מה שמעניין בחנוכה זה שזה החג היחידי שקשור לארץ ישראל. לא חשבתם על זה? אף אחד לא חשב על זה. אני חשבתי על זה השנה פעם ראשונה, הרבה חשבו על זה לפני כי חג פסח זה יציאת מצרים, לא בארץ ישראל. סוכות זה במדבר, שבועות לא קשור לאירוע היסטורי, מעמד הר סיני זה גם לא בארץ ישראל. מה נשאר? קוראים החורף, זה לא קשור. יוצא שרק חנוכה זה חג של ארץ ישראל ממש. נחמד. יש לחנוכה שלושה מעגלים, וחשבתי על זה שכל מעגל הוא קשור לקבוצה אחת מבין הקבוצות ועם ישראל. לא בדיוק, אבל בערך: חילונים, דתי ציוני, חרדי. כל אחד יכול לקבל פרנסה מאחד מהמעגלים של החג. המעגל הרחב זה המעגל שהכי מחדש אותו הכי כותב אותו יפה זה הרמב"ם שאומר לנו "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה". זאת אומרת, הרמב"ם אומר שהמרד החשמונאי הוביל למלכות. מלכות זה מילה נרדת למילה מדינה. המרד החשמונאי הוביל למדינה, מדינה זה עצמאות מדינית של עם ישראל בגבולות הארץ התנכית שלו.
העצמאות המדינית והציונות העצמאות המדינית החשמונאית הייתה מאוד לא מושלמת, כמו שאומרים היום בלשון המעטה. כלומר, התקופה הראשונה הייתה טובה ומרגע מסוים גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה חירותית מדינית ועצמאותית זה היה כמו הביטוי שאומרים היום "דר דלה". העצמאות המדינית בשלב מסוים הייתה כזאת בימי החשמונאים. אף על פי כן, הרמב"ם מתלהב ואומר "חזרה מלכות לישראל יותר על מאתיים שנה" כי הרמב"ם יודע שעצמאות מדינית של עם ישראל בארץ הקודש היא לא עניין של חול, זה עניין נשגב ביותר. הציונות החילונית בראשיתה מאוד אהבה את חנוכה כי מה זה חנוכה? זה הרמב"ם, זה הקמת מלכות בארץ ישראל. זה בדיוק מה שעשתה הציונות בהתחלה. אנחנו החשמונאים ואיזה יופי וזה מתאים כי גם החשמונאים אחרי שישים שנה נהיו חצי חילונים, כמו אלכסנדר ינאי. אף על פי כן, אומר הרמב"ם "יתר על מאתיים שנה". הוא לא משווה את ההתחלה של ימי החשמונאים לסופם, מבחינתו הכל תחת המלכות החשמונאית שהיא משמעותית מבחינה פנימית. זה המעגל הרחב.
חנוכת המקדש והציונות הדתית עכשיו בואו נעבור לציונות הדתית. מתי הציונות הדתית ימי הקיימי העולם לעיניי הרמב"ם הבינו את הציונות הדתית בסדר, אבל אפשר להתחיל אותה מכל מיני התחלות. אחת ההתחלות היא העולם האמוני של הרב קוק ובעיקר של בנו הרב צבי יהודה. איפה זה פרץ את התודעה הכלל ישראלית? למלחמת ששת הימים. אם העצמאות החילונית לקחה את כל האנרגיות מלחמת העצמאות ובנתה את המלכות, אז במלחמת ששת הימים פתאום עם ישראל מגלה שהוא לא רק חזר למדינת ישראל אלא לארץ ישרא התנכית. כי במלחמת ששת הימים נכנסנו לירושלים ולחברון ולשכם, מקומות תנכיים, מקומות שהן ערס החיים הפנימיים של עם ישראל. איך זה קשור לחנוכה? לא אומרים לנו שזה העצמאות המדינית. הנקודה של חנוכה היא שיהודה המכבי, אחרי מספר קרבות, מצליח להגן ולוחם לירושלים ולחדש את עבודת המקדש, כלומר לתאר את המקדש. כלומר, הנקודה היא איך קוראים לחג הזה? חג חנוכה זה שם לא מושלם. הכוונה חג חנוכת הבית השני המתחדש לאחר חילולו. אי אפשר לקרוא לחג הזה חג חנוכת הבית השני המתחדש לאחר חילולו, אז זה חג חנוכה. אבל חג חנוכת מה? המקדש.
חג המקדש והאור הגנוז האם כשנבנה המשכן בימי משה רבנו היה חג? לא היה חג. אין לי שום חג שנשאר לזכר ולדורות מימי חנוכת המשכן. מה עם המשכן? לא עשית חג. החוקרים אומרים שמשכן שלו נחנך בתו בעב. בסדר, יש לנו תו בעב. מי זוכר שזה חנוכת משכן שלו? מי זוכר את חנוכת המקדש הראשון בימי שלמ? מי בכלל יודע את התאריך לחנוכת בית המקדש השני? זה כתוב בארמית באיזה פסוק נסתר בספר עזרא ג' באדר. ידעתם שג' באדר זה חנוכת המקדש השני? לא ידעתם. רק דבר אחר ידעתם: חג חנוכה, כ"ה בכסלו, וחנוכת הבית השני המתחדש לאחר כלו. כלומר, זה חג המקדש, חג חנוכת המקדש היחידי מכל המקדשים. אני יכול להבין את זה בזה נפרדנו מהמקדש כי זה חג החנוכה האחרון. כי אחר כך זהו. אפשר להסביר את זה עוד הרבה הסברים למה, אבל תכלס הוא האחרונה. זה אפשר להגיד החג הציוני דתי זה שאנחנו בארץ ישראל, אבל לא סתם אנחנו בירושלים. לא סתם אנחנו כאילו אנחנו כל הזמן אומרים שארץ ישראל היא לא ארץ חומרית, לא רק עצמאות מדינית אלא אתם יודעים יש תפיסה כזאת שארץ ישראל היא חצר המקדש. הכל התחיל לפי הספרים מתוך המתייבנים, יהודים שנהיו יווניים. הם אלה שבעצם הושכו אש לפה, הם אלה שגרמו למושלים היוונים לגזור גזירות כי הם סכסכו אותנו עם עצמנו ואותנו עם יוון. כשאתה קורא את ספרי ההיסטוריה, אתה כועס בעיקר על המתייבנים. עד כדי כך שלפעמים זה מגיע לקיצוניות שמתארים את היוונים כאילו אינם אינטרסנטים. כאילו מה, מה אתם היהודים רבים? אז אנחנו נקבע פה וזה כל מיני דברים כאלה. רבותיי, מצטער להגיד לכם, לא מצאתי חוץ מרמזים קטנים מאוד בדברי חז"ל דיבור כזה שהיו מתייבנים. כשאתה מסתכל על כל משקטי חז"ל על חנוכה, בכלל לא רוצה לעשות עניין הזה. אז מאיפה אנחנו יודעים את זה? כי דשנו את דברי ההיסטוריונים. עכשיו, אני מאוד אוהב היסטוריה. אני קורא, אין מה לעשות. קוראים היסטוריה, מאוד כיף לתת היסטוריה. אבל צריך לקדש את מה שאומרים ההיסטוריונים בחיית הזיכרון לדורות. למה? כי ההיסטוריה, מה לעשות, ספר מקבים אפילו מקבים א' שהוא מאוד מאוד ירא שמיים, הוא לא נכתב ברוח הקודש והוא לא יודע את הריבדים הפנימיים של הדברים.
דברי חז"ל על חנוכה הריבדים הפנימיים נמצאים בתלמודים, המדרשים, במסורת עם ישראל. ושם, תפילת "על הניסים", מצאתם שם מתייבנים? לא. שכתוב זה די מעד עוסקי תורתיך. לא הכוונה יהודים, זה די מעד עוסקי תורתיך הכוונה אלא יוונים. לא הזכירו חז"ל מתייבנים כלל וכלל. יש רק מסכת סוכה, יש את בית בלגה שהחלון שלהם סתום בגלל שזה יש להתייחסות לאותה משפחה של כהנים שהייתה מאוד בעייתית בתקופה מסוימת. אני רוצה להכיר לכם מכמה שורות מתוך מאמר מאוד יפה שכתב יהודי שקוראים לו רב יצחק שפירא, והוא רב קהילת קודש יצהר. זאת אומרת, הוא קיצוני יצרניק. ותראו כמה שהקיצונים שבינינו מלאי הבת ישראל. אז אני צוחק כמובן, כן, לא צוחק, אני צוחק כמובן. נחשב קיצוני בעיני אנשים לחוץ, אנחנו יודעים את האמת. הוא כותב כיצד מתגבה חג החנוכה וניצחון החשמונאים בתורות לחז"ל. כל המאבק הפנימי מול המתייבנים מוסתר כמעט לגמרי, מודחק. ניצחון החשמונאים מונצח רק ורק ניצחון על יוונים.
ניצחון החשמונאים כשעמדה מלכות יוון הרשעה, אף אחד לא בא ומאשים אותם שהם הוציאו אותנו מגוש קטיף. לא מלכות חמאס הרשעה, זה מה שיש לנו. לא מעניין אותנו עכשיו הדברים הפנימיים שלנו, זה משהו אחר לגמרי. העלל וההודעה הבאים על השחרור מול המלכות יוון להודות על הכנעת היוונים. למרות שהתפתח כאן מאבק פנימי ויכול להיות, יכול להיות לפי ספר ההיסטוריה שנאלצו החשמונאים להתאמת עם תומכי אבן מבית, אבל הדמיון בין היוונים למתייבנים הוא חיצוני בלבד. תהום עמוקה מבדילה בין היוונים לבין המתייבנים. כולם אחים, היהודים המתייבנים רק נגררו, רק התבלבלו. החשמונאים והמתייבנים נמצאים באותו הצד של המתרס מול מלכות יוון. כאן מגיעים לעוד פירוש יפה לנס פח השמן, הנר האחד, האור האחד שלא נטמע. זה אולי אמת האנשים שנשארו דבקים באמונה הישראלית המקורית וכל השמנים נטמעו. הרבה יהודים עדיין נטמעו. ואתם יודעים שלפי הספרות החסידית, ראיתי את זה בעיקר בחב"ד, מנורת הזהב, הנרות הדולקות זה כינוי לנשמות ישראל. אז יש מעט שמן שהוא נשאר בתארתו והוא הצליח להדליק את כל הנרות. זאת אומרת, הנרות שנטמעו זה כאילו מתייבנים. זאת אומרת, האור של האמונה ידליק את כל עם ישראל.
היסטוריה וזיכרון לא צריך לדבר עליהם. תמיד אנחנו שואלים מה החילונים מתייבנים, איך אתם חוגגים את חילונים? שטויות, אין דבר כזה, אין מתייבנים. זהו להיסטוריה, הזיכרון ההיסטורי של עם ישראל, אין את הדבר הזה. מתייבנים זה בא מהסיפורים של הגננת, זה בא מספר ההיסטוריה, זה לא בבית מדרשנו של עם ישראל כולו. זה דבר מאוד חשוב, מאוד חשוב בכל התקופות וגם בתקופה שלנו. חשבנו שאחרי מלחמת שמחת תורה שפה נגמר, על אחרי בעקבות מלחמת שמחת תורה, כיוון שהאויב היה כל כך קשה מחוץ, אז יהיה אווירה של אהבה ופיוס. היא קיימת, אבל עדיין קיים המון מתח בין הדעות השונות בעם ישראל. חייבים מחלוקת, זה דבר שיש לו מקום. כמו שאמרנו תמיד, אין דף גמרא בלי מחלוקת, כמעט אין משנה בלי מחלוקת. אין בעיה לחלוק, אין בעיה לברר, אבל אל תקרא לי מתייבן ובזה תפטור את עצמך מלדון במה שאני טוען. אלא נקשיב ונברר את סודות התורה.
סודות התורה אנחנו לא מתבלבלים, אנחנו לא בולבלים, אנחנו לא אומרים נקשיב ונקבל וככה וכולם יהיו ביחד באיזה יופי. לא ולא. יש בלבול, יש דברים לא נכונים, יש דברים לא הגונים, אבל אנחנו לא נבזה, אלא אנחנו פשוט נלמד את סודות התרה. אנחנו לא ציונות דתית אם הבנתם אותי. אנחנו גם המעגל של הרמב"ם השלישי הגדול של חזרה מלכות לישראל ומזהים מאוד עם הערכים של הציונות של שיבת עם ישראל לארצו. אנחנו גם ציונים דתיים שחושבים על ירושלים והמקדש ואנחנו גם חרדים שרוצים את הרז שווה אור, את האור הגנוז שנמצא בתוך התורה. לסיום, אני רוצה להכיר לכם מתוך שיר השירים. מה זה קשור? זה לא שיר השירים, מתוך התרגום לשיר השירים שזה ספר בפני עצמו. תרגום שיר השירים זה לא כמו תרגום אונקלוס, אלא הוא מספר סיפורים. מכאן העדה החדשה, כל פסוק בשיר השירים זה לימוד בפני עצמו. וכך אומר תרגום שיר השירים: שישים הם המלכות, שמונים פלגשים ועלמות אין מספר, אחת היא יונתי תמתי, אחת היא לאימה ברא היא לילדה. התרגום מפרש תשע פסוקים האלה ע מלחמת החשמונאים. שישים הם המלכות, זה כל העמים שבאו להילחם איתנו בעידן כמו יוונים. אני מתרגם את התרגום בסדר. ואספו שישים מלאכים מבניו של עשו ולובשים שריונים ורוכבים על סוסים ופרשים ושמונים דוכסים מבניו של ישמעאל ורוכבים על פילים, חוץ משאר העמים והלשונות שאין להם מספר. ומינו אותה כאילו מתאר את הצבא של אלכסנדר מוקדון, שישים מלאכים מבני עשו, שמונים פלגשים מבני ישמעאל, ומינו אלכסנדר המלך עליהם לראש ובאו להילחם לירושלים. זה היה התרגום של הפסוק שישים הם המלאכות. ואחר כך מגיע התרגום של הפסוק אחת היא יונתי תמתי. ובזמן ההוא הייתה כנסת ישראל המשולה ליונה, אחת היא יונתי, הייתה כנסת ישראל המשולה ליונה שלמה עבדה בלב אחד לאדונה ואוחזת בתורה ועסקה בפתגמי הוראיתה בלב שלם וזכותה ברורה כברק החמה. כאשר באו בני חשמונאי ומטיטיהו וכל עם ישראל והשיבו מלחמה ומסר השם אותם בידם, וכאשר ראו המלאכים אותם שיבחו אותם. שמעתם פה על מתייבנים? אני שמעתי בתרגום את הביטוי שבאותה עת שעלו היוונים עם כל הצבאות שהם תיארו פה להילחם על ירושלים, הייתה כנסת ישראל המשולה ליונה שלמה בלב אחד לקבל ברוך הוא. כלומר, גם אם אתה רואה משהו שגם היו מתייבנים, זה עם כל הכאב זה חיצוני מאוד כי אנחנו מאמינים בקדושת ישראל. תודה רבה.
