דברי תורה שנאמר עכשיו, וגם כל מה שלמדנו היום ונלמד היום, יוקדשו לעילוי נשמתו של ישראל בן אליהו ורחל לוטתי, איש גוש קטיף, אלי לוטתי, שכן של הישיבה. הבן שלו נהרג בגוש קטיף בהגנה על גוש קטיף לפני קצת יותר מ-20 שנה. יהיו הדברים לעילוי נשמתו. דבר נוסף חשוב: הערב בחצות הלילה, אנשי עדות המזרח שבינינו יאמרו את הסליחות האחרונות לפני יום הכיפורים. זה יאמר פה ברוב העם יחד עם חברי תנועת עזרה מאשדוד שביקשו לבוא ולהצטרף לסליחות שיהיו פה. לאשכנזים יש סליחות קצרות בערב יום כיפור, אז התפילה השחרית מחר תהיה ברבע לשמונה וסליחות של האשכנזים יהיו בשבע ועשרים, סליחות ככה של עשרים דקות.
יום כיפור ועבירות שבין אדם לחברו פוסק הרמב"ם, בעקבות חז"ל כמובן, שיום כיפור מכפר על עבירות שבין אדם למקום ואינו מכפר על עבירת שבין אדם לחברו. הרב דסלר במכתב מאליהו מדייק שדיוק שהוא ממש כמו שרגילים לומר מבהיל הרעיון שהוא לא מכפר מי שלא מתקן מאדם לחברו, אז גם הבן אדם למקום שלו לא מתכפר. לשונו של הרב דסלר הוא כותב: עבירות שמאדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. המשנה הייתה צריכה לומר עבירות שאדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עליהם עד שירצה את חברו, ומאחר שאתנה לא כתב כך, משמע שאם חטא באדם לחברו ולא ריצה את חברו, הרי שאין יום הכיפורים מכפר לא רק על העבירות שבין אדם לחברו אלא גם על העבירות שבין אדם למקום. זה קודם כל דבר שבאמת הוא מבהיל ממש, כי זה באמת אומר שזה ממש מחסום ושער לכל הסיפור שיום כיפור. העניין שבאדם לחברו, חפץ חיים כותב באחד המקומות שאנשים חפץ חיים מאוד ניתח ככה את הטבע של בני האדם, והוא כותב שהרבה יותר קל לאנשים לתקן את עצמם בדברים שבין אדם למקום ויותר קשה להם בדברים שבין אדם לחברו. כי הדברים שהוא אדם למקום קודם כל הם מאוד מוגדרים, הם מאוד ברורים. כאילו אדם בדרך כלל יודע, הוא לא נדמה לו כאילו אולי לא בטוח, הוא יודע אם הוא עשה משהו שאסור לעשות אז הוא בתוך תוכו יודע את זה והוא רוצה לתקן אז הוא מתקן.
הקושי בתיקון בין אדם לחברו דברים שבאדם לחברו ברור שיש דברים שהם מאוד חדים והם מאוד ברורים. זה מי שלא יודע כל היום גונב מאנשים כסף או נותן מכות לאנשים אז זה לא שאלה אם הוא צריך לחזור או לא. אבל למעשה ביום יום של החיים שלנו יש המון המון דברים שהם כאילו אפורים. גם האדם נוטה קצת יותר להצדיק את עצמו ולהתעלם מהדברים האלה. צריך פה מודעות עצמית מאוד מאוד גבוהה, לא מאוד גבוהה אבל גבוהה, זאת אומרת ברמה שאדם באמת מתעסק עם זה והוא רגיש, הוא שם לב, הוא לא עובר על דברים לידו אלא הוא שם לב למה שהוא אומר, למה שהוא עושה. ואם הוא לא עושה את זה אז מתברר שבלי להרגיש אנחנו חלילה יכולים לפעמים לפגוע באנשים. אפשר לפגוע באנשים גם בדברים מעשיים. אני זוכר שפעם דיברו איתי בישיבה, אני מקווה שהיום זה לא קיים כי לא דיברו איתי אז כנראה זה לא קיים, אבל נגיד היה איזה מין מצב כזה שאנשים נגיד בפנימיה היו תכף נראה שנושא של הגזל הוא מאוד משמעותי בחז"ל וגם בראשונים. אבל נגיד אדם לא יודע, הוא צריך משחת שיניים ונגמר לו והוא לא הספיק לקנות, אז הוא לוקח לחבר. עכשיו כאילו נקודת המוצא שכביכול חברים בפנימיה ברור שאחד נותן לשני והשני לוקח מהשלישי וכו'. והתברר שזה לא תמיד ככה. אחד לא יודע, אחד על המכונת גילוח שלו מאוד שומר והשני מאוד אוהב את המשחת שיניים שלו והוא מקפיד עליה שלא תיגמר כל כך מהר.
הזהירות בדברים שבין אדם לחברו בחיי פנימיה וגם בחיי משפחה אנחנו לפעמים זורקים מילה, לפעמים יושבים ככה חברה מדברים, זה צחוקים כאלה. בתוך הצחוקים האלה לפעמים גם משחילים פתאום איזה הערה, איזה משהו כאילו הכל בסדר, הכל כאילו פה בתוך חיי החברה האלה. אבל אתה אף פעם לא יודע, אתה לא יודע אף פעם מי קיבל את ההקיצה הזאת והלכה איתו, הולכת איתו, הולכת איתו וכואב לו שם ואנחנו לא מרגישים בזה אפילו, אולי אפילו לא שמנו לב שפגענו, שעשינו משהו. זאת אומרת זה דברים מאוד מאוד מורכבים שצריך מאוד מאוד להבין שזה אירוע שבדיוק בימים האלה ממש בהכנה ליום כיפור וביום כיפור עצמו זה חלק מהעבודה זה להיכנס לעניין הזה חזק ולהבין ולנסות להבין איפה אנחנו מונחים בכל הדבר הזה. עכשיו זה לא רק בבן אדם לחברו ממש כאילו באופן ישיר. הרמב"ם נגיד כותב בעיחות תשובה חמישה דברים עושה אותם יימשך אחריהם תמיד וקשה להם לפרוש מהם. לפיכך צריך אדם להיזהר מהם שמא ידבק בהם והם כולם דעות רעות עד מאוד. באלו הן: רכילות, לשון הרע, בעל חימה, בעל מחשבה רעה ומתחבר לרשע. והרמב"ם בפרק ז' על החג ימל גם כותב: "אל תאמר שאין תשובה אלא מעברות שיש בהם מעשה כגון זנות וגזל וגנבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האהבה ומן הקנאה ומן ההיטול ומרדיפת הממון והכבוד ורדיפת המאכלות וכיוצא". כלומר כל הנושא שבן אדם לעצמו ולחברו עוד לפני בן אדם למקום זה אירוע מאוד מאוד גדול שהרמב"ם אומר: א' הוא אומר אל תחשוב שתשובה היא רק מדברים מעשיים, תשובה זה גם על מידות, מידות דעות כמו שהרמב"ם קורא לזה.
החשיבות של תיקון המידות לפעמים זה בן אדם לעצמו, אם אדם רודף מאכלים זה לא מפריע לאף אחד אבל זה בעיה קשה. יש לו איזשהו סוג של תאווה שזה מידה לא טובה וזה משהו מאוד מאוד בסיסי שצריך לטפל בו ויכול להיות שכל הקומות שמעל זה אולי לא יעבדו אם לא נטפל בדבר הזה. הכעס והקנאה, ההיטול, ההיטול קצת מזכיר לי את מה שאמרנו לפני שתי דקות. לפעמים יושבים חברה, לפעמים יש גם קצת צחוקים. אז אם זה בגבול של צחוקים שהם צחוקים אבל צחוקים ברמה גבוהה לפעמים קצת ככה כן החוש ההומור יש כאלה שאמרו שהוא דבר בריא הוא ככה לפעמים הוא ככה משחרר את הנפש אבל זה איכות דק מאוד בין איזה באמת ככה חוש הומור כזה ברמה גבוהה שככה שלא נוגעים לאף אחד ולא פוגעים באף אחד ולא שום דבר אלא לא יודע יורדים על החמאס אבל זה כחוט השערה שזה הגע גם חלילה באיזה חבר או באח או באחות או במישהו במשפחה וכדומה והדברים הם צריכים ממש זהירות מאוד מאוד גדולה. הרב קוק באורות התשובה כמו בהרבה דברים ממש אפשר לראות את זה פה ככה אפשר ככה לראות ספרים שהדברו על מה שדיברנו עכשיו וזה עצמו כבר משמעותי מאוד אבל הרב קוק תמיד ככה מסביר את הדברים יותר לעומק זאת אומרת באיזשהו רובד נוסף ומאוד משמעותי אז רשותכם ככה פסקה אחת או שתיים מדברים של הרב קוק בנושא הזה. אומר הרב קוק ככה בפרק י' פסקה ו': העברות והמידות הבלתי מזוככות הן מטמטמות את הלב בכל זמן שהנפש חשוכה על ידן אי אפשר להסתכלות העצמית הבהירה שתתפשט יפה כמו קודם כל אומר הרב באופן כללי הוא אומר חוזר על זה בכמה מקומות באורות התשובה שברגע שאדם חס וחלילה עוד נמצא בתוך כל מיני דברים לא מתוקנים זה משהו משהו שקורא לזה פה מטמטם את הלב נפש חשוכה אולם שהכל יהיה בדבר כלומר משהו חסום משהו חסום אצל האדם כאשר הוא אוכז בכל מיני עבירות שהוא לא מנסה או לא מוצליח ולא מספיק מתאמץ כדי לזה או להעבור אותם ולהתקדם הלאה. אמנם אומר הרב על כל חתות האדם שבין אדם למקום התשובה הרוחנית משיבה מיד את ססון הישע של אור הרוח אבל בעבירות של האדם לחברו אי אפשר לנפש להשתלם עד שיתוקנו בפועל ולפעמים יפגשו מכשולים ומניעות שאי אפשר להתגבר עלים וכל זמן שלא נתקנו הם מונעים את אור הדעת וממעיליהם מעקבות את ההכרה של הצדק הכללי ואת החשק אליו לצאת מהסתרתו. אומר הרב דבר מדהים הוא אומר ככה בעבירות שבין אדם למקום ברגע שאדם מחליט ככה יש לו איזה הרי חלק גם יש פה כמה וכמה פסקאות על עירורי תשובה שחז"ל אומרים עירור תשובה הוא כבר נחשב כבר נחשב תשובה בטח אם זה לא רק עירור אלא יש גם איזושהי הסכמה פנימית ורצון לתקן כן אדם יודע משהו יודע בתוכו משהו שהוא לא תקין והוא מקבל החלטה שהוא רוצה אומר הרב בבין אדם למקום ברגע שהוא הפנים את העניין החליט את העניין זהו הוא בעצם כמובן שיש לו דרך ארוכה לעשות אבל איך הוא הגדיר את זה פה התשובה הרוחנית משיבה מיד את ססון הישע של אור הרוח, ססון הישע בנוי על הפסוק כן רוח נדיבה תסמכני תשיבה לי את ססון ישעך כן יש לאדם איזה מין ססון פנימי כזה כשאדם ברוך השם כשאדם במצב טוב מבחינה רוחנית ברוך השם במצב ככה של עבודה מתוקנת ומתקדמת יש לו בפנים איזה רוח נדיבה יש לו בפנים איזה מין ססון ישע כזה יש לו איזה מין שמחה מתיקות פנימית כזאת ואם חלילה הוא תקוע במשהו בן אדם למקום אז יורד לו הרוח הזאת יורדת לו ברגע שהוא מחליט שהוא רוצה לתקן זה חוזר לו השיבה לי ססון ישעך ברגע שהוא מבקש מהקבלו של ברוך הוא בבקשה תחזיר לי את זה והוא באמת מחליט מתחיל לעשות עבודה לתקן זה כבר מתחיל לחזור אליו.
תשובה בין אדם לחברו אבל אומר הרב אומר לנו חברים יקרים בבן אדם לחברו זה לא זה לא מספיק בבן אדם לחברו גם אם אדם הוא מודע הוא מודע על מה שקרה הוא יודע שהוא בסיטואציה כזאת אחרת פגע במישהו הוא יודע הוא יודע את זה בצורה ברורה זה כל הזמן נמצא אצלו כזה פה מאחורה אבל כל השנה הוא איכשהו מרחיק את זה ומדחיק את זה אין לו את הכוחות נפש האלה עכשיו להתקשר לאותו חבר שהוא פעם ישב איתו באיזה אירוע והוא יודע שהוא שם זרק איזה יערה צינית והוא ירד עליו אין לו את הכוחות נפש להתקשר אליו ולהגיד לו שמע אחי אני מתנצל אתה זוכר את האירוע שהיה לפני חצי שנה במסיבת חנוכה מצטנטי אני ממש מבקש סליחה אני יודע שפגעתי בכלל אין לו את הכוח לעשות את זה אבל הוא נורא רוצה הוא נורא רוצה הוא יודע שזה תוקע אותו הוא יודע שלא טוב לו עם זה אומר לו הרב זה לא יעזור אם זה לא קרה בפועל איך אמר אני אקרא את זה עוד פעם בראש מהאדם לחברו אי אפשר לנפש להשתלם עד שיתוקנו בפועל ולפעמים יפגשו מכשולים ומניעות שאי אפשר להתגבר עליהם כביכול קשה להתגבר עליהם כי זה וואו זה קשה להזכיר למישהו עכשיו שאתה יודע שפגעת בו פעם צריך שזה הרבה ענוות צריך שזה הרבה אומץ צריך שזה ממש תעצומות נפש ולפעמים אין את הכוח לעשות את זה אומר אומר לך הרב עד שלא תעשה את זה בפועל אתה תקוע. אז אחר כך הרב כדרכו תמי הוא בסוף מעודד אותנו ולא משאיר אותנו ככה מיועשים אז הרב אומר בכל זאת מכל מקום על ידי הסכמה חזקה להיזהר לפחות לאבא מחתו לבני אדם ולהתאמץ בתיקון העבר כן יוסיף האור הרוחני לזרוח על הנשמה עד אשר אומץ הרוח בעצמו יורא לו דרכים איך להשלים את התשובה כמו הרב ככה מעודד אותנו שלא נתייאש אם יש לנו איזה מצב כזה שממש אין לנו אין לנו את הכוחות ללעשות את התיקון הזה בפועל שצריך לעשות אז אומר הרב קודם כל תקבל על עצמך לאבא שאתה נזהר מה זה נזהר אתה לא מוציא מילה מהפה שפוגעת במישהו ואם עשית את זה אתה מיד מבקש סליחה מיד לא חכה לא יום ולא יומיים ולא חודשיים ואתה מקבל על עצמך שאתה ממש רוצה לתקן את זה ואתה מתפלל לקבל שבחוי שיתן לך את הכוח גם לתקן את זה בפועל ולהצליח להתקשר לאותו בר ולבקש סליחתו אבל כל זה זה בדיעבד ככה בשביל להודד אותנו אז הרב ככה נותן לנו תקווה שלא חלילה נתייאש כי ייאוש זה תמיד הדבר הכי רע והכי גרוע שיש בחיים ולכן אין ייאוש בעולם כלל. אבל אם אנחנו בכל זאת רוצים להבין את הסיפור עוד אנחנו מבינים אומר לנו הרב שנבין שבאדם וחברו זה משהו שכמו שחז"ל אומרים לא זה לא מתקפר לא עד שהיא רצית חברו זה בדיוק הסיפור זאת אומרת מה שהרב אומר פה זה ברור שזה בנוי על הרמב"ם ועל חז"ל שהם אומרים באדם למקום יום כיפור מחפר אתה רוצה אתה זה אתה אומר סלח לנו אתה באמת מתחרט אתה באמת תקבל עצמך בעזרת השם שאתה תצליח וזה וכבר אתה זה כבר זה בינך לבינו והוא יודע שאתה באמת רוצה הכל בסדר אהבה באדם לחברו מה לעשות זה מול מישהו אחר חי וקיים שהוא פגוע וכל עוד הוא פגוע אז אגב בתור אנשים שאולי נפגענו אז אנחנו כל לילה לפני קריאת שמע למיטה מי שמכיר את הוסחים שיש בסידורים משפט הראשון שאומרים אני מוכל לכל מי שפגע בי וכנגדי בין במעשה בין בזה זאת אומרת אנחנו מבחינתנו אנחנו מוכלים חלילה שלא בגללנו תהיה למישהו איזה הכפדה על משהו אבל זה לא עוזר לבן אדם שצריך לעשות תשובה האדם שצריך את המכילה הוא צריך ללכת לבן אדם שנפגע ולבקש ממנו שמכל לו ברור שאם מישהו מבקש ממך למכול לו ברור שאתה מיד מוכל לו זה ברור זה בכלל לא שאלה נותן לו נשיקה במצח ואומר לו אוי אחי כל הכבוד לך איזה כוחות יש לך וואו לא יודע אם לי הייתה כוחות כמו שלך בטח מכול לך מכול לך סלוח לך הכל בסדר אין לי עליך שום דבר תהיה רגוע הכל טוב זה ברור זה ברור שלא וגם אם הייתה פגיעה קשה גם אם היה אין מישהו שנפגע יותר מיוסף הצדיק פעם דיברנו על זה פה שיחה שלמה שלא נעשה אותה השנה אבל הזוהר זוהר פרשת מקץ מי שרוצה ממש מומלץ ככה לקרוא אותו זוהר מדהים על יוסף שמכל אחים בל שלם ואין מישהו שכנראה עשה למיהו יותר ממה שעשו לו שזרקו אותו לבור וכמעט הרגו אותו אין לא יכול להיות כמעט משהו יותר מזה בעולם ויוסף מכל בלב שלם הוא קרא את הפסוק קווה להשם ויושלח הכל מהשם אז הכל בסדר אני מוכל זה לא בעיה אבל מצד האדם הפוגע זה לא עובד מצד האדם שאולי עשה משהו למישהו זה לא עובד זה חייב לחשוב טוב להסתכל על כל הסיטואציות להיזכר טוב לעבור על כל השנה בין אם זה בבית שלפעמים יש כל מיני ירידות כאלה ודברים כאלה ואחרים אז להתקשר ואם זה מישהו מסוים ששם יש קצת יותר מתח אז להתקשר לאותו זה ולהזכיר ולבקש ואם זה חברים בישיבה או מכל מקום איפה שזה לא יהיה ובטח אם זה דברים שהם בפועל דברים שהם ממש רב קוק כבר בפסקה אחרת שכבר לא נקרא אותה מדבר על הגזל, על הגזל שזה האמת שזה רואים תפילת נהילה אנחנו חוזרים פעמיים בתפילת עמידה על הביטוי למען נחדל מעושק ידינו והכוונה היא לגזל וגזל כמו שאמרנו קודם זה לא מישהו שכן הולך באמצע הלילה עכשיו וגוזל למישהו ככה זה ברור שלא רוב האנשים זה לא עניינם אבל כמו שאמרנו יש הרבה הרבה רגישות בדינים המונות הרבה דברים שצריך ממש ככה לשים לב אליהם ולראות שלא שכחנו ולא חלילה עשינו משהו שאולי בעיני מישהו אז גם גזל כפשוטו וגזל יותר רחב של שינה של כל מיני דברים כאלה יש גם דברים יותר עמוקים בגזל זה לא רק גזל פיזי אלא גזל זה גם בעצם שאנחנו לא אנחנו זאת אומרת ברגע שהאדם כל הזמן רק מחכה אחרים בקוף הוא כל הזמן רק מתנהג לפי החברה ולפי כל מיני מוסכמות ולפי כל מיני תרבויות שהם לא הוא זה גם כך כתוב בספרי חסידות זה גם סוג של גזל אבל אם נדבר ברמה הכי באמת פשוטה. כמו שאמר הרמב"ם, אדם צריך לעבוד על המידות שלו. המידות שלו קשורות לעיתים קרובות גם לאחרים. אם אדם מקנא במישהו או יש לו צרות עין, זה סוג של פגיעה, אפילו אם האדם שמקנאים בו לא יודע על כך. גם כעס יכול להתפרץ על מישהו אחר ולא רק על עצמו. ישנן מידות שקשורות לאדם מול עצמו, אבל בוודאי שהן גם משפיעות על ההתנהגויות בין אדם לחברו.
אחריות חברתית בישיבה בישיבה, יש תחומים של אחריות שכל אחד צריך לקחת על עצמו לטובת הכלל. אם לא עושים את התורנות כמו שצריך, הכלל נפגע, ולעיתים גם הפרט. למשל, אם לא מנקים את חדר האוכל כמו שצריך, מישהו אחר יצטרך לעשות זאת. אם לוקחים ספר מהספרייה ולא מחזירים אותו, מישהו אחר עלול לבזבז זמן בחיפוש אחריו. אם לא מבצעים את התורנות בניקיון בית המדרש, המקום פחות נקי ונעים. זה פוגע בציבור, וזה גם נחשב לפגיעה בין אדם לחברו. לפעמים הפגיעה היא אישית, כמו במקרה של ספר שלא הוחזר או עבודה במטבח שמישהו אחר יצטרך לעשות.
תשובה על פגיעות חברתיות יש צורך בתשובה על פגיעות חברתיות. לעיתים אנשים לא מגיעים לתורנות שלהם, וזה פוגע בכלל. כאשר חברה גרה ביחד, יש השקות שנוגעות לבן אדם לחברו בצורה ישירה. גם העדרות מהנוכחות בבית המדרש או בישיבה פוגעת בכלל. כשחיים בחבורה, כמו במשפחה, יש צורך להבין את ההשפעה של המעשים על הכלל. אדם יודע עם עצמו איפה הוא יכול להתאמץ יותר ולהשקיע יותר. אם הוא לא מתאמץ מספיק, הוא פוגע באחרים.
חשיבות ההתבוננות המערכת של בין אדם לחברו היא יומיומית ולא תמיד שמים לב אליה. לכן, זה זמן חזק להתבוננות משמעותית. המתח הזה צריך להמשיך כל השנה. כמו שאמר החפץ חיים, במאדם למקום אדם מרגיש את הבעיה מהר, אבל במאדם לחברו הדברים מעורפלים וצריך לדייק אותם. בעזרת השם, נזכה לחזור בתשובה שלמה בין אדם לחברו ובין אדם למקום יחד עם כלל ישראל, ונחתם לחיים טובים ושלום.
