אחר הצהריים טובים. בתקופה של מלחמה עולה השאלה על אופן החיים של האדם – האם הוא חי בצורה פרטית עם עצמו ומשפחתו, או שענייני הכלל וצורכי הכלל נמצאים אצלו במחשבה? האם יש לו תחושה של אחריות ואכפתיות למה שקורה בכלל ובעם? במלחמה זה בולט יותר, כי הכל הולך לקיצון, הכל יותר חזק ויותר בולט. הדוגמה הכי פשוטה היא התגייסות של ציבורים גדולים, במיוחד הציבור המכונה הציוני דתי. אנשים מתגייסים ונלחמים בתקופות ארוכות, וזה דבר לא קל בכלל. האפקט הצבאי הוא הכי קיומי וברור, ולכן הוא גם מצליח יותר באופן יחסי. אבל זה לא הדבר היחיד.
המצב בצפון בצפון, למשל, אחרי המלחמה הקשה, השאלה היא מה קורה אחרי. בקריית שמונה חזרו רק כחמישים אחוז מהתושבים. יש חשש שהערבים יתחילו לקנות שם דירות אם המחירים ירדו, כי אנשים עוזבים. בנוף הגליל, למשל, יש כ-30% שאינם יהודים. הנושא של מגורים הוא חשוב. האם אנחנו חושבים על הצרכים של הכלל כשאנחנו מחליטים איפה לגור? האם זה שיקול אצלנו?
זהות יהודית בזמן מלחמה הזהות היהודית של עם ישראל עומדת על כף המוזנאים, ובזמן מלחמה זה כפל כפליים. המלחמה היא על מי אנחנו, מה התפקיד שלנו ומה הערכים שלנו. כשאנחנו גרים בחברה הישראלית, אנחנו שותפים לזהות יהודית יותר משמעותית. יש סיפורים מעניינים על איך משפחות משפיעות זו על זו. למשל, משפחה אחת ראתה משפחה אחרת עם יותר ילדים, והחליטה להביא עוד ילד לעולם. זה מראה איך השפעה חיובית יכולה להוביל לשינויים משמעותיים בחיים של אנשים.
אהבת הזולת והכלל אהבת הזולת והכלל היא עקרון חשוב. הרמב"ם מדבר על אהבת השם ואהבת הבריות. כשאתה אוהב מהו טוב, אתה רוצה להעניק אותו לאחרים. זה נכון גם בדברים פיזיים וגם ברוחניים. הרב קוק מדבר על אהבה עצמית שמתרחבת לכלל. ככל שאדם אוהב את עצמו יותר, כך הוא רוצה להעניק את הטוב שבו לאחרים.
תורת ארץ ישראל תורת ארץ ישראל עוסקת בתיקון הכלל ולא רק בתיקון הפרט. זה דרך חיים שבה הכלל הופך להרחבת המשפחה והגבול של כל אדם פרטי. יש אנשים שמוכנים לעבור למקומות כמו קריית שמונה כדי להיות חלק מהתהליך הזה. הם מרגישים שזה נוגע להם אישית, והם רוצים להיות חלק מהפתרון.
חינוך ילדי ישראל יש מחסור במורים בבתי ספר, ומורים ערבים נכנסים לבתי ספר כלליים. יש צורך במורים יהודים שיבחרו במשימה הזאת וילכו לחינוך ילדי ישראל. המציאות היום היא כזו שיש צורך במורים טובים ומסורים. יש אנשים שמתאימים ויכולים להיות מצוינים, ויש צורך לעודד אותם לבחור בחינוך כדרך חיים. בספו של דבר, השאלה היא האם אנחנו מוכנים לחשוב על הצרכים הלאומיים ולא רק על הנוחות האישית שלנו. האם אנחנו מוכנים להיות חלק מהפתרון ולהשפיע על החברה הישראלית בצורה חיובית? ים נפלאים, אבל בכל זאת אתה מחפש את התורה הגואלת, אתה רוצה את התורה שחיה. בתקופה שלנו, שעוד היו רמים חרדים שלא היה חילון, היו כדי שיהיה מישהו שלמד תורה. אבל היום, ברוך השם, ישיבות לכל רם מוציאות אלפים כל שנה לשוק הכללי, אבל הם לא באים לשדה החינוך בסוף. גם מבחינתם, רבים רבים בסופו של דבר מתרכזים או ביהודה ושומרון, שזה חשוב מאוד לפתח את יהודה ושומרון. ברוך השם, שם היום כבר לבוא לשם זה התמסרות, שם דבר בפנים קצת יותר קשה, אבל בסוף זה כיף. זה גם חשוב, כן, ברוך השם מצוין שהולכים ליהודה ושומרון, יישוב הארץ ומחזק. יש שם חטיבות, וזה גם שיקול מצוין. זה חשוב מאוד, רק לשם כולם הולכים, אז אין בעיה של מקום, הכל שם צפוף וזה גם יחסית נוח, זה קרב למרכז, זה לא בעיה.
האתגר במקומות מרוחקים אבל כשאתה צריך ללכת לנגב, לגליל, למקומות מרוחקים יותר, למקומות שיש פחות אנשים ופחות קהילות, יש יותר מאמץ. זה כבר פחות קורה. אנשים מרוכזים באזור גוש דן או התחום הקרוב הנוח, שגם ברוך השם מתמלא. כמובן, יש לו את השליחות שלו. בטח, אתה עוטף, כן, העוטף זה ודאי יש שליחות גדולה. אני לא יודע מה יש שם עם הקיבוצים שם וכדומה, אבל וידאו שזה עדיין חשוב.
הצורך בחינוך ובמגורים אבל שוב, רק השאלה העקרונית, יש פה צרכים עצומים של חינוך, יש פה צרכים עצומים של חיים ושל מגורים. ובסוף, בסוף הציפייה היא שזה יבוא מאיתנו. כמובן, איתנו, אנחנו כולנו ישיבות ההסדר והמכינות והישיבות הגבוהות שהן מצליחות, ברוך השם, דור מדהים. אבל כנראה לא תמיד זה מצליח למלא את החלל ואת השורות באמת במקומות המאתגרים ששם צריך כל אחד ואחד מאיתנו.
הסיפוק שבשליחות אז באמת, בעזרת השם, אני מקווה שיהיה לנו את הכוחות לבנות את עצמנו בצורה הזאת הנכונה, שבסופו של דבר באמת מי שחי ככה יש לו בתוך תוכו סיפוק מאוד מאוד גדול. יש לו תחושה מאוד גדולה ועמוקה של חיים משמעותיים שהוא חי. אמנם הם לפעמים אולי באמת קצת יותר קשים מהחיים הנוחים הרגילים הכי פשוטים, אבל בעזרת השם זה בסופו של דבר גם רוחנית זה מאוד מספק. והרבה פעמים גם בסוף, גם מהבחינה המעשית, יש בסוף הרבה דברים טובים שצומחים מזה. בעזרת השם שנזכה ולא נאבד את הצפון בעזרת השם לטובה ולברכה.
