**פרשת וישלח** פרשת וישלח היא פרשה מאוד מיוחדת. אני אישית מתחבר אליה במיוחד. אולי זה בגלל שכשהייתי קטן, קראתי בתורה את כל הפרשות בשבת, אבל פרשה אחת לא קראתי בגלל שהייתי בבר מצווה של חבר. מאז, במשך שש-שבע שנים, לא הכנתי אותה. רק בגיל 20 הצלחתי להכין את הפרשה לראשונה. זה היה מאוד משונה, כי הייתי רגיל להכין פרשות מכיתה ח'. בצבא הייתי צריך להתחיל להכין, וזה היה לי מוזר. התחברתי אליה ממקום אחר כנראה. **המפגש של יעקב עם המלאך** העניין של פרשת וישלח הוא המפגש של יעקב עם המלאך. כתוב "ויבטר יעקב לבדו". איפה הוא נשאר לבד? הוא נמצא במעבר יבוק. יבוק, אומר ההרי, זה ייחוד, ברכה, קדושה. יעקב נמצא בנקודת המעבר בין הגלות לארץ ישראל. הברכה היא ההתגלות של האידיאלים בעולם הזה, והקדושה היא האידיאלים עצמם. יעקב נמצא בנקודת המעבר הזאת, ובנקודה זו מגיע שרו של עשיו. שר של אומה הוא הרעיון האידיאלי של אותה אומה. שרו של עשיו הוא לא עשיו עצמו, אלא כל הרעיון של עשיו. זהו מפגש אידאות, מלחמת אידאות. **לבדו – מה המשמעות?** לבדו זה לבוד. איפה זה כתוב בתורה? הפעם הראשונה שכתוב "לבדו" היא "לא טוב היות האדם לבדו". האדם לא היה לבד, חווה הייתה איתו. גם כאן, יש משהו אצל יעקב שהוא לבד. יש כוחות בתוך יעקב שהם לבד, כמו הברכה והקדושה. הקודש והחול נמצאים אצל יעקב וגב אל גב. יעקב היה בגלות אצל לבן, וכאשר חזר לארץ ישראל, החזרה לא הייתה פשוטה. יש המון רשמים מהגלות שמקשים עליו לחבר קודש וחול. **המלחמה מול שרו של עשיו** יש מלחמה מול שרו של עשיו והשאריות מהגלות. עשיו הוא הצד שמדבר על רוחניות בלי גשמיות. עשיו הוא אדום, תרבות רומי, והנצרות היא רוחניות בלי גשמיות. עשיו רוצה לבטל את החומר, והביטול הזה נכון בגלות. בגלות, עם ישראל מבטל את החומר כדי להיטען בכוחות רוחניים ולשוב לארץ ישראל כדי לקדש את החומר. הנצרות קיבלה את המצב הזה של עם ישראל בגלות לכל הזמן. **המאבק והפגיעה** המאבק בין יעקב לשרו של עשיו גורם לפגיעה בכף הירך של יעקב, בגיד הנשה. כשאנחנו חוזרים לארץ, אנחנו משנים זהות, עוברים ממצב של יעקב למצב של ישראל. יש בקיעה בזהות שלנו. בעקבות השואה, הקמנו מדינה מתוך תפיסה של ציונות של מקלט, לא מתוך יעוד של תיקון העולם. התפיסה הזו פוגעת ביכולת שלנו לכבוש ולהוביל את ההיסטוריה. **תמכין דוראיטה והנבואה** הפגיעה בכף הירך היא פגיעה בכוח הנבואה ובתמכין דוראיטה. כאשר מקימים מדינה מתוך חוסר חזון, אין תמיכה בתורה. התורה נתפסת כפולקלור ולא כמשהו שמתקן את העולם. הפגיעה הזו משפיעה על היכולת שלנו לראות את הייעוד שלנו ולהגשים אותו. **התיקון – לא יוכלו בני ישראל את גיד הנשה** על כן לא יוכלו בני ישראל את גיד הנשה. זו המצווה הראשונה שעם ישראל מצטווה עליה כאומה. המצוות לא נועדו להיות פולקלור, אלא הן חלק מהחזון והאידאלים של התורה. הסיפורים בתורה מביאים את החזון והאידאלים הללו. **הקשר בין סיפורי התורה למצוות** סיפורי התורה הם הבסיס להבנת טעמי המצוות. מתוך הסיפורים אנו מבינים את המצוות, והם מהווים בניין אב לכל מצוות התורה. לדוגמה, סיפור יעקב והמעקלות קשור לתפילין, ואילו סיפור אברהם ואלמנכס דום קשור לציצית. כל סיפור בתורה מכיל בתוכו מצווה מסוימת, כמו שבת עם סיפור הבריאה. המצוות הן עצות לחיים, והן לא סתם סיפורים. **המצוות כעצות לחיים** הזוהר קורא למצוות "עיתים", והספר "עת הלב" מדבר על טעמי המצוות. המצוות הן עצות לחיים, ולא סתם סיפורים. התורה מציגה אידיאלים שמתגלמים במציאות, והמצוות לא נועדו רק לקבל שכר בעולם הבא, אלא לתקן את העולם. המצוות הן הדרך לשנות את העולם ולהבין את ייעודנו. **המעבר הגלות לארץ ישראל** כאשר עוברים מהגלות לארץ ישראל, יש נטייה לציונות של קיום ומקלט בנפש. בגלות, הנפשות שונות מהנשמות של ארץ ישראל. בארץ ישראל, כל היום הוא תפילה, וכל החיים הם בעלי משמעות וייעוד. בגלות, המחשבות מתמקדות בהישרדות, בעוד שבארץ ישראל יש קדושה גם בחיים החומריים. **בחירת מקצוע מתוך ייעוד** כאשר בוחרים מקצוע לחיים, יש לבחור מתוך ייעוד ולא מתוך שרידות. יש להבין את הייעוד שלנו בעולם ולבחור מקצוע בהתאם. יש להתחבר לרובד הכללי של עם ישראל ולבחור תפקיד מתוך הייעוד הכללי. יש ללמוד את פנימיות התורה ולהבין את השורש של המצוות. **החיפוש אחר משמעות וייעוד** הרבה צעירים מחפשים חופש כלכלי, אך באמת הם מחפשים ייעוד ומשמעות. הם רוצים להרגיש חיים ולא סתם לעבוד ולהרוויח כסף. זה מתבטא גם בזוגיות, כאשר יש לחפש זוגיות של ייעוד ולא רק של קיום. שלום בית אמיתי הוא כאר יש אהבה וייעוד משותף, ולא רק הימנעות מריבים. **סיכום** המעבר מציונות של קיום לציונות של ייעוד הוא המפתח לחיים בעלי משמעות. יש להבין את הייעוד שלנו בעולם ולחיות חיים שמחוברים לתורה ולמצוות. כך נוכל לחיות חיים מלאים ומשמעותיים, הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית.
