כן, ארץ הוריים טובים, חודש טוב. זמן חורף, המשך זמן חורף טוב לאחר כמה ימים של מנוחה. לצערנו, אתמול נבינו למנוחת עולמים חלק מהשותפים בפועל בהלוויה של בורנו ורבנו, הרב דרוקמן זכר צדיק לברכה. באמת אנחנו רוצים בכמה דקות האלה לחשוב ביחד על למה חשוב וכדאי וצריך להתאמץ להבין את המקרה הזה, הסיפור הזה של הרב דרוקמן. לפעמים זה בשרת ה' שכולם יחיו עד 120 ויותר, אבל זה יכול להיות גם במקרים אחרים של דמויות גדולי ישראל. יש סוגים שונים של גדולים, לא כל אחד שהוא גדול הוא בהכרח גדול בתחום הגאונות התלמודית או ההלכתית, למרות שלא היה חסר שום דבר, אבל זה לא היה ודאי התחום העיקרי. תכף נראה כמה תחומים אחרים שגם ידוע על גדולי ישראל אחרים. ידוע על הרב סיפור על הרב מרדכי אליהו ששאלו אותו פעם איך אפשר לאהוב את כל ישראל, איך אפשר להגיע למדרגה של אהבת ישראל. אז הוא אמר: לי יש שיטה, אני אוהב את הרב דרוקמן והרב דרוקמן אוהב את כלל ישראל, אז דרך הרב דרוקמן אני אוהב את כל ישראל. וגם ביטויים אחרים של גדולים אחרים שדיברו ממש על גאונות בתחומים שונים, גם של מידות וגם של פעילות עם כלל ישראל וכהנה דברים. ולכן אני חושב שבהחלט אפשר קודם כל בתודעה שלנו להבין שמדובר על גדולי ישראל, ועל גדולי ישראל צריך להבין על כל אחד מהם על פי עניינו, צריך להבין מה עניינו ולמה חשוב ללמוד ולדעת את דמותו.
הספר על הרב דרוקמן אגב, בנושא הזה של הרב דרוקמן, פה לא צריך לחכות שייצאו ספרים, כי מי שמכיר קצת את הספרייה אז יודע שלפני כמה שנים, אולי חמש או עשר, העיתונאי אלישיב רייכנר מרוחם הוציא ספר על דרוקמן, על חייו של הרב דרוקמן. הספר נקרא "הינני". מי שלא מכיר אותו, אם אתה קורא את הספר הזה, אז אתה לא רק יודע מי זה הרב דרוקמן אלא אתה גם יודע יש לך שיעור בהיסטוריה של תהליך הגאולה של עם ישראל מהיציאה מהשואה דרך כל התחנות. אפשר לומר באופן מיוחד הגאולה של עם ישראל שעברה דרך הציונות הדתית, כלומר דרך בני עקיבא ודרך הקמת גרעיני נחל ודרך הרכמת ישיבות ההסדר ודרך הקמת גוש אמונים ודרך הקמת מוסדות חינוך אחרים ועוד כהנה וכהנה פעילויות ציבוריות מדהימות שהכל נשזר דרך הדמות הגדולה הזאת.
חוויה אישית עם הרב דרוקמן אבל בואו ננסה קצת לגעת בכמה נקודות ולעשות סדר בדברים. דבר ראשון, אני אתחיל מחוויה אישית שלי לפני כארבעים וחמש שנה. הייתי נער, אני חושב כיתה י' או י"ב, אני לא זוכר, וראיתי מודעה פתאום. רק לסבר את האוזן למי שלא ידע, אבל זה חשוב מאוד לצורך העניין הזה. לא היינו בתור ילדים, בתור נערים, ידענו שהיה הרב וק. אני, למרות שלמדתי בישיבת כפר הרואה שהיא ישיבת דגל שנקראת כפר הרואה, למדתי אצל הרב נריה שהיה ראש הישיבה והוא היה תלמיד המובהק של הרב קוק. ועדיין את תורתו של הרב קוק בקושי ידעתי מה היא ומי הוא. בקושי ידעתי איזה ספרים יש ובקושי הכרתי את זה. וראיתי פתאום יום אחד איזו מודעה שיש שיעור באיזשהו מועדון אחד שמכיר את חיפה. אני גרתי בנוה שאנן, זה היה בהדר, ככה זה במקום מרכזי בעיר, ויש שם שיעור מטעמו של מכון מאיר. מכון מאיר זה לא היה מכון מאיר של היום, זה היה איזה מין חיתולים כאלה של הפצת תורה בארץ. בקיצור, יש שיעור של הרב דרוקמן. השיעור הזה היה לפני פסח. יש לי עד היום את הסיכום של השיעור הזה ואני גם זוכר אותו. ואגב, זה גם אומר משהו. שיעור בהגדה של פסח על פי עולת ראייה של הרב קוק. ואני זוכר שאחרי השיעור הזה אני ככה נדהמתי, כאילו פתאום פתח לי כאילו כמו איזה מישהו שפתאום מדליקים לו את האור, פתאום פותחים לפניו איזה עולם שהוא בכלל לא הכיר. כעבור שנה הלכתי ללמוד בישיבת מרכז הרב, ויש שם סדרה של שיעורים של הרב דרוקמן בספר "אורות", שכמו שאמרתי בקושי ידעתי על קיומו ומה הוא אומר. ממש פה ושם איזה רסיסים של דברים. והנה שיעור מסודר בספר "אורות" לאורך תקופה מסוימת. אני כבר לא זוכר, אבל זוכר יש שיעור אחד שאני זוכר. אני גם לא פעם חוזר עליו בישיבה באורות ישראל, עמוד קוף נונטט. אני זוכר עד היום, בכל זאת עברו כמה דקות, זוכר את השיעור לפרטי פרטים. כל התהליך שעם ישראל עובר מהגלות לגאולה עם התהליך ממרידה רוחנית מעודף רוחניות לעודף גשמיות ואחר כך מרידה רוחנית שתהיה. אני זוכר גם את המשל שהרב דרוקמן אמר, מה קורה? למה יש את החילוניות? אחרי אלפיים שנות גלות, מה קורה לאסיר שישב בכלא? כמו שאתם יודעים, בכלא כולם חוזרים בתשובה. מה יוצא לאסיר בכלא עשרים שנה? הוא כל הזמן לומד וקורא ומתפלל וכל מיני דברים כאלה. ואז יום אחד אומרים לו אתה יכול לצאת, ואז הדבר הראשון שהוא עושה זה לא הולך להתפלל או ללמוד תורה, אלא למסעדה טובה, כי הוא כבר זה לא כמו הכלא של היום שיש אוכל טוב, פעם היה על הפנים בכלא. אחרי עשרים שנה הוא יוצא, הוא יוצא לאיזו סעודה טובה ועוד כמה דברים גשמיים כאלה שעשרים שנה נמנעו ממנו. ככה אמר הרב דרוקמן, זה המשל של עם ישראל שעובר מכל הרוחניות שהייתה בגולה, חוזר לארץ ישראל ובבת אחת מחפש את החיים, את המעשה, את הגשמיות ולכן המרידה הרוחנית וכולי.
השפעתו של הרב דרוקמן זה שאתה זוכר שיעורים של מישהו מלפני 45 שנה זה בדרך כלל אומר שזה דברים שיצאו מהלב, כי דברים שיוצאים מהלב נכנסים אל הלב. דברים שמאוד פנימיים ועמוקים הם דרכם שהם נכנסים. אבל מה שחשוב פה זה לא הסיפור הפרטי שלי שהוא נחמד, אלא מה הוא אומר. מה הוא אומר בהסתכלת הרבה יותר רחבה. אז צריך להבין שמי שהיה בלוויה שמע אולי כל מיני רסיסים של דברים, אבל לא תמיד הדברים מתחברים כאילו לאיזושהי הבנה היסטורית מה בעצם קורה פה. הרב דרוקמן היה בגרעין נחל שבני עקיבא. דודה של אשתי, שתאריך ימים מעל 90, הייתה איתו בנחל בגרעין. עד היום בקיבוצה זוכרת אותו מאז חיים. כבר אז ככה היה התחיל להבלוט ככה כאיזה בחור מיוחד, והוא מתוך כדי הפעילות של בני עקיבא. עכשיו תכף נדבר על זה שהוא מגיע מאירופה, מגיע כניצול שואה, אבל הוא מגיע ובני עקיבא. אז אני אראה לכם, לא אראה לכם אבל אני אספר לכם על הודעה שדודה של אשתי כתבה באיזה וואטסאפ משפחתי על בחינתה זה חיים כן על הרב דרוקמן. והיא אומרת מאז שהוא התחיל לפעול בבני עקיבא הפסקנו לרקוד ריקודים מעורבים. ככה היא מספרת. הפסקנו לרקוד ריקודים מעורבים. מה העומק של הדבר הזה? העומק של הדבר הזה זה שמי שהיה שייך למה שנקרא בני עקיבא, בצורך העניין בני עקיבא נקרא לזה למה שהיום אנחנו קוראים הכיפות הסרוגות. זה אז לא היה, לא קראו לזה ככה, זה בכלל לא היה באותו עוזר. אבל זה היה אנשים דתיים שחלקם הגיעו עוד מהגולה וחלקם כבר צברים שנולדו בארץ וגדלו כמצד אחד קודם כל גדלו כציונים, גדלו כאנשים בארץ ישראל שהולכים לצבא וחיים בארץ ועובדים והולכים חיים ציונים וגם אנשים דתיים. הם ציונים והם גם דתיים, אבל הם לא ציונים כי הם דתיים, הם ציונים כי הם ציונים, כי הם בארץ בצורה טבעית והם גם דתיים כי הם גדלו בבית דתי.
השפעתו של הרב דרוקמן על הציונות הדתית הרב דרוקמן כחלק בעצם מאיזשהו שרשרת שהיא מתחילה מהרב קוק, עוברת אצל הרב צבי יהודה, ממשיכה אצל הרב נריה ולא הייתי אומר גומרת אלא עוד ממשיכה ביתר שאת וביתר עוז אצל הרב דרוקמן. הרב דרוקמן הופך את מה שנקרא בני עקיבא, הופך את זה לתנועה שכל כולם מתחילה מתורה. כשאני מספר על שיעורי תורה שאני שמעתי אצלו, זה בכל הארץ הוא העביר שיעורים והנקודה לא הייתה סתם שיעורים, עוד שיעור תורה אפשר לשמוע הרבה שיעורי תורה ויש הרבה שיעורי תורה, אבל זה שיעורי תורה שהם עיצבו תודעה של זהות שכל מה שאנחנו עושים בעולם בחיים זה מתוך תורה. ובטח כל מה שאנחנו עושים מבחינת הציונות שלנו, כל מה שאנחנו עושים מבחינת המדינה, כל מה שאנחנו עושים מבחינת חיי המעשה שלנו, הצבא, כל מה שאנחנו עושים זה בא מתוך תורה, מתוך תורה גואלת, מתוך תורה של ארץ ישראל המתחדשת עם ישראל שחוזר לארץ ישראל. וכיוון שזה מתוך תורה אז ימי לזה נעשה לחתכילה. הרבה אנשים לצערי זה עד היום, עד היום הזה מדי פעם גם אצלנו פה בתוך הישיבה אנחנו מדי פעם פוגשים את זה שאתה מדבר ככה עם בחור או משהו ועד אתה שומע ככה מבין ריסי דבריו שזה אומר שבעצם הוא מרגיש וחושב שהחרדי הם בעצם הדתיים האמיתיים הרציניים ואנחנו כזה משהו כזה פרווה כזה, כאילו מה אנחנו נהיה חרדים עכשיו? נתחיל לשים בגדים שחורים פתאום לא נראה סרטים פתאום לא נלך לעבוד נהיה כאלה מסכנים כאלה וסגורים כאלה לא אנחנו חיים את החיים אבל זה די בדיעבד כאילו זה בעצם אם היינו רציניים באמת אם היינו תכלס כאילו עד הסוף אז היינו שם ברוב הזין אבל היום ברוך השם סביר להניח שזה כבר באמת נחלה של מעטים זה כבר באמת עוד פה ושם עוד קצת רסיסים של מה שהיה פעם אבל פעם זו הייתה תה המחשבה טבעית כאילו בכלל בלי לחשוב יותר מדי והרב דרוקמן מכולן לאט לאט מכולן מהפך עצום לתפיסה הזאת כי הוא אומר לא חברים הדרך שלנו זה דרך לא התבייש לומר זה דרך האמת יש עוד אמיתות יש עוד גדולי תורה עם ישראל כולו עם אהוב ועם שיש לו 12 שבטים יש לו כל מיני בחינות אבל דרך של שלמות דרך של אמת שבאמת מחברת את הכל לא כפשרה לא כאיזה משהו שהוא גם וגם וגם ככה בערך אלא משהו שהוא כולו באמת מגיע מתוך תורה, תורה גדולה, תורה אמיתית תורה גואלת שהיא גם תורה גדולה בלימוד התורה ובחיי התורה מי שראה את הרב דרוקמן מתפלן מה זה לראות מה זה תפילה של אדם מה זה חסד של אדם איזה בית של חסד אני במקרה קצת מכיר את זה מקרוב כי הבת שלו נישואה לרב אוזי ביננפד אולי חלק מי שפעם עוד זוכה שיעורים שלו בישיבה בנדות של אשתי אז אנחנו מכירים קצת גם את המשפחה מקרוב זה בית שאי אפשר לדמיין בכלל איזה חסד היה שמה כמה אנשים ערכו שמה אי אפשר לתאר את זה בכלל אז הכל בגדול, התורה בגדול והחסד בגדול, והעם ישראל בגדול והצבא בגדול, והמדינה בגדול וחיי המעשה הכל בגדול ובעוצמה והכל מתוך תורה זה מהפך עצום משמעותי מאוד שלמעשה עד היום משפיע עלינו אנחנו, אנחנו בעצמנו כל אחד ואחד מאיתנו יש מי שכבר חווה את זה כי ההורים שלו הם כבר עברו את השינוי ואת המהפך הזה והוא כבר גדל לתוך הדבר הזה ויש בתוכנו כאלה שעדיין צריכים את המהפך הזה לעשות יש עדיין אנשים בתוכנו שזה בסדר גמור הם פשוט חיים בצורה טבעית, גדלו בתוך בית דתיל, מסורתי ציוני, רגיל הכל בסדר אבל חסר לפעמים את הזהות של מי אנחנו של מה זה נקרא להיות שייכים לבית מדרש של תורה גואלת, זה משהו אחר לגמרי, זה אמירה פנימית אחרת לגמרי, למה אני שייך? מי אני? ואיזה חיים יש לי עכשיו ואיזה חיים יהיו לי בעתיד מתחיל מהחיים שלי עכשיו אני בישיבת הסדר, הרב דרוקמן הראשון שהקים ישיבת הסדר שהקים את קרם ביאבנה שבט העיתנים של שבט העיתנים של בני עקיבא שדיברו עליו אתמול בלוויה, מי ששמע השבט של הרב יעקב ריאל והרב זלמן מלאמד היו שם הרב צפני הדרורי, הם היו חניכים של חיים קה ובני עקיבא הוא היה מדריך שלהם והוא שלח אותם לקרם ביאבנה מתוך אותה תפיסה שאמרנו עכשיו שבני עקיבא זה לא רק גרעיני נחל ו עושים ריקודים ו הולכים לצבא ומקימים יישובי בני עקיבא זה קודם כל תורה ומתוך תורה עושים הכל מקימים יישובים והולכים לצבא ועושים הכל והוא דחף אותם ללכת לקרם ביאבנה והקים את ישיבת הקרם ביאבנה והביא את הראש ישיבה הראשון שיהיה ראש ישיבה ובזה צמחה ישיבת ההסדר הראשונה ואחריה היום עשרות רבות ואנחנו בתוך זה וזאת האמירה התורה והצבא ביחד זה לא איזה פשרה כזאת טוב בוא נעשה קצת ככה איזה זה קצת איכשהו השם הזה קצת בעייתי הסדר זה נשמע איזו הסתדרות כזאת יש שם יותר טוב הסדר צריך שנות את האותיות הניקוד שם ישיבות הסדר בלשונו כלשונו של המערל הסדר האלוקי שיש בבריאה יש סדר אלוקי בבריאה זה התורה, התורה היא תורת חיים והצבא הוא מצווה והתורה היא מחוברת להם ולכן יש לימוד תורה משמעותי ויש שירות בצבא משמעותי וחוזרים לישיבה עוד פעם ללימוד משמעותי ואחר כך ממשיכים בלימוד תורה או שממשיכים בחיים את התורה לתוך חיי המעשה וכל זה מתוך אותה תפיסת זהות של שינוי הראש וההבנה של הלכתחילה והעוצמה והגדלות של הדבר הזה והדבר הזה הוא הדבר הראשון שצריך לזכוף לזכותו ולדעת, להבין ולדעת וללמוד ולהכיר גם את החיים שלו האישיים שכמו שאמרתי הם לא אישיים אלא הם מספרים את הסיפור הזה. אז מי שרוצה לדעת לאיזה ציבור הוא שייך ואיזה ציבור הוא רוצה להיות שייך, כמובן שזה לא סותר כמו שאמרנו לתורות אחרות, לרבנים אחרים וכו'. אבל בכל זאת, כעצמת הזהות והבנת השייכות, הספר הזה "הנני" על הרב דרוקמן הוא ספר שמומלץ וכדאי מאוד ללמוד אותו. אגב, מי שמכיר את הסיפורים של האנשים מהדור ההוא, הם היו כולם הולכים עם ברטים כאלה והם היו מתביישים ללכת עם כיפות. היום, ברוך השם, אנשים הולכים עם כיפה בכל מקום, בזקיפות קומה ובביטחון. בכל אירוע שאתה רואה, אתה רואה מלא אנשים עם כיפות סרוגות, בכל מיני תפקידים בצבא, בפוליטיקה, בחברה האזרחית ובמפעלים. פעם אנשים היו מתביישים. אני בתור ילד בחיפה היו קוראים לנו "עדוק פסטוק", כך היו קוראים לי החברים החילונים שהייתי משחק איתם ברחוב. פעם לא היו מחשבים, היינו משחקים כדורגל ברחוב, אז היו קוראים לך "עדוק פסטוק". היה צריך זקיפות קומה כדי לשים כיפה על הראש ולא להתבייש בה. את התהליך הזה מי שהתחיל זה הרב דרוקמן, ששימו כיפה על הראש, ששימו כיפה גדולה על הראש, לא רק שלא תתביישו אלא אתם מובילים את עם ישראל. זו מהפכה שצריך ללמוד אותה, להבין אותה ולחיות אותה.
הרב דרוקמן והמעבר מגלות לגאולה דבר שני שמאוד מיוחד וכדאי לקחת מהרב דרוקמן, זה למעשה אני חושב, ככה נראה לי, זה הרב האחרון, ככה עד כמה שאני מכיר, זה הרב האחרון באלה שחיים איתנו ואנחנו מכירים אותם שעבר בעצם את התהליך של מגלות לגאולה ואחר כך את כל שלבי הגאולה. הרב דרוקמן כידוע ניצל מהשואה יחד עם ההורים שלו, אמנם בתור בן יחיד עם כמה סיפורי ניסים של הצלה. הוא הגיע לארץ גם כן, בן אס של העונייה שלו, שהעונייה שהוא עלה עליה הייתה אמורה לטבוע וברגע האחרון באיזושהי סיבה לא עלה עליה. הוא מגיע לארץ ומגיע מתגלגל לישיבת כפר הרועה שמתחילה לטוע בו את הניצנים הראשונים כמובן של הדרך הזאת. לאחר מכן, כמו שאמרנו, הוא למעשה עובר בחיים האישיים שלו שהם הופכים להיות חיים ציבוריים. הוא עובר את כל התהליך שמה שאנחנו עוברים, זאת אומרת את כל הסיפור של בהתחלה זה ההתיישבות שעוד לפני לא גוש אמונים, שהולכים מתחילים מדיון כיפור. זה ההתיישבות של פעם, גרעיני נחל בפריפריה כמו סעד וכדומה, ושירות צבאי ומלחמת השחרור כמובן. מתוך כך אחר כך את כל הדברים האחרים כמו שהזכרנו, אם זה הקמת ישיבות ההסדר ואם זה גוש אמונים ואם זה בגיור שהוא פעיל ובעוד המון המון דברים.
כמעט כמעט ועין טובה למה הדבר הזה כל כך חשוב? כי בכל הזדמנות הרב דרוקמן היה מדבר על שתי מילים: על "כמעט כמעט" ודבר נוסף שקשור לדבר הזה זה העין הטובה. כמו שאתם מכירים היום, אז לפחות גם אני חווה את זה בישיבות שיש לראשי ישיבות הסדר, יש לפעמים ויכוחים נורא גדולים. מגיעים חבר'ה צעירים כאלה עם דם חם ככה וצועקים, הסדר והצבא רוצה להכניס בנות והוא כלכל אותנו ואנחנו לא נלך לצבא. מתחילים לצעוק ואנחנו צריכים לשבור את הכלים ולא ללכת לצבא. אז יש אחרים מהצד השני ואז הרב דרוקמן נעמד וזה כבר שנים שאני כבר שמה דברים האלה. זה רק דוגמה של ויכוח, יש כהנה וכהנה בנושאים שונים. ואז הרב דרוקמן קם מכל הצהרות שלו ככה ואומר תראו חברים, אז פתאום הוא מתחיל ככה לא סתם להרגיע את הדברים וכאילו למסמס אותם אלא נותן איזו הסתכלות גדולה. הוא אומר רגע חבר'ה, בואו לאט לאט, לא כל כך מהר שוברים את הכלי מצד אחד ומצד שני הוא אומר אנחנו צריכים לעמוד על דעתנו. לא היה פייר בלשון של החבר'ה כאילו הוא אומר אנחנו נלך לצבא ואנחנו נעמוד על דעתנו ואנחנו נגיד מה אנחנו צריכים ומה אנחנו מבקשים, ואנחנו נגיד איפה הקו האדום שלנו. אבל רגע רגע, לאט לאט אנחנו פה, בנו. אני אומר את זה במילים שלי, הוא לא כל פעם היה אומר את זה אבל במילים שלי, חבר'ה, אנחנו היינו בשואה, אנחנו ניצלנו, אנחנו באנו משם, יש לנו מדינה, זה נס עצום. בואו רגע, בואו נסתכל רגע על הדברים בפרופורציות. אנחנו חיים פה תהליך שאנחנו לא מבינים בתוך מה אנחנו חיים. זה נס אחד גדול מתמשך שאנחנו לא קולטים אותו כי אנחנו כבר, אתם הרב דרוקמן כאילו, אני אומר במילים שלי, הוא אומר אתם כבר חיים בתוכו. הוא היה צריך להתמודד עם ראשי ישיבות שצעירים ממנו בחמישים שנה תבינו, גם יותר. הוא אומר בגיל תשעים ויש ראשי ישיבות צעירים ברוך ה' לשלושים וכמה מתלהבים, צועקים חבר'ה, אנחנו חיים בתוך נס תבינו, אולי אתם כבר לא מרגישים את זה אבל אני מרגיש את זה, אני יודע מה זה, אני יודע איפה היינו, מה קורה פה, אתם יודעים מה קורה פה, מה קם פה, איזה דבר מדהים זה מדינת ישראל הזאת, אחרי אלפיים שנה הקימה פה את כל המפעל הזה של, על כל מה שיש פה. אז רגע, לא כל כך מהר שוברים כלים ומסתכלים בעין טובה וחיובית קודם כל על כל דבר, אחר כך באים ואומרים איפה הקווים כן, צריך להילחם הדברים צריך להיות, אבל מסתכלים בעין טובה ומבינים שיש פה תהליכים של עומק ולא כל דבר קורה מהיום למחר. צריך הרבה סבלנות.
הקמת ישיבת ההסדר בחולון אני עדיין אבל הייתי כמה שנים טובות יושב ראש הנהלה של ישיבת ההסדר בחולון. ישיבת ההסדר בחולון יש לה כמובן תפקיד חשוב מאוד, עיר גדולה חולון, עיר גם מאוד באופן כללי מאוד חילונית והישיבה שם בהתחלה הייתה, הצליחה מאוד ובשנים האחרונות מאוד מאוד קשה. כמה שנים שמנסים, מחליפים ראש ישיבה ומנסים פה ולא קל, ממש לא קל. והרב דרוקמן הוא יושב ראש העמותה והוא חבר בעמותה ואנחנו כל שנה נפגשים ומתחילים לשאול כמה תלמידים יש ומה קורה ויש כל מיני קשיים וכולי. ולפני שאנחנו מספיקים ככה להיכנס ככה לתוך הקשיים ויש קשיים, קשיים לא פשוטים ומחשבות אולי לסגור את הישיבה מה נעשה, זה לא הולך ויש מעט תלמידים וככה וככה. ואז הרב דרוקמן ככה שוב זה הכל ככה בבית שלו והוא אומר תראו אני רוצה קודם כל לספר לכם סיפור. כשהגעתי לארץ והייתי ילד בן 14 אז דודה שלי לקחה אותי באיזה מקום ליד תל אביב, עלינו על איזו גבעה והיא אמרה לי אתה רואה פה הולכת להיות עיר, יקראו לה חולון. כן, אז רק שתבינו כאילו את האירוע כאילו אנחנו כבר מדברים היום על חולון על איזה עיר כבר של לא יודע כמה תושבים בה והם מנסים להקים בישיבת הסדר וכמה בישיבת הסדר והם חושבים איך בדיוק לעשות. ואז הרב דרוקמן אומר כאילו קודם כל הוא מספר לנו תדעו לכם זה שבכלל יש חולון אני ראיתי חולות אני בעצמי הייתי ילד הייתי נער, לא ילד הייתי נער ראיתי חולות ואמרו לי פה, אמרה לי דודה שלי פה תהיה עיר גדולה, יקראו לה חולון אמרתי מה חולון? איזה חולון? אני בינתיים רואה חולות, לא חולון אמרה לי כן, זה מה שאתה רואה בינתיים הם מתכננים שתהיה פה עיר. אז קודם כל הוא כבר כאילו שם לך פתאום איזה מין ככה מרחיב לך את העירייה, כאילו חבר'ה תרגו זה נס שיש פה בכלל חולון, אתם מבינים את זה. עכשיו מתחיל הרב דרוקמן ואז הוא ממשיך ואומר בעזרת ה' יש ישיבה ותהיה ישיבה ישיבת הצליח בוא נחשוב איך עושים את זה, יש בעיות צריך לחשוב איך פותרים את הבעיות אבל כאילו אנחנו היום הרבה פעמים קצרה לנו הדרך, נו יאללה תכלס, לא הולך, בוא נסגור בוא נעבור לדבר הבא בוא נתגרש, בוא נעבור בוא נחליף, בוא נווטל בוא נסגור, בוא הוא אומר רגע חבר'ה יש פה תהליכים ארוכים זה לא מהיום למחר, אנחנו פה באמת אמנת אנחנו לא מפחדים בדרך ארוכה זה אמיתי, זה לא פתגמים זה ככה, זה קורה הרבה פעמים פה באשדוד אתם יודעים פעמים אנחנו ככה מנסים במאמץ גדול להקים פה את הישיבה ברוך ה' לאט לאט מצליחים ורוצים גם להקים ליד הישיבה, ככה איזו קהילה גדולה של משפחות ככה שהיא הניסיון זדתית וזה לא קל זה לא קל כי כולנו יודעים אשדוד היא גם עיר יקרה גם מבחינה גם מבחינה חברית, זה לא כמו המקומות שיש גרעין מרוכז שכולם גרים במקום אחד וזה הכי נוח והכי קל בעולם לבוא ולהתיישב שם ולגור שם כמו בסדרות או כל מיני מקומות כאלה אז כולם הולכים לסדרות ופה לא קל ולפעמים אנשים התייאשים הוא אומר, תשמע זה לא ילך ואני כל פעם שככה רק מנסה לתקוף אותי איזה רבע מחשבה של איזה רפיון ידיים ככה, איך זה יתקדם, מה יהיה וזה ואז אני נזכר ברב דרוקמן גם כשהוא היה חי, לא צריך שהוא היה מות בשביל זה, אני הייתי נזכר בו גם כשהוא היה חי, חבר'ה זה פעם היה חולות, זה פעם גם לא היה גם לא הייתה ישיבת הסדר וגם לא היה מלא דברים לא היו רגע, סבלנות, דרך ארוכה אז יש את הראשונים שמתאמצים ומוסרים את הנפש וגם את הממון שלהם וקונים דירה ועוד אחד קונה דירה ועוד אחד ובסוף הוא שהוא כבר מספר שלושים הוא כבר מגיע לאיזה משהו מוכן ויש לו כבר קהילה ועד יש לו בית ספר טוב, ועד יש לו זה טוב והכל טוב, יש לו חברים והכל טוב אבל בהתחלה היה קשה, כן, כי בהתחלה היה קשה ואחר כך בשבילת השם מישהו צריך לעשות את הדבר הראשון אבל צריך סבלנות ופרופורציות ועין טובה וכמעט כמעט ואת זה חובה וסומה עלינו ללמוד לראות את האנשים האלה ולראות מה הם עברו ואנחנו לא התחלנו את החיים היום, אנחנו לא מתחילים מעכשיו, לא מתחילים מאתמול אנחנו, יש לנו פה, לא מדבר על נצח של אלפיים שנה ועל נצח של חמשת אלפים שנה אבל גם להסתכל על השמונים שנה האחרונות, זה כבר חתיכת אירוע שאם אתה רואה את זה דרך בן אדם דרך אנשים שעברו את זה בשרם ואתה שומע עליהם ורואה אותם וקורא עליהם, זה נותן לך הרבה כוח והרבה הבנה.
סיפורים על הרב דרוקמן רק לסיים בעוד שני דברים שקשורים למה שאנחנו יכולים ככה לקחת לחיים שלנו מהדמות הגדולה הזאת. דבר ראשון שמעתי אתמול סיפור אבל זה אחד ממיני מאות ואלפים. הרב דרוקמן כידוע היה חזן בימים נוראים, סיים את התפילה, מוצא יום כיפור כמלאך השם צבקות שליח ציבור תפילת נעילה, גומר את התפילה דופק על הסטנדה ואומר חברים אני רוצה להזכיר לכם גם עובדי המטבח צמו היום וכל אחד מבין יבין עובדי המטבח צמו, זאת אומרת תזדרזו לאוכל תעזרו להם, צריך לגמור כאילו הוא היה בגבעי מרומים והוא לא שוכח את העובדי המטבח הפשוטים כביכול שגם הם צמו היום והם רוצים ללכת הביתה ואל תסחבו עכשיו פה וכל מיני דברים של החיים האלה תלכו ותגמרו ותעזרו להם. הרב קוק אומר באורות הקודש משפט שכדאי מאוד לקחת אותו לחיים, האנשים הגדולים מגיעים למבוקשים היותר קטנים בדרכים של גדלות זאת אומרת, אנשים גדולים זה לא אנשים שאין להם רגעים אפורים וקטנים בחיים, והם חיים כל הזמן באיזה, לא אנשים גדולים זה אנשים שהם מאוד גדולים בחזון שלהם הם גם פועלים בשביל החזון הזה ונפגשים עם שואה העולם ועם ראשי ממשלות ועם כל מיני אנשים גדולים ועוסקים בעניינים של כלל ישראל אבל הם לא שוכחים לעסוק בגדלות בדברים הקטנים היום יומיים, והייתי רואה את זה גם בישיבות הנהלה של חולון, שהוא נכנס לפרטים הקטנים, אתה חושב שהוא לא בעניינים, הוא כבר מבוגר פתאום הוא אומר, רגע מה עם זה ומה עם זה, והוא יודע והוא בקיא בפרטים, אחרי שהוא אמר לך שהקימו את חולון, ואחרי שהוא אומר לך צריך שתהיה שם הישיבה בעזרת השם להפיץ תורה בעיר הזאת, ואז הוא גם נכנס לפרטים הקטנים מה שצריך, זה לימוד גדול.
ענווה והנהגה והדבר האחרון שגם חוויתי אותו בעצמי כשהקמנו פה את ה כידוע הישיבה הייתה ישיבת ימית, וכשהגענו לנבית קהלים לפני 26 שנים, היינו צריכים להקים עמותה חדשה, באותו מקום על אותם אנשים והכל, אבל מבחינה מסגרתית היה צריך להקים עמותה חדשה לא משנה עכשיו הסיבות הטכניות וכשהקמנו עמותה חדשה שנקראה ישיבת נבט קהלים במקום ישיבת ימית, היינו צריכים גם לחור את חברי העמותה, ואז עבודו כמה היה יושב ראש מרכז שלו בני עקיבא, הישיבה שייכת לבני עקיבא, אבל אני רציתי שהרב מורי ורבי הרבייצמן יהיה יושב ראש העמותה ואז אמרו לי אנשים בני עקיבא, תשמע זה לא כל כך פשוט כי בצורה טבעית הרב דרוקמנו יושב ראש של כל העמותות של בני עקיבא של ישיבות של בני עקיבא אמרתי אז מה עושים הוא אמר לי תשמע אתה יכול לדבר איתו ולשאול אותו ככה בדינות, לראות מה הוא אומר אז אני בחילו רעדה קולי צעיר לימים מול הרב דרוקמן שאז הוא כבר אתם מבינים את הגיל שלו אבל בכל זאת היה לי חשוב הדבר הזה ואני מתקשר לרב דרוקמן שלום ואני ככה מתחיל ככה מגשש ככה קולי כזה בכל שידע איך להוציא את המילים, הוא אומר תראה הרב אנחנו קימים את העמותה את הישיבה, אז הוא אומר לי נו אז מה מה אתה רוצה? אני תלמיד של הרב איצמן ומעלות ואני מאוד מחובר אליו והייתי, רציתי לשאול אם הרב יכול אם אני יכול שהרב איצמן יהיה שבראש העמותה שלנו והרב יהיה כמובן חבר בהנהלה מה בכלל השאלה מה הבעיה, תעלה ותצליח ושהרב איצמן יהיה שבראש העמותה, מצוין כל הכבוד, תצליחו תלמידו תורה בכלל לא הענבה שלו הייתה דבר שבכלל אי אפשר בכלל לתפוס אותו וזה לימוד גדול שאי אפשר להצליח בהנהגה בלי הענבה וההנהגה אגב, זה גם הנהגה של משפחה לא צריך להיות רב גדול או איזה תפקיד בכיר אני לא יודע מה, כדי שנצטרך ענבה, כל אחד הוא מניג מניג של עצמו ואותו תור כמה שנים קרובות כבר כל אחד יהניג את משפחתו במידה מסוימת רבה מאוד וגם אולי עוד כמה דברים בקהילתו ובסביבתו ובלי הענבה הזאת, אין סיכוי להניג שום דבר כי הענבה היא זאת שרואה המניג רואה את עצמו כעבד כמו שהרב קוק היה כותב, עבד לעם קדוש, רואה את עצמו מתבטא לגמרי לעומת כלל ישראל מסתכל בעאבה גדולה הידוע כמו שהזכרנו מהרב אליהו אהבה עצומה לעם ישראל הערכה עצומה לכל כלל ישראל לכל האנשים באשר הם והוא עצמו המניג, כאילו הוא ממש כאילו בשיא הפשטות, כאילו אין לו מעצמו בכלל כלום זה דוד המלך, המלכות, אין לה מגרמה כלום אין לה מעצמה שום דבר, כל כולה היא חיה רק מכוח הכלל היא מעצמה אין לה כלום ולכן היא רוצה נטו בצורה הכי אמיתית ונקייה רק את טובת הכלל ולכן הכלל גם מקבל ממנה, כמו ששמענו אתמול הרבה, גם כשהיו דיונים וויכוחים, והרב דרוקמן אמר את דעתו תמיד קיבלו, תמיד שמעו את דעתו וקיבלו אותו, מישהו אמר שמה, אין לו ונאים אין ליהודי שונאים אין לאדם מישהו זה, כי באמת הוא, באמת התבטא לפני כולם, ובאמת העריך את כולם, ועדיין אמר את דעתו בצורה הכי נקייה ואמיתית וההנבה הזאת והאהבה הזאת היא דבר שחובה עלינו ללמוד אותו, כי זה ממש משהו שהוא בסיסי מאוד לחיים שלנו בצורה הכי פשוטה אישית של כל אחד, ובוודאי בוודאי בצד הזה של איזושהי הנהג כזאת או אחרת, אז בעזרת השם באמת אולי נסיים, דבר אחרון בדיוק שמעתי היום איזו הקלטה קצרה של שתי דקות שהרב דרוקמן מדבר לפני איזשהו מוסד, לא רואים את ה… אני חושב שזה היה בנות לפי זה, והרב דרוקמן אומר להם את הדבר הבא, ואני אומר את זה, אני הקטן מצטרף לדבריו גם מבחינת ההנהגה שלנו בישיבה. אומר להם הרב דרוקמן: תראו, יש כאלה, יש מוסדות כאלה, שהם מכריזים תורה, תורה, תורה גדולה, תורה עצומה. אבל הוא אומר בעדינות, כמו שהוא היה אומר בעדינות, אבל היה אומר את הדברים, שהם מאוד לא מחוברים למציאות, מאוד לא מחוברים לחיים, מאוד לא מחוברים למה שקורה, להוויה, למדינה, לצבא, לחיים.
חיבור תורה לחיים ויש, הוא אומר, מוסדות שהם מאוד מחוברים לחיים, להוויה, אבל לא כל כך לתורה. ואז הוא אומר: ואתם, הוא אומר להם, לא יודע איזה מוסד זה היה שם, הוא אומר: אתם, הדרך שלכם, אתם חיים את התורה מתוך תורה, אבל התורה שלכם היא נורמלית, היא תורה בריאה, היא תורה טבעית, היא תורה שמחוברת לחיים לגמרי. היא מאוד חיה את המציאות, וזה לא מוריד שום דבר מערכה ולא כחוט השערה מכלה כבח ומהתמדה שבתורה בא ומהגדילה שבתורה בא. אבל הכל מגיע מתוך חיבור מאוד עמוק, פשוט, ישר ובריא למציאות החיים שלנו. והדברים האלה אני חושב שאנחנו ממש הולכים, אני לפחות מאמין ואני מקווה שגם אתם חושבים ככה. לפחות תבררו את זה לעצמכם שזה הדרך שבה צריך ללכת. זה הדרך, כמו שאמרנו, זה לא דרך אמצע, אלא דרך אמצע שהיא כוללת, שהיא אמיתית, שהיא שלמה. שהתורה היא תורה, תורת חיים, תורה בריאה, תורה טבעית, תורה נורמלית. ככה אומר הרב דרוקמן, תורה נורמלית. איזה יופי זה לשמוע את זה מרב שאומר לך, צריך להיות נורמלים, צריך להיות מחוברים למציאות, הראש בשמיים, הרגליים בארץ, בעזרת השם, לטובה ולברכה.
