כמובן גם בכל יום מרחאות שגרתי של המלחמה, אבל בוודאי ביום כל כך כואב. דבר ראשון זה באמת לכאוב כי אנחנו עלולים להגיע למצב שזה כבר ככה עובר קצת לידינו, כי אנחנו נמצאים בזה כבר הרבה זמן וכביכול כשיש יום רגיל שנופל אחד, שניים וזה כבר ממש כבר עובר ככה כאילו טוב זה מה שיש. בטח ביום כזה שזה משהו יותר גדול אז זה טיפה יותר, אז דבר ראשון זה קודם כל באמת להיות שם, להיות שם זה לא אומר לפעול, זה לא אומר להתייאש, חס וחלילה, אבל זה אומר לכאוב, ובעיקר זה אומר ששוב ושוב אנחנו מנסים לחשוב מה עוד אנחנו יכולים באמת לעשות על מנת בכוח שלנו שיש בידינו, כאלה שלא לוחמים שם בפועל, מה אנחנו יכולים לעזור למצב הזה מתוך נקודת המוצא הפשוטה, שזה משהו כללי, זה מלחמה שכל עם ישראל שותף בה מכל הבחינות ולכן כל מהלך, כל התחזקות, כל איזה עבודה שמישהו עושה עם עצמו, אנחנו מאמינים, צריכים להאמין שזה משפיע. אז דבר ראשון שככה, עוד פעם חושב על הדברים ככה שוב ושוב כל פעם מכיוון אחר, מנסה לגלות כל פעם עוד איזה פנים חדשות, אז הזכרתי, משהו מאוד פשוט אבל שבכל זאת יכול לתת ככה איזשהו חיזוק מסוים, במצווה של הליכה בדרך השם, יש מצווה, מצוות עשה, ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, ויש במדרש, בספרי, על הפסוק ללכת בכל דרכיו, שזה הפסוק, זה אחד הפסוקים שמנו לומדים את המצווה הזאת, הספרי אומר, אלה דרכי הקדוש ברוך הוא שנאמר, השם, השם, אל, רחום וחנון, ערך הפיים וכולי, ואז הוא אומר ואומר, מביא פסוק ביואל בפרק ג', כל אשר יקרא בשם השם ימלט, ככה אומר יואל, כל אשר יקרא בשם השם ימלט, המדרש ממשיך, וכי איך אפשר לאדם לקרוא בשמו של הקדוש ברוך הוא, אלה, מה המקו נקרא רחום וחנון, אף אתה יהיה רחום וחנון, ועושה מתנת חינם לכל, מה הוא נקרא צדיק, אף אתה יהיה צדיק, וכולי, ואז הוא חוזר שוב, לכך נאמר, כל אשר יקרא בשם השם ימלט.
הליכה בדרכי השם כלומר, ננסה להבין, מה הקשר, למה, מה זה נקרא לקרוא בשם השם, ומי שנקרא בשם השם הוא ימלט, איך זה קשור למצווה הזאת, ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא. אז באמת התשובה היא מאוד פשוטה, פשוט צריך לעיין, בדברים כפחת, שמסתכלים, על הפסוק שהוא מאוד מפורסם, אבל להסתכל על שתי המילים של הפסוק לפניו. הפסוק, לפני, מסתיים במילים, והלכתה בדרכיו, ואז הפסוק הבא אומר, וראו כל עמי הארץ, כי שם השם נקרא עליך, ויראו ממקה. אז, המדרש פה בספרים מבין, שמה זה נקרא לקרוא בשם השם, זה ללכת בדרכיו, כי זה מה שכתוב, זה פשט התורה, זאת אומרת, והלכתה בדרכיו, ואם תלך בדרכיו, דהיינו, במילים שלנו, אם תשקיע בעבודת המידות, בצורה מאוד מאוד חקה, ללכת ממש בדרכיו של הקב"ה. תלמד לעומק את השלושת המידות, שאומרים כל יום, כמה פעמים ביום, מה זה נקרא שהוא רחום? איך נהיים רחמנים? מה זה אומר להיות רחום? מה זה אומר להיות צדיק? מה זה אומר להיות ערך הפיים? כל אחת מהמידות האלה, כידוע בספר תומר דבורה גם, עושה לנו קצת את העבודה הזאת, לוקח את המידות האלוקיות, ותר באמיאל כמוך, במידות האלה, אבל לא משנה, זה אותו עיקרון, והתורה אומרת, אם תלך בדרכיו של הקב"ה, דהיינו, שאז זה נקרא ששם השם נקרא עליך, כי אתה הולך בדרכיו של השם, אז מי שיראה אותך יפחד, ימלט, כל אשר יקרא בשם השם ימלט, ינצל, איך ננצל? כי האויבים לא יכלו לעמוד מול העוצמה הזאת. ואל תחשוב, בסדר, אז אני אעשה, אז מה זה יעזור עכשיו לכל עם ישראל? אין דבר כזה, כל עם ישראל הוא דבוקה אחת, מי שמתחזק במשהו, הדבר הזה ישר משפיע על כולם, כי זה נשמה אחת, וגופים מפורדים, ולכן כל התחזקות בסדר מוסר, צריך להיות סדר מלא, מלא, מפוצץ, גם אם במשך היום היית קצת פחות, היה לך קצת קשה, סדר מוסר 7-7.40, פוצץ, כולם בפנים, וכולם משקיעים עבודה פנימית עמוקה, וכמובן בעוד זמנים ביום אישיים, שכל אחד באמת בודק את העמידות האלה ורואה האם הוא, כמובן כולנו בכיוון, כולנו מתקרבים לשם, אבל, להיות שם לגמרי בצורה מלה, הכי חזקה שאפשר, כי בסוף המלחמה היא של הרע נגד הטוב, כידוע, כן?
המלחמה ברע הרמב"ם כשהוא מדבר על הנאום של המשוח מלחמה, משוח מלחמה כשהוא, כשממש עומדים במה שנקרא בשטחי כינוס, כמו שאני זוכר את החוויה הזאת בעצמי, במלחמת לבנון הראשונה, ממש, רק עוד לא זכינו שם לקויים משוח מלחמה, אבל באמת, עולה הקוהן, ואומר את התכלית של המלחמה, והרמב"ם אומר, מה שהוא מדבר זה שהוא אומר, הוא מחזק אותה ממאמרים, יוררו על המבות למלחמה, ויסכן את עצמם, לעזור דת השם, לשמור מצוותיו ולהינקם מהשלים, המפסידים יושר המדינות. המלחמה זה נגד השכלים, שמפסידים את יושר המדינות, זה המלחמה. והמלחמה היא, היא רוחנית, היא לא רק, אלה שנלחמים. בסוף השאלה אם הם בדיוק יצליחו לפגוע, לתנונטט באיזה בית שיש שם חיילים או לא, זה בסוף, השגחה אלוקית, אין פה, אין אפס, כאילו זה לא סטטיסטיקה, זה לא מקרה. זה הכל השגחה אלוקית. וכשזה קורה שם, אתה אומר, מה, איפה, איפה, איפה אנחנו, עוד לא קראנו מספיק בשם השם בצורה כזאת שהיא כבר, היא התארתיעה אותם, העיתונאים יסבירו למה, ואנחנו נדע את האמת, למה זה באמת קורה ולמה יש, בעזרת השם אפס נפגעים, כי זה לא רק שהצליחו לשמור יותר טוב על הבתים ולהתמגן יותר טוב, אלא זה בגלל ששם השם נקרא עליהם. אז זו ככה מחשבה ראשונה.
קדושת המחנה מחשבה שנייה, היא להיזכר, הזכרתי ישר ככה בפסוקים, שבעצם התורה במפורש בעצמה, נותנת לנו את המתכון, איך לשות את זה, כי מה כתוב, כתוב, כי תצא מחנה על אויביך, ונשמרת מכל דבר רע. ואז התורה אומרת לנו כמה, כמה דרכות שקשורות גם באמת למחנה הצבאי עצמו, איך מתפנים שם, כן, איזה, איזה, באמת דברים, דברים מדהימים ראיתי בספר של הרב חנן פועט, על הפרשה הזאת, שהוא אומר שכשהוא היה בצבא, לפני הרבה הרבה שנים, סדיר, אז הרסאפ של הפלוגה, נתן הנחיות איך להתפנות, כאילו מכילה מכם, פה לפנ אהרון הקודש, אבל זה לא מכילה כי זו התורה אומרת. אז הוא אמר להם, מי שיוצא, הולך למקום מסוים, חופר גומה, הוא אמר, מה שיזיר אותם, אתם חופרים גומה, יש לכם עת חפירה בתוך הפקל, ואויב ההבוי למי שלא יעשה את זה. ואז הרב חנן פועט כל כך היה שמח שהוא אמר לרסאפ, הרסאפ, הוא ירים את האצבע, הוא אומר, הרסאפ אתה יודע, התורה שלנו כבר צוותה ממש לעשות את מה שאתה אומר, כתוב ככה בתורה. הוא אומר, הרסאפ, הוא, מה אתה מביא לי, התורה מתעסקת ע כאלה שטויות, כלומר הוא חשב שהוא יחזק את הרסאפ, הוא יגיד לרסאפ איזה יופי, תראה התורה שלנו אומרת את מה שאתה אומר, הרסאפ הזה אמר לו, איזה מין תורה זאת, עם מה היא מתעסקת, עם איזה שטויות, עם איך להתפנות. אז הוא אומר, טוב, מה הוא יעשה, הוא יתחיל עכשיו לתת לו נאום פה וכל החיילים אין להם זמן עכשיו לדברים האלה, אז הוא רק כאב והצטער שהוא לא מבין, שהתורה שלנו כן, היא מתעקת עם קדושת המחנה, איך מתפנים ואיך, כל הדברים האלה, אבל, יותר מזה, תורה בסוף כשהיא מנמקת את כל הסיפור הזה, אז היא אומרת, שזה מה שיעשה להצילך, תחשבו על המילים האלה, ונשמרת מכל דבר רע, להצילך, ולתת אויביך לפניך, והיה המחנך הקדוש, ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך.
שמירה על קדושה זאת אומרת, פה פשוט התורה אומרת עכשיו, עכשיו ברור לכולנו שהמחנה זה לא רק המחנה פה עכשיו, 40 קילומטר מאיתנו, איך מארגנים שם את המגננה הזאת של חבר'ה בעזה, כולנו המחנה, גם בית המקדש נקרא המחנה, וכל עם ישראל נקרא מחנה. האם המחנה שלנו הוא מחנה קדוש, או לא? עכשיו, מה זה נקרא, ונשמרת מכל דבר רע? אז פה הספרי, כולם מביאים אותו, הרמבן מביא אותו, רבנו בחיהי, הספרי אומר שני דברים, דבר רע, לשון הרע, והרעיות. זה נקרא רע. אז לשון הרע שהוא נקרא רע זה פשוט, זה ברור, רע, לשון הרע. וזה קשור לעבודת עמידות שדיברנו עליה, ועל האחדות בעם ישראל, כל עבודת עמידות שדיברנו, זה להיות טוב, זה להיות חנון, זה להיות רחום, זה לעזור לאחרים, להיות אכפתי מאחרים, ולהיות סבלן לאחרים, וזה לשון הרע שהיא מפרידה. אבל הרע השני, זה הרעיות. וזה, מעניין, כמו זה ניסיתי לחשוב, ברגע הראשון עלה לי, שהמילה הרעיות, יש בה גם את השורש רע. על ער בכור יהודה כתוב, היא ער בכור יהודה רע בעיני ה' ועמיתי הוא ה' כי הוא שפך את זרעו לבטלה. אז הוא היה ער והוא היה רע, וזה הרעיות, ערווה, זה לשון רע. אבל מה באמת העניין? למה באמת כבר, זה שהקבל ה' לא נמצא איתנו כשאנחנו עם לשון הרע, כתוב, שוב תשימו לב למילים, להצילך, ולתת אויביך לפניך, כלומר, ה' נמצא להצילך, כן? כי ה' יותר מזה, הפסוק אומר, כי ה' אלוהיך מתהלך בקרב מחניך, להצילך. כלומר, אם אתה לא מדבר לשון הרע ולא בהרעיות, אז ה' מתהלך בקרב מחניך, הוא איתך ממש, הקב' הוא איתך. אז אם יש לשון הרע, אז ברור שה' לא נמצא פה, כי אנחנו מפורדים. וכשאנחנו מפורדים, אז ה' הולך. כמו שהזכרנו כמה פעמים, כבר בליל שמחת תורה, כבר הזכרנו את ה', שהג' ברוך הוא אומר, קשה עלי פרדתכם. אז זה לשון הרע, פירוד. אבל אם יש הרעיות, למה ה' לא מתהלך בקרב המחנה, אם יש הרעיות? אם יש דברים שקשורים לעניין הזה? אז חשבתי שאולי, כלומר, למה יותר מאשר דברים אחרים? חשבתי שאולי, הנושא של הרעיות, כל הנושא של היצר, של היצר האמין, הוא בעצם החיים. זה בעצם כוח החיים של האדם. וידוע שזה הנקודה של היצר הזה. הוא נתן לנו כוח אדיר, ולא סתם שיש לנו כזאת משיכה, בצורה טבעית, ובריאה, וברוך ה' שיש לנו את המשיכה הזאת. בזכות זה אנחנו, אחר כך, בשרת ה' מקימים משפחה מבורכת, וגדולה, ובריאה, ושמחה. אבל זה כוח אדיר, שמה שהוא עושה, הוא יוצר חיים. וכשהוא הולך לכיוון החיובי שלו, הכוח הזה, אז כל כולו מכוון כלפי העתיד. העתיד המשפחתי האישי, והעתיד הלאומי, ועתיד של העולם. כל הכוחות החיים האלה של האדם, אדם מפנה אותם כלפי בניית משפחה, ביחד עם בת זוג אהובה וטובה. ואז כל הכוחות האלה הולכים לבניית בית, לשלום בית, לשמחה. הוא, חלילה, לא מתהלך בקרב המחנה שלנו, ולא נמצא איתנו. ואז הדבר הזה, ככה, לוקח אותנו, בטח בתקופה הזאת של תקופת השובבים, הוא לוקח אותנו באמת להתבוננות נוספת, על, באמת על כל הנושא הזה. אז כל הנושא הזה, הוא באמת, נושא שכל אחד מאיתנו מתמוד איתו, החל מסתם מהיום יום שהוא הולך ברחובה של עיר, והוא נתקל במראות לא צנועים, שהוא צריך מאמץ גדול כדי, לא להיחשף אליהם ולא לראות אותם, לשמור על העיניים. חשבתי גם שיש עוד משותף בין לשון הרע להרעיון, שלשון הרע, זה אולי גם יוצר עין רע. כלומר, מי שנשמר, זה ידוע על גדולי ישראל שהם, למה הולכים להתברך אצלם, זה ידוע שהדמורים, נקרא לזה הדמורים של אבו חצירה, נקרא לזה הדמורים, כן? אז הם מוד מאוד נזהרו מהעניין הזה, ממש עושים להם איזה שביל מתחת לבית, שהם לא יראו נשים בכלל, ואחד ההסברים שזה הכוח שלהם לברך, כוח שלהם לברך הנשים, ככה, לעין טובה, יש להם עין טובה, לברך הנשים ושהברכות יתקבלו, וחלק מעין הטובה זה בגלל שהעין רואה רק דברים טובים. העין לא רואה דברים לא טובים. כשדברים לא טובים זה לראות מראות לא טובים, מראות לא צנועים. אז מה שקשור לרחוב, אתה לא יכול להימנע מזה, אתה הולך ברוב, באוטובוס, אתה נוסע, אתה צריך כוח באותו רגע להוריד את העיניים, להשפיל את העיניים, להסתכל לצידה ולא להסתכל, זה התמודדות שיש לכל אחד ואחד מאיתנו.
שמירה על העיניים אבל יש משהו שבו אנחנו כן יכולים לעזור לעצמנו מאוד בעניין הזה, ופה אני ממש באמת מתחנן, קורא לכם, קורא לנו, לכולנו, גם לי יש סינון בפלאפון, אני לא סומך על עצמי, חזל אומרים, אין אפוטרופוס להרעיות, אני לא סומך על עצמי, גם בגיל שלי, וגם שש לי אישה טובה ונחמדה ונעימה ושכיף לי להיות איתה, אבל אני לא סומך על עצמי, כי אני בן אדם, וברוך השם שהיצרים שלי עוד עובדים, מה לעשות, גם בגיל הזה אנחנו עוד לא מחוקים לגמרי, אנחנו עדיין עוד בני אדם, חיים ופעילים. אז אני שם, לא רוצה שיקפוץ לי, וחבר'ה אומרים, עזוב, זה פלסטר, היה לנו דיון, שוכנות עגולים, גם בשוכן שלי, גם שמעתי בשוכנות אחרים, אומרים, לא, אני צריך להיות חזק, אני צריך להתגבר לבד, אני לא רוצה עזרה, זה פלסטר, אם אני רוצה אני אעקוף את זה, אני… אבל חבר'ה, חזל אמרו לנו על גדולי ישראל הרבה יותר גדולים מאיתנו, וכולם מכירים פה את הסיפורים האלה של חזל, על רב אמרם שצעק, שריפה, שריפה, כי היו כמה נשים שבויות אצלו בעליית הגג, והוא לא היה יכול לעמוד ביצר הזה והוא לקח סולם, וברגע האחרון הוא ניצל והוא התבייש, וכולם באו לראות מה שריפה, ואז ראו למה הוא צויק שריפה. ועוד כהנה וכהנה, הרבה מאוד בחזל סיפורים, שהכל מכנה משותף זה, אין אפוטרופוס להריות, היצר הזה הוא כל כך חזק. ואל תגיד, זה לא, זה… זה בקושי קופץ לי, כי אני לא רואה הרבה את ה… במשחקים זה לא נמצא, פה זה כן נמצא, פה זה לא נמצא, זה נמצא בכל מקום, וזה בכל פרסומת, ולפני כל זה, ולא מדבר על סדרות שהרוב שלהם הוא לא נקי. וצריך להיזהר שלא נהיה כבר אדישים לזה, כאילו טוב, מה ראיתי, מזה אני כבר לא מתרגש, אה, אם יש איזה משהו חזק ממש, אז זה ממש משלב לי את היצר. אבל אם ראיתי פה את התמונה פה, תמונה שם, רגע אחד, רגע… לא, לא, חבר'ה, צריך קדושה לעיניים לגמרי, נקי, נקיות. צריך נקיות. ונגיד לכם עוד משהו, שלאחרונה התעוררתי אליו. כי באמת אנחנו יודעים, הבעל שם טוב דיבר על שלושה שלבים שיש בחיים, בעבודת השם, מה שקשור להרבה כוחות של חיים שיש לנו, נגיד כמו אוכל, או כמו היצר הזה, אז דיבר על הכנעה, והבדלה והמתקה. והרעיון הוא, אם נדבר רק על ההכנעה והמתקה לצורך העניין, זה שבשלב הראשון צריך הכנעה. בשלב הראשון צריך קודם כל להכניע. להכניע זה כמו שמדברים היום על הכנעה, להבדיל של החמאס, אבל באיזשהו מקום זה אותו הדבר, קודם כל צריך להכניע. קודם כל צריך ליצור את זה נקיות, אחר כך אפשר להמתיק. אז אתה בשלב הראשון, אם אתה רואה שעם האוכל אתה לא יודע להסתדר, ואתה אוכל קצת יותר מדי, ואתה אוכל הרבה מתוקים, ואתה זה, בשלב הראשון אתה עושה איזה דעתת ניקיון כזאת. תקופה מסוימת, אתה נקי לגמרי, אתה לא אוכל בכלל. אחר כך אתה חוזר לדרך האמצע, ואז אתה בכלל מגיע לליכות ניצוצות, ואתה תצליח גם לאכול ולאכול מאכל, זה כבר מדרגה גבוהה. אבל בכלל אנחנו מדברים הרבה, וטוב שאנחנו מדברים הרבה, והרב קוק מאוד חיזק לנו את הדרך הזאת של קדושת החומר. אנחנו מקדשים את חיי המעשה. היום דיברנו בשיעור הכללי על יישוב הארץ, שהחתם סופ אומר שכל אמנות שאתה עושה בארץ ישראל זה יישוב הארץ, לא רק עבודת האדמה. כל אמנות שאדם עושה הוא מיישב את הארץ, הוא מקדש את הארץ, הוא מקדש את עצמו, זה הדרך שלנו. הדרך שלנו היא לא להתנתק מהחול, היא לא לברוח מהחול, היא לא להתנגד לחול. אנחנו חיים את החול ומקדשים אותו בכל התחומים. אבל יש אבל גדול, והוא נכון בכל התחומים. אם אתה רוצה להגיע לאוניברסיטה ולהצליח שם לקדש את החומר, זה לא יהיה לך קל. אתה תפגוש אנשים אחרים, בתרבות אחרת, מרצים אחרים, גם חוסר צניעות, גם תפיסות עולם. אם לא תכניס את עצמך חזק, עמוק, לעולם של תורה, לעולם של קדושה, שבשלב הראשון הוא אפילו יתרחק קצת, אחר כך הוא יחזור, אחר כך הוא ימתיק. אתה תמתיק את האוכל ותמתיק את ההשכלה.
התמודדות בצבא ובזמן פנוי הצבא בוודאי הוא עמתקה גדולה, אבל גם שם יש התמודדות. גם שם יש התמודדות עם חבר'ה, עם… בהתחלה אין זמן פנוי, אחר כך יש הרבה זמן פנוי. היום כולם נלחמים, אז לאף אחד אין זמן פנוי, אבל מאחל שלא תצטרך להילחם, כבר נהיה אחרי הניצחון. ואז יש פלוגות מבצעיות, יש זמן פנוי, ואז מה עושים בזמן פנוי? יש התמודדות, פתאום כל הפלזמות נפתחות, וכל האמצעים וכל המחשבים וכל הפלאפונים, בתרבות אחרת, בדיבור אחר, בשיח אחר. לא עלינו על שיח שמשיאת ישרים הביאה את הגמרא במסכת שבת, שבעוון נבלו טפה, בחורי ישראל נהרגים. זה מבחין לחשוב על זה, בטח לא יתכוון למלחמה, אבל חז"ל אומרים שאם לא שומעים על הדברים האלה, אז יש יותר דינים. צריך לדעת שלפעמים יש שלב של הכנעה, אתה לא יותר חזק מהמורעים של חז"ל. אנחנו רוצים להוביל מהלך שהישיבה תהיה נקייה. גם אם אתה מאה אחוז בטוח, תאמינו לי שאני גם כמעט בטוח על עצמי שאני לא אכנס לשום דבר, זה לא מעניין אותי, אני לא נכנס. יש לי פלאפון לשיחות, יש לי וואטסאפ, ופעם ביום ערוץ 7 לכמה דקות להבין קצת מה קורה, וזהו. אני לא עושה שום דבר ועדיין יש לי סינון.
חשיבות הסינון והנקיות אנחנו גם נעשה פה מבצע שהכסף לא יהיה הנקודה, הכסף לא ייעבר בכלל שום שיקול. כל מי שירצה סינון, בעזרת השם אני מקווה שכולם ירצו, אנחנו ממנים את זה. יש לך לבד, אתה יכול, אז יהיה למישהו אחר. קשה לך מאיזשהו סיבה, אין שום בעיה, ממש בשמחה ובקלות רבה, הישיבה ממנת לכולם סינון. ובואו נהיה קיים, בואו לפחות נעזור לעצמנו, מה שאפשר. עדיין יהיה התמודדות, גם בחוץ, גם בסינון, בכל זאת מדי פעם יקפוץ משהו, עדיין יש, עדיין קושי גדול, אבל פחות מה שאפשר לעזור לעצמנו. לא מדבר על מי שבכלל יכול, זה כבר בכלל משימה יותר קשה. יש את הפלאפונים שיש לך, וואטסאפ בזה, ובכלל אין לך את האפשרות לכל מיני אפליקציות יותר מדי מורכבות, אבל זה כבר צעד אולי יותר קשה. בכל זאת אנשים אוהבים את הפלאפון הגדול הזה, שיש, בסדר, מסך ככה שיהיה להם נחמה אווירות פה. אבל באמת אני אומר, חוץ מזה שזה נכון תמיד סם במובן האישי הכי פשוט של הבנייה הרוחנית של האדם, זה גם מאוד מעכב את הכניסה לתורה.
הכניסה לעולם הרוחני זה מאוד מעכב, כל מראה כזה, אני מרגיש על עצמי, אני אומר לכם. אתה פעם אחת רואה איזה משהו, אני לוקח לי, לוקח לי לפעמים שעה להתאושש מזה רק כדי לחזור חזרה לאינטנסיביות הרוחנית, למהלך הרוחני. אני לא מדבר על תפילה, אחרי זה אני לוקח זמן להתאפס כדי לחזור. אני לא מוכרמר מי שיותר פעמים קופץ לדברים ועוד יותר מתבונן בהם, יותר לעומק, זה ממש מעכב את הכניסה הרוחנית לתוך העולם האישי, לתוך העולם הרוחני, לתוך תפילה, לתוך לימוד תורה משמעותי. אבל עכשיו, במצב של עכשיו, נוסף לכל הדברים האישיים האלה, יש לנו את העניין הכללי, יש לנו אחריות נוראה ואיומה. כי השם אלוהיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך הקדוש, להצילך ולתת אויביך לפניך. הוא אומר לנו את המתכונת, ונשמע אותה מכל דבר רע, לא צריכים להמציא את הגלגל. אז יש לנו לעבודת מידות שזה סיפור אחד, שגם אותו אנחנו עושים כל הזמן, ורק צריך להתחזק בו יותר, זה מהלך אחד, וזה הלשון הרע, לשון הרע, נשמע אותה מכל דבר, הפן אחד, כל אשר יקרא בשם השם ימלט, זה העניין של המידות.
המאבק בייצר הרע יש לדבר השני, שזה כל מה שקשור לייצר הזה, שהוא ממש שליח של השמח א' והוא שליח של החמאס, שהם שולחים אותו מטעמם כדי להוריד אותנו. ואחרי זה חלילה זה גם משפיע על כמות הנפגעים, ובאמת בעזרת השם לעשות את המאמץ הגדול, ואל תפחד שאתה נקרא בניש בגלל זה. ראיתי כאלה כתבו, כאילו אני פחד להיות בניש, כאילו אם יש לך סינון, אתה בניש, זה לא קשור, אתה פשוט בן אדם נקי, לא קשור לבניש. אם הייתי יכול לתת את השיחה הזאת בכל מקום, גם בלי ישיבה, מה זה קשור לישיבה? זה קשור לבני אדם שרוצים להיות נקיים, ורוצים אחר כך גם שאתה המשפחתי שלהם יבנה גם כן בנקיות. ולא שהם כבר ראו את כל הדברים בעולם לפני שהם מגיעים פעם ראשונה לגועה ולהתקרב לאשת החלומות שהם בחרו להתחתן איתה. זה לא קשור לבחור ישיבה, זה קשור לבן אדם, וזה קשור לעם ישראל שצריך להיות קדוש וצריך להיות נקי. ואל תפחד להיות בניש, בניש זה לא כזה דבר מפחיד, בניש זה אחלה דבר, זה דבר נפלא, זה דבר מעולה, זה בן אדם חי, מלא כוחות חיים. לא מבטרים על כוחות החיים, יש חדר מוזיקה ויש חדר כושר, צריך לראות שכבר שיבצו אותו, והוא חוזר, קנו לו את השטיח הזה שצריך לקנות שם, והוא חוזר לפעילות. בניש זה לא איזה מתכון, כאילו עכשיו זהו, יצאת מהחיים. להיות באינסטגרם זה לא להיות בחיים, זה לא נקרא להיות מחובר, להיות בטיק טוק, זה לא נקרא להיות מחובר. אתה לא יודע מה, איזה משהו חדש, איזה טרנד חדש, הגעת לחבר'ה, סיפרו לי חברים פה, איזה דבר זה עשה להם, מי שהצליח להוריד את זה, מרגיש כאילו בן אדם חדש. עכשיו כן, קצת קשה לו, הוא חוזר הביתה, הוא אומר לו, שמעת על זה? לא, לא שמעתי, אתה לא בעניינים, מה זה לא בעניינים? אני בעניינים, אתה לא בעניינים. אתה יודע מה התוספות אומר? אתה ראית את הזוהר של אתמול, אתה ראית את הנפש החיים של שלשום, אני לא בעניינים, אתה לא בעניינים. מה זה נקרא להיות בעניינים? איזה עניינים יש? מה, מה שמישהו אמר, מה שמישהו עשה, איזה חבר אכל פיצה בעלת על החוף, אז אתה לא בעניינים? מה זה השטויות האלה, מה זה העניינים האלה? זה העניינים האמיתיים. באמת, תחשבו על זה רגע, קצת מחשבה יותר גדולה, יותר עמוקה, יותר אמיתית, אתם תראו שבאמת זה דברים חולפים, דברים לא משמעותיים. ובאמת, בואו נתעורר, קדוש ברוך הוא קורא לנו, הוא צועק לנו, הוא אומר, מה אתם רוצים חשבך לי לעוד, שנעשה כדי שכולנו נתעורר לתיקונים גדולים בכל המישורים, בכל הדברים, בעזרת השם, חזק ונתחזק, והשם ילך בקרב מחננו, לטובה ולברכה.
