הורים טובים מאוד בולט כידוע כל סיפורי האבות נכתבו בשביל ללמוד מידות. זאת הייתה הנקודה המיוחדת שלהם, כמו שהנציב כותב בהקדמה שלו לחומש בראשית על כך שספר בראשית נקרא ספר הישר בגלל האבות שהיו ישרים בהליכות עולמים. התנהגות שלהם הייתה מאוד מדויקת ולכן כשנמצאים בפרשות האלה קשה לעבור עליהן בלי לטעום קצת מהמידות שלהם. אחת המידות שמאוד בולטת אצל אברהם בפרשה שלנו וגם בשבוע הבא אצל רבקה היא מידת הזריזות. רואים אצל אברהם בהכנסת האורחים שלו, כמובן מידת החסד זה ברור, אבל גם כשעושים את החסד השאלה היא איך עושים אותו. זה מאוד בולט: "ויבקר רץ אברהם", "וימהר אברהם". הכל נעשה בחיוניות ובזריזות גדולה. לכן זה עורר אותי לחשוב על השורשים של מידת הזריזות, מאיפה הם מגיעים כדי שיהיה אפשרות לקנות אותה.
הבדל בין זריזות לעצלות נראה לי שההבדל בין זריזות לעצלות הוא האם אדם מתנהל בתודעה של ניצול הזמן או שהוא חי בזרימה טבעית. התכונה של הזריזות יוצרת רצון לניצול יעיל ומשמעותי של הזמן. בבסיס של זה מונחת שאלת המשמעות והייעוד שיש לאדם בחיים. כשאדם חי בלי תודעה של יעדים, הוא לא מתקדם, ולעיתים אף הולך אחורה. שלמה המלך במשלי אומר: "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כולו כמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה". העצל לא רק שאינו מגדל תבואה, אלא מגדל דברים גרועים כמו חרולים וכמשונים. אם נגדיר זאת במילים שלנו, מי שאין לו תודעה של משמעות לא רק שלא מתקדם, אלא גם הולך אחורה.
אקטיביות ופסיביות הרב קוסטה מגדיר את זה כאקטיביות ופסיביות. האדם שחי עם משמעות הוא האקטיבי, לעומת האדם שלא חי עם משמעות זו, שהוא הפסיבי. מה אפשר לעשות כדי שזה לא יהיה כך? להיות באקטיביות של נתינה. זה המצב שבו האדם בוחר לתרום למציאות ומחפש אפשרויות להוסיף טוב בעולם. כשאתה חי בתודעה של חסד ונתינה, זה נותן דרייב לחיים. צריך לחפש איפה אפשר לתרום ולעזור. יש קשר גדול בין החסד לזריזות. כשאתה חי בתודעה של חסד, זה נותן דרייב לחיים.
הנאה עצמית שלמה המלך אומר: "לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם". לנמלה אין קצין, שוטר ומושל, והיא מכינה בקיץ לחמה. שתי תכונות מדהימות שיש אצל הנמלה: הנאה עצמית ויכולת להניע את עצמה בכל מצב. אדם שמביא את עצמו למצב כזה לא צריך מישהו אחר שיעניע אותו. זה יוצר זריזות, כי כשאדם תלוי באחרים, הוא תמיד מוריד ראש. התלות באחרים היא סימן לכך שגם התפקוד שלו יהיה מוגבל. כשאדם מניע את עצמו, הוא עושה זאת בשמחה ובכוח. זה מה שמוביל לזריזות אמיתית. התכונה הראשונה שלומדים מהנמלה היא ההנעה העצמית והעצמאות. הנמלה אינה תלויה באחרים ותמיד מתמקדת במטרה שלה. התכונה השנייה היא האגירה לטווח הארוך. הנמלה אוספת מזון בקיץ ומכינה אותו לחורף, ואינה מחפשת תוצאות מיידיות. זהו שיעור חשוב עבורנו, להבין שדברים רציניים לוקחים זמן.
החשיבות של התמדה כאשר אנו רוצים לגדול בתורה או בכל תחום משמעותי אחר, עלינו להבין שזהו תהליך שלוקח זמן. לא ניתן לצפות לדעת את כל התורה אחרי יומיים בלבד. ישנם אנשים שמנסים ללמוד גמרא ולא מצליחים מיד, אך חשוב להמשיך ולהתמיד. אם נסתכל רק על הטווח הקצר, נתחיל דברים ולא נסיים אותם, ונעבור לדבר הבא. הצלות היא לא רק לישון עד מאוחר, אלא צורת חיים של שאיפות ומטרות. זה מתבטא גם בשעה שבה אנו קמים ובאופן שבו אנו מנהלים את זמננו. שלמה המלך מתאר את הבעיה של העצלות בפסוק "מעט שנות, מעט תנומות, מעט חיבוק ידיים לשכב". הכוונה היא שהזנחת הזמנים הקטנים יכולה להוביל לאיבוד גדול.
המשמעות של הזמן העולם שלנו בנוי מהפרטים הקטנים ומהזמנים הקטנים. ישיבות רבות כוללות סדרים קצרים של חמש דקות, וזה מדהים כמה ניתן להספיק בזמן קצר. אם נלמד משנה יומית אחת ביום, נוכל לסיים פרקים וספרים שלמים לאורך זמן. המוטיבציה מגיעה מהבנה של המשמעות והייעוד של מה שאנחנו עושים. בעזרת השם, שנזכה ללכת בדרכי אבותינו, להיות בעלי חסד ובעלי זריזות לטובה ולברכה.
