הצהריים טובים. יש בחיים שלנו קו שחוזר בהרבה סיטואציות, גם פרטיות וגם כלליות, שיכול לעזור לנו אם נלמד להתנהל נכון. זהו ההגדרה לעצמנו וגם הגדרה אובייקטיבית יותר כללית של מה היסוד הקבוע בחיים שלנו ומהו היסוד המשתנה. הרבה פעמים בחיים, כשאתה מחליט על משהו שמבחינתך הוא יציב וברור, אז דברים אחרים שמסביב לזה הופכים להיות הדברים המשתנים והגמישים יותר. למשל, בחיי נישואין, הדרכה אומרת שאתה יכול וצריך לוותר על דברים, אבל עד שזה מגיע למשהו שהוא לוז חייך. אם תוותר עליו, ויתרת על עצמך. במקום הזה אתה עומד מאחורי עצמך.
דין ויתור בזוגיות בזוגיות, הכל נעשה מתוך דיבור ותקשורת. מי שמוותר כל הזמן, בסוף מתפוצץ ונפגע, ומי שאף פעם לא מוותר גם בסוף מתפוצץ ונפגע. ההדרכה היא פשוטה: כל אדם צריך לדעת על מה לוותר ועל מה לא. כשזה מגיע לנקודה משמעותית ואמיתית, שם הוא צריך לעמוד מאחורי עצמו. חז"ל אמרו לנו את הדבר הזה במילים אחרות: "מי שמקבל עליו עול תורה, מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ". זה אומר שאם אדם קובע לעצמו סדרי עדיפויות, התורה צריכה להיות הדבר הקבוע, וכל השאר הם הדברים המשתנים.
עול תורה ועול דרך ארץ התורה כוללת קיום מצוות, לימוד תורה ומעשים טובים. זה צריך להיות הדבר הקבוע. עול דרך ארץ כולל את כל השאר, כמו סידורים, חברויות ובילויים. השאלה היא מה הדבר הקבוע ומה אפשר להזיז. מי שמקבל עליו עול תורה, הדברים האחרים מסתדרים. יש דוגמאות מהחיים שמראות איך עול תורה יכול לשחרר מהלחץ של עול דרך ארץ. למשל, תלמיד שהחליט לא לנסוע הביתה לסדר דברים, ובסוף הכל הסתדר לו מבלי שהיה צריך לנסוע. זה בגלל שהוא הפך את התורה לדבר המרכזי בחייו.
קביעות בלימוד תורה להפוך את התורה למשהו מרכזי יש לו גם משמעויות יומיומיות. עשה תורתך קבע – לא ללמוד דרך ערי, לא לאכול או להתעסק במלאכה בשעת הלימוד, לא לחשוב בדברים אחרים. צריך ללמוד בחדר מרווח ויפה, עם ריבוי חלונות, ולא ללמוד מעט ולהפסיק. הקביעות חשובה גם בזמנים ובמקומות. אם יש לך מקום קבוע וזמן קבוע, זה מונע מהדברים האחרים להיכנס ולהפריע. אם הכל מסודר ויציב, הדברים האחרים לא תופסים מקום ולא מפריעים למהלך.
השפעה על הזירה הכללית חז"ל אומרים שמי שקובע מקום לתורתו ולתפילתו, אויביו נופלים תחתיו. יש מתכונת כזאת שאתה עושה משהו פה, והאויבים שם נופלים. זה מראה על החשיבות של הקביעות והיציבות בחיים. והסידורים אמא סדרת אותם וברוך השם אני פנוי מדאגות ומטרדות ואני בתורה. מה זה קשור עכשיו לאיזה פעולה של גולני באיזה בית בעזה? שפעולה תצליח. אז המהר"ל מסביר לנו את הרציונל איך זה עובד. אומר המהר"ל, מסביר את הגמרא הזאת על כל הקובע מקום שאויביו נופלים תחתיו. אז אומר המהר"ל בנתיב העבודה בפרק ד', הוא אומר את הדבר הבא: הרי מבואר הוא כי המקום הוא תוקף הדבר, מגן על הדבר שהוא מקום לו, ויורר על זה שם מקום שהוא מקיים. ודבר זה עוד יתבאר ויותר עמוק מזה. עכשיו שימו לב למשפט הבא, משפט מדהים: ויותר עמוק מזה כי במה שהמקום מיוחד אל הדבר שהוא מקום לו, ואי אפשר שיהיה מקום אחד מיוחד לשני דברים, כאשר ידוע מעניין המקום שלא יכלל דבר אחר עמו, שכל דבר יש לו מקום מיוחד. מה שאמרו חז"ל אין לך דבר שאין לו מקום, כלומר שצריך שיהיה לכל דבר מקום מיוחד שהוא מקומו. וכאשר הוא קובע מקום לתפילתו, השם יתברך הוא מקומו המיוחד לו ואין אחר נכנס במקומו. ולכן כל הקובע מקום אויביו נופלים תחתיו, כי מצד הדבקות המיוחד שיש לו עם השם יתברך, מסולק ממתנגד שלו במה שהוא משפט המקום שהוא מיוחד לו ואינו מקום לשניים. ולכך אויביו שהם הופכים ומתנגדים אליו נופלים לפניו.
דין קביעת מקום לתפילה זה בדיוק אותה מתכונת הקובע מקום. הול דרך ארץ הולך אותו הדבר בדיוק. מי שקובע מקום ברמה פרטית, קובע מקום לתורה, לתפילה, לדברים הרציניים. המתנגדים, המתנגדים זה היצר שהוא אנחנו עוד מעט מגיעים ככה לשובבים, זה גם קשור לאותו עניין. שמי שידוע שאחד הכוחות הכי גדולים להתמודד, הרי שמעתי שאלה גדולה איך מתמודדים עם כל היצר וקדושת העיניים וכל התאוות ההריו, וכמובן עם כל המכשירים שיש לנו מסביב. באמת יצר עצום שבאמת נאבק בנו, הול דרך ארץ שנאבק בנו מאוד מאוד חזק. וקובע תורה מקבל עליו עוד תורה, זה נותן לו כוח גם נגד הדברים האלה. כי זה ידוע שברגע שאין, ברגע שאדם מלא בתוכן פנימי, ברגע שהוא כל הזמן יש לו מה לעשות ויש לו עניין במה שהוא עושה והוא מתמלא ממה שהוא עושה, אז כבר יש פחות מקום למפרים האלה של איה להיכנס. זה ברמה האישית, ברמה הפרטית. האויבים האלה כמו שיש אויבים ברמה הפרטית יש אויבים ברמה הכללית הלאומית. אז ברמה הלאומית זה אין מקום לשניים. לא יכול להיות פה כל מיני שתי מדינות ושני עמים. זה לא יכול להיות בארץ ישראל. ארץ ישראל היא הובטחה לעם ישראל והיא מקום אחד. אגב, המהר"ל אומר שזה לא רק על ארץ ישראל. אין מקום לשניים. מקום הוא מקום לאחד וצריך להגדיר מי הוא המקום, מי הוא בעל המקום ומי הוא האורח שמנסה להיכנס למקום, אבל הוא אמור לא להצליח כי אין לו לאיפה להיכנס. אין וקום שלתוכו יצליח להיכנס.
הקשר בין קביעת מקום לארץ ישראל עכשיו אם עם ישראל בכללותו הוא לא ברור לו מה הוא עושה בארץ ישראל בכלל, ובטח לא ברור לו מה הוא עושה בחבל יהודה, בחבל עזה ובנותיה, שלא ברור לו בכלל מה הוא עושה שם, אם זה בכלל שלא ולמה הוא צריך להיות שם וכן על זה הדרך. אז בוואקום הזה ייכנסו כל הזמן כל מיני ייכנסו האלה וייכנסו האמריקאים וייכנסו הפלישתים וייכנסו גם צור נלווה עמם יושבי צור וצידון וגם אשור נלווה עמם. כולם ייכנסו בתוך הוואקום כי אין יציבות, אין קבלת עול, אין הבנה שזה שלנו. אין לכם בכלל מה לחברכם על הזמן. אין לי שום ספק בזה. אני תמיד אומר את זה, מדבר עם אנשים כביכול מה שנקרא שמאלנים, אומרים אני מסכים איתכם שאין פתרון צבאי למצב. שורש הפתרון הוא לא צבאי. אתם יכולים לכבוש את כל עזה עד מחרתיים ולמגר את הכל, אבל אם לא נגיד שזה שלנו ואם לא נשאר שם ואם לא נאמר בכל ברור וצלול חברים, הקב"ה שלוש פעמים הולך לפתוח לנו את הארץ, היא שלנו וזה לטובת העולם שזה שלנו. כי עם ישראל יש לו שליחות מאוד גדולה להיות אור לגויים. אנחנו הולכים להביא עולם מוסרי ומתוקן מאוד וגם לכם טוב שאנחנו נהיה פה.
החובה לקבוע עיתים לתורה ברגע שנגיד את הכל הזה כולם יהיה ברור להם וישר איך בדיוק זה יסתדר. איך האם את תלך לבנק והחבר יסתדר את הביטוח, זה כבר יקרה לבד. פתאום הם ילכו לפה וילכו לשם ופתאום זה יסתדר, זה חד משמעי. הם נכנסים לוואקום. אבל מה שלנו חשוב, אתה אומר אוקיי בסדר עם ישראל, מה אני אעשה? איך אני אעשה עכשיו שעם ישראל יהיה כזה שהוא יגדיר את עצמו בעל המקום ואחרים הם המתנגדים, הם האורחים? אז יש לזה פתרון פשוט: תחיה ככה אתה. אם תחיה ככה אתה ברמה הכי פרטית ואישית שלך, זה יחלחל עוד אחד ועו אחד שחיים חיים כאלה כי יש להם דברים קבועים, יש להם דברים יציבים. אתם דוגמה הכי פשוטה ובזה נסיים שממש דוגמה מעולם ההלכה. מגן אברהם כותב בהלכות מסע ומתן אחרי שמסתיים כל הסדר יום. אז דמיין יש לי בהלכות מסע ומתן כותב המגן אברהם שיש חובה לאדם לקבוע עיתים לתורה. כל אדם, כן, אדם יצא מהישיבה, הוא עכשיו סטודנט, עובד, בעל משפחה, הכל. אבל החובה היא לקבוע עיתים. שימו לב לביטוי הזה: לקבוע עיתים. לקבוע עיתים זה אומר זמן קבוע, זמן קבוע ללימוד. לא שאני לומד אם יהיה לי זמן. ברכי עבוד ליך שפנה שניה שמע לא תיפנה אתה לא תיפנה כי עוד דרך ארץ. עכשיו אתה אדם נשוי, יש לך אישה, ילדים, קניות, סידורים, וואו פיצוץ של עוד דרך ארץ פיצוץ. אז מה איך תכניס בתוך זה את התורה? אז תראו איזה פלא. כל אחד מכם רואה בטח את ההורים שלו ואנשים שהוא מכיר, משפחה, חברים. זה דבר מדהים. אם אדם אומר לכל הסובבים אותו, כמובן אם זה אשתו והילדים, הוא עושה את זה בצורה נעימה וביחד תוך קבלת החלטה. אשתי היקרה תמיד מספר על אחי היקר שמשך ארבעים שנה יש לו חברותא מגיל עשרים וחמש שהוא הלך לגור ביישוב איפה שהוא גר. יש לו כמעט ארבעים שנה חברותא כל ערב משמונה עד תשע וחצי עשר. לפעמים זה תשע וחצי, לפעמים זה עשר כל ערב. אבל כל ערב. לאנשים כל אחד משהו עבד. אחי עבד בחינוך, מגיע הביתה כל יום בשלושה ארבע. חבר שלו עבד במחשבים, משהו בבנק ישראל היום, מגיע כל יום בחמש שש. כל אחד זה העניינים שלו בבית ועם עצמו וכולי. וכל ערב משמונה עד עשר לא מתאים אל תקשר אליי בשעה הזאת. זה כמובן באדינות. תמיד ידעתי כבר כבר שנים יודע לא מתקשר לאחי בשעה הזאת כי הוא לא יענה. מקסימום שלך הודעה וחילה אני באמצע אני אתקשר עוד שעה. אבל הוא לא עונה. אז כולם יודעים, השכנים יודעים, אשתו יודעת והילדים שהיו קטנים היו יודעים בעבודה כולם ידעו. מי צריך אותו בעבודה בשעה הזאת לא מתקשרים. פתאום הכל מסתדר. זאת אומרת אתה קבעת את הקבועה ואז כל מסביב כולם ישרים לפי זה כי אתה מחליט אם זה חשוב לך מספיק. אז זה ההלכה. זה המגן אברהם אומר שזה ההלכה. ככה צריך לקבוע זמן לתורה. וברגע שזה ככה, ברגע שכולנו נחיה בצורה הזאת שהדברים החשובים עליהם אנחנו מה שנקרא מתאבד, נחיה לא נתאבד, נחיה אותם. הם יהיו יציבים. שמילות תורה חסד זה יהיו דברים קבועים שהם לא זזים, הם בתוך הלוז, הם יציבים, הם קבועים ודברים אחרים. אז הדבר הזה יגרום לעם ישראל כולו לחיות חיים כאלה של יציבות, של בהירות בערכים, של סדר עדיפות ברורה בערכים. ואז הדברים הקבועים הם יהיו יציבים והם יהיו חזקים ודברים האחרים ישתנו ובעזרת השם יתקיים בנו בקרוב ממש כל הקובע מקום לתורתו לתפילתו אויביו נופלים תחתיו במהרה בעזרת השם.
