אחר הצהריים טובים. אנחנו יודעים ומכירים את המושג הזה שרגילים להשתמש בו בחיים, בעולם: "ראש גדול" ו"ראש קטן". אנחנו רוצים לנסות להבין מה אומר המושג הזה ואיך אפשר לכוון את הראש שלנו למקום הזה. בצבא יש מושג שאומרים שהכל בראש, וזה נכון גם בחיים בכלל. הראש יכול לתת את הכיוון לחיים כדי שהם יתנהלו באופן מסוים. כדי להבין מה זה ואיך אפשר באמת לכוון את הראש שלנו למקום הזה, כדאי להתחיל מהתחלה, משורש הבריאה, ולראות איך הקב"ה בנה את עולמו ואיך הוא סידר את סדר ההתנהלות של החיים. כשמסתכלים על זה, רואים שהקב"ה מינה את האדם להיות שותף איתו בקיום הבריאה ובאחריות על התפתחות העולם ותיקונו. חז"ל אומרים שהקב"ה שם את האדם הראשון על אילני גן עדן ואמר לו: "תן דעתך שלא תחריב את עולמי". זהו משפט מוכר, "תן דעתך שלא תחריב את עולמי", שממשיך אחר כך עם בני נוח וכמובן אחר כך זה מצווה בתורה לעם ישראל: "פרו ורבו ומלאו את הארץ".
אחריות האדם בעולם אם האדם לא יעסוק בפריה ורבייה, העולם יעצר. הקב"ה לא יברא כל יומיים אדם חדש שממנו הכל יתחיל. הוא עשה זאת פעם אחת ומאז הפקיד זאת ביד האדם. הגמרא אומרת שמי שלא עוסק בפריה ורבייה הרי זה ממעט את הדמות, כלומר הוא פוגע באלוקות. מי שעוסק בפריה ורבייה הרי זה שותף עם הקב"ה במעשה בראשית, והוא ממשיך את העולם. עם ישראל מופקד על קיומו של העולם. בנושא עשיית מלאכה, חז"ל אומרים שנחרטה עליו ברית. הרב עוזיאל אומר שהעובד צריך להיות לא כמכונה מכנית אלא כשותף בבניין ויצירה בפעולה שהוא עובד בה לטובת אחיו או לטובת בניין העם והארץ. העבודה היא אנושית, עולמית ומברכת. השכר הוא השתתות ביישובו ובניינו של עולם, שבו נמצא סיפוק נפש גמור למציאותנו בחיים.
המשמעות של אחריות הולכים לעבודה בבוקר, על מה חושבים? האם חושבים רק על התלוש מסכורת בסוף החודש או על השותפות עם הקב"ה בבניינו של עולם? כל דבר בעולם נצרך לקיומו של העולם. הקב"ה ברא את החומר גלם הראשון, ומשם והלאה הפקיד זאת בידינו. גם מבחינה רוחנית, נוח לא נבחר להיות זה שממנו העולם ימשיך, כי הוא דאג רק לעצמו. אברהם אבינו נבחר להיות זה שממנו העולם יתנהל וימשיך הלאה, כי הוא לקח אחריות על כל העולם. יהודה אומר: "אנוכי ערבנו", לוקח אחריות על שבטי ישראל. יוסף לוקח אחריות ואומר: "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה". משה רבינו מסתובב במצרים ורואה עוולות, לא יכול להישאר אדיש. דוד המלך שומע את גוליית מחרף מערכות אלוהים חיים ולא יכול להישאר אדיש.
שינוי נקודת המבט השאלה היא איך אנ מתייחס לעולם. האם אני עורך פה, מסתכל מהצד על מה שקורה, או שאני חלק מזה? יש שתי נקודות מבט שמשנות את מה שקורה בחיים שלנו. הזכרנו את אברהם אבינו שמתפלל על סדום, וזה משנה את התפילה של האדם. תפילה היא אחד הכלים שהקב"ה נתן לנו כדי לשנות את מה שקורה בעולם. אנחנו מתפללים על מה שהקב"ה רוצה שיהיה. הקב"ה רוצה שהעולם יהיה מתוקן, ושלא יהיו חולים ובעיות פרנסה. הוא רוצה שאנחנו נעשה את התיקון הזה. הדבר הזה משפיע על הרבה דברים בחיים שלנו. למשל, נושא המשפחה. היום נושא המשפחה נמצא במשבר לא פשוט. למה להתחתן? למה להיכנס למחויבות? בציבור השומר מצוות זה אמור להיות חיובי ומאתגר. אני זוכר את המילואים הראשונים שעשיתי ושמעתי את השיחות על חיי הנישואים. התחושה היא כאילו אדם נכנס לכלא המחויבות.
המשמעות של משפחה משפחה היא כניסה לתוך אחריות. בכתובה בתקס הנישואים אדם אומר: "אני אכבד ואפרנס", כלומר אני אקח אחריות. אנחנו נהיה שותפים עם הקב"ה לבנות את המשפחה, להביא ילדים לעולם ולעשות טוב למי שמסביבנו. הרב עוזיאל אומר שעל ידי זה זוכים לקבל מנה כפולה ומכופלת. ברא אותו בצורה הזאת, אז זו הצורה שבסוף האדם בעצמו יהיה לו את הסיפוק הכי גדול, יהיה לו את ההנאה הכי גדולה בכל דבר שהוא יעשה. בין אם זה במשפחה, בחברה או במקום עבודה. איך הוא יסתכל במקום עבודה? האם הוא מחכה לראות איך הוא מנצל שם את החופשות או שהוא בא לתת מעצמו, להשקיע שהמקום עבודה יצליח, שיהיה אכפת לו לא רק מהרווח הכספי אלא גם מהעשייה עצמה. בסוף האדם בעצמו ירגיש תחושה טובה, תחושה שהוא שותף עם הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. כמובן שהדבר הזה גם שייך לקבוצת השייכות שלנו. הישיבה בשנים האלה שאדם בישיבה היא קבוצת שייכות שהוא מסתכל עליה באותה צורה. יש שתי תגובות שונות לאותו מצב: יש אחד שאומר, "למה אתה לא נשאר שבתות בישיבה?" והוא ענה, "יש פה שבתות משעממות, אני הולך הביתה כי יש לי אוכל טוב ומיטה טובה." ויש אחד אחר שאומר, "אני חלק מהישיבה, אם יש בעיה, בוא נעשה שהיא תהיה טובה."
יוזמות תלמידים בישיבה הישיבה היא בעיקר של התלמידים. יש דברים מסוימים שהם באחריות שלנו, אבל הרבה דברים נוצרו בישיבה בעקבות רצון ועשייה של תלמידים. תלמידים שביקשו מרצים שיגיעו, יוזמות כמו אור לשישי, הכל נוצר כתוצאה ממישהו שביקש ואמר "בוא נעשה, אנחנו חלק מזה." הדבר הזה מתחיל מאסור מרע ועשה טוב. יש כללים בישיבה ויש דברים שאסורים לעשות. אם מישהו חושב לשנות אותם, שיבוא ויגיד. אם אתה מסכים שזה לא טוב, אתה רוצה להיות שותף לזה. אם אתה יודע שהישיבה תעבור ביקורת, תחשוב עשרים פעם לפני שאתה נוסע הביתה לפני הזמן המותר.
ראש גדול וראש קטן ההבדל בין ראש גדול לראש קטן הוא פשוט. ראש גדול חושב על הכלל, רוצה לראות את עצמו שותף עם הקדוש ברוך הוא בתיקון העולם. ראש קטן מרוכז בעצמו, עובר ליד הדברים שמסביבו ולא כחלק מהם. ראש גדול שואל את עצמו, "מה יהיה אם כולם יעשו כמוני?" ראש קטן אומר, "זה רק אני." אם בישיבה הוא ירגיל את עצמו למצב הזה, גם בבית הוא יראה כלים בכיור וישטוף אותם, ולא יגיד "אח שלי הקטן ישטוף." אם הוא מרגיש אחריות, יהיה אכפת לו מהכלל בכל מקום שהוא יהיה, בין אם זה בתא המשפחתי, בצבא או בחיים.
הישיבה כקבוצת שייכות המקום שלנו היום הוא בישיבה, והיא באמת אוצר גדול. היא מאפשרת לנו בשנים הקריטיות האלה של הבנייה לחנך את עצמנו לגדלות נפש שאותה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו. בעזרת השם יתברך, שנזכה לטובה ולברכה.
