תשעה באב | הלכות תשעה באב | ר' עידו זאב

דין תספורת בשבוע שחל בו אנחנו נתחיל בלימוד הלכות תשעה באב. בדרך כלל אני אוהב להיכנס יותר לעומק, אבל מפאת קוצר הזמן והסמיכות לתשעה באב, נתמקד בהלכה למעשה, בדברים הקונקרטיים והקריטיים לזמן שאנחנו נכנסים אליו. עכשיו התחלנו שבוע שחל בו תשעה באב, אז נדבר על דינים מה זה אומר שבוע שחל בו, ולרענן את הזיכרון לגבי תספורת. עד עכשיו הייתה מחלוקת, הרמ"א כותב שתספורת אסורה מי"ז בתמוז, אבל מרן השולחן ערוך כותב שדווקא משבוע שחל בו. גם הספרדים היום נוהגים כך, יש כאלה שנהגו גם מי"ז בתמוז, ויש כאלה שנהגו רק שבוע שחל בו. אבל עכשיו לקולא אלמה, תספורת אסורה לכולם. לגבי שפם, אם הוא מעכב את האכילה, יהיה אפשר להקל.

נשים ותספורת לגבי נשים, לא גזרו את העניין הזה ולכן אישה שרוצה להסתפר או לגזוז טיפת השיער, יהיה לה מותר גם בשבוע שחל בו, במקרה הצורך. גם אם לא במקרה הצורך, אם היא מאוד רוצה, אפשר להקל בזה. גבר לספר נשים זה בעיה, אבל אשתו אפשר. להסתרק, גם בשבוע שחל בו וגם בתשעה באב, מותר להסתרק. זה לא דבר שגזרו בו חכמים.

לבישת בגדים וניקיון קיבוס בשבוע שחל בו אסור, אפילו לא ללבוש ולהניח בארון לאחרי תשעה באב. אם אדם נתקע ואין לו בגדים, אפשר להקל בבגדי ילדים, כי הם מתלכלכים מהר. לבישת בגדים מחובשים יש בזה איסור, כמו שאסור לכבס, אסור ללבוש בגדים נקיים. יש פתרון למי ששכח ואין לו בגדים אחרים, לשים את הבגד על הרצפה 20 דקות, חצי שעה, ואז הבגד יצא מגדר מחובש. בגדי זהה כמו תחתונים וגרביים לא צריכים הכנה, כי בהם לא גזרו חכמים.

רכיצה בשבוע שחל בו רכיצה בשבוע שחל בו היא רכיצה של תענוג, ולכן מים קרים יהיה מותר. סבון לא אסור, אבל צריך להיזהר לא להפוך את זה לרכיצה של תענוג. אם יש עניין רפואי, אפשר להקל במים חמים. גיוץ, ציפורניים, צחצוח נעליים וניקיון הבית מותרים, לא גזרו בהם חכמים.

סעודה מפסקת בסעודה מפסקת מותר לאכול רק תבשיל אחד. מה נקרא תבשיל? זה מה שרגילים לאכול ככה ביום יום. לדוגמה, אורז עם עדשים נחשב תבשיל אחד. דג בסעודה מפסקת, שולחן ערוך כותב להחמיר ולא לאכול דגים. יש שמקלים בדגים קטנים כמו סרדינים. כי זה מאכל שיש בו חשיבות. יש כאלה שדגים זה סימן טוב, פערים ורבים וכו'. יש כל מיני טעמים לדגים, בסדר? אבל בסוף זה גם מאכל שיש בו חשיבות, נכון? כמו בשר, דברים שיש בהם חשיבות. ויש גם מנהג לאכול אפילו בסעודה מפסקת מאכל של אבלים, כמו ביצים, עדשים, דברים כאלה, שזה מאכל של אבלים, בסדר? אז יש עניין לאכול בסעודה מפסקת דברים כאלה. לגבי מאפים, לדוגמה, לחם וכדומה, מותר, לא נחשב תבשיל. או ירקות, ירקות חיים, אדם חותך לו סלט, פרי וכדומה, גם לא נחשב תבשיל. גבינות, אהובה די כות גם על גבינות, לא נחשב תבשיל, בסדר? אז אפשר לסבוע. אבל אני רוצה להגיד לכם את לשון הלבוש, בסדר? לשון הלבוש, מה הוא כותב על העניין הזה. יש כאלה שעושים סוג של הערמה. מה זאת אומרת? הם אוכלים בשעה, בסוף, רק בסעודה מפסקת נעשה העניין הזה. גם מובא בגמרא שסעודה מפסקת נאכלת אחרי חצות היום, בסדר של תנאים. נאכלת אחרי חצות היום, וסעודה שמפסיק בה. מה זה מפסיק בה? יש מחלוקת בראשונים אם מפסיק בה זה סעודה בעצם שהוא לא אוכל אחריה כלום, או מפסיק בה סעודה העיקרית שסומך עליה את הצום, בסדר?

דין סעודה מפסקת אבל יש כאלה שאומרים, טוב, אני אוכל בשעה שש בערב סעודה גדולה, אוכל בשעה שש, יהיה שבע, אוכל לזניות, פיצות, עניינים, דברים, ואז אוכל לבוא בשבע בערב, אוכל ביצה אחת, יישב על הרצפה, וזו סעודה מפסקת. אבל לפעמים פה מפספסים את המהות, כי בסוף מה זה סיטאפ זה? אכלת סעודה מפסקת, אוכלת ביצה אחת, יושב על הרצפה, וזו סעודה מפסקת לפני, ורק עשית איזה הצגה קטנה, ואכלת איזה ביצה קטנה. אז אני אקריא לכם את הלשון של הלבוש, מה הוא כותב על הדבר הזה. הלבוש כותב ככה: לא כמיני גרוב העם עכשיו, וגם תלמידי חכמים ופורשים לא נזהרו בזה, שאוכלים לאחר חצות, סמוך למנחה, מאכלי חלב כמה מינים, אפוי, מבושל, על דברים שונים על שולחן מלאכים, ושותים כל צורכם, כאילו הוא יום עוד, ואחר כך מתפללים מנחה, וחוזרים ואוכלים אכילת הרי, על הסובה אכילה גסה. זאת אומרת זה כבר לא אכילה מה שהם אוכלים, למה כי הם שבעים, אז זה כאילו כמו אכילה גסה כזה, הם אוכלים רק ביצה כדי להגיד אכלתי סעודה מפסקת, וקוראים לה סעודה מפסקת, ועושים אותה בביצים צלויים כדי להפסיד בסעודתם.

המהות של סעודה מפסקת אבל לא יפה הם עושים, על פי שהם אוכלים בשר ושותים יין, מכל מקום, אין לה רבות מטבשילים סמוך לערב כל כך, וודאי לא יוכל לאכול אחר כך סעודת קבע, כי אם אכילה גסה. דווקא קודם אחד אמרו בגמרא שאין צריך להיזהר בדברים אלו, אף על פי שאין דעתו לאכול אחרי הסעודת קבע, או אחר חצות, והוא באופן שיכול לאכול אחי הסעודת קבע, ודעתו לאכול אחרי הסעודת קבע. אבל אלו האוכלים סמוך לערב, כמה מיני תבשילים כל צורכם, ואומרים שדעתם לאכול אחרי הקבע, הסעודה מפסקת, והדעה שלא יירבו ולא יצמאו, לא מצוי דעים ורגליהם. דעים כן, אין כאן לא אבלות ולא צער, ולא זכר לחורבן, אלא דרך תענוג ויום טוב. וקרוב הוא לקרות עליהם, ותהיי עונותם על עצמותם, אלא אם ירצה לאכול כדי שלהיזיקו לטענית, יוכלו כוספה בשביל תבשיל אחד המסביר, בסדר. שכפתה אומ על הלבוש, הלבוש אומר דבר כזה, אסור לעשות הצגה. מה זאת אומרת הצגה? אני אוכל בשעה שתיים, אוכל, סעודה, מתפוצץ, מלא, ואני יודע שאני לא ייראב אחרי זה, אני לא ייראב, כי אחרי שעה שתיים, עד שעה שש בערב, ואם אכלתי סעודה מלאה, אני לא ייראב, ומה אני עושה בשעה שש בערב? לוקח ביצה, אוכל, ואומר שזו סעודה מפסקת. זה אסור.

כיצד להתכונן לצום למה? כי מה הסעודה המפסקת באמת? ארוחה גדולה, עשית סעודות מלאכים לפני, ישבת בכיף, פיצות, גבינות, עניינים, רביולי, בלאגן, בסדר, לא אכלת בשרי, עדיין, אז זה סעודות מלאכים, ואחרי זה, את האהובה אוכלת דבר קטן. אז מה העיקרון? העיקרון שהסעודה המפסקת תהיה סעודה בעצם שראוי לאכול בה. מה זאת אומרת שראוי לאכול בה? אם סיימתי בשעה שתיים, ואני יודע שאני לא ייראב בשעה שש בערב, זה סעודה מפסקת. אבל אם אכלתי בשעה שתים עשרה, ואני יודע שבשני שנים, עוד פעם, אני ארצה לאכול, יש לי מקום עוד לאכול סוג של ארוחה, זה סעודה מפסקת. בסדר, צריך להיזהר בדבר הזה. אני שמעתי איזה יצאה, רבי נוח הביא איזה יצאה, שאת שם ביישוב, ומנהיג, להתפלל מנחה בשעה חמש, משהו כזה, חמש וחצי, משהו כזה, ולפני זה, לאכול סעודה, בסדר, אנשים אוכלים בשתיים, שלוש, אוכלים סעודה רגילה, אחרי זה מתפללים מנחה, ובשבע, שש וחצי, שבע, אנשים כבר מתחילים קצת להיות עוד פעם רעבים, ואז אוכלים סעודה מפסקת. אבל העיקר בסעודה מפסקת, שתהיה סעודה שאדם ראוי לאכול בה. כלומר, אדם, הוא עדיין, יש לו קצת רעב, ואין בעיה, יכול לאכול גם הרבה בסעודה מפסקת, יכול לאכול עשר ביצים. אין הגבלה בכמות, ההגבלה בתבשילים. למה הגבלה בתבשילים? כי החכמים אמרו שמעבר לתבשיל אחד, זה כבר סעודת מלאכים. סעודה גדולה, סעודה חשובה. ואנחנו לא רוצים שתהיה סעודה חשובה. זה בסוף יום של צער, יום של אבלות. אנחנו לא מכינים את עצמנו, כמו בערב יום כיפור, להבדל שאוכלים מיני תבשילים, שבע ארוחות, יש מנהג כזה בערב יום כיפור, שצריך לאכול, ויש מצוות, הוראית אפילו לאכול. בסדר? אז פה בערב תשעה באב, זה בדיוק הפוך, אנחנו מעטים באכילה, אבל עוד פעם, צריך כדי שבאמת יספיק לאדם לצום. אז מה עושים? צריך למצוא דרך האמצע. אפשר לאכול לפני, אין בעיה לאכול לפני, אבל להשאיר לו מקום לסעודה מפסקת. והסעודה מסקת זה סעודה שממש אוכל לפני צום, ולא עושה הצגה כדי לאכול, אלא באמת אוכל בה. בסדר?

מה לאכול בסעודה מפסקת עד לכאן לגבי סעודה מפסקת, אבל באמת אפשר לאכול בה, יש מה לאכול בה. אמרנו, מאפים אפשר, לחם וכדומה. ביצים, זה נקרא תבשיל. דברים בעצם, אמרנו, פריקסה וכדומה, זה נקרא תבשיל אחד. למרות שמעורב בו גם ביצה קשה וגם הלחם הזה, וגם לפעמים כל מיני, לא יודע, זיתים מבושלים וכדומה, זה תבשיל אחד, כי הדרך לאכול אותם, ככה. בסדר? אז יש מה לאכול, אפשר למצוא מה לאכול, וזה יהיה הסעודה שסוך עליה את הצום. זה בסוף העניין הזה. עד לפה, ענייני ערב תשעה באב וסעודה מפסקת. אנחנו עכשיו נדבר קצת על ענייני תשעה באב עצמו. זאת אומרת, אנחנו יודעים בתשעה באב, יש חמשת עינויים. מה זה החמשת העינויים? סליחה, אכילה ושתייה. זה נעילת הסנדל, תשמיש, ורחיצה. בסדר? אז אכילה ושתייה, ברור, אנחנו יודעים, אסור לאכול ולשתות, אלא אם כן, אדם חולה באופן ספציפי, שאלת רע וכדומה, כל מקרה לגופו, לא ניכנס פה לעניינים האלה. זה לגבי אכילה ושתייה. רחיצה, אז באמת רחיצה, אז עד עכשיו דיברנו שבשבוע שחל בו מותר מים קרים. בתשעה באב, אסור אפילו מים קרים, שום דבר. בתשעה באב, יש איסור רחיצה. מהלילה. מהלילה, בסדר? מאחרי השקיעה, אנחנו אסורים בכל חמשת העינויים האלה. מה עושים לגבי נטילת ידיים? מה אתם אומרים? לנטילת ידיים יש כשרי האצבעות. אנחנו נותנים עד כשרי האצבעות, זה נטילת ידיים של בוקר, וגם אחר שירותים. גם אחרי שירותים, אנחנו עד כשרי האצבעות, אלא אם כן, יש לנו אדם, כהן זה מצווה. בסדר? אז כהן ומצווה, אפשר גם אפילו יותר. אחרי זה אני אצלך. כי זה לא רחיצה של תענוג. זה לשם מצווה, רחיצה של מצווה. בסדר?

דיני רחיצה בתשעה באב לגבי לכלוך. אדם עכשיו לא יודע מה, עשה איזה משהו, התלכלך, ניקה, החליף חיתול לבן שלו. התלכלך, כולו התמלא צורה. מותר לשטוף, כי זה לא רחיצה של תענוג, זה ניקיון. זה ביזוי. יבוא ככה, כבוד הבריאות, כבוד עצמו, בסדר? עוד פעם, זה לא מה זה להתלכלך בגופו. אם באמת רגלו התמלא עתית או משהו, יכול לשטוף את המקום שהתלכלך. בסדר? פנים. רחיצת פנים. אז באמת, רחיצת פנים, אסור לרחוץ פנים בתשעה באב. אלא אם כן, נכון, יש לפעמים בעיניים כל מיני לפלופים כאלה, ליד העין. מותר לקחת קצת מים, לשטוף את אותו מקום, להוריד את הדברים האלה. וזהו, לא לשטוף את כל הפנים עם מים, כמו בכל יום, זה יש בעיה. יש כאלה שמכילים לאסטניסט. אשכנזים מחמירים בזה קצת. הספרדים, אסטניסט לא יכול, מאוד מאוד קשה לו. מכילים בדבר, עזבתי שבעב. יום כיפור הוא ודאי שיותר בעייתי. רחיצת אוכלים. אדם מכין עכשיו ארוחה לסעודת סיום עצום, מכין, רוצה לשטוף, רוצה להביא אוכל לבן שלו, תפוח, רוצה לשטוף לו אותו, אפש לשטו סחידרקול. למרות שקצת ישתף לו הידיים, לא חושבים כי הכוונה שלו זה לניקיון האוכל. הכוונה שלו זה לא לרחיצת הידיים. בסדר? עד לפה העניין של רחיצה. אז אמרנו, אכילה ושתייה, רחיצה, נעילת הסנדל. מה אסור בנעילת הסנדל? נעלי אור. זה מה שאתה צריך להרגיש, נעליים קצת כאילו שמתקרקר. אז יש כאלה אחרונים שהחמירו ואמרו נעלי אור בסוף זה עניין שבעצם זה נוחות, אז כל נעליים שנוח ואני לא מרגיש גבוה או משהו כזה, נעליים אבות, אני אחמיר. אבל הרבה אחרונים הקדו בדבר הזה, גם הרעובדי כתב על זה שאפש כל נעלי לא אור. אם זה גומי, פלסטיק וכדומה, העיקר שזה לא אור. בסדר? קרוקס וכו', כל אדם לא שינוח לו. כל עוד שזה לא אור. אבל יש כאלה באמת שמחמירים כמו שאתה אומר, שרוצים נעליים שבאמת ירגישו איתם קצת הקרקע.

דיני צחצוח שיניים בתשעה באב לצחצח שיניים. באמת אנחנו קצת מחמירים בזה ותשעה באב. מחמירים בזה. אבל עוד פעם, אם בזה יש אדם שזה מאוד מאוד אסטניס, מפריע, צריך באמת להיזהר לו, לבלוע. מה זה? אז בסדר, מי שמאוד קשה לו ולסביבו יש לו ריח רע מהפה. לא כל האנשים יש ריח רע. יש כאלה שיכולים יום אחד בלי לצחצח שיניים והכל יהיה בסדר. אז צריך לראות בסיטואציה. אם זה אדם שמאוד מאוד קשה לו וזה, וישר עצמו יותר מקלים בדבר הזה ותשעה באב יותר מחמירים בזה. בסדר, רק במקרה ככה שיש לו ריח מאוד רע או שמאוד אולי יכול בלי זה או משהו כזה מאוד קיצוני, אז יהיה אפשר קצת להקל בזה. אבל מאוד ייזהר לו לבלוע ולא שלא ייבלה בטעות מים, זה בעייתי. אבל עוד פעם, לא במקרה רגיל. בי"ז בתמוז, צום גדליה ושאר צומות מקלים בזה יותר. בסדר? בסדר, אז זה, אמר, דיברנו על חמש תעניינים. טוב, שיחה, כולם יודעים מה זה. שמנים וכדומה, כל מיני דברים כאלה. זה ניקיון אחרי עשיית צואה מותר אפילו במים. בסדר? אפילו במים, אדם שיש לפעמים כל מיני שירותים שיש כמו זרנוק כזה לאותו מקום, יהיה אפשר. כי זה עניין של ניקיון. גם אסור להתפלל ככה, אדם שיש לו צואה, יהיה אסור לו להתפלל. דודורנט, כן. אפשר.

שינה בתשעה באב שינה. מה אתם אומרים על שינה? שינה, באמת אז יש עניין בשינה טוב להניח על הארץ את המזרון. בסדר? שיהיה עד 24, תפחים אני לא מדבר על זה גם בעניין של ישיבה, אבל בשינה שיהיה מקום נמוך. למה שיהיה מקום נמוך? בסוף אנחנו מצטערים על צער החורבן ואנחנו לא ישנים לתענוג. בעצם אנחנו ישנים לצורך. וגם זה עניין שגם אולי לפעמים מיעוט שינה. בסדר? לפעמים יש אנשים ששוכחים קצת את המהות. מה זאת אומרת ששוכחים את המהות? לפעמים יש כאלה שאומרים טוב, עכשיו אנחנו ספיים בערב ניהרים כל הלילה, נתפל אפילו בנץ שחרית ואז נשן כל היום עבר לו עצום יפה, אפשר לאכול הכל בסדר. אבל קצת שוכחים את המהות של עצום. מהות של עצום זה לא שנעביר את העצום בסבבה ונשן בכיף. בסוף העניין של עצום זה להרגיש את צער החורבן, לחשוב מה אפשר לתקן לשוב בתשובה, ללמוד את הדברים. עוד פעם אתה מדבר על לגבי לימוד תורה מה אפשר ללמוד, מה אסור ללמוד. אבל בסוף זה מטרה של עצום. בישעיה הנביא ישעיה כותב הוא מתאר איזה עצום מה עצום הרצוי ומה עצום שאינו רצוי. אז הוא אומר מה קלץ באורחו רצה שאתה עושה ככה כל היום, תלבס את הקוואפר וזה יהיה עצום. זה לא עצום שקלץ באורחו רצה. לא פרוס לרעב לחמחה, ככה אומר הנביא ישעיה. בסדר? ואני מרובית את הבית כלומר תדאג לעניים תביא להם לבוש, תביא להם אוכל, תתקן את המעשים שלך, תעשו בי תשובה. זה עצום שרצה קלץ באורחו. לא רק העניין של האמנות ממאכל ומרחיצה וכדומה זה עניין בסוף של מה? זה רק עניין להכניס אותנו לתשובה הזאת, להכניס אותנו לאווירה של עצום כדי שנערער במעשנו. אבל זה לא העיקר. ברור שהעיקר זה חזרה בתשובה כמו באנשי נווה. אנחנו מכירים בספר יונה, קוראים אותו ביום כיפור אנחנו מכירים שם מה קרה. נכון העניין שם זה היה לא לושבת בסק ואפר קלץ באורחו רוצה את המעשים הטובים, את התשובה, את העניין של העניים חסד, מוסר תיקון דרכנו אנחנו יודעים בגמרא, גם בגמרא כתוב שבתעניות ציבור, חצי יום היו מתפעלים וזוהקים על קלץ באורחו שאושר אותם וחצי יום היו מתקנים תקנות ציבור. היו עושים כל מיני דרכים, רואים שהדרכים מזמינים. אני יודע שפוצניק שתיקן את הדרכים דוחים להם לאוכל. זו בסוף מטרת הצום. מטרת הצום זה לדאוג לזולת, לתקן את הדרכים שלהם, לחזור בתשובה שלמה. זה מטרת הצום. כשאדם ישן כל הצום, אז הוא בעצם מאבד קצת מעניין המהות של הצום. ולכן מאוד חשוב להיות במהות של הצום, להרגיש את הצום, להבין מה העניין של הצום. זה דבר שהוא מאוד חשוב. אז אם אדם ישן כל היום, מכילה, הוא איבד את העניין הזה. עכשיו זה לא רק לצום ולהרגיש את הצער של הגוף, לעניין זה גם לשוב בתשובה. אז זה דבר גם. מה אדם עושה במהלך היום? גם אם הוא ישן, אז בסדר. אם כל היום אני יודע רואה דברים או עושה שטויות, אז בסדר, הוא מעביר את היום והכל בסדר. אבל בסוף זה לא המטרה של הצום.

דין טיול ותפילה בצום שולחן ערוך אגב כותב שאסור לטייל בצום, אסור לטייל בתשעה באב. למה? מסיח דעתו מן האבלות. יוצא לטייל, במיוחד אם יוצאים כמה חבר'ה, אז הכל נחמד וכיף, מסיח דעתו מן האבלות. אז גם אפילו אם הולך לדם, יש חלק מהאחרונים שכתבו שיש עניין ללכת לבתי עלמין ולהתפלל על קברות הנפטרים שבעזרת ה' הקב"ה יושיע אותנו לגאולה שלמה. אז גם פה כתבו האחרונים שלא יעשה את זה בחבורה. בסדר, אם הוא לא מפחד ללכת לבד ואין לו איך ללכת, ייקח איתו עוד חבר, בסדר. אבל אם עושים את זה חבורה וטיול, אז זה כבר נהיה היום כיף, זה לא נהיה יום של תענית ושל צרה, זה נהיה היום נחמד. בסדר, גם יש עניין ללכת לכותל המערבי, למערת המכפלה. גם שם אותו דבר, צריך לזכור שאנחנו ביום של אבל וצער ומה מטרת הצער הזה. אנחנו לא מצטערים בשביל להצטער. המטרה זה תיקון דרכנו, להתפלל לגאולה שלמה, ציפייה על המשיח. זה בסוף המטרה.

לימוד תורה בתשעה באב אז ככה, זו הערה שולית על העניין של המהות ביום צום. תלמוד תורה, אז אם דיברנו מה לא לעשות, אז נדבר מה כן לעשות. אם תלמוד תורה, אז יש קצת דבר כזה שמשתרש בשנים האחרונות. מכירים? שמעתם מה זה? כל מיני תנועה כזו, הלילה לא לומדים תורה. ראיתי את זה בכל מיני פליירים כאלה, שזה שיח כזה, עושים כל מיני שיח כזה וקוראים לזה הלילה לא לומדים תורה. אז קודם כל זה קצת חורה לי לראות את הדבר הזה, כי הלילה כן לומדים תורה. מותר ללמוד תורה, באיזה דברים מותר ללמוד? אסור ללמוד כל אדם שיש לו דף יומי תורה שעשועה, זה חשוב ללמוד אותם. זה חשוב לראות על מה החורבן, מה אנחנו יכולים לתקן, איך אנחנו יכולים להועיל, להביא לבניין בית המקדשנו, מה אנחנו יכולים לעשות בנידון. אז באמת זה דבר חשוב, שיש דברים שמותר ללמוד, גם מוסר. האחרונים כותבים שמוסר, יהיה אפשר ללמוד דברים שמוסר. למה יהיה אפשר ללמוד? זה מאוד אדם עושה בתשובה. כשאדם עושה בתשובה, אז הוא מקרב את הגאולה. זה פשוט. אז אם אדם מקרב את הגאולה ולומד בדברים האלה, זה מותר או נבואות ישעיה, ירמיה, לדלג רק את הפרקים של נחמה. יש בישעיה וירמיה כל מיני פרקים של נחמה, אותם צריך לדלג, כותבים האחרונים, הרע וודאי גם ככה מביא, אז אותם לדלג. אבל כל השאר וודאי שאפשר ללמוד. זה מעורר אדם לעשות בתשובה וצריך ללמוד אותם.

מלאכה בתשעה באב איוב. יש הרבה כאלה שאחרי התפילה נהגו לשבת וללמוד איוב. מצוין ללמוד איוב, זה נבואות כאלה, זה מצוין ללמוד אותו. אז תלוי מה ללמוד, אבל מותר ללמוד תורה ורצוי ללמוד תורה, רק בדברים שמותרים ללמוד בהם. הלכות אבלות. כל השנה לפעמים אנשים נהנים ללמוד הלכות אבלות, זה ככה מת מצווה. אף אחד לא רוצה להתעסק בעניינים האלה, יש כאלה שאומרים זה מביא מזל רע, סימן לא טוב, דברים כאלה. דרך אגב, הרב עובדיה בשבעה של הבן שלו, בשבעה לפני זה על אשתו, כתב שלושה כרכים של הלכות אבלות חזון עובדיה של שלושה כרכים יצאו רק בשבעות, לא באיזה. אז אפשר ללמוד הלכות אבלות, הלכות דברים כאלה, זו הזדמנות ללמוד אותם. כל השנה אנחנו לא פוגשים אותם, לפחות בתשעה באב יהיה אפשר לפגוש את הדברים האלה. ברוך אתה, תודה אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אם נצח ישראל דוגמה, אי אפשר ללמוד? אם זה על אגדות החורבן, דברים שמקשורים לחורבן ולא לנחמה, לחורבן אי אפשר ללמוד, דברים שלא בנחמה זה קצת סותר בעייתי. ואם נגיד אותי ספציפית ושמח, אז זה משהו כאילו של כל העולם או ש? בסדר, בסוף, בתלת הלכה אצל כל העולם, בסוף אגדות החורבן הם דברים שמעצרים את האדם, הם מערערים לחזור בתשובה וזה המטרה, שנתעצב ונערה לחזור בתשובה, בסוף זה המטרה של היום, אז לכן דברים כאלה אי אפשר.

כתיבה ומלאכה בתשעה באב מלאכה, מה אתם אומרים על מלאכה? מלאכה בתשעה באב אסורה ולא רק שהאסורה, שולחן ערוך אומר שהאדם שעושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה בברכה סימן ברכה לעולם, בסדר? אז מלאכה אסורה. שולחן ערוך, שולחן המפורש, בסדר? יש כאלה שכתבו שרק עד חצות ומי חצות והלך בתשעה באב אפשר לעשות מלאכה אבל רוב האחרונים לא הסכימו את זה, כתבו שגם אחרי חצות יש עדיין איסור לעשות מלאכה אבל לא כל אחד ינהג כמנהגו. אבל בליל תשעה באב כתבו הרבה מאוד מאחרונים שאפשר ומותר לעשות מלאכה בליל תשעה באב כלומר כל האיסור זה רק ביומו של תשעה באב אבל בליל הטענית יהיה אפשר לעשות מלאכה עוד פעם מי שנצרך. יש מלאכות של דבר העבד בסדר דבר עבד מה זה דבר עבד מלאכה שאם הוא לא יעשה אותה יהיה הפסל גדול לדוגמה אדם לא יודע יש לו איזה ספינה אם הוא לא יפרוק אותה הוא צריך לשלם המון המון כסף של מיסים ודברים ויהיה לו הפסל מאוד מאוד גדול דבר עבד יהיה מותר אבל צריך כל אדם ידע מה זה דבר עבד והתייעץ לפני זה דברים לא פשוטים. אבל לא רואה ברכסיון בעולם אז הוא שולח שבוחים ושולחים אותו לפעמים צריך כל מקרה לגופו אם יש פה איזה הפסד מאוד גדול וזה ושולח מישהו אז כל מקרה אבל בסוף בעניין הזה לגופו כתיבה. אז באמת אצלנו בכתיבה אנחנו אומרים שזה לא איזה מלאכת מלאכת אומן או דבר כזה זה מלאכה חשובה זה מלאכה מאוד מאוד פשוטה ושכולם יודעים לעשות אותה אז אם היא נצרכת מותרת לדוגמה לעשות רשימת קניות מה ללכת להביא שיהיה בסיום הצום או דברים כאלה דבר שנצרך יהיה מותר לכתוב וקל בחומר חידושי תורה אדם עמד באגדות החורבן ויש לו איזה חידוש בעניין בנושא יהיה מותר לכתוב.

הכנת הסעודה וישיבה על הארץ הכנת הסעודה. הכנת הסעודה אז היא אחרי חצות. בסדר הכנת הסעודה היא אחרי חצות. אני מכינה רגע. אוקיי. אני יכול לסכם שיעור. מה זאת אומרת. זהו. כן כן אפשר. עוד פעם לחיצור חידושי תורה ודברים כאלה ז אי אפשר. איזה שיעור תורה לא יראה שיעור תורה על הסתם דברים שאם הוא רואה שיעור תורה באגדות החורבן זה מותר רק דברים שמותר ללמוד בהם בתשעה באב. רגע. יפה אנחנו בעניין הבא זה הכנת הסעודה. הכנת הסעודה אז באמת יש עניין לעשות אותה דווקא אחרי חצות. בסדר דווקא אחרי חצות כי אחרי חצות היום קצת נחלש את הטענות ואתה מדבר כל מיני עניינים שכן אחרי חצות אפשר. בסדר אבל דווקא אחרי חצות כבר לצורך הלילה יהיה אפשר להתחיל להכין את הסעודה. ישיבה לארץ. יש מנהג טוב ונכון שולחן ערוך כותב זה אפילו הלכה לשבת על הארץ בית אישה בעב גם בבית גם בבית הכנסת. יש כאלה מאחרונים ראיתי שכתבו שלושב את על הארץ. בלשבת על הארץ בבית יהיה אפשר גם לשבת על הספסל שבת על הספה וכדומה אבל עיקר המנהג לשבת גם על הארץ גם בבית וגם בבית כנסת. בסדר אבל תדעו שיש מי שחולק ומתיר לשבת בבית על הכיסא. אז יפה עכשיו בדיוק את המרים להנחתה העניין הזה זה עד חצות אחרי חצות אז באמת יהיה אפשר לשבת גם על כיסא מנחה נהגו לשבת על הכיסא. תראו בקרוב על הבית הכנסיות מנחה יושבים על הכיסאות. עכשיו מה זה על הארץ? על הארץ זה פחות מ24 סנטימטר בסדר? יש כיסאות של פחות מ24 קטנים צריך למדוד אותם יש כיסאות כאלה שהם יותר מ24 אז צריך לראות כל כיסא לגופו. עכשיו זה סיפור שבאיזו ישיבה אחת קנו עשרות כיסאות כאלה לבחורים ואיזה שיהיה להם והגיע קצת יותר מ24 חתכו את כולם חודיס חתכו את כולם שיהיה פחות מ24 כי זה נקרא ישיבה לארץ פחות משל שותפכים נקרא ישיבה לארץ.

קינות ונחם המנהג להגיד קינות בתפילות בסדר אנחנו אומרים גם בערב גם הבוקר קינות יש גם לאשכנזים גם הספרדים מה העניין בקינות? זה לא הלכה זה לא חלק מחיוב אבל הקינות נכתבו יש קינות עתיקות שנכתבו על ידי הראשונים הן מעוררות את האדם להיכנס ולהבין על מה החורבן על מה אנחנו בוכים. קשה בעצם להתאבל על דבר שלא הכרנו בסוף אף אחד מאיתנו לא זכה וראה את בית המקדש בתפרטו ואנחנו לא יודעים מה הפסדנו אנחנו לא זכינו אז קשה לפעמים קצת להבין מה הפסדנו אז הקינות קצת עוזרות להיכנס לעניין ותמיד צריך לזכור שדור שבית המקדש שלא נבנה בימיו כאילו. נחרב בימיו אז אנחנו עצובים לפעמים שלא נבנה בימינו נכון לא זכינו לראות אותו אבל אם לא זכינו שיבנה בימינו כאילו נחרב בימינו. שלושה שלושה. לא לא מותר כן כן לצורך כן אפשר נכון נכון אפשר אפשר כן. יפה נחם אמירת נחם אנחנו מוסיפים בריכת בוני ירושלים נחם מכירים יש נוסח מסודר יש כאלה שכתבו שרוצים לשנות את הנוסח הזה היום כי עלינו לארץ. לברוך השם מדינת ישראל קצת נבנית ויש עוד תלמודי תורה ויש עוד בתי מדרש ויש עוד ישיבות לברוך השם יש כל תורה בארץ ישראל ויש יישוב יהודי בארץ ישראל. אבל באמת ראיתי שאני חושב שהרב גורן גם כתב והוציא נוסח אחר לנחם אבל נחלקו בנוסח הזה הרב עבד כתב על נוסח הזה שאנחנו לא משענים עם מה שנהגה עובדתנו כל עוד אין לנו בית מקדש. בסוף העבודות יהיה לבית המקדש נכון שברוך השם זכינו להתחלת את הגאולה אבל כל עוד אין לנו בית מקדש לא משענים יש כאלה שכן נהגו להגיד נוסח אחר אז באמת כל אחד יראה מה מנהג אביו אבל באמת רוב. הרוב ככל העם נהגו להגיד את הנוסח שמופיע בסידורים הרגיל נוסח של נחם מתי אומרים את הנוסח הזה אז באמת הספרדים נהגו להגיד אותו בכל התפילות גם בערבית גם בשחרית גם במיניכה. שלי ברכת בוני ירושלים אומרים נחם בכל שלושת התפילות אשכנזים נהגו להגיד אותו רק במיניכה כמו שאמרנו שכל מיני דברים הכלים כבר מיניכה נושבת על כיסא להכין דברים לצורך הסעודו של הלילה כבר מיניכם הכלים נחצו את היום אז גם נחם אשכנזים נהגו להגיד. רק במיניכה ולא בכל שלושת התפילות. עכשיו.

תפילין וברכת הלבנה נושא הבא זה תפילין בסדר עכשיו אם שכח להגיד את הנחם. מה מתי אומר אותו ברצה בסדר לא חוזר אם שכח להגיד נחם בבריכת בוני ירושלים אומר ברצה שכח להגיד ברצה אומר באחרי יהיו לרצון בסדר האחרון שכח להגיד סיים את התפילה לא חוזר מה זה. תלוי באיזה בסדר תלוי באיזה כי בתשעה בעב לא לכולם הסידור שמיוחד לתשעה בעב. אבל תרשמו את זה אם שכח להגיד בבוני ירושלים אומר ברצה כמו ביעלי ויעבו בסדר מקום יעלי ויעבו אומר נחם אם שכח להגיד ברצה אומר באלוקי נצור. היו לרצון שם אם שכח ולא אמר לא חוזר. אם נרצה נקנה שורקר. בסדר ברכת שעשה לי כל צורכי יש קהל שכתבו שלא אומרים ברכת שעשה לי כל צורכי בתשעה בעב למה הבחרה הזאת נתקנה על. נעלי אור שעשה לי כל צורכי בעצם שהקהל ברוך הוא נתן לנו כל צורכנו חלק מהצרכים האלה להעלי חעל מנעל אור שיש בזה כיף ותענוג בסדר אז לא אומר יש קהל שכתבו שלא אומרים אותו. תערה אובדיה דן בעניין הזה בתחילת ימיו אמר שכן שלא אומרים אותה בסוף ימיו חזרו ואמר שאומרים אותה כמו כל השנה. חלק המקובלים נהגו לא להגיד אותה יש בזה מחוקה מאוד גדולה למה כמה טעמים שכן נהגידו אותה אחד שהעניין הזה נתקן על מנהגו של עולם. הברכה היא לא ספציפית על היום אלא על מנהג העולם מנהג העולם שהולכים בנעלי אור וברכים שעשה לי כל צורכי על הדבר הזה אז גם בתשעה בעב אומרים כי זה לא דווקא על היום ספציפית. דבר שני אנחנו אומרים על נעלים בכללי הברכה לא דווקא על נעלי אור זה שיש לי מנהל נוח וטוב ללכת איתו וברוך השם היום חוץ מנהלי אור חושב שפה רובכם אפילו לא עם נעלי אור למרות שהיום אין שום ייסור למה כי זה נוח גם נעלים אחרים אנחנו מברכים על מנהג בסוף עניין של נעלים שיש בעולם בסדר ועוד עניין שגם אחרי תשעה בעב הברכה בסוף חלה עד היום נכון מתי אנחנו רואים ברכות השחר מבוקר לבוקר. אז אם ברכתי בבוקר של תשעה בעב מתי אני יכול ללון מנהלי אור. מוצאי תשעה בעב כבר מותר בסדר אז לכן אי אשר לברך תלית ותפילין. שולחן ארוך כותב שמתי מנהלים תלית ותפילין. במינך בסימן תפקופני שולחן ארוך כותב שמנהלים תפילין ותלית דווקא במינך ולא בשחרית זה כך כותב שולחן ארוך יש מחלוקת אחרונים מה לעשות היום. יש מינהל קדום לפני 500 שנה שנהגו להניח בירושלים בשחרית ולא במינך כמו כל השנה. כל השנה שאנחנו מניחים בשחרית יש לזה עניין גם על פי הסוד והקבלה שמניחים בשחרית אז הרעבדי כותב שזה מינהל קדום לפני מרן הבית יוסף. זה היה לפני מרן הבית יוסף בגלל שזה מינהל קדום לפני מרן הבית יוסף מה שיש מינהל קדום לפני מרן לא קיבלנו בזה הוראות מרן ולכן למרות שמרן כותב שהם מניחים ב. מנחה המנהג הקדום להניח בשחרית הרב עוד כותב להניח בשחרית אבל בסוף. יש הרבה מיוצאים מרוקו שנהגו להניח במינך כמו פשוט שולחן ארוך והרבה קהילות אז כל אחד צריך לבדוק את מנהגו מה נהג מה אבא נוהג איך נוהגים המשפחה אם להניח בשחרית או במינך. אם מנהג ברור בסדר אפשר לאמץ את המנהג אבל בסוף כל אחד צריך לבדוק מה המנהג משפחתו מתי להניח. אז בסוף אמרנו שיש עניין של עבלות אבל גם ביום הראשון אז הוא פתור מתפילה לקבורה וכולי אז אנחנו כמו עבלים אז לכן אנחנו מניחים רק מניחה אמרנו מניחה יש כל מיני. קולות שכבר בעצם העבלות כביכול קצת מתמעטת כבר אחרי חצות היום זה תוקפה של העבלות בחוזקה יד חצות היום ואחרי חצות יש כל מיני דברים שאנחנו מכירים עדיין יש עבלות עדיין אמרנו שיש עשרו מלאכה. דברים ספציפיים שאנחנו מכירים אחד בהם זה תהליך ותפילין שא היה עבור עלינו יום בלי תהליך ותפילין. שמה זה. אז מה מי שעוד פעם לא הבנתי. איך. אנחנו. את המילים. אז עוד פעם מי שזה המילה צריך לבדוק מה המילה של ההורים לא לפעמים עושה משהו אחד ואתה במאי שיבה למדתי שער העובדיה והמקובלים ככה כותבים אז אני רוצה בשחרר בסוף צריך מילה גבת. ערב משהו שכותב מניחה יש עניין לפה ועניין לפה אז כל אחד לבדוק מה נוהגים בביתו ובמשפחתו ויעשה כמילה גבותיו אז עד לפה עניין תשעה בעב נגיד שתי מילים על עשירי בעב ונסיים. אז עשירי בעב אחרי תשעה בעב אנחנו נוהגים להגיד בריקת הלבנה לא אומרים בריקת הלבנה מנהגת תשעה בעב כי זה בעצם ימים קצת של צער לעם ישראל ובריקת הלבנה צריכה להיאמר בשמחה אז אחרי שאנחנו מסיים את הטענית ומנששים איזה משהו בעובר התכנסיות מביאים ככה איזה משהו לאכול כדי שנגיד בשמחה וביישוב הדת אומרים בריקת הלבנה בסוף הטענית. תמיד זה תשעה באב, אז לא אמרנו את זה, אבל כן המנהג הוא להגיד במוצאי תשעה באב. בסדר. הוא מוצאי יום הכיפורים דרך אגב. לגבי עניין ההלכות של האבלות, האם נוהגים בעשירי באב? בסוף אנחנו יודעים שהגמרא אומרת שעיקר שריפתו של ההיכל הייתה בעשירי באב. יש כאלה שרצו להתענות בעשירי ולא בתשיעי, ויש כאלה שהתענו יומיים. הגמרא מביאה שרבי יוחנן התענה יומיים, גם בתשיעי וגם בעשירי. אבל בסוף, למה אנחנו מתענים בתשיעי ולא בעשירי? כי שם הייתה תחילת השריפה, ואנחנו מתחילים מההתחלה ולא על הכל. אבל בסוף עיקר השריפה הייתה בעשירי באב.

דין תענית תשעה באב אז מה אתם אומרים? יש כל מיני מנהגים שנמשכים גם לעשירי באב. לדוגמה, תחילת אכילת בשר. דעת מרן השולחן ערוך שבכל עשירי באב אנחנו לא אוכלים בשר. בסדר, כלומר עד השקיעה של יום רביעי השנה אנחנו לא אוכלים בשר. הרמ"א כותב שהמנהג לא לאכול רק עד חצות היום, כלומר יום רביעי בחצות היום כבר יהיה מותר לאכול בשר לפי דעת הרמ"א. שאר המנהגים, כמו כביסה ותספורת, לפי השולחן ערוך מותר בסיום התענית מיד. גם תספורת, גם כיבוס, גם לבישת בגדים וכדומה. אשכנזים נהגו להחמיר בתספורת ובכביסה עד חצות היום.

מנהגי עשירי באב אז אם נסכם: ספרדים רק איסור בשר נשאר אחרי תשעה באב כל יום רביעי, אבל שאר דברים מותרים מיד לספרדים. לפי דעת הרמ"א ואשכנזים, כל הדברים אסורים עד חצות היום ביום רביעי. מחצות היום הם כרגיל. בסדר, זה ככה העניין של עשירי באב לדעת מרן השולחן ערוך ולדעת הרמ"א. יהי רצון בעזרת השם שכל הלימוד הזה יהיה רק להלכה ולא למעשה, ונזכה שמרה בקרוב עוד בשבוע הזה לא נזכה להתאבל על בית המקדש, כי נזכה לראות בבניינו ובתפארתו. אמן, כן יהי רצון. חזקים וברוכים.