אחר הצהריים טובים. אנחנו נמצאים ממש לפני שלושה ימים שהם קצת פחות מוכרים בלוח השנה העברי שלנו, מלבד כמובן היום האחרון שבהם, העשרה בטבת. אך למעשה, אצל חז"ל יש התייחסות לשלושה ימים האלה. מופיע במגילת תענית שבימים האלה, בלשון של מגילת תענית, בח' בטבת נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך, והחושך בא לעולם שלושה ימים. האירוע המפורש בחז"ל לחושך שבא לעולם הוא תרגום התורה ליוונית. הסיפור מופיע בגמרא במסכת מגילה. תלמי המלך העמיד שבעים זקנים מזקני ישראל ופקד עליהם לתרגם את התורה. היה שם נס גדול, סייעתא דשמיא גדולה, כי כולם עשו את אותם שינויים. אחד השינויים המפורסמים הוא שלאשתו של תלמי קראו ערנבת, ולכן במקום לכתוב ערנבת הם שינו כולם ל"קיצרת הרגליים" או משהו כזה. וכן עוד שינויים שהם עשו שלא יצליחו להבין אותם או לגרום לכל מיני תקלות. על כל פנים, תרגמו את התורה, וכמובן שהדבר שמעורר בנו שאלה הוא למה זה דבר כזה חמור לתרגם את התורה לשפה אחרת.
תרגום התורה ליוונית היום, בכל מקום אפשר לראות תרגומים לאנגלית, לרוסית, לאמהרית ולכל מיני שפות. מתרגמים את התורה כדי שגם אומות העולם יוכלו להבין אותה. אז נכון, מי שציווה על זה היה תלמי המלך, אבל לכאורה, בשורה התחתונה, לא קרה פה כזה אסון. התורה היא מיועדת לכל העולם, היא אמת גדולה אלוקית עליונה. למה עד כדי כך לומר שחושך בא לעולם שלושה ימים? ביטוי נוסף שמופיע במסכת סופרים הוא שהיום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שזה גם מראה על חומרה מאוד גדולה. אנחנו יודעים מה המשמעות של חטא העגל מבחינתנו. נראה בצורה פשוטה שהסיפור העמוק שיש בעניין הזה הוא איך התורה באמת נתפסת גם על ידי הגויים, אבל כנראה שזה לא רק על ידי הגויים אלא גם איזושהי מראה לאיך שהתורה נתפסת אצלנו. הכוונה היא שכאשר אנחנו מתרגמים את התורה, אנחנו עוקרים אותה מכל המשמעויות הפנימיות, העמוקות, הנסתרות והרוחניות שיש בתוכה, ולמעשה הופכים אותה לספר רגיל שכל אחד יכול להבין אותו. האמת היא כמובן הפוכה מאוד מהעניין הזה.
הקדמת הרמב"ן לתורה מוכרים מאוד דברי הרמב"ן בהקדמה שלו לתורה. הרמב"ן אומר שכל התורה היא למעשה רצף של אותיות, ואחד החיבורים של האותיות זה התורה שיש לפנינו. הרמב"ן נותן דוגמה ואומר שאפשר לפסק את התורה לא כ"בראשית ברא אלוקים" אלא כ"בראש יתברא אלוקים". זה נראה אפילו קצת כפירה לכתוב כך, אבל הרמב"ן אומר שיש אלפי אפשרויות איך לקרוא את התורה. הוא מוסיף שספר תורה שחסר בו אות אחת הוא פסול, גם אם זה ממילה שלא משתנה המשמעות שלה. חז"ל דורשים את צורת האותיות וגימטריות עמוקות, והמון דברים כמובן נמצאים בקבלה ובפנימיות של התורה. שם באמת יודעים לייחס את העומק וההבנה לכל אות, לכל צירוף אותיות, לכל מילה ולכל העומקים שיש בתורה. זה מאוד מזכיר את הזוהר שאנחנו חוזרים עליו לא פעם ולא פעמיים. הזוהר בפרשת בהעלותך אומר שמי שיגיד על התורה שמה שיש בה זה את הצד החיצוני שלה, את הסיפורים שבה, הוא ממש אומר עליו דברים חמורים וקשים. אצל אומות העולם יש סיפורים יותר יפים ומוצלחים מהסיפורים שלנו.
תורה שבעל פה וסודיותה תורה שבעל פה אי אפשר לתרגם אותה. היא נקראת המסתורין של הקב"ה עם עם ישראל. זה כמו שיש לך מישהו שהוא איש סוד שלך, יש לך איתו שפה מיוחדת שרק אתם מבינים אותה. תורה שבעל פה היא לא נכתבת בכלל, היא מין כתב סתרים כזה שיש לקב"ה עם עם ישראל. גם אחרי שזה נכתב, זה משהו מיוחד לעם ישראל. תמצאו באוניברסיטה בעולם כמה גויים שלומדים גמרא, אבל זה לא המיינסטרים. זה הסוד וזה עזרה הסופר. התרגום של התורה ליוונית היה ביטוי לירידה בעוצמה של התורה, ליציאה שלה לשווקים החיצוניים. על זה היה חושך וכאב גדול. העגל זה לקחת את האלוקות העליונה ולבסוף להוריד אותה למשהו מוחשי. החגים של הנוצרים נופלים בזמנים האלה, כמו חנוכה ותיבת. זה ביטוי לניסיון לצאת נגד הדת היהודית הפנימית והעמוקה וללכת על הצד החיצוני. הנוצרים אומרים שהבחירה בעם ישראל בטלה וזה עבר אליהם, כי הם מתנהגים יותר יפה. אבל בפנימיות, עם ישראל הוא עם סגולה ותמיד העם הנבחר.
סיכום והבנה יש דבר אחד טוב בדיעבד מהתרגום הזה. הרמב"ם כותב בהלכות מלכים על כך שהנצרות והאסלאם הם דתות של טעות, אבל הם מקדמים את העולם לאמונה באל אחד. למרות שהם דתות של טעות, יש מהלך אלוקי בזה שהם מצליחות ומתרחבות. התרגום של התורה, ההנגשה שלה גם לאומות העולם, יש בה גם איזשהו תועלת. אחרי הסקירה הקצרה הזאת, להבין מה קרה בשלושה ימים האלה ובאמת את אותו כאב ואת אותו חושך שהיה בזמנו, אנחנו יודעים שהזמנים הם חוזרים. כמו שזמני המועדים וזמני הצומות זה זמנים שחוזרים ונעורים, ולכן גם אם זה משהו שקרה לפני אלפיים וכמה מאות שנים, יש משהו בזמן שחוזר וממילא מעורר אותנו לחשוב על התיקון. זאת אומרת, מה שקרה הוא נמצא בעולם והוא עדיין גורם איזשהו חושך בעולם. ולכן אנחנו לא רק לומדים את זה כמין לימוד היסטורי, אלא זה באמת משהו שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו: מה עושים כדי לתקן את זה? מה עושים כדי שהחושך הזה יסתלק מהעולם ויהיה אור גדול שיתקן את מה שככה החלחל ונמצא בעולם כל כך הרבה שנים? נראה שבאמת בצורה פשוטה, התיקון שיש פה נוגע לשאלה איך משפיעים כשרוצים להשפיע טוב על העולם. איך עושים את ההשפעה הזאת? האם עושים אותה בצורה החיצונית שמנגישים את הדבר לכך שכל אחד יוכל להגיע אליו, או שבעצם עיקר ההשפעה בעולם היא דווקא מגיעה מהדבר הפנימי, מהדבר העמוק, מהדבר הכי אמיתי שנמצא בתוכו, והוא כבר מוצא את הדרך איך לצאת החוצה?
סיפור על הרב קוק ראיתי פעם סיפור שמופיע באחד הספרים של הרב נריה על הרב קוק. פעם ביפו באו פרנסי הקהל לרב קוק ושאלו אותו את השאלה הבאה: אמרו לו, חסר לנו מלמד לבית ספר תמות תורה שהרב קוק הקים שם ביפו. אמרו לו שיש להם שני מועמדים. מועמד אחד הוא ממש אשף בדידקטיקה ובקריזמה, מרתק את התלמידים ועושה כל מיני תנועות סיפורים, אבל הוא פחות תלמיד חכם ופחות במידות. השני הוא ממש תלמיד חכם ובעל מידות, אבל קצת פחות יודע את מלאכת העברת הדברים החוצה. הרב קוק הפתיע אותם ואמר להם לקחת את היהודי השני ולא את הראשון. היום אולי מנהל בית ספר היה לוקח את הראשון, כי היום מאוד מסתכלים על איך זה נראה ואיך זה נשמע. אבל הרב קוק אמר להם שמי שאין לו תוכן פנימי, אולי ברגע הראשון ייראה כאילו שהתלמידים מקבלים ממנו יותר, אבל באמת הם לא מושפעים ממנו. השני, מלא בעוצמה ובהקרנה, ישפיע יותר בטוח הארוך.
ההשפעה הפנימית באורות הקודש, הרב קוק כותב שהידיעות הסודיות היותר עליונות אין מגמתן להתפשט בעולם בהתפשטות כמותית שידעו מהם רבים. אם ידעו רבים מסגנונם החיצון, לא ידעו כלום בתוכנן הפנימי, ויהיה הדבר מזיק יותר ממה שהוא מועיל. היחידים בגובם הרוחני מרוממים את העולם משפלותו על ידי מציאותם לבד, לא על ידי השפעתם הניכרת. גם המגמה הכללית בהשפעתם של ישראל בעולם איננה התפשטות לימוד של דעות בדרך הלימוד וההשפעה הפשוטה והגלויה. כשהאומה הזאת עוצרת יפה בקרבה את זגולתה, כבר העולם כולו מתעלה מצד מה שיש בה זגולה פנימית כזאת.
השפעה על הגויים אנחנו חיים בעולם מאוד חיצוני, ולכן לפעמים זה משכיח מאיתנו את האמת איך הדברים באמת פועלים בעולם. הרב קוק עונה פה על שאלה שרבים שואלים: אם עם ישראל רוצה להשפיע בעולם, למה אנחנו מכונסים בארץ אחת? הרי אם היינו מפוזרים בכל העולם, הגויים היו רואים אותנו ואומרים "וואו, זה ישראל אשר בחיית פאר". אבל הקב"ה שם אותנו במדינה אחת, ובמזרת השם השאיפה שלנו היא שהיהודים כולם יעלו לארץ. בגלות, אנחנו גם מלקטים מהם ניצוצות וגם משפיעים עליהם ניצוצות. ההשפעה מתחילה מהפנימיות, ואם יש אומה כזאת שחיה בארץ חיה חיים מעשיים בקדושה, זה דבר שגם בלי מילה אחת, העולם מרגיש את ההשפעה של זה.
הפנימיות והחיצוניות אנחנו יכולים לעשות כדי לתקן את החושך הזה שבא לעולם זה קודם כל להיות אור גדול, פנימה בתוכנו. גם אם לא אמרנו מילה ולא דיברנו עם אף אחד, אם אנחנו אור גדול בעצמנו, אנחנו כבר משפיעים המון. בסוף, יש לנו גם רצון להשפיע החוצה, ואז אנחנו הולכים ומדברים ומנסים לעשות מה שאנחנו יכולים. זה הכל מגיע מהפנימיות של האדם ומהפנימיות של התורה. זה לא רק איך זה נתפס ואיך רואים את זה, אלא שזה באמ מגיע ממקום של הבנה פנימית ועמוקה של התורה. כל אות של התורה יש בה דברים נסתרים מאוד. אין לי ספק שיושבים יהודים בכל מיני מקומות בארץ ומעמיקים בתורה ובתורת הסוד, ואולי אף אחד לא מכיר אותם, אבל אין ספק שהם משפיעים עצומה. בעזרת השם שנזכה לתקן את ימי החושך ולהפוך אותם לאור גדול לטובה ולברכה.
