שיעור כללי | תוקפן של מצוות דרבנן (ונר חנוכה בכללן) | הרב דוד גבריאלי

**תוקף מצוות דרבנן** מנהגנו בסמוך למועדים לעסוק בעניינם של המועדים. אני אדרש כמובן לפרטים של הסוגיות במסכת שבת שכל עת לומדים אותם, אבל יש פה משהו יותר כללי, יותר יסודי, שנוגע בכלל לכל התוקף של מצוות דרבנן. כיוון שחנוכה, למעשה, חנוכה ופורים עוד לפני חנוכה, אבל לפורים יש מגילה ויש ככה אנשי כנסת הגדולה. גם כמובן זה נחשב כמצוות דרבנן, אבל ודאי חנוכה שכבר קורה יותר מ-200 שנה לאחר מכן זה כבר לחלוטין ביטוי למצווה חדשה מדרבנן שהיא תוצאה של התרחשות שקרתה של איזה אירוע משמעותי. אבל אנחנו רואים שיש לחז"ל תוקף לתקן מצוות, לתקן מצוות חדשות. ולגבי הדבר הזה של לתקן מצוות חדשות אנחנו תכף נראה. אני רק טיפה מבדים את זה רגע כדי להבין למה אני חושב שזה מאוד חשוב ללמוד את זה, למה אני עוסק בזה וזה מעסיק אותי והעסיק אותי הדבר הזה. כיוון שלגבי המצוות דרבנן החדשות יש לנו בגדול שתי שיטות. יש לנו שיטה שנראה אותה, שיטה של הרמב"ם שהיא אומרת שאכן הם יכולים לקיים מצוות חדשות, הם יכולים לתקן מצוות חדשות, אבל המצוות האלה לא נכנסות באמת בתרי"ג מצוות אלא הן כלולות בתוך מה שהתורה אומרת לשמוע בכל חכמים. יש מצווה לשמוע בכל חכמים וזה כולל את כל מה שחכמים תיקנו לנו. **שיטות הרמב"ם והרמב"ן** לעומת זאת, בגאונים כבר יש את השיטה של הבה"ג ואחריו יש את זה גם בגאונים אחרים וגם במוני המצוות ספר יראים, רבי אליעזר ממיץ, שהוא הולך בעקבות הגאונים והם מונים בתוך התרי"ג מצוות הם מונים את מצוות הרבנן כמו פורים והדלקת נר חנוכה בתוך המצוות דאורייתא. ובאמת זה דבר לכל החידוש גדול, פלא גדול. והיסודות של מה שאמרנו עכשיו הם למעשה נמצאים אחד היסודות המרכזיים ביותר נמצא בסוגיה אצלנו פה במסכת שבת. כידוע יש שלושה דפים על העניין של חנוכה ובתוך הדפים האלה בדף כ"ג הגמרא שואלת את השאלה: אדם אומר ברכה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה". ומאות הגמרא איך ציוונו? חפש את כל התורה אתה לא תמצא שם את חנוכה. אז איך אתה יהודי יכול להגיד בדיוק היום בעו קצת פחות משבוע וכמה ימים יום ראשון, אבל בואו נגיד שאשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה, מי ציווה אותך? איפה ציווה אותך? ואז אנחנו נתקלים במחלוקת המוראים שהיא גם מחלוקת ראשונית מאוד מאוד גדולה. דעה אחת, רבי אביה אומר מילות אסור: איפה התורה ציפתה אותי להדליק נר חנוכה? היא ציפתה אותי לשמוע בכל מה שאמרו חכמים וחלק מה שאמרו חכמים זה חנוכה. וככה אומר הרמב"ם כפי שראיתם במקורות. **הרמב"ן ופסוקי התורה** לעומת זאת, הרמב"ן אומר לא. הרמב"ן אומר ונצטרך להבין את הרמב"ן כי הרי ברור שיש איסור בתורה, יש צווה בתורה לשמוע בכל חכמים. יש פסוקים מפורשים "ועשית ככל אשר יורוך". אפילו אפשר לראות את הפסוקים האלה מתנוססים במאה השערים ובבני ברק ברחובות "ועשית ככל אשר יורוך". כן, זה צריך לשמוע בכל הסנהדרין כי אין סנהדרין היום בעזרת השם תהיה, אבל צריך לשמוע בכל חכמים ולעשות מה שהם אומרים. ובכל זאת אומר הרמב"ן, נר חנוכה הוא א מילוט הסוק הוא מאיזה פסוק? פסוק אחר, פסוק בפרשת האזינו שם כתוב "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך". ככה אומר רב נחמיה. אבל נחמיה אמר "שאל אביך ויגדך". וכך אומר הרמב"ן, בוא נראה רגע שנייה אחת את הרמב"ן והרמב"ן הזה בפנים שזה לא יהיה רק איזה דברים כאלה בעל פה. אז אם כן, הרמב"ן במקור 2 בנכון ברכות אומר הרמב"ן וכן כל המצוות שהם מדברי סופרים כגון מגילה ונר חנוכה ונר שבת ונר חנוכה בין מצוות שאינם חובה כוונה זה רק אם אתה יש לך צורך לעשות עירוב ונטילת ידיים אתה רוצה לאכול. כל המצוות האלה מברך קודם עשייתן "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות". והכן ציוונו בתורה שאומר שואל הרמב"ם את עצמו את השאלה של הגמרא ועונה שכתוב בה "אשר יאמרו לך תעשה". כן, זה אותו פסוק של "לא תסור מכל אשר יורוך". אומר הרמב"ם עניין הדברים ככה הוא: "אשר קידשנו במצוותיו שציווה בהם לשמוע מאלו שציוונו להדליק נר של חנוכה או לקרות המגילה וכן שאר כל המצוות". **הבנת השיטות והסיכום** זאת אומרת, ביום ראשון הבא לפי הרמב"ם כשאתם מברכים, מי שמברך או מי שעונה אמן לברכה של אבא שלו, שיגיד לאבא שלו לכוון בעצם אתם תהיו בישיבה. אז בישיבה ידליקו נרות בבית מדרש כי אנחנו ביום ראשון ושני אנחנו עד שלישי בבוקר אנחנו כמובן עדיין בישיבה. אז אם כן, אתה מברך אתה אומר ככה: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע בכל חכמים אשר יאמרו לך תעשה שציוו אותי להדליק נר חנוכה". או אם היום תטול ידיים ותאכל לחם בארוחת צהריים, אז אותו הדבר. חוון שנייה, למרות שאתה כבר לחוץ על האוכל, חוון שנייה ש"קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע מכל חכמים שציוו אותנו ליטול ידיים". ככה אתה מתכוון בצורה אוטומטית כבר ככה אתה מתכוון בכל ברכה שאתה מברך למצוות מדרבנן. מצוות מהתורה זה משהו אחר. מצוות מדרבנן אתה בעצם מברך על "לא תסור" והם ציוו אותנו החכמים מה הם ציוו אותנו להדליק נר חנוכה. ככה אומר הרמב"ם שהכל מקור של כל מצוות חכמים זה הכל ב"לא תסור". לעומת זאת, אומר הרמב"ן נקרא את זה ככה מהר ובעיקר את מה שצריך כרגע לענייננו. אומר הרמב"ן הוא נמצא בהשגות על הרמב"ם בשורש א' לספר המצוות ועוד הודיחה כי המצוות שחידשו אותם החכמים כגון נר חנוכה ומקרא מגילה שימו לב אינם באים בשמח הזה. מה ז השמח הזה? רק לצוח כחולשי רוחה "לא תסור" על זה הוא מדבר. בסדר, קשה לדעת כי לא רואים את כל הרמב"ם ואת כל ההקשר, אבל ההקשר הוא שורש א' של ספר המצוות לרמב"ם כדאי מאוד להכיר אותו. שם הרמב"ם אומר שכל מצוות חכמים הם בתוך "לא תסור". אומר הרמב"ן נר חנוכה ומקרא מגילה לא, הם לא בתוך "לא תסור". רגע, אז מה כן בתוך "לא תסור"? הרמב"ן מסביר את עצמו שככה מאופר גם במדליקין מדליק נר חנוכה שצריך לברך להדליק נר של חנוכה ושאלו והכן ציוונו רב אביה אמר מלא תסור רב נחמון אמר שאל אביך ויגדך. רצה רב אביה לומר כשם שכל הגזרות והסייגים של דבריהם סמוכים עליו דלא תסור כמו שאמרו בברכות בדף י"ט כך המצוות שחידשו נר חנוכה סמוכים על אותו עליו ורב נחמן בר יצחק אמר שלא ככה שאין סמך באותו עליו אלא לדבריהם שיש להם עיקר מהתורה. אבל המצוות המחודשות מהם אין להם סמך אלא בפסוק "שאל אביך ויגדך". שימו לב מה אומר הרמב"ן, מאוד חשוב להבין את זה. אומר הרמב"ן ברור שיש לאו של "לא תסור", מי יכול לחלוק על זה? אבל מה כלול בלאו של "לא תסור"? איפה שחכמים מפרשים את התורה הרי בכל הגמרא אנחנו רואים מלא דברים דרשות של חז"ל בכל מיני אופנים של דרשות שהם פשוט מסבירים את התורה. איפה שהם מסבירים את התורה אז שמה אתה חייב לשמוע בכולם כי התורה אמרה "לא תסור מכל אשר יורוך". איך מפרש את התורה זה חלק מהתורה. התורה אומרת אתה צריך לשמוע, אתה צריך לקיים את מצוות התורה ואיך תדע מה התורה אומרת? מה אנחנו קראים? אנחנו יכולים להקיים את התורה על פי התורה שבכתב? לא. מי מסביר לנו את התורה? חכמים על ידי כל מיני דרשות י"ג מידות וכל מיני דרשות. כשהם מסבירים את התורה אתה צריך לשמוע מהם כי התורה אמרה לך לשמוע בכולם. **תקנות חדשות** אבל ופה האבל הגדול, כאשר הם מתקנים תקנה חדשה, תקנה הזאת לא קשורה לתורה. זה לא היה בתורה, זה לא קרה בתורה. זה קרה בהיסטוריה בהמשך. באו יוונים עשו מה שעשו, עשינו אנחנו מה שעשינו והתוצאה הייתה שהיה ניסים גדולים כמו שאנחנו יודעים גם במלחמות שהיו שם שמענו השבוע וגם בתקומה ובגבורה של עם ישראל וגם במנורה שדלקה במקדש בפח השמן. וחכמים תקנו מצווה חדשה להדליק נר חנוכה. אומר הרמב"ן זה לא קשור ל"לא תסור". אז מאיפה זה? זה מ"שאל אביך ויגדך". אתה צריך לשמוע מהחכמים בלי שהתורה אמרה שאתה צריך לשמוע בכולם כי אתה צריך לשמוע להם כי הם עסקנים והם צריך להבין את זה מה איך למה, אבל תכף נגיע לזה. אבל אני רוצה רק כרגע קודם כל לעשות סדר בסיסי בדברים. אז אם כן סיכום עד עכשיו, סיכום עד עכשיו ושאלו עד עכשיו אם יש לפני שאנחנו ממשיכים לשלב הבא. אז אם כן מחלוקת בין הרמב"ן לרמב"ם האם לפסוק כמו רב אביה בגמרא שאמר שכל מצוות חכמים כולם כולל חנוכה ונר שבת ופורם מה שאתה רוצה הכל כלול ב"לא תסור" או לפסוק כמו רב נחמיה שהוא עשה חילוק. הוא עשה חילוק בין המצוות דרבנן שבאמת הם בתוך "לא תסור" לבין המצוות המחודשות שהן לא כלולות ב"לא תסור" כי הם בכלל לא היו בזמן התורה והתורה בכלל לא דיברה עליהם. שנייה אחת ואז בר רב אביה אומר נשמוע בכולם זה מ"שאל אביך ויגדך". זה המקור והתוקף לכל מצוות דרבנן נר חנוכה אחת המרכזיות. כן, דביר איך אני מבין מלשון הרמב"ן שהוא לומד את זה מ"לא תסור" כי הוא גם אומר המילים "יאמרו לך" זה משפיע גם שלא יכולו לגיח לך זה כן יכולו לגיח לך וגם הוא אומר "תעשה" שזה משמע כאילו יותר. בסדר, עכשיו נכנסת לשיעור שלם שיש לי על הרמב"ן אבל אי אפשר עכשיו להספיק אותו, אבל זה אותו פסוק. אני אגיד לך סתם בשורה התחתונה הפשוטה זה אותו פסוק. כל הפסוק הזה אומר לשמוע בכל חכמים. יש בתוך הפסוק הגדרות שונות, יש מצוות עשה "אשר אמרו לך תעשה", יש מצוות לא תעשה "לא תסור מכל מה שהם אמרו לך" ויש באמת חילוקים ביניהם, אבל עוד פעם זה נושא שלם. **מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן** אבל חד משמעית תכף תראה בספר המצוות השורש הראשון הרמב"ם אומר חיוב לשמוע בכל חכמים הוא תוצאה של "לא תסור". מאיפה בא אבל התוקף של החכמים להביא תקנה חדשה? תקנה חדשה לגמרי שלא הייתה בתורה לפי הרמב"ן התורה אומרת שכל מי שחכמים אומרים לך עכשיו סתם זו שאלה לא קשורה לפה. זו שאלה שצריך שיהיה סנהדרין גדולה, צריך שיתקבל בכל ישראל, יש לזה תנאים איך מתקנים. זה לא שכל אחד בא שם מתקן, אבל זה לא עכשיו מענייננו. זה קשור למה שדביר שאלה לשיעור אחר על הפרטים של העניין הזה. צריך שלא לגזור לא לתקן אתה לא רואה שהציבור רוצה, צריך שיפשוט בכל ישראל, מי מתקן יש. אבל משורה תחתונה אם כל התנאים האלה נמצאים וזה רואים את זה בגמרא בסוגיות שסוגיה בעבודה זרה בדף למדוות פשט בכל ישראל ועוד דברים מהסוג הזה אז צריך לשמוע בכולם כי התורה אמרה מה שהם אומרים לך לפי הגדרים שאני הגדרתי להם אתה צריך לשמוע בכולם. עוד שאלות תיארות הרב מתייחס במטבע הברכה ושיטת הרמב"ם. יפה הרב אומר שאלה מצוינת מה יגיד הרמב"ן על המטבע של הברכה. אז התשובה היא טוב שהזכרת לי ולא חיכיתי עם זה עד הסוף. חברים, הרמב"ן יגיד "אשר קידשנו במצוותיו חכמים הם התורה". עכשיו אני אומר לכם משהו שאתם ברגע הראשון אומרים מה ולכן אתם צריכו לחכות בסבלנות עוד כמה דקות כדי שאני אסביר את מה שאני אומר עכשיו. אבל תקשיבו, הרמב"ן אומר דבר מדהים. עכשיו אני אומר חברים מה שחכמים אומרים זה התורה. לא שהתורה נתנה כוח לחכמים ואז הם מתקנים והתורה אמרה תשמע בכולם. לא, חכמים זה המשך של התורה ולכן כשאני אומר שקידשנו במצוותיו וציוונו ולכן אם אנשי הסנהדרין חכמים של אותו הדור ציוו עלינו להדליק נר חנוכה זה כאילו כתוב בתורה. **מניין המצוות** למה זה חשוב מה שהרב עומר שאל כי אני כבר מגדיר את המאוחר כבר על עוד משהו. זה הסיבה שאני יכול למנות את זה בתוך תרי"ג מצוות. זוכרים עם מה פתחנו? פתחנו שהבה"ג ועוד גאונים מונים את נר חנוכה בתוך תרי"ג מצוות דאורייתא שהרמב"ן תכף תראו יוצא מגדרו ואומר מי יכול לעלות על דעתו דבר כזה שדבר שקרה אחרי אלף חמש מאות שנה הוא יהיה כלול איך זה יכול להיות? למה זה יכול להיות? כי מתן תורה לא נגמר. מתן תורה לא נגמר, מתן תורה ממשיך דרך חכמי ישראל. מתן תורה ממשיך, אבל זהו אני אעצור פה כי אני באמת מקדים את המאוחר. אבל השאלה המצוינת כי כמו שהרמב"ן אמר איך הרמב"ן יגיד תכף נחזור לזה כמה דקות נחזור לזה. אז עד כאן בסדר. טוב, אז עכשיו אנחנו רוצים קצת לראות את השורשים של המחלוקת שראינו עכשיו להבין יותר לעומק ואיפה היא נובעת ועל מה באמת היא בנויה. אז באמת אומר הרמב"ן כמו שאמרנו באותו שורש ראשון בספר המצוות אומר הרמב"ן השורש הראשון שלי שאני הולך להגיד לך זה להוציא אותך מתאות שכתבו הדויונים. עכשיו אני אצורך העניין כאילו הרמב"ן בסדר תדמיינו שהרמב"ן פה מדבר איתכם אומר לכם הרמב"ן אגב כל ספר על כל השורשים של ספר המצוות לרמב"ן ואת כל ספר המצוות לרמב"ן למה הוא כתב זה יודעים זה נגד הגיונים. הרמב"ן כותב בעצמו כמו שתקראו את ההגיונות של הרמב"ן זה מדהים. הרמב"ן כותב ראיתי מוני מצוות הם טעו בהמון דברים אני כותב לך עכשיו מניין אחר אבל אני רוצה להוכיח לך שהמניין שלי הוא הנכון. איך אני אוכיח לך את זה? אני אעשה שורשים בשורשים אתה תראה את השורשים שלי אחרי שתראה את השורשים תבין למה מניתי דבר מסוים למצוות ומה לא ואחר כך תשווה את זה לגאונים. צריך להבין שזה הסיפור של הרמב"ן. אז הרמב"ן פותח את הגאונים מה הוא רואה שמה הם מנו מצוות דרבנן נר חנוכה. הרמב"ן ממש יוצא מגדרו אני מדמיין איך הרמב"ן כאילו איך הוא הרגיש פעם ראשונה שהוא ראה את זה תראה לעצמי שהוא ריטחה דאורייתא הוא כולו אומר מה איך זה יכול להיות הוא כותב את זה איך אתה מדמיין שאירוע שקרה בעוד הרבה שנים הוא יהיה כלול במצוות של התורה זה לא מתחיל זה לא יכול להיות. ואז אומר הרמב"ן אני אומר לכם אותו ככה בעל פה בסדר כדי לא לקרוא שם כל דבר בפנים לא להעלות. אומר הרמב"ן רגע אבל אם אתה תגיד לי כתוב "לא תסור" אז בעצם התורה אמרה לשמוע בכל חכמים אז אם התורה אמרה לשמוע בכל חכמים אז בעצם בעצם מה אני יכול למנות את המצוות של חכמים כי התורה אמרה לשמוע בכל עם אומר הרמב"ן מה פתאום הרי אם זה יהיה ככה אז כמה מצוות צריך למנות בתרי"ג מצוות של חכמים אחד זה הוא אבל אם אתה אומר לי עכשיו למנות את כל המצוות של חכמים כי זה כלול ולא תסור אז קודם כל אומר הרמב"ן המניין יהיה המון זה לא רק מגילה וחנוכה כל המצוות של חכמים שיהיה מצוות בתורה תל אדאי מירובין כל המצוות של חכמים שיש שתקנו הכל יהיה בתרי"ג מצוות הוא אומר גם אתם הוא אומר להם כאילו לגאונים גם אתם לא מוניתם את כל התרי"ג אתם רק מוניתם את שני אלה למה את שני אלה או את כולם או אף אחד מה באמת הרמב"ם אומר כמו שאתה אומר ישי אומר הרמב"ן מה פתאום הכל כלול ולא תסור מה פתאום למנות את זה כמצווה נפרדת התורה אמרה לא תסור והיא בזה כללה את כל המצוות דרבנן ואמרה כל מה שהם יתקנו זה לא משנה לפי הרמב"ם אם זה תקנות גזרות דברים חדשים שקרו אין בעיה הכל אתם יכולים לתקן לפי הגדרים והכל כלול במה הכל כלול ולא תסור הנה התורה אמרה דבר כללי אשר אמרו לך תעשה לא תסור מכל הדבר שאומרו לך זהו הכל נמצא בתוך זה מה פתאום למנות אותם כדבר עצמאי ויותר מזה אומר הרמב"ן בוא אני אחזק לך עוד יותר כי מה כמה כתוב תרי"ג מצוות נאמרו למשה איפה? בסיני מסכת מכות כ"ג תרי"ג מצוות נאמרו למשה בסיני אז איך הגעת עכשיו לחשמונאים לא כתוב תרי"ג מצוות נאמרו למשה ועוד כמה נאמרו בחשברוש ועוד כמה נאמרו בחשמונאים ולא יודע לאיפה עוד תגיע עם זה מה פתאום הכל נאמר בסיני. **שיטת הרמב"ם על מצוות דרבנן** הרמב"ם טוען שכל מצוות דרבנן נכללות בלא תסור, כלומר, כל מה שחכמים גזרו הוא חלק מהמצוות שעלינו לשמור. הוא מסביר שאם מקבלים את הסמכות של חכמים, אין בעיה עם העבירה על מצוות דרבנן, אלא אם כן מדובר במי שממרה את סמכותם של חכמים. **הרמב"ן על שיטת הרמב"ם** הרמב"ן חולק על הרמב"ם וטוען שאם כל מצוות דרבנן נכללות בלא תסור, אז כל ספק דרבנן צריך להיות לחומרה כמו ספק דאורייתא. הוא מציין שהגמרא קובעת שספק דרבנן לקולא, ולכן יש הבדל ברור בין מצוות דאורייתא לדרבנן. **הסבר האחרונים על מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן** הקינת סופרים והשער היושר מסבירים שהרמב"ם לא התכוון שכל עבירה על דרבנן היא עבירה על דאורייתא, אלא רק כאשר יש מרידה בסמכות חכמים. כאשר אדם עובר על דרבנן מתוך יצר או חוסר תשומת לב, הוא לא עובר על דאורייתא אלא על דרבנן בלבד. **סיכום המחלוקת** הרמב"ם טוען שכל מצוות דרבנן נכללות בלא תסור, אך רק כאשר יש מרידה בסמכות חכמים זה נחשב לעבירה על דאורייתא. הרמב"ן טוען שההבדל בין דאורייתא לדרבנן ברור, ולכן ספק דרבנן לקולא. האחרונים מסבירים שהרמב"ם מתייחס לסמכות חכמים ולא לעצם העבירה על דרבנן. **הבנת ההבדל בין דאורייתא לדרבנן** ההבדל בין דאורייתא לדרבנן הוא שהאיסור בדאורייתא הוא על עצם המעשה, בעוד שבדרבנן האיסור הוא על אי קבלת סמכות חכמים. לכן, ספק דרבנן לקולא כי עצם המעשה מותר מהתורה, והבעיה היא רק באי קבלת סמכות חכמים. **ספק איסור תורה ואיסור דרבנן** כאשר יש ספק באיסור תורה, ההלכה היא להחמיר, משום שאולי מדובר באיסור תורה. אם זהו איסור תורה, האוכל הזה אסור, והתורה אמרה שהוא אסור. הספק מספיק כדי לא לאכול. לעומת זאת, במקרה של איסור דרבנן, חכמים גזרו דברים שאינם אסורים מהתורה, אך הם עצמם אסרו אותם. חכמים אינם מגדירים את היין כרעל, אלא מדברים עם האדם ואומרים לו שאם ברור שזה יין נסך, אסור לשתות אותו. **הבדל בין איסור תורה לדרבנן** אם ברור שזה יין נסך, לא שותים אותו לא בגלל שהוא רעל, אלא כי חכמים אמרו שאסור. חכמים גזרו גזרה ותיקנו תקנה, למרות שמבחינת התורה זה מותר. אם יש ספק אם היין הוא יין נסך שחכמים גזרו עליו או שהוא כשר, חכמים לא אמרו מה לעשות במקרה של ספק. לכן, ספק דרבנן לקולא, כלומר, מותר. **הבנת הרמב"ם והרמב"ן** הרמב"ם טוען שמצוות התורה מדברות על המציאות והחפץ עצמו, ולכן ספק באיסור תורה מחמיר. חכמים מדברים על האדם, ולכן אם יש ספק בדרבנן, זה לקולא. הרמב"ן טוען שחכמים קיבלו סמכות מהתורה לתקן ולסדר דברים, ולכן מצוות דרבנן הן המשך של התורה. חכמים הם המשך של התורה, ולכן מצוות דרבנן הן חלק מהתורה. **סמכות חכמים לפי הרמב"ן** הרמב"ן מסביר שחכמים קיבלו סמכות מהתורה לתקן דברים, והם שואבים חוכמה מבית המקדש. לכן, הדברים שהם מתקנים הם תורה. התורה לא נעצרה במעמד הר סיני, אלא ממשיכה להינתן. חכמים הם המשך של התורה, ולכן מצוות כמו נר חנוכה וקריאת מגילה הן חלק מהתורה. **סיכום** הרמב"ן נותן לחכמים כוח גדול יותר מהרמב"ם, כי הם המשך של התורה. חכמים יכולים לתקן דברים, והם חלק מהתורה. לכן, מצוות דרבנן הן חלק מהתורה, והן נחשבות כהמשך של התורה שניתנה במעמד הר סיני.