיקחו מהם כסף לספרים. אבל סתם כן, ניקח את זה כדוגמה לאיזה משהו שבאמת אולי הוא לא אפשרי ואתה רוצה קצת שיהיה לך משלך. אז בין הזמנים כמובן זה זמן נחמד וטוב לעשות איזה קופה קטנה כדי שאחר כך כל שיעור בית אנחנו רגועים עד הצבא. מגיעים לצבא היום בכלל נהיים עשירים. אז כן, זורקים את כל הכסף, לא יודע איך קוראים לזה. פעם היה שקם, היום זה במכונות. אתה לא מרגיש, אתה מגייץ מגייץ ויוצא לך שתייה ויוצא לך אוכל וכל מיני דברים. בסוף אתה גומר את השירות נשאר בלי כסף. אבל איך ריבונו של עולם, קיבלת כבר היום לא יודע איזה סכומים זה כבר מגיע. לא היו זורקים לנו פעם איזה כמה שקלים. היום אתה עוגר את כל הכסף של הצבא שנה וחצי שירות ויוצא משם עם סכום משמעותי מאוד, יוצא שם עם אלפי שקלים ומעלה. אז מה אתה צריך עכשיו רק עד הצבא? כל מה שאתה צריך זה שיעור א', כן צריך שמונה חודשים עד הצבא. אין בעיה, עושה ככה איזה קופה קטנה בבין הזמנים הזה, עוד קצת בבין הזמנים הבא ואתה מסודר לכל זמן חורף. אתה לא צריך לחשוב על הכסף בכלל, הכל מסודר.

בילויים וזמני פנאי זה לפי כל אחד לפי עניינו וכו'. אבל כמובן שהזמן הזה בהחלט פשוט שהוא מאפשר את הדבר הזה. ואם הזכרנו קניית ספרים אז עכשיו אני אומר ברצינות ולא ככה על דרך ההלצה שאני בטוח שכל אחד מכם מרגיש את זה. כל אחד מכם שללמוד עם ספר שלך זה שונה לגמרי מאשר ללמוד עם ספר של הישיבה. לפעמים ככה עובר בשולחנות ואני רואה שכאלה כבר משאירים קבוע את הספר של הישיבה בתוך המדף שלהם. כאילו הוא לוקח את הפניני ההלכה ולא מחזיר אותו בסוף החברותא על המקום אלא משאיר אותו עם הסימני הדומה הזאת של הישיבה, משאיר אותו אצלו על השולחן. כאילו מה, זה שייך לרבים, זה לא שלך. אלא מה, זה מבאס אותך כל פעם לחברותא, לקחת להחזיר, לקחת להחזיר. יאללה, שישאר כבר יציא על השולחן. אז בוא, יש לי פתרון בשבילך יותר פשוט. זה עולה כמה עשרות שקלים ופניני ההלכה זה בטוח משהו שגם תצטרך אותו בחיים. זה לא מהספרים שאתה אומר מה, אני אקנה ואולי אני לא אצטרך, אני כן אצטרך פה בטוח תצטרך, תקנה וכן הלאה. המון דברים שאתה לומד גם בהלכה וגם באמונה וגם בתנ״ך וגם בגמרא זה דברים שבעזרת השם אתה תשתמש בהם, זה לא נגמר היום. אז לכן ללמוד עם ספר שלך ולהיות מתוכנן ולהגיע לזמן הבא בעזרת השם. לומדים, סגרנו סופת אבל הכיוון הוא בעזרת השם ללמוד את פרק התחלת בעיון בבוקר נושא ציצית, ללמוד אותו בעיון, מסכת מנחות. אז אל תעשו את החשבון הזה, מה אני אקנה בשיר חודשיים, שלושה חודשים. תקנה גמרא, לא יקרה כלום, גם בחיים אתה תמשיך ללמוד, גם הבן שלך יצטרך את זה כשהוא יהיה בחור ישיבה. תקנה כמה עשרות שקלים, זה כולה כמו איזה שווארמה, מה קרה? זה שווארמה תוך חמש דקות נגמרת, זה יושב אצלך כמה חודשים ואתה לומד איתו. לקנות את הספרים שהולכים ללמוד בהם, בבקיאות יומה פרק שמיני אז יומה ומנחות תקנו ושיהיה שלכם ושאר הספרים שאתם לומדים זה הרגשה אחרת. אתה יכול לכתוב בספר, אתה יכול לסמן ובכלל זה שלך, זה עולם אחר. הדבר האחרון, אולי באמת המאתגר ביותר, זה הנושא של הבילויים, טיולים, כל מה שקשור באמת לזמני הפנאי האלה, שהם חלק מהסיפור הזה שבין הזמנים. זה באמת איזשהו זמן קצת להפוגה, זה זמן קצת, כל מה שדיברנו בסדר, יש משפחה, יש חסד, יש עבודה וזה. בסוף יש גם סתם ימים של כיף, ליהנות, לטייל, ליהנות, לבלות. ופה כמובן, ברור שזאת הנקודה הכי ככה מאתגרת מבחינה רוחנית וגם היא יכולה להפוך להיות משהו מאוד טוב. היא יכולה להיות משהו מאוד מאוד חווייתי, מאוד חיובי כי בהחלט יש כל מיני דברים ששייכים לתרבות הפנאי שהם דברים טובים, שהם דברים ערכיים, הם דברים שעושים טוב לנפש, לגוף והם חלק מאותה הפוגה, הם חלק מאותה התעבררות. וכמובן הוא בלבד, הוא בתנאי שבאמת פה ממש צריך להיות ככה עם קווים מאוד מאוד ברורים, עם שליטה. אני חושב שהדבר המרכזי פה זה השליטה מראש על הדברים. אתה יכול בקלות ככה פתאום למישהו כזה, מישהו קצת נגרר, קצת מושפע. פתאום באים חברים, פתאום חברים כאלה, בוא נלך לפה, בוא נלך לשם. לא בטוח אם זה, מכירים את זה שכותבים לך, יש כאלה טיולים, כותבים אם יש לך ספק אז אין ספק. הם אומרים לך טיול, הולכים 20 קילומטר למטיבי לכת, אם יש לך ספק אל תבוא, אם יש ספק אז לחומרה אל תלך, שלא תיפול לנו פתאום באמצע הדרך ולא נצליח לסחוב אותך. אז אני אומר על אותו משקל, אם מתחיל להיות ספק משמעותי עדיף להכריע לחומרה. אם אתה לא בטוח עם המקום הזה שרוצים ללכת אליו הוא באמת מקום שאפשר באמת לעמוד בו באתגרים. עכשיו ברור שהנושא הזה הוא לא ככה רגל אחת, הוא באמת דורש הרבה מאוד מחשבה כי אנחנו יודעים היום כאילו שאתה רוצה ללכת לטייל בכל מיני נחלים בכל מיני מקומות עם מים או כמו שהזכרנו, כנרת וכדומה. אז ברור שזה לא יהיה קל, ברור שזה יהיה משהו שידרוש איזושהי הכנה לחשוב רגע, לאיפה נכון, מתי נכון או מה הכללים שלי כאילו אני מגיע למקום מסוים ואם אני הגעתי לאותה בריכה ביהודיה אבל היא מלאה עכשיו מה לעשות בבנות של לא תנועות וחסודות שנכנסות למים מעולפנה אלא אחר כמו שעם ישראל נוהג. אז כן לפעמים אני מגיע למקום עם כל הצער ועם כל המעמד שעשיתי אבל אני אומר אני לא נשאר פה, אני אולי הולך עם חברים או עם כאלה שכולם באותו ראש ואומרים יש לנו כללים, הלכת לכנרת ולא הצלחת למצוא את הפינה שהיא סבירה אז אכלת אותה, אבל מה לעשות, לא תישאר שם בכל מחיר כי כבר עשית את כל הדרך אז תחפש איזשהו מקום שכן אפשר להיות בו. לפעמים אתה מוצא איזשהו פינה, בסדר נכון שחמישים מטר משם יש משהו בסדר יש לך את המטר, זה סביר, כלומר אתה לא רואה, זה לא ממש לידך אתה יכול להיות בגף שלך וזה בסדר. זה דברים שאי אפשר לתת בהם, אי אפשר להגיד בהם שחור ולבן כי זה גם אישי וגם צריך לראות את הסיטואציה. אני חושב מה העיקרון, העיקרון הוא שבאופן כללי גם במקומות של המים וגם בבילויים אחרים שאני פחות מבין בהם אבל יכול להיות שחלק כן, זה כן עושה להם טוב ללכת ככה לאיזשהו מקום כזה שאנשים מצאים ביחד ויושבים ומדברים וקצת אוכלים ואולי גם קצת שותים, השאלה היא מה שותים ואיך שותים וכמה שותים. זה לא התוועדות כנראה שם אלא איזה משהו אחר. אז קיצור, להיות אתה, לזכור שאתה, יש לך שאיפות מסוימות וזה עצמו התמודדות. אני רוצה להסתכל על זה ולסיים בזה להסתכל על זה בצורה חיובית, כמו שאמרתי זה הכנה לחיים. זאת אומרת לא רק בפן הזה של אסור מירה ואני צריך לשמור על העיניים ואני צריך לשמור על הזה, זה כמו שאמרנו זה שיחה בפני עצמה שברור שצריך לעשות אותה ולחשוב בתוכנו איך אנחנו מתעודדים עם כל הנושא הזה עם כל הפלאפון וכל המחשבים והטלוויזיות שפתוחות בחלק מהבתים וכן הזה הדרך כל שאר הדברים, אבל להסתכל על זה בצורה אקטיבית בצורה חיובית, כאילו אני חי, אני חי, גם בחיים אני אחיה ואני לפעמים ארצה ללכת לאיזשהו דבר ולנות ממנו. אבל יש היום הרבה דברים ברוך השם באופן יחסי יש היום גם הופעות וגם כל מיני דברים מעניינים וטובים ונחמדים וכיפיים שהם מותאמים, שהם מותאמים לבן תורה, מותאמים לאדם שהוא רוצה לעשות את הדברים האלה אבל להצליח לשמור בצורה ברורה על הקווים שאותם הוא לא רוצה לחצות. וזה עצמו התמודדות חשובה, טובה, בריאה שבונה את האדם. וגם אם יש שבע היפוצת דיק וקם וגם אם יש משהו שלא הצלחנו בו אז לא להתרכז בנפילה אלא להתרכז בעיקר בבניין, להתרכז בדבר החיובי במה הדברים הטובים שבעזרת השם אנחנו הולכים לצאת איתם מבין הזמנים. וכמובן לא צריך להגיד ששבוע וחצי שעוד נשארו לנו כמובן גם להתכונן לזמן הבא. דבר ברור, פשוט אני רק מזכיר אותו, להכין כבר סדר יום, להכין כבר חברותות חוץ מהמשבצת של חברות הצעירה שתשאירו שם פנוי שלוש וחצי עד חמש ובהמשך לקראת הערב עוד לא ברור מבחינת הלוז של הישיבה מתי בדיוק זה יהיה אבל תחצי שעה נוספת עם השיעור א', תשאירו את זה רק פנוי לזה וכל שאר הדברים אתם כבר יכולים לקבוע ביניכם ובין עצמכם סדר יום מלא להחליט מה לומדים, כמו שאמרנו לרכוש את הספרים להכין את עצמנו לכל הדבר הזה, באם, מושחודש אלול יום ראשון, א' אלול, אתה לא מתחיל עכשיו, רגע, איפה אני? מה קורה? מי נגד מי? אתה מגיע וישר, העסק רץ אתה יודע מי אתה לומד, אתה יודע מי מלמד אותך אתה יודע, הכל, בעזרת השם, זה כבר מסודר מבחינת הישיבה יש לנו את השיעור א', שיהיו שם הרב אלעד עם הרב אליראן עם שיעור ב', הרב עומר עם הרב דביר בשיעור ד', הרב אבישי ובשיעורי הרב בנייה והרב שלומי שם איתם עם שיעור ד' אי, כמובן עם כל הישיבה הרב שלומי גם יעביר את התוכנית פקיעות ובזרת השם, הכל מוכן והכל מחכה, רק לבוא ובין הזמן יהיה המשך, יהיה המשך בצורה אחרת ואז חוזרים לישיבה, זה לא איזה עולם אחר אנחנו ממשיכים את אותו עולם פנימי שלנו היה לו את התקופה הזאת, חוזרים לתקופה הזאת בעזרת השם, שהכל יהיה לטובה ולברכה.

שיעורים מאותו נושא

הרב קוק השפיע על הציונות הדתית עם גישה המשלבת תורה ומציאות, והסביר תהליכים היסטוריים כתהליכים רוחניים. הוא הדגיש את החשיבות של חיבור בין רוח ומעשה, במיוחד בבניית הארץ לאחר הגלות. כתיבתו בארץ הייתה בהירה יותר, והוא ראה בלימוד תורתו כלי להבנת המציאות הנוכחית.
המשנה בפרקי אבות מדגישה את החשיבות של דרישת שלום כהכרה בחלקנו במערכת חברתית משותפת. היא מציעה להיות זנב לאריות ולא ראש לשואלים, בהתאם למצב ולשלב בחיים, כדי למצוא את המקום הנכון במערכת. שתי ההדרכות משקפות את הצורך בהבנה ותפקוד נכון בתוך החברה.
הקושי להתחבר לאבלות על חורבן בית המקדש נובע מהשפע המודרני והצורך בחיבור עמוק לחסרון לאומי וקוסמופוליטי. החורבן השפיע על העולם כולו, כולל התפתחות הפילוסופיה היוונית והנצרות, ושינה את הקשר עם האלוהות. יום כיפור מדגיש את הקדושה שאבדה, והצורך בתפילות ותיקונים כדי לחזק את הקשר עם הקדושה ולהזכיר את הצורך בבניית המקדש.
חודש תמוז מזוהה עם חוש הראייה, והמרגלים שפגמו בו ראו את ארץ ישראל בצורה שלילית. התיקון הוא להסתכל על המציאות בצורה אובייקטיבית וחיובית, תוך שמירה על קדושת העיניים. תמוז נחשב לחודש של דין, והמעבר לאב מסמן תחילת הרחמים לקראת אלול.

נשמח לשמוע מכם על חוויית השימוש באתר החדש.

אם נתקלתם במשהו שלא עובד כמו שצריך, שגיאה, קישור שבור, בעיית תצוגה, או שיש לכם הצעה לשיפור – כתבו לנו כאן ונבדוק את זה בהקדם.

Facebook
WhatsApp
Telegram

טקסטים

לפרטים נוספים