כן, אחר הצהריים טובים. מה יש להגיד על מה שאני מתאר לעצמי שכל אחד מרגיש בחורף הזה? לפחות אני יכול להגיד מה אני מרגיש, אבל אני מתאר לעצמי שאני לא היחיד. הרגשה מאוד קשה, מאוד עצובה שאין גשם. והאל יגיד, המגיד: עזוב, לא צריך גשם היום, הכל בסדר, יש התפלת מים ופותחים את הברז ויש מים לשתות ומים להתקלח. והאמת, סבבה, מה צריך את הגשם? קר, עניינים, לא נעים, נרתבים, כל טוב, שמש חמודה קיצית. אז סתם אני אומר, אני בטוח שאף אחד לא חושב ככה ולא מרגיש ככה ולא אומר ככה, כי ברור לכולנו שגשם הוא הרבה הרבה יותר מהמים בברז. באמת, ברוך השם, כידוע מערב שלומי שיש לו על זה מהלכים גדולים ויפים על כל מפעל המים של מדינת ישראל שהוא מדהים והכל בחסדי השם. כשהינו צעירים יותר, ובטח כשהיינו ילדים ממש, היה לחץ גדול כשלא היה גשם. היה ממש צריך לחסוך במים, לא מספיק להתקלח ולא זה ולא זה, כי הייתה בעיה קריטית. אז זה ברוך השם, באמצעים המודרניים התגברנו על הבעיה הזאת.
המשמעות הרוחנית של הגשם אבל אני חושב שכל אחד, גם שמבין אפילו ברמה הכי פשוטה את הערך של הגשם לכל המערכת של הטבע, הבעלי חיים, הצומח והחקלאים, שכפשוטו עדיין צריכים את הגשם. כי אם לא, להשקות זה סיפור וזה גם כסף וזה יותר מחלות כי האוויר לא מתנקה ולא נרתב, כידוע. אבל זה כמובן קומה יותר מזה. ולמה זה קומה יותר מזה? כי בתור פה כבר צריך קצת להכניס את האמונה ואת זה שתור אנשי אמונה אנחנו יודעים שהמציאות הזאת של יצירת גשמים זה מציאות רוחנית. זה לא משהו בסוף פה בעולם הזה, אבל זה מתחיל מדבר הרבה יותר גדול. ואת זה אולי קמה קצת העמקה בעניין הזה. ספתי פעם כמה מקורות ככה בחז"ל על העניין הזה שאולי כדאי להזדכר בהם. כמובן סוגיה ברובה בתענית בדף זין. ואני חושב שהדבר הראשון שכדאי לעשות זה פשוט למצוא כמה דקות וללמוד את הדף הזה ולהעמיק בו ולחשוב על המשמעויות של מה שכתוב שם. אבל לדוגמה, רק בחירה קטנה של כמה דברים שככה דיברו אליי יותר, בעיקר בהקשר של המציאות הכללית שלנו. אז אחת הממרות שם בגמרא: אמר רבי אושעיה, גדול יום הגשמים שאפילו ישועה פרה ורבה בו, שנאמר: "תפתח ארץ ויפרו ישע". כלומר, הוא אומר את זה בצורה חיובית וממני אפשר להבין את זה חלילה גם הפוך, שאם יש גשם אז זה אומר שיש ישועה. חלילה אם אין גשם זה אומר שאין ישועה.
הקשר בין גשם לישועה אמר רבנו יונה שם במקום, הוא אומר ככה: ידעו מה שאמרו חז"ל, כיוון שנפקדו שרה נפקדו כמה עקרות עמה. ואתה מפורש שכיוון שנפתח צינור של נס זה בפקידת שרה או רבקה, נפתחו בנקל צינורות של נס כזה לכמה קרות אף על פי שאינם ראויים לנס הזה. והנה כאן בירידת הגשמים נעשה עניין פקידת עקרה, כי ירידת הגשמים הם עניין עיבור ולידה. כמו שאומרת הגמרא בגשם של לשון רביעה, שרובע את הקרקע מתרה בעלה דה אראה. הוא הגשם, הוא הבעל של הארץ כמו האדם שחובר לאשתו. ככה גם הגשם בעצם הוא ממש מתחבר לאדמה ומוליד אותה. נכתיב: "כי היא מרווה את הארץ והולידה והצמיחה". וכן אמר: נאמרה עצירה באישה ונאמרה עצירה בארץ, ונאמרה לידה באישה ונאמרה לידה בארץ. נמצא הארץ היא כדמיון אישה שמתעברת ביום הגשמים מן הגשם ויולדת אחר כך כשתוציא צמחה. ולכן כיוון שנפתח הצינור של שפע זה, נפתח דוגמתו לאחרים. וכן יש שפע כזה של עיבור גם בבני אדם שיהיו נשים מתעברות מבעליהם. ואז הוא מסיים בסוף: ועוד נראה לי שהוא משהו קצת על פי הקבלה ברור הענוק לעלות מן הדומם והידי זה יהיה עת רצון ויתיחדו הדודים למעלה בעולמות העליונים ואז נמשכים אורות עמוקים הנקראים בשם ישועות. לזה אמר: אפילו ישועה פרה ורבה בעולמות למעלה שהוא אור עמוקי.
הגשם כתפילה זאת אומרת, בעצם מה שקורה במציאות הזאת של ירידת גשם זה שפע אלוקי שהוא מוכן בפוטנציאל שלו. וככה כתוב בבריאת העולם שעוד לא אדם עין לעבוד את האדמה. פה מביא גם כן רבנו יונה מביא לניכם שהגשמים לא ירדו לעולם אלא עדי תפילה של אדם הראשון שהצעים כשנבראו עמדו על פתח הקרקע ולא יצאו עד שבא אדם הראשון להתפלל עליהם וירדו. כלומר, יש פוטנציאל לרדת למטה ואז להוציא מהכוח אל הפועל את כל השפע שנמצא פה בתוך העולם. אבל הוא לא יורד לבד, הוא לא יורד אוטומטית, הוא מחכה שמשהו יקרה כדי שהוא ירד. אם הוא יורד אז הוא למעשה פותח שפע של ברכה שמשפיע מכל מיני כיוונים. זה כמו שהוא אומר מתאברות התאברה השרה נפתח שפע יתאברו גם אחרות שלא מגיע להם במרכאות יתאברו גם הם כי נתח השפע צינור נפתח יום הגשמים. אם אנחנו מצליחים להבקיע את החסימה הזאת יורד שפע שפע זה מוריד ישועה מוריד ישועות גם למי שאולי לא ראוי למי שלא מגיע לו במרכאות אבל אין, נפתח הצינורות נפתחו והשפע מגיע כי זה המהלך שהקב"ה קבע לגבי הגשמים בעולם. לשון הרע היא נושא מורכב מאוד, כפי שחז"ל אומרים שכולם בכלל אבק לשון הרע. צריך הרבה כוח ועוצמה כדי לא להתפתות לדבר על אחרים, ובטח לא שום דבר שיגיע לזה. לשון הרע מבטאת את היחסים החברתיים ואת המתחים החברתיים שיש בקבוצה או בעם ישראל כולו. בתוך הישיבה זה יחסית קל לעשות את זה, למרות שגם בישיבות יש מתחים בין השיעורים השונים. יש צעירים שמרגישים כאילו הם בצד, והמבוגרים מרגישים אחרת. כל אחד בקבוצה שלו, ויש מישהו שדוחים אותו לכאן ולשם. אני מקווה שזה לא קיים, ובאופן כללי אנחנו באווירה טובה.
הקשר בין לשון הרע לגשם העומק של לשון הרע הוא לא רק הדיבור הספציפי, אלא כל מתח חברתי או ריחוק חברתי. כאשר מישהו מרגיש בצד ולא קרבו אותו מספיק, זה סוג של פירוד. הגשם מגיע משפע, והשפע האלוקי מגיע כאשר השפע בין בני אדם עובד ללא חסימות. כשיש מתח חברתי, זה חוסם את השפע ותוקע את הדברים. זה שייך ללא תעסק, שלא נותנים שחלילה יחסים חברתיים לא טובים. הגמרא אומרת שאין הגשמים נעצרים אלא בשביל ביטול תורה. נפש החיים אומר שכאשר לומדים תורה, זה מביא שפע אור וברכה לעולמות, וגם הארץ מתברכת. בתנא דבי אליהו כתוב שכאשר לומדים תורה, מביאים טובה לעולם ויכולים לבקש רחמים ולהתפלל לפני הקב"ה. כל זמן שישראל עוסקים בתורה, הקב"ה נפנה עליהם לברכה.
הקשר בין לימוד תורה לשפע כשאנחנו לומדים תורה, צריכים להבין את הערך של מה שאנחנו עושים. לא בטוח שאנחנו מבינים את הערך של לימוד סדר צהריים פשוט. אנחנו מרגישים את האחריות לשפע הברכה בעולם, וזה מתחבר לא רק לגשם אלא לכל המציאות שלנו. גדול יום הגשמים שהישועה פרה ורבה בו. כמה אנחנו צריכים ישועה, כמה המציאות מורכבת, כמה אנחנו עומדים חסרי אונים מול המציאות הבלתי נתפסת. אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמיים. הגשם הוא איתות שהעסק חסום וצריך להתאמץ יותר. גם בגשם וגם בעניינים אחרים אנחנו תקועים ולא רואים איפה הכל. בעזרת השם, בישועתו, נבשה. אין לנו ספק על הגאולה שתגיע ותהיה. כמה איסורים וקשיים יהיו בדרך, הרבה תלוי בנו. בזכות האיתות הזה של הגשמים, בעזרת השם, נתחזק בכל חלק מהדברים שקראנו. בעזרת השם ובשיעתו, בקרוב ממש נבשה גם בגשמי ברכה וגם בשפע בכלל. ישועה תפרה ותרבה לטובה ולברכה בעזרת השם.
