אחר הצהריים טובים. אנחנו קרובים לשני מועדים שבהם נפטרו שני רבנים מאוד משמעותיים בציונות הדתית בעשרות רבות השנים האחרונות. הראשון הוא מורנו ורבנו הרב משה צבי נריה, שהקים את המפעל הזה של ישיבות תיכוניות, ומורנו ורבנו הרב חיים דרוקמן, שנפטר לפני כשנתיים בחנוכה. הוא היה ידוע כראש ישיבת תוארי ציון תיכונית וגם ההסדר, וידיו רב לו בהרבה תחומים. בגלל הסמיכות של שני המאורות הגדולים הללו, חשבתי לנסות להבין את המהלך שהקדוש ברוך הוא סלל לנו, את תהליך הצמיחה של התורה הגואלת של אותו ציבור גדול בעם ישראל שמאמין בתהליך התחייה בציונות, בחזרה של עם ישראל לארצו כמהלך אלוקי ורואה בו מהלך רוחני שכולו קודש. איך הקדוש ברוך הוא גלגל את זה דרך הנפשות הפועלות? למעשה, אפשר לומר שיש ארבע דמויות מרכזיות: הרב קוק עצמו, בנו הרב צבי יהודה, הרב נריה והרב דרוקמן. מה בעצם כל אחד מהם תרם לתהליך הזה ולאן זה ממשיך?
הרב קוק והחזון הרב קוק, נשמתו גדולה מאוד, נשלח לעולם בזמן מורכב מאוד, גם בעולם וגם בעם ישראל. הוא הגיע בדיוק בתחילת התהליך של החזרה של עם ישראל לארץ עם הכפירה והחילוניות שהתלוותה אליו. הרב קוק נשלח כדי לסלול דרך קדימה למאות שנים עם חזון גדול. בפועל, הוא מימש מעט מאוד מהדברים שהוא חלם עליהם וצפה אותם. השליחות שלו לא הייתה להקים את הדברים אלא לקרוא את הקריאה, לכתוב את הדברים, לדבר עליהם ולתת כיוון לכל השנים קדימה. הרב קוק כותב המון על הקודש והחול שהתאחדו, על ישיבה גדולה שהתורה הבאה תהיה מאוד גדולה ומקיפה את כל תחומי התורה, על רבנות ראשית שהיא תהיה כמו סנהדרין, ועל התחייה של ארץ ישראל שתתפתח ותתיישב על כל רוחבה וקומתה. בתקופתו, ישיבת מרכז הרב הייתה עם מספר קטן של אנשים, והספרים שלו לא היו כל כך נפוצים. הוא כתב לאנשים ולעיתונים, אך זה נשאר במגירה שלו ואצל אנשים קרובים אליו.
הרב צבי יהודה וההמשכיות מורנו ורבנו הרב צבי יהודה, כמו אברהם ויצחק, ראה מה אביו הרב קוק השאיר לו ואמר לעצמו שהשליחות שלו היא להתחיל להוריד את כל הדברים הגדולים האלה למציאות. הוא עורך את הספרים של הרב קוק כדי להנגיש אותם לעם ישראל. הוא מתחיל להקים את הישיבה שהרב קוק חלם עליה. בשנותיו הראשונות, ישיבת מרכז הרב הייתה עדיין קטנה, אך ברבע האחרון של חייו של הרב צבי יהודה, הישיבה מתחילה לפרוץ ולהיות מוכרת בעם ישראל. הרב צבי יהודה לוקח את הרעיונות הגדולים של הרב קוק ומתחיל להוריד אותם למציאות. הדבר הראשון הוא הספרים והישיבה, וכמובן עיסוקים ציבוריים כמו חיזוק תנעת ההתיישבות בארץ ישראל וגוש אמונים.
הרב נריה והחינוך הרב נריה, שהגיע לארץ ולמד בבית המדרש של הרב קוק, הבין שהשליחות שלו היא להוריד את התורה של הרב קוק לעולם של הציבור הרחב. הוא הקים את ישיבת בני עקיבא בכפר הרואה בשנת תש"ן (1940), מתוך הבנה שהנוער הדתי הולך ומתרחק מתורה ומצוות. הרב נריה ראה את הקמת המפעל הזה של ישיבות תיכוניות כהצלה של הנוער הדתי. הוא הקים ישיבות נוספות ברחבי הארץ, מתוך השראה מהחזון של הרב קוק. הרב צבי יהודה הבין שהוא צריך לעשות את הדברים בצורה דרגתית, והוא לא יכול לקפוץ ישר לנשמת התורה. זה לא יתפוס. צריך בכלל ללמד את האנשים מה זה לימוד אמונה. לא למדו אמונה, צריך ללמוד אמונה. צריך ללמוד בכלל על זה שאפשר לחבר קודש בכל, ושאפשר לחיות חיי מעשה מתוך תורה. כל הדברים האלה צריך קודם כל לכתוב את הספרים של הרב צבי יהודה ואת הספרים של הרב קוק, לכתוב אותם שיהיו נגישים לפני האנשים. זה לא הזמן עכשיו. אמר לי פעם מישהו שהיה למד אצל הרב צבי יהודה בשנים ההם, והרב צבי יהודה שאל אותו מה עם פנימיות התורה. הוא אמר להם תלכו לרב הנזיר. כלומר, הוא לא אמר להם אל תלמדו, הוא אמר להם אני לא. אגב, מי שיסתכל קצת בהערות של הרב צבי יהודה על הספרים יראה שזה מלא במקורות מהזוהר, מהאר"י, מה שאתם רוצים. זה לא שהוא לא ידע, זה לא שהוא לא למד. זה ידוע. רבי נחמן היה אצלו לשולחן קבוע, אבל הוא בחר במודעה שלא להתעסק עם זה. הוא אמר להם אתם מאוד רוצים, תלכו לרב הנזיר, זה העניין שלו. אז היו יחידים שהלכו, מעטים חלק קצת. הוא בחר לא לגעת בזה.
הקמת עולם התורה הרב נריה בעצמו גם ידע את הדברים האלה, אבל בחר והמציאות הביאה אותו להתעסק עם מה שאמרנו. אותו דבר הרב דרוקמן היה צריך לבנות את עולם התורה, את עולם החיים, עולם החיים הציוני הדתי, ציוני התורני, ציוני. את כל החיבור הזה לא היה את הזמן, לא היה את האפשרות להתעסק עם זה בצורה רצינית. אבל אנחנו עכשיו חוזרים לרב קוק ורואים שהרב קוק אומר עזבנו את נשמת התורה, והוא ממשיך ואומר וזאת היא הצעקה הגדולה המקפת באוזני דורות רבים מימי הנביאים, הסופרים והחכמים, גדולי הדורות הראשונים והאחרונים. גדוי הקישרון שבנו פנו להם בעיקר אל הצד המעשי שבתורה, וגם שם רק במקצועות מיוחדים. והצד ההרגשי והצד העיוני מה שלמעלה ממנו הוא באחריו. ממילא הקודש והאופי שבו הגאולה והישועה גנוזה, אותו עזבו לגמרי. הוא לגז רוח, הוא משוגע יחשב מי שבא וטובע את האלבון הגדול הזה. ואז הוא כותב לתשובה גדולה אנחנו נקראים על זה. לא תשובה גדולה לעשות תשובה, לא יודע מישהו עבר איזה עבירה. לתשובה גדולה אנחנו נקראים דווקא מעת משבר גדול צריכים אנחנו לקחת את המעולה שבתרופות רדיקליים. אנחנו מוכנים להיות מעולה שבתרופות. הוא אומר בהמשך מה זה המעולה שבתרופות? זאת נשמת התורה. החלומות של הרב קוק על איך התורה תראה בדור של הגאולה הם חלומות מדהימים. זה לא סתם שהוא כתב דברים למאות שנים קדימה, כי זה כל כך הרבה דברים שבאמת זה לוקח הרבה זמן עד שזה מתגשם, אבל זה בסוף קורה על ידי זה שאנשים מחליטים שמשהו שהוא כתב זה רציני וצריך להתייחס לזה ברצינות.
הצורך בתורה פנימית ופה אין לנו את הזמן עכשיו לדבר על זה בעריכות למה וכולי וכולי, אבל רק לפתוח את הספרים של הרב קוק בכל המקומות שהוא כותב על זה וכמה הוא צועק. הוא אומר במר נפשי ממש, כאילו זה נראה כאילו מהנשמה הוא צועק ואומר חברים הגיע הזמן לתורה גדולה רחבה שמקיפה את הכל ומגיעה לסיע העומקים. ורק אם יהיה לנו את זה אז כל מפעל החיים שלנו המעשי, כל חיי החול, אלה שאנחנו עמלים נקדש אותם באמת נצליח לעשות את זה כמו שצריך. רק אם באמת נחדור פנימה אל עצמנו ואל התורה הגדולה שיש לנו. הוא ממש צועק על זה שמביאים תרופות מקולקלות ואומרים עוד פעם להמשיך רגיל באותו לימוד מסורתי שהיה כל השנים. ואומר הרב קוק הלימוד המסורתי הוא מצוין, אבל הוא לא מספיק. הוא לא מספיק, צריך לעלות קומה, צריך ללכת עם כל הכוח. והדבר הזה עצמו יתחבר עם כל הפעל המדהים הזה שהתחיל עם הרב צבי יהודה והמשיך עם הרב נריה והרב דרוקמן, באמת להקמת אותו ציבור מדהים שאנחנו מצד אחד באמת רואים אותו הולך ומתקדש ועולה ומתעלה וגדל וכו'. אבל עדיין לא מספיק, לא מספיק לא בכמות ולא באיכות. האיכות צריכה להיות יותר גדולה, ובין היתר האיכות יותר גדולה תהיה על ידי הפנימיות. הפנימיות, נשמת התורה היא זאת שדוחפת אותנו למעלה.
קריאה לפעולה ובאמת כמובן חוץ מהדברים הרגילים שזה ברור כן, הרב קוק לא דיבר על אנשים שסתם כוח רצון שלהם לא מספיק חזק. אז זה ברמה בסיסית של עבודה על מידת העצלות ומידת הזריזות וכוח רצון וכו'. זה ברור, אבל בהנחה שזה קיים, אם זה לא קיים אז זה עבודת שורש. אבל בהנחה שזה קיים ועדיין העסק עוד לא מספיק עוצמתי ולא מספיק משפיע, לא מספיק גדול, לא מספיק באמת מפיץ את האור שלו. פה משפט אחרון שהוא אומר: כל מי שיש לו אומץ בלבבו, כוח בעתו ורוח השם בנשמתו, קראו לצאת אל המערכה ולצעוק הוו אור. מחזה אחר לגמרי היינו רואים בדורנו אילו נתנדבו חלק רשום מבעלי הכישרון המעולים בתורה לעבוד את השם את כרם השם בתוכו פנימה, לעסוק בתאורתם שמושגי האמונה, הרוח הקודש, הגאולה והציפייה לישועה. ומה שהוא אומר גבורה אחרת אתה פורחת ועולה הוד נורא ועליון. אני המפרש על המון רב של רחמי תורה וזוהר עליון היה משתפך מהם על האומה כולה. אם היום היה הרב קוק, אם היינו בתוך הנשמה של התורה, אם היינו עמוק בתוך זה, מתוך זה היה נשפך היה נשפך זוהר עליון. אי אפשר לעמוד בפני זה. מי שמבחוץ רואה אדם רואה ציבור עם עומק של תורה, אי אפשר לעמוד. זה ישר משפיע, זה ישר גורם לרצון להתחבר לזה, להיות חלק מזה, להבין שזאת האמת. אז בעזרת השם שנזכה אנחנו להיות הקומה החמישית. היום זה כנראה כבר לא אדם אחד, כמו כל המהלך של הדורות. פעם זה היה הגדולים כאלה, הרב הזה הרב הזה. היום זה לא רב מסוים, זה כל הציבור ביחד ממלא את מקומו של אותו רב, ובעזרת השם מקיים את החזון הגדול של הרב קוק שהולך ומתגשם מול עינינו בעזרת השם לטובה ולברכה.
